להתראות, צ'יקי

צ'יקי, פיצ'פיץ', צ'יק מיק, או פינצ'י בשמה הרשמי, היתה הכלבה של המשפחה ב16 השנים האחרונות. אתמול נאלצנו להרדים אותה. היא היתה כבר כמעט בת 18, לא הצליחה ללכת על הרגליים האחוריות שהלכו ונחלשו בתקופה האחרונה. אתמול ב14:00 בצהרים עצרנו את זה, היא כבר לא נאבקת יותר.

לפני 16 שנים, כשהייתי בת 10 בערך, מאוד רצינו כלב. אחרי שכבר הצלחנו לשכנע את אבא שלי, דוווקא אמא שלי היא זו שלא הסכימה. היא טענה שכלב זו אחריות גדולה(בצדק), שאי אפשר לקחת ולהחזיר אחרי שבוע ובסוף כל הנטל יפול עליה. שכנענו חזק חזק, ובסוף גם היא ויתרה. את פינצ'י מצאנו במודעות "למסירה" במקומון של רחובות. אישה מקסימה שכבר היו בבעלותה שני כלבים מצאה אותה ברחוב וטיפלה בה, אבל נאלצה למסור כי לא יכלה לגדל כלב שלישי. היא היתה שקטה, מבוהלת, רזה מאוד ועם פרווה דלילה, בת שנה וחצי בערך. קיבלנו אותה יחד עם פנקס חיסונים ובו פרטי הטיפול שקיבלה עד עכשיו והשם הזמני - אסופית. אני זוכרת עד היום את הנסיעה חזרה הביתה איתה. היא ישבה כל כך שקטה, רגועה, על הברכיים של אמא שלי במושב האחורי. לא זזה לרגע. כבר אז אפשר היה לראות שהיא כלבה טובה.

ההתחלה לא היתה פשוטה. בשבועות הראשונים היא היתה בורחת ברגע שהדלת נפתחה. לאט לאט גילינו שהבעלים הקודמים שלה כנראה התעללו בה. היא מאוד פחדה מאש, מבלונים ומעיתונים ובכל השנה הראשונה אצלנו היא לא הוציאה נביחה אחת מפיה. בפעם האחרונה שהיא ברחה, אבא שלי הודיע שמספיק ודי, לא רודפים אחריה יותר. ישבנו ובכינו בבית ופתאום נשמעה דפיקה בדלת. אלון, חבר המשפחה שבאותה תקופה היה גם השכן מלמעלה עמד בדלת עם פינצ'י בידיים. "זו לא הכלבה שלכם? מצאתי אותה מסתובבת בחצר של הבניין". זו היתה הפעם האחרונה שהיא ברחה. היא כנראה הבינה. חכמה הפינצ'י הזו.

כנראה שכל אחד אומר את זה על הכלב שלו, וכנראה שזה נכון, בעיני כל בעלים הכלב שלו הכי מיוחד, אז תרשו לי...

היא היתה כלבה מאוד מיוחדת. מאוד רגועה יחסית לפינצ'רית מעורבת, עם פני שועלי קטן וחמוד. היא היתה חלק מהמשפחה שלנו במלוא מובן המילה. כשאחי ואני היינו רבים ומרביצים אחד לשני, היא היתה מגיעה להפריד בינינו, נותנת שתי נהמות וחשיפת שיניים אחת והריב היה מוריד טונים. כשמישהו מבני הבית היה חולה, היא תמיד היתה בודקת את מצבו כל כמה דקות כמו אחות דואגת, מרחרחת עם האפצ'יק החמוד שלה, נותנת ליקוק קטן. כשהייתי עצובה היא תמיד ידעה לזהות את זה, מתיישבת לידי ונותנת ליקוק מנחם, או כרבול מסמל קרבה. היא היתה כלבה מאוד אוהבת אנשים, כנראה שכלבת שמירה לא היה היעוד שלה מעולם.

יש לי כל כך הרבה סיפורים שקשורים אליה, מצחיקים, הזויים. סיפורי משפחה.

היא אהבה לשבת על תיק הבית ספר של אחי, שתמיד היה זרוק בכניסה(סליחה על האיכות הירודה).

פעם אחת היא מצאה מוצץ ברחוב. מוצץ ישן, אלו שהפלסטיק שלהם מצהיב. היא לא הסכימה להוציא אותו מהפה שלה. הסתובבה ככה יום שלם, עם מוצץ בפה ובכל פעם שניסינו למשוך אותו ממנה, קיבלנו נהמה וחשיפת שיניים מוכרת, בכל זאת פינצ'רית בדם. בסוף שיחדנו אותה בנקניק והמוצץ מצא את דרכו אל הפח.

