מתנצלת על ההיעדרות מהבלוג, bad bad blogger, אבל פשוט לא הצלחתי למצוא את הזמן לכתוב במשך השהות בחו"ל. חזרתי אתמול לפנות בוקר(מה שאמור היה להיות שישי ב12 בלילה הפך לשבת ב4 בבוקר) ואני עדיין קצת מתאפסת, משלימה שעות שינה ועושה סדר בבלאגן. חזרתי משבוע וקצת בברלין ומכמה ימים של עבודה בתערוכה בעיר אסן ליד דוסלדורף. חשבתי שבימי התערוכה יצא לי להעלות פוסט, אבל כשחוזרים לחדר ב2 בבוקר אחרי מינגלינג עסקי חשוב וקמים בבוקר למחרת ב7:30, קצת קשה למצוא את הזמן לעדכן ואפילו להתעדכן. אבל אני כאן עכשיו, חזרה בלחות ובחום הדביק, אז קדימה, פוסטים ברעל.
את התמונות האלה צילמנו בערב ראש השנה, לצערי נדבקתי בשפעת, הייתי מחוברת לגליל נייר טואלט במהלך כל ארוחת החג ונמעכתי מכורבלת בשמיכה בסלון בשניה שאישרו לי להתפנות מהשולחן. זה היה די מבאס כי תכננו לבלות עם כל המשפחה של עומר את החג ובסופו של דבר ברחנו מוקדם חזרה לתל אביב כדי שאוכל להתאושש לפני הטיסה שהיתה בשני בלילה. אני סוחבת עד עכשיו כאבים בסינוסים והטיסות והנחיתות המרובות לא ממש עזרו לזה. בדרך כלל אני פשוט מעבירה לילה עם מכשיר אדים חמים עם שמן אקליפטוס אבל היה כל כך חם אתמול בלילה שלא הייתי מסוגלת. בכל זאת, לעבור מ15 מעלות ל35 מעלות זה לא מעבר פשוט(גם המעבר ההפוך לא היה קל, אבל יצא שהייתי שם מספיק זמן כדי להתרגל וכבר להנות ממזג האוויר הקריר).
אז מה קרה בטיסה חזרה? סצינה מסרט. נחתתי בוינה לטיסת קונקשן לישראל. היינו אמורים להמריא ב21:30, כמובן שהמראנו באיחור של חצי שעה כי לא הספיקו לעשות את הבידוק לכולם בזמן. כשעה וחצי לאחר ההמראה, אחרי שכבר חולקו סנדוויצ'ים ונאספו השאריות, הדיילות התחילו להתרוצץ עם פנים לחוצות במטוס. לאחר כ10 דקות של התרוצצות הטייס הכריז "Dear passengers, if there's a doctor on-board please approach the front of the plane", ממש כמו בסרטים. בחור גרמני צעיר יחסית, בשנות השלושים לחייו התחיל להקיא דם ובסופו של דבר איבד את ההכרה ולא התעורר. שני רופאים שהיו בטיסה ניסו לטפל בו, סחבו אותו כמו בובה סמרטוטה לקצה המטוס וניסו לעורר אותו ללא הצלחה. כעבור כ20 דקות, כשכבר היינו מעל טורקיה ובמרחק שעה מישראל הטייס הודיע שאנחנו נאלצים לנחות נחיתת חירום באתונה עקב מצב חירום רפואי. זו היתה נחיתה נוראית, הוא נאלץ לשנות מסלול בצורה מאוד חדה ואיבד גובה במהירות(שוב, הסינוסים שלי ממש נהנו מזה). החולה הגרמני הורד מהמטוס, קיבל אינפוזיה ממש מול החלון שלי וקם לתחיה. נאלצנו להישאר בתוך המטוס בלי אוויר ובלי מיזוג למשך שעתיים נוספות בהמתנה לאישור המראה והמתנה שימצאו את המזוודות של המעולף, מאחר והתקנות בישראל לא מאפשרות להמריא עם מזוודות ללא נוסע. לאחר יותר מ3 שעות עיכוב נחתנו סופסוף בישראל והמסע בעולם הסתיים.
מה לבשתי?
חצאית מזארה, 80 ש"ח.
חולצה מהוניגמן עודפים, 30 ש"ח.
