לקח לי חודש שלם להגיע חזרה אל הבלוג. בינתיים הספקתי לבקר גם בסיאטל ולאס ווגאס (הראשון לביזנס ומעט פלז׳ר בסוף והשני לפלז׳ר טהור), ובין לבין כשהייתי בבית, הייתי עסוקה בדברים אחרים ולא מצאתי כל כך זמן לבלוג. מתנצלת. אבל אני כאן עכשיו ויש לי כמה המלצות לבוסטון.
בוסטון די קטנה ומאוד מתאימה לטיול עירוני רגלי. אפשר ללכת כמעט לכל מקום ברגל ולא נדרש הרבה מאוד זמן בכדי לבקר בכל האטרקציות של העיר. אנחנו הגענו לזמן קצר יחסית, משהו כמו יומיים וחצי, והספקנו לבקר בהכל. היא עיר הרבה יותר אירופאית באווירה שלה משאר הערים שביקרתי בהן בארה״ב והיא גם די חיה, אולי בזכות העובדה שזו עיר קולג׳(ים).
לינה
אנחנו ישנו באזור של Fenway Park (האיצטדיון של הרד סוקס, קבוצת בייסבול), בשכונה שנקראת West Fens בדירת איירבנב שהתגלתה כנפילה (אבל לפחות קיבלנו חלק מהכסף בחזרה...). רצינו לישון בשכונת Back Bay שזה האזור שמלא בבוטיקים מגניבים, בארים ומסעדות, אבל המלונות היו יקרים מאוד וכל הדירות היו תפוסות, כנראה בגלל שהגענו בGraduation season - התקופה שבה כל הקולג׳ים עורכים את טקסי הסיום שלהם. ומכאן מגיעה מלצה נוספת - אם מתאפשר לכם, נסו לכוון את הנסיעה לשבוע הראשון של מאי או תחילת יוני והלאה, כי העיר הופכת למאוד יקרה ללינה בתקופת טקסי הסיום. לנו לא הייתה ברירה כי הגענו לטקס סיום בעצמנו, אבל אם יש לכם את האופציה, תנסו להימנע.
Freedom Trail
מדובר בגן עדן לתיירים עצלנים. אין לכם כח לקרוא אונליין על אטרקציות ונקודות ציון שאסור לפספס? בבוסטון החכימו לעשות וסימנו מסלול בלבנים אדומות שעובר דרך כל האטרקציות של העיר ונקרא Freedom Trail. המון היסטוריה אמריקאית, מלחמת האזרחים, הקמת המדינה וכמובן הטבח בבוסטון. פשוט מגיעים לנקודת ההתחלה של המסלול במרכז המבקרים ב Boston Common Park, קונים מפה ב3$ (כדי שתדעו היכן חשוב לעצור וגם קצת רקע והסבר) ומתחילים לעקוב אחרי מסלול הלבנים האדומות (כמו דורת׳י רק באדום). אני ממליצה בחום על המסלול הזה, במיוחד אם אין לכם הרבה זמן בעיר, כי הוא באמת מכסה את רוב מה שיש לראות ועובר דרך רוב העיר. חלק מנקודות הציון מעניינות יותר או פחות, אבל בסך הכל זה מסלול מצויין.
Harvard and MIT
אי אפשר לבקר בבוסטון ולא לקפוץ לצד השני של התעלה לביקור בHarvard and MIT. שתי אוניברסיטאות היוקרה נמצאות במרחק של כמה רחובות אחת מהשנייה והקמפוסים שלהן פשוט מהממים. כבר יצא לנו לבקר בכמה אוניברסיטאות בארה״ב, אבל אלו באמת היו קמפוסים שחבל לפספס. אנחנו עצרנו שם בדרך לשדה התעופה לסיבוב של שעה וחצי בערך.
אוכל
אפתח ואומר שאם אתם חובבי קפה, אל תפתחו פה ציפיות גבוהות. זה די ידוע שהקפה בארה״ב לא משהו, אבל בחוף המזרחי הם מיקסמו את הגועל לרמת אומנות.
Tatte
אולי עבור מישהו שמגיע מישראל, טאטא לא יהיה מקום מרגש במיוחד, אבל תמיד כיף לעצור במאפייה/בית קפה טוב. טאטא היא רשת בית קפה ומאפיות עם שישה סניפים באזור בוסטון שנפתחו על ידי קונדיטורית ישראלית. תוכלו למצוא שם סלט חלומי, שקשוקה ומאפי שמרים מסוגים שונים (כולל חלווה). המאפים היו מעולים וגם האוכל היה לא רע. עומר טען שאפילו הקפה היה סביר (אני כבר לא ניסיתי, התייאשתי מהם). המקום מאוד פופולרי, אז אם אתם מתכננים ללכת לבראנץ׳ שם, תתכוננו להמתין.
Marliave
אל המסעדה הזו הגענו בעקבות המלצה של חברים שביקרו שם כמה חודשים לפנינו ומאוד נהנו. זו מסעדה שקיימת כבר 140 שנה, שזה די מטורף והאוכל היה מוצלח וטעים. המסעדה די גדולה וכוללת את כל כללי הטקס של מסעדות מהסוג הזה, כולל פעמון מתכת שמכסה את הצלחת לפני ההגשה ומוסר בהמון טקסיות.
Piattini
פיאטיני היא מסעדה איטלקית קטנה ברחוב ניוברי הפופלרי בשכונת באק ביי(שציינתי קודם). האוכל שם היה איטלקי אמיתי, חומרי גלם טובים, שמן זית מדהים ואווירה רומנטית מאוד. אנחנו אהבנו במיוחד את פסטת החלמונים עם פטריות ואת פלטת הנקניקים.
זה הכל להפעם, אולי אכתוב עוד פוסט עם המלצות לווגאס, למרות שכל מה שעשינו זה לאכול ולשרוץ בבריכה.
סיאטל לשבוע של עבודה וסופש עם עומר:
לאס ווגאס:
חגיגות יום הנישואין:
וקפיצה קצרה לסיאטל:
זהו. אנסה לחזור לכתוב קצת יותר. התגעגעתי.