מהפעם ההיא שבה חזרה עם רגל ירוקה מטיול הצהריים. זה לא ירד במשך שבוע שלם, למרות ששמנו את הרגל בטרמפנטין...

אני זוכרת את תקופת הייחום שלה לפני שעיקרנו אותה. היא הסתובבה בבית בתחתונים כמו גברת מגונדרת ולנו חיכתה להקת כלבים מחוץ לדלת שליוותה אותנו כל יום לבית הספר. תתארו לעצמכם שני ילדים הולכים ברחוב ומסביבם קבוצה של 5-7 כלבים בגדלים שונים. להוציא אותה לטייל היה סיוט והפך למשימת קומנדו של ממש. באותה תקופה גרנו בקומת קרקע, מזל. אמא שלי היתה יוצאת ומחכה לי ברכב. אני הייתי קופצת ממרפסת השירות יחד איתה ורצה מהשביל האחורי אל הרכב. היינו נוסעות כמה מאות מטרים ושם מוציאות אותה לטייל.

מנקה את באדי במרץ.

מחכות לאבא שלי שיחזור לרכב.

אבא שלי אהב לצעוק לה "פינצ'י! חתול!" והיא היתה מזנקת ממקומה, נעמדת זקופה ויוצאת בריצה לעשות פטרול חתולים מסביב לבית. היא אמנם היתה קטנטונת, אבל מאוד אמיצה. לא פחדה מכלבים גדולים ממנה ואם היה איזה כלב מבולבל שחשב שהוא יכול לרחרח אותה מאחור, היא היתה נוהמת איזה "רררר!" אחד קצר והוא כבר היה מבין את הרמז. באותה אדיקות היא גם שמרה תמיד על באדי הפחדנית והגנה עליה מפני כלבים שהבהילו אותה.

נחה אחרי משחק כדורגל מתיש.

היא אהבה מאוד לשחק כדורגל. העיפה את הכדור בתנופה של האף, בולמת אותו עם הרגליים או צד הגוף ורודפת אחרי הכדור שהיה בערך בגודל שלה.
היתה לה תכונה חמודה וקצת מעצבנת בו זמנית. היא היתה מתעוררת באמצע הלילה, יוצאת ממתחת לפוך, מתיישבת מול הפנים שלי ונותנת גירוד קטן באף שלי כדי שארים את השמיכה והיא תוכל להיכנס פנימה ולהתרכבל מחדש. היא היתה כלבה מאוד דעתנית. היו לה מין עיטושים מלאי משמעות שכאלה. ואם לרגע חשבת שתצליח להעביר אותה לצד שלך של העמוד, היא היתה נעמדת כמו חמורון קטן ולא מוכנה לזוז. אותה עמידה שהיא שמרה לכניסה לחצר הקליניקה של הוטרינר. ידעה בדיוק מה נמצא שם וכמה לא מתאים לה להיכנס.

אחרי מקלחת...

הישיבה הטיפוסית שלה. כשמישהו מבשל במטבח, היא מיד מתיישבת כך לידו, ממש כמו בנאדם.

16 שנים זו תקופה ארוכה. היא שזורה בכל חיי הבוגרים עד היום, וחסרה לי כל כך, למרות שכבר תקופה די ארוכה אני לא גרה בבית. ידענו שהרגע הזה יגיע, שנאלץ לקבל את ההחלטה הזו, הכל כך קשה. מצד אחד, זה אחד היתרונות שיש לחיות מחמד לעומת בני אדם. אפשר להחליט שאתה עוצר את הסבל. מצד שני, מאוד קשה לדעת מתי הזמן המתאים, שלא מוקדם מדי. אני מרגישה שעם פינצ'י עשינו את זה בזמן, יחסית. בשבוע האחרון מצב הרגליים האחוריות שלה החמיר משמעותית והיא בילתה את רוב היום בסלסלה שלה. בסופו של דבר היא לא הצליחה לעמוד כדי לעשות פיפי. בחמישי ניסינו מוצא אחרון, קורטיזון, אבל גם זה כבר לא עזר. היא כלבה שמעולם לא ייללה או בכתה, ובלילה שבין חמישי לשישי היא ייללה מתסכול על כך שהיא לא מצליחה לעמוד. הבנתי שהגיע הזמן, שמגיע לה כבוד אחרון ולתת לה ללכת בכבוד ובלי סבל מיותר. אני חושבת שהיו לה חיים טובים וארוכים בסך הכל, עם משפחה שאהבה אותה ודאגה לה. היא ישנה עכשיו לעולמים בחצר שאהבה כל כך.

להתראות כלבונת חמודה שלי, צ'יקי שלי, אני אוהבת אותך מאוד וכבר מתגעגעת...

