31.1.2010

המרסדס

בחמישי הלכנו להופעה של מרסדס בנד בזאפה ת"א. האמת שגיליתי אותם בשנה האחרונה. אולי המילה "גיליתי" לא מתאימה כל כך. יותר נכון, למדתי לאהוב אותם. כשלמדתי בב"ש כל שני וחמישי היתה הופעה שלהם וחוץ מ"בואי ונביא לך ת'פאנק" הקליט, לא אהבתי אף שיר. אבל כנראה שהטעם המוזיקלי שלנו משתנה ומתפתח ואנחנו נפתחים לדברים חדשים שפעם נשמעו לנו מוזר. היום שני הדיסקים שלהם על הIpod שלי, נחרשים נון סטופ.
זו לא היתה ההופעה הרגילה שלהם אלא מופע אקוסטי. המון גיטרות. למי שלא היה אף פעם בהופעה בזאפה, נדמה שאת ההגדרה "מופע אינטימי" המציאו לאחר הופעה במקום הזה. אם מגיעים בזמן יושבים מטר-שניים מהבמה. התחושה היא שהלהקה מנגנת במיוחד בשבילך. הסאונד בזאפה מצויין והמלצרים מתורגלים בלהכווין את הקהל לשירותים במסלול הכי פחות מטריד :)
יש גם חסרונות למקום. הישיבה היא סביב שולחנות. לרוב שולחנות של 4. במידה ואתם זוג, יושיבו אתכם עם זוג אחר. האמת שהטריק שלנו הוא פשוט לקחת מקומות על הבר הקדמי. רואים מצויין, נוח ואף אחד לא מסתיר לכם. החיסרון השני הוא שאין מקומות מסומנים, הישיבה היא על פי סדר הגעה. הדלתות נפתחות בדרך כלל ב20:30 וההופעה אמורה להתחיל ב22:00, כך שיש לא מעט זמן להעביר עד להופעה באכילה מתוך התפריט ה"לא כל כך מתאים להופעה" של הזאפה.
למרות ובזכות הכל אני מאוד נהנתי. מרסדס בנד יודעים לתת הופעה, הסולן שלהם מאוד כריזמטי ומההופעה הספציפית הזו כל חובב גיטרות יהנה(החבר לא משוגע על הלהקה אבל נהנה מאוד מהנגינה).

את התמונות צילמנו מחוץ לזאפה ברחבה היפה של מגדלי זיו. פעם עבדתי באחד המגדלים ותמיד אהבתי לרדת למטה לשבת ברחבה ולהתאוורר קצת. תמיד כשיש מופעי בכורה בזאפה מצלמים את כל הנכנסים למקום עם שיער פרוע ומתבדר ברוח. מי שלא היה שם אף פעם לא יודע שיש במקום מנהרת רוח מטורפת, כנראה בגלל הסמיכות של הבניינים אחד לשני. התמונות האלה הזכירו לי את תמונות הרכילות ההן...
מה לבשתי?
התחשק לי ללכת על לוק קצת "מחוספס" אבל רציתי שגם יהיה לי נוח. אז לבשתי גופיה מפול אנד בר, 110 ש"ח. שורטס מתמנון, 25 ש"ח. ז'קט עור מזארה, 600 ש"ח. גרביונים שחורים של לייף, 20 ש"ח. טבעת סגולה-ורודה ממגנוליה, 150 ש"ח.

28.1.2010

DIY מתקדם

כמו שכבר כתבתי, לפני כמה חודשים קניתי מכונת תפירה.
מאז יצא לי לתפור 2 חצאיות ושמלה וגם לעשות כל מיני תיקונים לבגדים שכבר מזמן רציתי לבצע.
כבר הראתי פה חצאית אחת שתפרתי וזו השניה.
את הבד לחצאית קניתי בנחלת בנימין, בחנות של סילבי המקסימה. הבדים בחנות שלה לרוב מגיעים גזורים בגודל מטר ולכן גם המחיר נמוך החל מ10 ש"ח למטר ועד 30 ש"ח. הבד הזה עלה 10 ש"ח למטר ולתפירת החצאית נדרש חצי מטר בלבד. מאוד רציתי חצאית מבד משובץ, אבל לא מצאתי באף חנות, אז החלטתי לתפור לעצמי, לפי מידותי. אני מאוד אוהבת את התוצאה וקיבלתי לא מעט מחמאות עליה מהחברות בעבודה.
כשחושבים על זה, המוצרים לתפירת החצאית עלו לי לא יותר מ10 ש"ח(וגם פה יש ספיירים). עבדתי עליה כ3 שעות. כנראה שאם הייתי קונה משהו כזה בזארה/מנגו/קסטרו, הייתי משלמת הרבה יותר.
אבל הסיבה העיקרית שהתחלתי לתפור היא לא בגלל החיסכון הכספי. יש משהו מאוד מהנה בתפירה. מה שעוד יותר נותן תחושה טובה היא המחמאות שאני מקבלת כשאני לובשת אותה ומודיעה בגאווה שאני תפרתי אותה במו ידי.
בהתחלה תפרתי אותה כחצאית עיפרון פשוטה, אבל אז התחשק לי לשדרג, אז הוספתי את הruffles האלה באזור המותן. אני חושבת שזה מוסיף המון.
שילבתי אותה עם חולצה לבנה פשוטה מתמנון, 25 ש"ח. גרביונים כחולים של לייף, 18 ש"ח. נעלי עקב של סטיב מאדן, 240 ש"ח. שרשראות משוק הכרמל, 8 ש"ח יחד.
הפרוייקט הבא שלי הוא הכנת צעיף, אני רק צריכה למצוא זמן ללכת לקנות בד. למה נחלת בנימין כל כך רחוקה ונטולת חניה?
חזרה השמש, סופ"ש נעים לכולם!

