המלך הוא עירום?

במהלך השבועיים האחרונים התחשק לי להתחדש בשמלה. שתי חתונות נוספו ללו"ז ואני רציתי לחדש. חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה להתחדש בשמלה של מעצב ישראלי כלשהו. אז חשבתי. בסוף זה נגמר בשמלה מהסייל בטופשופ. אבל נחזור להתחלה.

שוטטתי בקניון רמת אביב, שלא מכיל היצע רחב כל כך של בגדי מעצבים, אבל אפשר למצוא שם את רזילי שנחשבת חנות שמחזיקה מעצבים איכותיים ויצירתיים. לאחר שיטוט בחנות הגדולה לא מצאתי פריט אחד שמצא חן בעיני, מעט מאוד שמלות, רובן סגורות עד הצוואר ולא מחמיאות לי. היתה שמלת משי קצרה בגזרת חולצה פשוטה שנפסלה בעקבות המחיר - 1400 ש"ח. הצצתי גם בסאקס כי זכרתי שראיתי שם שמלות משי בקיץ, אבל לכבוד החורף(שלא באמת כאן) כל השמלות פינו את מקומן לקרדיגנים רכים.

באחת מהפסקות הצהריים בשבוע שעבר החלטתי לקפוץ לחנות קלקשוז ברמת החייל, ממש ליד המשרד. זכרתי שבעבר ראיתי שם דברים נחמדים והמחירים לא חצו את רף ה1000. אז זכרתי. המוכרת היתה מעצבנת מהזן הנדבק והמתנשא. את לא מכירה את הגוף שלך, אני מכירה אותו. את לא יודעת מה מחמיא לך, אני אגיד לך מה מחמיא. ועוד ועוד. אני לא יודעת אפילו למה טרחתי למדוד אחרי היחס המעצבן הזה, אבל נכנסתי לתא ההלבשה עם שתי שמלות שבחרתי בעצמי(עם הטעם הנורא שלי וחוסר היכולת להתאים בגדים שמחמיאים לי). היתה שם שמלת חולצה מכופתרת של אווה מנדלבאום שנראתה סינתטית לגמרי, אבל כזו עם פוטנציאל. שאלתי את המוכרת ממה עשויה השמלה, היא אמרה שמבד טבעי כלשהו, אבל אפשר לבדוק אחר כך בתווית. מדדתי אותה. על התווית היה כתוב פוליאסטר! פוליאסטר!! פוליאסטר!!! ותג המחיר? 550 ש"ח. בנוסף מדדתי שמלה אחרת עם תג מחיר של 500 ש"ח, שגם היא הרגישה סינתטית אבל המוכרת טענה שמדובר במשי, אז היא טענה...

יצאתי מהתא כעוסה. לא הצלחתי לשמור בבטן. היא כמובן התנפלה עליי מיד ושאלה "אבל למה את לא יוצאת להראות לי איך זה יושב?!" עניתי ש550 ש"ח על שמלה מפוליאסטר עם חוטים שיוצאים מהתפרים זה מוגזם בעיני ושאני סיימתי כאן. התשובה של האינטיליגנטית היתה "מתוקה, אנחנו במיתון, הכל הולך להיות סינתטי העונה הזו". אם כך, אני אשאר עם מה שכבר קיים בארון שלי, תודה.

עם כל הכבוד לקושי שיש למעצבים ישראלים לשרוד בתעשיה בארץ, זה לא הופך את זה ללגיטימי להשתמש בבדים נחותים ועדיין לשמור על תמחור גבוה. לאחר שיטוט השבוע באתרים של מעצבים שונים, זה אולי לא פופולרי להגיד את זה, אבל אני מבינה למה הם במשבר. אף אחד לא מחדש, לא מקפיד על איכות התפירה, לא מקפיד על איכות הבד. למה שאבחר בפריטים שלהם שדומים מאוד לקולקציה של זארה? מצד שני, אני נזכרת ברוס אובטה. מותג שאני מחזיקה ארבעה פריטים שלו בארון(חבל שלא הספקתי יותר), מותג שהקפיד מאוד על איכות התפירה והבדים, רמת גימור גבוהה וחדשנות, אבל לא שרד.

