New York My Love

הגיע הזמן להמלצות ניו יורקיות.

זו היתה הפעם השלישית שלי בניו יורק ואם תתנו לי חופש מהעבודה וכרטיס טיסה, אהיה מוכנה לחזור ברגע זה ממש. החבר לא הבין כל כך למה אני כל כך נלהבת לגבי העיר הזו. ואז הגענו אליה וכל השאלות נעלמו. היא משדרת אווירה כל כך טובה ומהנה ויש בה יופי שונה. השילוב של הנוף הכי עירוני שיש עם הפארקים הפזורים בעיר הופכים אותה למיוחדת ומושכת בעיני. יש משהו מאוד סוריאליסטי בלשבת בסנטרל פארק, בלב כל הירוק היפה הזה, ולראות את הבניינים הגבוהים של העיר מציצים עליך. אבל מספיק עם ההתרפקות, נעבור להמלצות.

לינה
בפעם הזו החלטנו לשכור דירה. המלונות במנהטן עולים 180$ ומעלה(ובאמת שהשמיים הם הגבול) לתקופת השהייה שלנו, אמצע אפריל. אני מניחה שבחודשי הקיץ המחירים עולים מעט. הדירות שאנחנו ביררנו לגביהן עלו כולן בטווח המחירים של 150$- 170$ כולל מיסים, תלוי במיקום.

אנחנו שכרנו את הדירה מMy City Chalet. בחורה ישראלית בשם הדר שמשכירה דירות ברחבי העיר. באתר ישנן תמונות של כל דירה ואף ניתן לראות את הזמינות בתאריכים. אנחנו בחרנו לשכור ממנה כי היא נראתה לנו הכי מקצועית ואמינה, הן מבחינת דרכי התשלום והן מבחינת החוזה שחתמנו מולה. החלק הכי חשוב הוא שהדירה נראתה בדיוק כמו בתמונות באתר, דבר שכל אחד ששוכר דירה מהאינטרנט חושש ממנו. הדירה שאנחנו שכרנו היתה ממוקמת על 68st והשדרה הראשונה. זה נחשב הגבול בין Midtown לUpper east side. האזור היה מאוד נעים להסתובב בכל שעות היום. יש המון מעדניות ומאפיות בייגלס סמוכות. החלק הכי חשוב בבחירת מקום לינה בניו יורק הוא מיקום תחנת הSubway הקרובה. לנו היתה תחנה 3 שדרות למעלה וזה היה נוח ומצויין. החיסרון היחיד של הדירה היה שהיא בקומה הרביעית בבניין, מה שאומר ששומעים את הרעש מהרחוב. זה לא שהרחוב רועש ועמוס במיוחד, אבל שומעים את הצפירות. העניין הוא שככה זה בניו יורק ואלא אם ישנים בקומה ה10 ומעלה אין כל כך שקט. רק להדגיש, הרעש היה נסבל לחלוטין, יכולנו לישון בסדר גמור. רק שמי שמאוד רגיש לרעש יקח את הנתון הזה בחשבון. השורה התחתונה היא שאנחנו היינו ישנים שם שוב. הדירה היתה מספיק מרווחת ונוחה לזוג ומאובזרת בכל מה שצריך במידה ומחליטים לבשל ארוחה.

תחבורה
טוב, הSubway כמובן. כל כך קלה להתמצאות, נוחה, זמינה בתדירות גבוהה ובפריסה נוחה בכל העיר וביעדים התיירותיים. אנחנו קנינו את הכרטיס השבועי לרכבת בעלות של 27$ לאדם. נסיעה בודדת עולה 2.25$. לנו השתלם לקנות את הכרטיס השבועי למרות שהשתמשנו בו רק ל5 ימים. בגלל שלא היו לנו המון ימי הסתובבות בעיר העדפנו לקנות את הכרטיסים וללכת פחות ברגל. במידה והשהות שלכם ארוכה יותר, אני הייתי ממליצה ללכת ברגל(במידה ומזג האוויר מאפשר). "מרגישים" את העיר יותר טוב בדרך הזו. בסופו של דבר השתמשנו ברכבת גם בערבים כשיצאנו לבלות ולא נסענו במוניות. תמיד היתה תחנת רכבת קרובה למקום הבילוי כך שלא חשנו צורך להשתמש במוניות.

תחבורה בין שדות התעופה לעיר. גם בפעם הזו וגם בפעם הקודמת השתמשתי בשירות של Supper Shuttle. עלינו על המיני בוס בJFK והורידו אותנו בפתח הבניין ועלה לנו 34$ לזוג, בלי טיפ כמובן. השתמשנו בהם גם בדרך חזור, אל ניוארק. הם אמינים ולא יקרים יחסית. ניתן להזמין מראש איסוף ופיזור דרך האתר. צריך לקחת בחשבון שהפיזור הוא איטי יותר כי יש עוד אנשים בהסעה, גם בפיזור בעיר וגם בשדה, לפי הטרמינלים השונים.

אתר שימושי ונוח כדי למצוא איך להגיע לכל מקום הוא Hopstop.com. באתר הזה ניתן להזין כתובת יעד או אתר והוא נותן את המסלול להגיע ליעד בשימוש ברכבת התחתית או אוטובוסים. נוח ושימושי ביותר.

אוכל
אי אפשר לסוע לניו יורק ולא לאכול סטייק. מסעדות הבשר בעיר הן חלק מהחוויה העירונית בה. אנחנו הלכנו לKeen's, בעיקר כי בפיטר לוגר לא היה מקום. נהננו מכל רגע. המלצר היה מצויין והבשר, אוי הבשר. החבר הוא בוגר דרום אמריקה מדופלם שמקטר על רמת הבשר בארץ, על הסטייק ההוא הוא אמר שהוא לא נופל ברמתו מדרום אמריקה. לאלו מבינכם שלא מכירים אותו, או את הסטייקים בדרום אמריקה, המשמעות היא שהם טובים, ממש טובים :)
ואני אוסיף שאני לא אוכלת סטייקים בכלל כי אני לא אוהבת את המרקם, תמיד מסתפקת בבשר טחון. אני אכלתי מהסטייק הזה ונהנתי כי הוא היה כל כך רך. לא לוותר על החוויה! המחירים לא מטורפים. סטייק T-Bone של 750 גרם עלה 47$. סביר ביותר גם במונחים של הארץ, ואין מה להשוות ברמת הבשר בכלל.
אגב, מבחינת נוחות, Keen's נוחים יותר להגעה מאשר פיטר לוגר. Keen's נמצאת ברחוב 36, בין השדרה החמישית לשישית. פיטר לוגר לעומת זאת ממוקמים בברוקלין הרחוקה.