26.1.2010

איחור לא אופנתי

שנה אחרי שרחובות ארצנו נמלאו בחורות שזופות בחצאית טריקו בגוונים שמחים וגופיית סבא לבנה דחוסה פנימה קסטרו החליטו שהם מביאים את "הטרנד הלוהט" לרשת שלהם.
מחיר החצאיות נע בין 89 לפשוטה ביותר לבין 129 לאחת עם תיפורים(כדאי ללחוץ להגדלה).
באמת? לא, ברצינות עכשיו. אתם שם בקסטרו באמת מאמינים שמישהי תשלם את הסכומים הנ"ל על חצאית טריקו חרושה וחבוטה שאפשר להשיג באלנבי תמורת 20 ש"ח גג?
אני לא מבינה כל כך את המהלך הזה. הרי מי שמוכנה להוציא סכומים שכאלה על חצאית פשוטה, כבר תעדיף לקפוץ לאמריקן אפרל ולהוסיף עוד כמה שקלים כדי לקבל את "הדבר האמיתי".
האמת, הדגם היחיד שבאמת מצדיק את קיומם ונוטע בי תקווה לעתיד(בכל זאת ט"ו בשבט בפתח) הוא דגם החצאית עם הריצ'רץ'.
ושוב, כמו מקרה הטרנד הפרחוני, בקסטרו התעוררו מאוחר מדי. הפעם מדובר בתרדמת מחשידה.
ושני פריטים שנראים מוצלחים מהעונה החדשה. האחד מתומחר מופרז מדי והשני מתומחר סביר.
נראה שהחצאית הזו תשב יפה על הגוף הגוון יחסית עדכני. המחיר טיפה גבוה, 259 ש"ח.
באתר הם קוראים לו ג'קט טרנץ' ולא מעיל, אני מניחה שזה מעיד על עובי הבד ורמת החמימות שהוא מספק. הגזרה נראת טובה ומוצלחת. המחיר לא רע לטרנץ', בהנחה שהוא יושב טוב.

כל התמונות לקוחות מהאתר של קסטרו, את הקולאז' אני הכנתי לגמרי לבדי. משום מה קסטרו הם היחידים שעדכנו את האתר שלהם בקולקציית המעבר החדשה. ברנואר, גולף,פוקס וכל השאר עדיין חורף(כמו גם מחוץ לחלון), למרות שבחנויות כבר אפשר לראות ניצנים של קולקציה חדשה.

25.1.2010

Take 2

טוב, ניסיתי שוב את הג'קט ההוא שירשתי מאמא והפעם התוצאה הרבה יותר טובה מבחינתי.
בשבת, אחרי שהחלק העיקרי בשפעת עבר וחלף לו, נפגשנו עם המשפחה שלי.
התוכנית המקורית היתה להזמין מקום למסעדה בת"א ולהיפגש שם. חה חה! איזה תמימים אנחנו. בין 10 ל11 בבוקר יצא לי לדבר עם רוב המסעדות הנורמליות בת"א. אחת אחת הן סירבו להאכיל אותנו. "יש לי מקום ל11:30 אם את רוצה", אמרו לי ברק בשר. מי אוכל סטייק ב11:30 בבוקר שבת?! מצד שני, בהדסון ובג'ירף הציעו להאכיל אותנו צהריים ב15:30. ב15:30 אני כבר בבית, מנסה לעכל את האוכל. יצויינו לטובה עד העצם בהרצליה שהודו שהשולחן היחיד שיש להם פנוי נמצא על המטבח. סירבנו.
אז אחרי כל הסאגה הזו, פשוט הלכנו למסעדה ברחובות, ככה גם יצא לי לראות את הפוצקיות שלי (2 הכלבות) וגם לקחת כמה פסיפלורות הביתה.
את הנעליים האלה קניתי בסייל בזארה והן הפריט האחרון שקניתי (בעצם, קניתי גם שמלה ביריד המעצבים אבל זה לא נחשב כרגע). האמת, אני בסוג של צום שופינג כפול משתי סיבות מאוד טובות.
1. אנחנו טסים לארה"ב בסוף מרץ ואני מעדיפה לקנות שם. זול יותר, איכותי יותר, מיוחד יותר. לא זארה.
2. אין באמת משהו שמושך לי את העין ומרגיש לי שווה. אני שבעה. תחושה מוזרה למדי. זה לא שיש לי הכל בארון. עדיין יש לי רגעי בהייה מתוסכלת בארון ופליטת המשפט המוכר שמחרפן כל גבר שחי עם אישה, "אוף! אין לי מה ללבוש".