בסופ"ש הקרוב מתקיים יריד דרס קוד. בהתחלה חשבתי ללכת ואז החלטתי שאין טעם. הרי הכל יהיה אפור או שחור, כי זה מה שנתפס בעיני המעצבים בארץ כחורף ושום דבר לא באמת יחדש או ירגש.

מה דעתכן על שוק המעצבים בארץ? האם גם אתן מרגישות שהמלך קצת עירום ודרוש ניעור?

קצרצר

בשבוע שעבר החלטתי שהגיע הזמן להסתפר. נדמה לי שכבר כתבתי כאן שאני מעוניינת להחליף את הספר הרגיל שלי, אלי ממספרת ארז ישראלי. המחיר של התספורת קפץ ל250 ומאחר ואלי אינו בעל המספרה צריך להוסיף 20 ש"ח טיפ למחיר התספורת. בשיקלול עם זמן הנסיעה לצד השני של העיר רמת גן ועלויות הדלק, כל אלה הפכו את התספורת המושלמת ליקרה במיוחד. החלטתי לחפש אלטרנטיבה קרובה לבית ולאחר שחברה סיפרה שהסתפרה אצל ספר ממש 5 דקות הליכה מהבית החלטתי לנסות. כי שיער גדל ומה כבר יקרה.

ובכן, זה מה שקרה. התספורת מאוד מאוד קצרה, אפילו בשבילי שרגילה לשיער קצר יחסית. התספורת כאן היא אחרי שיפצור שלי, כי בהתחלה נראתי כמו דוסל'ה קטן עם פאות מסתלסלות והקו היה ממש לא ישר. מאחור היא ממש קצרה ושכחתי לצלם כדי להראות כאן בבלוג(ואולי טוב שכך). בכל אופן, אם קשה להבין מבין השורות, אני לא כל כך מרוצה. הכינוי החדש שלי לספר הזה הוא "קצב שיער". כנראה שכדי למצוא ספר טוב לתספורות קצרות אי אפשר להחליט על סמך תספורות ארוכות. זו הסיבה שכשבחמישי בחתונה של חברים ראיתי בחורה עם תספורת מושלמת לא התביישתי, התאפקתי עד סוף החופה וביקשתי את שם הספר שלה. ניתן לשיער לגדול למשך חודש-חודש וחצי ואז ננסה אותו. בעבודה דווקא אמרו שמחמיא לי הקצרצר הזה, אבל אני לא מצליחה להסתכל במראה מבלי להרתע לשניה. חבל. לפחות בעוד חודש זה יגמר :)

מה לבשתי?
חצאית של ג'ייסון וו לטרגט, כ150 ש"ח.
חולצה מאסוס לפני כמה עונות, כ40 ש"ח.
נעליים של אירוסולס, כ200 ש"ח דרך אתר האינטרנט.
צמיד מאיביי, כ20 ש"ח.

You can't wear white after labor day?

האמרה האמריקאית הנדושה אומרת שלבן מותר ללבוש בין Memorial Day לבין Labor Day ובחודשים, בין סוף מאי לתחילת ספטמבר. החוק הלא כתוב הוא טוב ויפה, אבל מתייחס למדינה בה הקיץ שומר על גבולות גזרה ברורות. בארץ לעומת זאת, רק היום אפשר היה לצאת מהבית ולהרגיש שאולי יש סיכוי שהתחיל כאן סתיו. תחת הטענה הזו, אני מרשה לעצמי להראות תמונות שנראות קייציות ביותר, בעיקר כי לא מתחשק לי לעבור למלתחה חורפית וקודרת וגם כי בשבת עדיין היה חם, העת בה צולמו התמונות.

