ימים אחרונים של אוגוסט

את הבוקר פתחתי באיזו אופטימיות קוסמית. אני משוכנעת שרוב ההורים בארץ קמו גם הם בדיוק באותה התחושה ומסיבה דומה: זהו היום האחרון לחופשת הקיץ של הילדודס. למה אני שמחה? קצת מרושע, נכון, אבל אני לא יכולה יותר לסבול את הרעש והעומס בכל מקום. פעם ילדים היו הולכים לקייטנות בקיץ, עכשיו הם הולכים לקניון. ללא ידיעתה ומבלי הודאה מראש, תפקידה של הזבנית הממוצעת השתדרג לדרגת מדריכת קייטנה וכל זה מבלי לשלם לה תוספת סיכון. ואני? המשוטטת התמימה שרק היתה צריכה לקנות איזו מתנה בקניון, מי הכין אותי להשתלטות העויינת? (כמובן שהכל נכתב בחיוך ובהומור, אבל איך אומר המשפט הנדוש ההוא? בכל צחוק יש שמץ של אמת...)

העניין הוא שגם השנה, כמו ברוב השנים הקודמות, כנראה שתהיה שביתה. האמת, מבינה את המורים. בשביל מה לחזור עכשיו כשבעוד כמה ימים כבר מתחילים החגים? זה באמת מיותר. אז גם השנה בני הנוער יצאו לבלות ביום האחרון של החופש בלי לדעת באמת אם זה היום האחרון או לא. אני זוכרת שבתור נערה מאוד נהנתי מההמשך הכפוי הזה, כשהוא נמשך רק מספר ימים. אז קיבלתי תחושה של נידון למוות שמקבל דחייה בגזר הדין וזוכה בימי חסד נוספים. מוגזם, כן. אבל אתם יודעים איך זה בגיל ההתבגרות, כל עולם הדימויים הופך למוקצן יותר.
אז את הפוסט הזה אני מקדישה לכם/ן תיכוניסטים יקרים שמקבלים עוד כמה ימי חסד לפני שחוזרים לשיעורי היסטוריה ותנ"ך :)
וקצת פרקטיקה. אני רוצה להמליץ לקוראות על חנות העודפים של טריומף שנפתחה לא מזמן בהרצליה פיתוח(המשכית פינת אבא הלל, ליד רולדין). בחנות אפשר למצוא פריטים מהעונה הנוכחית בהנחות של 20%-50% וגם חזיות מעונות קודמות ב90 ש"ח, תחתונים במחירי מבצע ועוד. המבחר מאוד גדול הן מבחינת דגמים והן מבחינת מידות. החזיות ב90 ש"ח מגיעות בקאפ A-E ומידה 70-85. בנוסף הם מחזיקים גם את סלוגי בהנחה וגם קומביניזונים של טריומף ב70 ש"ח, אבל המבחר מצומצם מאוד. אם אתן צריכות חזיה חדשה, או שסתם מתחשק לכן להתפנק באחת, כדאי מאוד לקפוץ לשם. אני רכשתי שתי חזיות במבצע, 90 ש"ח כל אחת. המחיר המקורי של כל אחת מהן היה מעל 300 ש"ח. בקיצור, שווה!
מה לבשתי?
את התמונות בפוסט הזה צילמה נעלולה המוכשרת שמצליחה לצלם אותי בצורה מיוחדת, יפה ושונה בכל פעם מחדש. תודה!
חולצה מגולף בסופעונה הנוכחית, 40 ש"ח.
חצאית של מותג אלמוני בארה"ב.
חגורה מקסטרו עודפים, 20 ש"ח.
סנדלים נחרשות ונוחות מקליגולה.
איך כבר יום שלישי?!

רשומת יומולדת אחרונה לשנה זו

באמת, אחרונה ודי. אתמול קפצו אלינו חברים כדי לחגוג קצת את יום ההולדת שלי. בכיבוד, מגש מסיבה מג'פניקה(כי הסושיה עשו פדיחה) וקאפקייקס שפרי הכינה בעצמה. יאמי!

