Yountville-ing

יונת׳וויל היא עיירה קטנה במחוז נאפה במרחק כשעה וקצת נסיעה מסן פרנסיסקו. המרחק הקצר יחסית (בארה״ב שעה נסיעה נחשב קרוב, במיוחד אם תשאלו אנשים שגרו בלוס אנג׳לס פעם) הופך אותה ליעד מעולה לטיול יומי לנאפה. העיירה מאוד מדוגמת ומעט תיירותית, אבל דווקא בעונת החורף, כשכל האזור קצת יותר מנומנם וחף מתיירים, הרבה יותר נחמד לבקר שם.

את היום התחלנו בגולת הכותרת של הביקור מבחינת עומר - מאפיית בושון של תומאס קלר. אמנם מהמסעדה שלו בווגאס יצאנו מעט מאוכזבים, אבל במאפים הבחור מבין היטב. מאז שביקרנו שם לפני שנה וחצי בפעם הראשונה שלנו בנאפה, עומר לא יכל לחכות עד הביקור הבא. אני חושבת שזה המקום היחידי שהוא הסכים לעמוד בו בתור, בטפטוף קל!
בחרנו בקרואסון שקדים שוקולד ובדונאט במילוי קרם פיסטוק וציפוי שוקולד גנאש. בגלל שירד גשם, רצנו לאוטו(מוטיב שחזר על עצמו לאורך היום) עם השלל ומילאנו אותו בפירורים. למרות זאת, לא נשמעו תלונות גם מהחברים שצירפנו למסע אל הקרואסון.

מאחר ונאפה הוא בכל זאת חבל היין של קליפורניה, תיאמנו גם ביקור לטעימות יין. מצאתי קופון בTravelzoo (שאם אתם מתכננים טיול בארה״ב, ממליצה לכם בחום להירשם אליו, סוג של גרופון ממוקד טיולים ואוכל) לטעימות יין בשילוב עם אוכל ביקב Cornerstone Cellars תמורת 20$ לאדם.

לא מדובר בארוחה מלאה, אלא יותר טעימות והסבר על איזה סוג אוכל עובד עם איזה סוג יין. בגלל שהיה סופ״ש גשום, העיירה היתה ריקה יחסית, אז קיבלנו סומלייה סובלני ונינוח שישב בחדר פרטי עם ארבעתנו והסביר עם המון סבלנות - קצת על ההיסטוריה של העיירה והאזור וגם על התאמת היין לאוכל. אני יודעת שכל זה שנמע מאוד פלצני, אבל זה היופי באמריקאים. אם צרפתי או איטלקי היו מעבירים את זה, כנראה שהייתי מרגישה out of my league. באמריקאים יש משהו יותר נגיש כשזה נוגע ליין, אולי בגלל שזו לא תרבות של מאות שנים, אלא ״רק״ עשרות. בכל אופן, האווירה היתה מאוד נינוחה וקלילה והיינות היו מוצלחים.

שמחים ומעט מבושמים, שוטטנו קצת רגלית בעיירה החמודה, עד שתפס אותנו גשם חזק ונכנסנו לעוד טעימות יין, שהיו דווקא פחות מומלצות (יקב Hill Family, היינות היו קצת משעממים...).
משם המשכנו לארוחת צהריים מוצלחת במיוחד במסעדה איטלקית מקומית בשם Bottega. ביחס לאזור תיירותי התמחור היה הוגן יחסית וכל מה שאכלנו היה טעים ומוצלח. במיוחד נהננו מפולנטה פטריות ומרביולו חלמון ענקי עם גילופי פטריית כמהין שחורה.

אחרי כל הטוב הזה, רצנו חזרה לאוטו בגשם ונסענו הביתה לעיר. אני חושבת שלא אכלתי כלום עד למחרת בצהריים, וגם זה היה קצת בדוחק.

Yountville, אנחנו עוד ניפגש שוב בקרוב!
*תמונות האוכל מבושון ובוטגה צולמו עם אייפון 6 ושאר התמונות צולמו עם ניקון D5500

כשהנוף מתאים לאאוטפיט

יש שכונות בסן פרנסיסקו שמכילות פוטנציאל בלתי נדלה לצילומים. נדמה שככל שהשכונה נמצאת עמוק יותר בערפל, מכוסה בשמיכה אפרפרה אך בהירה תמידית, כך הבתים בה יהיו צבעוניים יותר.

האהובה עליי מבינהן היא Outer Sunset שנמצאת דרומית לגולדן גייט פארק ומתפרשת עד לחוף הים. הרחובות בה מסודרים שתי וערב בצורה ישרה במיוחד, כאילו מישהו שרטט אותם בעזרת פלס ואין בית אחד שצבוע בגוון זהה לשכנו. ברחובות שסמוכים לפארק אפשר למצוא בתי קפה ומסעדות סופר היפסטריות. נדיר לראות תיירים בסביבה, בעיקר כי היא קצת רחוקה ממרכז העיר וכי הם חושבים שאין סיבה להסתובב בה, אבל בעצם יש בה כמה מקומות מעולים לסאנדיי בארנץ׳.

בתיאום מושלם עם מה שלבשתי, הסתדרו להם בטור כמה בתים בגוונים הנכונים כדי לייצר כמה שוטים מושלמים.
מה לבשתי?
שמלה מH&M לפני כמה עונות, 59 ש״ח.
ג׳קט ג׳ינס מזארה מימי התיכון.
מוקסיניים של אירוסולס, כ20$ בסייל אונליין.
צעיף מבוטיק ליד הבית, 10$.
תיק של קייט ספייד(נחרש לאחרונה...), 140$ באאוטלט בליוורמור.

סוסליטו, הגשר והפארק הפלצני - פוסט במסגרת #אמאמבקרת

בתחילת אפריל אמא שלי הגיעה אלינו לביקור של שבועיים, לבד, רק היא והנעליים. אור אחי נשאר לשמור על סבתא ולנוח. כשמישהו קרוב מגיע לביקור, הדבר הראשון שאתה מנסה לעשות הוא להראות שיש מספיק מה לעשות כאן. אמא שלי היא ילדת רטלין שלא מסוגלת לשבת על הישבן למשך יותר מחמש דקות רצוף(אלא אם היא משחקת שולה מוקשים, ואז זה מפקס אותה להרבה יותר מחמש דקות, אבל היא צריכה להיות ב״מוזה״), מה שאומר שאלו היו שבועיים מלאי הפעלות. חלק מהזמן גם הלכנו לעבודה כרגיל והיא שוטטה עצמאית בעיר, אבל בסופי שבוע הארוכים השתדלנו למלא את הזמן בתזוזה. המסלול שאתאר כאן יכול לקחת יום שלם ויכול לקחת שעתיים-שלוש(כמו במקרה שלנו), הכל תלוי מה תבחרו לעשות בכל אתר.

Sausalito הינה עיירה קטנה לחופה של מפרץ סן פרנסיסקו, ממש מעבר לגשר הזהב. היא מ-א-ו-ד תיירותית והאזור לשוטט בו הוא בעיקר הטיילת לאורך החוף. תמצאו בה בוטיקים מפונפנים והמון מלכודות תיירים בדמות מזכרות מכוערות או קפה מזעזע. אנחנו טיילנו קצת לאורך הטיילת ונהננו מתצפית יפה על העיר והמפרץ, שתינו קפה(מגעילול) והמשכנו הלאה. אם תרצו להתעמק באזור קצת יותר, ישנן עמדות להשכרת אופניים וסיורי שייט שיוצאים מהמעגן הסמוך. לא בטוחה ששווה לבזבז יום על המקום הזה, אבל אנחנו גרים בעיר כבר שנה, אז החלטנו שהגיע הזמן להבין על מה המהומה. לסיכום - נחמד, יפה, ״ציורי״ אבל מאוד תיירותי.

משם המשכנו לתצפית האהובה עלינו על גשר הזהב. כבר כתבתי על התצפית בעבר, ואז שוב פעם, פשוט כי זו נקודה שאנחנו עוצרים בה תמיד כי הנוף משתנה בכל פעם הודות לעננים ולקרל- הערפל של סן פנסיסקו. נקודת עצירה חובה בעיני, אם אתם נכנסים לעיר דרך גשר הזהב.

משם חצינו את הגשר חזרה לעיר ועצרנו בPalace of fine arts. גם כאן תוכלו להחליט האם להיכנס למוזיאון הסמןך או סתם להנות מפיקניק או שיטוט בפארק. אנחנו שוטטנו קצת(״עשינו סיבוב״ מסביב לפארק ולמבנה המרשים של המוזיאון) וחזרנו הביתה, אבל אפשר בקלות להעביר שם יום שלם.

וככה עבר לו עוד אחר הצהריים עם אמא. ההאשטאג #אמאמבקרת התחיל בפייסבוק, כשמתוך גחמה רגעית החלטתי לפרסם משהו שנוגע לביקור עם הטאג, ומשם המשכתי הלאה, והנה הוא מצא את דרכו גם אל הבלוג.