בשבת יצאנו לארוחת צהריים זוגית מאוחרת. כבר המון זמן שרציתי לקחת את עומר לאורנה ואלה, סוג של מוסד תל אביבי, וזו נראתה כמו הזדמנות מצויינת. הרחובות השקטים של מרכז תל אביב בשבת מזמינים לשוטט בהם אחרי ארוחה קלה. כמובן שהזמנו את לביבות הבטטה המוכרות אבל המנה שהרשימה ביותר את עומר היא מנת קציצות הדגים ברוטב עגבניות על קוסקוס. הטענה היא שמדובר בקציצות דגים הטעימות ביותר שאכל אי פעם(ניצחו את הקציצות של רפי כהן ברפאל). תאלצו לסמוך על דעתו בלבד מאחר ואני ודגים לא חברים.

מה לבשתי?
חצאית שהיתה פעם שמלה מקסטרו והחלטתי לקצר, 200 ש"ח לפני כמה קייצים.
חולצה מH&M בברלין, בסייל מטורף תמורת 5 יורו בלבד.
סנדלים של פליי לונדון מחנות ברמת החייל, 340 ש"ח.
משקפי שמש מתנת אירוקה.

טיול לשישי וכיסא שהוא הנושא

בשישי בבוקר, בתיאום מושלם עם היקיצה הטבעית שלי(ב08:20), אמא שלי צלצלה. "מה את עושה היום? חשבנו לטייל בתל אביב ולאכול ארוחת בוקר." שאלתי האם יש העדפות לטיול והתשובה הרגילה של ההורים שלי שסתם רוצים להתאוורר נענתה "אנחנו זורמים". לארוחת הבוקר נבחר ביתא קפה בברודצקי, בעיקר מטעמי קירבה לבית כי עומר לא יכל להצטרף להמשך השיטוט. אני מאוד מחבבת את האוכל של ביתא קפה אבל ארוחות הבוקר שלהן בסיסיות וחסר להן הטאצ' המיוחד שיש למנות שמוגשות בהמשך היום(כמו מנת האספרגוס המיוחדת או הקבביתא שמציעה יותר מסתם קבב). היא לא היתה גרועה, אבל גם לא כללה איזה ויץ גדול.

משם המשכנו לדרום העיר, השארנו את האוטו בחניון התחנה וטיפסנו מעלה על נווה צדק. חשבתי שמזג האוויר יהיה סלחני יותר ובתקוות שווא אפילו האמנתי שהלחות נעלמה. אז זהו, היא כאן, לא מתפנה. אפילו משב רוח קל לא קיבלנו לאוורור ולכן אין ברירה, צריך לאכול גלידה. כדור אחד שחציו מנגו וחציו פירות יער בשילוב עם המזגן צינן את האוויר לטמפרטורה סבירה יותר. למרות החום הטיול היה חביב, אבל כנראה שהפעם הבאה שאבא שלי יגיע לתל אביב תהיה כשמד הטמפרטורה יראה 15 מעלות ולא מעלה אחת יותר.

אם כבר מדברים על גלידות, רק אעדכן שהשבועיים הראשונים של הדיאטה הולכים לא רע בכלל. הצלחתי להתמיד בהליכות המהירות - 3 פעמים בשבוע, ואני מתכוונת להמשיך להתמיד כך כל עוד לא יורד גשם. בצירוף עם תפריט מצומצם אך כזה שניתן לעמוד בו(ולראיה, הגלידה) כבר נפרדתי לשלום משני קילוגרמים בשמחה רבה. אני בטוחה שהמשך הירידה לא תבוא בכזו קלות, אבל זה נתן עידוד נחמד ביותר לראות שמשהו זז ועובד.

ולכיסא...
הכיסא הזה עלה לארץ מקייב בשנת 72' יחד עם ריהוט נוסף של המשפחה של אמא שלי. בעקבות המעבר של סבתא שלי לרחובות התחלנו לפנות חלק מהפריטים מהדירה. כבר המון שנים שאני חולמת להוסיף את הכיסא הזה לבית(כלשהו) ועכשיו הגיעה העת לכך. הריפוד אמנם לא במצב מושלם, אבל כל היתר במצב מעולה. יש לו קפיצים במושב שהופכים אותו לסופר כיסא. לפני שהבאתי אותו לדירה התייעצתי עם עומר שמשום מה זכר את הכיסא הרבה יותר גדול ולכן לא הבין היכן בדיוק אני מתכננת למקם אותו בסלון שלנו. אני התעקשתי והודעתי שבמידה והוא ירגיש שהכיסא לא קשור לכלום, הוא יחזור בבושת פנים לבאר שבע. ובכן, הכיסא הגיע, התאים בדיוק בגוונים לתמונות על הקיר ולאחת הגיטרות של עומר שנחה באותה פינה. הכל בא על מקומו בשלום.