בקיצור, לאומי קארד הולכים להיות מאוד מודאגים ממני :)
אז אל הג'קט בירושה והנעליים מזארה צירפתי ג'ינס סקיני כהה מתאילנד, 55 ש"ח. סריג לבן דק מקסטרו עודפים, 35 ש"ח במבצע. תיק חרדל של לי קופר, ירושה מאמא. שרשרת בשילוב חרוזי עץ, הדודה המוכשרת שלי.
היום אכלתי צהריין בשגב אקספרס והיה יאמי יאמי. יכול להיות ששגב מעסיק רק קרובי משפחה שלו? באופן מאוד ביזארי כל המלצרים היו מאוד דומים לו...

24.1.2010

ג'ולי והבלוג

אתמול ראינו את הסרט ג'ולי וג'וליה. אני חושבת שזה סרט חובה לכל בלוגרית באשר היא. בפשטות ומבלי להרוס, הסיפור הוא על בחורה שמחליטה לכתוב בלוג על ספר בישול של ג'וליה צ'יילד. הסרט מבוסס על ספר שמבוסס על סיפור אמיתי. עשוי מצויין, משעשע ומאוד זורם.
זה לא בדיוק סרט ששם דגש על אופנה, אבל יש שם מוטיב אחד חוזר. שרשרת הפנינים.
על ג'וליה
ועל ג'ולי
חיפשתי את הבלוג ומצאתי. זה אפילו לא היה מסובך כל כך. יחי גוגל!
מתוך סצינה משעשעת בסרט על בישול לובסטרים
אני מניחה שהסיבה שהסרט דיבר אליי כל כך היא ההקשר לבלוג. בסרט רואים איך לאט לאט כתיבת הבלוג הופכת לחלק עיקרי בחייה. איך כל שיחה עם החברות מסתיימת ב"את תכתבי על זה בבלוג?" וכל ריב עם הבעל נגמר באיום "שלא תעזי לכתוב על זה בבלוג שלך!". מאוד הזדהתי עם התחושה שלה בפתיחת הבלוג, הלחיצה הראשונה על "פרסם רשומה". התגובה הראשונה בבלוג, ואז לפתוח ולגלות שזה ממישהו קרוב אליך כמו אמא או חברה. בשלב מסויים בסרט הבלוג ממש השתלט על חייה. אני לא טוענת שזה מצבי, כלל וכלל לא. אני מקדישה זמן לבלוג, אבל לא המון. בעיקר כי אין לי יותר מדי זמן. כשאני לא מפרסמת פוסט אני מרגישה לא נעים מהקוראים הקבועים(גם אם אין באמת כאלה...). כשאני עושה כל מיני דברים או רואה סרטים (גם במקרה להלן) אני מתחילה לחשוב על איך אכתוב על זה בבלוג.

גם במקרה שלי הבלוג הוא מפלט בשבילי. העבודה היומיומית שלי מאוד שונה מהבלוג. אני עובדת כמהנדסת תוכנה בחברת היי טק. מזיזה לי ביטים מימין לשמאל. תמיד היה לי צד מאוד יצירתי וכנראה שבמהלך שנות הלימודים המתישות קצת זנחתי אותו. אני חושבת שאני הבנאדם עם התלבטויות הלימודים הכי מגוונות. אני התלבטתי בין מדעי המחשב, הנדסת חשמל, ארכיטקטורה או עיצוב בשנקר. בסופו של דבר הלכתי על הצד שמפעיל את הצד האנליטי של המוח. אני מאוד נהנת מהעבודה שלי, אבל כנראה שמשהו היה חסר. ואז יום אחד פתחתי בלוג והיה לי מאוד כיף. נכנס משהו מרענן לחיים שלי.

אני אמשיך לכתוב פה. מקווה שאתם תמשיכו לקרוא...

21.1.2010

תעסוקה מבצעית

טוב, נפלתי גם אני קורבן לשפעת. כנראה שהרגילה ולא של החזרזירים, כי עשיתי חיסון לפני חודש.
מאחר וטישו, גם אם הוא של קלינקס, לא מצטלם בצורה חיננית במיוחד, תאלצו להסתפק בפוסט מצולם אחד בודד השבוע.
גיליתי שלהגיע מצונן בימינו לקופת חולים גורר המון מבטים מבועתים. כל שיעול קטן גורר התכווצות והתרחקות של הסובבים, מלווה במבטים של "אמא!! שפעת חזירים!".
טוב, חזרה לאופנה. לאחר שוטטות באתר the Outnet, החלטתי להציג כמה אופציות.

