מיחזור

אחרי כמה פוסטים נטולי תמונות(חציל לא נחשב לאאוטפיט), הגיע הזמן שיהיה כאן פוסט אאוטפיט ראוי, בערך. את התמונות האלה צילמתי לראשונה בצילום עצמי עם הטיימר של המצלמה. יש לה גם שלט, אבל אני לא מצליחה להבין מה עבר לממציא השלט בראש כשהוא חשב על שלט שמחובר עם חוט באורך מטר. אז כאמור, הטיימר. כנראה שבכל סשן צילום עצמי יהיו כמה תמונות ערופות ראש או כפות רגליים וכאן לא מטאטאים את הלכלוך מתחת ללפטופ, גם אתם תזכו לצחקק מהתמונה יחד איתי. יש לציין שהמצלמה מוקמה על נר שהועמד על ערימת ספרים. אם הפנים שלי נראות מודאגות בתמונות, זה כי אני מודאגת לגורל המצלמה. לא, סתם. היא היתה מאוד מאובטחת, וגם יש ביטוח.

למה מיחזור? כי השמלה הזו כבר הופיעה כאן בהזדמנות אחרת, פחות חורפית. בשבועות האחרונים, כנראה בגלל שלא הרגשתי במיטבי, שמתי לב שאני חוזרת לאותם אאוטפיטים יומיומיים שנוחים לי מאוד ומחממים דיים. נשלפו סריגים מהארון שבחורף שעבר לא טרחתי בכלל לאוורר ואילו בחורף הזה מככבים. אני מאוד מקווה שהמחלה לא תשבש לנו את תוכניות הנסיעה. אני כבר מחכה לחום ולשמש, בגד הים כבר מוכן.

מה לבשתי?

שמלה מאסוס, 75 ש"ח.

קרדיגן מפול אנד בר, 120 ש"ח.

חגורה מתנה מחברה מלונדון(סט של שלוש שימושיות מאוד).

גרביוני צמר אפורים של לייף, 35 ש"ח.

מגפיים של ברונקס מלפני כמה שנים.

צעיף מחנות ברחובות לפני כמה שנים.

טבעת של רביד.

Pure Giveaway that gives back

לכבוד השקת הבושם החדש Pure DKNY - Drop of Verbena, תערך הגרלה מעט שונה מהרגיל. אבל ראשית, אספר לכם על פעילות המותג.

Pure DKNY משתפים פעולה עם ארגון CARE העולמי בפרוייקט Access Africa. מטרת הפרוייקט היא ליצור מקומות עבודה ותעשייה לטווח הארוך במדינות שונות באפריקה, עם פוקוס על העסקת נשים. הדרך שבה DKNY תרמו לפרוייקט מאוד יפה בעיני. במקום פשוט לתרום כסף ולספק פתרון זמני, הם מקנים כלים ופיתוח עסקי שמאפשרים להתקדם ולהתפתח. אז איך מבצעים את זה? הבושם הקודם נזקק לוניל על מנת לייצרו. המותג סייע להכשיר מגדלי וניל באפריקה כך שתעשיית גידול הוניל תתבסס. בכך מבטיחים עתיד לענף חדש, המותג עוזר בגלגלי עזר ונותן כלים להתחלת העסק ומשם הכל מתגלגל בזכות עצמו. בפרוייקט הבושם הקודם, Pure Vanilla, הסיוע היה באוגנדה. הבושם החדש, כשמו כן הוא, מכיל את צמח הוורבנה-בזיל. לצורך ייצור הבושם, החברה רוכשת את הצמח ממגדלים בטוגו שמרביתם נשים.

לטעמי הבושם מאוד אביבי וקליל, פרחוני עם מעט חמצמצות שמעניק לו צמח הוורבנה. המחיר הרשמי הוא 590 ש"ח ל100 מ"ל ו410 ש"ח ל50 מ"ל, אבל לפי מה שקראתי, הבושם נמכר כעת במחיר היכרות נוח של 249 ש"ח ל100 מ"ל ו199 ש"ח ל50 מ"ל.

וכעת להגרלה. מאחר והמותג עוסק בהעצמת נשים וקידומן בחברה, החלטתי שההגרלה תיערך באותו סגנון, כי כולנו יודעות שלא תזיק גם כאן קצת העצמה :)
בהגרלה הזו תנסו לזכות בבושם לא למען עצמכן/ם, אלא למען מישהי אחרת שאתן מאמינות/ אתם מאמינים שמגיע לה להתפנק. מישהי שעושה למען הקהילה, האנשים סביבה או איכות הסביבה.