בחירת ה-שמלה ואביזרים לחתונה

זה היום השני שאני חולה בבית, דלקת בסינוסים הפעם. זה לא כיף בכלל וכבר ממש משעמם לי. כנראה שזה זמן טוב לקחת את הלפטופ ולכתוב רשומה על מה שחשוב באמת כשמתחתנים - השמלה :)

באופן מאוד מפתיע, זה החלק הכי קשה ומסובך בכל הארגון שלנו. הייתם מצפים שיהיה לי כבר אימג' מוכן בראש של "איך אראה בתור כלה" או לפחות כיוון כלשהו של מראה השמלה, אבל אצלי לא חיכה שום אימג', כמו הארד דיסק חדש מהאריזה. לא היה לי שום כיוון, ידעתי רק מה אני לא רוצה. לא רוצה קצפת, לא רוצה מחוכים, לא רוצה אבני סוורובסיק, לא רוצה יותר מדי תחרה, לא רוצה סאטן מבריק ולא רוצה גוון לבן בוהק. הרבה לא, ובלי "כן" אחד לרפואה.

התחלתי לחפש באתרי מעצבי שמלות הכלה השונים ובארץ יש לא מעט כאלה. הצלחתי איכשהו להתמקד על סגנון - משהו נשפך, גוון שנהב, בלי מחשוף גב עמוק. משהו על גבול הכותונת לילה, אבל קביל בתור שמלה. כשגיליתי מה המחירים בארץ הבנתי שאני צריכה אלטרנטיבה. לא היה הגיוני בעיני לשלם 5000-10,000 ש"ח על שמלה להשכרה. ידעתי שהעובדה שהחתונה מתקיימת בחו"ל תהווה בעיה ובעיקר, לא מצאתי שמלה שגרמה לי לרצות בכלל לשלם את הסכומים האלה.

באחר צהריים אחד, קפצתי לקניון רמת אביב והחלטתי להציץ בפרנץ' קונקשן כי היה שלט על פריטים בסייל מקולקציית החורף. פריט חורפי לא מצאתי שם, אבל את מי שתהפוך לשמלת הכלה שלי דווקא כן. מדדתי אותה ומיד התאהבתי, אבל הייתי מטומטמת ולא הקשבתי לעצמי. החלטתי שאני רוצה שמלה ארוכה, כי ככה מקובל וככה צריך, למרות שלא מצאתי שום שמלה שמאוד אהבתי. בנקודה הזו פניתי לחברי משכבר הימים, EBAY.

שמלת הכלה מאיביי, כבר לא בחתונה הזו...

חיפשתי חנויות שמלות כלה באיביי ובסופו של דבר אחרי התלבטויות ובירורים(התכתבויות ארוכות עם לובה) בחרתי מוכר באיביי. הבעיה, לא היתה להם את השמלה שרציתי אז החלטתי לשלוח להם תמונה משלי. כנראה שכאן כבר התחילה הטעות שלי. מאחר וביקשתי שמלה אחרת, המוכרת ביקשה שאעביר את התמונות במייל, מחוץ לאיביי, ומשם משכה לכך שהעסקה תתקיים מחוץ לגבולות איביי. מהניסיון שלי, אל תעשו את זה. בסופו של דבר איביי מספק לכן את ההבטחה שאם משהו ישתבש, יש למי לפנות ויש בורר שיחליט מה לעשות במקרה של אי הסכמה. נחזור לשמלה. לאחר ששלחתי את התמונות והמידות, סיכמנו על שילוח באמצעות פדקס ועל מחיר של 175$ כולל משלוח. כעבור כמה שבועות השמלה הגיעה. השמלה היתה דומה מאוד לשמלה שביקשתי מלבד שתי בעיות, פתירות לגמרי. המידה לא התאימה לי מאזור המותן ומטה. במקום להיות צמודה לגוף, היא היתה רחבה בכ-4 ס"מ מכל צד, מה שגרם לבד פשוט לעמוד. הבעיה השניה היתה הבטנה. בד הבטנה היה כל כך עבה וקשיח שאפילו בבית הקפוא של ההורים שלי היה לי חם בתוכה. שתי הבעיות האלה פתירות לחלוטין בעזרת תופרת מיומנת. דווקא אזור המחשוף ואיכות התפירה היו לא רעים בכלל והבד היה נעים. אבל לי היה בראש את זיכרון השמלה מפרנץ' קונקשן וכמה היא התאימה יותר לסוג החתונה שבחרנו לעשות. כעסתי על עצמי שבכל ענייני החתונה האחרים לא נכנעתי לתכתיבים ודווקא בשמלה, זו שאמורה לגרום לי להראות זוהרת ולהרגיש בנוח, נכנעתי למה שמקובל ו"מה שצריך". אחרי שחשבתי על הכל במשך יומיים, ואחרי תמיכה מלאה מעומר, החלטתי לרכוש את השמלה מפרנץ' קונקשן. כמה חבל, בחנות ברמת אביב לא נשאר, אז נאלצתי להזמין אותה מאסוס. כעבור יומיים ו480 ש"ח למכס, הגיעה אליי שמלת הכלה שלי. זו שמתאימה לי באמת, שנוחה לי, שמחמיאה לי ולא גורמת לי להראות מחופשת.

בסופו של דבר, השמלה מאיביי עדיין מונחת אצלי בארון וכנראה שאנסה למכור אותה כשאתפנה(וארגיש טוב). אני חושבת שזו כן אלטרנטיבה טובה לכלות שלא רוצות לצאת מפרופורציה אבל חשוב לדעת למה לשים לב. הדגישו את סוג הבד שאתן מעוניינות בו, עבור כל חלק בשמלה, כולל הבטנה. קחו מספיק זמן ספייר, כדי שמידה ותדרשו לתיקונים, יהיה מספיק זמן לעשות אותם. במחיר של כ600 ש"ח לשמלה, גם אם תצטרכו לשלם 1000 ש"ח לתופרת בארץ, זו עדיין עסקה משתלמת. והשמלה נשארת אצלכן.

תקריב על הדיטיילים של השמלה, קרושה עם פאייטים ובטנה בורוד עתיק.

בחירת האביזרים. האמת שהבחירה היתה די קלה. דווקא בחירת הנעליים היתה הפשוטה ביותר, זה כנראה הפריט הראשון שהיה לי בראש. עוד בביקור בשופוני באביב האחרון שמתי עליהן עין ולאחר שכבר הגיעה אליי שמלת החתונה הסופית, קפצתי לחנות בקינג ג'ורג' ורכשתי אותן תמורת 800 ש"ח.

יפות מאוד, מיוחדות מאוד, נוחות מאוד ושימושיות גם אחרי החתונה.

בגלל שהשמלה משופעת בפרטים ידעתי שאין צורך ביותר מדי אבזור ותכשיטים. בבילי תכשיטים ברמת החייל מכינים תכשיטי כסף עדינים ויפים וידעתי ששם אמצא את מה שחסר לי. בהפסקת צהריים אחת קפצתי לשם עם חברה מהעבודה והתחדשתי בעגילי לב תלויים ועדינים ב90 ש"ח וצמיד לבבות שידעתי שיצטלם מצויין ב150 ש"ח. ב240 ש"ח "סגרתי" את כל תכשיטי החתונה שלי.
כקישוט לשיער קניתי עוד באמסטרדם קשת עם פרח בוורוד עתיק. במקור בכלל רציתי לשים קישוט ראש עם הינומה קצרה בסגנון שנקרא Cage veil, אבל עומר אמר שזה מזכיר לו אלמנות אז ויתרתי. בהתחלה חשבתי שקשת לא כל כך "מתאימה לכלה" אז חיפשתי בנחלת בנימין פרח לשים על מסרקה. בסופו של דבר הוא לא היה נוח בכלל והחליק לי כל הזמן ומאחר ונוחות היתה שם המשחק בחתונה שלנו, החלטתי לשים את הקשת ולא הצטערתי. היה לי נוח, זה נראה לא רע ולא הייתי צריכה להתעסק עם זה כל הערב, סה"כ 30 ש"ח על הקישוטים לשיער, כולל זה שלא היה בשימוש.

העלות הסופית שלי בתור כלה היתה 2700 ש"ח או 3300 ש"ח אם מחשיבים את מחיר שמלת הכלה מאיביי שלא נלבשה. כל הפריטים שקניתי יהיו לי שימושיים גם לאחר החתונה וזה יתרון גדול מבחינתי(הרי החתונה היתה רק תירוץ בכדי לקנות נעליים שוות במיוחד...). מעבר לכך, במידה ונחליט לערוך צילומים בארץ, תמיד נוכל להתלבש שוב כחתן-כלה ולצאת להצטלם, הכל מחכה אצלנו בארון!

המסקנה העיקרית שלי מכל החוויה היא שחשוב להגיע לנקודת הרכישה מאוד מגובשת עם עצמך ולא לתת לסביבה או לתכתיבי החברה להשפיע עלייך. זה אמנם יום יחיד ומיוחד(בתקווה שישאר יחיד), אבל זה לא אומר שאת לא צריכה להראות את עצמך.

אם מישהי מעוניינת לקבל עזרה/המלצות/טיפים או שאלות, אתן מוזמנות לפנות אליי במייל, אשמח לעזור!
ולסיום, תמונות מהחתונה שמסגרתי ושמתי בסלון(המסגרות מאיקאה), תמונה שלנו ותמונות קבוצתיות עם שתי המשפחות:

הפסקה קצרה מפוסטי-חתונה

כל כך מהר חלף לו השבוע ומרגיש שהחתונה והחופשה בקפריסין היא זיכרון מתוק ורחוק. החזרה לעומס במשרד ולמטלות היומיום גרמו לשבוע הזה להרגיש עמוס במיוחד. זו הסיבה שבשבת הזו לקחנו פסק זמן מכל הנסיעות והביקורים ונשארנו בבית, בתל אביב. העברנו שבת רגועה בבישולים, מפגש עם חברים וארוחת בוקר אחת מוצלחת.
עומר קיבל מחבר לעבודה שובר מתנה לארוחת בוקר זוגית ושני קינוחים בקפה לואיז, בית קפה בריא. מה המשמעות של בית קפה בריא? רוב הלחמים לא מכילים שמרים, המרכיבים הם לרוב אורגניים, דלי שומן, טבעיים וללא חומרי טעם וריח. זו מתנה יפה ומאוד מתחשבת, מאחר ושנינו תמיד מחפשים ארוחות בוקר מיוחדות וקצת אחרות... בשישי בבוקר, אחרי כל הסידורים, החלטנו לנוח בקפה לפני שנ"צ של שישי.
ארוחת הבוקר הזוגית עולה 94 ש"ח, מחיר נוח יחסית לתל אביב וגם לשאר הארץ(אפילו בנהריה מחיר ארוחת בוקר זוגית הבסיסית ביותר הרקיע שחקים ל110 ש"ח). הארוחה מגוונת ומכילה ממרחים שונים כמו בזיליקום, עגבניות מיובשות, גבינת עיזים טעימה וממרח טופו שהפתיע לטובה. האווירה במקום רגועה ונעימה, העיצוב של המקום משרה רוגע והעובדים במקום משתדלים מאוד ליצור תחושה ביתית. אנחנו מאוד נהננו ונחזור לשם שוב.

בערב יצאנו עם חבר למעוז, עברנו בדרך חזרה ליד "עיר האוהלים" ונדהמנו מהעומס באזור וההשקעה של האנשים. נעים לראות שמשהו קורה כאן, שאנשים הגיעו אל הסף.
מה לבשתי?
טוניקה מרוס אובטה, נרכשה ביריד המעצבים ב180 ש"ח.
חצאית פליסה מסבתא.
סנדלים מחנות ברחובות.
טבעת כתום-חמרה מבילי תכשיטים, 90 ש"ח.
טבעת נישואין בזהב לבן טבעי מג'קסון תכשיטים.
טבעת אירוסין ממילר.
תיק של מדוזה, 130 ש"ח דרך סטייל ריבר.

ארגון חתונה בקפריסין

בחרנו לערוך את החתונה שלנו בקפריסין מכמה סיבות. הראשונה שבהן היא העובדה שלא רצינו להתחתן ברבנות - בגלל הסחבת, בגלל השחיתות, בגלל הניתוק מאורחי החיים המתקדמים ובגלל שזה פשוט לא "אנחנו". אני לא ראיתי את עצמי מעולם מסוגלת לשבת בהדרכת כלות ועומר מעולם לא היה מסכים לקחת חלק בטקס שאינו שיוויוני או לחתום על חוזה(הכתובה) כתוב בארמית. רצינו טקס שיסמל אותנו, את אורח החיים שלנו, את הזוגיות שלנו ואת האמונות שלנו.

לצערנו, בישראל אין דרך עבור זוג יהודי(או זוג מעורב) להתחתן באופן אזרחי. במידה ושני בני הזוג יהודים, עליהם להתחתן ברבנות בלבד. מכאן הגענו לקפריסין. ישנן עוד מספר מדינות שמאפשרות להינשא בהן והנישואים מוכרים בישראל(ההכרה הגיעה בזכות בגץ שהוגש בנושא ולא בזכות חקיקה, חשוב להדגיש), אבל מאחר וידענו שאנחנו רוצים את החברים והמשפחה איתנו, בחרנו בקפריסין.

ועוד קצת על החלק הטכני שבנישואים אזרחיים. הנישואים מוכרים לגמרי על ידי המדינה, יש להגיע עם תעודת הנישואין החתומה אל משרד הפנים והסטטוס של בני הזוג משתנה לנשוי. בתור זוג זכאים לכל התנאים להם זכאים מי שהתחתנו ברבנות. חשוב להדגיש שדווקא חתונה עם רב רפורמי או רב קונסרבטיבי לא מוכרת על ידי הרבנות ולכן גם לא על ידי המדינה.

ישנן שתי אופציות לחתונה בקפריסין. הראשונה היא הפשוטה והדרך שבה רוב הזוגות בוחרים - טסים לקפריסין, מגיעים לבית העירייה באחת מהערים ומתחתנים שם. האופציה השניה היא האופציה שאנחנו בחרנו בה - ראש העיר מגיע לטקס בבית המלון ומחתן את הזוג שם. לאחר שבחרתם באחת מהאופציות נותרת בפניכם הבחירה האם להשתמש בסוכנות נסיעות שמנוסה בתחום או לארגן את הכל לבד.

ישנן כמה חברות בארץ שמתעסקות בארגון "חבילות חתונה" בקפריסין או פראג, רובן פועלות בשיתוף עם סוכני נסיעות מקומיים. החבילות הללו כוללות לרוב את תרגום המסמכים על ידי נוטריון, מתורגמן בטקס(למרות שהטקס מתבצע באנגלית...)ההסעה מהשדה לעירייה ולמלון, הטיסה ואת השהייה במלון על בסיס ארוחת בוקר. מחיר החבילה בדרך כלל משתנה לפי התאריכים ולפי המלון שבחרתם. לתקופה של יולי המחירים לזוג לשני לילות היו כ1100-1300 יורו. רוב הסוכנויות מציעים אופציה של חתונה ביום אחד - הגעה לקפריסין למטרת חתונה וחזרה מיד. העלויות לא נמוכות בהרבה...

מאחר ואנחנו בחרנו להביא קבוצה די גדולה של מלווים(24 בני משפחה וחברים) ולערוך את הטקס במלון, העדפנו לשלם את האקסטרא עמלה לסוכן הנסיעות כדי שיהיה לנו פחות דאגות וכאבי ראש בנסיעה עצמה. בסופו של דבר זה הוכיח את עצמו.

אנחנו השתמשנו בשירותיה של חברת Wedding Tours ובסך הכל היינו די מרוצים אבל יש לנו טיפים והכנות למי שבוחר להשתמש בהם, כי היו לנו כמה "אי סדרים".

בגלל שנסענו בקבוצה גדולה, את ההסעות ארגנו אנחנו בנפרד דרך הסוכנות ושילמנו על הנסיעות לפי רכב ולא לפי אדם. בנסיעה לשדה בדרך חזרה לארץ שכרנו שני רכבים לקבוצה. רכב אחד היה עם עגלה למזוודות והרכב השני היה ללא עגלה. לאחר שיצאנו מהמלון גילינו להפתעתנו שהרכב השני ממשיך לשדה בעוד הרכב עם העגלות נסע למרכז העיר, ברחובות צרים ותנועה עמוסה, אל מרכז העיר לאסוף עוד שני נוסעים. זה גרם לכך שכל הנוסעים ברכב השני נאלצו לחכות לנו כי לא יכלו לבצע צ'ק אין, כי המזוודות שלהם אצלנו. זו היתה סיומת מעט מעצבנת, אבל המסקנה מכך היא שכאשר אתם מזמינים את ההסעות במידה ואתם קבוצה, תדגישו בפני הסוכן שאתם לא מוכנים לשום טרמפים על הדרך ומאחר ואתם משלמים פר רכב, המשמעות היא שאתם הנוסעים היחידים בו.

עוד נקודה שחשוב לשים לב אליה היא שמות הנוסעים בכרטיסי הטיסה. מאחר והיום רוב החברות עברו לכרטיסים אלקטרוניים, אין צורך להגיע לשדה עם כרטיס כלשהו אלא רק עם הדרכון. מצד שני, חשוב מאוד שהשם בכרטיס הטיסה בעת הרישום יהיה זהה לחלוטין לשם בדרכון. אבי זה לא אברהם ועל כל טעות איות בשם הפרטי או שם המשפחה אתם עלולים למצוא את עצמכם עם כרטיס טיסה שלא באמת מאפשר לכם לטוס. על שינוי השם חברת התעופה של קפריסין, Air Cyprus גובה 35$ לכרטיס. חשוב לשים לב!

אנחנו בחרנו לערוך את הטקס במלון גולדן ביי בלרנקה. המלון שופץ במהלך החורף האחרון ונראה לנו מאוד יפה בתמונות. הוא התברר כמאוד יפה גם במציאות. הבעיה היחידה היתה לא באשמת המלון אלא בגללת תקלת החשמל בקפריסין. לפני כשבוע וחצי התפוצצה תחנת הכוח הראשית של האי. בעקבות כך ישנן הפסקות חשמל יזומות בכל האי, כולל בשדה התעופה. התוצאה היא שהמיזוג בלובי ובחדר האוכל פעל לסירוגין ולא בכל שעות היום. בחדרים החשמל פעל בכל שעות היום כי המלון מצוייד בגנרטורים.למלון שילמנו תוספת של 520 יורו על ארגון אזור הטקס, הכיסאות ומערכת ההגברה(הגענו עם דיסק משלנו והמוזיקה נוגנה לפי סימון שלנו). עלות השהיה לאדם בחדר זוגי כולל ארוחת ערב אחת היתה כ2000 ש"ח לשני לילות וטיסות סדירות. הטיסות הסדירות לקפריסין יוצאות בשעה 7 ו8 בבוקר וחוזרות לארץ ב8 ו10 בערב, מה שמאפשר להנות מימים מלאים יחסית במלון. עוד הייתי ממליצה לוותר על ארוחת הערב במלון. העלות לשדרוג לחצי פנסיון היא 27 יורו לאדם וארוחת הערב ממש לא היתה שווה את זה. במחיר הזה תוכלו לאכול ארוחה טובה וכל אחת מהמסעדות בסביבה.

