המנגו הבשיל

היום בבוקר נכחתי בפרזנטציה של קולקציית הקיץ של מנגו בסניף דיזינגוף סנטר של החברה.

תמיד אהבתי את מנגו, עוד בתור טינאג'רית(לא כל כך מחוצ'קנת, תודות לסופי הקומטיקאית) חיבבתי את הרשת הספרדית, אבל איך לומר זאת בעדינות, את המחירים חיבבתי פחות. מהניסיון האישי שלי, הפריטים במנגו תפורים יותר טוב מהפריטים בזארה, לרוב הם גם פחות המוניים(מבחינת תפוצה). בראשי, מנגו היא אחותה הספרדיה והקצת יותר סקסית של טופשופ. כל ההקדמה הזו נועדה להסביר שהפעם אדבר פחות על הבגדים במנגו ויותר על השינוי החיובי שחל בתמחור הרשת, מאחר והקולקציות שלהם תמיד היו עדכניות ומדוייקות בעיני.

השנה מנגו החליטו להתאים את עצמם למצב הכלכלי או אולי למצב שוק האופנה בארץ ולהוריד מחירים.
נכון, עדיין קיימים הפריטים היקרים יותר בקולקציה, אך רוב הקולקציה ירדה במחיר. אם פעם הייתי נכנסת למנגו ולא מצליחה למצוא שמלה מתחת ל250 ש"ח היום אפשר למצוא הרבה יותר.
עוד בחורף מצאתי שם שמלת סריג מעולה ב150 ש"ח בלבד(מחיר של תחילת העונה). גם כעת ניתן למצוא לא מעט פריטים שכאלה. שמלות וטוניקות יומיומיות ב129-149 ש"ח. חולצות טי עם טוויסט ב59-79 ש"ח.
הקולקציה שדיברה אליי במיוחד וחיבבתי את המיתוג שלה היא קולקציית הthink up. קולקציה שמראש מכילה פריטים טרנדיים אך זולים יחסית. מה שמקל על המציאה של פריטים אלה בחנות היא התווית בוורוד פוקסיה שקל לזהות מרחוק.

מה שהבליט במיוחד מבחינתי את הבדלי המחירים היא שמלה פרחונית מתוקה וסקסית שנמכרת במנגו תמורת 189 ש"ח. שמלה דומה בקסטרו(בעיצוב פחות מדוייק משל מנגו) עולה 259 ש"ח, הפרש לא קטן שמדגיש את הגישה התחרותית יותר במחיר שנקטו ברשת. זוהי אינה דוגמא יחידה, נתקלתי בלא מעט פריטים שכאלה תוך הסתובבות אגבית בחנות. עד היום הייתי נכנסת למנגו בעיקר בסיילים בגלל המחיר, אני חושבת שעכשיו המחירים שלהם יותר משתלמים מרוב הרשתות הישראליות כמו קסטרו שמפריזים במחיר (אבל לפחות מציעים סחורה לא רעה) ורנואר עם תמחור לא הגיוני(ואיכות הגיונית עוד פחות).

ואלה המוצלחים שלי מתוך הקולקציה(שזמינה בתמונות), כדאי מאוד ללחוץ להגדלה:

תמונות - יח"צ.

פתאום אביב

סופ"ש רגוע במיוחד עבר עלינו. ספא(אספר בהרחבה כבר מחר), בישולים, מנוחה, טיול לחוף הים. מזג האוויר היה כל כך מצויין שממש התחשק לצאת לטייל לאנשהו. לים לא נכנסנו כי היה קר מדי, למרות שהיו לא מעט משוגעים בבגד ים על החוף. חכו יומיים, ביום שני 35 מעלות.

בשישי בערב ראינו את הסרט "יהודי טוב", האחרון של האחים כהן. הבנתי למה אנשים לא אהבו אותו כל כך, כנראה שהם רק זכרו איך הוא נגמר ולא את כל מהלך הסרט. אני דווקא ממליצה עליו בחום. יש לו לא מעט רגעים משעשעים(בעיקר לנו, כשמכירים את הטיפוסים...) אבל יש בו גם מעבר. אמירה על הדת, האמונות והסיפורים שעוברים דורות על גבי דורות. לי הזמן עבר מאוד מהר במהלך הסרט, מה שאומר שהוא מאוד זורם, כי לי אין סבלנות לסרטים איטיים. בקיצור, מומלץ.

בתמונות אפשר לראות את המשקפיים החדשים שלי מאירוקה. אני מאוד שמחה שבחרתי אותם כי הם מאוד פרקטיים ושימושיים מצד אחד ומצד שני יש להם איזה טוויסט.
מה אני לובשת?
האמת, לא מעניין במיוחד, אבל נוח. טי-שירט של "הסדנא" עם פיית החניה החמודה עליה. 60 ש"ח בטי-מרקט שנה שעברה. חצאית ג'ינס כהה מקסטרו עודפים, 50 ש"ח. גרביונים כחולים של לייף, 18 ש"ח. צמיד ממנגו, 50 ש"ח. נעליים אפורות מחנות בקינג ג'ורג', 75 ש"ח.

מקווה שגם לכם היתה שבת מהנה כמו לי...

מעידה קלה

טוב, שברתי מעט את צום השופינג לפני טיול שלי. אבל זה היה עבור משהו ממש משתלם.