היום סופסוף תספורת!

The short version

השבוע הארוך בשנה התחיל אתמול. "אחרי החגים" הגיע בכל הכח ואיתו רגע האמת לממש את כל ההבטחות שהבטחנו לעצמנו במהלך חודש החגים הכמעט אינסופי שעבר עלינו. מה אני הבטחתי לעצמי במסגרת הבטחות של אחרי החגים?

הרשימה לא מאוד ארוכה, אבל אכן קיימת:

• לחזור לפעילות אירובית כלשהי. לנסות לרוץ לא באמת יכולה לרוץ בגלל הברכיים, אבל מצאתי לעצמי פרטנרית חביבה ביותר להליכות. הספקתי כבר לצאת ל3 הליכות מהירות מאז ש"אחרי החגים" הגיע.
• לאכול פחות בערב. כשחיים עם בן זוג רזה וכזה שלא אוכל מוצרי חלב ולכן אין אצלו בהגדרה אופציה לארוחת ערב קלילה, קל להתפתות לשתי ארוחות כבדות ביום. מהיום, חסל סדר רביולי לארוחת ערב או פסטה שמנמנה. 
• מתקשר לשתי ההבטחות העליונות, להוריד כ4 ק"ג שנוספו להם בעקבות החורף הלא בריא שעבר עליי בשנה שעברה. קצת קשה להבטיח פשוט ירידה במשקל, אבל אני מאמינה שאם מציבים יעדים ריאלים, קל יותר להגיע אליהם.
• להנות יותר מתל אביב. נשמע מאוד כללי, אבל מאחורי זה עומד משהו בסיסי יותר - לנסות לנצל יותר את הקרבה לכל מה שיש לתל אביב להציע ולא להימעך על הספה מעייפות אחרי יום ארוך במשרד.

אני בדרך כלל לא שייכת לאנשי הNew years resolutions, אבל הפעם יצא שדווקא כן. היתרון בלחיות בתרבות שמושפעת מאוד מהמערב, אבל מתעקשת לקיים גם תרבות משלה היא שיוצא לחילונים שבינינו לחגוג בכל שנה פעמיים את תחילת השנה, בהפרש של רבעון. עם מסתכלים על הדברים בצורה מעט עסקית, זו דרך לא רעה לבחון מחדש את ההחלטות שהתקבלו בראש השנה העברי ולעדכן את היעדים לפני שמאוחר מדי. אז ניפגש כאן שוב בNew years eve ונבדוק לאן הגעתי :)

כפי שניתן לראות בפוסטים האחרונים, לא ממש מתחשק לי לוותר על הקיץ. כיף לי עם המכנסיים הקצרים, השמלות המתנפנפות שמאפשרות להיות לבושה ומתוקתקת בתוך חצי שניה וכיף לי עם תל אביב של קיץ. מזג האוויר עכשיו פשוט מושלם, בלי הדביקות של יולי אוגוסט ובתוספת משב רוח רענן. אוקטובר, אל תלך.

מה לבשתי?

מכנסיים מפוראבר 21 בארה"ב, 40 ש"ח.

גופיה מהסייל בזארה, 40 ש"ח.

חגורה מתנה מאמא של עומר.

נעליים מזארה באמסטרדם, 125 ש"ח.

שרשרת שהכנתי בעצמי.

לפי התמונות, כנראה שהגיע הזמן להסתפר.

