Sun dress for a smooth weekend

הסופ"ש האחרון עבר רגוע יחסית. בחמישי נסעתי להורים וחזרתי כמה שנים אחורה, לימים שבהם הייתי ישנה אצל ההורים לבד, בלי עומר. דווקא היה נחמד ושונה מהרגיל. לא שעומר מפריע באיזושהי צורה לדינמיקה המשפחתית, אבל יש משהו שונה וקצת יותר מתפנק בביקור לבד אצל ההורים, ועוד אחד שכולל לינה.

בבוקר הלכנו לאכול ארוחת בוקר בסניף לנדוור שליד תחנת הרכבת ברחובות, באופן מוזר, זה דווקא הסניף האהוב עליי שלהם. יש שם תמיד משב רוח נעים(אפילו בחום יולי-אוגוסט) ומיץ תפוזים סחוט טרי. משם הסתובבנו קצת בעיר ובקניון, דבר ששנים לא עשיתי בחברת ההורים(גיליתי שעם פתיחת האגף החדש, יש בו כל חנות אפשרית), אבל לא ממש הייתי במוד קניות והפוקוס היה למציאת נעליים לאבא הביגפוט שלי (מידה 48, שלום!), ללא הצלחה יתרה. כך שאם למישהי/ו יש המלצה על חנות שאפשר למצוא בה נעליים במידות גדולות במיוחד, אשמח להמלצה בתגובות. תודה!

בשישי בצהריים כבר חזרתי לתל אביב לארוחת ערב בבית ששוב במקרה היתה טבעונית(כמו כל הסופ"ש שלנו בעצם) ולבילוי שישי עם חברים במקום שעובד לפי טרנד הצמידים והמסלולים(בחר מסלול, שתה כמה שבא לך, תבכה על זה למחרת בבוקר אצל רוב האנשים).

התמונות בפוסט צולמו עוד בשבת שעברה כשיצאנו עם חברים לטייגר לילי התאילנדית ברמת החייל. טעים שם מאוד. קצת שונה מהבית התאילנדי ולא לגמרי הצלחתי להחליט את מי מבינהן אני מעדיפה. כנראה שאזדקק לעוד ביקור בכל אחת מהן בכדי להחליט. אם אתם מחליטים לקפוץ לטייגר לילי, אל תוותרו על הסום טאם - סלט פאפאיה שאני פשוט מכורה אליו או על קינוח בננה לוטי - טייק מאוד מוצלח לקינוח המסורתי עם גלידת קוקוס מעולה ליד.

חזרה לשמלה, המאוד מאוד מוצלחת. יש לי שמלה בגזרה דומה אך הרבה יותר קצרצרה מH&M והרבה זמן חיפשתי לה אחות תאומה ומעט יותר מפנקת במכפלת. נתקלתי בזו לגמרי במקרה בסייל של אסוס והיא נעימה ומוצלחת. שכחתי להתעדכן במידותי הנוכחיות ולכן השמלה הגיעה מעט גדולה. מזל שיש לי מכונת תפירה בבית ולאחר כמה התאמות אנחנו מסתדרות מצויין. היא כל כך מוצלחת שלבשתי אותה שוב בסופ"ש האחרון ויש לה כיסים!!

מה לבשתי?
שמלה מאסוס, כ100 ש"ח.
סנדלים מניין ווסט לפני כמה שנים, 280 ש"ח.
צמיד מתכת משוק הכרמל, 20 ש"ח.
תיק של מדוזה דרך סטייל ריבר לפני כמה שנים, כ150 ש"ח.
שרשרת סוורובסקי מתנה מעומר לפני כמה שנים.

Over it all

בוקר טוב!

כבר כמעט שבוע שהתמונות מחכות להתפרסם בבלוג ואני לא מצליחה למצוא את הזמן לעשות זאת. ימים עמוסים בעבודה גורמים לי להגיע הביתה עם חוסר רצון לראות מסך מחשב(מלבד בהייה בפיד אינסטגרם באייפד). ככה זה כשבוהים במסך כל היום for living.

