זה היום השני שאני חולה בבית, דלקת בסינוסים הפעם. זה לא כיף בכלל וכבר ממש משעמם לי. כנראה שזה זמן טוב לקחת את הלפטופ ולכתוב רשומה על מה שחשוב באמת כשמתחתנים - השמלה :)
באופן מאוד מפתיע, זה החלק הכי קשה ומסובך בכל הארגון שלנו. הייתם מצפים שיהיה לי כבר אימג' מוכן בראש של "איך אראה בתור כלה" או לפחות כיוון כלשהו של מראה השמלה, אבל אצלי לא חיכה שום אימג', כמו הארד דיסק חדש מהאריזה. לא היה לי שום כיוון, ידעתי רק מה אני לא רוצה. לא רוצה קצפת, לא רוצה מחוכים, לא רוצה אבני סוורובסיק, לא רוצה יותר מדי תחרה, לא רוצה סאטן מבריק ולא רוצה גוון לבן בוהק. הרבה לא, ובלי "כן" אחד לרפואה.
התחלתי לחפש באתרי מעצבי שמלות הכלה השונים ובארץ יש לא מעט כאלה. הצלחתי איכשהו להתמקד על סגנון - משהו נשפך, גוון שנהב, בלי מחשוף גב עמוק. משהו על גבול הכותונת לילה, אבל קביל בתור שמלה. כשגיליתי מה המחירים בארץ הבנתי שאני צריכה אלטרנטיבה. לא היה הגיוני בעיני לשלם 5000-10,000 ש"ח על שמלה להשכרה. ידעתי שהעובדה שהחתונה מתקיימת בחו"ל תהווה בעיה ובעיקר, לא מצאתי שמלה שגרמה לי לרצות בכלל לשלם את הסכומים האלה.
באחר צהריים אחד, קפצתי לקניון רמת אביב והחלטתי להציץ בפרנץ' קונקשן כי היה שלט על פריטים בסייל מקולקציית החורף. פריט חורפי לא מצאתי שם, אבל את מי שתהפוך לשמלת הכלה שלי דווקא כן. מדדתי אותה ומיד התאהבתי, אבל הייתי מטומטמת ולא הקשבתי לעצמי. החלטתי שאני רוצה שמלה ארוכה, כי ככה מקובל וככה צריך, למרות שלא מצאתי שום שמלה שמאוד אהבתי. בנקודה הזו פניתי לחברי משכבר הימים, EBAY.
שמלת הכלה מאיביי, כבר לא בחתונה הזו...חיפשתי חנויות שמלות כלה באיביי ובסופו של דבר אחרי התלבטויות ובירורים(התכתבויות ארוכות עם לובה) בחרתי מוכר באיביי. הבעיה, לא היתה להם את השמלה שרציתי אז החלטתי לשלוח להם תמונה משלי. כנראה שכאן כבר התחילה הטעות שלי. מאחר וביקשתי שמלה אחרת, המוכרת ביקשה שאעביר את התמונות במייל, מחוץ לאיביי, ומשם משכה לכך שהעסקה תתקיים מחוץ לגבולות איביי. מהניסיון שלי, אל תעשו את זה. בסופו של דבר איביי מספק לכן את ההבטחה שאם משהו ישתבש, יש למי לפנות ויש בורר שיחליט מה לעשות במקרה של אי הסכמה. נחזור לשמלה. לאחר ששלחתי את התמונות והמידות, סיכמנו על שילוח באמצעות פדקס ועל מחיר של 175$ כולל משלוח. כעבור כמה שבועות השמלה הגיעה. השמלה היתה דומה מאוד לשמלה שביקשתי מלבד שתי בעיות, פתירות לגמרי. המידה לא התאימה לי מאזור המותן ומטה. במקום להיות צמודה לגוף, היא היתה רחבה בכ-4 ס"מ מכל צד, מה שגרם לבד פשוט לעמוד. הבעיה השניה היתה הבטנה. בד הבטנה היה כל כך עבה וקשיח שאפילו בבית הקפוא של ההורים שלי היה לי חם