אבל תחילה, גילוי נאות. עדיין לא הצלחתי להביא את עצמי להזמין פריט כלשהו מהאתר. גם כשכבר ראיתי פריטים שנראו לי "שווים את זה", נרתעתי מלהוציא סכום שכזה על פריט שאין באפשרותי להחליף. אבל אם הינכן שדות הזמנות עתירות ניסיון, אולי שווה לנבור בסבלנות באתר.

אני חושבת שיש שתי גישות לשיטוט. הראשונה, גישת ה"It's about fucking time", כלומר
אני חייבת שסופסוף יהיה לי איזה פריט של מעצב על בארון, גם אם הוא לא מאוד מלהיב או מיוחד.
אז מצאתי 3 פריטים שמחליקים להם בקלילות לקטגוריה.
הפריט הראשון הוא שמלה מתוקה של Marc By Marc Jakobs, היא עולה 77 פאונד(לפני משלוח...), שהם כ450 ש"ח.
האופציה השניה שאני מציעה לאלו שנוקטות בגישה זו הוא אאוטפיט שכולו קארל לגרפלד. החולצה תמורת 28 פאונד, שהם כ160 ש"ח. החצאית עולה 45 פאונד, שהם כ270 ש"ח. לא נורא כל כך בשביל להחזיק כמעט שאנל בארון.
הגישה השניה לקניה באתר היא גישת ה"Timeless", כלומר, אני אמצא לי פריט בסיסי טוב ושווה, שיהיה על זמני וישתלב מצויין במלתחה הקיימת. פריטים בקטגוריה זו הם כמובן, שמלה שחורה קטנה ופרשנויות שלה, חולצה בגזרה טובה בצבע בהיר. שמלות שנופלות לקטגוריה לא מצאתי בשלב זה ולמען האמת, גם איבדתי כבר את הסבלנות (היי! אני חולה, מותר לי!), אבל חולצות מעולות וקלאסיות, מצאתי גם מצאתי.
טוב, מחירים. אלו כבר לא בדיוק אטרקטיביות כמו האחרות. המיו מיו השמאלית עולה 155 פאונד שהם 930 ש"ח. אאוץ'. המיו מיו הימנית עולה 130 פאונד שהם 780 ש"ח. אאוץ' 2. חולצת השיפון עם פרחים(כדאי ללחוץ כאן להגדלה) של ג'וסי קוטור עולה 95 פאונד שהם 570 ש"ח. והחולצה של מוצ'ינו, תחזיקו את עצמכן, 384 פאונד שהם 2300 ש"ח.

טוב, אלו לא בדיוק מחירים שווים לכל נפש. מצד שני, עם כל הכבוד למעצבות הישראליות, אם רוס אובטה גובים כ550 ש"ח על גופיה מסכנה, אז למיו מיו מותר לגבות כמעט פי שתיים. אם אתן גם ככה קונות מדי פעם פריט של מעצב ישראלי, מותר גם לפזול לחו"ל, להוסיף עוד קצת ולשדרג את הארון בשיק אירופאי.
סופ"ש נעים ונטול קלינקס!

19.1.2010

כשחיכיתי לך על הספסל במרפאה

למי שלא מכיר, זה שיר של אהוד בנאי, מאוד יפה. כל כך יפה שיש לו ערך בויקי.
למה נזכרתי בו?
בשישי האחרון שוב הלכתי לאיזה פרופ' בגלל הברכיים שלי. בינתיים חיכה לי החבר אצל ההורים עם כוס תה ירוק בחצר. ביום שישי מזג האוויר היה כל כך שונה ממזג האוויר הנוכחי, היה כל כך כיף לשבת בחצר.תמיד כשאני מקשיבה לשיר אני מנסה לחשוב על המשמעות שלו. עד עכשיו הגעתי למסקנה שאולי מדובר על שיר על הפלה. אבל לא הצלחתי למצוא ברשת איזשהו הסבר רשמי למילות השיר. מישהו יודע?
מה לבשתי?
מאחר ואני כבר מתורגלת והפכתי לאלופת העולם בשליפה מהירה של ברכיים, לבשתי טייץ, לא צמוד מדי, כדי שאפשר יהיה בקלות לקפל אותו מעלה. שמלת פסים מקסטרו שהפעם שידרגתי עם חגורת מותן שחורה שנקנתה מאיביי. מגפיים שחורים ולק שחור מט שמשום מה שכחתי לעשות עליו קלוז אפ. הופתעתי למצוא אותו בסופר פארם הקרוב לביתי ב20 ש"ח בלבד. עומד לו בודד עם שאר הלקים הרגילים על המדף. הוא די משוגע, הלק הזה. כשמורחים אותו או כשמרטיבים את הידיים הוא נראה מבריק ורגיל ואז לאט לאט הוא מתייבש והופך למט.
מאוחרי בתמונות לפלופית הבטטה שהורי שהפכו לגננים מסורים הצליחו להשריש בכל החצר, קדמית ואחורית.
אני בינתיים יושבת לי במשרד ומפתחת איזו מחלה. נראה לי דלקת גרון. כמה חבל שכדורי המציצה שחיכו בארון בסבלנות איבדו את תוקפם לפני חודש.
שיהיה לכם יום נפלא, אני חוזרת לפתח. תוכנות ומחלות :)