ואם כבר דיברנו על מסעדות, אספר לכם על הטברנה שבחרנו לארוחה החגיגית שאחרי הטקס. חיפשנו טברנה מקומית שתגיש אוכל טוב וגם תכלול מוזיקה מקומית. קיבלנו שמות של כמה מקומות מסוכן הנסיעות המקומי ופנינו לאינטרנט. לצערנו, לרוב המסעדות בקפריסין אין בדיוק אתר אינטרנט ונאלצנו לפנות לחברנו משכבר הימים, גוגל. לאחר שקראנו כמה דעות בחרנו בטברנה Voreas הממוקמת כ15 דקות נסיעה מהמלון. צלצלנו כחודש לפני כדי לשמור מקומות ולסגור על תפריט(35724647177+). תמורת 23 יורו לאדם קיבלנו ארוחת מאזה טעימה(תפריט של כ12 מנות קטנות ומגוונות) ושתיה אלכוהולית.

אנחנו מאוד נהננו מהחוויה הזו. זו היתה חתונה קצת אחרת. נכונה יותר לנו כזוג והיתה מאוד קלילה ומהנה. ברור לנו שהיא לא מתאימה לכל זוג, אבל יש לא מעט זוגות שנגררים לאירועים גדולים ומנופחים בארץ, בעל כורחם, מתוך מחשבה שאין שום אלטרנטיבה. או מצד שני, זוגות שנוסעים לבד לקפריסין וחסרה להם חוויית השמחה עם הקרובים להם. החלק הטוב ביותר בסיפור הוא שכולם התגבשו יחד והאנשים מאוד התערבבו ולא נשארו בקבוצות מבודדות. כל מי שנסע איתנו הודיע שהוא מוכן להצטרף גם לחגיגות שנה נישואין :)

אם יש כאן זוגות שקוראים ומתלבטים, אתם מוזמנים לפנות אליי במייל(fashionloca.l@gmail.com) ואשמח לחלוק כל מידע שיש לי.

סופ"ש חתונה

בשישי שעבר המראנו החבר(שמאז הפך לבעל) ואני, יחד עם עוד 24 בני משפחה וחברים לסופ"ש חתונה בקפריסין. כמו שכבר אפשר להבין, החתונה שלנו היתה קצת אחרת. שנינו לא חובבי אירועים גדולים ובהתאמה, שנינו לא בדיוק חובבי הרבנות. העדפנו ללכת על האופציה האזרחית ומאחר והיא איננה קיימת בארץ, בחרנו להתחתן בקפריסין. מאוד רצינו את המשפחה והחברים איתנו, לערוך טקס אינטימי עם כולם ולשמחתנו הצטרפו אלינו לא מעט אנשים. לשמחתנו רוב הדברים הלכו חלק ולא נתקלנו במשברים רציניים שלא נפתרו בדקות. כולם הגיעו באווירה מאוד רגועה וסבלנית וזה מאוד עזר לשמור על דברים בפרופורציה.

בשישי בבוקר הגענו לקפריסין, הטקס עם ראש העיר נערך במלון, על רקע הים בשעה 18:00, מיד לאחר מכן ערכנו טקס משלנו שכתבנו יחד ומייצג אותנו כזוג. בשעה 19:30, אחרי כוסית שמפניה וצילומים קבוצתיים, העלנו את כולם על המיניבוס ויצאנו לארוחת ערב חגיגית בטברנה מקומית. הארוחה כללה המון מנות קטנות ומגוונות ונראה שכולם נהנו מהן, המון שתיה חופשית ומוזיקה יוונית שהתנגנה ברקע.

בשבת וראשון בילינו כולם יחד בים ובבריכה, אכלנו עוד קצת, שתינו עוד קצת ובעיקר הכרנו והתגבשנו. החלק המהנה ביותר היה העובדה שכולם הסתדרו והתערבבו, האחים עם החברים משני הצדדים, בני הדודים וגם ההורים. ביום למחרת החזרה לארץ כולם כבר היו חברים בפייסבוק וכבר מדברים על החופשה המשותפת הבאה.

