Winter is overrated

החורף הגיע ולמרות שזה לא כל כך פופולרי לומר את זה, אני אשמח מאוד שהוא ילך. סערה ראשונה וכבר אני תחת השפעת אנטיביוטיקה. הסינוסים שלי החליטו שממש לא מתאים להם כל השינויים האלה במזג האוויר והחליטו לפתח דלקת חריפה. מצד אחד, כל עצם בראש שלי כואבת(ילדים, אל תנסו את זה בבית. זה לא כיף). מצד שני, גם השיניים מאוד כואבות לי ואני לא באמת יכולה ללעוס. מאחר ואני עדיין לא בשלב הכנת מילקשייק סטייק, אני נשארת בעיקר עם מרקים, ומרקים כידוע, לא משמינים. עד כאן חצי הכוס המלאה לפוסט זה :)

ואם במרקים עסקינן. יש מקום קטן בלב תל אביב ש"גילינו" עוד בחורף שעבר, "סופיצה". בכל יום מכינים שם כמה סירים של מרקים ביתיים וטעימים מאוד, המרקים מתפרסמים כל יום בעמוד הפייסבוק של המסעדה. המקום כשר ולכן גם צמחוני ומציע גם פסטות ומאפים שנעשים בתנור לבנים במקום. כל מרק מוגש עם מקל פוקצ'ה שמנמן ופריך והתמחור סביר ביותר. 18 ש"ח למרק הקטן(קערת מרק של מנה ראשונה בערך) ו28 ש"ח למרק גדול שיכול להספיק גם לגבר כמנה עיקרית(מניסיון עם הגבר הביתי שלי). אפשר גם בלקחת. המקום ממש קטנטן ומכיל כ5-6 שולחנות לזוגות, אז אם אתם ממש בונים על המקום, תנסו להזמין מקום מראש. אנחנו חנינו בחניון הרכבת הגדול שנמצא ממש 3 דקות הליכה. שם תמצאו את החצילים הפוטוגניים האלה.

מה לבשתי?
חולצת ג'ינס מיוניקלו בווריאציה נוספת, כ70 ש"ח.
ג'ינס מסטייל ריבר, 60 ש"ח.
מגפיים(לא מעור) מחנות רנדומלית בגרמניה, כ140 ש"ח.
כובע מH&M בברלין, כ15 ש"ח.

חזרה לשגרה?

אתמול בחדשות, ראש עיריית אשדוד הנסער הטיח בכעס ברביב דרוקר שאין שום משמעות להפסקת האש ומבחינתם שגרת החירום נמשכת כרגיל. ברוב המקומות בעולם, משפט כזה ישמע פרדוקסלי, חבל שבדרום הוא הגיוני. מקווה שבקרוב השגרה תפסיק להיות חירום ותחזור להיות משעממת. אני זוכרת שכשהייתי קטנה ואמרתי לאמא שלי שמשעמם לי היא ענתה "משעמם זה מצויין, זה אומר שהכל בסדר". היום אני מבינה לגמרי למה היא התכוונה. הפיגוע אתמול החזיר אותי 10 שנים אחורה, בדיוק לתקופה שתארתי בפוסט הקודם. אתמול גיליתי שההבדל העיקרי בין 2002 ל2012 הוא שעכשיו יש הרבה יותר אנשים קרובים אליי שנמצאים בסיכון וסבב הטלפונים ארך בהרבה.

תכננתי להפסיק את שגרת החירום האישית שלי היום ולחזור לאופניים סופסוף(אזעקה בזמן רכיבה באמצע פארק הירקון נשמע לי לא בטיחותי במיוחד), אבל הגשם שינה את התוכניות ושלח אותי היישר לשגרת חורף. שלפתי סריג דקיק מהארון אבל מסתבר שגם לחורף לא מתחשק להגיע באמת והוא מגיע כמו הפסקת האש, בזרזיפים.

במסגרת תקופת "לא בדיוק קיץ אבל ממש לא חורף" האאוטפיט הזה שנלבש לארוחה בשישי שעבר נופל בול לקטגוריה הזו. אורך קייצי בגוונים חורפיים. כבר לבשתי את השילוב הזה בעבר ולמרות שלרוב אני נגד לבישה של אותו גוון מכף רגל ועד פוני, כאן יש מספיק הדפסים וחיתוכים ששוברים את השגרה.

