להיאבק ברוח

השבוע החורף הגיע גם אלינו וכולם נערכו "לסופה הגדולה בעשור האחרון". מה זה אומר? מנכ"לים הורו לעובדים להישאר בבית ולעבוד משם. בתי ספר נסגרו, שקי חול הועמסו בפתחים ואנשים עמדו בתורים ארוכים לרכישת ג'ריקנים של מים. אנחנו עמדנו מהצד והיינו מאוד משועשעים מכל הפניקה המסודרת הזו של האמריקאים. בפועל? לא הפסיק לרדת גשם במשך יומיים, רוחות חזקות מהרגיל, אבל לא איזה משהו מרגש במיוחד. בתכל'ס זה די נחמד שיש תירוץ לגיטימי ועידוד מהבוס שלא לצאת מהבית ביום מאוד גשום. בהצצה קצרה לדירות השכנים נראה שכולם היו באותו מצב - מול הלפטופ, כנראה שעובדים. בסופ"ש הגשם סופסוף הפסיק אבל הטמפרטורות צנחו, לרמה שגרמה לי לתהות בקול רם "איפה הsunny California שהבטיחו לי?". ובכן, היא די סאני, אבל לא ממש חמה.

את הפוסט הזה אני כותבת מSFO, שדה התעופה החדיש והנוח של סן פרנסיסקו. כמובן שלכבוד הטיסה שלי לישראל, הגשם והערפל חזרו לבקר ויש עיכובים בהמראות. מקווה שאצליח לשרוד את המסע. כהכנה לביקור של כמעט שבועיים בארץ, הסופ"ש הזה היה בסימן "דברים שעושים/אוכלים בסן פרנסיסקו". זה כלל סלט פאפאיה, יוגה, טיול לאורך הטיילת של המפרץ, בראנץ' אמריקאי עם בייגל ושמיר ומיץ תפוזים, וכמובן, צילומים תוך מאבק ברוח.

מה לבשתי?
סווטשירט מזארה בברצלונה, כ90 ש"ח.
חצאית מהמציאות בארון של סבתא.
גרביונים מגאפ, 30 ש"ח.
נעליים של שומייקר, 420 ש"ח.

ולנושא אחר. יצא לגמרי במקרה שההשקה של הקולקציה החדשה של מדוזה וההגעה שלי לארץ הצטלבו והשתלבו. כבר כמה שנים שאני עוקבת אחרי המותג והבנות החמודות שמובילות אותו ואני תמיד נהנת להתחדש בעוד הברקה שלהן. התיקים שלהן מקבלים המון מחמאות כאן בסן פרנסיסקו ואני נהנת להיות שגרירת של כבוד של המותג בניכר(מטעם עצמי בעיקר...). לכבוד הקולקציה החדשה, הבנות מקיימות תחרות חמודה באינסטגרם. למה חמודה? כי זו לא תחרות לייקים, זו הגרלה, אז לא צריך לגייס את הסבתא, הדודה והדוד ללייקק, אפשר פשוט להצטלם ואולי לזכות בתיק מהקולקציה החדשה. יש להעלות תמונה שמתעדת את השיא שלכן ביום/שבוע/שנה האחרונה ולתייג את מדוזה @medusabrand ובהאשטג #myprimetime ואתן בפנים. בהצלחה!

A blast from the past

בשבת האחרונה קפצנו לבקר את ההורים ברחובות. לאחרונה סבתא שלי החליטה להעביר חלק מהכלים שלה להורים ואלינו. כשהמשפחה של אמא שלי עלתה לארץ מברית המועצות(היום אוקראינה) בשנת 72' הם שלחו לארץ מכולה מלאה בריהוט, כלי בית, בגדים ופסנתר צימרמן אחד שלא הבין למה מעבירים אותו ממזג האוויר הנעים של קייב. המכולה הגיעה חצי שנה אחריהם לישראל ובתקופה שקדמה להגעה שלה הם הסתפקו בריהוט הבסיסי שכללה הדירה שקיבלו מעמידר.

אני מדמיינת איך נראה אז, לפני 40 שנה, הרחוב שבו גרה סבתא שלי בבאר שבע. הבניה של בנייני הרכבת הכעורים בדיוק הסתיימה ומסביב הכל מוקף בחול והפודרה הדרומית המוכרת. כל המשפחות בשכונה היו משפחות עולים, מכל העולם. המכנה המשותף של כולם הוא שכולם לא ידעו עברית ואת כולם זרקו בבאר שבע, מימוש חזון כור ההיתוך של בן גוריון, בבירת הנגב. הערב רב הזה גרם לכך שעד היום, החברות של סבתא שלי מגיעות מכל קצוות תבל. רבקה מאנגליה, איידה ממרוקו, רוזיטה מקולומביה ורק רוזה מברית המועצות. כל אחת עם העברית השבורה שלה, עם המבטא הזר שלא נחלש גם אחרי 40 שנות ישראליות.

