פורים שמח

השנה חיפשנו תחפושת זוגית. כמה חבל שנזכרנו ביום רביעי בערב שאנחנו רוצים תחפושת, ועוד זוגית. הרעיון הכי טוב ומעשי שהיה לי הוא להתחפש להיפים, בהשראת הסרט Taking woodstock שראינו לאחרונה(סרט טוב, מומלץ בחום!). כנראה שלכולנו קיימים בארון הפריטים הבסיסיים ליצירת תחפושת של היפי מה70'.

בכל אופן, בחמישי נסעתי אל ההורים ברחובות לביקור קצר ונבירה בארון. מצאתי את המכנסיים האלה בארון. קודם כל הם מימי התיכון שלי והם עולים עליי ונסגרים והכפתור עומד בזה לחלוטין. Ahh!

ירדתי למטה שמחה ומרוצה, הודעתי לאמא שלי חגיגית שהמכנסיים עולים עליי. התגובה שלה היתה "יופי, אבל יש עליהם כתם". וכאן נכנסה שגעת הציורים שלי. הכל התחיל מלצייר פרח על הכתם ומשם זה גלש לשדרוג כללי של המכנס, אבל אני חושבת שזה מה שעשה את התחפושת. מאחר והפרחים שציירתי היו באדום, בחרתי ללבוש גופיה אדומה מפול אנד בר. מעל לבשתי חולצה מכופתרת מזארה(הפריט הראשון שקניתי בזארה אי פעם, משמעותי? אולי...) וצירפתי נעלי בובה פרחוניות באדום. את השרשראות אמא של החבר תרמה לטאץ' סופי של התחפושת.

אני דווקא מאוד מרוצה מהתחפושת.עם התחפושת החביבה הזו הלכתי למסיבת פורים בבית של חברים שהיתה שמחה ומשעשעת. רצינו דווקא ללכת לאיזו מסיבה "אמיתית" אבל לא הצלחנו למצוא משהו מושך באמת. לפי הדיבורים שהיו לי עם אנשים אחרים, בעבודה או עם החברות, גם הם לא מצאו לעצמם מסיבת פורים משובחת. נו טוב, בכל זאת נהננו.

למחר יש לי עוד תחפושת, ראויה יותר למשרד. צילומים בהמשך...

שבוע טוב!

It's bag time

אוקיי, הגיע הזמן, אני צריכה תיק עור בצבע חום ג'ינג'י. בעקבות הצורך הזה שוטטתי בחנות של אלדו בקניון רמת אביב. אם לא היו מפעילים עליי את הטריק הכי נלוז של אנשי המכירות, כנראה שגם הייתי קונה אותו ולא מתאפקת עד לטיול לארה"ב.

מהו הטריק אתם שואלים? ובכן, הטריק הורכב מאוסף טריקים רחב. זה התחיל ב"זה התיק האחרון מהדגם הזה, הוא פשוט נחטף". המשיך ב"הוא מהקולקציה החדשה אבל יש עליו הנחה, הוא עולה עכשיו רק 250" וזה נגמר בקופה ב"אוי מתוקה, המחיר שלו הוא 279 ולא 249, אבל כבר רצית אותו אז מהם עוד 30 שקלים". אני שונאת שעושים עליי את הטריקים האלה ועד הטריק של הקופה אז כבר החלטתי לקחת אותו וזהו, אבל אחרי הטריק עם המחיר הפסקתי להתפשר ויצאתי מהחנות. לא, זה לא קרה בטעות. עבדתי בחנות בגדים, עושים את זה לגמרי בכוונה (ברוב המקומות). מהסיבה הפשוטה שזה עובד. אם כבר אהבת משהו והגעת איתו לקופה, כבר שלפת את הארנק, כנראה שתהיי מוכנה לשלם את האקסטרה 10-30 ש"ח.

אני לא, כי עצם ביצוע הטריק עיצבן אותי.

בכל אופן, זו הסיבה שנכנסתי לאתר של אלדו על מנת לראות מה מחירי התיקים האלה בUS Of America ומה יש עוד להציע (כדאי ללחוץ על הלינק לכל תיק, זה יוביל אתכם אל האתר של אלדו).

1. מחיר : 50$, ראיתי אותו גם בחנות בארץ ב270. לא הפרש מאוד גדול. לאתר.
2. מחיר: 45$. קצת מבוגר יותר לטעמי אבל מאוד מעניין. לאתר.
3. מחיר: 50$. קלאסי במידה מסויימת. לאתר.
4. מחיר: 35$ במבצע במקום 45$. הכיסים הקדמיים מעניינים. לאתר.
5. מחיר: 50$. שוב, כיסים מעניינים. לאתר.
6. מחיר: 35$ במבצע במקום 45$. זהו התיק מהסיפור בחנות בארץ. הוא גדול במידה הנכונה ונראה נוח ושימושי. לאתר.

בסך הכל נראה שההפרשים מול המחירים בארה"ב לא גבוהים כל כך(בניין ווסט או סטיב מאדן ההפרשים גבוהים בהרבה).
אם אתן לא חייבות את התיק עכשיו, שווה להתאפק קצת עד שיתחילו ההנחות.