שרשרת עץ מקוסטה ריקה, כ30 ש"ח.
סנדלים מאסוס, כ75 ש"ח.
ברכת שנה טובה שהכנתי עם וואשי טייפ :)
בהמשך השבוע אפרסם תמונות וחוויות מברלין. מזג האוויר היה קריר אבל שמשי אז התמונות יצאו מעולות. אני חייבת לומר תודה לקוראות ששלחו טיפים סודיים ואיכותיים למייל, עזרתן לנו להנות!
הצצה קטנה לברלין:
את התמונות האלה צילמנו בערב ראש השנה, לצערי נדבקתי בשפעת, הייתי מחוברת לגליל נייר טואלט במהלך כל ארוחת החג ונמעכתי מכורבלת בשמיכה בסלון בשניה שאישרו לי להתפנות מהשולחן. זה היה די מבאס כי תכננו לבלות עם כל המשפחה של עומר את החג ובסופו של דבר ברחנו מוקדם חזרה לתל אביב כדי שאוכל להתאושש לפני הטיסה שהיתה בשני בלילה. אני סוחבת עד עכשיו כאבים בסינוסים והטיסות והנחיתות המרובות לא ממש עזרו לזה. בדרך כלל אני פשוט מעבירה לילה עם מכשיר אדים חמים עם שמן אקליפטוס אבל היה כל כך חם אתמול בלילה שלא הייתי מסוגלת. בכל זאת, לעבור מ15 מעלות ל35 מעלות זה לא מעבר פשוט(גם המעבר ההפוך לא היה קל, אבל יצא שהייתי שם מספיק זמן כדי להתרגל וכבר להנות ממזג האוויר הקריר).
אז מה קרה בטיסה חזרה? סצינה מסרט. נחתתי בוינה לטיסת קונקשן לישראל. היינו אמורים להמריא ב21:30, כמובן שהמראנו באיחור של חצי שעה כי לא הספיקו לעשות את הבידוק לכולם בזמן. כשעה וחצי לאחר ההמראה, אחרי שכבר חולקו סנדוויצ'ים ונאספו השאריות, הדיילות התחילו להתרוצץ עם פנים לחוצות במטוס. לאחר כ10 דקות של התרוצצות הטייס הכריז "Dear passengers, if there's a doctor on-board please approach the front of the plane", ממש כמו בסרטים. בחור גרמני צעיר יחסית, בשנות השלושים לחייו התחיל להקיא דם ובסופו של דבר איבד את ההכרה ולא התעורר. שני רופאים שהיו בטיסה ניסו לטפל בו, סחבו אותו כמו בובה סמרטוטה לקצה המטוס וניסו לעורר אותו ללא הצלחה. כעבור כ20 דקות, כשכבר היינו מעל טורקיה ובמרחק שעה מישראל הטייס הודיע שאנחנו נאלצים לנחות נחיתת חירום באתונה עקב מצב חירום רפואי. זו היתה נחיתה נוראית, הוא נאלץ לשנות מסלול בצורה מאוד חדה ואיבד גובה במהירות(שוב, הסינוסים שלי ממש נהנו מזה). החולה הגרמני הורד מהמטוס, קיבל אינפוזיה ממש מול החלון שלי וקם לתחיה. נאלצנו להישאר בתוך המטוס בלי אוויר ובלי מיזוג למשך שעתיים נוספות בהמתנה לאישור המראה והמתנה שימצאו את המזוודות של המעולף, מאחר והתקנות בישראל לא מאפשרות להמריא עם מזוודות ללא נוסע. לאחר יותר מ3 שעות עיכוב נחתנו סופסוף בישראל והמסע בעולם הסתיים.
מה לבשתי?
חצאית מזארה, 80 ש"ח.
חולצה מהוניגמן עודפים, 30 ש"ח.
שרשרת עץ מקוסטה ריקה, כ30 ש"ח.
סנדלים מאסוס, כ75 ש"ח.
ברכת שנה טובה שהכנתי עם וואשי טייפ :)
בהמשך השבוע אפרסם תמונות וחוויות מברלין. מזג האוויר היה קריר אבל שמשי אז התמונות יצאו מעולות. אני חייבת לומר תודה לקוראות ששלחו טיפים סודיים ואיכותיים למייל, עזרתן לנו להנות!
הצצה קטנה לברלין: