שבת במרכז המסחרי

בשבת בערב קבענו עם חברים למפגש קז'ואלי במרכז המסחרי ליד הבית. האמת שיש לא מעט מרכזים מסחריים, לפחות ארבעה(כזו היא רמת אביב). הכיוון המקורי היה קפה רונה במרכז טאגור. בית קפה שכונתי וקטן שלא שייך לאיזו רשת ומדי פעם יש בו גם הופעות חיות. פעם הוא היה פתוח גם בשישי בערב ובשבתות, אבל לפני כמה חודשים עברו לפעול רק בימי חול ומוצאי שבת. בשבת האחרונה גילינו שגם על מוצאי שבת ויתרו והמקום היה סגור וחבל.

התופעה הזו, של סגירת מקומות קרתה גם בפסח. אנחנו גרים בשכונה כבר 4 שנים ובשנים הקודמות כל החנויות ובתי הקפה היו פתוחים בפסח ולא כשרים. לחם ארז מכרו לחמים בכיף ואם התחשק קרואסון גם אותו יכולת למצוא. השנה הכל היה סגור לכל ימי החג(שכלל 5 ימי חול). השמועה אומרת שהמקומות במרכז קיבלו איומים שלא לפתוח. התופעות האלה הן חלק מנגיסות קטנות שנוגסת החברה הדתית-חרדית בשכונה בעלת ציביון מאוד חילוני. ברחבי השכונה צצו בשנה-שנתיים האחרונות משפחות מחב"ד שמישהו מממן להן את השכירות בשכונה. רענן שקד כותב מדי פעם על התופעה הזו בשכונה(בתור תושב מודאג) והנושא עולה לכותרות עם כל עימות רועש. ניצן הורוביץ יצא נגד התופעה ומיד קראו לו נאצי שרוצה שיהודים מאמינים יגורו בגטאות. אבל יש כאן הבדל אחד מאוד גדול שקל להתעלם ממנו. אם אני כחילונית ארצה לעבור לשכונה חרדית או חב"דניקית יעשו לי את המוות וברוב המקרים גם לא ישכירו או ימכרו לי. השכנים החב"דניקים שלי לא היו מפריעים לי לו היו טורחים לשלם את ועד הבית, לא לזרוק חיתולים לביוב ולגרום לסתימה חדשות לבקרים ולדאוג שהילדים שלהם לא יצרחו נון סטופ בחדר המדרגות(כי הדלת הרי תמיד פתוחה). הם גם לא היו מפריעים לי אילו הסיבה לשהותם בשכונה לא היתה על מנת לשנות את דרכי החיים שלי. יש נטייה להתסכל בתמימות על הפעילות הכביכול התנדבותית של חב"ד, בארץ ובעולם. אבל הם מאוד לא תמימים ובכלל לא נטולי אינטרסים. זו גם הסיבה שכף רגלי לעולם לא דרכה(וכנראה גם לא תדרוך) במרכזי חב"ד בעולם. למה לחב"ד מותר לפתות ילדים קטנים שעוברים במרכז המסחרי כדי לקנות ארטיק אחרי בית הספר(יסודי שצמוד למרכז) ללא ידיעת או אישור ההורים ולנסות למשוך אותם לדת, אבל אם אני אחליט להציע ממתקי חזיר מחוץ לבית ספר דתי כנראה שזה יגמר בסקילה? נקודה למחשבה...


ובמעבר חד. אחרי שקפה רונה היה סגור החלטנו לבחור במרכז מסחרי אחר, ברודצקי. העברנו ערב נחמד בביתא קפה, שכונתי אך יקר, שמגיש סן מיגל קרה וצוננת בכוס קפואה שמתאימה במיוחד לקיץ המהביל שלנו.

מה לבשתי?
מכנסיים מפוראבר 21, 40 ש"ח.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
חולצה מאסוס, כ40 ש"ח.
תיק של מדוזה, 140 ש"ח דרך סטיילריבר לפני כמה שנים.
נעליים של אירוסולס, 210 ש"ח דרך האתר.
טבעת פרח מאטסי, 12 ש"ח.
טבעת חותם מיריד כלשהו, 20 ש"ח.