אז אחרי הפוסט ההוא שנכתב ברומא, בו שיתפתי בתחושות לגבי משקל ומראה חיצוני, החלטתי לעשות מעשה ולנסות לשנות קצת. בחודש האחרון התחלתי להתאמן בצורה קבועה בשני אימונים בשבוע של פילאטיס מכשירים. זה לא זול, העינוי הזה, אבל הוא מאוד אפקטיבי. אני יכולה לומר בכנות שכבר אחרי חודש רואים תוצאות. הידיים והרגליים מעוצבות ומחוטבות יותר והבטן... היא בדרך לשם... בגלל בעיית הברכיים, היה לי קשה למצוא פעילות ספורטיבית שתאפשר לי להתאמן מבלי לחזור לכאבים. בגלל שפילאטיס הומצא כדי לעזור לספורטאים להשתקם, הברכיים נשארות מוגנות ואפילו מתחזקות במהלך האימון.

במקביל החלטתי לבקר אצל דיאטנית כדי לשמוע, אולי יש משהו שאני חושבת שאני יודעת מצויין אבל בעצם טועה כל הזמן. לשמחתי(או לצערי, תלוי איך מסתכלים על זה), לא היה לה מה לחדש לי. היא אמרה שהתפריט שלי מגוון ומאוזן ואם אשמור עליו, ארד במשקל. הבעיה היא הבילויים ויציאות הליליות שגורמות לחריגות. אז לכמה חודשים הקרובים אני במגמת צמצום חריגות(ביי ביי פיתה מהמזנון ב12 בלילה) ובינתיים זה עובד. אולי לא רואים בתמונות, אבל אני מרגישה את זה בעצמי ובסופו של דבר זה מה שחשוב.

אז מה השורה התחתונה שלי? לא להתייאש מעצמך. לנסות שוב ושוב למצוא את הספורט שמאפשר להתמיד בו. גם אם לא למטרת ירידה במשקל, אז למטרות שמירה על כושר ובריאות.

מה לבשתי?
אוברול מטרגט בארה"ב, כ70 ש"ח.
סנדלים מH&M באמסטרדם, כ110 ש"ח.
צמיד עץ ממנגו, מתנה מסבתא לפני כמה שנים.
משקפי שמש מאירוקה, 120 ש"ח.

חוגגים שנתיים

בשני האחרון חגגנו שתי שנות נישואים. בשנה שעברה החלטתי לנסות ולהתחיל מסורת שבה אלבש את שמלת החתונה שלי בכל שנה לארוחה חגיגית לכבוד התאריך. בשנה שעברה חגגנו בהרברט סמואל של רושפלד. השנה החלטנו לחגוג בשולחן של עומר מילר. הייתה ארוחה מוצלחת וטעימה ואנחנו היינו בין הישראלים הבודדים שפקדו את המקום, הרוב תיירים.

למי שלא מכיר, אנחנו בחרנו להתחתן בצורה קצת שונה משנהוג בישראל ולא בגלל אילוצים. תמיד כששומעים שהתחתנו בקפריסין משפט התגובה הרגיל הוא "אה, כי לא יכולתם להתחתן בארץ?" ובכן, זו ממש לא התשובה. כנראה שאם היינו מעוניינים, הרבנות הייתה שמחה לקבל את הכסף שלנו בתמורה להצקה קצרה. פשוט בחרנו לעשות את הדברים קצת אחרת. לשמחתנו המשפחה והחברים זרמו עם ההצעה והצטרפו אלינו לסופשבוע בקפריסין שכלל בטן-גב וגם חתונה על הדרך.

