הרעש שאחרי הסערה

יצא ככה שבזמן הסערה לא עזבתי בכלל את הבית. הפעם האחרונה שיצאתי החוצה היתה בשישי ועד שני בערב, לא הוצאתי את האף אל הקור. לפי הדיווחים בטוויטר, פייסבוק, חדשות ושאר ירקות, הבחירה שלי היתה מוצלחת. די היה לראות את ההרס שנשאר אחריה כדי להבין שבזמן שהיא התרחשה להיות בחוץ לא היה ויץ גדול. למזלי, יכולתי להרשות לעצמי להישאר(עובדת מהבית, יו נו... יש לזה יתרונות מובהקים כשמזג האוויר משתולל).

בשני בערב הסופה כבר עשתה סימנים של "טוב, יאללה, זזתי", אז החלטתי שהגיע הזמן להתאוורר קצת. התלבטנו לאן ללכת ובסופו של דבר החלטנו על בוצ'רי דה ברילוצ'ה ברמת החייל, ולאו דווקא בגלל האוכל, אלא בעיקר כי זכרנו לטובה את האווירה הנעימה. בפעם הראשונה שביקרנו במקום הוא עדיין היה בהרצה. כעת המסעדה כבר כמעט ונגמלה מחיתוליה ומתפקדת לא רע. המקום היה עמוס אבל השירות היה טוב בסך הכל.
כמובן שהזמנו את יין הבית(20 ש"ח לאדם והכוס שלכם לא תסבול מריקנות לכל הערב) שהיה לא רע בפעם הקודמת וגם הפעם לא אכזב, אדום וקליל. הארוחה כוללת פוקצ'ה עם מטבלים על חשבון הבית(ואפשר לבקש עוד) ואם תזמינו בשרים תקבלו אותם עם ירקות מאודים ותפוחי אדמה בפטרוזיליה ושום. אנחנו הלכנו על אנטריקוט ארגנטינאי וסינטה. האנטריקוט היה מצויין, הסינטה קצת פחות. היא היתה יבשה וסיבית יחסית, אפילו ביחס לסינטה, כל זה לא בגלל מידת העשייה. את שני הסטייקים הזמנו מדיום וקיבלנו במדוייק.וכעת ללבוש. החצאית הזו לא עשתה לי חיים קלים. היא נראת תמימה כביכול, עד הרגע שבו פותחים את הארון ומנסים למצוא חלק עליון שישתלב איתה. לקח לי לא מעט זמן אבל בסופו של דבר הלכתי על האופציה הזו, חולצה לבנה מכופתרת. אני לא לגמרי מרוצה מהתוצאה, אבל אני חושבת שיחד עם הגרביון הכחול והטרנץ', זה נראה לא רע. באחד על אחד בלי הטרנץ', לא לגמרי שלמה. ניסיתי אותה עם סריג V שחור אבל זה נראה מיושן, משעמם ובכלליות מזעזע. יש הצעות?
מה לבשתי?
חצאית של פרנץ' קונקשן שהזמנתי דרך ASOS, כ 100 ש"ח.
חולצה מכופתרת של קסטרו, 120 ש"ח.
גרביון כחול כהה של לייף, 16 ש"ח בסופר פארם.
נעליים של זארה, 160 ש"ח בחורף שעבר.
טבעת ושרשרת מרביד.
תיק של מדוזה שהזמנתי דרך Style River ועליהם אספר מחר, 129 ש"ח.
טרנץ' שקניתי בארה"ב, כ200 ש"ח.

מתכון

לאחרונה גיליתי חיבה לבשר. אם פעם לא הייתי מסוגלת לאכול בשר בקר שאינו טחון, היום התנאים התגמשו ואם מדובר בבשר טוב, אוכל אותו בשמחה.

החבר מרוצה במיוחד מהתגלית הזו, כי המשמעות היא שסופסוף יש לו שותפה ללעיסת סטייק טוב.
הגילוי האחרון הזה השפיע על התפריט של השבת החורפית האחרונה. הכנתי סינטה צרובה בתנור על מצע פוקצ'ת טפנד זיתים עם עגבניות שרי תמר מיובשות ועלי בזיליקום טריים. כל זה נשמע מאוד מפוצץ, וגם נראה מרשים, אבל מאוד לא מסובך להכנה.
אבל לפני הכל אני צריכה להתוודות בפניכם. אני לא ממש מבשלת לפי מתכון(בדרך כלל). אמא שלי טוענת שאני מבשלת כמו אבא שלי. עושה מה שמתחשק לי ובסוף יוצא טעים. אם תשאלו אותי על כמויות מדוייקות, כנראה שלא אדע לענות לכם. עשיתי כל שביכולתי כדי לעקוב אחר הכמויות שלי הפעם, מאחר ואני יודעת כמה זה מטריד כשמישהו נותן לך מתכון מלא ב"בערך", אז השתדלתי. אני אוהבת לאלתר במטבח, לקנות מצרכים ולחשוב תוך כדי ההכנה מה לעשות איתם. מקווה שיצא מתכון מספיק מדוייק ושגם לכם יצא טעים ופשוט.

מצרכים
לבצק
4 כוסות קמח.
חצי שקית שמרית.
מלח.
2 כפות גדושות של טפנד זיתים.
3 כפות שמן זית.
מים פושרים.


לעגבניות המיובשות
כ20 עגבניות שרי תמר, או סתם שרי.
מלח גס.
שמן זית.

כ500 גרם סינטה.

אופן הכנה
שרי תמר מיובשות
פשוט מאוד. חותכים את העגבניות לחצי ומפזרים על התבנית כשהחלק הבשרני כלפי מעלה. מפזרים מעל מעט שמן זית ומלח גס ומכניסים לתנור במצב גריל ל5 עד 10 דקות. חשוב מאוד לעקוב אחריהן צמוד, כי במצב גריל הן בקלות עוברות מכמעט מוכן לשרוף.

הפוקצ'ינות
הטריק שלי להכנת בצק שמרים אוורירי הוא מאוד פשוט. אני שופכת את הקמח לקערה ויוצרת שקע באמצע הקמח. לתוך השקע אני שופכת את השמרים עם מעט מים, כך שהשקע מתמלא. נותנים לשמרים לנוח בשקע שלהם כ10 דקות ואז מערבבים את הכל. מוסיפים את שמן הזית ועוד מים במידת הצורך. לא מוסיפים את המלח והטפנד עכשיו, כי הם יהרגו את השמרים. הדרמה! מכסים ומשאירים שעה לתפוח. אחרי שעה מוסיפים את הטפנד והמלח ולשים טוב. מכסים ומשאירים לעוד כחצי שעה תפיחה. מחלקים לכדורים קטנים, קצת יותר גדולים מכדור פינג פונג ויוצרים בייבי פוקצ'ה. מניחים את הביבי פוקצ'ות בתבנית, עם מרווחים בינהן כי הן יתפחו עוד. מכסים ומשאירים לתפוח עוד כחצי שעה.
לפני הכניסה לתנור, מורחים את הפוקצ'ינות במעט שמן זית, זה יתן להן גוון חום-זהוב יפה ומושך. אופים ב180 מעלות במשך כ20 דקות, תלוי בתנור.
מהכמות הזו אני הכנתי 6 פוקצ'ינות וקלצונה בינוני אחד. אני מניחה שהקלצונה שווה בגודלו לעוד 4-5 פוקצ'ינות.

הסינטה
צורבים מכל הכיוונים על מחבת חמה עם מעט שמן זית ומלח גס.
פורסים דק, או לא, תלוי מה אתם אוהבים.
בונים מגדל. העגבניות על הפוקצ'ינות, מעליהן עלי בזיליקום ואז הטופינג החשוב, הסינטה.
בתאבון!

אם אתם לא חובבים גדולים של זיתים, אפשר להכין את הבצק גם בלי הטפנד, אני אוהבת את הארומה העדינה של זיתים שזה נותן לבצק, אבל זה ממש לא הכרחי. אפשר המקום זה לזרוק לבפנים עלי רוזמרין, גם עושה את העבודה ונותן טוויסט טוב.
הקלצונה
אם אתם חובבים בצק וחם כמוני(ותודה לאלון על הביטוי), אבל מעדיפים את האלטרנטיבה הצמחונית, הקלצונה הוא הפתרון הפחות מישמש ויותר צמחוני בשבילכם.
רידדתי את הבצק, זרקתי פנימה בזיליקום, עגבניות מיובשות וגבינת מוצרלה, קיפלתי, הידקתי, מרחתי בשמן זית ולתנור. אני אוהבת לפזר מעל הבצק מעט גבינה, שתהפך לקריספית ותנקד את הקלצונה בחום. יצא יאמי!

עד הדקה האחרונה

בשישי בבוקר סיימנו את הסידורים מוקדם(ב10:00), אז החלטנו לנצל את השעות האחרונות של מזג האוויר הטוב, לפני שהפך לסופה משתוללת. קפצנו לפארק קטן קרוב לבית. אני השתעשעתי עם המצלמה ואחר כך גם תועדתי בעצמי.

במהלך הסופ"ש למדתי קצת יותר טוב איך להשתמש בפונקציות שלה ואני חושבת שאני משתפרת עם הזמן. כמה חבל שמזג האוויר בשבת לא ממש איפשר לצאת ולצלם. בכלל, כל החורף הזה נפל עליי בבום. כבר הכנתי את עצמי לכך שלא ממש נחווה את העונה הזו השנה ופתאום היא כאן. כל המעילים הרציניים שלי בכלל ברחובות, באפסון אצל ההורים. הייתי בטוחה שהם ימשיכו מתרדמת הקיץ שלהם היישר לתרדמת חורף, ולא יזכו לראות אור יום. אבל כנראה שטעיתי וזה דווקא חיובי. עכשיו כשאני חושבת על זה, אפילו לא החלפתי את הארון מקיץ לחורף. יש רק כמה קרדיגנים שימושיים שהצטרפו למחלקת הקיץ עוד לפני מספר חודשים. החלק המבאס ב"אין חורף" הזה הוא שבאפריל האחרון חזרתי מהארה"ב עם כל מיני פריטי חורף שווים, שלא יצא לי ללבוש עדיין, כי באפריל כבר היה חם ועכשיו רק מתחיל להתקרר.לפי האנשים שראיתי בחוץ, אני לא היחידה שלא החליפה ארונות. חזרנו מהרצליה בצהרים וראינו לא מעט אנשים הולכים בגשם בפליפ פלופ, מכנסיים קצרים, גופיות ועוד פריטי קיץ מובהקים. מצד שני, יצא לי בשבועות האחרונים לראות אנשים שמתלבשים לפי התאריך ולא לפי התחזית. באחד מהימים היותר חמים שהיו כאן בנובמבר, כשאני במכנסיים קצרים וחולצה קצרה, ישבה מולי בחורה באוטובוס במגפיים, גרביונים עבים ושמלת סריג.
מה לבשתי?
סריג שקניתי בטומי הילפיגר בארה"ב וזכה ללבישת בכורה בשישי, 16$ באאוטלט בווגאס.
ג'ינס של ג'י סטאר, מתנה.
נעלי בובה של רוקט דוג, 60 ש"ח בחנות העודפים בשינקין לפני הרבה שנים.
משקפי שמש מתנת אירוקה.
השבוע התחיל והוא חורפי מתמיד!

תוספת חדשה

לפני יומיים קיבלתי מתנה, חתיכת מתנה, מההורים שלי. Nikon D3100, סופר מצלמה. הרכישה בוצעה בערמומיות מירבית, תוך הפעלת החבר לביצוע המשימה. אני לא הצלחתי לחשוף אותם ותפסו אותי לגמרי מופתעת. ישבתי במסעדה, מחבקת את הקופסא ומשמיע צווחות קטנות של אושר מדי פעם. כן, נראתי קצת משוגעת. אבל כבר הרבה זמן שאני מתכננת ומתלבטת מה לקנות, כמה להשקיע ולפעמים מעבר לעניין שמדובר במתנה יקרה, זה מאוד כיף שמישהו עשה את הבחירה הקשה בשבילך. והחבר בהחלט בחר טוב. המצלמה מוציאה תמונות כל כך חיות וצבעוניות, שלפעמים המציאות נראת דרכה יותר טוב.

אתמול השתעשעתי איתה לראשונה. טיילתי עם אמא שלי ואמא של החבר במתחם התחנה ובנווה צדק. הגענו למתחם התחנה מוקדם יחסית, ב10:30, כך שלא היו שם המון אנשים(או ילדי חנוכה פרועים) וניתן היה לשוטט בחנויות בכיף. לא ממש קנינו, כי לא מצאנו משהו שבאמת גורר גיהוץ כרטיס בסכום לא פעוט, אבל נהננו מהשיטוט במתחם. מה שכן גיליתי הוא שנעמה בצלאל מיתנה מעט את מחירי השערוריתיים(בעיני) וכעת ניתן למצוא שם חולצות בטווח ה200-350 ש"ח וחצאיות ב340 ש"ח. השמלות עדיין מאוד יקרות, אבל איכשהו אני יכולה להבין את זה. אז שווה להיכנס בחנות ולחשוש קצת פחות לגורל חשבון הבנק.
משם כבר עמדנו לעזוב את המתחם ולהמשיך בשיטוט לכיוון נווה צדק, אבל אז אמא של החבר ראתה שלט על תערוכת כרזות ישנות. התערוכה באמת יפה ומעניינת. משעשע לראות שפעם כיכר אתרים הופיעה במרכז שלט פרסום לעיר תל אביב. היא דווקא נראתה די יפה. אני חושבת שחבל שהזניחו אותה. הרי לא עושים איתה כלום, אז למה לא לתחזק אותה עד שיחליטו מה גורלה המר? בתערוכה הופיעו גם לא מעט כרזות מסרטי צ'רלי צ'פלין שהיו צבעוניות ומקסימות. כל הכרזות בתערוכה הן למכירה וכנראה שאם היה לי בית יותר גדול עם קיר פנוי, הייתי רוכשת אחת מהן. יש משהו בנוכחות של כרזה ישנה אותנטית. אם גם אתם כמוני, נטולי קירות ריקים בחיים, תוכלו להתנחם בגלויות בגדלים שונים כמזכרת בעלות סימלית ביותר. 10 ש"ח לגלויה קטנה(בגודל חצי A4) או 20 ש"ח לגלויה גדולה(קצת יותר גדול מA4). צילמתי תמונות בתערוכה(מאחר ולא היה שלט שאסור, וצילמתי בכוונה מיד כשנכנסתי ליד השומר בכניסה), אבל בסוף הסיבוב אמרו לי שאסור לצלם, כך שתאלצו להאמין לי לגבי ייחוד הכרזות :) משום מה התערוכה לא מופיעה באתר המתחם, אז אני אכווין אתכם. היא מוצגת בחלל שמעל צומת ספרים וקפה גרג.
משם המשכנו לשוטט בנווה צדק ונתקלנו בחנות קרמיקה מקסימה שגרמה לאמא של החבר להחליט שהיא חוזרת לקרמיקה, עם המון רעיונות חדשים. אין כמו נווה צדק לגירוי בלוטת היצירתיות. בהמשך נתקלנו בעוד חנות מאוד מיוחדת בשם אפרת, אבל עליה אכתוב פוסט שלם ונפרד מרוב שהיא כל כך מיוחדת.
מה לבשתי?
שמלת חולצה מH&M, עלתה 140 ש"ח בקיץ.
גרביון בורדו אטום מארה"ב.
פלאטס של Aero soles, עלות 50$ בארה"ב, בארץ הן עולות 380 בערך.
שרשרת "זהב" פרחונית משוק הכרמל, 20 ש"ח.
צמידים משוק הכרמל, 10 ש"ח.
תיק קטן וחמוד, אמא של החבר קנתה לי בפולין.
מה אמא שלי לבשה?
צעיף מH&M, קיבלה מתנה ליומולדת מחברה.
סריג של מיכל אמה, נקנה בבוטיק דידי בטאגור.
ג'ינס של תמנון, 100 ש"ח.
מגפון קאמל מקליגולה, 350 ש"ח שנה שעברה.
תיק סגול מחנות ברחובות, 150 ש"ח.
בסופ"ש אמור להיות סופסוף חורף אמיתי, מוכנות?

נכנסים לתחתונים

לפני כשבועיים קיבלתי זוג תחתונים של Hanky Panky להתנסות. בהמשך אספר לכם את דעתי ועוד פרטים על המותג, אבל ראשית, בואו נחזור לנושא הראשי, תחתונים.

הם אמנם נמצאים מתחת לכל הבגדים האופנתיים(או לא) שאנו לובשות, אבל הם משפיעים עליהם לא מעט. הלבשה תחתונה שלא מתאימה לך במידותיה תגרום לך להראות שמנה/לא מחוטבת/רופסת/לא נינוחה. לעומתה, הלבשה תחתונה במידה ובנוחות הנכונה יכולה לחולל פלאים. פעם חשבתי שכולן יודעות את זה, אבל כשכולן התחילו להסתובב פה בטייץ בלי כיסוי לאזור החלציים, הבנתי שרוב הבחורות לא ממש לובשות תחתונים שמתאימים להן. יש כאלה שלובשות תחתונים שחותכים להן את הירכיים והאגן ויוצרות מראה של חלה קלועה. יש את אלה שלובשות תחתונים שגדולים עליהן ועודף בד ניכר דרך הבגד הצמוד. ויש את אלה שפשוט חסרות טקט ולובשות חוטיני לבן בוהק מתחת לטייץ שחור שקפקף.

כל ההקדמה הזו נועדה להדגיש את הצורך בתשומת לב להלבשה התחתונה. אני אישית, טיפוס של בוקסר נשי. זו הגזרה שהכי נוחה ומחמיאה לי ומעצבת לי את הישבן. אני זולגת מדי פעם לכיוון החוטיני כשיש צורך בכך, עם שמלה או מכנסיים לא רחמניים. אבל אנחנו לא חברים טובים, אני והחוטיני. ויתרתי גם על לנסות למצוא אחד שנוח לי במיוחד, מאחר ואני יודעת שאפשר להראות סקסית כמעט בכל סוג תחתונים(ולראיה, אופנת המחטבים שהביאה את תחתוני הסבתא למסלול התצוגה) כל עוד נוח לך. אם את מעבירה את רוב זמנך בהתעסקות בתחתונים, יראו את זה.
לפני שלוש שנים(וקצת) קניתי שלישיית תחתוני חוטיני בגזרה קצת שונה בOld Navy, הם היו יפים ונוחים. היום, אחרי שקיבלתי את הHanky Panky להתנסות, אני מבינה שהם בעצם חיקוי של הגזרה המוצלחת שלהם.

ונחזור למוצר שקיבלתי. ובכן, אני חושבת שהבנתי למה הם טוענים שמדובר בחוטיני הנוח בעולם. לשם שינוי יש אמת בפרסום. הוא באמת נוח. מעבר לגזרה, בד התחרה מאוד רך ונעים למגע, בניגוד לתחתוני תחרה אחרים שמאוד נוקשים בדרך כלל. לחברה ליין מוצרי הלבשה תחתונה המכיל למעלה מ150 דגמים, אבל כרגע בארץ ניתן להשיג רק את המפורסמים והנמכרים מבינהם, דגמי החוטיני שמגיעים ONE SIZE ומתאימים למידה 32-42. רק לשם קבלת פרופורציות, אני לובשת מידה 40 והמידה היתה טובה לי. האם מישהי במידה גדולה ממני תוכל להיכנס גם היא לתוכם? נראה שכן, יש להם לאן להימתח... אני קצת מתקשה לראות איך מישהי במידה 32 לובשת אותם, אבל כנראה שזה באמת עובד. הם מגיעים במגוון מאוד רחב של צבעים, בוהקים וגם סולידיים(אני קיבלתי אחד בכתום, בדיוק לקיץ הבא).
הם לא זולים, הHanky Panky החביבים והצבעוניים האלה, 150 ש"ח ליחידה, אבל אם את חובבת הלבשה תחתונה שכן משקיעה סכומים כאלה, בהחלט מומלץ להתנסות.
כרגע ניתן להשיג במכוני יופי, ספא, חנויות מעצבים ובוטיקים להלבשה תחתונה. ניתן לברר בטלפון או במייל היכן ניתן להשיג:
09-9506661, office@brand-lab.co.il.

אז מה הגזרה המועדפת עליכן? איפה אתן קונות בדרך כלל תחתונים ועד איזה סכום? האם אתן מקפידות שהכל בארון יהיה סטים עם החזיות?

ינשוף צמוד

אנסה להתנתק לכמה רגעים מדיווחי החדשות והעדכונים ברשת בנוגע לקטסטרופה שמתחוללת בצפון ולפרסם פוסט אופנתי שיהווה אסקפיזם טהור, או במילים פשוטות יותר, אנא הרשו לי להתנתק קצת. את היומיים האחרונים העברתי בתכנות וצפיה בחדשות לסירוגין, כמו רוב הישראלים, אני מניחה.

בכל אופן, בריחה. שנתחיל?
התגעגתי לכתיבה השבוע. החודשים האחרונים היו מאוד עמוסים, אבל תמיד הצלחתי למצוא זמן כדי לברוח(מוטיב חוזר בפוסט) לבלוג ולכתוב איזה פוסט. מושקע יותר או פחות, אבל פוסט. השבוע העומס הגיע לשיאים חדשים וגם כשהיה לי איזה רגע פנוי, כבר לא ממש יכולתי לראות מחשב. בשישי שעבר היתה לנו עוד איזו פריצת דרך ולכן החלטנו לחגוג קצת עם ארוחת מושחתת וגם יצאנו להתאוורר בפאב ברמת החייל. זו היתה הפעם האחרונה שיצא לי לצלם תמונות(שבוע עמוס, כבר אמרתי?). אני לא חושבת שהתמונות האלה נותנות לחולצה הזו את הכבוד המגיע לה, אבל זה מה יש ועם זה ננצח.
וכעת נפנה לינשופים. טרנד קצת מוזר הינשופים האלה. הרי זו חיה מאוד לא אופנתית וקצת קודרת. חיית לילה אפרפרה. בשנה שעברה כשמיו מיו הביאו אלינו את החתולים הצלחתי להבין מיד. יש משהו אלגנטי בחיה הזו, אלגנטי ומרוחק. אבל ינשוף? לקח לי זמן עד שנכנעתי, אבל 20 שקל בשוק הכרמל גרמו לי להתקפל. המוכר(אותו אחד שלימד אותי את הטריק) הודיע לי חגיגית שינשופים זה הלהיט החם וכי "בכל החנויות יש ינשופים ושם אחד ינשוף עולה 90 80 שקל".
מה לבשתי?
ג'ינס שקניתי לפני שלוש שנים בפוראבר21(וממש נחמד לי שאני נכנסת אליו).
חולצה מנוקדת ושקופה מH&M, עלתה 140 ש"ח מקולקציית החורף הנוכחית.
נעלי עקב ממקס מורטי, 240 ש"ח.
שרשרת ינשוף אחד בלבד, 20 ש"ח.
טבעת צהב מרביד.

סופ"ש נעים וכבוי!