עד טיפת השמש האחרונה

הסופ"ש האחרון היה ארוך במיוחד, מאחר בערב החג לא עבדתי(אבל עומר כן). כבר כתבתי שאחרי החזרה לארץ מהקור, התחשק לי לספוג עוד קצת קיץ לפני שאני מוותרת עליו לטובת החורף הישראלי. זה בדיוק מה שקרה בסופ"ש האחרון. סיימתי עם הקניות עוד בחמישי בכדי לפנות את שישי לים בלבד. התעוררנו, ראינו שמש בחוץ, עלינו על בגדי ים ונסענו לחוף הקרוב לביתנו. מזג האוויר היה מצויין, לא חם מדי ובריזה נעימה דאגה לאזן את הכל. היה יחסית ריק, מה שהוסיף לתחושת השלווה. חופשה קטנה בתל אביב הרועשת.

התוכנית המקורית כללה בראנץ' בדלאל, אבל מסע האופניים לא ממש אפשר התניידות בתוך העיר מקצה האחד שלה לקצה השני, אז דחינו את הארוחה לשבת. שוב, שבת עם מזג אוויר מעולה(למרות שהשמש בכל זאת קצת צרבה לנו את העורף). לאחר בראנץ' טעים(הפריטטה שם מעולה והמאפים הם פינוק אמיתי, חבל שכל כך יקר...), טיילנו קצת לאורך הטיילת שמול מתחם התחנה. ריח הים הגביר את החשק לביקור נוסף בים. אחרי מעבר בבית כדי ללבוש בגד ים ואיסוף חברה, שוב הייתי בחוף. הפעם לשיחה ארוכה ורגועה בין חברות טובות. הים הוא רקע מעולה לשיחת נפש, ולא רק בסרטים.

מה לבשתי?
חולצת תחרה מפוראבר 21 בארה"ב לפני כמה שנים, כ50 ש"ח.
סטרפלס תכלכל ממנגו לפני שנים, 20 ש"ח.
מכנסיים מסייל בברלין, 20 ש"ח.
סנדלים מאסוס, כ75 ש"ח בסייל הנוכחי.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
עגילים מג.ר.א.ס, מתנה מהחברות במסיבת רווקות.
תיק מאלדו מסייל קיץ, 120 ש"ח(נקנה ברגע האחרון לפני החתונה של פרי כשגיליתי שאין לי תיק מתאים).
משקפי שמש של אירוקה.

וכעת, חזרה לשגרה ולנסות לצמצם נזקים של הבירות והג'אנק מגרמניה :)

המלצות טיול לברלין

מאחר וברלין היא עיר כל כך אהובה על המטייל הישראלי, ניתן למצוא בקלות יחסית המון חומר והמלצות לעיר. אתמקד בפוסט בטיפים ומקומות שלא הייתי מוותרת עליהם. כבר יצא לי לשמוע מלא מעט אנשים שברלין מזכירה להם את תל אביב. בתור תושבת תל אביב בשנים האחרונות ואחת שתמיד אהבה מאוד את העיר(וכנראה הסיבה היחידה שלא עזבתי את המדינה) אני חושבת שההשוואה הזו עושה עוול לברלין אבל יכולה להבין מאין ההשוואה הזו מגיעה.

מה שמדהים בעיר הזו היא העובדה שתוכלו לטייל בה חודש שלם ולא לחזור לאותו המקום. יש בה שילוב של אתרים היסטורים, פארקים, מוזיאונים מכל הסוגים, גלריות, מסעדות וכמובן מקומות בילוי. כל אלה מחוברים על ידי תחבורה ציבורית שמתפקדת מעולה ומאפשרת תנועה ברחבי העיר הענקית הזו.