הסטטיסטיקות מראות שהפוסט על פירוט ארגון החתונה בקפריסין הוא הפוסט הנצפה ביותר בבלוג (ומיד אחריו מדריכי הטיולים לחו"ל ומדריכי הקניות) ולפחות אחת לשבועיים אני מקבלת מייל מכלה או חתן לעתיד שמעוניינים לקבל המלצה או עצה. אני כמובן עונה בשמחה... מצער שדווקא ביום משמעותי כל כך בזוגיות ובחיים של אזרח ישראלי, רבים נאלצים לוותר על העקרונות שלהם ועל מה שהם מאמינים בו ומתחתנים באופן ששונה לחלוטין מסגנון החיים היומיומי שלהם. נישואין הוא שירות שהמדינה צריכה לספק לאזרחיה כמו כל שירות אחר ולאפשר להם להשתמש בו באופן שאינו קשור לדת כלשהי(וזאת מבלי לציין בכלל את המסכנים שפשוט אינם יכולים להתחתן בארץ, גם אם ממש היו רוצים). כולי תקווה שיום אחד, כשהילדים שלנו ירצו להתחתן באופן שאינו דתי, הם לא יאלצו לעשות זאת בחו"ל(אלא אם זה מה שהם מעדיפים...) ותעמוד בפניהם האופציה לבחור.

אז מזל טוב לנו ולחיי תקווה למדינה קצת יותר נאורה.

מה לבשתי?
שמלת החתונה שלי מפרנץ' קונקשן' 1600 ש"ח.
שרשרת מאיביי, כ40 ש"ח.
נעלי החתונה שלי משומייקר, 800 ש"ח.
תיק מסבתא.
(מתנצלת על התמונות המבולגנות, חלק עם פלאש, חלק בלי. התרכזנו פחות בתמונות ויותר בעצמנו הפעם...)

Nick

בשישי האחרון בעת הבילוי המאוד בורגני שלנו בסופר השכונתי נתקלנו בתופעה מטרידה ביותר. לא נתקלנו בה בעבר ולכן שנינו, עומר ואני, היינו מאוד מופתעים ולא מוכנים לבאות. חשדנו כבר בהמתנה בתור במחלקת הגבינות, החלפנו מבטים תמוהים, אבל החלטנו להתעלם ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה.

כשהמשכנו אל מקררי הגבינות כבר אי אפשר היה להתעלם. זה קרה שוב ושוב בקולי קולות. זוג אחר הסתובב בסופר והשתמש בשם החיבה שלנו כאילו הוא שלהם והומצא על ידם. חשוב לי להבהיר, שם החיבה שלנו לא שייך לאוסף שמות החיבה הסטנדרטי שעוברים בין רוב הזוגות. לא מדובר כאן בקוקי, בובי, מאמי או שמופי. מדובר בשם חיבה פרי מוחנו הקודח שרק הסובבים אותנו מכירים. לכן נתפסנו מאוד לא מוכנים כששמענו אותו נהגה כך בקולי קולות בפומבי.
ובנימה קצת יותר רצינית, איזה מוזר זה?! :)

את האאוטפיט בתמונות לבשתי בשבת האחרונה לביקור אצל ההורים. התחשק לי "להתגנדר" קצת ובחרתי לקחת את השחור והלבן הקלאסי ולהוסיף קצת צבע. אני מאוד מחבבת צבעים בוהקים ו"שמחים" והקיץ מעודד בשמחה את השימוש בהם. במחי כמה אקססוריז, אאוטפיט מונוכרומטי הפך לצבעוני ועליז. בתמורה קיבלתי שייק מלון טעים ומתוק ופוטוגני מההורים.

מה לבשתי?
גופיה מזארה ברומא, כ120 ש"ח.
מכנסיים מH&M בפירנצה, כ45 ש"ח.
סנדלים מאירוסולס אונליין, כ150 ש"ח.
טבעת מתנת יומולדת בשנה שעברה מדודה טייבה(עוד מהילדות, כל חבר משפחה הופך לדוד).
שרשרת מאיביי, כ40 ש"ח.
קלאצ' של מדוזה לפני כמה שנים.

