30.9.2014

Tech City

אחד הדברים הבולטים בסן פרנסיסקו הוא השילוב של תעשיית ההיי טק בעיר. לא מעט מהחברות הגדולות והמוכרות מחזיקות משרדים במרכזה(טוויטר, מייקרוסופט ואפילו אינטל) וגם הרבה מאוד סטארט אפים מוכרים יותר או פחות(Fitbit, airbnb, Credit Karma ועוד ועוד), אבל החלק העסיסי באמת הוא הכנסים וההכרזות שמתקיימות כאן כל שבוע בערך.
ההכרזה הקודמת של אפל התרחשה בעיר(על האייפון הכריזו בקופרטינו, כנראה שמרכז הכנסים הרגיל שלהם בעיר היה תפוס), כנס המפתחים של אינטל התקיים כאן לא מזמן והשבוע הגיעה תורה של Oracle להשתלט על מרכז העיר. מסתבר שהם מקימים את Oracle World פעם בשנה בעיר, למשך שבוע. בשיטוט מקרי למרכז נתקלנו פתאום במתחם המטורף שהקימו בין שני המבנים של Moscone Center ברחוב Howard, ובכך בעצם חסמו את בלוק שלם(מדובר בסוג של "גני התערוכה" מקומי, עומר קורא לו מוסקונה סנטר). זה קצת תמוה, העובדה שמאפשרים לחברת ענק להשתלט על רחובות העיר בצורה כזו(וליצור המון עומסי תנועה שנגרמים מהשינויים האלה), אבל כנראה שזה מה שמניע את העיר הזו.
יש כאן איזון מאוד רגיש בין אלו שמשתייכים לtech industry לבין "כל השאר". המקומיים שלא משתייכים לTech bubble טוענים שהיא משחיתה את העיר והורסת כל חלקה טובה. עם Drones שמזמזמים מעל הראש, שאטלים לעובדים שחוסמים תחנות אוטובוס ומחירי שכירות שמרקיעים שחקים עם כל הייטקיסט שעובר לעיר ומוכן לשלם את המחיר. ההייטקיסטים בתגובה טוענים שעל כל בניין משרדים שנפתח בעיר, מתווספות עשרות משרות תומכות - מסעדות ובתי קפה למשל. זהו כנראה הקונפליקט הקבוע בין אלו שנאבקים כדי להישאר בעיר ולבין אלו שנאבקים פחות(כי במחיר ממוצע של 3000$ לחודש לסטודיו, כולם נאבקים, גם עובדי ההייטק).

במובן מסויים מדובר בתהליך דומה מאוד למה שקורה בתל אביב, רק שכאן כן מתפתחות אלטרנטיבות. המחירים דחקו אנשים אל מחוץ לעיר, אבל הם לא השאירו את הרוח העירונית מאחור. אוקלנד, שידועה בעיקר כעיר הפשע והרשע, השתנתה מאוד בשנים האחרונות. אמנם עדיין יש שכונות שרצוי לא להגיע אליהן, בחושך או באור(אבל איפה אין שכונות כאלה?), אבל מרכז העיר שוקק חיים, עם בוטיקים ואפילו מסעדות וברים שלא נסגרים ב8 בערב(שעת סגירה סטנדרטית בפרברים כאן). מצד שני, דווקא בגלל שאוקלנד הופכת לאלטרנטיבה לא רעה, גם שם המחירים עולים אל על. מפתיע שדווקא בישראל הקטנה, אף אחד לא ממש מנסה להקים אלטרנטיבה מבחינת סגנון החיים לתל אביב(מבחינתי רמת גן או גבעתיים נכללות כאותו אזור). יכול להיות שהבעיה מתחילה בתחבורה הציבורית(מרכז העיר באוקלנד מחובר ברכבת למרכז העיר בסן פרנסיסקו, רק 15 דקות נסיעה, תדירות גבוהה ומחיר נוח של 3$) שלא מאפשרת הגעה נוחה למקומות העבודה.