המקורות שלי לוינטג'

ראשית אדגיש שאני לא מבקרת אף אחד על הבחירות הצרכניות שלו, אני רק מציינת את הבחירות הצרכניות שלי שמושפעות מהפרעות נפשיות שהן לגמרי שלי.

וכעת אסביר. מעולם לא נכנסתי לחנויות יד שניה. משהו בכל הקונספט הזה של לבישת פריט שמישהו אחר לבש די דוחה אותי ולא משנה איזו עבודה טובה עושה הניקוי היבש, על נעליים יד שניה אני לא אדבר בכלל, לדעתי האמונה התפלה שאומרת שאסור להוריש נעליים היא אמיתית לחלוטין. איזה טוב יצא מנעל שמכילה בקטריות משנות ה40'?

אגב, זה לא שלא ניסיתי. ניסיתי. בכנות. אבל כבר מהכניסה לחנות עולה ריח ישן וטחוב. זה לא וינטג', אני לא בטוחה לגמרי שיש הגדרה רשמית ל"מהו פריט וינטג'", אבל לפי ההבנה שלי, מדובר בפריט ישן שנשמר עם התווית המקורית שלו או שנשמר במצב טוב והוא לפחות בן 40. כלומר מכנסיים מזארה מהסניף הראשון בארץ הם אינם וינטג', הם פשוט יד שניה.

אחרי כל ההקדמה הזו אספר שאת הוינטג' שלי אני אוספת מסבתא. למזלי יש לי סבתא מהזן האוגר כך שניתן למצוא אצלה בדירה בב"ש ארונות גדושים בכל טוב. בביקור האחרון מצאתי, מלבד שלל הצעיפים, קומביניזון ורוד ומיוחד, חדש וממתין רק לי שאעדכן לו את הגזרה. אהבתי מאוד את הצווארון המלבני (שנוצר רק לאחר שפרמתי תחרה בדוגמה מאוד כעורה מאזור הצווארון).
וכך עשיתי. פרמתי תחרה מיותרת, הצרתי גזרה, קיצרתי אורך והנה, גופיה בסגנון לנז'רה, "וינטג'ית אמיתית" :)

אל הגופיה החדשה בארון צירפתי חצאית בכחול כהה שתפרתי לבד. גרביונים בצבע פחם של לייף, 8 ש"ח. נעלי עקב באפור-כחול של סטיב מאדן, 220 ש"ח. שרשרת צדפים צבועים מתאילנד, 10 ש"ח. צמיד כסוף משוק הכרמל, 10 ש"ח. טבעת ורודה ממגנוליה, 300 ש"ח.
יצא אאוטפיט בהרכבה עצמית טוטאלית, לא?

השבוע הזה עובר לי מהר מדי...

רשימת קניות

זה קצת פדנטי מצידי לערוך רשימת קניות שכזו, מאחר וזו לא בדיוק רשימת קניות לסופר. מדובר ברשימת קניות לטיול בארה"ב. נכון, אני לא נוסעת בשביל השופינג. יש לנו במסלול לא מעט נופים, אתרים, כבישים וחופים. אבל אני באמת חושבת שחלק מהחוויה של טיול בארה"ב הוא להנות מהשיטוט בחנויות האמריקאיות. זה נכון שהיום אפשר להשיג את הכל כבר בארץ ואם ממש מתאמצים אפילו במחיר סביר, אבל יש משהו שונה בחוויות הקניה האמריקאית לעומת חוויית הקניה הישאלית. שם הכל גדול, מגוון ונוצץ in your face. אולי זו תחושה ששמורה רק לי, אבל לפי המזוודות המתפוצצות של נוסעי הטיסות הטראנס-אטלנטיות כנראה שאני לא לבד.

בכל אופן, אחרי שבפעמים הקודמות שיצא לי לעשות שופינג שכזה בחו"ל(ניו יורק, תאילנד) הרגשתי שהפעם אני רוצה להיות ממוקדת ולקנות דברים שבאמת חסרים לי (כן! גם לי יש חוסרים בארון, לכולנו יש) או דברים שישמשו אותי יותר. כמובן שיש גם חלק להתפרעויות על פריטים מיוחדים. אבל המטרה שלי כרגע היא להכין רשימה של דברים שאני שמה לב ביומיום שיכולים להשלים את המלתחה שלי בצורה טובה מאוד.

והנה הדגמה קצרה למה שכלול ברשימה(אם ה google sheets קורס, אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי... )

ליקטתי בשיטוטים דוגמאות למה שאני מחפשת. כאן בכיוון השעון: אוקספורד שטוחות ב-23$, ארתיק שחור וקלאסי ב7$ ומוקסינים מתוקים ב25$, כולם מהרשת העממית Payless. תיק בגוון אפור-תכלת של ניין ווסט ב45$. ולסיום, קניה שלא בטוח תתבצע אם המחיר לא ירד, אוקספורד מדהימים בשחור ולבן של סטיב מאדן, ב80$ כנראה שהם לא יהיו שלי, לא שווה את זה(אבל אני אבדוק אותם בלייב כדי לוודא).