לא צריך יותר מחברה טובה ואוכל טוב כדי להפוך ערב פשוט בבית למהנה במיוחד, וכך היה. ניסיתי לחשוב לפני על משהו קצת יותר מעניין לעשות, אבל לא הצלחתי לחשוב על מקום שיגרום לי לצאת מהבית בחום הזה. כל הדאנס ברים למיניהם דביקים מדי, עמוסים מדי ופלצנים מדי(ראה ערך "סאבלט"). אז לנו בבית יש מזגן לא רע אז לא דביק, לא עמוס מדי כי אנחנו מפסיקים להכניס אנשים כשהגענו למכסה המותרת ואנחנו לא פלצנים :). מקווה שכאשר יעבור האוגוסט התנורי הזה תעבור לי גם הפוביה מהחוץ ואצא קצת יותר לבלות מחוץ לבית. אני מתנחמת בעובדה שאני לא היחידה שמגבילה את עצמה לבילוי באזורים עם מזגן ברדיוס 2 מטר...

ועכשיו לתמונות.





זהו, נגמרו החגיגות(שהיו די צנועות ומצומצמות השנה עקב מחסור משווע בזמן), חזרה לשגרה.

My first Swarovski

לכבוד היומולדת קיבלתי מהחבר שרשרת עדינה ויפה עם אבן סברובסקי אפורה-שחורה:

האריזה שלהם יפה מאוד ונותנת הרגשה חו"לית שכזו. נכון שכבר רוב הרשתות בארץ אימצו את האריזות המושקעות, אבל משהו בסרט הסאטן עם הלוגו נותן את הפוש לאווירה הטובה :)חוץ מהשרשרת היפה קיבלתי גם ספר תמונות של החבר ושלי שהוא הכין במיוחד בשבילי, עם מילות השיר Your Song של סר אלטון ג'ון. ממש התרגשתי כשעברתי על הספר. לא בגלל שהיתה שם איזו תמונה שלא הכרתי, כולן הגיעו מההארד דיסק שלי, אבל ההשקעה ולהתבונן בתמונות מארבעת השנים שלנו יחד ריגש אותי.

ונחזור לסברובסקי. בקניון רמת אביב ממוקם סניף קטן של החברה. יצא לי לבקר שם לפני מספר שבועות בגלל עגילים של אמא של חבר. הוא קנה לה עגילים בפראג ונפלו מהן אבנים. מסתבר שהאחריות היא בינלאומית. עוד מסתבר שסברובסקי לא נותנים ללקוחות שלהם לחכות או להיטרטר, ברגע שיש פגם בתכשיט, הם פשוט מחליפים אותו בחדש ומחדשים את האחריות כאילו בזה הרגע הוא נרכש. מדיניות ראויה לשבח. חייבת לציין שתמיד חשבתי שהתכשיטים שלהם מאוד יקרים, אבל בעת הביקור ההוא בחנות גיליתי שלא. התמחור לא גבוה בהרבה מהתמחור של מגנוליה או ג.ר.א.ס והשירות וודאי שיותר טוב(אני מחכה כבר שבועיים לטבעת שתחזור מתיקון במגנוליה, שאותם אני מחרימה מאז התקרית הזו).

בקיצור, בפעם הבאה שמתחשק לכן להתפנק באיזו שרשרת עם תליון או עגילים, כדאי לעבור בחנות של סברובסקי, או לפחות באתר.

תמונות: הראשונה מהאתר של סברובסקי והשניה שלי.

אתמול יומולדת

כבר טיפטפתי לכם בשבועות האחרונים, אתמול חגגתי יומולדת 25, מזל טוב לי!