היי! אפילו המוסלמים שצמים חודש שלם שוברים את הצום כל ערב וזה "בחוקים" של הצום. אז אני החלטתי שחוקי הצום שלי אומרים שאם פריט ממש שווה וזול אז מותר לשבור את הצום. אל תשפטו אותי!

הכל התחיל מאוד תמים. הלכתי היום לדיקור סיני, המכון נמצא בצמוד לקניון רמת אביב(חכמים יגידו שזהו מקור הבעיה...). אחרי הדיקור החלטתי להכנס לקניון כדי לעבור בברשקה ולראות על מה כל הרעש. עמדתי בכל הפיתויים שם, כולל חולצה עם שרוולים נפוחים מעט ב59 ש"ח, חגורה דקה עדינה ב39 ש"ח ועוד. יצאתי והחלטתי להציץ בטופשופ. רק לראות אולי יש משהו יפה ששוה לנסות לתפור לבד. פה נפלתי.
מחלקת הסייל הפכה לשווה במיוחד. המון ג'ינסים יפים ושמלות מיוחדות ב130 ש"ח בלבד. לא תמדדי? זה פשע!

אז מדדתי ואף שילמתי על שמלה מתוקה(האמת שלקרוא לה שמלה באורך הזה זה לא כל כך מדוייק) הזו. שמלת מעטפת שיושבת יפה מאוד על הגוף. עכשיו גם לי יש פריט מהקולקציה של קייט מוס. וזה למה אני אוהבת סיילים בחורף. אפשר לקנות פריטים שמתאימים לקיץ בזול.

אני מניחה שאצטלם איתה בקרוב לבלוג ותקבלו תמונות אמיתיות שלה.

חזרה לברשקה. קולקציה לא רעה בכלל לנשים, קולקציה נחמדה ובלי הפתעות לגברים. מחלקת הנשים גדולה בהרבה. המחירים די דומים למחירים של פול אנד בר, יש פה ושם פריטים זולים יחסית, אבל גם בפול אנד בר יש פריטים שכאלה, בדרך כלל בייסיק. אם אתם גם ככה קונים בקניון רמת אביב אז שווה להוסיף את החנות לסבב הזארה-פול אנד בר, אבל ממש אין טעם להגיע במיוחד. זה פשוט עוד ממה שיש לזארה ופא"ב להציע רק בצבעים טיפה אחרים.

סופ"ש נעים לכולם, מלא בתחדשויות משתלמות :)

Fashion DC

אתמול הלכנו, החבר ואני, לאירוע השקה של מתחם האופנה בדיזנגוף סנטר. האמת, נדמה שההשקה היתה מעט באיחור, כי המתחם מתפקד כבר לא מעט זמן, אבל בארצנו הקטנטונת זה לא רע שכל דבר הוא סיבה למסיבה.

האמת, יש במתחם לא מעט תוספות ראויות לסנטר, שבלעדיהן היה נשאר מיושן ולא עדכני. תוספות כמו מנגו, G-Star, women secret המתקתקה נותנות למקום תחושה יותר צעירה ורעננה.

אם עדיין לא קפצתם, שווה ביקור.

היו לי כמה תגליות באירוע הזה:
1. הדוגמניות בארץ לא גבוהות בכלל. רוב הבחורות שם היו נמוכות ממני ואני 1.70 והייתי עם עקב של 9 ס"מ(גם הן היו, על יותר).
2. ספי חזרה להיות צהובה והמעיל האדום שלה יפה במציאות עוד יותר מבתמונות, עשה לי חשק להוסיף לרשימת הקניות לארה"ב.
3. הבוילרים צריכים להצטלם לבלוג למרות שלל התירוצים שלהם ללמה לא, הם מתלבשים נפלא. והחלק הגברי צריך לספק אלטרנטיבה גברית שפויה לכל המצטלמות הקיימות ברש. הלו בוילרים, שומעים אותי? :) .
4. יש לא מעט אנשים מאוד מבוגרים שלא נראים קשורים באירועים האלה.
5. כמעט כולם מרגישים לא בנוח בסיטואציה.
6. לצלמי פאפרצי יש מצלמות ענקיות!
7. ביקשו שמפניה, נמזגה מבקבוק מסויים. ביקשו קאווה, נמזגה מאותו הבקבוק המסויים, ביקשו למברוסקו, נמזג מאותו הבקבוק המסויים. כנראה שכבר אין באמת הבדל...

מה לבשתי?
שמלה חומה מזארה, 80 ש"ח מלפני כמה שנים.
גרביונים חומים מפוספסים, 50 ש"ח מאפרודיטה.
שרשרת שהופרדה לצמיד ושרשרת, דיווה, 10 ש"ח.
נעליים מזארה, 200 ש"ח.
לק חום, שוק בצלאל, 5 ש"ח(ומצויין באופן מפתיע).

קלואז אפ לא מחמיא במיוחד, אבל רציתי לתפוס את הפסים היפים של הגרביון.
כבר עומד להיגמר לו עוד שבוע.

English mother fucker, do you speak it?

מהכותרת אפשר להבין שהתחפושת השניה שלי היא למיה וואלס, הדמות מסרט הקאלט ספרות זולה.