מה לבשתי?
חצאית מH&M מעונת החורף שעברה, 89 ש"ח.
חולצה מסנצ'ורי 21 בניו יורק, כ60 ש"ח.
נעליים מנצנצות מH&M בחורף שעבר, 89 ש"ח.

אסיים בלספר לכם שבהפסקת הצהריים ברמת החייל נתקלתי במכירה של היבואן של קבוצת אסתי לאודר בארץ. הם פתחו חנות(שבהמשך תהיה קבועה לטענתם) בנחושת 10 ובה ניתן למצוא את כל מותגי החברה בהנחות משתלמות מאוד. כל הבשמים של קליניק, DKNY וטומי הילפיגר נמכרים ב100 ש"ח עבור 50 מ"ל ו129 ש"ח עבור 100 מ"ל. מייקאפ של אסתי לאודר עולה 59 ש"ח. צלליות בודדות של מאק ב39 ש"ח, לקים של מאק ב29 ש"ח. פלטות צלליות של אסתי לאודר ב59-89. קרמים של קליניק ברבע מחיר(סרומים ב79-99, קרם לחות ב89-99). ועוד ועוד, זה רק מה שאני ראיתי וזכרתי. לא פתוח בשישי והמבצעים ממשיכים עד ה6.12. שווה קפיצה.

אסקפיזם בעגבניה

אז איפה אתם הייתם באזעקה? זה המשפט שיצא לי לשמוע לא מעט בכמה ימים האחרונים. פיתחתי גם כמה תאוריות על פיהן האזעקות בתל אביב תמיד נשמעות ב"וחצי". חמישי - 18:30, שישי - 14:30, שבת - 16:30, ראשון - 10:30 ו18:35, מספיק וחצי. כמובן שהקישור בין השעות גרם לכך שבכל "וחצי" במהלך היום החסרתי פעימה וחיכיתי לאזעקה שתגיע, או לא. כמובן שכל קטנוע מאיץ שנשמע כמו תחילת אזעקה גרם לעוד החסרה של פעימונת בלב. אבל החיים חייבים להימשך, לפחות את אלה שניתן, במיוחד כשכרגע זה רק פעם ביום.

אני חושבת שהחלק שמפריע לי יותר מכל בסבב הזה הוא השנאה וההתלהמות. הכל חייב להיות ימני-פטריוטי בצורה אבסולוטית וכל דעה עם נטיה קלה מהנרטיב המיליטנטי של המדינה שלנו גורר התנפלות המונית וקריאות "לך לעזה". כנראה ששכחנו לאורך הדרך שמה שמבדיל בינינו לבינם הוא השלטון הדמוקרטי. אפשר להביע דעות שאינן ימניות קיצוניות מבלי להיות אחראי לכל רקטה שמשוגרת מעזה. לא הבנתי את ההתנפלות על בר רפאלי שהתפללה לשקט לשני הצדדים. זהו? צריך לשכוח את העובדה שגם שם יש אזרחים שסובלים? היא לא ציינה מילה אחת ולו ברמיזה כנגד הפעילות או המבצע. אף אחד לא מדבר כאן על הלגיטימיות של התקיפות או דרך ביצוען. מדובר על האנשים שסובלים משני הצדדים ולתת רחמים כלפי האוכלוסיה האזרחית שסובלת בעזה בדיוק כמו שהאוכלוסיה האזרחית בדרום סובלת לא אמור לפגוע באף אחד. להיפך. 

התבטאויות השנאה הנוספות שגרר המבצע הזה הן כנגד מה שנהנים בפופולסטיות לכנות "מדינת תל אביב". התבטאויות החל מ"יאללה, טילים על תל אביב, מגיע להם!", "שירגישו גם הם ויפסיקו לשבת בבתי קפה", "הגיע הזמן שהטילים יפוצצו את הבועה", "מגיע לכם" ועוד שלל אמירות נאורות. לא זכור לי שבשנים הארוכות שתושבי המרכז סבלו מאיומי פיגועי התופת ומחבלים מתאבדים, מישהו איחל פיגועים לתושבי הדרום(ולנו לא היו אזעקות או כיפת ברזל, לא ידעת מתי זה יגיע). גם לא זכור לי שבאשדוד או באר שבע הפסיקו לצאת למסעדות או מסיבות בגלל שבתל אביב היו פיגועים. אני זוכרת היטב את התקופה הזו בתור נערה, כשכמה נערות מהכיתה המקבילה אליי נפצעו בפיגוע הדולפינריום, את הפחד לצאת. את החשש של ההורים. זוכרת היטב את הנסיעות במהלך הקורס בצבא, איך הודיעו לנו בכל יום "יש התראה לפיגוע בקו שלכם, קו 66", קו שכבר ידע פיגועים בעבר. ובדרום החיים המשיכו כרגיל, כי כך צריך. מעבר לכך, אני לא רואה איך העובדה שאפסיק לחיות את חיי תשפר את חיי תושבי הדרום שסובלים.