את היום העברתי בנעימים עם המשפחה והחבר. בבוקר הלכנו לספא במלון הילטון ופתחנו את היום במסז' זוגי מפנק. הייתי צריכה את זה אחרי כל העומס בשבועות האחרונים. אחר כך פגשנו את המשפחה שלי במסעדת רפאל.
אכלתי את ירקות השוק הממולאים כמנה ראשונה. זו מנה מצויינת עם המון טעמים מיוחדים ואני ממליצה עליה בחום. לעיקרית לקחתי את הניוקי שהפעם היה פחות טוב מבפעם הקודמת, אבל עדיין היה לא רע.
לקינוח, אחרי שכולנו כבר היינו מלאים לגמרי, החלטנו ללכת על משהו קטן, אז לקחנו את מנת הפטיפורים. טעימות קטנות מכל מיני קינוחים. זו מנה מצויינת לשולחן, מאחר שהיא מכסה את כל הטעמים. אוהבי הקצפת, הקרמים, השוקולד, הפירות - כולם ימצאו את עצמם שם. היא גם נראת מאוד יפה:
התמונה לקוחה מאתר המסעדה.
אני ממליצה בחום לבקר במסעדה. האווירה שם מאוד נינוחה יחסית למסעדות גורמה, ומצד שני הכל מאוד מדוייק. המנות גדולות יחסית ומאוד משביעות והמחירים, במיוחד בעסקיות צהריים לא מפילים מהכיסא. 75-115 ש"ח לראשונה+עיקרית זה דיל שווה ביותר לעומת התמורה.
השנה לכבוד היומולדת לא כל כך ידעתי מה לקנות לעצמי. הדברים שאני רוצה לעצמי כרגע הם כבר גדולים יותר. בכוונת, מצלמת SLR לפנק אותי וגם אתכם כאן בבלוג וגם תיק מעצבים איכותי וקלאסי. כנראה שאקנה לעצמי את המצלמה בחודש הבא, בינתיים אין לי כל כך זמן להשקיע בבחירה וזו החלטה חשובה. אז במקום זה פינקתי את עצמי בכמה דברים קטנים. כמו השמלה הזו למשל. כמו עוד שמלת מקסי מאקססורייז שעוד תראו בבלוג. כמו שמלה מתוקה מTNT שגם אותה עוד תראו. בקיצור, הרבה פינוקים קטנים...
כבר כתבתי שקצת קשה לי היומולדת השנה. אתמול דיברתי על זה עם א', החברה הטובה. היא אמרה שגם לה ה25 הזה היה קשה, אבל שהיא חושבת שאני צריכה להיות מרוצה מהמקום שאני נמצאת בו. היא צודקת, אבל כנראה שתמיד שואפים קדימה. זה לא שאני לא מרוצה מחיי, להיפך. אבל ככל שאתה מתקדם, ככה גם החלומות והדרישות שלך מעצמך מתקדמים איתך. אז מה אני מאחלת לעצמי לכבוד יום ההולדת? שאדע למצוא את האיזון בין להיות מרוצה ממה שהשגתי לבין הרצון להשיג עוד. וגם בריאות. בריאות זה חשוב!
מה לבשתי?
שמלת מקסי פרחונית מקוביקה, 190 ש"ח.
חגורת עור ישנה מפול אנד בר, 20 ש"ח באיזה סייל שווה.
שרשרת מאסוס, כ50 ש"ח, אולי פחות.
צמיד משוק בצלאל, 10 ש"ח.
סנדלים מקליגולה, 210 ש"ח.
משקפי שמש של איב סן לורן, 200 ש"ח במבצע לפני שנתיים באירוקה.