17.1.2010

הטוב, הרע והמתוק

אתמול קפצתי ליריד/שוק מעצבי העיר.
הטוב?
נפגשתי עם אמא שלי שהגיע אליי מרחובות הרחוקה (ותודה ל431).
המקום עצמו היה מעוצב יפה ומאוד נוח. שעשעו אותי במיוחד הספות באזור הכניסה שהיו מלאות בגברים עם שקיות ותיקים לא שלהם. הגענו בשעת צהריים כך שלא היה עמוס במיוחד.
הרע?
התמחור היה רחוק אלפי שנות אור(ושקלים) משוק. היה שם לא מעט זבל מעונות קודמות, או סתם זבל. ולמה הכל אפור? עברנו מדוכן לדוכן ושוב ושוב הפריטים ששלטו היו בצבע הזה. אני כבר לא יכולה לראות אותו.
לגבי דוכני האקססוריז, אני לא מבינה כל כך מה מנחה אותם כשהם מתמחרים את היצירות שלהם. היו שם לא מעט פריטים יפים ומיוחדים, של הגר סתת למשל, אבל התמחור היה רחוק מלהתאים.
בסופו של דבר אני קניתי שמלה שכמו שנעלולה אומרת, המעצב לא טרח לעשות לה מכפלת. למזלי זה לא מפריע לי והיא יושבת מאוד יפה על הגוף, אבל היא גם די סתמית. עלתה 120 ש"ח.
אמא שלי קנתה שמלה בגזרה לא מחדשת אבל מאוד מחמיאה מענת מנוס, 100 ש"ח. וחולצה מגוסטו ב100 ש"ח גם כן.

אם תשאלו אותי, הדוכנים המוצלחים ביותר היו של רוס אובטה ושל גוסטה. אבל שניהם סבלו מאובר פרייסינג. בגוסטו היו שמלות מאוד מיוחדות שעלו לכבוד היריד 350 ש"ח. העניין הוא שבאתי למצוא פריטים ליומיום וסביר להניח שרובנו כך. אני לא אשלם סכום כזה על שמלה שהיא יומיומית. כנ"ל לגבי רוס אובטה. 240 ש"ח לגופיה די פשוטה? לא נראה לי. לא משנה עד כמה היא יפה.

ולמתוק...
בשבוע שעבר קיבלתי מתנה לבנות החמודות שלי. סוודר לחורף. אז מסתבר שגם אצל הכלבים יש כאלה שלא כל בגד מחמיא להם. לבאדי הסוודר גרם להראות כמו דובה קטנטנה. לפינצ'י לעומת זאת, הוא מאוד החמיא.
הסוודר הוא של חברת ריבוס, מגיע בגדלים שונים. במקרה שלי כנראה שבחרתי במידה אחת יותר, אבל זה גם בסדר.
כחלק מהקולקציה אפשר למצוא גם מעילי רוח, ג'קטים וסריגים בהדפסים שונים. המחירים נעים בין 50-100 ש"ח. סביר בהתחשב בעובדה שלכלב בדרך כלל יש בגד אחד...
שבוע טוב לכולם!

13.1.2010

זהירות, זה ממכר!

אז את הבוקר פתחתי עם כתבה מכלכליסט על מחירי H&M הצפויים לארץ. באתר האם העלו מחירים על חלק מהפריטים ואיך אפשר לומר זאת בעדינות, מישהו מנסה לעבוד עלינו.
זה היה ברור שיהיה הפרש במחירים באירופה לעומת הארץ, היבואן לא היה יכול לעמוד בפיתוי, אבל הפרש של 20-30 אחוז? לטעמי זה כבר מוגזם.
אני חושבת שהגיע הזמן שהצרכן הישראלי ילמד מאחיו האמריקאי שיודע חרם צרכנים מהו. אם רובנו(כי כולנו זה לא מעשי, תמיד יהיו הדמי סלבס שיקבלו הנחה) לא נקנה שם עד להשוואת המחיר למחיר באירופה, כנראה שהם יתקפלו בסופו של דבר.אפשר לקרוא בתגובות שזו מחשבה שעולה לעוד אנשים. אני מאוד מקווה שהחרם הזה באמת יתרחש ולא נראה נהירה היסטרית אל החנויות.

ועכשיו לחלק הממכר. באתר של H&M עלה fashion studio. רעיון חמוד ביותר לאפשר להלביש דוגמנית בבגדים של החברה. כלומר, להיות סטייליסטית ליום אחד. שם ניתן גם להתרשם מהמחירים הצפויים בארץ.
זה מה שאני השתעשעתי איתי היום בבוקר לכמה דקות.

זה כיף. זה ממכר. זהירות!