התמצאות ותחבורה בעיר

אחד הדברים הכי טובים שעשינו היה לקנות סים מקומי. אנחנו קנינו סים של חברת Blau.de כי הם הציעו את האופציה הזולה ביותר - הסים עולה 10 יורו ומגיע טעון ב10 יורו. תמורת 10 יורו ניתן לרכוש חבילת גלישה של 1 ג'יגה למשך חודש, באמת שלא צריך יותר מזה. אין הרבה נקודות WIFI חינמיות בעיר והגלישה הסלולרית הצילה אותנו לאורך כל הטיול. ניתן לרכוש את הסים ברוב הקיוסקים בעיר. המכשול היחיד - האתר של החברה בגרמנית בלבד, אנחנו נאלצנו להשתמש בgoogle translate כדי להצליח להזמין, אבל אם אנחנו הסתדרנו כנראה שגם אחרים יסתדרו עם זה...

 מבחינת תחבורה, אנחנו קנינו כרטיס Welcome Berlin ל5 ימים. הכרטיס כולל נסיעה בתחבורה הציבורית בעיר - בקווי S וU, באוטובוסים ובקווי הטראם, כך שאם קניתם אותו אתם מכוסים. היתרון הנוסף של הכרטיס הוא שהוא מקנה הנחות לכל מיני אתרים ומוזיאונים בעיר. אנחנו השתמשנו בו בכדי לקבל הנחה בכמה מקומות ותמיד שווה לשאול האם הכרטיס מקנה הנחה כלשהי. מה שהציל אותנו במהלך השיטוטים בעיר היתה האפליקציה של הרכבת בברלין, היא נקראת BahnInfo ואני בטוחה שהיא קיימת גם לאנדרואיד. אל תשתמשו בGoogle maps כי הוא לא מכיר את קווי הטראם והאוטובוס ולכן תמיד ייקח אתכם באמצעות הU או הS. האפליקציה הרבה יותר טובה בניווט בעיר ובצירוף עם הסים המקומי, אתם מסודרים לטיול. עוד יתרון של האפליקציה לעומת גוגל, האפליקציה כותבת מה השילוט שיהיה כתוב בתחנה על מנת שתוכלו להבין איזה כיוון לקחת, בגוגל לא כתוב כלום וזה מאוד מבלבל.

לינה
ברוב המקומות ממליצים לישון באזור המיטה שזה בעצם מרכז העיר, אבל בהתאם למרכז די יקר ורועש שם. לאחר שניסינו במשך יותר משבוע למצוא מלון במחיר סביר בעיר ולא הצלחנו, החלטנו לחפש דירה. בכלליות, ברגע שנשארים באותה העיר למשך יותר מ4 ימים, אני מעדיפה דירה. זה נותן את האופציה לאכול ארוחה ביתית וקלילה ובדרך כלל משאיר יותר מרחב מאשר חדר במלון. חיפשנו המלצות באתר למטייל ובחרנו בדירה ברחוב sonnenburger  בשכונת פרנצלאורברג. הדירה היתה ממוקמת במרחק 5 דקות הליכה מתחנת U, S, טראם ואוטובוסים ובסמוך אליה אפשר למצוא לא מעט פאבים, מסעדות סופרים, מאפיות וגם קניון בגודל בינוני. היא נמצאת במרחק 3 תחנות מאלכסנדרפלאץ, אם זה עוזר למישהו להתמקם. הדירה עצמה מאוד מרווחת ומחולקת נוח. אמנם היא מוגדרת כלופט, אבל בגלל שהמטבח מרווח ונסגר על ידי דלת במידת הצורך, ניתן להפריד בין החדרים אם מישהו מעדיף לישון בזמן שהשני ערני. התלבטתי רבות ביני לבין עצמי האם אני ממליצה על הדירה או לא. בסך הכל המיקום שלה היה נוח, היא לא היתה יקרה ולנו, כאנשים שצריכים שקט כדי לישון, היא היתה שקטה יחסית וישנו שם מצויין, יותר טוב מאשר בבית. מי שמחפש להיות ממש במרכז העניינים, זו לא הדירה בשבילו. מצד שני, מאחר והתחבורה הציבורית כל כך מוצלחת, לא היתה משמעות למרחק הקצר ובמחי 3-4 תחנות היינו במרכז. הרכבת פועלת גם בסופ"ש וגם בשעות הקטנות של הלילה(אבל הופכת להזויה מעט בזכות הגרמנים המאוד שיכורים שממלאים אותה). היא עלתה לנו 70 יורו ללילה ולשם ההשוואה, מלון באותו אזור עלה בממוצע 140 יורו ומלון במיטה עלה החל מ170 יורו.