המלצה להימנע. אם אתם מטיילים באזור הצ'יינה טאון וליטל איטלי, אל תעצרו לאכול שם. המסעדות בליטל איטלי מאוד יקרות ומוכוונות לתיירים. המנות ברוב המסעדות שם קטנות ויקרות. עדיף לסוע משם ולאכול ביעד הבא. כמובן שאם אתם גוועים ברעב אל תמנעו, אבל רק תתאמו ציפיות מראש.

עוד מאכל ניו יורקי מובהק הוא הBagel With Cream Chease. לא לוותר ולאכול. למרות הכולסטרול :)
ברחבי העיר ניתן למצוא המון מאפיות שבהן מוכרים בייגלס מסוגים שונים. למשל תרד, שום, עגבניות מיובשות, חיטה מלאה, שומשום, פרג ועוד ועוד. כל המקומות האלה כמובן מחזיקים גם גבינות שמנת מסוגים שונים ובינהם כמובן הCream Chease with Lax, הסלמון המפורסם, כמובן.

עוד מקום שהוא יותר אטרקציה מאשר מאכל, Magnolia Cupcakes, ובראשן, הRed Velvet המפורסמת. אני חייבת להודות שמבין כל הקאפקייקס שאכלנו בטיול זו היתה הכי טעימה והכי אדומה. יש להם 3 סניפים שונים, אחד ברוקפלר סנטר, אחד בבליקר סטריט ואחד באפטאון. אנחנו היינו בסניף בבליקר. חיכינו כ10 דקות בתור. הכל שם די מתוקתק(ומתקתק...). שווה ביקור במסגרת הסיבוב באזור.

ההמלצה הבאה היא יותר כללית, למרות שיש לי גם מקום ספציפי להמליץ עליו. ברחבי העיר אפשר למצוא המון מעדניות בהן ממלאים קופסא מבר סלטים ומאכלים ומשלמים לפי משקל. המחיר בדך כלל הוא באזור ה7$ לפאונד. ומה שאנחנו לקחנו תמיד הסתכם בבערך פאונד לאדם. אנחנו אכלנו במעדניה מצויינת שהגישה גם מאכלים חמים כמו פשטידות ולזניות וגם עוף וצלי בתנור. אני לא זוכרת את שמה אבל את המיקום כן. היא היתה ממוקמת בין רחוב 34 ל33, על השדרה השביעית, מעבר לפינה מסניף H&M(שלא תגידו שאני לא נותנת לכם נקודות ציון מעולות). אנחנו מאוד נהננו מהאוכל שם וזו היתה ארוחת צהריים קלה ומצויינת.

טיפים לאטרקציות
Ampire state building. ברוב שעות היום יש תורים ארוכים לרכישת כרטיסים. ניתן לקנות כרטיסים מראש ולהגיע עם הכרטיסים המודפסים הישר אל התור למעלית. זה חוסך המון זמן ברוב המקרים. תזכרו שאתם עולים לקומה ה86, אז קר שם יותר מלמטה. יש רוחות.

גם אם אתם לא עם ילדים, תנו גיחה קטנה לFAO Schwartz, חנות הצעצועים הגדולה והמפורסמת על השדרה החמישית מול הסנטרל פארק.

בסנטרל פארק מומלץ לבקר בSheep's Meadow. מדובר באזור מישורי מאוד יחסית לפארק. זהו השטח הפתוח הגדול ביותר בפארק. יש ממנו נוף מאוד מיוחד של עצים ומגדלים. בקיץ תאלצו לאבק על סנטימטר על הדשא עם ניו יורקי לבנבן שרוצה להשתזף, המקום עמוס מאוד במשתזפים בימים חמים בגלל שהוא פתוח ואין בו צל. ביולי-אוגוסט אנשים עומדים בתור להיכנס. המקום כל כך מפורסם שיש לו ערך בויקיפדיה(כדאי לרפרף).

מומלץ שלא לוותר על אזור וול סטריט ולרדת למטה לכיוון המזח, גם אם אתם לא מתכננים לעלות על מעבורת לפסל החירות. וול סטריט מאוד מרשים במבנים הגבוהים שלו. באזור המזח יש תצפית יפה על העיר והפסל ופארק נחמד. במקום ניצב גם פסל שמוקם בכניסה למגדלי התאומים ושרד את הפיגוע, הוא משמש אנדרטה זמנית עד סיום העבודות בground zero.

מקומות בילוי מומלצים
אזור הבילויים האולטימטיבי לטעמי הוא הוילג'. האזור מלא בפאבים ובתי קפה מעניינים ומושקעים.
מקום אהוב עליי במיוחד הוא Cafe Wha? שכל קשר בינו לבין בית קפה מקרי בהחלט. המקום נמצא במרתף הבניין ובפנים המון מקומות ישיבה ובמה קטנה עמוסה בכלי נגינה. בכל ערב נושא/סגנון שונה. כשביקרתי במקום לפני שנתיים יצא שהגענו לערב במה פתוחה שהיה מצויין. הפעם יצא שהגענו לערב מוזיקה מעורב שבו שרו אריתה פרנקלין וביונסה. היה מוצלח ביותר, קמנו לרקוד. אני ממליצה בחום על המקום וגם בפעם הבאה בניו יורק(וברור שתהיה כזו) אבקר שם.
הם גובים 10$ לאדם על כניסה ויש מינימום 2 משקאות לאדם, סביר לחלוטין במונחי ניו יורק.

