חידושים

לא היה לי כל כך חשק או כח לשבוע הזה וכבר ביום ראשון בבוקר, רציתי שיגיע הרגע הזה, חמישי בבוקר וכבר כמעט סופשבוע רגוע, בלי גלגלצ. אז השבוע היה מאוד ממושמע ובהחלט חלף במהירות גבוהה יחסית. כנראה שהסיבה לכך היא שהסופ"ש שעבר לא כלל מנוחה בכלל. כמו שסיפרתי לכם בתחילת השבוע, שישי היה עמוס בהתארגנות לאירוח בערב, הופעה של פורטיס ו... האירוח עצמו. בשבת גם לא יצא לנו יותר מדי לנוח.

בשבת בערב ערכנו ארוחת ערב לחברים של המשפחה לכבוד החתונה שלנו. נסענו בשבת בבוקר בכדי לעזור ובעיקר בכדי להביא את 2.6 ק"ג שוק טלה ליעדו הסופי, התנור של ההורים שלי. ההורים שלי, כרגיל, הכינו המון סוגי סלטים, מנות עיקריות טעימות מאוד וקינוחים ששווה להיות מושחת בשבילם. מחר אעלה פוסט תמונות קינוחים ואולי אפילו אוציא מתכון מאבא שלי.




מה לבשתי?
חולצה מחנות בקינג ג'ורג', 30 ש"ח.
חצאית מגאפ בסייל חורף, 140 ש"ח אם אני לא טועה.
נעלי החתונה שלי משומייקר.
שרשרת סוורובסקי מתנה מעומר.
טבעת עם פנינה וצמיד לבבות מבילי תכשיטים.
צמיד תלתנים מרביד מתנה מעומר(5 וחצי שנים ביחד מייצרות הרבה מתנות...).

נ.ב.
סופסוף הפסקתי להתעצל ושדרגתי את גודל התמונות בבלוג.
מה אתם מעדיפים? הגודל הזה? הגודל הקודם? משהו באמצע?
אנצל את הנ.ב בכדי להתנצל בפני כל מי שקיבל הודעות על כל הניסויים שלי.
סורי, זה הכל כדי להפוך את הבלוג לקצת יותר טוב.

חוגגים יומולדת - חלק ב'

שישי היה יום עמוס במיוחד. בבוקר יצאנו לקניות אחרונות לקראת הערב, בצהריים הלכנו להופעה של פורטיס בזאפה ובערב הגיעו חברים לשתות, לנשנש ולקשקש לכבוד יום ההולדת שלי.את הכרטיסים להופעה של פורטיס קיבלנו כחלק ממתנה מחברים שלנו לכבוד החתונה. האמת שהופתעתי. בדרך כלל ההופעות של פורטיס לבד מאפשרות לו יותר מדי "חופש פעולה" ואז אתם עלולים למצוא את עצמכם במופע צרחות. ההופעה הזו התחילה מעט איטית ועם יותר מדי בס ומשם רק הלכה והשתפרה. החלק הראשון כלל שירים מהדיסק האחרון, מוכרים יותר ומוכרים פחות ובהמשך פורטיס עבר לקלאסיקות שלו. בהדרן השני, שיר הסיום הסופי בהחלט של ההופעה היא "אין קץ לילדות". מסתבר שמאוד פופולרי להגיע להופעות עם ילדים, בטווח גילאים מאוד רחב של שנה עד 16. פורטיס הזמין את כל הילדים לבמה לשיר את השיר. עלו כעשרה ושניים מהם תפסו את המיקרופון ושרו את השיר בדיוק מפתיע וזכרו את כל המילים. זה היה סיום יפה להופעה קצת משוגעת לצהריי שישי. אחרי ההופעה קנינו גלידה בקיוסק וחזרנו הביתה להכנות רוחב לקראת הערב.