עוד ברשימה המתארכת, טרנץ' בצבע אבן, ג'קט עור חום ג'ינג'י ותיק בגוון דומה, ג'קט ג'ינס מעניין ועוד ועוד.
יש הצעות לצרף לרשימה? :)

ביקור אצל סבתא והשכן שלא ישן

בחמישי סופסוף נסעתי לבקר את סבתא שלי. היא גרה בבאר שבע הרחוקה וביקור אצלה הוא לא בדיוק גיחה קצרה, אלא דורש להקדיש יום שלם. בכל פעם שאני חוזרת משם אני מצטערת שלא מתאפשר לי לבקר אותה לעיתים תכופות יותר.

גם הפעם, כמו בביקורים הקודמים של אמי ושלי אצל סבתא, נשלפה שקית ממחבוא חדש ובה ערימת צעיפים מלהיבים ומושכים את העין.

בכל פעם אני ואמא שלי מתפלאות "איך זה שלא הראת לנו אותם בפעם הקודמת?" והיא פשוט מחייכת ואומרת "למילה היו הרבה צעיפים, היא היתה מאוד אלגנטית". כמו שסיפרתי בעבר, מילה היתה אחותה הצעירה של סבתי שנפטרה לפני כ10 שנים מסרטן. היא היתה חובבת אופנה מושבעת וחלק גדול מהארון הענף שלה הועבר לסבתי בירושה.

היו שם צעיפים מצרפת ואנגליה וסתם צעיפים מרהיבים משנות ה70 שנשמרו היטב. אני בחרתי לי 4 צעיפים ומטפחת אחת מכל הערימה וכבר יש לי פייבוריט חדש, הכתום עם הנקודות(גם היום הוא מעטר לי את הצוואר). הפרחוני גם נראה לי מאוד אופנתי כרגע. הצעיף הניאוני הוא קצת הימור ואני לא בטוחה שאלבש אותו יותר מדי, אבל הוא מאוד אייטיזי כך שגם הוא אופנתי כרגע.

אחרי הנבירה הקבועה בארונות יצאנו, שלושה דורות של נשים, לאכול במסעדה. איכשהו, תמיד אנחנו מגיעות לערביקה. מסעדה מעולה בב"ש שמגישה כל סוג אוכל שקיים וגם עושה את זה טוב. מסעדה מאוד תל אביבית באווירה שלה. אני זוכרת מימי כסטודנטית באב"ג את ההופעות שהיו מקרינים שם על המסכים בלילות. תמיד נהנינו לשבת שם על סושי ואלכוהול. זיכרונות...

בערב חזרתי למרכז ויצאנו לשתות משהו עם חברים. איכשהו פאב "השכן" בקצה אבן גבירול הפך להיות המקום הקבוע שלנו למפגש. הוא קרוב לבית של ביני והשותף השני לבילוי משוכנע ששם הוא מכיר את כל אפשרויות החניה הקיימות. בחמישי האחרון העברנו מסע כומתה שכלל טיפוס על הר קטן בדרכינו מהחניה אל הפאב.
האמת שאני די מחבבת את המקום הזה, למרות שנראה שאת רוב המלצריות שם בוחרים לפי עיני העגל שלהן. האווירה שם תמיד נעימה ולא משדרת לחץ ונואשות כמו רוב הפאבים התל אביבים. התאורה לא חשוכה מדי והמוזיקה טובה ובדציבלים סבירים. המקום מאוד מצליח כבר לא מעט זמן והחל מהשעה 10 כבר קשה למצוא מקום לשבת. גם באמצע השבוע.

למה צילמתי את החשבון? כי הוא מאוד מוזר! החל מהכתובת, ממשיך במספר הסועדים, עובר לשם המלצרית ומסיים בשורה המאוד ברורה, "נאמר כבר הכל!!!!".

עוד דברים מוזרים באזור. מספרה סמוכה שבכל פעם שאנחנו עוברים לידה ישן בה כלב אחר.
מה לבשתי?

ג'ינס סקיני מפול אנד בר, 80 ש"ח בסופעונה של החורף שעבר. גופיית סאטן בצבע קרם, 80 ש"ח בגולף לפני 4 שנים. צעיף כתום, ירושה מסבתא. ארתיק וורסאצ'ה, ירושה מדודה.

שבוע חדש התחיל עם פוסט ארוך במיוחד. שבוע טוב לכולם!

השקות ונשיקות

אתמול בערב הלכתי עם ביני לאירוע ההשקה של חנות אירוקה בסנטר. שתינו לנו שמפניה מפחית, ממש פריס הילטון קטנטנות. נפגשתי עם כמה בלוגרים שעד היום היו כתובת אינטרנט, אבל עכשיו אני יכולה להדביק פנים אמיתיות אל המילים.

אחרי המינגלינג בחנות עלינו למעלה כי ביני היתה צריכה לשירותים. בזמן שחיכיתי לה על הספסל ליד הגיע בחור(לבוש מהמם ועם שיער שבא למות) עם שתי בחורות שהשאירו אותו עם לא מעט שקיות וגם תמונה ארוזה וחמקו לשירותים. הוא נראה מאוד מסכן ואבוד. בינתיים ביני חזרה מהשירותים והחלטתי שדווקא נחמד לי להצטלם ליד הטלפונים. בעידוד של מר בחור גם הרמתי את השפורפרות ועשיתי פוזות למצלמה. היה מאוד מצחיק וכיף וכשהחברות של מר בחור חזרו, גם הן הצטרפו לשיחה.