אם אתם מחפשים את אזורי הבילוי הזוהרים יותר, הדאנס ברים המפורסמים, כדאי לכם לקפוץ לאזור הMeatpacking district. בימי שבת בערב לא תמצאו ספוט ריק על המדרכה. מקומות באזור ומפה כללית אפשר למצוא באתר הזה.

קניות
רחוב 34 המפורסם. החל מאזור השדרה החמישית ועד השמינית. סניף אולד נייבי ענק, מספר סניפי H&M, סניף Macy's הענקי, ויקטוריה סיקרט, Foot Locker, ועוד, Kmart(שימושי לקניית מוצרי פארם בזול יותר מבדווין ריד שמפוזר בכל העיר).

Union Square, 14 St. פיילינ'ס בייסמנט המפורסם, סניף ענק של DSW, חנויות נעליים, Forever 21 גדול במיוחד.

עוד אזור קניות הוא הוילג'. שם ניתן למצוא חנות ענקית של אורבן אאוטפיטרס ועוד מגוון חנויות נחמדות. ג'ינסים של ליוויס במחירים טובים אפשר למצוא ברשת חנויות בשם OMG, הם פזורים ברחבי העיר.

סיימתי עם ההמלצות הקונקרטיות :) אם אתם נוסעים לניו יורק, פשוט תהנו מהאווירה של העיר. אל תרדפו אחרי אטרקציות. תמצאו לעצמכם זמן לעשות פיקניק בפארק. לטייל באזור הdowntown באיזי. להנות מהעיר.

זהו, סיימתי עם כל הפוסטים שממליצים על איך להעביר 3 שבועות בארה"ב. עכשיו חוזרים לשגרה.

מערב ארה"ב- חלק ג'

חלק שלישי ואחרון במסעותינו בחוף המערבי. הפעם אתמקד ביוסמיטי ולאס ווגאס(לחלקים א' וב').

יוסמיטי
עונת ההגעה ליוסמיטי מכתיבה מאוד את המסלול. אנחנו הגענו בתחילת אפריל, כאשר האזור היה מושלג ורוב הפארק עדיין היה סגור מעונת החורף. Tioga Pass, המעבר הצפוני של הפארק, המאפשר גישה לצד השני וליציאה המזרחית ממנו, סגור בתקופה הזו של השנה ונפתח בדרך כלל רק בתחילת מאי והלאה.

אנחנו בחרנו לישון בMariposa השכנה(מרחק של כ40 דקות נסיעה אל הכניסה לפארק), בעיקר בגלל המחיר. מקומות הלינה הנורמליים בפארק מאוד יקרים ומתחילים מ250$ ללילה. אנחנו ישנו בMinors Inn. אכסניה חביבה ביותר שנראה שנלקחה מתוך סרט ישן. במקום ישנה מסעדה ואפילו פאב קטן. המקום עצמו נקי והחדרים מרווחים. לא מדובר בעיצוב מעניין במיוחד, אלא שמרני אמריקני. אבל זה חדר ללילה אחד(במקרה שלנו) וחשוב רק שיהיה נקי ונוח, וכך היה. אנחנו הזמנו אותו דרך Hotels.com שהזכרתי בפוסט הראשון. עלה לנו 87$ ללילה, כולל מיסים וארוחת בוקר קלה.
לפני שיצאנו לאזור שמענו שיש התראת סופה באזור יוסמיטי ויש להרכיב שרשראות שלג. מאחר ולא יכולנו(הסבר בהמשך) לעשות זאת, נאלצנו לקחת אוטובוס אל הפארק וחזרה. ישנו אוטובוס שעובר במריפוסה בדרך אל יוסמיטי ועוצר במרכז המבקרים בה(ממש מול הMinors Inn). כרטיס נסיעה הלוך חזור עולה 12$ לאדם ומקבלים מפות ואפילו חטיף Nature Vally קטן :). כרטיס הנסיעה כולל את עלות הכניסה היומית לפארק. אגב, כניסה עם הרכב עולה 20$ לשבוע ימים, כך שאם נתקעתם כמונו, בלי אפשרות נסיעה עם הרכב, העלות של האוטובוס לא גבוהה במיוחד.

בתוך הפארק ישנו שירות אוטובוסים שעובר דרך תחנות תצפית ומסלולי הליכה. האוטובוס עובר כל 20 דקות בערך בכל תחנה. כך ניתן לעלות ולרדת אליו ולטייל ברחבי הפארק. כאמור, כשאנחנו ביקרנו הפארק היה מושלג(למזלנו לא ירד שלג, אבל ירד קצת גשם), כך שלא כל המסלולים היו פתוחים. הסיבוב שלנו בפארק לקח כ4 שעות, אבל זה מאוד אינדוידואלי. ביום שאנחנו ביקרנו היה קר ולא היה נעים כל כך לטייל הרבה. עשינו רק שני מסלולי הליכה קצרים. ניתן לבלות שם שעות ואף ימים. הכל תלוי במה בוחרים לעשות. מומלץ מאוד לתכנן מראש את הטיול בפארק בהתאם לעונת ההגעה, האתר מאוד נוח ומלא במידע שימושי.

פרט חשוב למגיעים ברכב לאזור. כאשר יש התראת שלג(במקרה של שלג, או שלג בפוטנציה), ישנה חובה להרכיב שרשראות שלג על גלגלי הרכב. רוב חברות ההשכרה לא מאשרות להלביש שרשראות שלג על הרכבים שלהן ואף מודיעות לך שזה מתבצע על אחריותך בלבד. מעבר לעניין הסכנה הבטיחותית של נסיעה ללא שרשראות, זה לא חוקי.