12.1.2010

האח הגדול

בכל מקום שאני נמצאת מדברים על התוכנית הזו. בשיחות מטבחון במשרד, בישיבה כשמחכים שהמקרן יעלה, בזמן האוכל. בשבת כשישבתי בחצר אצל ההורים של החבר זה ממש הקיף אותי. משני צדדיי התנהלו דיונים סוערים: בחצר מצד שמאל על אופיו המדהים של אלירז, בחצר מצד ימין על הלם הקרב של סער ולמה זה גורם לו לא לעשות משהו עם איילה וכמה הכל מתוכנן.
אז החלטתי לכתוב פוסט על הנושא ולצלם תמונות בסגנון Big brother's watching.
אני מניחה שהסיבה שהתוכנית הזו מצליחה כל כך בארץ היא בגלל שאנחנו עם מאוד חטטני, סקרן ודעתני. לכולם יש דעה, כל אחד חושב שהוא יעשה את זה אחרת, מהר יותר וטוב יותר. התוכנית הזו מאפשרת לנו להשביע את היצר הזה.
אם ננסה לקשר את זה לעולם הבלוגספירה, גם כאן, סיבת ההצלחה היא יצר המציצנות. אנחנו נהנים לראות מה אחרים לבשו, לאן הם יצאו ואיפה הם אכלו. ההבדל בין שתי הפלטפורמות, האח הגדול והבלוגים ברשת , הוא המינון.
המינון באח הגדול הוא אינסופי, בערוץ 20 או באתר האינטרנט אפשר הם חשופים 24 שעות ומבלי דקה אחת מפוספסת. יש מעט מאוד אנשים שאני מכירה שישרדו את הניסוי הזה מבלי לפתח פרנויה קלה וזה עוד לפני שהתייחסתי לעניין הכליאה בבית למשך כמה חודשים.
בבלוגים המינון הוא הרבה יותר מדויק ומדוד וזו כנראה הסיבה שרובנו יפתח בלוג ביתר קלות לעומת השתתפות בחוויה המפוקפקת שנקראת "האח הגדול".
חייבת להודות, כשהתחילה העונה הראשונה של התוכנית היינו בחופשה בתאילנד. חזרנו לארץ חודש אחרי שהתוכנית התחילה ללב סערת הבובלילים-פרידמנים, אל הכמיהה של בנות ישראל לצבר ואל תיפופי הבטן של יוסי בובליל. אחרי שבועיים בארץ נואשתי מכל הדיבורים באוויר והחלטתי לראות תוכנית אחת. באמת שלא הבנתי. לא הבנתי למה אנשים נהנים מהתת רמה הזה. לא הבנתי מה כל כך מדהים בצבר ומה מעניין בערסית מאשקלון עם המון פיג'מות של ילדה בת 5. אבל, בסוף גם אני התמכרתי. וגם אני ראיתי כל שבוע מאז. למה? כי כולם מסביב מדברים על זה ואם לא תראה לא תבין כלום, אבל בעיקר כי זה ממכר וזה מצולם וערוך על מנת למכר וללחוץ לנו על הכפתורים שאנחנו הכי אוהבים שהזכרתי בתחילת הפוסט, מציצנות וחטטנות. את העונה הזו אני כבר רואה ברקע. בדרך כלל גולשת באינטרנט או פותרת סודוקו והתוכנית משודרת מהצד. מספיק לי לשמוע.
מה לבשתי?
שמלה שחורה שנקנתה לגמרי במקרה בזמן הפסקת צהריים ומאז נחרשת קיץ/חורף, 40 ש"ח.
גרביון שחור בדוגמת מעויינים ורשת, אפרודיטה, 40 ש"ח.
חגורת מותן שחורה עם ניטים, איביי, 30 ש"ח.
צמיד זהוב מדיווה, 20 ש"ח.
שרשרת מגנטים שחורה, 0 ש"ח.