זו היתה חתונה בדרך שלנו, שמאוד מתאימה לאופי של שנינו והסבה לכולנו המון הנאה. תמיד צחקתי שמבחינתי לטוס לקפריסין ולחזור עם שיזוף ותעודת נישואין. כנראה שבאמת בכל צחוק יש שמץ של אמת... בהמשך אכתוב פוסט על כל הארגונים לחתונה ובמי נעזרנו.

זו הזדמנות טובה לומר תודה לכל מי שהצטרף אלינו לסופ"ש חתונה, אנחנו אוהבים ומעריכים כל אחד מכם!

מה לבשתי?

שמלת קרושה בשמנת עם פאייטים ותחתית בורוד עתיק מפרנץ' קונקשן, הוזמנה דרך אסוס כי בארץ לא נשאר בצבע הזה, 1600 ש"ח כולל המכס.

נעליים של שומייקר, 800 ש"ח.

תכשיטים מבילי תכשיטים במגדלי זיו רמת החייל, 240 ש"ח לצמיד ועגילים.

טבעות נישואין מג'קסון תכשיטים.

קשת לשיער מחנות באמסטרדם, 10 ש"ח.

משקפי שמש מתנת אירוקה לפני שנתיים.

פרחים מהספק בקפריסין.
לק של O.P.I.

שיער- טבעי, אפילו בלי פנפון, רק שמתי קשת. תספורת עדכנית ומעולה נעשתה יומיים לפני אצל אלי המוכשר ממספרת ארז ישראלי, 220 ש"ח.

איפור בוצע על ידי פרי המוכשרת, עדין ולא מוגזם לי.
צילומים בוצעו על ידי החבר הטוב אלעד, האח הקטן של החתן - תום והאח הגדול של החתן - עדי.

מה החתן לבש?

נעליים של סקצ'רס, נקנו באמסטרדם ב320 ש"ח.

מכנסיים ממסימו דוטי, 350 ש"ח.

חולצה ממסימו דוטי, 300 ש"ח.

חגורת זמש ממסימו דוטי, 200 ש"ח.

משקפי שמש מאירוקה, 120 ש"ח במבצע ושובר הנחה.

ובהופעת בכורה חגיגית כאן בבלוג, בן זוגי ב5 שנים האחרונות והבחור שגורם לי לחייך כל בוקר מחדש, עומר.

Preview

אתמול בערב חזרנו משלושה ימים של סופ"ש חתונה עם המשפחה והחברים.

את התמונות, הסיפורים וההסברים אספק בהמשך. לבינתיים, הצצה קטנה:

ועכשיו חזרה לשגרה ולעבודה, רק שהפעם כזוג נשוי, רשמית!

טיול בתל אביב

בשבת האחרונה, אחרי שהבית חזר למתכונתו המקורית, נטול שאריות ממסיבת הרווקות, אחרי שהראש קצת התנקה מהאלכוהול ומתקפת הסוכר של ערב האתמול, יצאנו לטייל קצת בצפון הישן של תל אביב. חיכינו בסבלנות למוניות השירות של 4א ובדיוק לפני שעמדנו להתייאש אספה אותנו אחת. ירדנו על ארלוזרוב-בן יהודה ומשם טיילנו ברחוב. הלחות היתה מטרידה, אבל אוזנה על ידי רוח נעימה מהים. גם האזור הזה, הפחות משופץ של תל אביב, נראה יפה בשעות השקיעה.

חיפשנו מקום לשבת בו על דיזינגוף ובסוף נעצרנו באתנחתא, מקום נחמד על הדרך. ישבנו על הבר שהיה די ריק, מלבד החברה של הברמן ותייר עם לפטופ, כך שקיבלנו פינוקים קטנים מהברמן. היה נחמד לטייל בשעת ביניים כזו, בדיוק לפני שכל האוטובוסים מתחילים לפעול ומציפים את דיזינגוף בהמולת מנועים, לפני שכל התיירים חוזרים מהים ומציפים את בתי הקפה בבליל של שפות. לבסוף קינחנו בכדור גלידה משותף לשנינו, בכל זאת החתונה ממש כאן, וצעדנו לכיוון הבית.

מה לבשתי?

שמלה משוק הסופ"ש של תאילנד, 20 ש"ח.

סנדלים של ג'יזל, 89 ש"ח דרך סטייל ריבר.

שרשרת זהב לבן ממילר, שרשרת גולדפילד מרביד ושרשרת מפתח משוק הכרמל(תמחור מדורג...).

חגורה מקסטרו עודפים, 20 ש"ח.

עגילים של שלומית אופיר, מתנה מביני וגל.

צמיד מתנת פנדורה.

משקפי שמש של אירוקה.