דיברנו על זה אחר כך, אני וביני, שאל הסנטר מתרכזת אוכלוסיה מאוד מגוונת. אנשים מגניבים ונחמדים שכאלה, שניתן ביתר קלות לפתח איתם שיחת חולין נעימה ולהחליף שמות לפייסבוק. ומצד שני, לראות כל מיני ליטל מעתוקיות או הגרסה היותר מפחידה שלה (מישהי מידה 46 לובשת טייץ מידה 38 וגופיית פאייטים שלא ידעה שהיא כל כך אלסטית).
כזה הוא הסנטר, מגוון מאוד.

אחר כך אספתי את החבר והלכנו לאיבוד כרגיל בחיפוש אחר טוני ווספה. שנינו תמיד יודעים איפה זה בערך. לא מצליחים לזכור אם זה על דיזינגוף או בן יהודה. זוכרים שזה קרוב לנמל ושליד יש גלידה. אחרי כמה "שיט אין פה ימינה" וקצת "אוי נו באמת, למה אין פרסה בת"א?!" אנחנו מגיעים לטוני ומגלים שכל הזמן הסתובבנו סביב אותו הבלוק בערך. מה לא עושים בשביל פיצה טובה.

מה לבשתי?

שמלה בצבע תורכיז בהיר מתאילנד, 20 ש"ח(יש לה אחות תאומה בצבע סגול לילך). הצעיף המהולל שלי, 20 ש"ח. נעלי בובה אפורות, 75 ש"ח מחנות בקינג ג'ורג'. טבעת וורודה, מגנוליה, 300 ש"ח. לק אפור של אורלי, 20 ש"ח. היה שם גם ז'קט עור אפור שהשלים את כל עניין הנעליים, אבל התמונות יצאו לא משהו איתו, אז תאלצו להאמין לי.

היום אני נוסעת לבקר את סבתא אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי. נכדה רעה. אבל היא גרה בב"ש, יש הנחות.
סופ"ש נעים לכולם.

סיבוב בוקר

אז בסיבוב הבוקר שלי היום נתקלתי בכתבה מעניינת בYNET על מחירי H&M בארץ והשוואה לעומת מחירי הרשתות האחרות. כדאי לרפרף.

עוד הארה נוגעת לחצאיות הבד שניתן כעת למצוא גם בקסטרו. אם בא לכן ללכת על משהו בין קסטרו לאלנבי, בS-Wear יש סייל על החצאיות האלה והן עולות 37 ש"ח בלבד, בהנחה שיש לכן חבר מועדון. סביר להניח שאם אין לכן, אז אתן מכירות מישהי שיש לה.

אגב, אפשר פשוט להזמין מהאתר והמשלוח חינם. לא חייבים להזיז את הטוכעס ממסך המחשב.

פינת הנעל

מזמן לא היתה לנו כזאת והגיע הזמן. האמת שפשוט יצא שכל נעל שקניתי הותאמה מיד לאאוטפיט חדש כך שלא היתה נעל שקיבלה את הכבוד המגיע לה בפינה משלה.

הפעם מדובר בנעל של אמא שלי, מה שמסביר את הסיבה לפינה נפרדת. את הנעליים שלה אני לא יכולה לנעול. לצערי מפרידות בינינו 2 מידות שלמות.

כל זה לא מונע ממני להנות מהיופי של הבייביז האלו.

כפי שניתן לראות, הן ממקס מורטי. אני חוששת שאמא שלי מפתחת אובססיה קלה. אבל אם להיות כנים, מדובר בהרחבה לאובססיה קיימת אצל כל הנשים בעולם, נעליים!
בכל אופן, הזוג הזה היה עכשיו בסייל חורף ולכן עלה 300 ש"ח במקום 600. תוסיפו את ההנחה מהתשלום בתווי קניה והנה לכם נעל איכותית של חברה איטלקית ב250 ש"ח בלבד.
כבר כתבתי לא מעט פעמים על האיכויות של הנעליים שלהם ואדגיש זאת עכשיו שוב. מדובר בנעליים שבהן גם הסוליה היא מעור. האימום של הנעל מושקע והגיוני ולכן העקב מאוד נוח להליכה והעור הוא עור איכותי. מדובר בנעליים שישארו אצלכן לאורך זמן בארון. נכון, המחירים שלהם בעונה יקרים יחסית לשאר הרשתות. מצד שני, אתן מקבלות כאן מוצר הרבה יותר איכותי. אבל האמת שהדרך הנכונה ביותר להנות מהנעליים שלהם היא לחכות למבצעי סופעונה.

DIY הרבה שמש ו

בחמישי האחרון, עוד לפני ההסתובבות בסנטר וארוחת הצהריים המופלאה עם נעלולה בשגב אקספרס, הספקתי לקפוץ לגיחה קצרה לנחלת בנימין כדי לקנות בד בשביל פרוייקט DIY שתכננתי לעשות.