ילד מזדקן

לא, הכותרת לא באה לרמז על יום ההולדת ה25 שלי שחל מחר, דווקא על הזדקנות של מישהי אחרת, הכלבה שלי.
את פינצ'י אימצנו מאישה מאוד נחמדה שמצאה אותה ברחוב לפני 15 שנים. היא היתה אז בת שנה וקצת, רזונת, הפרווה שלה היתה דלילה ולא מבריקה אבל מעבר לכל זה היה לה מבט פשוט מתוק. היא היתה כלבת רחוב ובכרטיס הוטרינר שלה קראו לה אסופית. התלבטנו רבות בבית לגבי השם שנעניק לה, אבל בסוף נשארנו עם השם הבנאלי פינצ'י(נראה לי שיש מאות פינצ'רים מעורבים בארץ שקרויים פינצ'י), בעיקר בגלל אמא שלי שהציעה את השם אסתר שוב ושוב. אני קוראת לה צ'יקי או שועלי. כשרק קיבלנו אותה היה צריך לגמול אותה מהרגלי הרחוב ומהטראומה מהתעללות, היא היתה אוכלת בדלי סגריות ברחוב, מפרקת לגורמים ספרות מקצועית של אבא שלי וגם גלילי ניירות טואלט, ומפחדת בכל פעם שהדלקנו גפרור במטבח. בשנה הראשונה אצלנו היא לא נבחה אפילו פעם אחת, חשבנו שהיא אילמת. בהתחלה היה לה הרגל מגונה במיוחד לברוח מהבית. בשניה שהדלת נפתחה היא היתה רצה בספרינט החוצה וכולנו אחריה. בפעם האחרונה שהיא עשתה את זה ההורים שלי הודיעו שזהו, לא רודפים אחריה יותר, מספיק. אחרי 3 שעות של בכי של אחי ושלי נשמעה דפיקה בדלת. חבר של ההורים, שבאותה תקופה גם היה השכן מלמעלה עמד בפתח עם פינצ'י בידיים. מאז היא כבר לא בורחת...
עד כאן היא נשמעת כמו כלבה נוראית, אבל זה לא נכון. היא לא נבחנית במיוחד(רק על חרדים, היא לא אוהבת אותם משום מה), היא כל הזמן היתה מנסה להפריד בין אחי לביני כשרבנו, נעמדת בין שנינו וחושפת שיניים. כשמישהו מאיתנו היה חולה, היא היתה מתיישבת ליד המיטה ובודקת כל כמה דקות שהכל בסדר. היא מאוד אוהבת ילדים ואנשים. בכלליות יש בה משהו מאוד טוב ומתוק. כשמלטפים אותה ומפסיקים, היא מרימה את הראש, מסתכלת עליך בעיניים ענקיות ומגרדת את המלטף עם היד, כמעט אומרת "עוד קצת". יש לה ישיבה מאוד מצחיקה בכל פעם שמישהו מבשל, היא ממש יושבת על הישבן. היא מאוד אוהבת לשחק כדורגל וממש בועטת בכדור. היא מאוד מגוננת על הכלבה השניה שלנו, מייבשת אותה אחרי המקלחת בליקוקים, נוהמת על כלבים אחרים שמתקרבים אליה ובכלליות סובלת בשקט את ההצקות שלה.
למה אני מספרת לכם את כל זה? כי היא הזדקנה לנו בבום. פתאום היא כבר לא מצליחה לעלות במדרגות לקומה השניה, ההליכה שלה איטית יותר, היא מאבדת שיווי משקל ומחליקה, היא ישנה יותר, אוכלת פחות. מזדקנת...
בשבת הייתי אצל ההורים שלי וחברים באו אל אחי. כשבאים אליו חברים, היא אוהבת לעלות ולשבת איתם, לבלות עם החבר'ה, אבל עכשיו היא כבר לא מצליחה. היא עמדה שם מול גרם המדרגות והסתכלה עליהם עולים במבט כל כך עצוב ומאוכזב, ניסתה לעלות מדרגה ונפלה, פשוט נשבר לי הלב. הרמתי אותה על הידיים ולקחתי אותה למעלה. כמה שהיא שמחה, כבר הרבה זמן שהיא לא היתה בקומה השניה של הבית. מאוד עצוב לראות אותה מזדקנת, ממש כמו לראות בן משפחה. אני מניחה שזה מסוג הדברים שרק מישהו שגדל עם חיית מחמד יכול להבין וממש להזדהות.

ועכשיו, במעבר חד כמו שאומרים בחדשות, בכל זאת זה גם בלוג אופנה. בשישי-שבת הייתי צריכה לעבוד, אז רק בשבת בערב יצאתי מהבית. קפצנו עם ההורים למסעדה נחמדה ברחובות בשם סזאר, מקום עם מוזיקה טובה ואווירה נחמדה. נשנשנו, שתינו וחזרנו הביתה. לשם לבשתי את האאוטפיט הבא:

מה לבשתי?
חצאית מהוניגמן שאמא העבירה אליי.
גופיה מקסטרו, 40 ש"ח.
סנדלים מקליגולה, 210 ש"ח.
שרשרת של אמא.

מחר יום פינוק ליומולדת. מבטיחה תמונות וחוויות ביום שלישי.