למי שהצליח לשכוח, הכותרת לקוחה מסצינה מאוד מוכרת מהסרט. המשפט תקוע לי בראש מאז שראיתי אותו לאחרונה ביום כיפור, בגרסת HD מורחבת. למרות שראיתי את הסרט עשרות פעמים, הוא מהנה ומפתיע בכל פעם מחדש. כמובן, בהנחה שלא רואים אותו על בסיס שבועי אלא פעם בכמה חודשים.

באופן מאוד מפתיע, הרעיון לתחפושת הגיע אליי דרך הפוני. הסתכלתי על הפוני המפונפן אחרי המספרה וישר עלתה לי הדמות הזו לראש. האמת, התחפושת הזו בקושי דורשת השקעה. חולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים שחורים עד מעל לקרסול, נעליים שטוחות, ליפסטיק אדום לוהט והרבה שחור בעיניים. במידה ואין לך תספורת דומה, אז עוד כמה עשרות שקלים על פאה והופ, את מיה וואלס.

כך שגם לתחפושת הזו, בדומה לתחפושת ההיפית שלי, לא נדרשתי להוציא סכומים אדירים. מלבד רכישה של ליפסיטיק אדום(כי אני לא שמה אודם או גלוס, דביק לי ולא נעים לי) וסיגריה ב2 ש"ח מהפיצוציה בתור אביזר משלים.

אז לראשונה בחיי עשיתי לעצמי פן חלק לשיער. מעולם לא החלקתי את השיער כי זה לא החמיא לי, לפי דעתי. וגם אחרי היישור הזה דעתי לא השתנתה. האמת שבתמונות האלה הפן נחרב על ידי הגשם שתפס אותי ב3 מטרים בין האוטו לבית.

את השפתון האדום קניתי בשבוע שעבר במבצע בסופר פארם. האמת שלומר קניתי זה לא כל כך מדוייק. אמא שלי רצתה לקנות את הקונסילר הירוק של פופה והיה מבצע בסופר פארם של פריט שני ב5 ש"ח. אז אמא קנתה קונסילר ואני קיבלתי ליפסטיק. אני מקווה שעוד אשתמש בו בעתיד, למרות שאני בספק שהוא ישמש אותי רבות. למה? כי אני לא משוכנעת שזה יפה לי, כי זה לא נוח אם יוצאים עם החבר(אין נשיקות!) וכי התחושה מאוד מוזרה ולא טבעית לי. כנראה שגם לזה צריך להתרגל.

ולסיום, איך אפשר לדון בספרות זולה מבלי תמונה אחת בסטייל של סצינת הריקוד המוכרת? פורים נגמר, מקווה שנהנתם!

פורים שמח

השנה חיפשנו תחפושת זוגית. כמה חבל שנזכרנו ביום רביעי בערב שאנחנו רוצים תחפושת, ועוד זוגית. הרעיון הכי טוב ומעשי שהיה לי הוא להתחפש להיפים, בהשראת הסרט Taking woodstock שראינו לאחרונה(סרט טוב, מומלץ בחום!). כנראה שלכולנו קיימים בארון הפריטים הבסיסיים ליצירת תחפושת של היפי מה70'.

בכל אופן, בחמישי נסעתי אל ההורים ברחובות לביקור קצר ונבירה בארון. מצאתי את המכנסיים האלה בארון. קודם כל הם מימי התיכון שלי והם עולים עליי ונסגרים והכפתור עומד בזה לחלוטין. Ahh!

ירדתי למטה שמחה ומרוצה, הודעתי לאמא שלי חגיגית שהמכנסיים עולים עליי. התגובה שלה היתה "יופי, אבל יש עליהם כתם". וכאן נכנסה שגעת הציורים שלי. הכל התחיל מלצייר פרח על הכתם ומשם זה גלש לשדרוג כללי של המכנס, אבל אני חושבת שזה מה שעשה את התחפושת. מאחר והפרחים שציירתי היו באדום, בחרתי ללבוש גופיה אדומה מפול אנד בר. מעל לבשתי חולצה מכופתרת מזארה(הפריט הראשון שקניתי בזארה אי פעם, משמעותי? אולי...) וצירפתי נעלי בובה פרחוניות באדום. את השרשראות אמא של החבר תרמה לטאץ' סופי של התחפושת.

אני דווקא מאוד מרוצה מהתחפושת.עם התחפושת החביבה הזו הלכתי למסיבת פורים בבית של חברים שהיתה שמחה ומשעשעת. רצינו דווקא ללכת לאיזו מסיבה "אמיתית" אבל לא הצלחנו למצוא משהו מושך באמת. לפי הדיבורים שהיו לי עם אנשים אחרים, בעבודה או עם החברות, גם הם לא מצאו לעצמם מסיבת פורים משובחת. נו טוב, בכל זאת נהננו.

למחר יש לי עוד תחפושת, ראויה יותר למשרד. צילומים בהמשך...

שבוע טוב!

It's bag time

אוקיי, הגיע הזמן, אני צריכה תיק עור בצבע חום ג'ינג'י. בעקבות הצורך הזה שוטטתי בחנות של אלדו בקניון רמת אביב. אם לא היו מפעילים עליי את הטריק הכי נלוז של אנשי המכירות, כנראה שגם הייתי קונה אותו ולא מתאפקת עד לטיול לארה"ב.