וכעת לתנאים:
1. כתבו בתגובה לפוסט הזה למי הייתן רוצות/ הייתם רוצים להעניק את הבושם ולמה מגיע לה להתפנק.
2. הצטרפו כעוקבות/ים לבלוג (קליק מצד ימין תחת "מנויים ונהנים").
3. לחצו לייק על עמוד הפייסבוק של המותג כאן.
4. לא לשכוח להשאיר כתובת אימייל.

זהו, אתן/ם בהגרלה.
גם גברים מוזמנים להירשם להגרלה על מנת להעניק את הבושם למישהי מיוחדת.

ההרשמה מתחילה היום, ה28.1.2012 ומסתיימת ב11.02.2012.
שליחת הבושם באחריות משרד יחסי הציבור.
תמונות באדיבות היח"צ.

לא בוכים על חציל שנגנב

לכותרת הפוסט יש הסבר משעשע ומפתיע, אבל נגיע אליו בהמשך.
כפי ששמתם לב(או שלא ואני מדברת לעצמי), שוב נעלמתי לשבוע. הפעם יש לי אישור מהרופא. את השבוע האחרון העברתי במחלקה הפנימית באסף הרופא בתור מטופלת מן המניין. דלקת בכליות סידרה לי אישפוז הכל כלול + הפעלות.

אגב, למקרה שתהיתם, הזקנה במסדרון - זו אני. המחלקות היו מוצפות ולכן זכיתי לצפות ולהבין איך נראת מערכת בריאות קורסת. החדרים בכל המחלקות היו בתפוסה מלאה וביום למחרת האשפוז שלי, גם המסדרון אוכלס לגמרי. אני צעירה, כפי שטרח כל אדם שראה אותי לציין("את בחורה צעירה, מה את עושה כאן?"), אבל לאדם מבוגר מאוד שאינו עצמאי ונזקק לשירותיו של סיר הלילה, שהייה במסדרון ממש לא מעניקה את הפרטיות הראויה לאדם ששילם כל חייו מס בריאות.

הצוות הרפואי בטח שלא נהנה מתפקידו החדש של המסדרון ונאלץ לעבוד בתנאים לא תנאים שמייצרים עוד יותר חיכוכים עם המבקרים והמשפחות. ואם כבר דיברתי על הצוות הרפואי, אפשר גם לדבר על המתמחים ועל שעות העבודה שלהם. בשורה התחתונה, אין סיבה לרחם עליהם. הם בוחרים במקצוע הזה מתוך היכרות עם שעות העבודה המפרכות והמופרכות ולכל אחד קיימת האופציה לעזוב ולהיות תועמלן תרופות. הסיבה שזה צריך לעניין אותנו הוא טיב השירות שאנחנו מקבלים. אני לרגע לא מזלזלת ביכולות שלהם והטיפול שקיבלתי היה מעולה. אבל תחשבו לרגע על המתמחה שהגיע למחלקה ב8:00 בבוקר, מחלקה שבה מאושפזות שתי חולות במצב מתנדנד בין חיים למוות, ואת רוב זמנו עד 8:00 בבוקר למחרת העביר בטיפול בהן ולכן לא זכה למנוחה. זה מה שמגיע לנו? אדם שעומד על הרגליים 16-24 שעות רצוף? עד כמה איכות הטיפול, יכולת קבלת ההחלטות ויכולת הניתוח זהות בשעה הראשונה למשמרת ובשעה ה20?

ובנימה קצת פחות ביקורתית ורצינית, השהות במחלקה פנימית לאדם צעיר היא הזויה ומחרפנת. הגיל הממוצע של המאושפזים במחלקה היה 75, כך שפרטנרים לשיחה לא היו יותר מדי. דיברתי מעט עם השכנות שלי למסדרון, סבתות חביבות, האחת בת 76 והגיעה לצנתור חמישי(!!!) והשניה בת 78 והגיעה עקב חולשה כללית. אמא שלי צחקה עליי ושאלה אם החלפתי פייסבוק עם החברים החדשים שלי. מבלי לזלזל באוכלוסיית הגיל השלישי, אני בספק אם מלבד לשמעון פרס ועוד כמה גימלאים טכנולוגיים ישנם המוני פרופילים בפייסבוק השייכים לגילאי ה75+. לפחות לא עד שהדור שלנו יזדקן.
ביום הראשון הייתי בהלם משעות הפעילות. ב5:30 בבוקר הדלקת אורות וכבר חוברתי חיש קל לאנטיביוטיקה לווריד. ובשעה 21:00 כיבוי אורות, פיפי ולישון. כמובן שבשעה מוקדמת כזו לא הצלחתי להירדם אז ביום למחרת כבר ביקשתי שיביאו לי מנורת לילה מהבית. את הזמן העברתי בקריאת ספר, צפייה בסדרות באייפון וקריאת סטטוסים בפייסבוק. שינה לא היתה אופציית פעילות מועדפת. קצת קשה להרדם עם צפצופי מוניטורים, כפתורי מצוקה וזקן שנשמע כמו דארת' ויידר.

וכעת, החציל!

חציל אילוסטרציה. התמונה לקוחה מכאן.

באחד הימים ההורים קפצו לבקר והביאו עימם אוכל לארוחת הצהריים של אותו היום וגם לארוחה שלמחרת. את השקית שהכילה חציל ממולא, ברוסקטות, לחמניה ומעט פרמז'ן - הידקתי, רשמתי את שמי והכנסתי למקרר החולים שהיה עמוס לעייפה בקופסאות. ביום למחרת ניגשתי למקרר והוצאתי את השקית שהיתה משום מה קלה ופתוחה. להפתעתי גיליתי שמישהו גנב את הקופסא עם החציל ואת יתר העזרים השאיר יתומים. פשפשתי מעט במקרר, אולי משום מה הקופסא טיילה החוצה לשבת ליד קופסאות אחרות - כלום. מי גונב אוכל של אנשים חולים? פיפל, מה קורה לכם?! אני מבינה שהחציל של אמא שלי הוא טעים ברמה מקצועית, אבל מדובר, בכל זאת, בחציל שלי. שלי! וכך יצא שבמקום לאכול חציל אכלתי תחת. סליחה, סלט ארומה.

וכך נגמרה לה חווית האישפוז המפוקפקת. היום אני כבר בבית וכאן אף אחד לא יגנוב לי חצילים(עומר שונא חצילים). וכעת, אשתה את התה שלי ואסיים את הספר. סופ"ש נעים ובריא לכולם. מחר הפתעה!

Forgive and Forget

Forgive me blogger for I have sinned. It has been one week since my last publication.
ובנימה קצת פחות דרמטית, זה היה שבוע קצת עמוס. עמוס בפעילויות וגם עמוס נפשית ונזקקתי לקצת הפסקה וניקוי ראש.

את הסופ"ש האחרון העברנו אצל ההורים שלי, דבר שמזמן לא עשינו. אני הגעתי עוד בחמישי לרחובות, לביקור הכרחי ביותר אצל סופי הקוסמטיקאית. בשישי בבוקר הלכתי כמו ילדה טובה עם אמא לסופר ואפילו הצלחתי לאבד אותה שם(למי שמכיר, יוחננוף בבילו זה סופר ע-נ-ק). מזג האוויר החורפי-אירופאי שתקף אותנו לסופ"ש התאים לשהייה משפחתית בבית.

מלבד משבר חשמל קל,שגרם לכך שאת ארוחת הערב של שישי אכלנו באווירה משפחתית רומנטית לאור נרות, הסופ"ש עבר בהתעסקות בבישולים ובטלה מרובה. בשבת בצהריים כבר חזרנו לתל אביב, להתכרבל מתחת לשמיכה ולהדביק את הפער שפתחנו בHow I met your mother.
מה לבשתי?
טוניקה/שמלה(או כמו שאמא שלי אמרה: "עליי זו שמלה, עלייך זו כבר טוניקה". להשלמת התמונה, אני צמחתי 10 ס"מ יותר ממנה) מH&M בשנה שעברה, 129 ש"ח.
ווסט סרוג מרנואר מהעונה הנוכחית, 129 ש"ח.
צעיף של אמא מH&O לפני שנה, 50 ש"ח.
גרביונים של לייף מהסופר פארם, 20 ש"ח.
כובע משוק הכרמל, 20 ש"ח.
מגפיים מעור מקסטרו עודפים לפני כמה שנים, 200 ש"ח.