היה ערב מהנה, עם איחוד כמעט מלא של כל החברים שנסעו איתנו לחתונה בקפריסין. ניצלנו את ההזדמנות להראות סרטון מצחיק עם כל מיני פאדיחות ורגעים מצחיקים מהחתונה. לפעמים לא צריך יותר מכמה חברים טובים אצלך בסלון בכדי לחגוג יומולדת, או סתם לחגוג. אבל מומלץ לחגוג עם עוגה של פרי. פרי היא אחראית עוגות היומולדת שלנו. כשבועיים לפני היומולדת(כי פרי צריכה הכנה), ילד/ת היומולדת צריכ/ה להודיע לפרי מה העוגה המבוקשת. אני הזמנתי טארט שוקולד וקיבלתי עוגה יפה וגם טעימה מאוד. מבטיחה לפרסם את המתכון(בהנחה שפרי תיתן).
מה לבשתי?
גופיה של לי קופר דרך סטייל ריבר, 60 ש"ח.

מכנסי משי של רוס אובטה, 250 ש"ח בסייל הקיץ האחרון בהחלט.

סנדלים של פליי לונדון, 319 ש"ח בקלקשוז ברמת החייל.

צמידים מרביד, אחי ושוק הכרמל.

טבעת ושרשרת גולדפילד מרביד.

חוגגים יומולדת - חלק א

בשלישי בערב, לאחר תכנון מראש, יצאנו בן הזוג ואני למסעדה לחגוג את יום ההולדת שלי. קראנו(יותר נכון, הוא קרא, אני הקשבתי לסיכום) באינטרנט על מקומות מומלצים כי רצינו לגוון ולבסוף הזמנו מקומות למסעדה "נווה צדק - מקום של בשר". הגענו למקום שהיה אפלולי יחסית והושיבו אותנו בשולחן שלנו. מאחורנו ישב שולחן רועש במיוחד(עם בסך הכל 4 אנשים) אז ביקשנו לעבור מקום אל הבר(המקום היחיד שהיה פנוי). התיישבנו על הבר וגם שם לא הצלחנו לשמוע אחד את השני. המקום היה רועש כמו חדר אוכל בקיבוץ ובלי שניתן לשמוע בכלל את מוזיקת הרקע. לא זה היה התכנון שלנו לארוחה רומנטית ליום ההולדת. הסתכלנו אחד על השני והבנו שזה לא יקרה. קמנו לעזוב, אמרנו תודה למארחת ויצאנו משם. בדיוק לפני שכאב הראש מתחיל.

למזלנו, נזכרנו במסעדת NG הסמוכה ששמרה מקום בדיוק בשבילנו. המקום עצמו אולי פחות "מעוצב" ממקום של בשר, אבל האוכל היה טעים מאוד(שלום לך, סטייק פורטרהאוס במשקל 1.2 ק"ג), השירות היה אדיב, התאורה איפשרה לראות מה כתוב בתפריט בלי להרוס את העיניים ומוזיקת רקע נעימה שאיפשרה לנהל שיחה בנעימים. אני ממש שמחה שעברנו מסעדה, מה שאפשר לנו להנות מאוד מהערב. ועכשיו נשאר לחכות ל"חגיגות" בסופ"ש...

זו היתה הוכחה לעובדה שבאז לא תמיד קיים מסיבה מוצדקת. הביקורות מהללות את מקום של בשר, אבל אם לא נעים לשבת במקום, אז מה התועלת באוכל הטעים שלו. כשיוצאים למסעדה, ובמיוחד לא לאחת זולה, יש מכלול של דברים שגורמים להנאה והאוכל הוא רק אחד מהם. השירות, האווירה וגם הרעש תורמים מאוד להנאה או חוסר הנאה מהמקום.

מה לבשתי?

שמלה של רוס אובטה, 325 ש"ח בסופעונה.

סנדלים של TOGO לפני כמה עונות, 75 ש"ח.

קלאץ' של מדוזה, 250 ש"ח באחד הירידים.

צמיד לבבות מבילי תכשיטים, 140 ש"ח.

שעון של DKNY.

טבעת פרח שחורה מאטסי, 15 ש"ח. טבעת גולדפילד מפלסטיק שוק, 25 ש"ח.

טבעת אירוסין ממילר וטבעת נישואין מג'קסון.

