דברים שעושים בשישי אחרון בתל אביב

זהו, המעבר מתקרב. בשבת נעביר את שארית הציוד לרחובות, אל הבית של אמא שלי ובתחילת השבוע נמסור רשמית את המפתחות וניפרד מהדירה החמודה שלנו ברמת אביב.
במצב אידאלי, את יום שישי האחרון כתושבת תל אביב הייתי מעבירה בבראנץ׳ בהוטל מונטיפיורי, משם ממשיכה לסיבוב קצר בשוק ולקינוח טיול קצר ברחוב דיזינגוף.
אבל רצונות לחוד ואילוצים לחוד. בכל זאת, יש איסופים ואריזות לעשות, אז כנראה שאבחר בגרסא המצומצמת לאופציה למעלה. ואם נודה באמת, לא מדובר בשישי אחרון בתל אביב. רחובות לא כזו רחוקה, וסביר להניח שבימים שנותרו לי בארץ בהחלט אבקר בתל אביב. בכל אופן, אופציה ב' כוללת קפיצה קטנה לבייקרי הצמודים לבראסרי, פחזנית אחת עם קרמל מעל וקרם פטיסייר בפנים והליכה רגלית לכיוון הסטודיו של מדוזה בדיזינגוף 110.

 זה לא סוד שאני מחבבת מאוד את המותג. אני נהנת לעקוב מהצד אחר ההתפתחות של גילי ועדי שלקחו את פרוייקט הגמר והפכו אותו לשפה עיצובית של ממש. הקולקציה החדשה, landmarks היא בהחלט ציון דרך למותג, בעיני, כי היא מציגה עיבוד קצת שונה מהקו שפיתחו עד היום. בשבועיים האחרונים הבנות מטפטפות אימג׳ים של הקולקציה באינסטגרם, כל תמונה יותר מגרה מהשניה. עדיין לא החלטתי עם מי מבינהם ארצה לחזור הביתה, ובטווח של שלושה שבועות קדימה, גם לעבור לחו״ל, אבל בפריט אחד בטוח אבחר, פשוט בגלל הייחודיות והאיכות. יש לי שני תיקים של המותג ושניהם נראים בדיוק כמו ביום שרכשתי אותם(האחד בן 4 לפחות ואחיו הקטן בן 3), ממש לא מובן מאליו.

אם תבחרו להגיע למסיבת ההשקה מחר, תוכלו להתחדש בתיק קלאץ׳ מקולקציות קודמות ב250 ש״ח וגם לבחון מקרוב את הקולקציה החדשה. דיזינגוף 110 בחצר. 10:00-15:00.

ולסיום, אפשר לקנח בים. בכל זאת, תל אביב...

שבועיים אמריקאים

כמו שציינתי בפוסט הקודם,לא מזמן העברנו שבועיים בקליפורניה לנסיעת הכנה. התחלנו את הטיול בLA אצל דודים נחמדים. קצת מג'וטלגים, אבל מאוד מרוצים. מזג האוויר חייך אלינו בעיר ולא הזכיר חורף בכלל. ממש כמו בארץ, מינוס הלחות, וזה מינוס טוב.

ביקרנו בLA לפני 4 שנים, אבל לא הספקנו לסמן V על כמה יעדים תיירותיים באותו ביקור, אז השלמנו פערים הפעם. גריפית' פארק, וניס ביץ' והמון Jamba Juice. הדודים לקחו אותנו לFarmer's market של סופשבוע, שם ראיתי את אמילי מCupcakes & Cashmere במציאות. מסתבר שיש כלל אחד לגבי בלוגריות שכמעט תמיד מתברר כנכון. הן מצטלמות כגבוהות יותר ממה שהן באמת. גם בלוגריות אמריקאיות, גם אמילי. ומאחר שלכל כלל יש יוצא מין הכלל, גם אני וגם שרונה ראובני גבוהות גם במציאות. הא!