עד כאן הצצה ליומיום בסן פרנסיסקו.
מה לבשתי?
שמלה מיוניקלו, 6$ בסייל(התחילה ב45, ירדה ל25, ל15, ל10 ובסוף ל6, הסבלנות משתלמת).
שרשרת של מדוזה, קיבלתי במתנה כשרכשתי תיק.
נעליים של אירוסולס, כ200 ש"ח.
טבעת מH&M לפני כמה עונות.
נ.ב
Oracle לא שילמו לי על פרסום הפוסט, אבל אם הם מעוניינים להציע הטבה, אני מוכנה להתפשר על כניסה להופעות של Aerosmith וMacklemore & Ryan Lewis שמתוכננות להמשך הפסטיבל שלהם.

25.9.2014

New Angles

זו לא הפעם הראשונה שבה אנחנו מעבירים "חג גדול" לא בישראל עם המשפחה, אבל זו בהחלט הפעם הראשונה שהסיבה לכך היא לא טיול זמני. אתמול חגגנו את ראש השנה עם חברים, בדליי קל של עשר שעות בישראל. וכך יצא שאת הבוקר אתמול העברתי בשיחות עם משפחה וחברים בישראל, בישולים והכנות לקראת ארוחת החג שלנו, וגם ראיון טלפוני אחד.

מאחר וקצת לפני הביקור בארץ התקבל בקולות תרועה אישור העבודה שלי, התחלתי בתהליך חיפושי העבודה כאן. זה עובד קצת שונה מאשר בישראל, בעיקר בקצב ההתקדמות האיטי יחסית ובכך שקצת יותר קשה להבין מה ב-א-מ-ת המראיין חשב עליך, אבל מעבר לכך, זה זז. שזו התקדמות.

מה שכן, נתקלתי בזן חדש של ראיונות עבודה. ראיונות מהבית באמצעות הסקייפ - עם מצלמה והכל. וזו הנקודה שבה אני מרגישה כמו מגישת חדשות. לובשת חולצה יפה וסמי רשמית, מסדרת את השיער, מתאפרת קלות ומוודא שאין לי כלום בשיניים, אבל נשארת בשורטס והוואיינס. שילוב מעניין. זה גם דורש לוודא שהרקע מאחור מסודר מספיק. ומאחר וחדר האורחים הוא גם חדר העבודה והחדר שמכיל את הארון של עומר, זה אומר שיש כמה טי-שירטים סוררים שצריך לדאוג להעלים :) בכל אופן, אותי זה בעיקר משעשע וגורם לי להרגיש מינימום תמר איש שלום בעוד מהדורה מיוחדת. וגם גורם לי לתהות מה הן לובשות שם, באזור שמתחת לקו המותן.
בתמונות, חולצה שממש לא מתאימה לראיון סקייפ והגולדן גייט לוט בערפל ברקע. הפרינט המקסים הזה אולי מצטלם נהדר בסטילס, אבל אני בטוחה שבוידאו הוא פשוט מייצר יותר מדי רעש רקע. פסים דווקא מצטלמים נהדר, כמה מפתיע.
מה לבשתי?
גופייה מיוניקלו, 7$ בסייל.
חולצת ג'ינס מיוניקלו לפני כמה שנים, 15$
שורטס מגאפ עודפים, 6$.
נעליים מרוס, 14$.
צמיד מיריד מתלבשות על זה, 20 ש"ח.
וחזרה לנושא העיקרי. אני לא מתיימרת לנקוב ברשימת New Years Resolution, כי השנה האחרונה לימדה אותי שיש דברים שחזקים מאיתנו ולא בשליטתנו. אז אני מחליטה פשוט לזרום ולעשות כמיטב יכולתי.
שתהיה שנה טובה, מתוקה, נחמדה ואופנתית לכל הקוראים והקוראות הנפלאים והנפלאות שלי!
מאחלת לכולם להעביר את השנה הזו במקום שעושה לנו טוב על הלב, מיקום פיזי או קונספטואלי.

20.9.2014

Monterey Peninsula Road Trip

בסופ״ש האחרון אירחנו אורחת קטנה וקופצנית  שהגיעה כל הדרך מישראל ונשארה איתנו עד רביעי בבוקר. אמנם היא מעולם לא ביקרה בסן פרנסיסקו, ולכן הביקור כלל לא מעט שיטוטים בעיר(את חלקם תראו בפוסט הבא), אבל החלטנו שיש מספיק זמן בכדי לצאת מהעיר קצת.