בכל אופן, חזרה לכלים. בלי הבית שסבתא שלי הביאה כללו סט שלם של כלי חרסינה, 72 חלקים(או בניסוח של סבתא שלי "זה סרוויס משהו טוב, היה 72 חתיכה, אבל חתיכה אחד נפל"), כולל הארון שמכיל אותו, שלאחרונה הסתבר לי שנקרא סרוונט. שנים חשבנו שהסרוונט הוא אחד החלקים בסרוויס, שכולל מלבד צלחות גם את כלי ההגשה תואמים, עד למלחיה ופלפליה. הסט הזה היה בשימוש פעם אחת על ידי סבתא שלי, לארוחת האירוסין של דודתי אלה ז"ל. לאחר הארוחה ההיא הוא נרחץ, נוגב והכונס למה שנדמה כמו מנוחת עולמים באותו סרוונט מהולל. ביוזמתה של אמא שלי וללא כל התנגדות מצד סבתא, הסרוויס זכה להתאוורר לאוויר העולם ועבר למשכנו החדש ברחובות. בשבת האחרונה אכלנו את ארוחת הצהריים על הסרוויס, כולל כלי ההגשה מסביב(יש גם כלי לרוטב, שכנראה לעולם לא יהיה בשימוש. מי מגיש רוטב בימינו?). אבא שלי טוען שהסרוויס מצועצע ומכוער. כנראה שיש משהו במה שהוא אומר, אבל מבחינתי יש בו קסם מסויים שמרגיע את הקשקוש שבו.

נסיים בפרט משעשע. מסתבר שבשנות ה70' המוקדמות באירופה כבר היה מדיח כלים. על הצד האחורי של כל הסט מוטבע הכיתוב "Dishwasher proof". אותי זה הפתיע!

מה לבשתי?
גופיה ששופצרה מהארון של סבתא.
מכנסיים מאסוס, כ50 ש"ח.
סנדלים של פליי לונדון, 320 ש"ח.
קשת לשיער מהחתונה, נרכשה באמסטרדם, 10 ש"ח.
טבעת ורד מאטסי, 15 ש"ח.

התמונות כאן מוכיחות למה אני חייבת משקפי שמש, אני פשוט לא מסוגלת לפתוח את העיניים בחוץ. גם אם השמש לא ישירות אליי ואני עומדת בצל. אז סליחה על הפרצופים :)

בחזרה לחומות

בשבת האחרונה חזרנו לאותו בית קפה בעכו העתיקה שכבר כתבתי עליו בעבר. ככה זה בצפון, אם מצאת מקום מוצלח, כנראה שהוא האלטרנטיבה היחידה לאותה התקופה. גם הפעם הבריזה מהים עשתה את שלה וקשה היה שלא לצלם את הים הכחול עם החומות ברקע.

החצאית שאני לובשת בתמונות היתה בכלל מכנסיים והיתה שייכת לאחות של סבתי. בביקור האחרון אצל סבתא, כשהיא עוד גרה בדירתה בבאר שבע ולפני המעבר לרחובות(קרוב להורים בגלל המצב הרפואי), כהרגלנו, סבתא הצביעה על הארון הגדול בסלון ואמרה "נו, מסתכלי. אולי את למצוא משהו את אוהבת טוב"(השגיאות מגיעות עם סבתא שעלתה לארץ בשנת 72' אבל ברחה מהאולפן עם דמעות בעיניים אחרי פחות משבוע). מה שמדהים הוא שתוכן הארון לא באמת השתנה ב5 שנים האחרונות ועם זאת, בכל ביקור אני יוצאת משם עם איזו מציאה שדורשת מעט שיפצור ועדכון גזרה. הקורבן הפעם, המכנסיים האלה. הם היו מכנסי אייטיז מובהקים, עם התרחבות באזור השוקיים ונגמרים מעל הקרסוליים. כמה חבל שנראתי בהם כמו ליצן. אבל הבד הזה היה מיוחד מדי מכדי לוותר עליו. ההדפס הפרחוני המיוחד והפליסה העדין שכל כך אופנתי עכשיו גרמו לי לנסות ולמצוא פתרון. אז העברתי שעה מול עוד פרק של הסדרה Suits והארווי ספקטור השרמנטי(מומלץ ביותר אם לא יצא לכם) ופרמתי תפרים. עוד 5 דקות ליד מכונת התפירה והמכנסיים סיימו את הטראנספורמציה לחצאית. התוצאה נוחה וגם יפה. לבשתי אותה למשרד וקיבלתי המון מחמאות, כשיצאתי לארוחת צהריים פנו אליי 3 בחורות שונות ושאלו היכן רכשתי את החצאית. אמנם זה טיפה מרושע, אבל כיף לדעת שהחצאית הזו קיימת אך ורק בארוני הפרטי :)