אחד היתרונות לסופ"ש אצל ההורים הוא שאפשר להנות מהשטויות שבאדי עושה. מאז שהרדמנו את פינצ'י היא הפכה לעוד יותר משוגעת(לפחד מזבובים ומגשם התווסף מעטה היסטריה שלא היה קיים קודם), אבל כל אלה רק גורמים לרצות לקווצ'ץ' אותה יותר. בתמונה אפשר לראות אותה מתחננת לפלפל אדום, לא בשר אדום כמו כל כלב נורמלי. הכלבה פיתחה חיבה בלתי נשלטת לירקות והפכה לטועמת המשפחתית. כל גזר עובר בדיקת טעם שלה לפני שנכנס לסלט. אם באדי הסכימה לאכול אותו, הוא לא מר. אם היא לא התקרבה אליו, לפח. היא בכלל ארנבת :)

כמעט שכחתי. עמותת הכלבים שבצל עורכת מכירה בסופ"ש הקרוב, כל ההכנסות עוברות כתרומה לעמותה שעוזרת לכל כך הרבה כלבים שמגיע להם. אם אתן חובבות וינטג', ובעיקר אם הייתן לקוחות של בוטיק מהחתרת שנסגר, זוהי ההזדמנות שלכן לרכוש עוד כמה מציאות וינטג' ולתרום למטרה טובה על הדרך.

אפרת קסוטו

בשבוע שעבר ביקרתי בחנות של אפרת קסוטו בנחלת בנימין לאחר שקיבלתי פניה מהמעצבת.
הכרתי את המותג עוד לפני הביקור, יש ברשותי עגילים אהובים בעיצובה שקיבלתי מתנה מחברה ותמיד עקבתי אחר הקטלוג המסוגנן, במיוחד האחרון עם אפרת גוש. הביקור הפתיע אותי לטובה. הסגנון הויטג'י מאוד פופולארי בשנים האחרונות ויש לא מעט מעצבות שמציגות תכשיטים בסטייל הזה, אבל התכשיטים של אפרת תמיד מגיעים עם קריצה קצת אחרת(כמו שרשרת השפרירית שבחרתי לי). להבדיל מהמעצבות האחרות שקיימות בנישת הויטג', אצלה הפריטים מאוד איכותיים. די לרמוז על המתחרה בעלת שם פרטי זהה לשלי שמתמחרת גבוה בהרבה על תכשיטים שדוהים או מתפרקים לאחר מספר ענידות שניתן לספור על כף יד אחת.

התכשיטים עשויים גולדפילד, זהב 24 קראט, פנינים, אבני סברובסקי ואבנים חצי אמיתיות(כמו אוניקס, גרנט ואבנטורין). התכשיטים מיוצרים בסטודיו הסמוך לחנות, הכל מייד אין איזראל. הקולקציה מתחדשת כל 4 חודשים וכוללת שרשראות, צמידים, עגילים, ענקים, מסרקות, חגורות ואפילו תיקים. טווח המחירים הוא 40-2500 ש"ח.

ניתן למצוא גם תת קולקציה שנקראת "עד 120", למרות השם עם הקונוטציה הגריאטרית, הכוונה כאן ל120 ש"ח. הקולקציה הזו שווה ביותר לדעתי ואפשר למצוא בה עגילים יפים ואיכותיים ב40-70 ש"ח ושרשראות עם תליונים עדינים ב100-120 ש"ח. למשל, הפפיונים המקסימים האלה עולים 50 ש"ח בלבד.

גם תכשיטי הפנינים מתומחרים בצניעות ביחס לחנויות אחרות. אני זוכרת שעל שרשרת הפנינים שלי שילמתי 300 ש"ח בג.ר.א.ס. כאן שרשרת עם פנינים גדולות יותר עולה 260 ש"ח.

נהנתי מאוד לשוטט בחנות ולצלם, התחושה היא של ביקור בחנות תכשיטים קטנה בסמטה צדדית בפריז.

אפרת קסוטו, רמב"ם 18, מדרחוב נחלת בנימין, תל אביב.

פרטים נוספים בפייסבוק ובאתר.