אטרקציות
לא אפרט על האטרקציות הרגילות מאחר שכאמור, קל מאוד למצוא פרטים על הרייכסטאג, שער בונדנבורג, רחוב הקניות קודאם, הפארק שבו החומה עוד עומדת ממש על שפת המים, צ'קפוינט צ'רלי ועוד...

שדה התעופה טמפלהוף - שדה שנבנה על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה והיום הפך לפארק עם אורינטציה לספורט. הפארק מישורי מאוד ולכן אפשר לצלם שם תמונות מדהימות. יש שם דוגי פארק ממש גדול ומרווח ואינסוף דשא לשים עליו את הראש. מאוד שקט שם כי הוא מרוחק יחסית מהמרכז ולכן לא מושך המון קהל. כשאנחנו ביקרנו בו היה שם קרקס נודד(אוי האירוניה, קרקס בשדה תעופה נאצי). מקום מומלץ לפיקניק רגוע. כניסה - חינם.

Topography Of Terror - מוזיאון פתוח לקהל הרחב שממוקם ממש כמה בלוקים מצ'קפוינט צ'רלי. המוזיאון מציג היסטוריה מצולמת של ברלין החל ממלחמת העולם הראשונה ועד לנפילת החומה. כתבות מעיתונים, פרופגנדה נאצית, מסמכים רשמיים ועוד. מאוד מעניין ולא רק בתור יהודי. ממליצה בחום לבקר במקום. כניסה - חינם.

The Story of Berlin - מוזיאון המספר ומציג את ההיסטוריה של ברלין לאורך 800 שנה. מודה באמת, עד שנת 1800 בערך ההיסטוריה של העיר לא כל כך עניינה אותי ומצאתי את המייצגים מעט ילדותיים, אבל החל מתקופת המהפכה התעשייתית הכל נעשה מעניין יותר והצורה שבה הציגו את ההתדרדרות של גרמניה למשטר הנאצי היתה מעולה וכך גם המיצג של גרמניה לאחר מלחמת העולם השניה. לא לוותר, נמצא ממש ליד הקודאם, אז לפני הקניות בH&M, תקפצו לביקור במוזיאון. כניסה - 10 יורו לאדם, אבל עם welcome berlin היתה הנחה של 2.5 יורו לאדם.

Palace of Tears - מוזיאון שהוקם בתוך המבנה ששימש לתנועה רגלית בין המערב למזרח. המוזיאון מתאר את החיים בברלין המזרחית לאחר הקמת החומה ומספק סיפורים אישיים של אנשים שהחליטו לברוח, והצליחו. ניתן לראות את התהליך שנאלצו לעבור אנשים שהיו מעוניינים לחצות את הגבול לצד השני. מקום מאוד טעון, מאוד מרגש ומעביר היטב את התחושה של חיים תחת משטר קומוניסטי. כניסה - חינם.

Bauhaus Museum -  מסתבר שהבהאוס זה לא רק מבנים לבנים עם מרפסות סימטריות. אני מצאתי את המוזיאון הזה מעניין ומרתק, מעולם לא למדתי עיצוב או אדריכלות, אבל זה תחום שמעניין אותי. עומר לא כל כך מתעניין בנושא ובכל זאת נהנה. מדובר בתצוגה לא גדולה במיוחד, אבל מאוד אינפורמטיבית, בעיקר בזכות התיאור המוקלט והפירוט באוזניות, אין טעם לשוטט בלעדיו. כנראה שזה טעם אישי, אני נהנת יותר מאמנות מודרנית או ממוזיאוני עיצוב מאשר מסוג האמנות שמוצגת בלובר למשל, כך שזה מאוד אינדיבידואלי. כניסה - 7\6 יורו, תלוי ביום. שוב, כרטיס welcome Berlin נתן לנו הנחה של כ2 יורו לכרטיס.