התוכנית המקורית שלנו היתה לקום מוקדם בבוקר למחרת הטיול ביוסמיטי ולסוע דרומה אל פארק עצי הסקויה. אבל בלילה, בזמן שחרפנו כמו דובי קוטב, ירד שלג שכיסה את כל אזור הפארק והוא נסגר. אז לצערנו לא ראינו את עצי הסקויה, אבל יש לנו סיבה טובה לחזור :)

תכננו את הטיול מראש כך שנמריא מפרזנו לווגאס בערב של אותו היום. למה מפרזנו? כי זה שדה התעופה הגדול הקרוב ביותר ליוסמיטי, מרחק של כשעה וחצי-שעתיים נסיעה מאזור הפארק. הסיבה שמראש לקחנו טיסה ולא המשכנו את הנסיעה ברכב היא כי זו נסיעה לא פשוטה. מדובר בנסיעה של 13 שעות(אם נוסעים רצוף), באזור משעמם יחסית בלי יותר מדי דברים בדרך. הדרך כל כך ארוכה מפני שנאלצים לרדת למטה עד בייקרספילד ו"לעקוף" את כל אזור הפארקים מלמטה, בגלל שמעבר Tioga סגור. גם אם נוסעים דרך Tioga pass הדרך לא קצרה ולוקחת כ9 שעות. אבל שם עוברים דרך עמק המוות ואזורים מעניינים אחרים. לסיכום, מסלול הנסיעה מווגאס ליוסמיטי(או להיפך) מאוד תלוי בעונות השנה ובכמה אתם אוהבים לנהוג.

It's Vegas Time

לינה

אנחנו ישנו בMGM Grand והיינו מאוד מרוצים. בכלליות, הייתי ממליצה לקחת מלון על הסטריפ ולהנות מהחוויה עד הסוף. המלונות בווגאס זולים יחסית ובתמורה ל130$ ללילה קיבלנו חדר מרווח, מעוצב ומאובזר בקומה ה13 וגם הטבות למסעדות והברים במלון. מומלץ להזמין מראש את המלון דרך אתרים שונים ולמצוא Promotions שהם סוג של קופוני הנחה למלונות. אנחנו השתמשנו באתר Smarter Vegas ודרכו הזמנו את החבילה למלון.

אינטרנט וWi-Fi

ברוב המלונות האינטרנט מאוד יקר. בMGM הוא עלה 14$ ל24 שעות(רצופות). לכן, כדאי לדעת איפה ניתן למצוא מקומות לגלישה בחינם. במקדונלדס על הסטריפ יש WiFi חופשי, כנסו ותזמינו שתיה ותוכלו לשבת ולגלוש בכיף. גם בהארד רוק קפה ניתן להתחבר לWiFi חינם, מקום נחמד לבלות בו לארוחת ערב ומשקאות, אבל די עמוס שם. אנחנו פשוט ישבנו על הבר. הספוט הטוב ביותר שמצאנו לWiFi חינם היה, תאמינו או לא, במתחם הקניות של הזיסר פאלאס, הפורום. יש שם ספות נוחות לישיבה ברחבי הקניון ואף אחד לא יטריד אתכם. אני יודעת שזה נשמע קצת פלצני, כל התיאורים האלה איך ללכת למסעדות ולקבל אינטרנט חינם, אבל כשכל מה שצריכים זה 5 דקות במייל או לבדוק שעות טיסה, קצת מעצבן לשלם 14$ בכל פעם. לשיקולכם האישי.

שתיה

משום מה, ברחבי ארה"ב וגם בווגאס, ברוב המקומות מים עולים יותר מקולה(וזו קולה עם ריפיל). אם אתם רוצים לקנות מים לחדר המלון או בכלליות למהלך היום כדאי להיכנס לאחד מהסניפים של רשת ABC שפזורים לאורך הסטריפ. בקבוק מים גדול עולה שם דולר אחד.

אוכל

רבות דובר על הבופה בווגאס. לא משנה מה השעה ביום, תמיד יש בופה כלשהו, איפשהו בעיר הזו. הכל בווגאס גדול וצבעוני, גם האוכל. הבופה הוא ה-סמל של ווגאס. אנחנו הלכנו לבופה בוקר במלון שלנו, MGM, והיה מצויין. כל מה שמוכר לכם מארוחת בוקר ישראלית בבתי מלון ועוד. סושי, מתחם שלם המוקדש לקינוחים וכמובן בייקון והאם בכל מצב צבירה אפשרי. הלכנו פעם אחת גם לבופה ערב ונהננו פחות. מחירים: בופה הבוקר בMGM עלה 16$ לאדם. לנו היה דיל של 2 במחיר 1 במסגרת החבילה של החדר כך שזה יצא מאוד משתלם. גם אם אתם לא אכלנים גדולים, ארוחת בוקר בבופה בווגאס זו אחת החוויות בטיול. לא לפספס.

מרכזי קניות בווגאס

כתבתי עליהם בהרחבה באחד הפוסטים הישנים, אבל אחזור על כך כאן. ישנם שני מרכזי אאוטלט בווגאס. אחד מדרום לסטריפ ואחד צפונה. לזה הדרומי קוראים Las Vegas Outlet Center. ניתן להגיע אליו באמצעות הAce Gold בנסיעה של כ15 דקות דרומה, קו אוטובוס עליו ארחיב בהמשך. המרכז הזה ישן יחסית ולהבדיל מהמרכז הצפוני, הוא סגור וממוזג. תוכלו למצוא במקום שפע עגלות עם מוכרים ישראלים וגם חנויות עודפים רבות ושוות. מומלצות במיוחד החנויות של DKNY ודוכן בגודל בינוני שמוכל שלל ארנקים של טומי הילפיגר במחירים מצחיקים של 11$-20$ בלבד.

המרכז השני נקרא Las Vegas Premium Outlet והוא ממוקם צפונית לסטריפ, מרחק של כ40 דקות נסיעה. גם אליו ניתן להגיע באמצעות הקו Ace Gold. המרכז הזה חדש יחסית, ענק, פתוח ומאוד מאוד מוצלח. אפשר לבלות שם יום שלם אם רוצים. אנחנו הסתובבנו 4 וחצי שעות רצוף עד שהתעייפנו ולא עברנו על כולו. אם אין לכם זמן לשני האאוטלטים, הייתי מוותרת על הקודם ונוסעת רק לזה. אפשר למצוא בו את רוב המותגים. למשל פרנץ' קונקשן, טומי הילפיגר, ג'וסי קוטור, טרו רליג'ן, ראלף לורן וגם אלדו וגאפ. טיפ למתחילים. בכניסה הראשית, התחילו את הסיבוב מצד ימין ולא מצד שמאל שמכיל חנויות לא כל כך מעניינות. מומלצות במיוחד החנויות של טומי הילפיגר, של גאפ ואלדו.