רד בנד

בשבת בערב יצאנו להופעה של רד בנד בזאפה תל אביב. מאחר ואין ברשותנו מנוי להוט(או יס, אבל הם לא קשורים לנושא הנוכחי), לא יצא לנו לראות את הסדרה שהביאה אותם לתהילה הנוכחית. נחשפנו ללהקה מסרטוני יוטיוב והופעות אורח במקומות שונים. אחרי ששמענו המון המלצות על ההופעה שלהם, החלטנו לרכוש כרטיסים.

הערה: ללקוחות לאומי קארד יש עכשיו הטבה כפולה בזאפה. גם כ50 ש"ח הנחה לכרטיס על חלק מההופעות ובנוסף הטבה תמורת נקודות(אבל צריך הרבה מהן). שווה לבדוק. אם אני לא טועה, ההטבה של 50 ש"ח מסתיימת מחר.

נחזור להופעה עצמה. למי שלא מכיר, רד בנד הם בעצם להקת בובות שמבצעת קאברים לשירים שונים ומגוונים, לרוב לכיוון הרוק אבל לפעמים גם לכיוון הקאנטרי והפאנק. לעיתים השירים הם קלאסיקות ישנות כמו Ain't no sunshine או Creep ולעיתים לשירים חדשים יחסית כמו Paper planes של M.I.A שקיבל קאבר קנטרי מעולה. ארי פפר מפעיל את בובת הסולן הסקסיסט והאגוצנטרי, רד אורבך בכישרון רב. מדהים שאדם עם קול כל כך טוב ויכולת מוזיקלית מעולה היה צריך בובה סגולה כדי לפרוץ לתודעה. אבל כנראה שיש משהו משחרר בלהופיע דרך בובה שמותר לה לומר הכל.

ההופעה משלבת קטעי דיבור, דמויות נוספות כמו פיליפ - עכבר סוחר הסמים של רד, פונצ'ו - הגיטריסט(שבנוי בעצם משני אנשים, האחד מפעיל את ראש הבובה וגיטריסט מוכשר מאוד שניגן בחלק מההופעה על יוקלליי ובחלק האחר על חשמלית)ג'וניור - הבן של רד, הכומר של רד(שהטריד אותו בילדות) ואיש הצוות הכתום והפרוותי שמגיע לבדוק את המיקרופון. חבל שבסוף המופע לא נותנים קרדיט לנגנים ולאנשים שמאחורי הבובות. אני מניחה שהסיבה לכך היא שרוצים להשאיר את ה"אשליה" עד סופה...

הייתי ממליצה למי שמארח תיירים מחו"ל לקחת אותם להופעה הזו. כל השירים בהופעה הם באנגלית וחלק גדול מקטעי המעבר הן שיחות באנגלית ומעט מאוד תשובות בעברית. לא נראה לי שזה יטריד אותם או יפגום בהנאה מההופעה.
הביצוע המעולה לPaper Planes:

Creep בביצוע של פיליפ:

נ.ב.

היום אני חוגגת יומולדת 26, כבר ילדה גדולה...

Hand Made

לשבוע החופש שעבר לקחתי על עצמי כמה מטלות כגון ארגון הארון וסידור האיפור בצורה מוצלחת יותר. המטלה המהנה יותר היתה תפירת שתי חצאיות מקסי. את החופש פתחתי בביקור בנחלת בנימין בראשון שעבר. למזלי מזג האוויר היה מצויין בשעות הבוקר עד הצהריים ואפילו ירדו עליי כמה טיפות מצננות בהמתנה לאוטובוס.

כיף לטייל בנחלת בנימין. למשש את הבדים, לדמיין את התוצאה הסופית ולהתאהב בהדפס קטן ופשוט. קניתי שני בדים, הבד הזה ובד נוסף בגווני בז' וירוק. החלטתי להתחיל דווקא מהבד הזה כי עוד כשרכשתי אותו דמיינתי עם מה אלבש את התוצר הסופי, עד לרמת האקססוריז. תפירת חצאית, ובמיוחד מקסי נשפכת, היא לא מלאכה מסובכת מדי ולא דורשת יותר מדי ידע וטכניקה(שלצערי אין לי). כעבור שלוש שעות של גזירות ותפירות החצאית היתה מוכנה.