10.1.2010

בין עצי הזית

למרות שלא עשינו יותר מדי בסופשבוע האחרון, מאוד התחשק לנו שהוא לא יגמר.
בשישי בבוקר היה לי תור לדיקור סיני. כחלק מהניסיונות לטפל בברכיים שלי התחלתי גם עם זה. מאוד מוזר כל העניין הזה. המטפלת שמה מחטים בכל מיני אזורים בגוף, האמת שזה אפילו די עוזר לכאבי הברכיים ואז, out of the blue, היא תמיד שמה איזו מחט אחת בדיוק בין הגבות. כנראה שזה אמור להרדים אותי או משהו כזה, אבל מה שזה בעיקר עושה זה לגרום לי לכאב ראש עמום אחר כך. החלק שאני הכי לא מתחברת אליו הוא עניין השכיבה במשך חצי שעה בלי יכולת לזוז. אם זזים, אז כל האזורים עם המחטים כואבים מוות. מצד שני, לשכב חצי שעה בלי לזוז עם רעש מעצבן ש גונג ברקע זה לא בדיוק הבילוי המועדף עליי לשישי בבוקר. אבל אני נותנת לזה צ'אנס ומשתדלת להישאר עם ראש פתוח, זה לא שיש לי הרבה ברירות, לא?
כל ענייני הטיפולים בברכיים מאוד מכתיבים את אופי הלבוש. הוא צריך להיות כזה שניתן לחשוף בו את הברכיים בקלות. וכך הפך הטייץ לדייט הקבוע שלי לימי הדיקור.
יסלחו לי כל חובבי הכנרת, אבל לי מאוד מתאים כל החום הזה שנחת עלינו. הכאבים שלי מאוד נרגעו ודווקא התאים לי לספוג קצת ויטמין D בשמש של שבת בבוקר, תוך כדי ניסיון נואש להתגבר על הסודוקו הענק של "שעות נוספות".
מה לבשתי?
טוניקה אדומה שנקנתה בסופעונה של פול אנד בר לפני כמה שנים תמורת 30 ש"ח בלבד. טייץ מזארה ב40 ש"ח. נעלי בובה אפורות ב75 ש"ח מחנות בקינג ג'ורג' וג'קט עור אפור מזארה.
הטוניקה הזו נוחה בטירוף והאמת שעד לקיץ האחרון היא שכבה לה בארון כי לא הסתדרנו כל כך. ואז היה לי רעיון להזיז איזה חוט למיקום קצת יותר הגיוני(מותן) ומאז אנחנו חברות טובות.
וזה כבר הכיסא עם נוף לים על כביש החוף, קצת אחרי חיפה. תמיד הפסל הסביבתי הזה היה נראה לי מסקרן. אז החלטתי לסקרן גם אתכם.
שבוע טוב!

8.1.2010

Feed me

אתמול בערב התחשק לנו לצאת למסעדה.
התכנון המקורי היה לצאת מחר בערב למסעדה ולבלות את השבת בפארק הירקון או בים, תלוי כמה חם יהיה. אבל מאחר ואמא של החבר הגישה בקשה לוועדת תכנון סופי השבוע של הבית, תחת הטיעון ש"כל האחים האחרים חוזרים". נעתרנו לבקשה והתוכניות שונו. מחר נהריה, סופ"ש הבא ת"א. וועדת תכנון סופי השבוע מאוד גמישה לבקשות חיצוניות :)
אז "כפיצוי" חיפשנו מסעדה לצאת אליה. בהתחלה חשבנו על שגב אקספרס מאחר ומזמן לא אכלנו שם, אבל לא היו מקומות במסעדה. אחר כך נזרק שמו של הג'ירף לאוויר, אבל גם שם אמרו לנו שהם לא יכולים להבטיח מקומות. ניסינו לחשוב עוד על מה מתחשק לנו ובסוף החלטנו לזרום. ניסע לג'ירף, מקסימום, נשב על הבר. וכך היה.
אני הזמנתי את המלאזית הרגילה שלי ונהנתי ממנה מאוד. למי שלא מכיר, מנת נודלס רוויה בפסטו על בסיס חלב קוקוס עם בצל, מלפפונים וגמבא. יאמי!
אחר כך קפצנו לקיורטוש ממול ולקחנו לנו איזה משהו טעים להיום בבוקר שישמש גם כביס קינוח לערב. יאמי 2!
אני מאוד אוהבת את מגדלי אור. הקומפלקס שהם בנו מאוד יפה ומטופח. נעים לשבת שם גם ביום וגם בלילה ושם צולמו התמונות האלה.
מה לבשתי?
שמלת טריקו אפורה עם ריץ' רץ', אחת מהשמלות שהזמנתי מאסוס. יושבת מעולה על הגוף. כדי לשבור את כל האפרוריות שידכתי לה גרביונים סגולים-כחולים מקסטרו ונעלי לכה שחורות מזארה.
היה לי מאוד קשה לבחור ג'קט לכל הסיפור הזה. האמת, כנראה שג'קט עור שחור היה משתלב פה הכי טוב, אבל אין ברשותי אחד שכזה. ג'קט העור האפור שלי לא התאים כאן, סריג שחור נשפך גם לא. וגם לא ג'קט שחור עם שרוולי 3/4, יותר מדי מתוק בשביל אאוטפיט שובב שכזה.
בדיוק לפני שהתייאשתי נזכרתי בג'קט האוברסייז הזה שאמא שלי העבירה אליי. היא קנתה אותו בהוניגמן לפני הרבה שנים ובסינון הארון האחרון החליטה לוותר עליו כי הוא כבר לא יושב עליה יפה. החלטתי לקחת אותו למרות שלא ידעתי כל כך איך הוא ישתלב לי במלתחה. כששאלתי את החבר מה הוא אומר, הוא ענה "זה קצת דגראסי, אבל זה יפה, יש לזה קטע" ואני הוספתי "זה גם מאוד באופנה עכשיו".
עכשיו כשאני מסתכלת על התמונות אני נזכרת בפוסט של ספי עם שמלת טריקו אפורה שונה מאוד, אבל גם היא הוסיפה מעליה ג'קט אובסייז. אני זוכרת שאז לא כל כך התחברתי ללוק הזה. כנראה שמשהו בתפיסה האופנתית שלנו משתנה עם הזמן, או שאולי החורים בארון... לפחות אני מודה ששיניתי את דעתי!