מתכון משישי

אני לא בטוחה שזה עובר מספיק מעל דפי הבלוג, אבל הגיע הזמן להתוודות בקול רם, שחור על גבי לבן של אינטרנט, אני נהנת לבשל. אמנם פחות בימי הקיץ החמים, כששהיה בסמוך לתנור לוהט וסיר מהביל הופכים מהר מאוד לסאונה רטובה, אבל באופן כללי, אני נהנת להמציא, לשדרג ותכנן מנות לבד. לפעמים בהשראת מנה שאכלתי במסעדה כלשהי ולפעמים ממתכון שראיתי בבלוג כלשהו.

בשישי האחרון החלטתי להכין המבורגר מפורטבלו לארוחת ערב, בשילוב עם תפוחי אדמה בתנור בגרסא טעימה, קלה להכנה וכוללת 2 כפות שמן זית על המון תפוחי אדמה, כלומר רזה יחסית. כשפרסמתי את התמונה הבאה בפייסבוק, עלו דרישות למתכון(היי לובה, היי מעיין), אז החלטתי לשתף גם את שאר קוראי הבלוג.

המתכון הוא טבעוני לחלוטין, בהנחה כמובן שמשתמשים בלחמנייה ללא ביצים. אל תבינו לא נכון, לא הפכתי לטבעונית(הלוואי שהייתי מסוגלת להתחייב לשינוי כזה), אבל אנחנו משתדלים לצרוך פחות בשר ולשמור על אורח חיים בריא יחסית. המנה הזו טעימה, משביעה ולא מסובכת להכנה.

לתפוחי אדמה

המתכון שייך לבצק אלים והופיע באחת מחוברות המתכונים לחגים שלה. ממש פשוט להכנה והתוצאה היא קוביות צ'יפס פריכות וטעימות מינוס הטיגון והשמן.

• חותכים 5 תפוחי אדמה לקוביות קטנות, בערך 1.5X1.5X1.5 סנטימטר.
• בקערה, מערבבים את תפוחי האדמה עם שתי כפות שמן זית, חצי כפית פלפל שחור ושני שליש כפית מלח(אפשר להפחית או להוסיף לפי הטעם). 
• מעבירים לתבנית עם נייר אפייה ומפזרים באופן שווה, כך שאין קוביות שמכסות אחת את השנייה.
• מכניסים לתנור שחומם מראש ל180 מעלות ואופים עד להשחמה(בערך שעה-שעה וחצי, תלוי בתנור שלכם).
• אין כל כך צורך להפוך אותם באמצע האפיה, זה רק מעט מזרז את התהליך.

לסלסת עגבניות ביתית

במתכון הזה שאילתרתי לפני כמה שנים (מאז הפך לשותף קבוע לאירוח חברים עם דוריטוס) אפשר להשתמש עם ובלי בישול. ללא בישול הוא מתאים מאוד בתור דיפ, לאחר בישול וצמצום הוא הופך לשותף מצויין ללחמניה.

• בבלנדר מוט, טוחנים שתי עגבניות בשלות ובינוניות למרקם קרמי.
• מוסיפים פנימה שתי שיני שום וטוחנים שוב.
• מתבלים ברבע כפית צ'ילי גרוס, רבע כפית מלח וכפית שמן זית. 
• למטרת ההמבורגר, מזגתי את התערובת לסיר קטן ובישלתי למשך כ15 דקות על אש גבוהה תוך כדי ערבוב עד שהצטמצם.

להמבורגר פורטבלו

את המרינדה הזו אילתרתי בשישי והיא יצאה ממש מוצלחת. המרינדה הופכת את הפטרייה לעוד יותר עסיסית וזה יעבוד גם עם שמפניון. עוד אילתור מוצלח וגם נקי יחסית הוא להכין את הפטריות בטוסטר(זה שמכינים בו טוסט גבנ"צ) ולשים נייר אלומיניום כך שהרוטב לא נוזל החוצה. בצורה הזו הפיטריות מתבשלות עם הרוטב, אבל לא צריך להיאבק בניקיון המחבת אחר כך.