ורוד יש רק בסקיני

אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל בזמן האחרון התחושה היא שמישהו שם לו למטרה לפוצץ את הבועה הורודה והרכה שחיינו בה ולהבהיר לנו שהולך להיות לא טוב. בהתחלה הלכו על טקטיקת האיום האיראני, אבל רובנו כל כך מורגלים באיום על קיומנו שנדרש הרבה יותר מאשר עוד נאום מאיים של מיסטר אחמדיניג'אד בכדי לערער אותנו. משם עברו ל"שונאים אותנו בעולם" והפעם תיבלו בציטוט עסיסי והוכחה שגם מנהיגי עולם מרכלים כמו שתי זקנות על ספסל בגן הפלסטיק.

מאחר שרובנו הגבנו ב"בו-הו, שונאים אותנו. מה חדש? וביבי? גם אני חושב שהוא שקרן!", הסיכה החליטה לפנות לביטחון הכלכלי בניסיון לפוצץ את הבועה הזו. מאחר שהמחאה של הקיץ כבר פתחה לרובנו את העיניים וכולם כבר יודעים שיקר פה, הכל יקר פה - לאכול, לשתות, להביא ילדים, לא להביא ילדים(גלולות זה יקר) והבחירה לנשום באופן כללי. אבל העובדה שמכל המחאה מה שקיבלנו זה פטור ממכס שהתגמש מעט(ומה עם המע"מ? ואם גובים מע"מ אז זה אומר שעדיין יש טיפול בחבילה. זה אומר שעדיין יש לשלם דמי שחרור? רק שמהיום יקראו להם דמי שחרור ממע"מ?) התחילה לגרום לסדקים בשריון.

לא שאני מתלוננת על הפטור שכולם ישר קפצו לשמוח לגביו. אבל לא בשביל זה יצאנו לרחובות בקיץ התל אביבי הדביק. אף אחד לא ציפה שדברים ישתנו בצורה מיידית, אבל סיריוסלי? זה מה שבחרתם לבצע בתור "רפורמת טרכטנברג" לראשונה? 

הבחירה לאיים על הציבור בכך שמיתון כבד עומד להגיע וחייבים חייבים חייבים להיזהר בצעדים לא באמת אמור לעבוד עלינו, אבל מסתבר שזה עובד. למה? השבוע קראתי שהסקרים האחרונים מצביעים על כך שבמידה והבחירות יתקיימו היום, ביבי יזכה שוב. התוצאה הזו גרמה לביבי לרצות להקדים את הבחירות מיוזמתו. יש לי שתי מסקנות מהאינפורמציה הזו:

1. ולבחירות כן יש כסף?

2. נכון, זה לא שקיימות היום יותר מדי אלטרנטיבות, אבל ביבי שוב? באמת?

ועל כל זה אפשר להוסיף את החוקים האנטי דמוקרטים, היחס לנשים במוסדות ציבוריים, בצבא או בחברה בכלל ואת עצם קיומו של אהוד ברק, אני בטוחה שכל שלושת הבנות שלך שמחו לגלות כמה אבא אוהב ומעריך אותן.

הפואנטה? אני מניחה שמה שהייתי רוצה זה שהרוב החילוני שיצא בקיץ מהבית יתעורר ויפסיק לקנות את הבולשיט שמוכרים לו. לפחות כל עוד אנחנו רוב, כי לפי הנתונים היבשים בעוד כמה שנים כבר לא נהיה והסיבה היא מאוד פשוטה. חרדים וערבים מתרבים הרבה יותר ממשפחה חילונית ממוצעת שבודקת האם היא יכולה להרשות לעצמה לפני שהיא מחליטה להביא עוד ילד לעולם. הם פשוט ינצחו אותנו דמוגרפית. אז לפני הניצחון הדמוגרפי הבלתי נמנע, בואו נפקח את העיניים שלנו ונבין שאי אפשר לתת לכל זה לקרות.

ובכדי שהקוראים שלא באמת קוראים אבל רק באים לראות תמונות(וזה בסדר גמור מבחינתי, גם אני לפעמים רק עוברת על התמונות. מצד שני, אם אתם רק עוברים על התמונות אז לא תראו את החלק הזה גם ככה, אז תשכחו מזה) שיבצתי תמונות ממה שלבשתי בסופ"ש ממש לפני שהאנטיביוטיקה נכנסה לחיי.

מה לבשתי?

שמלת צמר חמה במיוחד מפוקס, 75 ש"ח לפני כמה שנים.
גרביונים של לייף, כ 20 ש"ח.
חגורה מאסוס, 20 ש"ח.
נעליים מזארה, 160 ש"ח.
טבעת מH&M בעונה הנוכחית, 30 ש"ח.
צמיד משוק בצלאל(עומר קורא לו צמיד מפרטים) ב10 ש"ח.