ביריד מעצבי העיר ראיתי צעיף עשוי בד מאוד מיוחד ויפה, הוא היה עשוי עיגולים צפופים מושחלים על בד. מאחר והצעיף היה יותר ביותר מדי מראה וולנים בשבילי והמחיר, 200 ומשהו ש"ח גרמו לכך שלא שלפתי את הארנק.

החלטתי להכין גרסא משופרת משלי לצעיף. האמת שזה לא דרש המון המון עבודה, אבל יש שם לא מעט עבודה מעצבנת, לגזור את העיגולים מהבד. בסופו של דבר לקח לי כשעתיים של עבודה להכין אותו וכ20 ש"ח עבור מטר וחצי בד.

בשבת קפצנו לארוחת צהריים אצל ההורים שלי. היה חם מאוד ולכן היתה סיבה מצויינת לאוורר את החולצות הקצרות מהארון. המטרה העיקרית היתה ללבוש את הצעיף, כי אמא שלי רצתה לראות אותו. גם זה בסיס טוב להרכבת אאוטפיט :)

אז מה לבשתי?
גופיה מהיינס, 50 ש"ח בסופעונה. ג'ינס מתאילנד, 55 ש"ח. נעלי עקב במוקה מקסטרו עודפים, 35 ש"ח. צעיף מעשי ידי, 20 ש"ח ושתי אצבעות דואבות. חגורת צמות מתאילנד, נקנתה בשוק סופשבוע בבנגקוק תמורת 12 ש"ח בלבד. יש לא מעט מציאות מיוחדות בשוק הזה. אם יוצא לכם להיות בבנגקוק בסופ"ש, אסור לפספס, אנחנו בילינו שם כמעט יום שלם.

את התמונות היפות ומלאות השמש וירוק האלה צילמנו בפארק קרוב לבית של ההורים שלי. מסתבר שלפארק קוראים פארק ניו יורק. הוא קטן ויפה. יש בו המון שבילים קטנים וניכר שהשקיעו מחשבה בעיצוב הגינון שבו ולא סתם שתלו עצים במקומות נבחרים. מאחר ולהורים שלי יש חצר לא יוצא לי כל כך לשבת בפארקים ברחובות, אבל הפארק הזה נראה כל כך יפה מהמכונית ששיכנעתי את החבר לעצור ולעשות את הצילומים כאן.

הוראות מפורטות יותר לכל המעוניינת

אני גזרתי את העיגולים מקיפולים של הבד ובכך גזרתי 12 עיגולים בפעם אחת, אבל אחר כך מאוד כאבו לי האצבעות...
בכל אופן, לאחר שגוזרים את העיגולים מחוררים חור קטן באמצע. משחילים את העיגול על פס הבד וקושרים קשר. חוזרים על הפעולה עד שיש קבוצה של 6 עיגולים. קושרים קשר נוסף במרחק של כ3-4 ס"מ ומשחילים שוב 6 עיגולים באופן דומה. את המרווחים תעשו לפי מה שנראה לכן טוב, רק אל תשכחו שהבד נמתח קצת וגורם למרווח להיות מעט גדול יותר ממה שעשיתן.

אירוקה בסנטר

היום ביום קייצי שכזה יצאתי לי לצוד אנשים בדיזינגוף סנטר ולחלק להם משקפי שמש. למסע הצייד הצטרפה אליי נעלולה כדי שלא יהיה משעמם ויהיה עם מי לפטפט ולמי לקטר כשאנשים מסרבים ברוב חוצפתם :)

כן, באופן מפתיע, לא מעט אנשים אמרו לא למשקפי שמש חינם לבחירתם. אנחנו כנראה הפכנו לכל כך חשדנים, מחפשים מה הקאצ', מי מנסה לעבוד עלינו ומה רוצים להשיג מאיתנו. שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא מאשימה את האנשים שכך מיד הם חושבים. להיפך, אני מבינה מאיפה החשדנות מגיעה. כי בואו נהיה אמיתיים ונפוצץ את בועת המציאות, לרוב באמת יש קאצ', הפעם לא היה. אחרת לא הייתי עושה את זה.

בכל אופן, כל האנשים שהסכימו לקבל את המשקפיים ולהצטלם היו נחמדים ביותר. שוטטנו יחד בחנות ועזרתי להם לבחור. לא שאני מומחית גדולה, אבל כנראה שתמיד אנשים ישמחו לשמוע דעה לא משוחדת של אדם נוסף. גם המוכרים היו מאוד חביבים ועזרו לנו כמה שיכלו. החנות מעוצבת בסגנון מאוד נקי והיי-טקי שכזה. מואר כך שנוח לבחור והתצוגה מסודרת מאוד נכון ובצורה מרווחת כך שנעים לשהות בחנות.
דגמי המשקפיים מאוד מגוונים וכל אחד יכול למצוא את עצמו שם. ממשקפיים ספורטיביות ועד לענקיות בגוון סגול. שני הזוגות האחרונים שקניתי בשנה שעברה ומלפני שנתיים נרכשו לגמרי במקרה גם באירוקה, כך שתמיד ראיתי בהם אלטרנטיבה טובה לקניית משקפיים, ממותגים או לא.

מה אני לבשתי לכל ההסתובבות הזו?
טוב, מאחר והייתי חייבת לנעול נעליים נוחות, הלכתי על נעלי בובה שטוחות ונוחות ואפשר לומר בביטחון שה"אאוטפיט נבנה סביבן". לחצאית מתנפנפת מטופשופ(100 ש"ח בסייל) צירפתי גופיית סריג ממנגו עודפים(40 ש"ח), גרביון שחור אטום של לייף(18 ש"ח), ג'קט ג'ינס שנרכש לפני 6 שנים בזארה(נניח שזה היה כ200 ש"ח, אני לא מצליחה לזכור כל כך אחורה), עגילים אדומים של מיכל נגרין(120 ש"ח) ותיק צהוב חרדל גדול ונוח שהועבר אליי מאמא.

סופ"ש אביבי במיוחד צפוי לנו, מקווה שתנצלו אותו.
אגב, סופסוף קניתי בד בנחלת בנימין בשביל להכין צעיף. כמה חבל שהחורף חולף לו.

כן ולא

כן, אני מזמינה אוכל.
לא, אני לא עושה את זה כל יום.
כן, אני גם מזמינה פיצה מדי פעם.
לא, לא הפיצות הדקות והרופסות שנפוצו כל כך בת"א.
כן, זה אומר שאני נאלצת להזמין פיצה מטר, כי רק הם מכינים פיצה שעוביה עולה על 2 מילימטר.
לא, זו לא הפיצה הכי טעימה שאפשר להשיג בת"א.
כן, הפיצה הכי טעימה בת"א היא טוני ווספה.
לא, אני לא מבינה איך עסק ששמו מכיל את המילה "ווספה" לא עושה משלוחים.
כן, ניסיתי למצוא תחליף לטוני ווספה שגם עושה משלוחים.
לא, לא מצאתי. מלבד לוי'ס פיצה שמחזיקים שליח שמוכן לסוע מרחק של עד שני בלוקים מהפיצריה.
כן, מה ששמעתם(או יותר נכון קראתם).
לא, הוא לא הולך ברגל, יש לו נו, איך קוראים לזה, ווספה!
כן, סטיתי מהנושא.
לא, לא התכוונתי, כבר חוזרת.
כן, אני יודעת שפיצה זה משמין.
לא, לא אכפת לי, אני מאזנת את זה אחר כך.
כן, אני יודעת שגבינה צהובה זה שלב אחד לפני פלסטיק.
לא, לא עשיתי את הניסוי הזה שכרוך בהשארת גבינה צהובה באוויר הפתוח בשמש לכמה ימים ולראות שמתקבל גוש פלסטיק.
כן, אני מאמינה שאכן יתקבל גוש פלסטיק.
לא, כל זה עדיין לא מונע ממני לאכול את זה. פשוט גורם לי להגביל כמויות.
כן, סיימתי לחפור לכם על גבינה ופיצות ובריא ומשמין.
לא, אני לא אוכלת פיצה לצהריים, דווקא כנראה המבורגר במוזס.

מחר אתם מוזמנים לפגוש אותי בדיזינגוף סנטר החל מהשעה 10 בבוקר, להצטלם ולקבל משקפיים חינם כחלק מקמפיין הבלוגרים של אירוקה. תקבלו גם הצצה בלעדית על זהותה של ה-נעלולה שתצטרף אליי למסע.

העתק מדוייק

בשישי היינו בצפון, כמו שכבר ציינתי בפוסט הקודם. יצאנו עם חברים לקניון לב המפרץ. שם בנו העתק מוקטן של הסינמה סיטי. גם שם יש קולנוע(דווקא יס פלאנט אם אני לא טועה), גם שם יש בלאק בורגר, גם שם יש אנשים שמנסים למכור לך ורד ב20 שקל וגם שם יש טמפל בר, לשם הלכנו.

העיצוב של המקום הזה נע על הגבול הדק שבין אותנטי למגוחך. עם תמונות של משפחות משנות ה30' שתלויות בסמוך למסכי LCD קטנים. הנה, ניתן לראות את סיפורה של משפחת שקר כלשהו. אבא ואמא התחתנו בבניין העירייה ולאחר כמה שנים נולדה להם ילדה יפה.

האמת, עם כל הגיחוך הקל על העיצוב של המקום הוא מסודר לא רע בכלל. רוב מקומות הישיבה לקבוצות הם מין תאים שנותנים תחושה מבודדת יחסית, אבל עדיין לא מבודדת מדי. בטמפל בר בהרצליה הסידור שונה מעט. עוד יתרון הוא בידוד המעשנים באקווריום ענק. היה מאוד מהנה לצאת לפאב מבלי לבצע חיטוי ואידוי לבגדים ביום למחרת.

מה לבשתי?
שמלה מבד אנגורה, ללא ספק השמלה הכי מחממת שקיימת לי בארון ובהתחשב ב5 המעלות שנמדדו באזור, היתה בחירה לא רעה. קניתי אותה בפוקס בסופעונה שנה שעברה ב70 ש"ח בלבד. יש לה שרוולים מיוחדים ותפוחים וגזרת בלון עדינה מאוד בסיומת. שילבתי עם חגורת מתכת ועור שקיבלתי מהאוסף הנרחב של אחותה ז"ל של סבתי. גרביון מעויינים שחור של קשרל. נעלי עקב שחורות. צמיד כסוף משוק הכרמל ב10 ש"ח.

מה שתיתי?

לאחרונה התחלתי לשתות קאווה, כמה מקורי. עד עכשיו לא ניסיתי כי אני לא אוהבת שמפניה אז חשבתי שגם את הקאווה לא אוהב. אבל אחרי הסילבסטר מצאתי לי מועדף חדש. משקה קליל ונעים. אני יכולה להבין למה הרבה בחורות בוחרות לשתות אותו.

וזה צ'רלי שעוזר לאנשים למצוא את האוטו בחניון. דווקא נחמד, לא?

חגיגת בר המצווה

ביום חמישי נסענו לאירוע בר מצווה במשפחה של החבר, היה מאוד יפה ומושקע. האמת? אני חושבת שמעולם לא הייתי באירוע בר מצווה לפני כן. בסביבה שבה גדלתי זה לא היה נהוג כל כך וגם אירועים משפחתיים שכאלה לא זכורים לי. עלייה לתורה בבית הכנסת בשבת וכמה בורקסים אחר כך בחצר.

כמו שאפשר להבין, עבר עלינו סופ"ש ארוך בצפון, דווקא בסופ"ש הקר בשנה. הטמפרטורות בערב הגיעו ל4 מעלות. בררר!

בכל אופן, אני לא במצב מתקשר במיוחד. ישנתי לא משהו ויש לי בעיקר בלאנק בראש. אז נסתפק בהסברי אאוטפיט.

זו השמלה השלישית והאחרונה מההזמנה הראשונה שלי מASOS ומהזמנת פריטים שאינם מהיינס בכלל. האמת שדי דייקתי במידות וגם השמלה הזו יושבת עליי מצויין. הבעיה היחידה שלה היא שהיא מהסטרפלסים האלה שמסרבים להישאר במקומם. את רוב הערב העברתי בתחרות משיכה לגובה וניסיון איזון בין שני צדדי החזה. כנראה שאתפור לה כתפיות שחורות לפני הלבישה הבאה, אחרת זה לא יעבוד והיא תהפוך לחצאית וחבל.

טוב, חזרה לצדדים החיוביים שלה. היא יושבת ממש יפה על הגוף ומאוד מחמיאה לי. תסלחו לי שלא צילמתי אותה במלוא הדרה בלי הקרדיגן מעל, אבל העדפתי לשמור על ראותיי מכוסות ומוגנות בפני הקור.

צירפתי אל השמלה שעלתה כ80 ש"ח קרדיגן מקסטרו עודפים ב50 ש"ח. גרביון שחור אטום של לייף, 20 ש"ח. שרשרת סגולה שהכנתי לבד, כ10 ש"ח. צמיד משוק הכרמל, 10 ש"ח. ארתיק מגולף, נדמה לי ש120 ש"ח.

וכאן סופסוף יש צילום של הלק השחור המאט של אורלי. הוא מהמם, אבל כמו שStanding אמרה, אחרי שמסירים אותו הידיים נראות כמו של פועל. הפתרון היצירתי שלי הוא לנסות לקלף אותו במקלחת. אבל זה לא באמת עוזר או בריא לציפורן :)

שבוע טוב!

Much Ado About Nothing

מצטערת מיסייה שייקספיר שאני גונבת לך ככה כותרות, אבל פשוט לא יכולת לנסח את זה טוב יותר.

השורה הזו מסכמת היטב את דעתי המלומדת על הסרט אווטאר.

אתמול הלכנו לראות אותו ביס פלאנט בקניון איילון. אם כבר לראות סרט בקולנוע, אז שם. שילמנו 49 ש"ח לכרטיס(!!!!). כי הסרט עולה 45 ש"ח ולהזמין מהאינטרנט מראש עולה 4 ש"ח(לא קונה את התירוץ המגוכח שעלויות אחזקת האתר גבוהות). עוד 48 ש"ח לשתי קולות ופופקורן. עלות הבילוי המפוקפק הזה הגיעה ל150 ש"ח לזוג. המממ...

כמה דיברו על הסרט הזה! "איזה אפקטים, תלת מימד מדהים". אוקיי, אז לגבי הזה. המשקפיים האלה לא נוחים בשיט, עד עכשיו כואב לי באף בגללם. דבר שני, כנראה שהמוח שלי מתוחכם מדי(או פחות, תלוי כמה אתם מעריכים אותי...) בשביל כל קונספט התלת מימד הזה, כי בערך שני שליש מהסרט לא נראה לי בתלת מימד ובעיקר נראה לי out of focus. הקטעים שכן היו בתלת מימד בהחלט היו יפים, אבל לא משהו חדש ושונה ממה שיצא לי לראות בעבר. ובעבר אני מתכוונת גם 12 שנים אחורה. דווקא האפקטים היו יותר מלהיבים, השילוב של הדמויות הממוחשבות עם המציאות והצורה שהצליחו לממש את התנועות של הדמויות המדומות בהחלט יפה ומוערכת.