• למרינדה, מערבבים:
• 5 כפות רוטב סויה.
• 3 כפות יין לבן.
• מיץ מחצי לימון.
• 3 כפות שמן זית.
• 3 שיני שום כתושות.
• חצי כפית פלפל שחור
• שופכים את המרינדה על הפטריות(הטריק שלי הוא לשים את הפטריות הפוכות בכלי כך שהן מתפקדות כקערה קטנטנה, ולמלא אותן במרינדה, כך הן סופגות אותה טוב יותר) ומשרים למשך שעה לפחות(אפשר גם יותר).
• מבשלים במחבת או בטוסטר.

בתאבון!

שבת בפארק

את הסופ"ש האחרון העברנו בצורה רגועה יחסית. את שישי בבוקר ביליתי עם חברות במרכז העיר לקצת סידורים והרבה פטפוטים על כוס מיץ תפוזים טרי(את הקפה עברתי לשתות בבית, במכונה של Bialetti שקנינו באיטליה). אחרי שנ"צ נחמד ובילוי שישי בערב באילקה(מסתבר שיש להם Happy Hour די נחמד עד 21:30, וכשבאים בשעה הזו אפילו אפשר למצוא חניה על דיזינגוף), בשבת התחשק לנו בעיקר לנוח.

את אחר הצהריים של שבת, שהיה נעים יחסית לתקופה הזו בשנה, בילינו בפארק עם חברים ועם נלה החמודה שלהם. אמנם זה לא סנטרל פארק, אבל באמת שאין צורך לפתח רגשי נחיתות. בשנה-שנתיים האחרונות התחלתי לחבב את פארק הירקון יותר ויותר ובזכות העובדה שאני נוסעת בו בכדי להגיע לעבודה ובחזרה(באופניים חשמליים) למדתי להכיר פינות נחמדות בו שלא היו מוכרות לי קודם.

לאזור שבו ישבנו ובו צולמו התמונות אני קוראת "Sheeps Meadow" הישראלי. בשניהם יש מרחבי דשא ענקיים ובשניהם מבצבצים בניינים גבוהים מבין העצים. תחושת המרחב שהאזור הזה בפארק נותן(גם הירקון וגם סנטרל) מזכיר לי ממש מעט את תחושת המרחבים הפתוחים שמאוד אהבתי בטוסקנה. תמיד אהבתי את השילוב הזה שבין עיר לריאה ירוקה ויש לי לא מעט תמונות מניו יורק של גורדי שחקים מבצבצים מבין העצים. קו הרקיע של תל אביב - רמת גן אמנם לא מתקרב לקו הרקיע המרשים של ניו יורק, אבל כנראה שאנחנו בדרך הנכונה.

מה לבשתי?
במין סגנון סבנטיז שיק שכזה...
גופיה מזארה, 30 ש"ח.
ווסט קרושה מחנות בקינג ג'ורג', 30 ש"ח.
שורטס מforever21  בניו יורק, כ60 ש"ח.
סנדלים מהאתר של אירוסולס, כ200 ש"ח.
משקפי שמש מתנת אירוקה לפני כמה שנים.
עגילים ממיכל נגרין לפני הרבה מאוד שנים.
נלה חמודה בהשאלה לצורך צילומים ומשחקים מההורים שלה :)

ניסיתי לצלם את הצמה ההיקפית שקלעתי לעצמי, אבל התמונה לא מוצלחת במיוחד. אז התעלמו בבקשה ממני והתרכזו אך ורק בצמה :)

ולסיום, דברים שרואים בישבנים של כלבים...

סופ"ש נעים לכולם!