בכל פעם שאני תופרת בגד בעצמי, זה גורם לי לחשוב על עלויות ייצור לעומת המחיר שאנו משלמים על המוצר הסופי. הבד עלה 15 ש"ח למטר, אני רכשתי 2. גומי למותן עלה עוד 3 שקלים והחוט 3 שקלים נוספים. אלו לא המחירים שמשלמות הרשתות, אבל להן יש עלויות תפעול, שינוע, אחזקת חנות וצוות. תמורת 35 ש"ח ושלוש שעות עבודה שלי(לתופרת מיומנת זה היה לוקח פחות, משמעותית) יש לי חצאית לתפארת. הנקודה שחשוב מבחינתי להבהיר היא: נכון, יש אנשים שמשלמים את המחיר על אופנה זולה. האנשים האלה יושבים במזרח ועובדים תמורת סכומים זעומים ובתנאים נוראיים. אבל לא מאיתנו צריכה להגיע התוספת במשכורת, אבל מנתח החברות. אם בזארה יכולים למכור לי חצאית שעלתה 199 ש"ח בעונה, ב79 ש"ח בסופעונה, ועדיין להרוויח, אפשר להבין מכך את גודל הנתח שהרשתות לוקחות. וזו לא דוגמא קיצונית, אני תמיד נזכרת בנעליים מקסטרו שעלו בעונה 300 ש"ח, ירדו בסופעונה ל150, ובסוף קניתי אותם בחנות העודפים בעונה הבאה ב35 ש"ח בלבד. כמעט תשיעית מהמחיר המקורי.

המסקנה: תקנו חכם. חכו לסופעונה.

מה לבשתי?

חצאית שתפרתי בעצמי.

גופיה מאולד נייבי, 30 ש"ח.

חגורה שהגיעה עם מכנסיים מברשקה.

שרשרת גולדפילד מרביד.

טבעת כתום-חמרה מבילי תכשיטים, טבעת גולדפילד מרביד.

טבעת אירוסין ממילר וטבעת נישואין מג'קסון.

צמיד מתנה מארה"ב ושעון של סבתא.

סנדלים של איפנמה, 89 ש"ח.

יום של קצר

שבוע החופש הגיע לסיומו ביום בילוי נחמד עם עומר, אבל היום עדיין לא נגמר...

השבוע חלף מאוד מהר, אבל היה לי הספק לא רע בכלל. ביליתי קצת עם המשפחה, תפרתי חצאית ועוד אחת בדרך, סיימתי חצי ספר(הוא כל כך טוב, אז אני חוששת לסיים אותו מהר מדי), הלכתי פעמיים לים - באמצע שבוע זה החופש האמיתי ואפילו ישנתי צהריים - עוד סממן מובהק של חופש.

היום היה יום של קצר. יום של קצר אומר שביום הזה אין לי רצועות בצבע ורוד פוקסיה על הרגליים(כי אני ברוטינה של 3 ימים עם, יום בלי) ואפשר לאוורר את הרגליים באוויר הפתוח ולשלוף את החצאיות שנגמרות מעל הברך מהארון. בשבוע האחרון הספקתי לשדרג את המלתחה שלי לכיוון המקסי עם לא מעט תוספות חדשות לארון. בסופו של דבר מצאתי פריטים לא רעים דווקא בH&O וזארה בסנטר(ברמת אביב לא היה כלום, ותודה לספי על ההמלצה).

מה לבשתי?

חצאית מH&M בסייל חורף שנה שעברה, 59 ש"ח.

חולצה מאסוס, 60 ש"ח.

סנדלים מגולף, 80 ש"ח.

צמיד של סבתא וטבעת של קרן וולף.

משקפי שמש של אירוקה.

לק ירוק של ג'ייד, לק כתום של קסטרו.

ועכשיו אלך להתארגן כדי לשבת על בירה עם חברים. סופ"ש נעים לכולם!