תחבורה

כבר נתחיל בטיפ קטן-גדול. אם אתם ישנים על הסטריפ במלונות שנמצאים יחסית בהתחלה, כמו ניו יורק-ניו יורק, MGM, Luxor וכדומה, מומלץ פשוט לקחת מונית ולא להשתמש בשאטלים למיניהם שזמינים בשדה התעופה. המונית עולה 10$ והשאטל עולה 6$-7$ לאדם, כך שאם אתם יותר מאדם אחד, כבר משתלם יותר לקחת מונית. כנ"ל לגבי החזרה.

קווי האוטובוס. לאורך הסטריפ עוברים 2 קווים עיקריים, הDeuce והAce Gold. הDeuce הוא קו שנועד לניידות לאורך הסטריפ. יש לו לא מעט תחנות לאורך הסטריפ, ליד כל האטרקציות המוכרות והמלונות הגדולים. אני מניחה שבימים חמים הוא מאוד שימושי, אנחנו לא השתמשנו בו כי מזג האוויר היה מצויין ולכן העדפנו להסתובב ברגל. הקו השני, Ace Gold מגיע אל שני האאוטלטים שציינתי ולמקומות אחרים בעיר. יש לו פחות תחנות לאורך הסטריפ מאשר לDeauce וכדאי לשים לב לשילוט בתחנה. האוטובוסים מאוד חדישים ונוחים והשיטה שבה הם פועלים שונה מאוד משלנו. את הכרטיסים לאוטובוס יש לרכוש במכשירים האוטומטים בתחנה ולעלות על האוטובוס עם הכרטיס. ישנם מספר סוגי כרטיסים ומומלץ לרכוש אותם לפי השימוש הצפוי לכם. אנחנו קנינו כרטיס ל24 שעות בשעות אחה"צ על מנת לסוע לאאוטלט הדרומי. למחרת בבוקר השתמשנו באותו כרטיס כדי לסוע לאאוטלט הצפוני. בכך ניצלנו את כרטיס הנסיעה שעלה לנו 7$ לאדם עבור שתי הנסיעות שהזדקקנו להם. אם קשה לכם ללכת ברגל או שהגעתם לווגאס בגל חום אולי כדאי לכם לקנות את הכרטיס ל3 ימים תמורת 15$. אגב, כרטיס נסיעה בודדת שמספיק לשעתיים(כדי שתוכלו לעלות ולרדת בכל אטרקציה) עולה 3$. פרטים נוספים באתר של RTC. הכרטיסים האלה מתאימים גם לdeuce וגם לAce gold.

זה הכל לגבי החוף המערבי. נשאר עוד פוסט המלצות אחרון חביב על ניו יורק.

Giveaways

כדי שלא תגידו שלא חשבתי עליכם כשהייתי בטיול, הבאתי לכם כמה פריטים קטנים להגרלה והכל התעכב כי חיכיתי לפריט הרביעי שמגיע במתנה, הצעיף. את הצעיף הזה אמא שלי סרגה. כשחזרתי מחו"ל קיבלתי מתנה מאמא שלי צעיף בדוגמא זהה בגוונים אחרים ואז עלה לי הרעיון לצרף צעיף כזה גם במתנה.

מה עוד? מסקרה של מייבלין, לק צהוב וטרנדי של סאלי הנסן(ייבוש מהיר ומריחה מעולה! קניתי אותו בתכלת...) ואחרון חביב, סטיק מגן מהשמש. מאוד נוח בתיק, לא תופס מקום ו... מגן עליכן מקרני השמש.

אז בלי להכביר במילים. הגרלה!
כדי להיכנס להגרלה כל שעליכם לעשות הוא:
1. להגיב לפוסט זה ולהשאיר מייל בתגובה.
2. הצטרפו להיות מנויים לבלוג ותגדילו את הסיכויים(אני אכניס את השם שלכם פעמיים).
3. פרסמו את עמוד ההגרלה בפייסבוק שלכם ותשברו את הסטטיסטיקה(השם שלכם פעם נוספת...).

בתאריך ה16.05 אכריז על הזוכה המאושרת.

המלצות למערב ארה"ב-חלק ב

נמשיך איפה שהפסקנו בפוסט הקודם, סן פרנסיסקו.

זו אולי תחושה אישית שחלקנו רק החבר ואני, אבל סן פרנסיסקו מעט אכזבה אותנו. בסרטים האמריקאים היא נראת כל כך צבעונית ושמחה, האנשים בה נראים מגוונים ומיוחדים ובכלליות העיר משדרת אווירת היפיות כללית. הגענו לסן פרנסיסקו וגילינו שאז זהו, שלא. יש שני אזורים שמזכירים מעט את סן פרנסיסקו של הסרטים, שכונת Haight ורחוב Haight המפורסם ושכונת Castro הססגונית שמוכרת בעיקר כאזור הקהילה הגאה.

שאר האזורים המתויירים, כמו Union Square וה Fishermen's Whraf מאוד מתויירים, מאוד מסחריים ובעיקר, סתמיים. אבל אם רוצים לעשות קצת קניות, או אם מחפשים מסעדות טובות וברים, זה האזור. אנחנו בילינו בסן פרנסיסקו שלושה ימים שלמים ו4 לילות. לנו זה הספיק ביותר. לא הרגשנו שחסר לנו זמן.

ועוד משהו כללי. יצא לי לשמוע לא מעט על כמה סן פרנסיסקו מלאה בהומלסים משוטטים. אני חייבת לציין שרחובות סן פרנסיסקו מרגישים בטוחים יותר מרוב הרחובות בישראל (כנראה בגלל החוק שאוסר על שתיה ברחוב, או אפילו אחזקה של בקבוק אלכוהולי פתוח ברחוב). רוב הרחובות מאוד מוארים. ההומלסים לא מטרידים ולרוב גם לא מתקרבים אל זרים. גם אין מהם בכמויות כמו שתמיד מתארים.