ליבי עם תושבי הדרום, הסבל שלהם נמשך כבר שנים וזו לא דרך לחיות. אבל מי שאחראי לגרום לשינוי הם לא האנשים שמעוניינים לבחור בדרך שלום ומאחלים שקט לשני הצדדים, הם גם לא התל אביבים שבדיוק סיימו עוד סושי במון. זו הממשלה בירושלים שמחליטה לא להחליט. אני או כל תושבי המרכז אינם הכתובת לסבל שלהם, הכתובת היא הממשלה ואם מישהו לא מסכים עם המהלכים שלה, תראו איזה יופי, בתאום מושלם, יש בחירות עוד 3 חודשים. העליהום הזה לא מוסיף לאף אחד. להיפך, הוא גורם לפילוג בתקופה שאמורה לאחד.

אז במסגרת מוטו "החיים ממשיכים", בשישי האחרון נפגשנו לארוחת ערב אצל חברים. הם על הפיצה(המעולה) ואנחנו על הסלטים. השילוב היה מושלם ואף אזעקה לא הפריעה לנו. וכעת, לאסקפיזם בעגבניה(כי הבטחתי בכותרת ואני לא פוליטיקאית אז הבטחות צריך לקיים!).

אחד הסלטים הכי טעימים, הכי מנחמים והכי פשוטים להכנה. סלט עגבניות שרי מיובשות עם בזיליקום ושום.

השלב הראשון הוא ייבוש העגבניה(והוא זה שמתועד בתמונות בצבע אדום כאן, סטיגידיש!). אני מעדיפה להשתמש בשרי תמר, כי הן כמעט תמיד יהיו מתוקות יותר וטעימות יותר בצורה טבעית או מיובשת. זה מאוד בסיסי, חוצים את העגבניות באמצע ומפזרים עם Sunny side up בתבנית.

משמנים בעזרת מברשת ושמן זית(שמן מאוד חשוב לתהליך השימון) ומפזרים מלח מלמעלה. אני משתמשת במלח הימלאיה, אבל זה מאוד פלצני וממש לא חייבים. כמה מלח? אני בוזקת עם מלחיה מעל כל התבנית. העצה שלי היא פשוט לטעום אחת. זה לא אמור להיות לכם מלוח מדי, אבל אתם אמורים להרגיש את המלח שמתפקד כאן לא רק על תקן תבלין אלא גם בתפקיד משנה כסופח נוזלים. זהו, לתנור שחומם מראש ל130 מעלות. עדיף במצב גריל, אבל אם אין לכם, גם בסדר, זה פשוט ייקח יותר זמן. זמן האפיה הוא בערך 20 דקות, או עד שהעגבניות נראות לכם מקווצ'צ'ות ושחומות.

לסלט:

עבור כמות של 2 חופנים של עגבניות שרי מיובשות, כחופן בזיליקום ושן שום אחת. קורעים את עלי הבזיליקום ביד לחתיכות בגודל בערך 1X1 ס"מ. כותשים את שן השום. מוסיפים מיץ מכרבע לימון, מעט מלח וכפית שמן זית וזהו, יש לכם סלט. אני אוהבת לשדרג את הסלט הזה עם גבינה בולגרית של משק פנחס(ואז לא צריך מלח כי הגבינה סופר מלוחה) וצנוברים הישר מהמחבת. הצנוברים החמים ממיסים קצת את הגבינה וכל הסיפור הזה הופך לקערה גדולה של אושר.

תמונות של הפיצה במצב אפוי אין לי, כי זה לא באמת אפשרי לעמוד בפיתוי ולהתעכב בצילום תמונות במקום לאכול ישר מהתנור. תאמינו לי, זה טעים.