אחרי סופ"ש משמין בLA המשכנו לסן פרנסיסקו, להשמין בריא. למה להשמין כל הזמן? כי ככה זה באמריקה, כפית היא בגודל של כף, כף היא בגודל של כף הגשה וחביתה בארוחת בוקר עשויה משלוש ביצים.
נסענו את הדרך הארוכה מLA לSF, בכביש שהוא סוג של כביש הסרגל, רק ארוך פי חמישים(בכל נסיעה ארוכה, יש את הנקודה הזו שבה הGPS אומר לך "בעוד 70 אלף קילומטר, צא ביציאה מספר 1427", אז כזה), ובכדי לגוון, מסביב יש לא רק נוף מדברי, אלא מאות מטעי שקדים. חשבתי לעצור בצד לצלם, אבל לא היה מקום עצירה מסודר וגם מאוד רציתי להגיע, אז נהגתי כמה שעות רצוף והגענו לRedwood Shores, שם נמצאים המשרדים שבהם עומר יעבוד.

לאחר עצירה קצרה במשרדים, סופסוף הגענו לעיר שתהפוך לבית שלנו לתקופה הלא מוגדרת הקרובה. סן פרנסיסקו מגניבה, ירוקה, בריאה, טעימה(צ'יפס בטטה), מטורפת(מישהו אמר כלבים בעגלות?) ויקרה, ויהיה מאוד מעניין לחיות שם. את השבוע בעיר העברנו בטיפול במנהלות, כמו פתיחת חשבון בנק(זה לקח רק שלוש שעות ודרש ממני לתרגם את תעודת הזהות הישראלית שלי לאנגלית. איך מתרגמים "תאריך לידה עברי"?), והנפקת Social Security Card. אחרי שסימנו V על זה, עברנו לחיפושי דירות. הצלחנו להתפקס על אזור מסויים, אבל יקר לסגור דירה כל כך הרבה זמן מראש(המעבר ב17.4), מה שהשאיר לנו זמן להיות גם קצת תיירים ולשוטט בעיר.

וכעת לשאלת השאלות! למה יש לי רטייה של שודד ים על היד?
בשבת שלפני הנסיעה הצלחתי לשפצר לעצמי את היד בצורה מאוד מקצועית. ככה זה כשמשתמשים במלכודת המוות שאמא שלי קוראת לה "התנור שלי". כל מי שמשתמש בו מלא בכוויות, גם היא. אבל משום מה כבר שנים שמסרבים להחליף אותו. בכל אופן, מפה לשם יצא שאת השבוע שלפני הנסיעה העברתי בביקור יומי בקופת חולים, להחלפת חבישה אצל הלנה, האחות החביבה. כשסופסוף יכולתי לעבור לחבישה סולידית יותר, כלומר בלי יותר מדי שכבות, הלנה ציידה אותי בתחבושת במקור נועדה לעין, אבל מתאימה בדיוק לגודל הכוויה שלי. במשך הטיול נאלצתי להמשיך להחליף חבישות לעצמי. ביום הראשון זה היה מעט מאתגר(איזה אינטרס יש לי להכאיב לעצמי?!), אבל אחרי הפעם הראשונה, כבר הסתדרתי לא רע לבד. עכשיו נשארתי רק עם צלקת בצורת עין, בלי חבישה. אומרים שצלקות זה אופי, לא? בעיני הצלקת הזו היא רק תזכורת לכך שהגיע הזמן שאמא שלי תקנה תנור.

*כל התמונות צולמו בעזרת iPhone5 שלי. חלקן עובדו באמצעות Instagram.

California Dreamin'

לפני קצת יותר משבוע חזרנו משבועיים של נסיעת הכנה לסן פרנסיסקו. את הטיול פתחנו בסופ"ש בלוס אנג'לס לביקור אצל המשפחה ומשם המשכנו צפונה, אל העיר שתהפוך לעיר מגורינו בעוד קצת יותר מחודש, סן פרנסיסקו. ביחס לטיול שהוא לא בדיוק טיול, אלא נסיעת הכנה עם מטלות רשימות וטפסים, בכל זאת הצלחנו לדחוק גם קצת שיטוטים בעיר. בפוסט הזה אשאיר אתכם בעיקר עם תמונות מאוד קליפורניות. בפוסט הבא מבטיחה לפרט ולחלוק חוויות, להסביר למה יש לי כיסוי עין של פיראט על היד וגם לגלות לכם את שמה של המאפייה שבה תמצאו את הקאפקייק הטעים בעולם.