לינה

אנחנו לנו בHotel Tomo מרשת Best western. לאחר הנחה של AAA, שילמנו 90$ ללילה כולל מיסים. המלון עצמו חדש יחסית, החדרים מאוד מרווחים ומעוצבים מאוד צעיר ומעניין. כל המלון הוא בTheme של קומיקס. הצוות היה מאוד סבלני וענה על כל שאלה. אפילו שלחו אותנו למסעדות לפי הגחמה של הקיבה. המלון עצמו ממוקם בJapanTown, מרחק 15 דקות הליכה מUnion Square. לנו המיקום היה נוח. יש תחנת אוטובוס מול המלון, מה שמאפשר נגישות לכל מקום. האזור אינו איזור בילויים וגם לא מאוד מתוייר. מה שהופך אותו לשקט. אנחנו תמיד מעדיפים שהמרכז יהיה מעט מרוחק, אבל שבלילה יהיה שקט. המלון הזה נכנס לקטגוריה. ככל שמתרחקים מהכיכר, מחירי המלונות יורדים. קחו זאת בחשבון.

תחבורה

הטיפ החשוב ביותר לגבי סן פרנסיסקו הוא שכדאי ורצוי להשתמש בתחבורה הציבורית בה. לשירותי התחבורה קוראים MUNI והם כוללים את החשמלית המפורסמת ואת קווי האוטובוס. על נוחות השימוש באוטובוסים בסן פרנסיסקו כבר כתבתי בקיטורים שלי על דן בת"א. פשוט, נוח וזול יחסית. אנחנו קנינו ביום הראשון כרטיס לשלושה ימים, כאשר ניתן לקנות גם כרטיס שבועי או יומי, הכל בהתאם למשך השהייה שלכם. נסיעה בודדת עולה 2 דולר, והכרטיס תקף לשעתיים בערך. למה? כי הקווים בנויים שתי וערב ולכן לרוב יש לקחת 2 אוטובוסים על מנת להגיע ליעד. הכרטיס ל3 ימים עלה לנו 20$ לאדם וזה היה מאוד משתלם. מאוד קשה ללכת בסן פרנסיסקו, בגלל כל העליות והירידות, גם לאנשים ספורטיבים במיוחד. לכן, התחבורה הציבורית מאוד שימושית. את הכרטיסים האלה ניתן לקנות בתחנות MUNI מיוחדות. אנחנו קנינו בביתן על Market וPowell, ליד המתחם שממנו יוצאות החשמליות.

לא הייתי ממליצה להתנייד ברכב פרטי בעיר. זה איטי ויקר. בעיקר בגלל עלות החניה. החניונים מאוד יקרים ורובם עולים כ30$ ליום. רוב בתי המלון גובים תשלום(מאוד לא סמלי) על חניה, אז אל תבנו על זה. אנחנו פשוט החזרנו את הרכב כשהגענו לסן פרנסיסקו ולקחנו שוב ביום שעזבנו(תכננו כך מראש מהארץ).

טיפ קטן לגבי החזרה/קבלה של רכב. אנחנו שכרנו את הרכב דרך מ.מ.ס.י מהארץ(יצא הכי משתלם), כלומר חברת ההשכרה Alamo. בארץ טענו שההחזרה במרכז העיר סגורה בימי ראשון ושנאלץ לאסוף את הרכב משדה התעופה. שדה התעופה מרוחק מרחק של שעה לפחות מהעיר וזה לא ממש היה נוח. למזלי, טרחתי לשאול את הנציגה החביבה בעת ההשכרה אם אכן כך העניין. היא אמרה שזה לא נכון וסידרה לנו במחשב שנאסוף מסניף במרכז העיר. במקרה נפלנו על מישהי נחמדה שרצתה לעזור. אם היה שם אדם פחות סבלני ממנה או שלא היינו חושבים על לשאול, היינו נאלצים להיטרטר סתם. חשוב שתדעו.

אתרים מומלצים

גשר הזהב, כמובן. מומלץ להגיע ביום בהיר ככל האפשר. האזור גם ככה מעונן ולרוב אין שם ראות טובה. עקבו אחר התחזית ותמצאו את היום המתאים ביותר במהלך השהות.

Golden Gate Park. פארק גדול מאוד שמתחיל באזור הגשר ונכנס פנימה עד אזור שכונת Haight. מומלץ לטייל ביום יפה. לנו לא יצא.

Fishermen's Whraf, אזור הרציף הישן. תצפית מזווית אחרת על כלא אלקטרז. אזור נחמד לשוטטות בין השחפים ולעיתים כלבי ים. הדרך הכי טובה להגיע אל האזור היא באמצעות החשמלית. עולים עליה לאורך רחוב Powell. ככה הרגתם שתי ציפורים במכה. גם הגעתם ליעד וגם נסעתם בחשמלית. בדרך ישנה עצירה בהצטלבות עם רחוב לומברד המפורסם. מומלץ לרדת מהחשמלית כדי לצלם ולהתרשם ולעלות על אחת אחרת(במקרה שלנו החשמלית שלפנינו ירדה מהפסים ולכן גם ככה הקרון לא יכל להתקדם,כך שנהננו מעצירה של 20 דקות בלומברד).

מוזיאון לאומנות מודרנית. אנחנו לא ביקרנו במוזיאון עצמו. הוא היה סגור כשבאנו ומראש ידענו שנבקר בניו יורק, אז ויתרנו. אבל על האזור לא כדאי לוותר. המוזיאון עצמו מאוד יפה ובלוק אחד לכיוון מערב(בין 3 ל4 על Mission) נמצא פארק מאוד יפה עם אנדרטה לזכרו של מרטין לותר קינג. מומלץ. מיקום: על Third St, בין Mission ל Howard.

רחוב Haight והשכונה. הרחוב מוכר בעיקר מכל סרטי הסיקסטיז והסבנטיז, בהם רואים ילדי פרחים היפים משוטטים ברחובות. הרחוב מאוד צבעוני ושמח. אין יעדים ספציפים, אלא בעיקר לטייל לאורך הרחוב. אפשר למצוא שם כל מיני חנויות לכלי עישון מתקדמים. חנויות בגדים מיוחדות אך יקרות, חנויות יד שניה ועוד.