סיפקתי אסקפיזם ולכן אסיים. המשך שבוע שקט לכולנו, בכל אזורי הארץ ובכל הרשתות החברתיות.

על הא, דא ושבוע האופנה

בשני האחרון ביקרתי בשבוע האופנה בתל אביב. החלטתי לקחת יום חופש מהעבודה כדי להנות מהיום בכיף וללא לחץ. עשיתי תוכניות להמשך היום אבל איפשהו בדרך משהו השתבש. התעוררתי בבוקר אחרי שינה לא רעה והתחלתי להתארגן. התארגנות של יום חופש, באיזי. כשכל הארגונים הסתיימו, גיליתי שאני לא באמת יכולה לצאת. חיפשתי את המפתחות בכל הבית(למרות שזכרתי בדיוק היכן הנחתי אותן ביום הקודם) ולא מצאתי. צלצלתי לעומר. מסתבר שבריחוף הבוקר שלו הוא לקח את שני הסטים ונעל את הבית, ואני בפנים. לתצוגה של 10 אני כבר לא אגיע, חשבתי לעצמי, ופתחתי את האייפד לשיטוט בוקר באתרים עד שעומר יגיע לשחרר אותי.

לאחר השחרור המיוחל, הגעתי מעט מוקדם לתצוגה הבאה, זו שאמורה להתחיל ב12(וכמובן שהתחילה בחצי שעה איחור), התצוגה של אניה פליט. הייתי מספרת לכם בשמחה קצת פרטים על הקולקציה, מה ההשראות של המעצבת וממה היא עשויה, אבל לא נתנו לי(או לאף אחת אחרת) שום פירוט או בריף, כנראה עוד סממן לבלאגן ששרר שם. אז אסכם זאת בכך, הקולקציה כללה דגמים לבישים וקלאסיים מאוד ודגמים שאני מאוד מקווה שהופיעו כחלק מאסטרווגנזה של תצוגת אופנה. גם בתצוגה הזו, בדיוק כמו התלונות על מוסקינו, הדוגמניות הלכו בקצב לא אחיד וחלקן נראו בפרופיל כמו עמוד שנתקע באלכסון אחרי הסופה של הסופ"ש. צילמתי וידאו של סיום התצוגה, אפשר לראות בו את רוב הדגמים חולפים:

מה לבשתי?

חולצת ג'ינס מכופתרת מיוניקלו בניו יורק, כ70 ש"ח.
חצאית מH&M מהסייל לפני כמה שנים, 59 ש"ח.
גרביונים מC&A בברלין, כ15 ש"ח.
נעליים מברשקה מסוף החורף שעבר, 300 ש"ח.
מטפחת על התיק משוק באמסטרדם, 5 ש"ח.
תיק של מארק ביי מארק ג'ייקובס דרך שופבופ.

בריאות ויופי נפגשים בטבע

לפני כמה שבועות נפגשתי עם חברה ותיקה של המשפחה בכדי לשמוע על העיסוק החדש(ואולי גם קצת ישן) שלה - קוסמטיקה ורוקחות טבעית.

הקוראות הקבועות בבלוג יודעות שלרוב אני לא כותבת סתם כך על מוצרים, במיוחד לא על מוצרי טיפוח לעור מאחר ואני מאוד מקפידה על המוצרים שנוגעים בפנים שלי. לאחר ההקדמה הזו, ניגש לסיפור.

חנה מכירה אותי בערך מגיל שלוש, הגיל שבו בתה ואני הלכנו לאותו גן, מה שיצר חברות ארוכת שנים של שתי המשפחות.

במשך שנים עבדה כאחות טיפת חלב ומשפרשה, חיפשה להרחיב את האופקים בתחום שתמיד עניין אותה ולכן נרשמה לקורס קוסמטיקה ורוקחות טבעית.

הקורס פתח בפניה את כל הרעות החולות של מוצרי הטיפוח שנמכרים ברשתות הפארם. פארבנים וכימיכלים שונים, חומרי ריח וצבע שגורמים לגירויים בעור ועוד ועוד.

השלב הראשון אצלה עבר בניקוי כללי של המדפים ופרידה מכל מוצרי הקוסמטיקה שהשתמשה בהם שנים. 