London with a little help from my friends

הביקור שלנו בלונדון היה ספונטני, קצר ובעיקר טעים. נסענו עם עוד זוג חברים לסופ״ש קצר. לאחר השוואת מחירים, החלטנו להזמין בנפרד טיסה ומלון ולא לבחור בחבילות השונות, בעיקר כי המלונות שמוצעים בחבילות פחות מוצלחים ובסופו של דבר העלות הסופית היתה מעט נמוכה יותר בהזמנה בנפרד עבור מלון מוצלח מאוד.

כרגיל, המדריך שלי לא כולל את האטרקציות הרגילות שניתן למצוא בכל מקום, אלא יותר המלצות פרקטיות ומקומות שנהננו בהם. מומלץ לקרוא שבעים :)

לינה

אנחנו בחרנו לישון בכיכר ראסל לאחר שקיבלנו המלצה ממישהי מקומית על האזור, המלצה שהתבררה כמצויינת.

מבחינת תחבורה ציבורית, ישנן שתי תחנות מטרו סמוכות וכמה קווי אוטובוס שימושיים.

לאחר חיפוש קצר בTrip advisor אחר מלונות באזור כיכר ראסל, הגעתי לMorton Hotel, מלון בוטיק חדש יחסית שמציע מחירים משתלמים בעקבות הפתיחה(לילה שלישי חינם). החדרים מעוצבים מדהים, חדר האמבטיה מרווח וחדש(עם חימום תת רצפתי שמפנק את כפות הרגליים אחרי יום ארוך) ומיטה מפנקת במיוחד. למרות המיקום המרכזי, החדר היה שקט מאוד והאינטרנט(כלול במחיר) היה מהיר מספיק לשיחות סקייפ. לסיכום, ממליצה בחום.

תחבורה

נתחיל מאמצעי התחבורה הראשון שתדרשו לו, הגעה מהשדה לעיר. מכיוון שנסענו עם עוד זוג חברים, השתלם לנו לקחת מונית מאשר לסוע בתחבורה ציבורית, לכן לא אוכל לתת מידע בנוגע לנסיעה ברכבת לעיר. אנחנו הזמנו מונית מראש דרך האתר הזה, שמאפשר להגדיר את מספר הנוסעים ולקבל הצעות מחיר ממגוון מוניות בהתאם. עלות הנסיעה משדה התעופה לוטון לעיר היא 48 פאונד.

התחבורה הציבורית בעיר לא פחות ממדהימה. התדירות גבוהה, האוטובוסים והרכבות חדשות ונקיות והשירות מהיר יחסית. אנחנו לרוב העדפנו לסוע באוטובוסים מאשר להשתמש ברכבת התחתית מאחר והרכבת עמוסה יותר מהאוטובוסים והנגישות לתחנות האוטובוס נוחה יותר.

ביום שהגענו רכשנו כרטיס אויסטר(Oyster) בתחנת הרכבת. הכרטיס עולה חמישה פאונד שתקבלו בחזרה כשתחזירו את הכרטיס. היתרון באויסטר הוא שהוא מין רב קו חכם. מטעינים אותו בסכום ומעבירים באוטובוס או ברכבת. במה הוא חכם? אם נסעתם כמות נסיעות החורגת מ7 פאונד ליום, עלות כרטיס חופשי יומי, האויסטר שלכם לא יחויב. כך שבעצם כדאי להטעין את הכרטיס בעת הרכישה ב7פאונד כפול מספר ימי הטיול שלכם. גם אם לא ניצלתם את היתרה עד הסוף, כשתחזירו את האויסטר תקבלו חזרה את היתרה יחד עם 5 פאונד פיקדון. נוח והוגן. ניתן לשלם בכרטיס אשראי ואת ההחזר יבצעו באשראי גם כן.