בתוכה. שתי הבעיות האלה פתירות לחלוטין בעזרת תופרת מיומנת. דווקא אזור המחשוף ואיכות התפירה היו לא רעים בכלל והבד היה נעים. אבל לי היה בראש את זיכרון השמלה מפרנץ' קונקשן וכמה היא התאימה יותר לסוג החתונה שבחרנו לעשות. כעסתי על עצמי שבכל ענייני החתונה האחרים לא נכנעתי לתכתיבים ודווקא בשמלה, זו שאמורה לגרום לי להראות זוהרת ולהרגיש בנוח, נכנעתי למה שמקובל ו"מה שצריך". אחרי שחשבתי על הכל במשך יומיים, ואחרי תמיכה מלאה מעומר, החלטתי לרכוש את השמלה מפרנץ' קונקשן. כמה חבל, בחנות ברמת אביב לא נשאר, אז נאלצתי להזמין אותה מאסוס. כעבור יומיים ו480 ש"ח למכס, הגיעה אליי שמלת הכלה שלי. זו שמתאימה לי באמת, שנוחה לי, שמחמיאה לי ולא גורמת לי להראות מחופשת.
בסופו של דבר, השמלה מאיביי עדיין מונחת אצלי בארון וכנראה שאנסה למכור אותה כשאתפנה(וארגיש טוב). אני חושבת שזו כן אלטרנטיבה טובה לכלות שלא רוצות לצאת מפרופורציה אבל חשוב לדעת למה לשים לב. הדגישו את סוג הבד שאתן מעוניינות בו, עבור כל חלק בשמלה, כולל הבטנה. קחו מספיק זמן ספייר, כדי שמידה ותדרשו לתיקונים, יהיה מספיק זמן לעשות אותם. במחיר של כ600 ש"ח לשמלה, גם אם תצטרכו לשלם 1000 ש"ח לתופרת בארץ, זו עדיין עסקה משתלמת. והשמלה נשארת אצלכן.
תקריב על הדיטיילים של השמלה, קרושה עם פאייטים ובטנה בורוד עתיק.
בחירת האביזרים. האמת שהבחירה היתה די קלה. דווקא בחירת הנעליים היתה הפשוטה ביותר, זה כנראה הפריט הראשון שהיה לי בראש. עוד בביקור בשופוני באביב האחרון שמתי עליהן עין ולאחר שכבר הגיעה אליי שמלת החתונה הסופית, קפצתי לחנות בקינג ג'ורג' ורכשתי אותן תמורת 800 ש"ח.
יפות מאוד, מיוחדות מאוד, נוחות מאוד ושימושיות גם אחרי החתונה.
בגלל שהשמלה משופעת בפרטים ידעתי שאין צורך ביותר מדי אבזור ותכשיטים. בבילי תכשיטים ברמת החייל מכינים תכשיטי כסף עדינים ויפים וידעתי ששם אמצא את מה שחסר לי. בהפסקת צהריים אחת קפצתי לשם עם חברה מהעבודה והתחדשתי בעגילי לב תלויים ועדינים ב90 ש"ח וצמיד לבבות שידעתי שיצטלם מצויין ב150 ש"ח. ב240 ש"ח "סגרתי" את כל תכשיטי החתונה שלי.
כקישוט לשיער קניתי עוד באמסטרדם קשת עם פרח בוורוד עתיק. במקור בכלל רציתי לשים קישוט ראש עם הינומה קצרה בסגנון שנקרא Cage veil, אבל עומר אמר שזה מזכיר לו אלמנות אז ויתרתי. בהתחלה חשבתי שקשת לא כל כך "מתאימה לכלה" אז חיפשתי בנחלת בנימין פרח לשים על מסרקה. בסופו של דבר הוא לא היה נוח בכלל והחליק לי כל הזמן ומאחר ונוחות היתה שם המשחק בחתונה שלנו, החלטתי לשים את הקשת ולא הצטערתי. היה לי נוח, זה נראה לא רע ולא הייתי צריכה להתעסק עם זה כל הערב, סה"כ 30 ש"ח על הקישוטים לשיער, כולל זה שלא היה בשימוש.