אות חיים

או וול, זה היה (ועודנו) שבוע עמוס במיוחד. לצערי לא הצלחתי למצוא זמן לעדכן את הבלוג, למרות שצילמתי תמונות במהלך הסופ"ש.
אבל זה עומס חיובי, העומס הזה. הפרוייקט הגדול שעבדתי עליו בחודשים האחרונים, מאז שעשיתי את השינוי התעסוקתי שלי, הגיע לשלבי הסיום. עוד סופ"ש אחד של עומס רציני ונראה שביום ראשון אוכל לנשום מעט לרווחה(בתקווה שלא ליותר מדי זמן, כי נכנס לשלב ב').

מבטיחה לעדכן ברגע שאוכל,
סופ"ש נעים,
קרן.

נ.ב.
מקווה שהשריפה המשתוללת בצפון תעצור לרגע ותחשוב שבימים אלה, אש צריכה לבעור בחנוכיות בלבד...
ואם נחזור לרגע לכותרת, מקווה שימצאו עוד הרבה אותות חיים מכל האבודים שם בכרמל.

מוזיאון העיצוב בחולון

בשלישי שעבר ביקרתי עם תמר מLookin Fab במוזיאון העיצוב בחולון ולאחריו בסרט תיעודי על מארק ג'קובס(כדאי לקרוא על הביקור גם אצלה).

זה די משעשע, אבל תמר ואני הכרנו כבר לפני 4 שנים, עוד מהלימודים בבן גוריון. היה לנו קורס אחד יחד וחברים משותפים, היא היתה שנה מעליי ואני עזבתי את באר שבע, כך שהקשר נותק. עד שיום אחד הופיעה תגובה בבלוג וחידשנו את הקשר. חשוב שתדעו שזה מאוד נדיר שיש שתי בחורות מהמחלקה למדעי המחשב עם בלוג אופנה. לפחות בבן גוריון, המצב לא היה מזהיר כל כך מבחינה אסתטית. רק כדי לקבל פרופורציות, היינו משהו כמו 10 בחורות במחלקה ולשלוש מתוכן היה זקן ושפם.

טוב, חזרה לנושא. במקרה יצא שראיתי השבוע קטע בתוכנית של קשת, על ישראלים מצליחים בעולם(נדמה לי שזה היה ברביעי בערב, אבל אל תתפסו אותי במילה). הפרק הפעם התמקד בתחום העיצוב. בין המרואיינים היו צורי גואטה ורון ארד(המעצב והאדריכל של מוזיאון העיצוב בחולון). היה מעניין לשמוע יום אחרי הביקור במוזיאון, הסברים על הפן העיצובי שבו מפי המעצב עצמו. המבנה מאוד מרשים, מהפנים ומהחוץ וגורם לתערוכה לבלוט עוד יותר ולהיות יותר מושכת. אני ממליצה בחום לבקר במוזיאון, או לפחות להציץ על המבנה. מעניין מתי יצלמו שם הפקת אופנה ראשונה, יש שם לא מעט ספוטים נהדרים לצילום. כניסה חד פעמית למוזיאון עולה 38 ש"ח לאדם ובמידה ורכשתם כרטיס לסינמטק הסמוך, הכניסה תעלה לכם 28 ש"ח בלבד.

לאחר הביקור בתערוכה, נכנסנו לסרט. כמה מילים על הקהל. ציפיתי שבסרט מהסוג הזה, באולם כל כך קטן, אנשים יטרחו להגיע בזמן, לשמור על השקט, לא לקום באמצע סרט של שעה וקצת או פשוט לשים את הסלולרי על שקט. אז ציפיתי. כנראה שגם מי שמחשיב את עצמו ל"איש תרבות" לא באמת תרבותי. לא נתתי להפרעות לפגום בהנאה מהסרט, שהיה פשוט מעולה וגאוני. אני חושבת שהתחכום מגיע בעריכה המדוייקת והמשעשעת ומהקצב של הסרט. נדמה שהבמאי התאים את קצב הסרט לקצבו של מארק ג'קובס. הסרט נתן הצצה מרתקת לתהליך העבודה על קולקציה. אני אתן דוגמא מהסרט שתמחיש את העריכה הטובה ואת תהליך היצירה. הקטע מתחיל במארק ג'קובס נפגש עם אמנית יפנים שהכל אצלה מנוקד, היצירות, הבגדים שלה ואפילו המאג שממנו היא שותה תה. משם עוברים לשוט בסטודיו, בו כולם יושבים ובוהים אחד בשני. מכאן עוברים לשוט מחדש האוכל, של צלחת מקרונים צבעונית בירוק-צהוב-ורוד-חום. חזרה לסטודיו, מארק מבקש כפתורים בכל מיני צבעים. התוצאה הסופית היא תיק של לואי ויטון בצבע לבן עם נקודות בגווני המקרון. לסיכום, אני אחפש עוד כמה מסרטי לואיק פריז'אן, מדובר בהנאה צרופה. עלות כרטיס לסינמטק היא 35 ש"ח.
מה לבשתי?
שמלה של פוראבר21, 10$.
צעיף שקיבלתי מתנה מג'ואנה.
קרדיגן ורוד עתיק מקסטרו עודפים, 50 ש"ח.
אוקספורדס מזארה בשנה שעברה, 200 ש"ח.
גרבי ברך מארה"ב.