מה לבשתי?
חצאית שהיתה מכנסיים מארונה של סבתא.
גופיה מזארה בסייל קיץ שנה שעברה, 30 ש"ח.
חגורה מחצאית מזארה.
סנדלים מגולף לפני שנתיים, 75 ש"ח.
שרשרת עץ מקוסטה ריקה, כ30 ש"ח.
משקפי שמש מתנת אירוקה.

Bird is the word

לפני כמה שבועות התחשק לי להתחדש בפריט חדש ולנצל סופסוף את התווים שקיבלתי כמתנה לחג מהעבודה. נחושבה לבזבז אך ורק מהתווים ולא מכספי שלי נסעתי לסנטר עם חברה. משום מה זכרתי שמנגו מקבלים תווי קניה ולכן התחלנו את הסיבוב שם. לאחר לא מעט מדידות מצאתי חצאית שהיתה די חביבה ומעט יקרה, חצאית פליסה ב180 ש"ח שהיתה פוליאסטרית להפליא ואילולא התווים לא היתה שווה את ההשקעה. כשהגעתי לקופה נתבשרתי שהתווים כבר לא מתקבלים ברשת. הפגנתי איפוק וכח רצון והשארתי את החצאית בחנות. החברה התפלאה מאוד מהיכולות שהפגנתי ואני הייתי גאה בניצחון הקטן והמטופש על עצמי :)

משם המשכנו לגולף, שהעונה יצרו קולקציה לא רעה בכלל. שמתי לב שאחת לכמה שנים אני מוצאת שם המון דברים בעונה ואז הכל דועך חזרה לפריט בשנה. העונה המוצלחת הקודמת היתה לפני כ-3 שנים והשנה הם עשו זאת שוב לדעתי. ראיתי המון דברים שמשכו את העין, אבל הסניף בסנטר מאוד לא נוח לשיטוט ונבירה. אני אישית מעדיפה את הסניף בהדר יוסף, מרווח ועם צוות נעים, אדיב ולא דביק. למרות הדביקיות של המוכרת והצפיפות בחנות הצלחתי לשלוף את השמלה הזו. גם היא לא ממש זולה, 200 ש"ח, אבל בתמחורי שיא העונה זה עוד נחשב תמחור סביר. שוב התווים שיחקו על המצפון ואיפשרו לבצע רכישה שבמצב רגיל כנראה היתה ממתינה לאיזו הנחונת. היום אגב, כבר אפשר למצוא אותה לאחר הנחה בחנויות. אותה ועוד הרבה שמלות מחמיאות לגוף, אבל שוב, וותרו על סניף הסנטר.

בשארית התווים לא מצאתי מה לעשות. בסופו של דבר איחדנו כוחות עם התווים של עומר וכאחרוני הבורגנים נסענו להום סנטר וקנינו פח נירוסטה עם רגלית וכמה מנורות חסכוניות. לא בדיוק התפנקות עם שי לחג, אבל עד שלא יחלקו תווים לזארה או H&M, כנראה שזו האופציה הסבירה.

מה לבשתי?
שמלה מגולף, 200 ש"ח(עכשיו כבר פחות).
סנדלים מאירוסולס, 210 ש"ח.
צמיד עץ מקוסטה ריקה, 20 ש"ח.
טבעת מבילי תכשיטים ברמת החייל, 90 ש"ח
משקפי שמש של קלווין קליין מסנצ'ורי 21, כ75 ש"ח.
צעיף מסבתא.
שרשרת של שלי דהרי.

גנב! גנב!

קוראות וקוראים יקרים, מסתובב גנב בקרבנו!

אתמול בחורה חביבה בשם ליאת(שבמקרה גם למדה איתי בתיכון והיינו חלק מחבורה צוהלת ושמחה) עדכנה אותי שקיים פרופיל פייסבוק על שם סיגל ומיכה נאסימי שגנב ללא רשות תמונה מהבלוג שלי ושם אותו כתמונת פרופיל. מיותר לציין שהם לא ממש טרחו לתת קרדיט למקור התמונה, או אולי לציין שלא מדובר בתמונה שלהם. תוכלו לראות את הפרופיל כאן ואת הפוסט המקורי ממנו נגנבו התמונות כאן.