פרטים קטנים שמכניסים קצת צבע לחיים

הצטברו כמה פריטים קטנים וחדשים בבית שאהובים עליי מאוד והחלטתי לחלוק אותם אתכם. כבר כתבתי בעבר שכחלק מהאופציה המצומצמת שעומדת בפני כולנו, יוצא שרובנו קונים את הרהיטים שלנו באיקאה או להבדיל, קונים ברשת גדולה אבל בסופו של דבר, לכולם יש בערך את אותו עיצוב ואותו מראה. מה שהופך סלון אחד לייחודי יותר מחברו הם הפרטים הקטנים שמוסיפים בעלי הבית ומתאימים לאישיות שלהם. אז מה הספקתי לצבור?

כוסות לשתיה חריפה שקיבלתי במתנה מאמא שלי במסיבת הרווקות. הכוסות האלה היו מתנת חתונה שסבתא שלי קיבלה לרגל חתונתה לפני יותר מ50 שנה. כשהמשפחה עלתה לארץ ב72' הם הצליחו להביא את רוב הפריטים והכלים המיוחדים איתם במכולה. שנים אמא שלי ביקשה מסבתא שלי שתעביר לה את הסט הזה, שכולל גם מעמד לסוכריות מדהים ביופיו, אבל סבתא שלי לא הסכימה. לפני כמה שנים היא אמרה "קחי, קחי" ואמא שלי קפצה על ההזדמנות. אני זממתי על הכוסות שנים, וניסיתי לשכנע את אמא שלי שאין לה שום שימוש בהן כי הם לא בדיוק שותים. כאמור, בסוף הן עברו אליי במועד סימלי משהו(מקווה רק שהנישואים שלנו ילכו קצת יותר טוב מאשר הנישואים של סבתי).

פרחי צבעוני מעץ, מזכרת מהטיול באמסטרדם. אני כל כך אוהבת צבעונים אבל הפרח הזה מאוד יקר ולא בנמצא במהלך רוב השנה. כשראיתי את הגרסא מעץ בשוק הפרחים באמסטרדם מיד קפצתי על ההזדמנות לרכוש לי צבעוני-עד. אני מתעבת פרחים מפלסטיק, אבל האופציה מעץ קסמה לי ומשום מה היתה לי מוכרת. כשאמא שלי ביקרה אצלנו וראתה את הפרחים, היא הזכירה לי שגם להם היו פעם כאלה בבית. כנראה משם הגיעה התחושה. הם מכניסים המון צבע לבית ומזכירים לי את הטיול הנינוח שכבר מרגיש מאוד רחוק.

עוד מזכרת מאמסטרדם, פריחת השקד של וון גוך. קנינו את התמונה הזו בחנות המוזיאון של וון גוך שהיתה מפתיעה לטובה. הציור הזה עלה לנו 6 יורו בלבד והמבחר הכללי בחנות היה יפה ומתומחר הוגן יחסית, לא טיפוסי לחנות של מוזיאון. את שנינו תפס הציור הזה וכעת הוא מעטר את אחד מקירות הדירה.

שעון קטן - שעון גדול. את השעון הסגול הזמנתי באיביי כי התחשק לי איזו זריקת צבע בסגול. 15 ש"ח כולל משלוח, המתנה של שבועיים וחצי והוא אצלי על היד. הוא מקפיץ כל אאוטפיט חסר צבע או מעוף ומשעשע אותי בכל פעם שאני בודקת מה השעה.
את השעון הלבן הגדול והרטרואי הזה קיבלנו כחלק ממתנת חתונה מחברים של המשפחה שלי. למרות שהוא לבן, יש בו משהו מאוד חי ו"עליז", קצת קשה להסביר. הוא משתלב מצויין בסלון אבל נשאר יתום מסוללות ותקוע תמידית על השעה 10:10(כמו כל השעונים בפרסומות במגזינים). הסיבה לכך היא לא עצלנות לשים סוללה, אלא חוסר יכולת לסבול תקתוק מצידי. בדירה הקודמת היה שעון בסלון שהפריע לי לישון גם בחדר השינה. אני חושבת שהוא יפה גם כך, תקוע לו בזמן משלו.

חזרה לחופש.

נ.ב

לקוראת האנונימית החמודה שעדכנה אותי ש"נוילנד" יצא. תודה רבה!

הספר הזה עושה לי את החופש.