בתערוכה היה מייצג של נעליים שמותאמות אישית על בסיס שאלון העדפות. עניתי על השאלון והתוצאה לא היתה מפתיעה במיוחד. הנעל שמתאימה לי ביותר היא נעל עם עקב רצחני. מה זה אומר עליי?
תודה רבה לתמר על הרעיון לביקור, התמונות והחברה :)
שבוע חדש מתחיל...

טיפ

בשבוע שעבר הזדמן לי לעבור ליד שוק הכרמל. ניצלתי את הביקור בכדי לרענן קצת את האקססוריז שלי.

אני לא זוכרת אם כבר כתבתי על כך בבלוג, אבל צמידים נוקשים(Bangles) לא מתאימים לי. אני פשוט לא מצליחה להכניס אותם. כפות הידיים שלי לא ממש קטנות בנוסף למבנה כזה שלא ממש אפשר לי להנות מהצמידים האלה.

אבל, לא עוד!
המוכר בדוכן לימד אותי טריק. אמרתי לו שהוא ממש הגרסה הגברית לאודטה. הוא היה פשוט שמח שאני קניתי עוד פריט מלבד השרשרת. אז מה הטריק? לא, לא למרוח חמאה, גם לא לסבן את היד עד שיצא קצף. פשוט שקית. שמים על היד שקית אוכל, עליה שמים את הצמיד והוא פשוט מחליק פנימה על היד. אז נכון שיש גבול לטריק הזה, והוא לא יעבוד עם כל גודל יד וצמיד. אבל אם אתן מרגישות שאתן ממש קרובות, השקית תבוא לעזרתכן. רק הערה אחת. אם אתן נוסעות לטיול ושמתן בשיטה זו את הצמיד, אל תשכחו להביא איתכן שקית, אחרת תתקעו עם צמיד על היד לאורך הטיול :)
מהיום והלאה אסתובב עם שקית אוכל ריקה בתיק כשאצא לקניות, כך שאם אתקל פתאום בצמיד יפה אוכל למדוד אותו.

ובשיטת השלבים:
1. באופן רגיל, לא נכנס.
2. שקית באה לעזרתי.
3. טדאם!
צמידים - 10 שקלים לכל הסט משוק הכרמל. הטריק היה כלול במחיר.
סופ"ש נעים לכולם!

בוטיק אמה

אפתח בוידוי. מעולם לא נכנסתי לבוטיק אמה. תמיד שייכתי אותה לזן הקאלה וA+. חנויות שמוכרות פריטי יבוא מהמזרח במחירים מופקעים שלא תואמים לאיכות הבגד ובמידות שמתאימות בעיקר לקולביות צנומות.

נכנסתי פעם אחת בלבד לתא המדידה בקאלה, לאחר שכנועים מצד המוכרת שהחולצה בטוח תעלה עליי, כמובן שזה נגמר בכך שהחולצה לא עלתה עליי ויצאתי מהחנות מבואסת וכועסת על עצמי שבכלל הקשבתי למוכרת. חוויה דומה היתה לי גם בA+. היום אני יודעת שסתם הכללתי ופספסתי חנות עם פריטים שווים.
ובכן, באמה ביקרתי לראשונה בפרזנטציה שנערכה שם והופתעתי לטובה. הן מהמחירים, הן מהאיכות והן מהעובדה שחלק מהפריטים מגיעים במידות שונות(אבל עדיין לא גדולות במיוחד, פשוט פריטים שעולים על מישהי עם חזה וישבן).
יכולתי לבחור פריט אחד מתוך הקולקציה והבחירה שלי היתה סריג הפפיונים המתוק הזה. אהבתי את הדיטיילים שלו בדמות ההדפס והכפתורים הגאוניים. בכלליות, רוב הפריטים בחנות בעלי טוויסט מסויים ומאוד מוקפדים ברמת הפרטים הקטנים.
למען האמת, אם משווים את המחירים למחירי הרשתות הגדולות כמו קסטרו, גולף, רנואר ודומיהן, מגלים שטווח המחירים כמעט זהה. ההבדל הוא שכאן תשלמי כ220 ש"ח על סריג מיוחד שלא תראי על כל בחורה שלישית ברחוב.
החיסרון היחיד מבחינתי הוא המידות. מדדתי שתי חולצות שיפון מאוד יפות, אבל אף אחת מהן לא היתה קרובה להיסגר באזור החזה. השמלות כן מגיעות במגוון מידות ולדעתי המידה הגדולה היתה מתאימה לי. לשם ההשוואה, בקסטרו אני לובשת שמלות במידה 40.
עשיתי קולאז' קטן עם מספר פריטים מתוך הקולקציה כדי שתוכלו להתרשם מהמחירים(צילום פקושטים: טל טרי). מומלץ ללחוץ להגדלה.
השורה התחתונה היא כזו: אם את מעל מידה 40-42, כנראה שתאלצי להסתפק באקססוריז בלבד(ואולי פריטי אוברסייז). אם מידתך קטנה מכך, קפיצה לאמה תעלה חיוך על פניך.