אחד היתרונות הבולטים של סן פרנסיסקו הוא העובדה שבמרחק שעה-שעתיים נסיעה ישנם לא מעט יעדים ששווים ביקור ולא דורשים הוצאה כבדה מדי, מלבד השכרת רכב. על הביקור שלנו בנאפה וואלי כבר כתבתי בעבר. הפעם בחרנו לסוע לעיירה כרמל ולשמורת Point Lobos. בשתיהן ביקרנו לפני יותר מארבע שנים, במרץ 2010, כשהגענו לאזור לטיול של חודש. ספטמבר-אוקטובר נחשבים החודשים החמים באזור, ויחסית עם פחות ערפל, מה שאומר שרוב הסיכויים שתגיעו לשמורה ותהנו מראות טובה.
התחלנו בכרמל הנמצאת במרחק כשעתיים נסיעה מהעיר. זוהי עיירה די יאפית שהפכה למאוד מתוירת ופונה בעיקר לתייר העשיר(חנויות של רולקס ומותגי מעצבי על שונים), אבל זו נקודה טובה לבראנץ׳ או צהריים לפני שמתחילים לטייל באמת. אנחנו אכלנו בKaty's Place שמפורסמים בעיקר בזכות הפנקייקים שלהם שנחשבים הטובים בארה״ב. לא מתיימרת להכתיר ולהמליך אף אחד, אבל פנקייק הבננות היה באמת מאוד טעים ושאר המנות נראו כמו מנות ארוחת בוקר בדיינר אמריקאי סטנדרטי. משם שוטטנו קצת ברחובות העיירה וירדנו לכיוון החוף לנקודת תצפית על המפרץ היפה. זהו חוף נחמד לרחצה, או יותר מדוייק, רביצה(מאחר ומדובר במי אוקיינוס, הם מאוד קרים, גם בתקופה החמה בשנה. בנוסף, לפני כמה שבועות היה שם כריש).
אכלנו, שתינו, אפשר להתחיל. Point Lobos היא שמורה קטנה הנמצאת במרחק כחמש דקות נסיעה מכרמל. מאפשרים כניסה של עד 150 במקביל לשמורה. עלות הכניסה לרכב פרטי היא 9$. לפי מה שקראנו, מומלץ להגיע לפני 9 בבוקר ואחרי 2 בצהריים בכדי שתצליחו להיכנס. אנחנו הגענו בסביבות 14:00 והיה בסדר.
כיאה לאמריקאים, המסלולים מאוד קלים להליכה ורובם נגישים לנכים(עם כיסא גלגלים). אל מסלולי ההליכה השונים מגיעים ברכב, ומשם לרוב יש בערך קילומטר או שניים של הליכה. לא ממש מוגבל למטיבי לכת. מה רואים? כלבי ים, דולפינים, אולי אפילו לווייתנים(עומר והאורחת עדיין חלוקים לגבי מה הם ראו שם במים). השמורה עצמה יפה מאוד, עם יערות שנראים כמעט מכושפים למרגלות מצוקים יפים.
בדרך חזרה לעיר החלטנו לעצור בGilroy Premium Outlet שנמצא בערך באמצע הדרך בין כרמל לסן פרנסיסקו, ממש על ה101. מבחינתנו האאוטלט היה מעט מאכזב. אולי בגלל החום(30 מעלות! בערך 6 מעלות מעל הטמפרטורה בשמורה), אולי כי המקום מסודר מוזר, עם ארבעה מתחמים שונים שכביש סואן מפריד בינהם, ואולי פשוט אנחנו יודעים שפריטים במחירים זולים הם דבר שנגיש לנו כל הזמן, אז איבדנו את הצורך ״לצוד מציאות״. אישית אני מעדיפה את האאוטלט בLivermore  שנמצא בערך 40 דקות נסיעה מהעיר, מהצד השני של הגשר. בכל אופן, האורחת יצאה עם כמה שקיות, אנחנו חזרנו בידיים ריקות. בעצם קנינו קולה. כי חם.
זהו, מקווה שנהנתם מהתמונות. שבוע טוב לכולם!