נסיים בשיר לוחמני

חזרה בארץ

נחתנו בשישי בבוקר לחום של תל אביב, עייפים מהנסיעה, אבל טעונים ברוגע ושלווה משם. זה היה שבוע חלומי-משהו. כל כך נהננו מההתנתקות החלקית מהארץ, מהשקט ששורר סביב, מהבילוי רק שנינו יחד ומהעיר המיוחדת הזו.

כבר יצא לי לטייל בכמה ערים באירופה, אך מאף אחת מהן לא נהנתי כמו מאמסטרדם. יש נטייה לקשר מיידית את העיר הזו עם המריחואנה החוקית, אבל לטעמי יש בה הרבה מעבר. יש בה עשרות מוזיאונים מכל סוג וזן, פארקים יפים, רחובות שנעים לשוטט בהם, ההתמצאות בעיר קלה במיוחד ואף אחד לא ישפוט אותך אם תשב על כוס בירה ב10 בבוקר(כמו רוב התיירים האנגלים והגרמנים).
החוויה בעיר הראתה שאפשר גם אחרת. אני מאוד אוהבת את תל אביב, אבל יש המון דברים שחסרים לה בכדי להיות עיר גדולה ויעד תיירות נוח. תחשבו על התייר שמגיע לארץ וצריך להגיע למלון בתל אביב. רכבת לתל אביב מרכז אפשר לתפוס אחת לשעה החל מ8 בערב, וגם זה רק במידה והגיע באמצע שבוע ולא בשישי-שבת. משם עליו לקחת מונית ליעדו ולהיעשק על ידי נהגי המוניות התל אביבים, כי אוטובוסים אין במהלך הלילה וביום אין שום דרך קלה להתמצא בהם.

באמסטרדם לעומת זאת, רכבת לכיוון העיר יוצאת משדה התעופה כל 15 דקות "בשעות המתות" וכל 5 דקות בשעות העומס. משם מגיעים לתחנה המרכזית של אמסטרדם ועולים על טראם שמגיע כל 5-10 דקות למרכז העיר.

כמה פשוט היה להפעיל רכבת חשמלית שכזו על הצירים הראשיים בתל אביב, כמו ארלוזרוב מרכבת מרכז, נמיר, דיזינגוף. כמה פשוט? כנראה שלא פשוט בכלל. במקום לפנטז על רכבת תחתית בתל אביב שתהיה מוכנה לשימוש לנכדים שלנו במקרה הטוב או לנכדים שלהם במקרה הסביר, יכלו ללכת על פתרון חשמלי, ירוק ונכון לסביבה. כרגע מעדיפים לעבור לאופציית "העורקים הראשיים" ב1 ביולי תוך שימוש באוטובוסים.

טראם בפעולה

אמסטרדם היא אחת הערים עם האוויר הנקי ביותר שיצא לי לנשום, בעיקר בגלל השימוש הנרחב בתחבורה חשמלית והגבלת כניסת כלי רכב לעיר(על ידי קביעת מחיר גבוה מאוד לחניה בעיר). חבל שבגלל כניעה לגוף לא מתפקד ומושחת כמו "דן", אנחנו ממשיכים לזהם את גוש דן ולא עוברים לאלטרנטיבה הגיונית יותר, חשמלית.

ברור לי שההשוואה לתשתיות ורמת הפיתוח של אמסטרדם, או כל עיר אירופאית אחרת לצורך העיניין, היא לא השוואה נכונה. אמסטרדם קיימת מאות שנים ואילו תל אביב מאה וקצת. אבל בדיוק מהסיבה הזו היינו אמורים להראות אחרת. יש עשרות מודלים עירוניים בעולם שקיימים ועובדים, מדוע לא ללמוד מהם וליישם אותם? נכון, אנחנו אור לגויים בהרבה מאוד תחומים, ההולנדים יכולים ללמוד מאיתנו חריצות מהי, אבל בתחום של פיתוח עירוני אנחנו בקושי גיץ מהמדורה. מתי יבינו שאפשר לעשות את זה אחרת ולא צריך להמציא את הגלגל? אפשר פשוט לקפוץ לרגע לאירופה וללמוד דבר או שניים על פיתוח עירוני.