בכדי לדעת איזה קו לקחת והיכן התחנה, השתמשנו באפליקציית CityMapper London שהיתה מוצלחת ונוחה לשימוש. יש גם אתר אם אין לכם סים מקומי(מה שמוביל לטיפ הבא) או חבילת גלישה מהארץ, תוכלו גם להשתמש באתר שלהם, או לעשות print screen במלון למסלול ולשמור בטלפון.

סים מקומי

אנחנו רכשנו סים מקומי של O2 בסניף שלהם ברחוב אוקספורד. המחיר הינו 10 פאונד ל1G גלישה ו300 הודעות טקסט. אפשר לרכוש סים של O2 בקיוסקים ולאו דווקא לגשת לסניף, אבל אנחנו העדפנו שהם יבצעו את ההפעלה שלו ולא להסתבך. חוצמיזה, אתם תגיעו לאוקספורד בטיול הזה, אז למה לא להתחיל בו? :)
יש עוד סניפים, זה היה הקרוב אלינו ביותר.

מסעדות

לונדון ואוכל הפכו כמעט למילים נרדפות. העיר מלאה במסעדות ממגוון מטבחים וגם כאן הפלישה האיטלקית מורגשת. אכלנו בשתי מסעדות איטלקיות מוצלחות, כל אחת בסגנון שונה מהשניה.

הראשונה שנתקלנו בה היתה Tuscanic, אליה הגענו לגמרי במקרה, לאחר שהטאפאס בר שתכננו ללכת אליו היה מלא. זו לא מסעדה איטלקית קלאסית. לא תמצאו כאן פיצה או פסטה, אלא בעיקר נקניקים איטלקיים בעבודת יד ומיני ממרחים וירקות כבושים בסגנון איטלקי. אנחנו הזמנו פלטת גבינות ונקניקים שהיתה מוצלחת מאוד ובירה שמכינים במקום. לא זול, אבל טעים מאוד. אולי כאופציה קצת שונה לבירה ונשנוש ליד.

האיטלקייה השניה היא Princi, מאפיה/אוכל/מסעדה מדהימה. עם ויטרינה מלאה במאפים מלוחים ומתוקים, קצת קשה להחליט האם מתחשק לבחור מהמגש ולשבת באזור המאפיה או להתיישב במסעדה ולהזמין מהתפריט. הגענו לפרינצ׳י פעמיים. פעם אחת לארוחת בוקר, שהיתה מהמוצלחות בטיול ופעם אחת לארוחת ערב, אחרי שמבט קצר על הפיצות גרם לנו להחליט שאי אפשר לפספס אותן. גם הקינוחים מוצלחים מאוד. הטירמיסו והקנונצ׳יני(תותח קטן) היו מעולים ומומלצים בחום. בבוקר המקום היה רגוע יחסית והיה נעים יותר לשבת. בערב היה עמוס מאוד ופחות מומלץ. תבואו בבוקר, תזמינו את ארוחת הבוקר הקלאסית ותהיו שמחים :)

עוד מקום ששמחנו לפגוש בלונדון היא הרשת הבלגית Le Pain Quotidian. הם מתמחים בעיקר בלחמים, מאפים וגולת הכותרת, הממרחים. כשמזמינים ארוחת בוקר או סלסלת לחמים, מוגשים בצד מבחר ממרחים מתוצרת עצמית. המוצלח מבינהם הוא הברונט, ממרח אגוזי לוז מעולה. שווה לקפוץ לקפה ומאפה או לקנות את הממרחים הביתה ב5.5 פאונד לצנצנת של 400 גרם.