8.9.2014

יומולדת ישראלי

ארבעה חודשים חלפו להם מאוד מהר והביקור בישראל הגיע, מהר בהרבה מהקצב שבו עברה הטיסה חזרה לארץ, שלא לומר - המסע - 6 שעות לניו יורק, שעתיים במתנה, 11.5 שעות לישראל, כמעט 20 שעות שהרגישו כמו נצח(אני לא נרדמת בטיסות).

הביקור היה נחמד וכייפי, אבל לפרקים הרגיש קצת כמו ספיד דייטינג. שבועיים ברוטו, 12 יום נטו, ולא מעט אירועים שקשורים לחתונה אחת שמחה שלשמה בעצם הגענו, לא השאירו לנו המון מקום לתמרון. ובכל זאת, רצינו לבלות כמה שיותר זמן עם כולם. זה גרם לנו להיות קצת יצירתיים ובעיקר לא ממש לשבת במקום אחד. מה זה אומר? יום מרתון מפגשי תינוקות(חמודים באופן מפתיע), קבלת קהל בפאב החל מ18:00 ועד 23:00 עם מבקרים מתחלפים, ולא מעט נסיעות הלוך ושוב(1500 ק"מ בפחות משבועיים). לארה״ב חזרתי צרודה מדיבורים, שני קילו עודפים ועייפות מצטברת שמתחילה לחלוף(ותודה לטיפות מלטונין שהביאוני עד הלום).
ה-שולחן!

On top of it all, שלושה ימים לאחר הנחיתה חגגתי יום הולדת, 29 במספר.
כהחלטה אסטרטגית, הוחלט בשיתוף עם אמא שלי, לארגן בראנץ׳ המוני עם המשפחה המורחבת, חברים של ההורים שלי וחברים שלנו. אירוע מצומצם ל35 איש. בקטנה. כך שיצא לנו לראות את רוב האנשים לפחות פעם אחת במפגש הזה, מה שהוריד קצת מהעומס בשאר הביקור. 
שקשוקה מ30 ביצים. צנוע.
המון המון פשטידות
ועוגות!

זה היה יום הולדת קצת מוזר. אני לא יודעת אם הסיבה לכך היא הגיל שמתקרב להחלפת קידומת, התרגשות הביקור שהעפילה על התרגשות היומולדת, או העובדה שזה יומולדת ראשון בלי אבא שלי, אבל משהו בחדוות יום ההולדת הרגילה שלי קצת דעך. ואולי בכלל סופסוף הושפעתי מעומר, סרבן ימי הולדת ידוע והחלטתי לדבוק בגישת ה״מה כבר קרה״.

מצד שני, זו היתה סיבה ממש טובה לחזור חזרה לארה״ב עם פריטים של מעצבים ישראלים שאני מאוד אוהבת. שתי חצאיות מנעמה בצלאל, סנדלים חרדליים של לייבלינג, שרשרת מקסימה של שלומית אופיר, ושרשרת אלגנטית ומתוחכמת מסוהו(לא זוכרת את שם המעצב). וגם כמה ספרים ישראלים טובים, כי אני לא לגמרי שטחית ;)

אמא שלי טוענת שזו סתם התפלצנות אבל באמת שכבר הספקתי לשכוח כמה מגעיל בישראל באוגוסט. חם ודביק ומאוד מאוד חם. המעבר מ21 מעלות ל36 פלוס לא היה כיף במיוחד ואת רוב הביקור העברנו במזגנים או בקיטור על אי קיומו של מזגן. מה שגרר התלבשות מאוד מינימלית, בלי יותר מדי אביזרים. אני לא יודעת למה, אבל כשחם לי אני לא מסוגלת ללבוש יותר מדי אקססוריז, הם מרגישים לי כמו עוד שכבה. כן, השתגעתי, אני יודעת. אבל תמיד הייתי אחת שסובלת מחום(ותודה לאבא על הגנים האלה) ובסן פרנסיסקו הגעתי לנחלה. קל להתרגל לטוב...
מה לבשתי?
שמלה של אמריקן איגל ממרשלז, 10 דולר.
סנדלים של אירוסולס, כ200 ש״ח.
שרשרת של שלומית אופיר, מתנה מחברות.
סליחה על הפרצופים, היה לי חם...