יומולדת ישראלי

ארבעה חודשים חלפו להם מאוד מהר והביקור בישראל הגיע, מהר בהרבה מהקצב שבו עברה הטיסה חזרה לארץ, שלא לומר - המסע - 6 שעות לניו יורק, שעתיים במתנה, 11.5 שעות לישראל, כמעט 20 שעות שהרגישו כמו נצח(אני לא נרדמת בטיסות).

הביקור היה נחמד וכייפי, אבל לפרקים הרגיש קצת כמו ספיד דייטינג. שבועיים ברוטו, 12 יום נטו, ולא מעט אירועים שקשורים לחתונה אחת שמחה שלשמה בעצם הגענו, לא השאירו לנו המון מקום לתמרון. ובכל זאת, רצינו לבלות כמה שיותר זמן עם כולם. זה גרם לנו להיות קצת יצירתיים ובעיקר לא ממש לשבת במקום אחד. מה זה אומר? יום מרתון מפגשי תינוקות(חמודים באופן מפתיע), קבלת קהל בפאב החל מ18:00 ועד 23:00 עם מבקרים מתחלפים, ולא מעט נסיעות הלוך ושוב(1500 ק"מ בפחות משבועיים). לארה״ב חזרתי צרודה מדיבורים, שני קילו עודפים ועייפות מצטברת שמתחילה לחלוף(ותודה לטיפות מלטונין שהביאוני עד הלום).

ה-שולחן!

On top of it all, שלושה ימים לאחר הנחיתה חגגתי יום הולדת, 29 במספר.

כהחלטה אסטרטגית, הוחלט בשיתוף עם אמא שלי, לארגן בראנץ׳ המוני עם המשפחה המורחבת, חברים של ההורים שלי וחברים שלנו. אירוע מצומצם ל35 איש. בקטנה. כך שיצא לנו לראות את רוב האנשים לפחות פעם אחת במפגש הזה, מה שהוריד קצת מהעומס בשאר הביקור. 

שקשוקה מ30 ביצים. צנוע.

המון המון פשטידות

ועוגות!

זה היה יום הולדת קצת מוזר. אני לא יודעת אם הסיבה לכך היא הגיל שמתקרב להחלפת קידומת, התרגשות הביקור שהעפילה על התרגשות היומולדת, או העובדה שזה יומולדת ראשון בלי אבא שלי, אבל משהו בחדוות יום ההולדת הרגילה שלי קצת דעך. ואולי בכלל סופסוף הושפעתי מעומר, סרבן ימי הולדת ידוע והחלטתי לדבוק בגישת ה״מה כבר קרה״.

מצד שני, זו היתה סיבה ממש טובה לחזור חזרה לארה״ב עם פריטים של מעצבים ישראלים שאני מאוד אוהבת. שתי חצאיות מנעמה בצלאל, סנדלים חרדליים של לייבלינג, שרשרת מקסימה של שלומית אופיר, ושרשרת אלגנטית ומתוחכמת מסוהו(לא זוכרת את שם המעצב). וגם כמה ספרים ישראלים טובים, כי אני לא לגמרי שטחית ;)

אמא שלי טוענת שזו סתם התפלצנות אבל באמת שכבר הספקתי לשכוח כמה מגעיל בישראל באוגוסט. חם ודביק ומאוד מאוד חם. המעבר מ21 מעלות ל36 פלוס לא היה כיף במיוחד ואת רוב הביקור העברנו במזגנים או בקיטור על אי קיומו של מזגן. מה שגרר התלבשות מאוד מינימלית, בלי יותר מדי אביזרים. אני לא יודעת למה, אבל כשחם לי אני לא מסוגלת ללבוש יותר מדי אקססוריז, הם מרגישים לי כמו עוד שכבה. כן, השתגעתי, אני יודעת. אבל תמיד הייתי אחת שסובלת מחום(ותודה לאבא על הגנים האלה) ובסן פרנסיסקו הגעתי לנחלה. קל להתרגל לטוב...

מה לבשתי?

שמלה של אמריקן איגל ממרשלז, 10 דולר.

סנדלים של אירוסולס, כ200 ש״ח.

שרשרת של שלומית אופיר, מתנה מחברות.

סליחה על הפרצופים, היה לי חם...