בהתחלה לא כל כך ידעתי איך להגיב. בסך הכל זה די משעשע. אני מניחה שמה שקרה זה שכנראה שסיגל, ואולי גם מיכה, הם לא אנשים פוטוגנים במיוחד אז הם החליטו לחפש תמונת פרופיל בגוגל. כנראה שסיגל ומיכה אנשים חכמים. הם חשבו לעצמם: "אם נשים תמונה של דוגמנית על מהממת, אף אחד לא יחשוב שזה אמין. אבל אם ניקח תמונה של בחורה ממוצעת, זה יראה הרבה יותר אמיתי". כל אלה הנחות כמובן. מאחר ואני לא סיגל ומיכה, למרות שתמונת הפרופיל מרמזת על כך, אני לא באמת יודעת מה עבר להם בראש. אגב, אני חושבת שהתמונה הראשונה בפוסט ההוא יותר טובה מהתמונה שהם בחרו. חבל, יכלו לבחור את התמונה המחמיאה יותר.

הגשתי פניה בפייסבוק על גניבת קניין רוחני, נראה מה לעובדים של מיסטר צוקרברג יהיה להגיד. מבטיחה לעדכן על המשך הסיפור הקצת מוזר הזה. ושוב תודה לליאת על העדכון.

ובינתיים, בלי שום קשר, הנה תמונות חדשות של מה שסיגל ומיכה שאני לבשתי בסופ"ש האחרון. זו מין ווריאציה נוספת לשילוב של חצאית+חולצה מכופתרת+ משהו מחמם מעל. התמונות האלה צולמו בשבת אחה"צ בחצר מאחורי הבית, בדיוק כשחזרנו מנהריה. השמש ששוטפת את התמונות האלה משרה אווירה של חופש. והוא אכן מתקרב, כפי שאני לא מפסיקה לנפנף לכם :)

מה לבשתי?

חצאית מH&M, בסייל חורף שנה שעברה תמורת 59 ש"ח.

חולצה מכופתרת מקסטרו(הפריט היחיד שהם איכשהו מצליחים לעשות טוב), 120 ש"ח.

ווסט סרוג מחנות ברחובות, 60 ש"ח.

גרביונים בצבע ירוק זית של לייף, 20 ש"ח בסופר פארם.

שעון זהב מסבתא.

שעון אפור של פוסיל, 40 דולר בארה"ב.

טבעת תכלת מהדוכנים באוניברסיטה, 2 ש"ח.

מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.

Sunny side up

סופסוף השמש יצאה בסופ"ש האחרון, לא לפני שאפשרה לגשם ביקור קצר בדיוק לפני הנסיעה לנהריה. התגעגעתי ליכולת לצאת מהבית עם ג'קט קל במקום מעיל ודי מאסתי בצורך להתעטף בצעיף-כובע-כפפות-מעיל בכל יציאה אל הכפור. מזל שירח הדבש ממש מעבר לפינה והנסיעה למזג אוויר חמים וטרופי מתקרבת בצעדי ענק. עכשיו רק נשאר להוציא את בגדי הקיץ המועדפים מהחלק העליון בארון ולפנטז על שמש חמימה ושמלה פרחונית.

השבוע הצלחתי ללכוד באיביי חצאית מהקולקציה של ג'יסון וו לטרגט. חצאית שמזכירה מעט את החצאית שמופיעה כאן בתמונות, אבל תהיה הרבה יותר שימושית ממנה, מאחר והאורך שלה קצת יותר הולם. החצאית הזו היתה בכלל שמלה שסבתא שלי תפרה לעצמה לפני הרבה מאוד שנים. לפני 5 שנים בערך מצאתי אותה אצלה בארון וביקשתי ממנה להמיר אותה לחצאית. מאז התבגרתי קצת ופתאום האורך הזה מחייב טייץ או גרביון אטום כאביזר משלים והכרחי.

מה לבשתי?

חולצה מכופתרת מקסטרו, 129 לפני כמה עונות.

חולצה-טרנינג מתמנון, 50 ש"ח.

חצאית מסבתא.

שרשרת שדודה שלי הכינה.

משקפי שמש של אירוקה.

מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.

טבעת מרביד, 120 ש"ח.

וכעת, לחלק האומנותי.
הזוכה בהגרלה של הבושם Pure היא:
תגובה מספר 4:

 נוש!

מייל ישלח לתיבת הדואר שסיפקת בעוד מספר רגעים.