מתנות מבולגריה

בשישי האחרון נפגשנו עם פרי למשקה ומזגן, את זה כבר חלקתי אתכם בתחילת השבוע. מה ששמרתי לטרום סופשבוע הוא את הפוסט שבו פרי מופיעה. פרי תמיד מתלבשת יפה ומושקע, את זה כל אחד יגיד(לא רק החברה הכי טובה...) אבל הפעם פרי הגיעה עם פריטים מאוד מיוחדים שריח חו"ל נדף מהם. אפשר להבין מהכותרת, הפריטים שפרי לובשת הגיעו הישר מבולגריה ונבחרו בקפידה על ידי אמא של פרי. רוזה, כל הכבוד! עשית עבודה מצויינת. מי היה מאמין שבבולגריה יש כאלה אוצרות. לפני כמה ימים קראתי בבלוג של CV(מצטערת, לא מצאתי מה שמך בבלוג) על כך שהיא נוטשת אותנו ועוברת ללימודי אופנה בניו יורק. היא כתבה שלפני הנסיעה היא מעוניינת לחדש את המלתחה ושהיא בטוחה שזה נשמע לכולנו מטורף. אז נכון, כשקראתי חשבתי שמשהו לא מאוזן אצל הבחורה, אבל אז הבנתי משהו. הרי אחת הסיבות שאנחנו נהנים לקנות בחו"ל היא העובדה שזה הופך אותנו למיוחדים יותר, לא רק בגלל המחיר הנוח. לפי הלוגיקה הזו, CV מאוד הגיונית. הרי בניו יורק אין קסטרו/רנואר/גולף ופריטים שלהם יהיו ייחודיים שם.

במבט ראשון, זו נראת כמו שמלה עם הדפס נעלי בלרינה עדין. במבט שני ושלישי, מבינים שמדובר באוברול עם טריק, ממש כמו זה שהיה אופנתי כשהיינו ילדות. למי מבינינו לא היו מכנסי חצאית? אני חושבת שעדיין יש לי בארון(אצל ההורים) אחד מוצלח במיוחד שנקנה ברשת TNT כשרק נפתחה, בהדפס פרחי הוואי בירוק זית (צריכה לזכור לבדוק אותו).
על הנעליים באמת שכבר אין לי מה לומר. את האובססיה האחרונה שפיתחתי כלפי פפיונים אפשר לראות בכל הפוסטים האחרונים. פרי, יש לך מזל שאנחנו לא באותה מידה, כי אחרת הייתי משאירה אותך לחזור הביתה יחפה. האמת שאחר כך חשבתי על זה, וזו ממש לא בעיה לשפצר סנדל קיים. קונים סנדל בצורת T ומוסיפים לו פפיונים. כשאתפנה(כנראה שכבר יהיה קר לסנדלים) אנסה לעשות את הDIY הקטן הזה ולהעלות לבלוג. אם מישהי לקחה יוזמה לפני ומעוניינת להציג כאן, שלחי לי תמונות!
להלן התיק המפורסם. הוא לא בדיוק הסטייל שלי וכבר הודתי בפני פרי שכשהוא נעלם באורח מסתורי, לא בדיוק הזלתי דמעה. אבל על פרי הוא דווקא מתאים. אולי פשוט התרגלתי?
יום שני יומולדת... ובינתיים, סופ"ש נעים לכולם!

שרבוט מדוייק

ביום ראשון בבוקר עליתי על הרכב, אספתי את תמר והדרמתי אל מתחם התחנה בתל אביב לתצוגת האופנה של מותג הגברים Sketch. כפי שציינה הקריינית בעלת הקול הרדיופוני, לא כל יום מושק מותג גברי חדש בשוק. המעצב והבעלים הוא יוסי קצב, שבעברו הישגים מרשימים, כגון הקמת קסטרו מן והמעצב הראשי של קסטרו ושל חטיבת הגברים של DKNY.

לעומת האפשרויות המוצעות לנשים, הגברים נותרו מאחור. מספר הרשתות שפונות לנשים בלבד גדול בהרבה. מבין הרשתות שהגדילו לעשות והקימו מחלקת גברים, לרוב היא קטנה וחסרת מעוף לעומת הצד הנשי בסניף. כן כן, סופסוף נמצאה סיבה טובה להיות אישה ולא גבר, נמצא התחום שבו זכות הבחירה של האישה מומשה עוד לפני של הגבר. אין מה לומר, פורץ דרך.

