23.5.2014

Good Hair Day

כבר חודש ושבוע למעבר ואם תרשו לי להיות מעט שטחית, כרגע מסתמן שהיתרון העיקרי של העיר הזו היא העובדה של כל יום הוא Good Hair Day, ללא יוצא מין הכלל ושאפשר להתלבש בשכבות. השיער שלי כאן כל כך שמח, בריא, גולש וגם מתארך מהר יותר, שאני באמת לא יודעת איך אשרוד ביקור של שבועיים בישראל באוגוסט, זה הולך להיות טראגי.
וחזרה למציאות. אז זהו, התארגנו. הדירה כבר מסודרת לגמרי, כולל דקורציה לקירות. תמיד יש שטויות קטנות להשלים(הייתי שמחה להתאחד עם הספרים שלי ומכונת התפירה שנשארו בישראל, אבל נמתין לאוגוסט עם זה), אבל זה בהחלט כבר מרגיש כמו בית. אפילו הספקנו לארח מבקרים - אחד מישראל ואחת מLA, אז אפשר להכריז חגיגית שהבית "על הרגליים". מה שאומר שהסתיימו רוב ההפעלות הרשמיות וכעת נותר לי בעיקר לחכות לאישור עבודה(הליך ביורוקרטי לחלוטין, הויזה שלי מאפשרת לי לעבוד. גררר!) ולהתחיל לשפץ את קורות החיים בהתאם לסטנדרט האמריקאי, כולי תקווה לקבל את האישור עד אמצע יוני ולהתחיל בחיפושים אינטנסיביים.

בינתיים אני בעיקר הולכת לחדר כושר(בתקווה להוריד כמה קילוגרמים שנוספו בארוחות נחמה, ארוחות סיכום ושתיות פרידה), משוטטת בעיר ואופה ומבשלת המון. הביקורים בסופר כאן מאוד מתישים אותי. משהו במבחר האינסופי הזה הופך את הקניה למסכת השוואות וקריאת תוויות שאני לא ממש מעוניינת בה. אם מישהו יצליח להסביר לי למה יש כאן 25 סוגי חמאה(ולכולן יש טעם לוואי קל של מרגרינה. ואני יודעת לקרוא תוויות, הם מתעקשים שמדובר ב100% חמאה), אתן לו לערוך עבורי את הקניות. כנ"ל לגבי חלב, או מלפפונים חמוצים. קיר שלם של מלפפונים חמוצים, באיזו צורת חיתוך שרק תחשבו עליה, אבל הכל בחומץ, ואין מלפפון אחד במלח לרפואה. עד כה ברשימת הדברים המוזרים שמצאתי את עצמי מכינה לגמרי לבד: לאבנה(כי אין כאן ומסתבר שמאוד פשוט להכין), פיתות(יש מדי פעם, אבל הן די מעפנות) ואני מאוד קרובה להכנת מלפפונים חמוצים(רק צריכה למצוא מלפפונים מהזן שמוכרים בארץ, שנקראים כאן baby cucumber ואם הייתם רואים את הזן שלהם, הייתם מבינים למה מה שמוכרים בארץ נקרא בייבי).

מלבד חוויות הסופר של עקרת בית נואשת, בסך הכל ממש נחמד לנו. אנחנו מתחילים למצוא את מקומות הבילוי "שלנו", הפאב השכונתי, המסעדה האיטלקית המועדפת, מאפייה(זה היה קשה) ורק את הקפה עדיין לא ניצחנו(הקפה של La Boulange היה לא רע, רק חבל שהוא מוגש בקערת מרק). התמונות כאן צולמו לפני יציאה לבר יין נחמד ליד הבית.
מה לבשתי?
חולצה מפריימרק בלונדון, כ20 ש"ח.
חצאית של פרנץ' קונקשיין מאסוס לפני כמה שנים, כ70 ש"ח.
גרביונים של קלצדוניה ממדריד, כ25 ש"ח.
נעליים של שומייקר, 300 ש"ח.
תיק של מדוזה, 370 ש"ח במכירת ההשקה.
טבעת מג.ר.א.ס, קיבלתי כמתנת פרידה.


2.5.2014

דברים שאמריקאים עושים מוזר - שבועיים למעבר

תקציר הפרקים הקודמים - ב17.4 ארזנו את הבגדים, הנעליים עוד כמה שטויות ובעיקר את עצמנו ועברנו לסן פרנסיסקו. קפה ועוגה אחרונים בבית ברחובות ויוצאים.
24 שעות של מסע לצד השני של העולם לאחר מכן, ונחתנו בעיר. יחד איתנו הגיעו 2 מזוודות גדולות ושמנמנות במיוחד, שני תיקי ענק שכנראה במקור תוכננו בכדי לשנע גופות, המון מסמכים, 3 לפטופים, מצלמת SLR, ואייפד בתוך שני תיקי גב, מזוודת טרולי קטנה עמוסה לעייפה וגיטרה מרופדת בג'קטים(כי צריך להגן על הגיטרה ותוך כדי לנצל כל ספייס אריזה אפשרי).