מהו הטריק אתם שואלים? ובכן, הטריק הורכב מאוסף טריקים רחב. זה התחיל ב"זה התיק האחרון מהדגם הזה, הוא פשוט נחטף". המשיך ב"הוא מהקולקציה החדשה אבל יש עליו הנחה, הוא עולה עכשיו רק 250" וזה נגמר בקופה ב"אוי מתוקה, המחיר שלו הוא 279 ולא 249, אבל כבר רצית אותו אז מהם עוד 30 שקלים". אני שונאת שעושים עליי את הטריקים האלה ועד הטריק של הקופה אז כבר החלטתי לקחת אותו וזהו, אבל אחרי הטריק עם המחיר הפסקתי להתפשר ויצאתי מהחנות. לא, זה לא קרה בטעות. עבדתי בחנות בגדים, עושים את זה לגמרי בכוונה (ברוב המקומות). מהסיבה הפשוטה שזה עובד. אם כבר אהבת משהו והגעת איתו לקופה, כבר שלפת את הארנק, כנראה שתהיי מוכנה לשלם את האקסטרה 10-30 ש"ח.

אני לא, כי עצם ביצוע הטריק עיצבן אותי.

בכל אופן, זו הסיבה שנכנסתי לאתר של אלדו על מנת לראות מה מחירי התיקים האלה בUS Of America ומה יש עוד להציע (כדאי ללחוץ על הלינק לכל תיק, זה יוביל אתכם אל האתר של אלדו).

1. מחיר : 50$, ראיתי אותו גם בחנות בארץ ב270. לא הפרש מאוד גדול. לאתר.
2. מחיר: 45$. קצת מבוגר יותר לטעמי אבל מאוד מעניין. לאתר.
3. מחיר: 50$. קלאסי במידה מסויימת. לאתר.
4. מחיר: 35$ במבצע במקום 45$. הכיסים הקדמיים מעניינים. לאתר.
5. מחיר: 50$. שוב, כיסים מעניינים. לאתר.
6. מחיר: 35$ במבצע במקום 45$. זהו התיק מהסיפור בחנות בארץ. הוא גדול במידה הנכונה ונראה נוח ושימושי. לאתר.

בסך הכל נראה שההפרשים מול המחירים בארה"ב לא גבוהים כל כך(בניין ווסט או סטיב מאדן ההפרשים גבוהים בהרבה).
אם אתן לא חייבות את התיק עכשיו, שווה להתאפק קצת עד שיתחילו ההנחות.

המקורות שלי לוינטג'

ראשית אדגיש שאני לא מבקרת אף אחד על הבחירות הצרכניות שלו, אני רק מציינת את הבחירות הצרכניות שלי שמושפעות מהפרעות נפשיות שהן לגמרי שלי.

וכעת אסביר. מעולם לא נכנסתי לחנויות יד שניה. משהו בכל הקונספט הזה של לבישת פריט שמישהו אחר לבש די דוחה אותי ולא משנה איזו עבודה טובה עושה הניקוי היבש, על נעליים יד שניה אני לא אדבר בכלל, לדעתי האמונה התפלה שאומרת שאסור להוריש נעליים היא אמיתית לחלוטין. איזה טוב יצא מנעל שמכילה בקטריות משנות ה40'?

אגב, זה לא שלא ניסיתי. ניסיתי. בכנות. אבל כבר מהכניסה לחנות עולה ריח ישן וטחוב. זה לא וינטג', אני לא בטוחה לגמרי שיש הגדרה רשמית ל"מהו פריט וינטג'", אבל לפי ההבנה שלי, מדובר בפריט ישן שנשמר עם התווית המקורית שלו או שנשמר במצב טוב והוא לפחות בן 40. כלומר מכנסיים מזארה מהסניף הראשון בארץ הם אינם וינטג', הם פשוט יד שניה.

אחרי כל ההקדמה הזו אספר שאת הוינטג' שלי אני אוספת מסבתא. למזלי יש לי סבתא מהזן האוגר כך שניתן למצוא אצלה בדירה בב"ש ארונות גדושים בכל טוב. בביקור האחרון מצאתי, מלבד שלל הצעיפים, קומביניזון ורוד ומיוחד, חדש וממתין רק לי שאעדכן לו את הגזרה. אהבתי מאוד את הצווארון המלבני (שנוצר רק לאחר שפרמתי תחרה בדוגמה מאוד כעורה מאזור הצווארון).
וכך עשיתי. פרמתי תחרה מיותרת, הצרתי גזרה, קיצרתי אורך והנה, גופיה בסגנון לנז'רה, "וינטג'ית אמיתית" :)

אל הגופיה החדשה בארון צירפתי חצאית בכחול כהה שתפרתי לבד. גרביונים בצבע פחם של לייף, 8 ש"ח. נעלי עקב באפור-כחול של סטיב מאדן, 220 ש"ח. שרשרת צדפים צבועים מתאילנד, 10 ש"ח. צמיד כסוף משוק הכרמל, 10 ש"ח. טבעת ורודה ממגנוליה, 300 ש"ח.
יצא אאוטפיט בהרכבה עצמית טוטאלית, לא?

השבוע הזה עובר לי מהר מדי...

רשימת קניות

זה קצת פדנטי מצידי לערוך רשימת קניות שכזו, מאחר וזו לא בדיוק רשימת קניות לסופר. מדובר ברשימת קניות לטיול בארה"ב. נכון, אני לא נוסעת בשביל השופינג. יש לנו במסלול לא מעט נופים, אתרים, כבישים וחופים. אבל אני באמת חושבת שחלק מהחוויה של טיול בארה"ב הוא להנות מהשיטוט בחנויות האמריקאיות. זה נכון שהיום אפשר להשיג את הכל כבר בארץ ואם ממש מתאמצים אפילו במחיר סביר, אבל יש משהו שונה בחוויות הקניה האמריקאית לעומת חוויית הקניה הישאלית. שם הכל גדול, מגוון ונוצץ in your face. אולי זו תחושה ששמורה רק לי, אבל לפי המזוודות המתפוצצות של נוסעי הטיסות הטראנס-אטלנטיות כנראה שאני לא לבד.

בכל אופן, אחרי שבפעמים הקודמות שיצא לי לעשות שופינג שכזה בחו"ל(ניו יורק, תאילנד) הרגשתי שהפעם אני רוצה להיות ממוקדת ולקנות דברים שבאמת חסרים לי (כן! גם לי יש חוסרים בארון, לכולנו יש) או דברים שישמשו אותי יותר. כמובן שיש גם חלק להתפרעויות על פריטים מיוחדים. אבל המטרה שלי כרגע היא להכין רשימה של דברים שאני שמה לב ביומיום שיכולים להשלים את המלתחה שלי בצורה טובה מאוד.

והנה הדגמה קצרה למה שכלול ברשימה(אם ה google sheets קורס, אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי... )

ליקטתי בשיטוטים דוגמאות למה שאני מחפשת. כאן בכיוון השעון: אוקספורד שטוחות ב-23$, ארתיק שחור וקלאסי ב7$ ומוקסינים מתוקים ב25$, כולם מהרשת העממית Payless. תיק בגוון אפור-תכלת של ניין ווסט ב45$. ולסיום, קניה שלא בטוח תתבצע אם המחיר לא ירד, אוקספורד מדהימים בשחור ולבן של סטיב מאדן, ב80$ כנראה שהם לא יהיו שלי, לא שווה את זה(אבל אני אבדוק אותם בלייב כדי לוודא).

עוד ברשימה המתארכת, טרנץ' בצבע אבן, ג'קט עור חום ג'ינג'י ותיק בגוון דומה, ג'קט ג'ינס מעניין ועוד ועוד.
יש הצעות לצרף לרשימה? :)

ביקור אצל סבתא והשכן שלא ישן

בחמישי סופסוף נסעתי לבקר את סבתא שלי. היא גרה בבאר שבע הרחוקה וביקור אצלה הוא לא בדיוק גיחה קצרה, אלא דורש להקדיש יום שלם. בכל פעם שאני חוזרת משם אני מצטערת שלא מתאפשר לי לבקר אותה לעיתים תכופות יותר.

גם הפעם, כמו בביקורים הקודמים של אמי ושלי אצל סבתא, נשלפה שקית ממחבוא חדש ובה ערימת צעיפים מלהיבים ומושכים את העין.

בכל פעם אני ואמא שלי מתפלאות "איך זה שלא הראת לנו אותם בפעם הקודמת?" והיא פשוט מחייכת ואומרת "למילה היו הרבה צעיפים, היא היתה מאוד אלגנטית". כמו שסיפרתי בעבר, מילה היתה אחותה הצעירה של סבתי שנפטרה לפני כ10 שנים מסרטן. היא היתה חובבת אופנה מושבעת וחלק גדול מהארון הענף שלה הועבר לסבתי בירושה.

היו שם צעיפים מצרפת ואנגליה וסתם צעיפים מרהיבים משנות ה70 שנשמרו היטב. אני בחרתי לי 4 צעיפים ומטפחת אחת מכל הערימה וכבר יש לי פייבוריט חדש, הכתום עם הנקודות(גם היום הוא מעטר לי את הצוואר). הפרחוני גם נראה לי מאוד אופנתי כרגע. הצעיף הניאוני הוא קצת הימור ואני לא בטוחה שאלבש אותו יותר מדי, אבל הוא מאוד אייטיזי כך שגם הוא אופנתי כרגע.

אחרי הנבירה הקבועה בארונות יצאנו, שלושה דורות של נשים, לאכול במסעדה. איכשהו, תמיד אנחנו מגיעות לערביקה. מסעדה מעולה בב"ש שמגישה כל סוג אוכל שקיים וגם עושה את זה טוב. מסעדה מאוד תל אביבית באווירה שלה. אני זוכרת מימי כסטודנטית באב"ג את ההופעות שהיו מקרינים שם על המסכים בלילות. תמיד נהנינו לשבת שם על סושי ואלכוהול. זיכרונות...

בערב חזרתי למרכז ויצאנו לשתות משהו עם חברים. איכשהו פאב "השכן" בקצה אבן גבירול הפך להיות המקום הקבוע שלנו למפגש. הוא קרוב לבית של ביני והשותף השני לבילוי משוכנע ששם הוא מכיר את כל אפשרויות החניה הקיימות. בחמישי האחרון העברנו מסע כומתה שכלל טיפוס על הר קטן בדרכינו מהחניה אל הפאב.
האמת שאני די מחבבת את המקום הזה, למרות שנראה שאת רוב המלצריות שם בוחרים לפי עיני העגל שלהן. האווירה שם תמיד נעימה ולא משדרת לחץ ונואשות כמו רוב הפאבים התל אביבים. התאורה לא חשוכה מדי והמוזיקה טובה ובדציבלים סבירים. המקום מאוד מצליח כבר לא מעט זמן והחל מהשעה 10 כבר קשה למצוא מקום לשבת. גם באמצע השבוע.

למה צילמתי את החשבון? כי הוא מאוד מוזר! החל מהכתובת, ממשיך במספר הסועדים, עובר לשם המלצרית ומסיים בשורה המאוד ברורה, "נאמר כבר הכל!!!!".

עוד דברים מוזרים באזור. מספרה סמוכה שבכל פעם שאנחנו עוברים לידה ישן בה כלב אחר.
מה לבשתי?

ג'ינס סקיני מפול אנד בר, 80 ש"ח בסופעונה של החורף שעבר. גופיית סאטן בצבע קרם, 80 ש"ח בגולף לפני 4 שנים. צעיף כתום, ירושה מסבתא. ארתיק וורסאצ'ה, ירושה מדודה.

שבוע חדש התחיל עם פוסט ארוך במיוחד. שבוע טוב לכולם!

השקות ונשיקות

אתמול בערב הלכתי עם ביני לאירוע ההשקה של חנות אירוקה בסנטר. שתינו לנו שמפניה מפחית, ממש פריס הילטון קטנטנות. נפגשתי עם כמה בלוגרים שעד היום היו כתובת אינטרנט, אבל עכשיו אני יכולה להדביק פנים אמיתיות אל המילים.

אחרי המינגלינג בחנות עלינו למעלה כי ביני היתה צריכה לשירותים. בזמן שחיכיתי לה על הספסל ליד הגיע בחור(לבוש מהמם ועם שיער שבא למות) עם שתי בחורות שהשאירו אותו עם לא מעט שקיות וגם תמונה ארוזה וחמקו לשירותים. הוא נראה מאוד מסכן ואבוד. בינתיים ביני חזרה מהשירותים והחלטתי שדווקא נחמד לי להצטלם ליד הטלפונים. בעידוד של מר בחור גם הרמתי את השפורפרות ועשיתי פוזות למצלמה. היה מאוד מצחיק וכיף וכשהחברות של מר בחור חזרו, גם הן הצטרפו לשיחה.

דיברנו על זה אחר כך, אני וביני, שאל הסנטר מתרכזת אוכלוסיה מאוד מגוונת. אנשים מגניבים ונחמדים שכאלה, שניתן ביתר קלות לפתח איתם שיחת חולין נעימה ולהחליף שמות לפייסבוק. ומצד שני, לראות כל מיני ליטל מעתוקיות או הגרסה היותר מפחידה שלה (מישהי מידה 46 לובשת טייץ מידה 38 וגופיית פאייטים שלא ידעה שהיא כל כך אלסטית).
כזה הוא הסנטר, מגוון מאוד.

אחר כך אספתי את החבר והלכנו לאיבוד כרגיל בחיפוש אחר טוני ווספה. שנינו תמיד יודעים איפה זה בערך. לא מצליחים לזכור אם זה על דיזינגוף או בן יהודה. זוכרים שזה קרוב לנמל ושליד יש גלידה. אחרי כמה "שיט אין פה ימינה" וקצת "אוי נו באמת, למה אין פרסה בת"א?!" אנחנו מגיעים לטוני ומגלים שכל הזמן הסתובבנו סביב אותו הבלוק בערך. מה לא עושים בשביל פיצה טובה.

מה לבשתי?

שמלה בצבע תורכיז בהיר מתאילנד, 20 ש"ח(יש לה אחות תאומה בצבע סגול לילך). הצעיף המהולל שלי, 20 ש"ח. נעלי בובה אפורות, 75 ש"ח מחנות בקינג ג'ורג'. טבעת וורודה, מגנוליה, 300 ש"ח. לק אפור של אורלי, 20 ש"ח. היה שם גם ז'קט עור אפור שהשלים את כל עניין הנעליים, אבל התמונות יצאו לא משהו איתו, אז תאלצו להאמין לי.

היום אני נוסעת לבקר את סבתא אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי. נכדה רעה. אבל היא גרה בב"ש, יש הנחות.
סופ"ש נעים לכולם.

סיבוב בוקר

אז בסיבוב הבוקר שלי היום נתקלתי בכתבה מעניינת בYNET על מחירי H&M בארץ והשוואה לעומת מחירי הרשתות האחרות. כדאי לרפרף.

עוד הארה נוגעת לחצאיות הבד שניתן כעת למצוא גם בקסטרו. אם בא לכן ללכת על משהו בין קסטרו לאלנבי, בS-Wear יש סייל על החצאיות האלה והן עולות 37 ש"ח בלבד, בהנחה שיש לכן חבר מועדון. סביר להניח שאם אין לכן, אז אתן מכירות מישהי שיש לה.

אגב, אפשר פשוט להזמין מהאתר והמשלוח חינם. לא חייבים להזיז את הטוכעס ממסך המחשב.