אז נכון, השקת מותג גברי אחד לא משנה המון בהסתכלות שטחית על המצב, אבל אולי מדובר פה בהתחלה של מגמה. הרי עם כל הרצון ליצירה וחידוש, בעלי המותג גם מעוניינים להרוויח, מה שמוביל למסקנה שמדובר בשוק מתפתח. יש לא מעט גברים בארץ שמעוניינים בהוספת צלע לשילוש הקדוש זארה-פול אנד בר-קסטרו, כאלה שישמחו להוציא קצת יותר על חולצת פולו אם היא מיוחדת יותר מבלי לראות אותה על כל ערס בשכונה(טומי הילפיגר, וחבל, יש לו פריטים יפים).

ונחזור אל התצוגה. על הסטיילינג המדוייק אחראי ראובן כהן. גם בתצוגה הזו, בדומה לתצוגה של קסטרו, מכפלת המכנסיים הועלתה לדרגת פישנזון. לא בטוחה עד כמה גברברי ארצנו יאמצו את הטרנד, אבל בתצוגה זה נתן מראה מחויך יותר לבגדים המונוכרומטים וזריקת צבע בוורוד פוקסיה, אדום לוהט וכתום זוהר. אהבתי במיוחד את הלוק הבא שפתח את התצוגה. מעיל טרנצ' שמתאים מאוד לחורף הישראלי(קליל ולא מחמם מדי) ומראה כללי של צ'אק בס(חייבת להודות שעל הדוגמן בתצוגה זה נראה יותר טוב, לטעמי). נכתב כי ההשראה לקולקציה היא ניו יורק, המעצב הצליח להעביר את התחושה בצורה מדוייקת. מה משדר יותר ניו יורק מצ'אק?
סריג שהשאיר עליי את חותמו. שוב, פריט שמתאים לחורף הישראלי.
חולצת פולו, אבל עם טוויסט. פריט קלאסי.
ולסיום, אורח חשוב בתצוגה:
תוכלו לראות את תקציר התצוגה כאן, ולבקר באתר של המותג כאן.

Summer moved on

תמיד בתקופה הזו של השנה, אמצע אוגוסט, כשכל מי שיכול עולה על מטוס הרחק מכאן, אני מתחילה להבין שהקיץ עומד להסתיים. יש משהו בשבועיים הראשונים של אוגוסט, שגורמים לנו פשוט לרצות שהוא יגמר. החום המעיק, הדביקות, הילדים שמסתובבים חסרי מעש כי נגמרו הקייטנות, האנשים המרושעים האלה שיצאו לחופש ולא לקחו אותנו איתם...

אבל לי זה גם מאותת שעוד יום הולדת מתקרב ובקרוב אגדל בעוד שנה.
אני זוכרת שבתור ילדה תמיד קינאתי בכל הילדים שיום ההולדת שלהם חל במהלך שנת הלימודים. יום ההולדת שלי תמיד היה בחופש, השבוע האחרון של החופש הגדול, אם להיות מדוייקים. תמיד רציתי שיביאו לי בלונים לבית הספר, אבל זה לא קרה, כי אין בית ספר באוגוסט. עוד מגבלה שהגיעה בגלל התאריך המסויים היא הדרך לחגוג. בעידן טרום הפייסבוק, כדי להזמין אורחים ליום ההולדת, היה צריך לצלצל לכל אחד ואחד מהם, כי לא ממש נפגשנו בבית הספר... אז תחשבו על כל אותם ילדים "מקופחים" שחוגגים יום הולדת בחופש הגדול ותדעו שיש להם חסך :)
בשישי האחרון יצאנו עם פרי לשתות משהו בהרצל, כנראה שהחום גורם לאנשים להישאר בבית, כי רוב המקומות נראו ריקים מהרגיל. דיסקסנו על תוכניות היומולדת שלי. אז מלבד יום פינוק עם החבר בתאריך עצמו, החלטתי ללכת על חגיגה צנועה וקטנה אצלנו בדירה. אני פשוט לא מצליחה לחשוב על מקום שאשמח ללכת אליו ולרקוד מבלי לסבול מעומס חום, תיירים וצפיפות. בבית יש אחלה מזגן!
מה לבשתי?
שמלה מH&M בעזריאלי, 120 ש"ח.
סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח.
שרשרת מאסוס, 60 ש"ח.
תיק שהושאל מאמא.
קדימון קצר להמשך השבוע בבלוג: פוסט אורח של פרי עם מתנות שוות מבולגריה ורשמים מתצוגת האופנה של מותג הגברים Sketch.