שכונת Castro. למי שראה את הסרט "מילק", כל האזור יראה קצת מוכר. זה היה האזור הראשון בארה"ב בו הסתובבו הומואים במופגן, עוד כשזה היה אסור על פי חוק. השכונה מאוד יפה וצבעונית. חזיתות הבתים צבועות ומושקעות. כדאי להלך בעיקר לאורך רחוב Castro, שם תראו בעיקר גברים, מהלכים עם כלבים. כנראה שהקהילה מאוד מחבבת כלבים, כי לאורך הרחוב יש לא מעט חנויות צעצועים לכלבים.

צ'ינה טאון. אין יותר מדי מה לעשות שם. מסתובבים ברחוב. רואים את כל החנויות המוזרות והמזעזעות. שונה ויפה לעיתים.

קניות ברשתות

לאורך רחוב Powell באזור של Union Square ועד רחוב Market ניתן למצוא חנויות של כל הרשתות הגדולות וגם חנות ענק של 7 קומות של מייסיס. באזור הזה של רחוב מרקט אפשר למצוא גם סניפים של רשת Ross הזולה ושל Old Navy.

אוכל

המסעדה היחידה שאני יכולה להמליץ עליה בלב שלם, כי אכלתי בה פעמיים בשלושת הימים שהיינו שם היא מסעדת Fino. המסעדה ממוקמת על Post בין Taylor לJones. מסעדה איטלקית מעולה. משתמשים בחומרים טריים. המחירים בינוניים. אנחנו שילמנו על ארוחה זוגית שכללה עיקריות, יין וקינוח אחד כ60$ כולל המיסים והטיפ. המנות העיקריות נעות בין 16$-30$. מומלץ ביותר.

אני רוצה להזהיר אתכם מהמסעדות האסייתיות בסן פרנסיסקו. אני לא מנסה להבהיל ולגרום לכם לאכול רק מקדונלדס, כי זו לא הפואנטה בטיול. אבל כן צריך להיות מוכנים. בעיקר אם אתם בררנים באוכל כמוני. המסעדות הסיניות והיפניות בסן פרנסיסקו הן לרוב מסעדות "אותנטיות"(עם סבתא יפנית בת 100 במטבח שצועקת ביפנית שוטפת על המלצרים הצעירים במסעדה). לא מדובר באוכל אסייתי שהותאם לטעם המערבי, כפי שמגישים בארץ. רק בניו יורק ובחור קטן בשם פרזנו מצאנו אוכל אסייתי כזה. בסן פרנסיסקו כל המסעדות שנתקלנו בהן פנו בעיקר לקהל הסיני/יפני. זהו. רק תשימו לב. כי הסושי שונה, המוקפץ שונה, הנודלס שונה. טוב, הבנתם...

לסיכום. לא הייתי מוותרת על סן פרנסיסקו, כי היא מאוד שונה משאר קליפורניה. יש לה קצב שונה. מה שכן, הייתי מתאמת ציפיות.

בהמשך, פוסט שלישי(יש לי המון מה להמליץ ואני הייתי תמימה וחשבתי שזה יסתכם בפוסט אחד) על מערב ארה"ב הכולל את יוסמיטי ולאס ווגאס.

המלצות למערב ארה"ב-חלק א

אתחיל בתיאור כללי של המסלול שעשינו ומשם אמשיך לטיפים יותר מפורטים.

נחתנו בLA בבוקר. נשארנו בה 5 ימים. ביום ה6 נסענו על כביש 1 עד למונטריי, בה ישנו לילה. למחרת טיילנו באזור ובשעות הצהריים המשכנו לסן פרנסיסקו. נשארנו בסן פרנסיסקו 3 ימים. משם המשכנו למריפוסה לביקור ביוסמיטי. למחרת נסענו לפרזנו ועלינו על טיסת ערב ללאס ווגאס . נשארנו בווגאס 4 ימים ובערב עלינו על טיסה לניו יורק. הגענו לניו יורק בבוקר ונשארנו בה 5 ימים. זה המסלול בכלליות. וכעת לפירוט על החלק במערב ארה"ב(ניו יורק בפוסט נפרד).

אני רוצה לפתוח בהמלצה לגבי חיוג לארץ. אנחנו קנינו כרטיס חיוג מיוחד שמוכרים במדינת קליפורניה. ניתן לקנות אותו בסופרים ובדוכני העיתונים. קוראים לכרטיס החיוג האלה אסימון/אגורה/פאלפל(שמות משעשעים, אני יודעת). הכרטיסים האלה מגיעים עם מספרי גישה ברחבי קליפורניה וגם ללאס ווגאס, אליהם ניתן לחייג בעלות שיחה מקומית. כל דקת שיחה לטלפון קווי לארץ עולה 2 סנט בכרטיס(ישנם כרטיסים של 5$, 10$) אנחנו קנינו כרטיס של 5$ וזה הספיק לנו לכל השיחות בשבועיים(ודיברנו עם המשפחות כמעט כל יום) רוב המלונות כוללים שיחות מקומיות חינם מהחדר, חלקם מגבילים ל30 דקות. לנו זה יצא מאוד משתלם.

לגבי לינה בLA אני לא יכולה לתת המלצות מאחר וישנו אצל משפחה. כמה ימים צריך לLA? זה מאוד תלוי ברצונות שלכם. בעיקרון מספר הימים נגזר ממספר הפארקים שתרצו לבקר בהם. כל פארק שורף יום שלם. אנחנו היינו ביוניברסל סטודיו ובSix Flags(הקליקו לכניסה לאתרים), אבל יש כאלה שרוצים לבקר גם בדיסנילנד. לנו חמשת הימים הספיקו לLA מבחינת ביקור באתרים כי אין בה הרבה מה לראות מהבחינה הזו. נוסעים לחופים במאליבו, נוסעים לטייל בסנטה מוניקה, בוורלי הילס וזהו בערך. העניין הוא שכדי להתנייד בLA אתה פשוט חייב רכב. התחבורה הציבורית שם לא נוחה במיוחד והעיר מלאה בחניונים לא יקרים.