פינת הנעל

מזמן לא היתה לנו כזאת והגיע הזמן. האמת שפשוט יצא שכל נעל שקניתי הותאמה מיד לאאוטפיט חדש כך שלא היתה נעל שקיבלה את הכבוד המגיע לה בפינה משלה.

הפעם מדובר בנעל של אמא שלי, מה שמסביר את הסיבה לפינה נפרדת. את הנעליים שלה אני לא יכולה לנעול. לצערי מפרידות בינינו 2 מידות שלמות.

כל זה לא מונע ממני להנות מהיופי של הבייביז האלו.

כפי שניתן לראות, הן ממקס מורטי. אני חוששת שאמא שלי מפתחת אובססיה קלה. אבל אם להיות כנים, מדובר בהרחבה לאובססיה קיימת אצל כל הנשים בעולם, נעליים!
בכל אופן, הזוג הזה היה עכשיו בסייל חורף ולכן עלה 300 ש"ח במקום 600. תוסיפו את ההנחה מהתשלום בתווי קניה והנה לכם נעל איכותית של חברה איטלקית ב250 ש"ח בלבד.
כבר כתבתי לא מעט פעמים על האיכויות של הנעליים שלהם ואדגיש זאת עכשיו שוב. מדובר בנעליים שבהן גם הסוליה היא מעור. האימום של הנעל מושקע והגיוני ולכן העקב מאוד נוח להליכה והעור הוא עור איכותי. מדובר בנעליים שישארו אצלכן לאורך זמן בארון. נכון, המחירים שלהם בעונה יקרים יחסית לשאר הרשתות. מצד שני, אתן מקבלות כאן מוצר הרבה יותר איכותי. אבל האמת שהדרך הנכונה ביותר להנות מהנעליים שלהם היא לחכות למבצעי סופעונה.

DIY הרבה שמש ו

בחמישי האחרון, עוד לפני ההסתובבות בסנטר וארוחת הצהריים המופלאה עם נעלולה בשגב אקספרס, הספקתי לקפוץ לגיחה קצרה לנחלת בנימין כדי לקנות בד בשביל פרוייקט DIY שתכננתי לעשות.

ביריד מעצבי העיר ראיתי צעיף עשוי בד מאוד מיוחד ויפה, הוא היה עשוי עיגולים צפופים מושחלים על בד. מאחר והצעיף היה יותר ביותר מדי מראה וולנים בשבילי והמחיר, 200 ומשהו ש"ח גרמו לכך שלא שלפתי את הארנק.

החלטתי להכין גרסא משופרת משלי לצעיף. האמת שזה לא דרש המון המון עבודה, אבל יש שם לא מעט עבודה מעצבנת, לגזור את העיגולים מהבד. בסופו של דבר לקח לי כשעתיים של עבודה להכין אותו וכ20 ש"ח עבור מטר וחצי בד.

בשבת קפצנו לארוחת צהריים אצל ההורים שלי. היה חם מאוד ולכן היתה סיבה מצויינת לאוורר את החולצות הקצרות מהארון. המטרה העיקרית היתה ללבוש את הצעיף, כי אמא שלי רצתה לראות אותו. גם זה בסיס טוב להרכבת אאוטפיט :)

אז מה לבשתי?
גופיה מהיינס, 50 ש"ח בסופעונה. ג'ינס מתאילנד, 55 ש"ח. נעלי עקב במוקה מקסטרו עודפים, 35 ש"ח. צעיף מעשי ידי, 20 ש"ח ושתי אצבעות דואבות. חגורת צמות מתאילנד, נקנתה בשוק סופשבוע בבנגקוק תמורת 12 ש"ח בלבד. יש לא מעט מציאות מיוחדות בשוק הזה. אם יוצא לכם להיות בבנגקוק בסופ"ש, אסור לפספס, אנחנו בילינו שם כמעט יום שלם.

את התמונות היפות ומלאות השמש וירוק האלה צילמנו בפארק קרוב לבית של ההורים שלי. מסתבר שלפארק קוראים פארק ניו יורק. הוא קטן ויפה. יש בו המון שבילים קטנים וניכר שהשקיעו מחשבה בעיצוב הגינון שבו ולא סתם שתלו עצים במקומות נבחרים. מאחר ולהורים שלי יש חצר לא יוצא לי כל כך לשבת בפארקים ברחובות, אבל הפארק הזה נראה כל כך יפה מהמכונית ששיכנעתי את החבר לעצור ולעשות את הצילומים כאן.

הוראות מפורטות יותר לכל המעוניינת

אני גזרתי את העיגולים מקיפולים של הבד ובכך גזרתי 12 עיגולים בפעם אחת, אבל אחר כך מאוד כאבו לי האצבעות...
בכל אופן, לאחר שגוזרים את העיגולים מחוררים חור קטן באמצע. משחילים את העיגול על פס הבד וקושרים קשר. חוזרים על הפעולה עד שיש קבוצה של 6 עיגולים. קושרים קשר נוסף במרחק של כ3-4 ס"מ ומשחילים שוב 6 עיגולים באופן דומה. את המרווחים תעשו לפי מה שנראה לכן טוב, רק אל תשכחו שהבד נמתח קצת וגורם למרווח להיות מעט גדול יותר ממה שעשיתן.