ואם אתם כבר כאן, אשמח אם תקפצו לבלוג של דוגמנית ותצביעו בעדי בתחרות הסטייל שלה, בכך תעזרו לי לזכות בפריטי מעצבים. תודה!

בואי, תאכלי משהו

לפני כמה ימים נתקלתי בתמונה הזו של ליה מישל מטקס פרסי הנוער:

לא ניתן להכחיש, ליה נראת כאן משמעותית רזה יותר מבעבר(התעלמו לרגע מהנעליים הגסות והכעורות, הגזרה הלא מחמיאה של השמלה והאיפור בגווני מוות). זהו רזון שאינו מחמיא לה ושיטוט קצר ברשת מראה שאני לא היחידה שחושבת שהרזון שלה קיצוני ביחס לעבר. גם כשמתבוננים בתמונות שלה מהשנה האחרונה(כאן מאותו הטקס בשנה שעברה בשמלה חמודית ובתור דודה מחודש מאי השנה):
מה שבאמת הפתיע אותי בכל הסיפור הוא לא העובדה שהיא ירדה מאוד במשקל, אלא העובדה שזה הטריד את התקשורת האמריקאית וזה הפך לנושא לשיחה בפנאלים השונים. אבל למה דווקא ליה? למה הרזון שלה מטריד אבל זה של ניקול ריצ'י עובר להם מתחת לראדר. יכול להיות שהסיבה היא הסדרה שבה היא מככבת. Glee מתיימרת להיות שוברת מוסכמות. המעודדת הראשית, שגם עומדת בראש מועדון ההתנזרות נכנסת להריון ואבוי, לא מהחבר שלה אלא מהילד הרע של קבוצת הפוטבול. הילדה השמנה הופכת לחברה הכי טובה של המעודדת הראשית, מטיפה כמה חשוב להיות שלם עם עצמך וחוזרת שוב ושוב על המנטרה: "אני יפה!", In all shapes and sizes. אז כנראה שהרזון של ליה מישל נתפס לאמריקאים כצביעות, מאחר והיא יושבת על משבצת ה"סדרה שרוצה לחנך אתכם, אמריקאים שטחיים". איך אפשר לחנך כשמקור כל הרוע, רזון, מככב אצלכם בקאסט?

יצא לי לפני כמה חודשים לראות ראיון עם גל גדות שהתרעמה על כך שמאשימים אותה באנורקסיה, שאין דבר נורא יותר מבחינתה מאשר להאשים בחורה במחלה קשה שכזו.נראה לי שאסתי גינזבורג חושבת אחרת. כנראה שיותר נוראי שקוראים לך שמנה כשהפרנסה העיקרית שלך מגיעה מלהצטלם בבגד ים. בודאי נתקלתם בפרסומים האחרונים על אסתי גינזבורג ועל העובדה שהיא השילה 8 ק"ג בחודש ממשקלה כדי להצטלם לקמפיין של חברת הלבשה תחתונה(ועדיין נראתה די בוטילישס). כל מדורי הרכילות/אופנה לא חסכו ממנה את דעתם בחודשים שקדמו לדיאטה וגם לאחריה, ביקרו את התנודות במשקלה ואת המראה "הדשן" שלה.
אז אולי הכל בסדר עם ליה מישל, או עם גל גדות, או אסתי גינזבורג אבל לנו כצופים/קונים/קוראים קצת קשה עם המוסר הכפול. מה אתם חושבים?
התמונות לקוחות מכאן.

שחור ופפיונים

שגעת הפפיונים נמשכת!