שבוע חופשי

השבוע אני בחופשה מהעבודה. בגלל ילדי אוגוסט נטולי הקייטנות, החליטו במשרד לשחרר את כולם הביתה לשבוע. עומר לא בחופש, וכך גם כמעט כל החברים שלי, אז השבוע הזה ינוצל לפרוייקטים עצמיים. אצל קצת לים לבד(בימים שאין לי טייפינג על הרגליים), אטייל במרכז העיר ואקנה סופסוף בד לחצאיות, אולי אפילו אמצא ספר שיגרום לי להימשך אליו עד סופו(יש המלצות?).

אבל לפני שהשבוע הזה התחיל, היה סופשבוע. בשישי בערב יצאנו לארוחת ערב ברונימוטי. קיבלנו מתנת חתונה שווה ומיוחדת מחברים טובים, מתנה שמראה שמכירים אותנו וזה מה שהפך אותה לעוד יותר מיוחדת - שובר למסעדה אהובה על שנינו וזוג כרטיסים להופעה של פורטיס בזאפה("השיר שלנו" הוא ואלס עם מטילדה ושנינו לא זוכרים למה). ארוחת הערב היתה מעולה ומהנה. המסעדה שינתה מעט את כיוונה לפני כמה שבועות. המחירים עלו ב15%-20%, הגישה השתנתה למעט יותר רשמית-פלצנית, ניתן דגש לטיב החומרים - מגדלים אורגני בכפר הירוק הסמוך. כל אלה לא הרסו לחוויה במסעדה וכאמור, מאוד נהננו(שנינו בחרנו במנות הספיישל, ריזוטו ורדה לי וטאליאטלה כבדי עוף לו). יצאנו מהמסעדה שבעים ומלאים וצילמנו את התמונות שמופיעות בפוסט.

מה לבשתי?

שמלה מהוניגמן, 99 ש"ח. לא תאמינו, על התווית מצויין שיוצרה בישראל!

שרשרת גולדפילד מרביד.

צמידים משוק הכרמל ודיווה.

נעליים מקליגולה, 220 ש"ח לפני שנה.

לק OPI - Funky Dunkey.

פופ אפ קייצי

פוסט אורח מאת ג'ואנה, שליחת הבלוג.

לפני כשבוע הוזמנתי לאירוע הפתיחה של חנות הפופ אפ Summer short :story, חנות קונספט ייחודית במינה בארץ אשר מדי חודשיים מביאה "סיפור קצר" של מקבץ מותגי אופנה מובילים.חנות הפופ-אפ נועדה להתחבר לקהל הצרכנים בדרך מקורית וייחודית. הגבול הדק שבין מסחר לבידור מטשטש ובכך מעניקה לצרכן חוויה בלתי רגילה של מיצג אומנותי וחוויתי מעבר למטרת השופינג.

החנות עוצבה כולה בהשראת עיירת חוף בקליפורניה, אווירה נעימה, צבעונית וקלילה; צדפים,מחצלות,אבטיחים והרבה מדוזות! לא.. לא אלו שמנעו מאיתנו להתקרב לחופי הים במשך חודש! (מזל שיש לי מנוי לבריכה) . מדובר על מותג התיקים והאקססוריז Me' Dusa (מדוזה) אשר ממשיך להתפתח ולהתרבות בשלל צבעים וחושף לראשונה את "מדוזו", קולקציית היוניסקס החדשה שתושק במלואה בסתיו הקרוב ותכלול מגוון תיקי נשיאה לגברים ולנשים, תיקי לפטופ וארנקים. מהיום יש מדוזות לכוווולם! סעיף אחד פחות למחאה החברתית.