מחירים:
חולצות: 70 - 250 ₪ ; טוניקות: 210 - 290 ₪ ; מכנסיים: 120 - 400 ₪ ; חצאיות: 70 - 240 ₪ ;
שמלות: 290 - 400 ₪ ; מעילים: 300 – 400 ; קרדיגנים: 190 - 250 ₪ ; תיקים וארנקים: 160 - 250 ₪ ; נעליים: 140 - 340 ₪ ; תכשיטים 15 - 280 ₪ ; חגורות 60 - 130 ₪

מה לבשתי?
חולצה מאולד נייבי, 5$ בארה"ב.
ג'ינס של לאקי ברנד, 20$ באאוטלט בווגאס. אציין שהוא לא קיבל את הכבוד המגיע לו בתמונות, הוא נראה הרבה יותר יפה במציאות.
נעלי עקב מקסטרו, 35 ש"ח.
חגורת פפיון ורודה מאסוס, כ20 ש"ח.
טבעת פפיון של קרן וולף.
קרדיגן פפיונים מתנת בוטיק אמה(מחירו הוא 220 ש"ח).

סתיו באיחור

ראשית, יש לי חוב אליכם לגבי עמידות הלק. היום יום ראשון בצהריים והלק עדיין על ציפורני בשלמותו(מאז יום רביעי בבוקר). רחצתי כלים מאז, נאבקתי בניתוק וחיבור קונקטורים(מלאכה מחריבת ציפורניים) וחייתי את חיי. הלק שרד את כל אלה.

וכעת לשאר ענייני הפוסט. האמת אין יותר מדי עניינים. אני עדיין מתלבטת האם לחרף נפשי בתור של H&M ביום שלישי או לוותר על כל הסיפור ולהזמין אחר כך מאיביי אם פתאום יפול עליי החשק. עדיין לא הגעתי להכרעה ויכול להיות שמי שיכריע בסופו של דבר זה הלו"ז הצפוף. בסופו של דבר כל הסיפור קצת מאכזב במידה מסויימת. כי מצד אחד הפריטים לא מאוד יקרים ביחס ללנווין. אבל מצד שני הם מאוד יקרים ביחס לH&M, או כל רשת אחרת לצורך העניין. וכאן מגיעים לשתי נקודות קריטיות לטעמי. הראשונה - הפריטים מאוד לא יומיומיים, רוב השמלות הן סוג של שמלות ערב ומהג'קטים לא התעלפתי. השניה - ממה שיצא לי לראות בבלוג של הסלט הבלונדיני ובשאר בלוגים שסיפקו צילומי תקריב, הגימור של הפריטים ממש לא משהו. חלק מהפריטים חסרי מכפלת, מה שגורם לחוטים להשתרך מהם. הבדים לא נראים מאוד מרשימים ועוד. בקיצור, בסכום הזה יכול להיות שעדיף לרכוש איזו שמלת משי מרוס אובטה. גם לא תראי אותה על כל אחת וגם התפירה תהיה ברמה גבוהה יותר. הפריטים היחידים שאולי שווים את ההמתנה בתור הם הנעליים והשרשראות. כנראה שאם כבר ארכוש משהו מהקולקציה הזו, זו תהיה השרשרת הוורודה. מה אתן חושבות? נראה אתכן בתור?
את התמונות היפות שמופיעות כאן צילמה ג'ואנה המקסימה. תודה ובהצלחה בדרך החדשה!
סופסוף יצא לי לשלב את התיק עם גוונים חורפיים יחסית ואני מאוד מרוצה מהתוצאה. התמונות נראות מאוד סתוויות בגלל העלים הנושרים, אבל צולמו בטמפרטורה של 30 מעלות ביום חמישי...
מה לבשתי?
מכנסיים מברשקה, 130 ש"ח, כולל החגורה.
גופיה מהוניגמן, 40 ש"ח.
צעיף ושעון זהב של סבתא.
נעליים של Aerosoles מארה"ב, 50$, מאוד מאוד נוחות.
תיק של מארק ג'קובס.
שעון של DKNY.
טבעת מרביד, 400 ש"ח.
שבוע חדש התחיל...