לפני כמה ימים הגיע אליי משלוח מוצלח במיוחד של שני פריטים שהזמנתי באיביי, החגורה והצמיד שבתמונה. החגורה נראתה בדיוק מה שרציתי בתמונות וכך גם הצמיד, חששתי מעט לגבי המידות וטיב הסוגר של החגורה, אבל מאחר והעלות הסופית של שני הפריטים יחד כולל משלוח הגיעה לסכום הצנוע של 15 ש"ח בלבד, החלטתי להזמין ומקסימום, להוריש לחברה דקה יותר ממני(ורובן כאלה...). לצערן של החברות הדקות, הכל התאים בול. הצמיד נמתח, כך שעבר את כף ידי הגדולה בקלות והחגורה במידה הנכונה והסוגר איכותי יחסית. מוצלח, כבר אמרתי?
החצאית בתמונות כאן היא מסוג הפריטים שצצים במחלקת אבדות ומציאות אצל סבתא שלי. יש לה ארונית בסלון מלאה בכל מיני בגדים שלה ושל אחותה, שמצאו את דרכם לשם. בכל ביקור אצלה אמא שלי ואני נוברות בו כדי למצוא איזה פריט חדש-ישן לשפצר. כך הגיעה אליי הגופיה הורודה מהפוסט הקודם וכך גם הגיעה אליי החצאית, שבמקור היתה עד מתחת לברך ואני קיצרתי על מנת שתתאים לימנו אנו. מה שתמיד מדהים אותי היא העובדה שבכל פעם מלאי האוצרות בארונית מתחדש באופן אוטומטי. יש את הפריטים הקבועים שנשארים יתומים ובודדים בכל הסתכלות, אבל תמיד יש תחלופה. רק אצל סבתא שלי קיימת ארונית פלאית שכזו או שגם אצל הסבתות שלכן?
מה לבשתי?
גופיה שחורה מS-Wear בסופעונה שנה שעברה, 50 ש"ח.
חצאית מסבתא.
חגורה וצמיד ואיביי, 15 ש"ח.
טבעת מתנה מקרן וולף.
לק של לייף, 10 ש"ח בסופר פארם.
סנדלים של ניין ווסט, 280 ש"ח בשנה שעברה.

טרי טרי

התמונות כאן צולמו ממש עכשיו ולכן מוטיב הטריות בכותרת. היום בבוקר קמתי לבוקר של מקרר חדש, אחרי שתרמנו את "האנדרטה" , מקרר אמנה 22 בערך בגילי ששימש אותנו בשנתיים האחרונות. בתוך מקרר חיכה לי "מוו", המתחרה החדש של טרה במילקי הותיק. האמת, עד שלא עברתי לגור עם החבר מעולם לא טעמתי מילקי. אני לא מהטיפוסים שאוהבים מעדנים ופרט לקצפת מלמעלה, שאר המילקי לא עניין אותי. אבל אי אפשר תמיד לאכול לחבר מהקצפת ולהשאיר אותו עם המעדן, אז התרגלתי גם לאכול מדי פעם את הכל. לדעתי מוו יותר טעים ממילקי. הטעם של המעדן מזכיר את באדי והקצפת טעימה יותר ומרגישה פחות מהונדסת. אבל זה מאוד תלוי בהעדפת הטעמים שלכם, שניהם טובים. למה כתבתי על כל זה? כי דיברו כל כך הרבה על המוצר הזה, עד שלא היה ניתן להתחמק. שנים ניסו ליצור מתחרה למילקי, שמחזיק במכירות של 30% מהשוק, וכל החברות האחרות רוצות נתח. נראה לי שטרה הצליחו, עכשיו נשאר רק למתג אותו ומכאן הדרך למיליונים סלולה.
עוד שבועיים בערך יגיע יום ההולדת 25 שלי(23 לאוגוסט) ובדומה לשנה שעברה, גם השנה אני לא נרגשת במיוחד. יש בי בעיקר תהיות ומיני חשבונות עם עצמי. נראה לי שמצבי סביר :)
השבועות הקרובים שלי יהיו עמוסים במיוחד, בעיקר בעבודה, אבל זה מאוד חיובי. אז יכול להיות שהעדכונים ייפחתו, מבטיחה לפצות על הכל בספטמבר :)
מה לבשתי?
גופיה ששיפצרתי מקומביניזון של סבתא(שמעולם לא נלבש).
מכנסונים של תמנון, 25 ש"ח.
שרשרת שקיבלתי במתנה מההורים של החבר.
סנדלים מאסוס, כ60 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה, מתנה במסגרת פרוייקט הבלוגרים.
סופ"ש נעים לכולם, מקווה שניפגש שוב בקרוב...