קיץ , כבר אמרתי? איך אפשר בלי קולקציית בגדי ים מרעננת? Ugly duckling מספקת לנו את הסחורה עם קולקציה צבעונית בוהקת עם גזרות גיאומטריות המחלקות את הגוף בצורה מחמיאה. הכל בהשראת חוברות הקומיקס של שנות ה-60,70 וזרם אומנות הפופ ארט הצבעונית.
לאחר טיפוס במדרגות לקומה העליונה של החנות תגלו את מחלקת הנעליים של Short:story , קולקצייה מדהימה ומתקתקה (ריח של סוכריות, מתוך הנעל,לתמיד!) של Melissa ,נעליים אופנתיות, חלקן מעוצבות ע"י ויויאן ווסטווד האגדית, שטוחות או עקבים והן עשויות 100% גומי ממוחזר. המגוון רחב והבחירה קשה ביותר, במיוחד כשהמחירים לחודש-חודשיים הקרובים קייציים להפליא ומגיעים לכ-50% הנחה.
נבחרת המותגים שמציגה Summer Short :story כוללת:

• mina UK מותג שמלות בריטי. טווח מחירים 449-599 ש"ח.
• Me' dusa מותג התיקים והאאקססוריז מדוזה. טווח מחירים 249-1200 ש"ח לפני הנחה.
• Ugly duckling by Gal angel מעצבת בגדי ים ישראלית. מידות 34-44,טווח מחירים 440-650 לפני הנחה
• Spirite מותג משקפי שמש. 349 ש"ח.
• Worn free מותג ה-T שירט מקליפורניה. 249 ש"ח לפני הנחה.
• ToonStar מותג T שירט בריטי. 179 ש"ח לפני הנחה.
• וגם: נעלי מליסה,NUDIE JEANS CO, FLY london ועוד.

*כל המותגים יימכרו ב20%-50% הנחה.

דיזינגוף 173 תל אביב חודש אוגוסט בלבד!
מקווה שנהנתם,
ג'ואנה.

אילוצים אופנתיים

כמו שכבר רמזתי בפוסט הקודם, אני מתחילה בטיפול חדש לבעיית הברכיים שלי. הטיפול עובד בינתיים מצויין ושיפר את המצב, אבל מגביל אופנתית. הברכיים ואזור הירכיים מכוסים במדבקות מיוחדות בצבע תכלת בוהק, עד לגובה של כ5 ס"מ מתחת לברך. לא כל כך נוח ללבוש מכנסיים עם המדבקות כי זה עלול לקלף אותן, מה שאומר שכל השמלות והחצאיות שלי צריכות להגיע עד לאורך הזה. יש ברשותי כמה שמלות שכאלה, אבל רובן חושפניות מדי בחלק העליון, מה שלא מאפשר ללבוש אותן למשרד.

עם רשימת הדרישות הזו יצאתי אתמול לשיטוט בקניון רמת אביב - 1. באורך מתחת לברך. 2. במידה ומדובר בשמלה, שלא תהיה בעלת מחשוף עמוק מדי. לא רשימה מורכבת או ארוכה, נכון? מסתבר שהמשימה היתה לא פשוטה בכלל.

ברנואר לא מצאתי שמלת מקסי מתאימה לתיאור. היו חצאיות מקסי, אבל הן היו תפורות מבד עבה מאוד ומכוער מאוד. נקסט.

פול אנד בר עברו כבר לקולקציית המעבר ולא נמצא אף פריט ארוך בשתי הקולקציות. נקסט.

בזארה היו רק חצאיות מבד כותנה בגזרה קצת מוזרה ובצבעים בוהקים מאוד כמו כתום, ורוד ואדום ולא שמלת מקסי אחת לרפואה. לא ממש מתאים, נקסט.

מהיאוש נכנסתי לקסטרו(למקרה שאתם לא עוקבים, אני לא מחבבת אותם ב-כ-ל-ל, תמחור גבוה על איכות נמוכה) וגם שם לא ממש היה על מה לבזבז. אין שמלות מקסי, אין חצאיות ארוכות והחצאיות היחידות שהיו יחסית ארוכות, לא היו ארוכות מספיק(הגיעו עד קו הברך בדיוק, אולי על מישהי נמוכה ממני זה היה מתאים יותר). נקסט!

קומה שניה, נכנסתי לברשקה, לא יודעת מה חשבתי לעצמי. תמיד יש שם ריח מסריח של ג'אנק פוד, כנראה מוצא את דרכו פנימה מהדוכנים הסמוכים. אחרי שיטוט לא נעים במרחבי הריח והמוזיקה המטרידה, עשיתי אחורה פנה מהר מאוד. אין כלום שמתאים לקריטריונים או מתאים למישהי שגילה מעל 14 ואינה עובדת בזנות. נקסט.