אירוקה בסנטר

היום ביום קייצי שכזה יצאתי לי לצוד אנשים בדיזינגוף סנטר ולחלק להם משקפי שמש. למסע הצייד הצטרפה אליי נעלולה כדי שלא יהיה משעמם ויהיה עם מי לפטפט ולמי לקטר כשאנשים מסרבים ברוב חוצפתם :)

כן, באופן מפתיע, לא מעט אנשים אמרו לא למשקפי שמש חינם לבחירתם. אנחנו כנראה הפכנו לכל כך חשדנים, מחפשים מה הקאצ', מי מנסה לעבוד עלינו ומה רוצים להשיג מאיתנו. שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא מאשימה את האנשים שכך מיד הם חושבים. להיפך, אני מבינה מאיפה החשדנות מגיעה. כי בואו נהיה אמיתיים ונפוצץ את בועת המציאות, לרוב באמת יש קאצ', הפעם לא היה. אחרת לא הייתי עושה את זה.

בכל אופן, כל האנשים שהסכימו לקבל את המשקפיים ולהצטלם היו נחמדים ביותר. שוטטנו יחד בחנות ועזרתי להם לבחור. לא שאני מומחית גדולה, אבל כנראה שתמיד אנשים ישמחו לשמוע דעה לא משוחדת של אדם נוסף. גם המוכרים היו מאוד חביבים ועזרו לנו כמה שיכלו. החנות מעוצבת בסגנון מאוד נקי והיי-טקי שכזה. מואר כך שנוח לבחור והתצוגה מסודרת מאוד נכון ובצורה מרווחת כך שנעים לשהות בחנות.
דגמי המשקפיים מאוד מגוונים וכל אחד יכול למצוא את עצמו שם. ממשקפיים ספורטיביות ועד לענקיות בגוון סגול. שני הזוגות האחרונים שקניתי בשנה שעברה ומלפני שנתיים נרכשו לגמרי במקרה גם באירוקה, כך שתמיד ראיתי בהם אלטרנטיבה טובה לקניית משקפיים, ממותגים או לא.

מה אני לבשתי לכל ההסתובבות הזו?
טוב, מאחר והייתי חייבת לנעול נעליים נוחות, הלכתי על נעלי בובה שטוחות ונוחות ואפשר לומר בביטחון שה"אאוטפיט נבנה סביבן". לחצאית מתנפנפת מטופשופ(100 ש"ח בסייל) צירפתי גופיית סריג ממנגו עודפים(40 ש"ח), גרביון שחור אטום של לייף(18 ש"ח), ג'קט ג'ינס שנרכש לפני 6 שנים בזארה(נניח שזה היה כ200 ש"ח, אני לא מצליחה לזכור כל כך אחורה), עגילים אדומים של מיכל נגרין(120 ש"ח) ותיק צהוב חרדל גדול ונוח שהועבר אליי מאמא.

סופ"ש אביבי במיוחד צפוי לנו, מקווה שתנצלו אותו.
אגב, סופסוף קניתי בד בנחלת בנימין בשביל להכין צעיף. כמה חבל שהחורף חולף לו.

כן ולא

כן, אני מזמינה אוכל.
לא, אני לא עושה את זה כל יום.
כן, אני גם מזמינה פיצה מדי פעם.
לא, לא הפיצות הדקות והרופסות שנפוצו כל כך בת"א.
כן, זה אומר שאני נאלצת להזמין פיצה מטר, כי רק הם מכינים פיצה שעוביה עולה על 2 מילימטר.
לא, זו לא הפיצה הכי טעימה שאפשר להשיג בת"א.
כן, הפיצה הכי טעימה בת"א היא טוני ווספה.
לא, אני לא מבינה איך עסק ששמו מכיל את המילה "ווספה" לא עושה משלוחים.
כן, ניסיתי למצוא תחליף לטוני ווספה שגם עושה משלוחים.
לא, לא מצאתי. מלבד לוי'ס פיצה שמחזיקים שליח שמוכן לסוע מרחק של עד שני בלוקים מהפיצריה.
כן, מה ששמעתם(או יותר נכון קראתם).
לא, הוא לא הולך ברגל, יש לו נו, איך קוראים לזה, ווספה!
כן, סטיתי מהנושא.
לא, לא התכוונתי, כבר חוזרת.
כן, אני יודעת שפיצה זה משמין.
לא, לא אכפת לי, אני מאזנת את זה אחר כך.
כן, אני יודעת שגבינה צהובה זה שלב אחד לפני פלסטיק.
לא, לא עשיתי את הניסוי הזה שכרוך בהשארת גבינה צהובה באוויר הפתוח בשמש לכמה ימים ולראות שמתקבל גוש פלסטיק.
כן, אני מאמינה שאכן יתקבל גוש פלסטיק.
לא, כל זה עדיין לא מונע ממני לאכול את זה. פשוט גורם לי להגביל כמויות.
כן, סיימתי לחפור לכם על גבינה ופיצות ובריא ומשמין.
לא, אני לא אוכלת פיצה לצהריים, דווקא כנראה המבורגר במוזס.

מחר אתם מוזמנים לפגוש אותי בדיזינגוף סנטר החל מהשעה 10 בבוקר, להצטלם ולקבל משקפיים חינם כחלק מקמפיין הבלוגרים של אירוקה. תקבלו גם הצצה בלעדית על זהותה של ה-נעלולה שתצטרף אליי למסע.