Dreamy Creamy

בשישי הגיע הסממן הראשון לכך שהירח הדבש שלנו מתקרב, הלכתי לקבל חיסונים. מרפאת המטיילים היא מקום מאוד משעשע בעיני. נפגשים שם זוגות לפני טיולי ירח דבש "אקזוטיים", מוצ'ילרים אחרי צבא שיודעים בעיקר לומר לאיזו יבשת הם נוסעים, אנשים מבוגרים שנשלחים לסוף העולם במסגרת העבודה ואפילו משפחות שסתם רוצות לרבוץ יחד על החוף בתאילנד.  הערבוב הזה יוצר שיחות חדר המתנה מאוד משעשעות וכך יצא שההמתנה לחדר האחות עברה מהר. את הפלאשבק ליום הגיוס קיבלתי בהמשך היום, כשחיסון הטטנוס התחיל את ההתעללות בזרוע שלי. נזכרתי למה האחות ביקשה את "היד הפחות שימושית"...

משם כבר ניצלתי את הקירבה לשוק הכרמל וסופסוף קניתי לעומר כובע במחיר לא מופקע. אחרי כל הכיף הזה נסענו לנהריה לסופ"ש של טישו, סרטים מטופשים והמון אוכל חם. לפעמים צריך גם סופ"שים כאלה, של בטלה גמורה, גם אם הבטלה לא באמת מתרחשת אצלנו בבית.

מה לבשתי?

סריג על סריג כי קר, שניהם מקסטרו מלפני כמה שנים, האחד ב60 ש"ח והשני ב80 ש"ח.

צעיף צמרירי וחם מגולף לפני כמה שנים, 70 ש"ח.

חצאית מH&M בסייל לפני שנה, 60 ש"ח.

גרביונים שקיבלתי מאמא.

מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.

שרשרת שפרירית מקסימה מתנת אפרת קסוטו(ועל כך בהמשך השבוע).

מיקס חדש ישן

ביום רביעי שעבר חרפתי נפשי והלכתי לקניון לסיבוב שופינג בסיילים. מאחר וקניון רמת אביב נמצא ממש מעבר לפינה, הוא הפך לקניון ברירת המחדל שלי. אני לא לגמרי משוכנעת שהוא קניון מוצלח בגזרת האופנה הזולה, אבל גם בו אפשר למצוא מציאות לעיתים. בתכלס, הסנטר מועדף עליי יותר ומאפשר מגוון רחב יותר של רשתות "עממיות" וסניף זארה שם נעים כפליים מסניף רמת אביב המפונפן והפלצני. אבל לעלות על קו 25 אחרי יום עבודה לא ממש התחשק לי, מה שגרר ביקור בברירת המחדל...

מציאות לא בדיוק שלפתי. בזארה לא מצאתי פריט אחד שתג המחיר שלו תאם לפריט שאליו הוצמד. מקווה שהסיבה לכך היא שהסייל רק התחיל. בפול אנד בר מצאתי קרדיגן נחמד אבל לא מרגש. אפילו לקסטרו נכנסתי(נשארו לי עוד תווים מראש השנה) ולא מצאתי כלום. דווקא בברשקה הטינאייג'רית מצאתי לא מעט פריטים נחמדים, אבל רובם ישבו מזעזע על הגוף. בסופו של דבר יצאתי משם עם המגפונים שבתמונות בלבד.

כבר הרבה זמן שחיפשתי ווסט/אפודה ברשת ולא מצאתי. גם זארה ואחיותיה אכזבו ולא סיפקו את הסחורה. דווקא בביקור חד פעמי ברנואר במסגרת הסבב מצאתי את מה שחיפשתי, בערך. היו שם אפודות נחמדות וקצרות בצבעי כתום חמרה ובחרדל, אבל מאחר והן קצרות הן התאימו יותר לבחורה פחות שופעת ממני. דווקא גזרת הווסט המשוחררת והאלכסונית הזו דיברה אליי יותר. בביקור לארוחת שישי אצל ההורים שלי, ערבבתי את התוספות החדשות למלתחה עם דיירים ותיקים מאוד כמו השמלה הזו.

מה לבשתי?
שמלה מזארה לפני כמה חורפים, 100 ש"ח.
ווסט סרוג מרנואר, 120 ש"ח.
חגורה מברשקה, 20 ש"ח.
מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.
גרביונים של לייף, 20 ש"ח.