משם פנתה למוצרים הטבעיים והתוצאות לא אחרו לבוא, העור הפסיק להפריש שומן, פצעונים תת עוריים נעלמו והעור נראה בריא.

לאחר שהתנסתה בעצמה, החליטה להפיץ הלאה את התובנה ולמכור מוצרי קוסמטיקה טבעיים תחת השם "מור ולבונה, בריאות ויופי נפגשים בטבע".

לפני מספר שבועות, לאחר ביקור של אמא שלי אצל חנה, קיבלתי במתנה מאמא סבון מוצק עם סבוניית חימר יפה. לרוב אני לא חובבת מושבעת של סבונים מוצקים ומעדיפה את הנוזליים, אבל הסבון הזה שבר את הכללים מבחינתי.

הריח שלו עדין, יש בו גרגרים קטנים שנותנים תחושת פילינג דק לכל הגוף והוא משאיר את העור רך ונקי. כשהצצתי מתחת לסבוניה ראיתי שעל הדרך גם עשינו מעשה טוב כי הסבוניה מיוצרת על ידי אנשים עם מגובלויות בסיוע עמותת איל"ן.

בנוסף, לפני כשבועיים נפגשתי עם חנה למשקה קר(לא שותה קפה כל כך) ועוגה ביתית טעימה כדי לשמוע על המוצרים. קיבלתי ממנה דוגמית של קרם הוורדים ושל סבון פנים אתרוג.

לקרם יש מרקם נעים והוא נספג במהירות על העור ומשאיר אותו מלוחח אך לא שמנוני, אין לי ספק שארכוש את הקרם במהדורה מלאה.

לסבון פחות התחברתי כי הרגשתי שהאף שלי נשאר שומני לאחר השימוש, אבל אני סובלת מאף שמנוני במיוחד ולא בטוח שנתתי מספיק צ'אנס לסבון.

גם אמא שלי, סרבנית קרמים מוכרת לרשויות הקוסמטיקה, נכנעה למוצרים האלה והתאהבה. בדרך כלל קשה מאוד לשכנע אותה להתמיד במריחת קרם ואבא שלי עד לכמות הפעמים שאני או הקוסמטיקאית שלנו ניסנו לשכנע אותה. אבל את קרם הרימונים היא מורחת, מרצונה האישי בלבד ומאוד מרוצה ממנו. להבדיל מקרם הורדים, קרם הרימונים מיועד לעור בוגר יותר. היא משתמשת בו כבר שבועיים רצוף. אצל אמא שלי מדובר בהישג.

אז מהם המוצרים?

• מוצרים לטיפוח העור והפנים ( סבון מוצק, סבון נוזלי, קרמיים, פילינגיים וסרומיים)
• מוצרים לטיפול וטיפוח השיער
• ערכות טיפוליות הכוללות מגוון רחב של מוצרים לטיפול בפיגמנטציה, אקנה, סבוראה ועוד

כל המוצרים ללא חומרי שימור כימיים, ללא חומרי ניחוח וצבעים מלאכותיים וברישיון משרד הבריאות.

מוצרים לדוגמא:

• סבון פנים אתרוג מתאים לכל סוגי העור, מצוין לעור שנפגע ע"י פיגמנטציה.
• קרם הורדים על בסיס פקעות הורדים משמש כקרם לחות מצויין לכל הגילאים.
• קרם רימון קרם משקם רימון זהב- קרם אנטי אייג'ינג . הקרם עשיר בנוגדי חמצון, מזין, משקם תאים ורקמות פגועות.
• קרם עיניים אירוס- לחות והזנה עמוקה לעיניים למשך הלילה.

 לרגל ההשקה, סבון נוזלי במבצע 70 ש"ח במקום 90 (250 מ"ל), קרם לחות ורדים 170 ש"ח במקום 210 ש"ח(50 מ"ל).

המשלוח חינם. ניתן לתאם פגישה להיכרות עם המוצרים.

לפרטים נוספים, חנה הרשקוביץ- 054-3325288 

או בעמוד הפייסבוק.