אספנו את הרכב הענק בהיסטוריה של השכרת הרכב אי פעם(בהמשך יתברר כלא מדוייק, אבל תזרמו איתי), העמסנו את הציוד ונסענו למשרדים לאסוף את הציוד שהשארנו שם(בסך הכל עוד שלושה תיקים ענקיים, תיק צד בינוני ועוד גיטרה, בקטנה).
עייפים אך מרוצים(בעיקר אני, מהאיחוד עם הבגדים והנעליים שחיכו לי במשרדים חודשיים), נסענו לעיר. למזלנו, שמחתנו ותושייתנו, מצאנו דירה מהר יחסית, אז סיימנו עם שלב החיפושים ועברנו לשלב הריהוטים.
ככה נראים חיים במזוודות...


וכעת אספר לכם עד כמה האמריקאים מוזרים. יש להם מוזרויות טובות ומוזרויות מציקות, אבל עד עכשיו לפחות לא נתקלנו במוזרויות מעצבנות מאוד. שנתחיל ברשימת המוזרויות?

גוגל שופינג אקספרס - מוזר טוב
סן פרנסיסקו היא העיר שבה פיילוטים מתרחשים. מישהו רוצה להשיק שירות חדש אבל לא יודע אם הוא יתפוס? השלב הראשון שלו יהיה להכריז על פיילוט מקומי, ממש כאן. גוגל שופינג אקספרס מאפשר להזמין מוצרי מדף שלא דורשים קירור או כלי בית ומוצרי חשמל בגודל בינוני, ולקבל אותם עד לפתח הדלת בתוך 4 שעות. נזכרתם שנגמר השמפו אבל אין לכם כח ללכת לקנות? גוגל שופינג אקספרס. כן, גם אם תזמינו רק שמפו, גוגל יוציאו שליח אליכם. העיר מלאה ברכבים עם לוגו המצנח הכחול של השירות.
השירות הזה עזר לנו להעמיד את הבית על הרגליים מאוד מהר, פשוט כי בשניה שנזכרים שחסר משהו, הולכים ומזמינים אותו ותוך 1-4 שעות הוא אצלכם. אנחנו עד עכשיו מנסים לפענח איך בדיוק זה משתלם להם, אבל מדובר בגוגל, כנראה שהם מחפשים איך לייצר הפסדים במקום לשלם מיסים.
מזרון ומיטה - מוזר מציק
מי היה מאמין שלרכוש מזרון ומיטה יהיה תהליך מטריד כל כך. האמריקאים, עם די עצל ברוב הנושאים, הצליחו לסבך את הסיפור כל כך, שבשלב מסויים כבר שקלתי לוותר ולקנות מזרון מתנפח.
זה מתחיל כבר בבחירת גודל המזרון. הקפיצות בין המידות השונות הן פשוט לא פרופורציונליות. Queen Size זה בעצם מיטה ברוחב 1.50 מ', שזה קטן מדי(אנחנו רגילים ל1.60 וגם זה קצת צפוף לנו, אנחנו מהמתפרשים) וKing Size מגיע בגודל האימתני של 1.93 מ'. בסופו של דבר הלכנו על הקינג כי החדר איפשר את זה וזה חתיכת פינוק היסטרי. אבל המוזרות לא נגמרת כאן.
כאן, אם תרצו שלמזרון שלכם תהיה אחריות, תצטרכו לרכוש לפינוקי משטח שעליו הוא יישב. מכירים את החיים הנוחים בארץ? קניתם בסיס עם פסי עץ והנחתם את המזרון ישירות עליו? אז כאן אסור. צריך לקנות box spring או bunkie board שהם בעצם מין קופסאות ענק שעליהן מניחים את הפרשס מזרון שקניתם. ואם לא בא לכם לישון על מיטה בגובה מטר וחצי? בהצלחה עם זה, לקח לנו הרבה מאוד זמן אינטרנט למצוא פתרון שלא גורם לנו לישון בעננים, פיזית. אבל בסוף הצלחנו וזה מה שחשוב.