ערב השנה החדשה שלי

את ערב השנה החדשה בילינו אצלנו בדירה עם החברים הטובים. בתוכנית - מיני בורגרס(אפיתי את המיני לחמניות בעצמי!) ושאר נשנושים, קאפקייקס סנטה קלאוס והרבה פלייסטיישן מוב. היה ערב מהנה, משעשע ומוצלח מאוד, לא הייתי בוחרת באופציה אחרת :)

מה לבשתי?
שמלת משי של רוס אובטה, 325 ש"ח בסייל.
גרביונים של לייף, 20 ש"ח.
נעלי בלרינה מנצנצות מH&M בעונה הנוכחית, 90 ש"ח.
שרשרת עץ שדודה שלי הכינה.

שתהיה לכולנו שנה מוצלחת!

Good news

פוסט קצרצר עם תמונה אחת צבעונית.
השבוע החברה הטובה קיבלה הצעת נישואין אז אתמול נפגשנו כולם לחגוג עם הזוג המאושר וההמום. מצחיק איך שהמוח שלנו עובד. כשהיא צלצלה לבשר לי מאוד שמחתי בשבילה וכולנו ידענו שזה עומד להגיע. יותר מאוחר חשבתי לעצמי שמה קרה פתאום כולם מתחתנים פה מסביב, אנחנו ילדים. מיותר לציין שאת העובדה שאני עצמי התחתנתי לפני כחצי שנה העלמתי מעצמי. כנראה שעד ששינויים לא קורים גם לאנשים שסביבך, הם לא שוקעים גם אליך. עד כמה שהחיים כבר "על המסלול", כנראה שעמוק בפנים כולנו רוצים להישאר ילדים. לפחות עד ליומולדת 27 יש עוד המון זמן :)

יצא שלא ממש הספקתי להחליף בגדים מהעבודה לפני שיצאנו לפאב, אז רק חידשתי מעט את האיפור ועלינו לאוטובוס לכיוון דיזינגוף. אני דווקא אוהבת את טרנד הצבעים הבוהקים שנשאר גם לחורף, מכניס קצת צבעוניות שמחה לכל הקור והאפור הזה(שבחורף הישראלי מופיע בעיקר בבגדים ופחות בעננים).

מה לבשתי?
סריג מפול אנד בר לפני כמה שנים, 110 ש"ח.
ג'ינס מפוראבר21 לפני כמה שנים, 60 ש"ח.
צעיף מH&M, נדמה לי ש40 ש"ח.
מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.

ולפרי חברתי הטובה והארוס הטרי שגורם לה לחייך, המון בהצלחה בצעד הבא בזוגיות. תמשיכו באותה הדרך, יש לכם שם משהו טוב :)

Golden fingers

אתמול, אחרי שסופסוף הכליות שלי הואילו בטובן להיטיב יצאנו להופעה של גבע אלון בזאפה הרצליה. את הכרטיסים רכשנו לפני כחודש ולשמחתי מצבי התחיל להשתפר ממש ביום ההופעה. כבר לא מעט זמן שהתלבטנו האם ללכת להופעה שלו או לא. הדעות מאוד חלוקות לגביו, גם מבין אלה שחובבים את הז'אנר בכלליות ואת שיריו בפרט. לאחר ההופעה אני יכולה להבין למה.

תיאור של הסגנון המוזיקלי של גבע אלון כנראה יתפרש כהשתלטות עויינת של קוואמי על המקלדת(למי שלא יצא לשמוע את התוכנית שלו בגלגל"צ ב22:00 בלילה, "המקור", כנראה שאין מושג על מה אני מדברת וניתן לדלג אל התיאור) : מוזיקת קאנטרי, סול, פאנק רוק. יש איזשהו תפר בין הז'אנרים האלה, לטעמי, ובמהלך ההופעה ישנו דילוג קל על הסקאלה שבה הקאנטרי בקצה אחד והרוק בקצה האחר.