Funny Face

בשישי האחרון הלכנו לפרגן לבחור מצחיק מאוד שבמקרה הוא גם בן הדוד של החברה הכי טובה. פרי עבדה כמו אמרגנית מתורגלת ומילאה שתי שורות מתוך 11 השורות באולם בבית ציוני אמריקה. ההופעה של גיורא זינגר טובה ומשעשעת ביותר. לא הפסקנו לצחוק במשך שעה וחצי ויצאנו עם לחיים כואבות. בהופעה הוא לא חוסך מההורים הרוסים שתקעו אותו עם השם גיורא, צוחק על תל אביב, על אוכל רוסי, על דייטים ועוד. ממליצה לכם לצפות בשני קטעים מתוך מערכונים שנתן בביפ, וכמובן, להתעדכן בעמוד הפייסבוק על מועד ההופעה הבאה. הכרטיסים במכירה המוקדמת לא יקרים יחסית, 50 ש"ח ומובטח לכם ערב מצחיק.

משם המשכנו לדרינק לילי בפיקוק ברחוב מרמורק. נדמה שהמקום הזה מלא יותר באמצע שבוע מאשר בסופ"ש, אבל הוא קרוב לחניון הבימה שתמיד מכיל חניות פנויות ולרוב נעים שם יחסית ויש מקום לקבוצות גדולות. אחרי התהלכות קצרה בשדרה וקצת צילומים לבלוג התקפלנו הביתה.

מה לבשתי?
שמלה מH&M מתנת יומולדת מחברים.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
נעליים של אירוסולס, כ200 ש"ח מהאתר.
טבעות אטסי, קרן וולף וטבעות אירוסין ונישואין.
שרשרת מרביד ושעון של DKNY.

summer blues

בחמישי האחרון התקיימה החתונה האחרונה לעונה(או כך נראה בינתיים) שכללה 6 חתונות שמחות. אנחנו כנראה בגיל המתאים, מה שגרם לכך שאת רוב הריקודים הקיץ עשיתי בגני אירועים במקומות שונים בארץ(לשמחתי כולם באזור המרכז המורחב). מי שהתגלו כאופציה הטובה ביותר לנעלי חתונה נוחות וייצוגיות הן נעלי החתונה הפרטית שלי, הנעליים שקניתי בשומייקר בלא מעט כסף ובינתיים מוכיחות את שוויין שוב ושוב. אני מצטערת כעת שלא רכשתי אותן בצבע נוסף כשהיו בהנחה, אבל לא נורא, שומייקר מייצרים נעליים חדשות לחשוק בהן בכל עונה.

השמלה בפוסט הנוכחי היא אותה שמלה שצויינה כמפלט לאחר החיפוש אצל המעצבים, בטופשופ. אני לא מרבה לקנות ברשת הבריטית הזו בעיקר כי לדעתי היא סובלת בדיוק מאותם תסמינים של המעצבים, תמחור מופרז על בגדים סינתטיים לחלוטין. אני מודה שאיכות התפירה שם לרוב עולה על איכות התפירה ברשתות מקומיות(דוגמת קסטרו או רנואר) אבל המחירים לא באמת שווים את זה. את מעט הפריטים שיש ברשותי מטופשופ בארון רכשתי מקולב הסייל ב50%-70% הנחה. כך היה המקרה עם השמלה הזו. את המחיר המקורי שלה, 350 ש"ח, היא לא שווה בכלל בעיני, אבל 150 ש"ח נשמע סביר יחסית. 

ולהשלמת התמונה, לאחר שיטוט בארנה בשבוע שעבר, אותו שיטוט בו רכשתי את השמלה, היינו רעבים אך עייפים מלהכין משהו בבית ולעומר התחשק סושי, אז הלכנו לקיוטו, על הדרך. בשולחן הסמוך אלינו ישבו שתי בחורות צפונבוניות להחריד, סטודנטיות לעריכת דין באוניברסיטת תל אביב. במשך יותר מ10 דקות הן דיברו על ירידת המחירים בטופשופ (שהוכרזה בשבוע שעבר, ירידה של 15-20 אחוזים) וכמה שזה יקל עליהן להמשיך לקנות שם. יכול להיות שזו הסיבה שאני לא כל כך נלהבת מהרשת(וסליחה על ההתנשאות אבל אני חושבת שרוב הקוראות מבינות בדיוק מהו סוג הבחורות שתיארתי)?

מה לבשתי?

שמלה מטופשופ, 150 ש"ח בסייל הנוכחי.

שרשרת מאיביי, 40 ש"ח.

חגורה מושאלת מחברה.

נעלי החתונה שלי משומייקר.

טבעת כסף מבילי תכשיטים, 120 ש"ח.