אחת מגולות הכותרת הקולינריות בטיול היו הביקור בNopi, מבית אוטולנגי. צריך להזמין מקום מראש, הרבה מראש. אנחנו הזמנו ביום ראשון מקומות ליום ראשון שאחריו ונשארו רק מקומות ל14:00 בצהריים, כך ששווה לתכנן מראש. המנות לא גדולות במיוחד ונועדו לחלוקה, סוג של טאפאס, אולי טיפה יותר נדיב. מחירי המנות נעים בין 9 פאונד למנות צמחוניות ל14 פאונד למנות בשריות. אנחנו הגענו אחרי ארוחת בוקר מאוד מפנקת בפרינצ׳י, ולמרות שעברו יותר מחמש שעות עד לארוחה, לא היינו רעבים במיוחד. לפי הטענה שלהם, צריך 3-4 מנות לאדם בכדי לשבוע, לדעתי 2-3 יספיקו, גם אם רעבים, אבל בכל מקרה לא מדובר במסעדה זולה. האוכל עצמו היה טעים וכלל שילובים מעניינים לחומרי גלם שתמצאו גם בארץ. חלק מהמתכונים מופיעים גם בספר הבישול של אוטולנגי, כך שתוכלו לטעום את המקור ולשחזר בבית. העיצוב של המקום מאוד לבן, עם נגיעות זהב. בצורה שמנוגדת לאוכל עצמו, שאינו מתיימר בשום צורה. ואם כבר מדברים על העיצוב, השירותים מעוצבים נורא. יצאתי מהם עם סחרחורת. מראות בחיתוכים וזוויות שונות מצפות את הקירות, מה שמשום מה גורם לקלאסטרופוביה, לפחות לי. לסיכום, האוכל טעים, מיוחד ולא זול, השירותים לא משהו.

לונדון מלאה במסעדות אסייתיות, בין אם בצ׳יינה טאון ובין אם בשאר העיר. באחד מהערבים פגשנו לארוחה בת דודה של חברים באחת מהמסעדות של רשת Pho, אוכל ויאטנמי קלאסי וטעים. רוב התפריט, כשם הרשת, מכיל מנות Pho, כלומר מרק עם תוספות שונות. המנות ענקיות והמרקים טריים וטעימים. מתאים גם לטבעוניים ומומלץ בחום. מחיר מנת מרק(שמספיקה בהחלט לשני אנשים) הוא 8-10 פאונד, תלוי בתוספת. אני אכלתי עם תוספת מגוון פטריות והיה מחמם וטעים. בלונדון צריך מחמם, וטעים זה תמיד טוב.

אחרון חביב, Borough Market הוא שוק אוכל קרוב ללונדון ברידג׳. תוכלו למצוא שם מגוון גבינות, נקניקים ושמנים שונים הישר מהיצרן, פירות וירקות טריים וגם דוכני אוכל ומתוקים. אנחנו הגענו לשוק בעקבות העוגייה הענקית, או ליתר דיוק ״עוגייה בגודל של הרררראש שלך״, לאחר המלצה של ג׳ואנה ואחותה. העוגייה קיימה את הבטחתה ובשילוב עם חליטת תה ירוק עם לימונית מהדוכן הסמוך, כמעט ונצחנו את הקור הלונדוני. כיף להסתובב בשוק ולקנות מזכרות טעימות הביתה או סתם לשטוף את העיניים, אם אתם פודיז(כנראה שאם שרדתם את הפוסט הזה עד כאן, אתם כן). שימו לב שהשוק סגור ביום ראשון ורק בימי רביעי-שבת הוא פתוח במתכונת מלאה. טיפ קטן בנוגע לעוגיה, היא דווקא טעימה יותר ביום למחרת, אז קחו אחת הביתה/למלון. 2 פאונד לעוגיית ראש(ככה אנחנו קוראים לה). ותודה לג׳ואנה וסטפני על ההמלצות.

זהו, זה היה ביקור קצר, משמין וקולע. וכעת, מתכוננים לנסיעת הכנה לפני הרילוקיישן.

אשאיר אתכם עם תמונות סנאים חמודים שהקיפו אותי בהייד פארק. אני לא באמת מושכת סנאים, לדעתי הם הריחו את ממרח אגוזי הלוז של Le Pain Quotidian וזממו לשדוד אותי.

*רוב תמונות האוכל צולמו באייפון, שאר התמונות בSLR.