העלות הסופית שלי בתור כלה היתה 2700 ש"ח או 3300 ש"ח אם מחשיבים את מחיר שמלת הכלה מאיביי שלא נלבשה. כל הפריטים שקניתי יהיו לי שימושיים גם לאחר החתונה וזה יתרון גדול מבחינתי(הרי החתונה היתה רק תירוץ בכדי לקנות נעליים שוות במיוחד...). מעבר לכך, במידה ונחליט לערוך צילומים בארץ, תמיד נוכל להתלבש שוב כחתן-כלה ולצאת להצטלם, הכל מחכה אצלנו בארון!
המסקנה העיקרית שלי מכל החוויה היא שחשוב להגיע לנקודת הרכישה מאוד מגובשת עם עצמך ולא לתת לסביבה או לתכתיבי החברה להשפיע עלייך. זה אמנם יום יחיד ומיוחד(בתקווה שישאר יחיד), אבל זה לא אומר שאת לא צריכה להראות את עצמך.
אם מישהי מעוניינת לקבל עזרה/המלצות/טיפים או שאלות, אתן מוזמנות לפנות אליי במייל, אשמח לעזור!
ולסיום, תמונות מהחתונה שמסגרתי ושמתי בסלון(המסגרות מאיקאה), תמונה שלנו ותמונות קבוצתיות עם שתי המשפחות:
למי שלא מכיר, אנחנו בחרנו להתחתן בצורה קצת שונה משנהוג בישראל ולא בגלל אילוצים. תמיד כששומעים שהתחתנו בקפריסין משפט התגובה הרגיל הוא "אה, כי לא יכולתם להתחתן בארץ?" ובכן, זו ממש לא התשובה. כנראה שאם היינו מעוניינים, הרבנות הייתה שמחה לקבל את הכסף שלנו בתמורה להצקה קצרה. פשוט בחרנו לעשות את הדברים קצת אחרת. לשמחתנו המשפחה והחברים זרמו עם ההצעה והצטרפו אלינו לסופשבוע בקפריסין שכלל בטן-גב וגם חתונה על הדרך.
הסטטיסטיקות מראות שהפוסט על פירוט ארגון החתונה בקפריסין הוא הפוסט הנצפה ביותר בבלוג (ומיד אחריו מדריכי הטיולים לחו"ל ומדריכי הקניות) ולפחות אחת לשבועיים אני מקבלת מייל מכלה או חתן לעתיד שמעוניינים לקבל המלצה או עצה. אני כמובן עונה בשמחה... מצער שדווקא ביום משמעותי כל כך בזוגיות ובחיים של אזרח ישראלי, רבים נאלצים לוותר על העקרונות שלהם ועל מה שהם מאמינים בו ומתחתנים באופן ששונה לחלוטין מסגנון החיים היומיומי שלהם. נישואין הוא שירות שהמדינה צריכה לספק לאזרחיה כמו כל שירות אחר ולאפשר להם להשתמש בו באופן שאינו קשור לדת כלשהי(וזאת מבלי לציין בכלל את המסכנים שפשוט אינם יכולים להתחתן בארץ, גם אם ממש היו רוצים). כולי תקווה שיום אחד, כשהילדים שלנו ירצו להתחתן באופן שאינו דתי, הם לא יאלצו לעשות זאת בחו"ל(אלא אם זה מה שהם מעדיפים...) ותעמוד בפניהם האופציה לבחור.
אז מזל טוב לנו ולחיי תקווה למדינה קצת יותר נאורה.
מה לבשתי?