כל זה טוב ויפה, אבל למה למשך 2:40?? אני מאוד מתחרטת שלא לקחתי רטלין לפני הסרט. אחרי שעה ורבע כבר לא יכולתי לשבת. הם צריכים להזהיר על זה לפני הסרט: "לא לבעלי לב חלש, ילדי רטלין נדרשים להגיע עם אספקה מהבית, תודה."

לקראת תחילת הסרט פתאום נכנסו לאולם שתי נשים שכבר שכחו באיזו שנה הן יצאו לפנסיה. הן היו מבוגרות. מאוד. לפחות 75-80. כנראה שגם אותן הלהיבו על הסרט. אולי הנינים כשקפצו לבקר. אבל למה הן בחרו לשבת בשורה האחרונה? וכך נוצרה הסיטואציה המשעשעת של סדרן שעוזר לשתי זקנות לעלות את המדרגות אל השורה ה13. אני חושבת שכל הסרט הסדרן רק מלמל לעצמו "בבקשה שלא יתפגרו לי כאן, בבקשה!".

בקיצור, חוויה מעניינת היתה לי אתמול. כדי לשמור על אמינות אני חייבת לציין שהחבר דווקא מאוד נהנה וטען שכנראה שלא היינו באותו הסרט.
סיכום עם טיפ חשוב. כדאי ללכת? כן, אבל כשכל ההמולה סביבו תירגע, כלומר כשאפשר יהיה להגיע מבלי להזמין כרטיסים מראש. הטיפ? אם כבר הלכתם כדי להביא אתכם אמצעי לניקוי המשקפיים. הם לא בדיוק חד פעמיים. מישהו ישב והזיע בתוך זה במשך 3 שעות. אני העברתי על שלי ניגוב רציני.

מה לבשתי?
שמלה חומה מזארה מלפני שנתיים, 100 ש"ח. אוקספורדס מזארה, 200 ש"ח. גרבונים חומים, סופר פארם, 10 ש"ח. צמיד זהוב, דיווה, 20 ש"ח. ארתיק חרדל,גולף, 120 ש"ח. צעיף שרוב בני הבית חומדים לעצמם(אחי והחבר) מTNT מלפני שנים אבל משרת אותי נאמנה.

נ.ב.1
כשצילמנו את התמונות המצלמה מאוד כעסה על ג'ון טרבולטה. היא ציפתה ממנו לחייך והוא לא נתן לה אפילו חצי חיוך.
נ.ב.2
בדיוק חזרתי מבראנץ' עם ההורים בגיליז בנמל. בריוש! יאמי! לא תאמינו אבל אפילו אני עפתי ברוח. זהירות!
סופ"ש נעים ותלת מימדי לכולם!

שבת קטנה, סיפור גדול

בשבת האחרונה היינו ברחובות אצל ההורים שלי.

זו היתה שבת מאוד רגועה, בלי יותר מדי עשייה. ההורים שלי יצאו לחברים בשבת בבוקר כך שישנו עד מאוחר ואחר כך קפצנו למתחם ביל"ו בשביל החבר. אגב, יש מבצע שווה ביותר בחנויות עודפים על הסריגים לגברים ולנשים, 2 ב100 ש"ח. החבר קנה שני סריגי בייסיק. שווה.

כשחזרנו אכלנו צהריים עם ההורים שכבר חזרו ועם אחי שטרח להוציא את האף שלו מהחדר והלפטופ. כנראה שיש טווח גילאים מסויים שבו הם פשוט מבלים את רוב זמנם הפנוי בחדר סגור ולא מאוורר בביחדנס עם המחשב האהוב, משחקים משחקי רשת ועושים מרתון fringe. נו טוב, הוא בן 20, זה כבר יעבור בקרוב.

אחר כך כבר הגענו לסיפור הגדול. למי שלא מכיר, מדובר בסרט ישראלי מקסים ומשעשע עם סיפור קצת הזוי אבל מאוד מצחיק. ישבנו וראינו אותו כל המשפחה יחד והתגלגלנו מצחוק. מומלץ בחום. שחקנים גדולים מהחיים, פיזית וכישרונית.

מה לבשתי?
שמלה שקניתי במעצבי העיר של תומר בן כנען תמורת 120 ש"ח. מאוד מחמיאה לגוף ומאוד נוחה ונעימה. מזג האוויר היה קצת משוגע והיה לי קר ברגליים אז הלכתי על מראה גס יותר ונעלתי מגפיים שחורים. הוספתי שרשרת חוליות שדודה שלי הכינה. והצטלמתי בפטיו של ההורים שמאוד התאים בגוונים לאאוטפיט שלי.
אה, וגם הסתפרתי סופסוף.הייתי חייבת לתת קצת צורה ונפח לשיער שלי שחווה טראומה קשה מהתספורת הקודמת. למרות שבתמונות השיער שלי אסוף אז קצת קשה לראות.

וזו פינצ'י החמודה שבכל פעם שהיא רואה מצלמה היא חייבת להתקרב. זה לא יאמן כמה שהיא אוהבת להצטלם!

מוכנים לסופה?!