מסעדה מומלצת היא Lala's, מסעדה ארגנטינאית, משפחתית ולא פלצנית במיוחד. יש להם שני סניפים בLA ולפי מה שהמשפחה מעידה, שניהם טובים. אם מתחשק לכם בשר טוב ומנות גדולות, זה המקום.

מאפיית קאפקייקס מומלצת היא Sprinkles, בLA היא מאוד מפורסמת ויש תור בכניסה ברוב שעות היום. הסניף בLA ממוקם בבוורלי הילס.

מLA יצאנו בנסיעה לכיוון כביש 1 המפורסם. כ40 דקות נסיעה מLA בעיר Camarillo, בצמוד ליציאה מה101 ישנו אאוטלט ענק ומצויין(לינק לאתר). אנחנו לא קנינו בו המון כי ידענו שעוד יש בפנינו את האאוטלטים בווגאס, אבל אם אתם לא מגיעים לווגאס מומלץ ביותר להקדיש לו כמה שעות. המחירים כמו בכל אאוטלט אמריקאי. לדוגמא: שעון של פוסיל שעולה בארץ 600 ש"ח עולה שם 40$.

משם המשכנו לסנטה ברברה. עשינו סיבוב קצר באזור הטיילת היפה שלהם ועצרנו לארוחת צהריים. סנטה ברברה מאוד יפה, אבל אין שם אתרים לבקר בהם עד כמה שאני יודעת. זו עיר שחולפים בה על מנת להתרשם וזהו. אנחנו עצרנו לטייל קצת בטיילת וראינו אנשים ששכרו אופניים וריקשות. יכול להיות נחמד, אבל אני לא כל כך במצב דיווש והגענו לשם מאוחר יחסית ולא רצינו להגיע בחושך לאזור המתפתל של כביש 1.

מסנטה ברברה משיכים על כביש 101 עד אזור San Luis Obispo, שם יש פיצול אל כביש 1. עצרנו לקפה ומאפה ותצפית על הMorro rock בMorro Bay. השילוט די נוח וקל למצוא את היציאה המתאימה.

משם המשכנו בנסיעה על כביש 1 לכיוון צפון. עצרנו בדרך במושבת פילי הים Piedras Blancas באזור San Simeon. הכניסה לHearst Castle נמצאת גם באזור הזה. אנחנו ויתרנו על הטירה והעדפנו להמשיך להנות מהנופים. הדעות לגבי הטירה חלוקות. יש שאומרים שזה אתר חובה ויש שיגדירו אותו כקיטש אמריקאי במיטבו. אנחנו הקשבנו לדעה השניה...

משם הנסיעה היא כביכול רצופה לכיוון מונטריי. העניין הוא שהנופים פשוט מדהימים. עם כל עיקול בכביש נגלה נוף חדש, מה שגורם לעצירה כל 10 דקות בערך. זהו קטע מעט קשה לנהיגה ולא הייתי עושה אותו בגשם או בחושך. יש סיבובים ועיקולים רבים, הדרך לעיתים הופכת לנתיב נסיעה אחד בלבד ויש אבנים וסלעים שנופלים אל הכביש. אם אין לכם זמן להקצות לו,כלומר לפחות 3 שעות למקטע הזה, אין טעם לעשות אותו ועדיף לסוע על ה101.

הגענו למונטריי וישנו לילה בVictorian Inn. היה לנו חדר מפואר וגדול עם אח אמיתית ועצים להסקה. המחיר הממוצע לחדר הוא כ140$, אבל מצאנו דיל אליו ב85$ דרך האתר Hotels.com. מונטריי היא עיירת נופש, בשעות הערב המאוחרות(21:00) אין שם יותר מדי מקומות פתוחים(בתחילת אפריל כך היה).

ביום למחרת נסענו כ10 דקות דרומה על כביש 1 אל שמורה מאוד מיוחדת בשם Point Lobos. זוהי שמורה לא גדולה, אליה מורשים להיכנס 450 איש בו זמנית. הכניסה עולה 10$ לרכב. רוב המסלולים נגישים ברכב ויש מעט מסלולי הליכה נוחים מאוד. אנחנו העברנו שם כשעתיים, אבל לא טיילנו בכל השמורה אלא רק באזור החוף. יש מסלולי הליכה בתוך היער אבל הם פחות משכו אותנו. מומלץ ביותר!

משם המשכנו אל ה Seventeen Mile Drive המפורסם. הסיבוב לוקח כשעתיים אבל זה תלוי מאוד בכם ובמה שיופיע על החוף ביום שתטיילו שם. אנחנו נפלנו על יום שבו כלבי הים היו קצת ביישנים והם לא התקרבו בכלל אל נקודות התצפית והחוף. למרות כלבי הים שהתחבאו הנוף היה מאוד יפה ומיוחד. בתוך השמורה ישנו מגרש גולף ענק שבו מתקיימות השנה הUS Open, לכל המעוניין. הפארק מאוד מטופח וגם אליו הכניסה עולה כ10$ לרכב.

משם המשכנו לאתר מאוד מוזר ומשעשע בשם The mystery spot. אני לא יכולה לספר יותר מדי על המקום או לתת הסברים, כי זה יהרוס את ההפתעה. בעיקרון מדובר במקום באמצע יער באזור סנטה קרוז שבו חוקי המשיכה מתנהגים קצת אחרת מבשאר העולם. כדי לטייל במקום יש להמתין לסיור המודרך הקרוב, אבל הם מתקיימים בתדירות גבוהה, כך שאין שם המתנה מרובה. לא ניתן לשוטט באזור בלי מדריך. הכניסה למקום עולה 5$ לאדם ובנוסף 5$ לרכב על החניה. אף אחד לא באמת בודק שאתם משלמים על החניה, אבל כולם משלמים, גם אנחנו. מעבר לחוויה המשעשעת, המיקום עצמו של הפארק מאוד יפה, בלב יער, מוקף בעצי רדווד גבוהים ויפים. מומלץ, במיוחד עם ילדים.

משם המשכנו בנסיעה לכיוון סן פרנסיסקו. הגענו למלון בשעה 18:00 בערך.

המשך המלצות על סן פרנסיסקו, יוסמיטי ולאס ווגאס בפוסטים הבאים(חלק ב).