על הא, דא ושבוע האופנה

בשני האחרון ביקרתי בשבוע האופנה בתל אביב. החלטתי לקחת יום חופש מהעבודה כדי להנות מהיום בכיף וללא לחץ. עשיתי תוכניות להמשך היום אבל איפשהו בדרך משהו השתבש. התעוררתי בבוקר אחרי שינה לא רעה והתחלתי להתארגן. התארגנות של יום חופש, באיזי. כשכל הארגונים הסתיימו, גיליתי שאני לא באמת יכולה לצאת. חיפשתי את המפתחות בכל הבית(למרות שזכרתי בדיוק היכן הנחתי אותן ביום הקודם) ולא מצאתי. צלצלתי לעומר. מסתבר שבריחוף הבוקר שלו הוא לקח את שני הסטים ונעל את הבית, ואני בפנים. לתצוגה של 10 אני כבר לא אגיע, חשבתי לעצמי, ופתחתי את האייפד לשיטוט בוקר באתרים עד שעומר יגיע לשחרר אותי.

לאחר השחרור המיוחל, הגעתי מעט מוקדם לתצוגה הבאה, זו שאמורה להתחיל ב12(וכמובן שהתחילה בחצי שעה איחור), התצוגה של אניה פליט. הייתי מספרת לכם בשמחה קצת פרטים על הקולקציה, מה ההשראות של המעצבת וממה היא עשויה, אבל לא נתנו לי(או לאף אחת אחרת) שום פירוט או בריף, כנראה עוד סממן לבלאגן ששרר שם. אז אסכם זאת בכך, הקולקציה כללה דגמים לבישים וקלאסיים מאוד ודגמים שאני מאוד מקווה שהופיעו כחלק מאסטרווגנזה של תצוגת אופנה. גם בתצוגה הזו, בדיוק כמו התלונות על מוסקינו, הדוגמניות הלכו בקצב לא אחיד וחלקן נראו בפרופיל כמו עמוד שנתקע באלכסון אחרי הסופה של הסופ"ש. צילמתי וידאו של סיום התצוגה, אפשר לראות בו את רוב הדגמים חולפים:

מה לבשתי?

חולצת ג'ינס מכופתרת מיוניקלו בניו יורק, כ70 ש"ח.
חצאית מH&M מהסייל לפני כמה שנים, 59 ש"ח.
גרביונים מC&A בברלין, כ15 ש"ח.
נעליים מברשקה מסוף החורף שעבר, 300 ש"ח.
מטפחת על התיק משוק באמסטרדם, 5 ש"ח.
תיק של מארק ביי מארק ג'ייקובס דרך שופבופ.