ביקור באיקאה - מוזר טוב
אין לכם דוד/חבר עם טנדר ואתם צריכים לקנות מלא דברים ענקיים מאיקאה? אין לכם בכלל רכב? כאן תוכלו להשתמש בשירות השכרת pickup או משאיות של חברת u-haul והבעיה נפתרה. מה שמדהים הוא, שאם צריך רכב נטו למטרה הזו, יוצא יותר משתלם להשכיר רכב מu-haul בהשוואה לחברות השכרת רכב רגילות. 20 דולר לרכב ובנוסף דולר אחד עבור כל מייל שתיסעו. הרכב הזה הוא בעצם טנק, by far הרכב הכי גדול שנסעתי בו אי פעם. צריך לטפס על מדרגה כדי להגיע למושב. ולמרות הגודל, הוא היה מעולה ונוח לשינוע דברים מאיקאה, לא היה צריך לדאוג אם יכנס או לא יכנס. כל המחסן של איקאה נכנס!
מצעים - מוזר מציק
חייבת להודות שזה משהו שעדיין לא פיענחתי לגמרי עד הסוף. כשקונים סט מצעים, הוא מגיע עם ציפיות לכריות בהתאם לגודל המזרון(מזרון קינג - ציפיות קינג סופר ארוכות), כיסוי עם גומי למזרון ומין שמיכה חסרת תועלת שאי אפשר להכניס לתוכה פוך. הדבר הכי קרוב לזה שמוכרים בארץ זה סט קיץ.
אם תרצו לקנות כיסוי לפוך(שנקרא כאן בשם המאוד צרפתי-אלגנטי Douvet) תאלצו לרכוש בנפרד מסט המצעים וגם הסיפור הזה לרוב מגיע עם סט של ציפיות, אבל לא קוראים לזה ציפית(חס וחלילה!), קוראים לזה Sham, שזה בעצם כיסוי דקורטיבי. אם הבנתי נכון, מבחינתם את הכיסוי לפוך ולכריות הדקורטיביות שזרוקות מאחורי הכריות שאתם אשכרה ישנים עליהן, פשוט לא מחליפים. זה נשאר לעד עם אותו כיסוי. איכס ופיכס. מה שאומר שאם אתם אנשים נורמלים שמחליפים את הכיסוי לפוך שלכם יחד עם שאר המצעים, זו הופכת לקניה לא זולה בכלל. וגם צריך להתאמץ למצוא סטים תואמים.

קונסייראז' ושירותי בניין- מוזר טוב
יש לנו קונסייראז', פקיד קבלה, אנדי החביב. כל תכליתו היא לקבל חבילות, למקם אותן בחדר חבילות ולתייג אותן במערכת ששולחת אוטומטית מייל עם פרטי החבילה. זה כיף, זה נוח ויש לוח אלקטרוני בכניסה לבניין עם ציורים של כל מספרי הדירות שבו ניתן להתעדכן האם ממתין לך דואר בתיבה או חבילה בחדר חבילות.
וככה נראת העמדה של אנדי אחרי שמגיע השליח של UPS ב3 בצהריים.
עוד שטות נחמדה כאן היא ההנדימן של הבניין. אם רוצים לצבוע קיר בדירה, פשוט בוחרים צבע מפלטת הצבעים(הלא רחבה במיוחד, אבל מספיק טובה בשביל שתציע מה שצריך), משלמים 150$ וההנדימן ידאג גם להחזיר את הקיר לצבעו המקורי כשתעזבו. וכך יצא ששוב יש לנו קיר כחול-אפור בחדר השינה, ממש כמו בדירה הקודמת קודמת בתל אביב.
טוחן אשפה - מוזר מפחיד!
טוב, הפתח לאבדון הזה שנקרא כאן טוחן אשפה ונמצא במקום פתח הניקוז בכיור מלחיץ אותי כל כך שקניתי כיסוי שסוגר אותו. פחות נוח, אבל גם משמעותית פחות מפחיד. בלעדיו, כל מה שמפריד ביני לבין הלהבים החדים של המפלצת הזו אלה כמה גומיות לא מרשימות במיוחד. בשבת בישלתי ובטעות עגבניה התגלגלה אל סופה המר פנימה לתוך הטוחן. בנקודה הזו התחלתי לצעוק "OMG OMG OMG מה עושים? מה עושים? טוחנים אותה? לא, זה גדול מדי. איך אני מוציאה אותה משם?" בסוף נזכרתי שקניתי מלקחיים מאיקאה ושלפתי אותה מהגיהנום.
קיצר, אני והטוחן לא חברים. למקרה שתהיתם, כך נראת הכניסה לגיהנום:
אייס תה ירוק - מוזר טעים
אני לא נמנת על המעריצים המושבעים של סטארבקס. באירופה הקפה שלהם עוד איכשהו סביר, אבל כאן הם מצליחים לשרוף אותו כהוגן, בכל סניף שיצא לי לבדוק. כך שבדרך כלל אם עוצרים בסטארבאקס, אני אלך על מים מינרלים או שוקו חם אם קר בחוץ. כששמעתי על אייס תה ירוק החלטתי לנסות וזה התגלה כמוצלח ביותר. קצת מוזר בהתחלה, אבל בכל זאת טעים מאוד ומיוחד.

עד כאן בפינתנו דברים שאמריקאים עושים מוזר. חייבת להודות שעד כה, החיים כאן מתגלים כנוחים מאוד, רגועים מאוד ושלווים. השבועיים האלה חלפו ממש מהר ומרגיש כאילו אנחנו כאן כבר כמה חודשים. אני מניחה שזה בגלל שעושים כל כך הרבה דברים חדשים ביום אחד. מבטיחה להמשיך לעדכן. מקווה שאולי בתדירות קצת יותר נורמלית...

סופ"ש נעים!