A blast from the past

בשבת האחרונה קפצנו לבקר את ההורים ברחובות. לאחרונה סבתא שלי החליטה להעביר חלק מהכלים שלה להורים ואלינו. כשהמשפחה של אמא שלי עלתה לארץ מברית המועצות(היום אוקראינה) בשנת 72' הם שלחו לארץ מכולה מלאה בריהוט, כלי בית, בגדים ופסנתר צימרמן אחד שלא הבין למה מעבירים אותו ממזג האוויר הנעים של קייב. המכולה הגיעה חצי שנה אחריהם לישראל ובתקופה שקדמה להגעה שלה הם הסתפקו בריהוט הבסיסי שכללה הדירה שקיבלו מעמידר.

אני מדמיינת איך נראה אז, לפני 40 שנה, הרחוב שבו גרה סבתא שלי בבאר שבע. הבניה של בנייני הרכבת הכעורים בדיוק הסתיימה ומסביב הכל מוקף בחול והפודרה הדרומית המוכרת. כל המשפחות בשכונה היו משפחות עולים, מכל העולם. המכנה המשותף של כולם הוא שכולם לא ידעו עברית ואת כולם זרקו בבאר שבע, מימוש חזון כור ההיתוך של בן גוריון, בבירת הנגב. הערב רב הזה גרם לכך שעד היום, החברות של סבתא שלי מגיעות מכל קצוות תבל. רבקה מאנגליה, איידה ממרוקו, רוזיטה מקולומביה ורק רוזה מברית המועצות. כל אחת עם העברית השבורה שלה, עם המבטא הזר שלא נחלש גם אחרי 40 שנות ישראליות.

בכל אופן, חזרה לכלים. בלי הבית שסבתא שלי הביאה כללו סט שלם של כלי חרסינה, 72 חלקים(או בניסוח של סבתא שלי "זה סרוויס משהו טוב, היה 72 חתיכה, אבל חתיכה אחד נפל"), כולל הארון שמכיל אותו, שלאחרונה הסתבר לי שנקרא סרוונט. שנים חשבנו שהסרוונט הוא אחד החלקים בסרוויס, שכולל מלבד צלחות גם את כלי ההגשה תואמים, עד למלחיה ופלפליה. הסט הזה היה בשימוש פעם אחת על ידי סבתא שלי, לארוחת האירוסין של דודתי אלה ז"ל. לאחר הארוחה ההיא הוא נרחץ, נוגב והכונס למה שנדמה כמו מנוחת עולמים באותו סרוונט מהולל. ביוזמתה של אמא שלי וללא כל התנגדות מצד סבתא, הסרוויס זכה להתאוורר לאוויר העולם ועבר למשכנו החדש ברחובות. בשבת האחרונה אכלנו את ארוחת הצהריים על הסרוויס, כולל כלי ההגשה מסביב(יש גם כלי לרוטב, שכנראה לעולם לא יהיה בשימוש. מי מגיש רוטב בימינו?). אבא שלי טוען שהסרוויס מצועצע ומכוער. כנראה שיש משהו במה שהוא אומר, אבל מבחינתי יש בו קסם מסויים שמרגיע את הקשקוש שבו.

נסיים בפרט משעשע. מסתבר שבשנות ה70' המוקדמות באירופה כבר היה מדיח כלים. על הצד האחורי של כל הסט מוטבע הכיתוב "Dishwasher proof". אותי זה הפתיע!

מה לבשתי?
גופיה ששופצרה מהארון של סבתא.
מכנסיים מאסוס, כ50 ש"ח.
סנדלים של פליי לונדון, 320 ש"ח.
קשת לשיער מהחתונה, נרכשה באמסטרדם, 10 ש"ח.
טבעת ורד מאטסי, 15 ש"ח.

התמונות כאן מוכיחות למה אני חייבת משקפי שמש, אני פשוט לא מסוגלת לפתוח את העיניים בחוץ. גם אם השמש לא ישירות אליי ואני עומדת בצל. אז סליחה על הפרצופים :)