סופ"ש נעים ומלא בפתיחות אופנתית!

6.1.2010

Our house

בהשראת הפוסט של שלי לפני כמה שבועות, החלטתי גם אני לצלם קצת בבית.
איסוף פריטים שהופכות את הבית שלך לייחודי לך דומה קצת לבניית מלתחה עם השנים. לכולנו יש את החגורה ההיא שקנינו לפני כמה שנים ואנחנו עדיין מאוד אוהבות, או את הקרדיגן הרך והנעים שתמיד נלבש ביום אביב קריר ושמשי ומצאנו באחת מהשוטטויות בתל אביב.

הרי הפריטים הקטנים האלה, הם מה שמבדיל את הבית שלנו מהבתים האחרים. האחרת כל הבתים יראו כגיבוב של קטלוגים של איקאה לאורך שנות נוכחותם בארץ. גם בעולם הטלויזיה והקולנוע מאוד אוהבים להדגיש את הנושא הזה. במועדון קרב יש מונולוג שלם של אדוארד נורטון על איך כולנו נראים כמו אולם התצוגה של איקאה.
לי זכור במיוחד הפרק מחברים שבו פיבי, שונאת המותגים, מגלה את pottery barn, האיקאה של האמריקאים. היא מתחילה ברכישת שולחן אחד ומשכנעת את עצמה שעדיין שאר הבית הוא זבל משוק הפשפשים ושהבית שלה מיוחד. אבל לאט לאט היא מתמכרת ומרהטת את כל הבית מחדש הישר מהאסם.

הדירה שנכנסנו אליה לפני שנה וחצי הגיעה מרוהטת כולה מאיקאה, אפילו המטבח נקנה שם.
התחלנו בלצבוע שני קירות בבית. הראשון הוא הקיר בסלון שנצבע בצבע פיסטוק בהיר. הקיר השני הוא הקיר בחדר השינה שנצבע בכחול-אפור.

שידת מדפים עם הספרים שלי, וזריקה של צבע בעזרת הפרחים המלאכותיים שהכנתי. עציצים - 6 ש"ח כל אחד. פימו - 8 ש"ח. ניירות אורז - שמרתי ממתנות שקיבלתי. סה"כ 26 ש"ח.
בר משקאות בתחתית אותה שידה.
מסגרות מאיקאה :) עם תמונות שמצאתי באינטרנט והדפסתי בחנות צילום. מסגרות - 20 ש"ח, תמונות - 20 ש"ח. סה"כ 40 ש"ח.
פרפרים שהם אופנועים. חבילת מסגרות שעלו 2 ש"ח ו3 תמונות שמצאתי באינטרנט והדפסתי. סה"כ 5 ש"ח.
שתי כבשים, אחת מהן היא הכבשה השחורה. מתנה מההורים.
רימון מתנה מההורים לכניסה לבית.
קערה לשטויות של הסלון, שלטים, מפרטים לגיטרה. עשויה מגזינים, מגניבה בטירוף. עלתה 80 ש"ח בgolf&Co. גם הראנר משם והיה במבצע ב40 ש"ח.
חמסות צבעוניות שקיבלתי כמזכרת מחתונה.
הגיטרה של החבר. יש עוד אחת זרוקה בצד בסלון, אבל היא פחות ייצוגית ומרשימה. לזו יש סאונד מדהים.
מראה שהחבר קיבל מתנה מחברים לדירה הקודמת שלו ואני מצאתי לה שימוש מצויין לבית שלנו. תמונות שנקנו עוד מימי הלימודים באב"ג, 90 כל אחת. זו עם הויסקי מעוררת המון תגובות. בעיקר בגלל הויכוח שנפתר "זו יעל גולדמן?!" החבר התעקש שלא, עד שבאה מישהי ומצאה לו את הפרסומת של ה.שטרן ממנה לקוחה התמונה. עשו שם חתיכת עריכה.
ונגיעות מחדר השינה. תמונה ששכבה בעליית הגג של ההורים שלי. הם קנו את הציור בפריז ומסגרו אותו בארץ. התאים לנו בול לגוונים בחדר.
פינת הבלאגן שלי. בשמים, שרשראות, צמידים. זרוקים כולם יחד. הסלסלה של הצמידים הגיעה מאריזת מתנה מנרות בשינקין. הסלסלה לשרשראות הגיעה מתנה מהחבר.
סט מתלה לתכשיטים וקופסא לטבעות מENTER שקיבלתי מתנה מדוד שלי ליומולדת לפני כמה שנים. הקופסא לטבעות הומרה לשמש גם כקופסא לעגילים.
זהו, זו הדירה שלנו. פוסט רווי תמונות. מקווה שנהנתם :)