בהוניגמן המצב התחיל להשתפר. היו כמה דגמים של שמלות מקסי(4 אם אני זוכרת נכון) וגם כמה שמלות שהגיעו מעט מתחת לברך. בסופו של דבר נרכשה שמלת מקסי בהדפס מעניין וגזרה מחמיאה תמורת 100 ש"ח בלבד. יש שם לא מעט שמלות יפות באורך מידי מבד כותנה, שמלות נוחות מאוד ליומיום במחיר של 99-159 ש"ח. אני אוהבת את איכות הבגדים של הוניגמן, רק חבל שהם לא שומרים על רמת העיצובים. לפעמים יש שם מציאות ולפעמים נדמה שמדובר בקולקציה לגיל השלישי. שווה קפיצה.

מתודלקת בשמחת ההצלחה בהוניגמן, נכנסתי אופטימית למסימו דוטי. השמחה מותנה, לא מצאתי כלום. נקסט.

הצצתי על טופשופ מבחוץ, אבל מאז שהם החליפו לתאורה מסנוורת בכל החנות אני פשוט לא מסוגלת להיכנס לשם. יכול להיות שכל הסלבס שנכנסות לשם עם משקפי שמש עושות כך בגלל התאורה ולא בגלל הפפרצי? מספיק להתקשקש, נקסט!

את הסיבוב סיימתי באקססורייז. בשנה שעברה מצאתי שם שמלת מקסי נחמדה מאוד שעלתה 90 ש"ח בסופעונה וחשבתי שאולי גם השנה אמצע משהו. צדקתי, המציאה מוצגת כאן לפניכם. החצאית עלתה 85 ש"ח לאחר הנחת סופעונה והיתה האחרונה על הקולב. היו עוד שתי שמלות מקסי אבל הן היו בעלות מחשופים עמוקים מדי. היא לא הפריט הכי מחמיא שקיים בארון שלי, אבל היא נוחה ועושה את העבודה. בכלליות הגעתי למסקנה שאורך מתחת לברך לא מחמיא לי במיוחד(ואם ל1.70 עם רגליים ארוכות כמוני זה לא מחמיא, אז למי כן? כנראה שרק לגבוהות וגבעוליות שלא אכלו Since 1998).

מה לבשתי?

חצאית מאקססורייז, 85 ש"ח.

חולצה מתמנון לפני כמה שנים טובות(ראיתם את הדובדבן החמוד?), 25 ש"ח.

שרשרת מדיווה, 20 ש"ח לפני כמה עונות.

סנדלים של איפנמה, 89 ש"ח בסטייל ריבר.

משקפי שמש מתנת אירוקה.

לק אהוב מארה"ב.

ועכשיו לשאלת השאלות: למה בכלל אכפת לי, למה אני מסתירה את זה ולא אומרת "כוסמו העולם, זה מה יש"? פשוט כי זה לא נעים. המבטים שלא מוסתים, הבהייה הממושכת ולעיתים גם השאלות. בשבת הלכתי להפגנה במכנסיים קצרים, כי היה מאוד מאוד חם. הרגשתי כל כך לא נעים עם המבטים של האנשים שהתחרטתי על הרגע שיצאתי ככה מהבית. הרגשתי פגומה, מוזרה, יצורה ועוד סופרלטיבים של שוני שעולים לכם לראש. אנשים בהו בי בלי בושה, כאילו לא מחובר ראש עם עיניים ורגשות לגוף הזה שהם בוהים בו. כנראה שבאמת איבדנו את הבושה. זה גרם לי לחשוב על אנשים עם מגבלה קבועה גלויה לעין ועד כמה הקושי מגיע מכיוונים שונים. זה לא שבאמת נפגעתי עמוקות, אבל התחושה היא לא נעימה והחלטתי לחסוך מעצמי אותה אם אני יכולה. אז ביומיום למשרד אשתדל להסתיר, אבל אם תראו בהפגנה הבאה מישהי עם דברים מוזרים על הרגליים, תדעו שזו אני, אומרת "תתבגרו!".