מה לבשתי?
ג׳ינס של יוניקלו מלונדון, 40$.
סוודר של אולד נייבי, 15$.
צעיף גולגלות ממדריד, 5 יורו.
ג׳קט עור ממנגו בברצלונה, 80 יורו.
כובע סרוג של H&M בגרמניה, 5$.
תיק של אלדו בסייל בארץ, 40 ש״ח.
אולסטאר לפני כמה שנים בDSW בלוס אנג׳לס, 40$.

מה אמא לבשה?
ובכן, אמא לא הגיעה מוכנה לקור(למרות שהזהרתי אותה!) ולכן מצאה את עצמה משתמשת בארון החורף שלי.
מעיל מH&M בגרמניה, 40$.
כובע משוק הכרמל, 20 ש״ח.
צעיף מחנות בנחלת בנימין, 35 ש״ח.
תיק עור של מקס מורטי, 400 ש״ח.

Into the woods - Muir Woods

הסיפור שלנו עם מוייר וודס די משעשע. רק בניסיון/תכנון השלישי שלנו הצלחנו באמת להיכנס ולטייל בפארק. מדובר בשמורה לא גדולה במיוחד שנמצאת צפונה במרחק כחצי שעה נסיעה ממרכז סן פרנסיסקו. יער עצי רדווד קלאסי, בני אלף שנים ויותר(וגם פחות) עם מסלולי הליכה גריאטרים למדי ונוף יפה ומרגיע. אז למה היה לנו כל כך קשה להגיע? החניה!

בחודשי הקיץ(אפריל עד אוקטובר) הפארק מפעיל שאטל מאזור כביש 101 שעוצר בכניסה לפארק. מאחר והפארק קטן, אין בו מספיק חניות ולכן כבר קרה שהגענו עד לשם(בתקופה שהשאטל לא פעיל), חיפשנו חניה במשך חצי שעה, התייאשנו ונסענו. בביקור הנוכחי פשוט שינינו אסטרטגיה והגענו לפארק בשעה 12:30-13:00. אפשר לומר שזו שעת חילוף משמרות. המשפחות מסיימות את הטיול שלהם ומפנות את החניות לצעירים שישנים עד מאוחר ואוכלים בראנץ׳ עם מימוזה לפני שהם מזיזים את עצמם לפעילות קצת יותר אינטנסיבית(רק קצת). בשיטה התל אביבית הידועה, עקבנו אחרי אנשים עם מפתח והגענו לחניה המיוחלת. אני לא כל כך מבינה למה השאטל לא פועל כל ימות השנה כי מזג האוויר כאן לא באמת משתנה. המלצה חמה - אם אתם מגיעים לבקר בתקופה שבה השאטל פועל, השתמשו בו!

לוגיסטיקה - הכניסה לפארק עולה 7$ לאדם והחניה(אם מצאתם אחת) חינם. תוכלו לקבל מפה בסיסית בחינם או ברושור עם קצת יותר סיפורים והרחבות עבור 1$ שכל כולו תרומה לשימור הפארק. ישנם מסלולים קצרים, מעגליים וקלים שלוקחים לא יותר משעה של הליכה איטית וישנם מסלולים מעט מאתגרים יותר שכוללים מדרגות ומגיעים לתצפית על האוקייאנוס.

אם כבר נסעתם לפארק, ממליצה בדרך חזרה לעיר לעצור בעוד שתי נקודות - בחוף הים הסמוך Muir Beach ובנקודת התצפית על סן פרנסיסקו שכתבתי עליה בעבר. החוף עצמו יפה מאוד ובחודשי הקיץ אפילו מתאים לרחצה(למרות שגם במרץ ראינו אנשים במים). נקודת התצפית מספקת זווית קצת שונה על גשר הזהב והעיר כולה וחבל שלא לעצור שם בדרך חזרה לעיר.

אני לא יודעת לומר שהפארק וסביבתו הם כאלה מיוחדים ומרתקים, אבל אם יש לכם יום אקסטרא בעיר, או שכבר ביקרתם באזור בעבר ואתם מחפשים לבלות חצי יום בקצת טבע, זו אופציה נחמדה וקרובה יחסית.

מה לבשתי?
גופיה מיוניקלו, 7$.
חולצת ג׳ינס מיוניקלו, 15$.
טייץ של היינס, 100 ש״ח מישראל.
נעליים של סטיב מאדן, 15$.
תיק של מדוזה, 370 ש״ח מישראל.
ג׳קט עור של מנגו, כ400 ש״ח מברצלונה.