יש משהו מעט פלצני בהופעה שלו ואני לא באמת יודעת להסביר מה. שלא תבינו לא נכון, נהנתי מאוד מההופעה, אבל כנראה שהייתי נהנת ממנה יותר לו הייתי, חלילה, עיוורת. הפרסונה הזו שאלון עוטה על עצמו במהלך ההופעה, של זמר סול מיוסר בשילוב מניירות רוק קלאסיות כמו נגינה על הגיטרה במאונך והנפת השיער תוך כדי נגינה של משהו מרשים, אבל רחוק מדיסטורשן. לטעמי כל אלה משמשים כתפאורה זולה ליכולות הנגינה הוירטואוזיות בגיטרה. כבר יצא לי לראות בין אם בלייב ובין אם בוידאו נגני גיטרה כאלה ואחרים, אבל מה שגבע אלון עושה עם גיטרה, אפילו היא לא ידעה שאפשר להוציא ממנה. במהלך ההדרן עלה לבמה גבע אלון בלבד, ללא המתופף, הבסיסט ונגן החשמלית. באחד השירים שכלל סולו גיטרה מדהים של 10 דקות הוא הצליח להוציא צלילים כך שנשמע שמדובר ב3 גיטרות שונות.

החלק הראשון של המופע כלל את השירים הרגועים יותר שלו והמון נגינה בגיטרה אקוסטית. החלק השני היה רוקרי יותר וכלל בעיקר גיטרות חשמליות וגם את הסינגל החדש I wonder if she's fine. ההדרן הוקדש לגבע אלון לבד על הבמה, עושה מה שהוא יודע הכי טוב, לנגן בגיטרה.

השורה התחתונה שלי לגבי המופע : אם אתם חובבי גיטרה, תלכו. אם אתם חובבי גבע אלון על סמך השירים שלו שמשודרים בגלגל"צ, עדיף שתצפו בכמה סרטונים ביוטיוב לפני שאתם קונים כרטיס.

דווקא בהופעה אתמול הוא לא ביצע את הקאבר הזה, שמצליח להיות טוב יותר מהמקור:

היעלמות קצרה

מתנצלת על ההיעלמות בשבוע האחרון. לצערי העברתי אותו בביקורים יומיים בקופת החולים לאחר שהכליות שלי החליטו לפתח דלקת. אחרי 5 ימים של אנטיביוטיקה לווריד אני סופסוף מרגישה יותר טוב, אז החלטתי לתפוס את המקלדת, לכתוב קצת ולתת אות חיים.

האמת שחוץ מלראות המון פרקים של The big bang Theory ולהירדם על הספה לכמה שעות בגלל האנטיביוטיקה, לא עשיתי יותר מדי. זו בדיוק הבעיה בלהיות חולה. את סופסוף בבית באמצע השבוע ובאמצע היום אבל בלי טיפת כח לעשות כל מיני דברים שדחית כבר שבועות. כמו לעשות סופסוף את המכפלת למכנסיים שקנית, או לתפור את הכפתור שנפל. סביר להניח שאם השבוע הייתי לוקחת מחט ליד, היא היתה מוצאת את דרכה לתוך העור שלי. לא אופציה חיובית. אז מזל שיש שלדון בחיים.

התמונות כאן צולמו לפני יותר משבוע, לפני שהדלקת שלי החמירה ולצילומים הצטרפו הפקינזים השיצויים של השכנים שיצאו לסיבוב לילה(יש לנו לא פחות מ6 פקינזים שיצויים ברחוב). זה מסוג האאוטפיטים שגורמים לי להיות מרוצה מהעובדה שקשה לי לזרוק/להעביר הלאה פריטים שלא יצא לי ללבוש. רוב ה"חוקים" בנוגע לניהול המלתחה אומרים שבמידה ולא לבשת פריט עונה שלמה, מקומו מחוץ לארון. אני מאוד לא אוהבת את החוק הזה וחושבת שהוא לא לוקח בחשבון טרנדים שחוזרים כל כמה עונות או סתם את העובדה שבכל שנה יש לנו פריטים מועדפים שמתחלפים. השנה אני מחבבת אפודות. במשרד קצת חם לי עם סריגים ואפודה מספקת את החימום הנחוץ, במיוחד בחורף הישראלי. כשארגיש יותר טוב אצא לנצל את הסיילים וארכוש לי אפודה חדשה.

מה לבשתי?
טרנץ' מארה"ב.
אפודה מגולף לפני כמה שנים, כ70 ש"ח.
חולצה מכופתרת מקסטרו, 120 ש"ח.
חצאית מגאפ בשנה שעברה, 140 ש"ח.
גרביונים מהיינס בארה"ב, כ20 ש"ח.
נעליים מזארה, 160 ש"ח.
טבעת של קרן וולף.