29.5.2016

Graduation

בסופ״ש שעבר נסענו לחוף המזרחי לחופשה קצרה בבוסטון וביקור בהארטפורד לכבוד טקס סיום הקולג׳ של בת הדודה של עומר. בוסטון הייתה כייפית, טעימה ומעט אירופאית, אבל על כך בפוסט אחר עם רשימת המלצות.
אז מה לובשים לטקס סיום? ההנחיה העיקרית שקיבלתי היא לנעול נעלי wedges כי צועדים על הדשא ובטוח שלא מתחשק לי לעזור לגננים להכין שקעים לשתילה מחדש. החוף המזרחי שונה מאוד בסגנון לבוש בקליפורניה. אצלנו כולם הרבה פחות מעונבים ורשמיים ובצד המזרחי הם הרבה יותר פרפי בסגנון הלבוש. ידענו שיהיה חם, אז אני הלכתי על שמלה קצרה וצבעונית מכותנה ועומר לבש חולצת פולו, אבל מסביבנו היו גברים בחליפות מלאות ונשים בחליפות שאנל (כולל התיק התואם).
להבדיל מהמוסדות בישראל, הקולג׳ים כאן קיימים כבר מאות שנים ושימרו כל מיני מסורות ואמונות טפלות. בת הדודה של עומר סיימה בטריניטי קולג׳ שנוסד בשנת 1823. הקולג׳ התחיל כמוסד קתולי, אבל היום הוא כבר לא כזה ויש בו אפילו סניף של הילל. ההיסטוריה נמצאת שם בכל פינה, כשהחצר המרכזית מוקפת בכנסיה ענקית ומרשימה וכיתות הלימוד נמצאות במבני לבנים בני כמעט 200 שנה.
אני לא יודעת לומר אם הטקס הרגיש לי מאוד חגיגי בגלל הלבוש של האנשים שהגיעו אליו (בכל זאת, מדובר במוסד שעולה 60 אלף דולר לשנה ויש שם לא מעט סטודנטים שההורים שלהם משלמין קצת יותר מזה, פשוט כי הם יכולים. בת הדודה של עומר היא בחורה חכמה ולמדה שם על מלגה), שוב, עם חליפות שאנל מקוריות, תיקי מעצבים יקרים (לא קייט ספייד, לואי וויטון ושאנל) ואף מורם אל על, או שמה האווירה החגיגית היא בזכות הטקסים הקטנים שנשמרו למשך 190 טקסי סיום. שורה תחתונה - זו בהחלט הייתה חוויה מעניינת.

מה לבשתי?
שמלה ממייסיס, 55$.
סנדלים של אירוסולס, 35$.
תיק של קייט ספייד, 150$.
משקפי שמש אופטיות מזני אופטיקס, 15$.

בהצלחה לכל הבוגרים, הוותיקים והטריים! 

19.5.2016

Bay To Breakers

בסופ״ש שעבר התקיים בעיר מירוץ הביי טו ברייקרס השנתי. להבדיל מעוד מרתון בעיר (שמתקיים פה לדעתי לפחות פעמיים בחודש), המירוץ הזה קצת אחר. הוא נערך כבר יותר ממאה שנה והוא התחיל כאירוע להעלאת המורל קצת אחרי רעידת האדמה הגדולה של 1906. אבל מספיק עם ההיסטוריה. תוכלו לקרוא עוד כאן אם מתחשק לכם.
בתכלס, מדובר בחמישים אלף אנשים בתחפושות או עירום חלקי עד מלא, מעט שיכורים, שרצים/הולכים מצד אחד של העיר אל הצד השני. אמנם מדובר רק ב12 קילומטר, אבל יש שם חתיכת עלייה באמצע (בסגנון העליות לירושלים). 
מזג האוויר היה מושלם ביום של המירוץ. היה כל כך נעים בחוץ בשמש, שלראשונה בחיי נשרפתי באף (ובכך רשמית הצטרפתי למשפחה. אמא שלי ואחי תמיד נשרפים באף, לא משנה מה). 
מה לבשתי?
שמלה מקוביק בהרצליה פיתוח לפני שנים, 200 ש״ח.
ג׳קט ג׳ינס מזארה, עתיק מימי התיכון.
סנדלים של אירוסולס, 25$ בסייל בקיץ שעבר.
כובע מטיול בקוס, יוון.
תיק מאלדו, 60 ש״ח בסייל לפני כמה שנים.
משקפי שמש אופטיות  מזני אופטיקס, 16$.


2.5.2016

Sunny weekend

פעם בכמה זמן הטמפרטורות בעיר עולות ל24 מעלות ולכמה רגעים זה מרגיש כמו קיץ אמיתי. הסופ״ש הזה היה כזה. בשבת וגם בראשון התחמם כאן, השמיים היו כחולים לגמרי בלי ענן אחד והשמש הכתה חזק. היתרון העיקרי לעומת הקיץ התל אביבי - אין לחות!
תה יסמין ברציף
בשבת התהלכנו לשוק איכרים ברציף 1, קנינו קצת פטריות מעניינות, אכלנו כרובית צבעונית והמשכנו אל חברים להמשך התחרדנות בשמש.

25.4.2016

מארחים לפסח

השנה חגגנו את פסח אצלנו בדירה עם עוד שישה חברים. כאן קצת יותר קשה ״להיכנס לאווירה״. אני היהודיה היחידה במשרד והשאר לא בדיוק יודעים מה זה פסח, חוץ מזה שקוראים מאיזה ספר ואוכלים קניידלך. שישי הוא יום עבודה כאן, אז הכרזתי שאני עובדת מהבית, סיימתי את רוב הבישולים בבוקר, והתחלתי לעבוד. התפריט שלנו כלל הרבה מאוד ירקות וקצת בשר בתבשיל קדירה לעיקרית. לקינוחים עשיתי outsourcing לדפנה המוכשרת שפינקה אותנו בקינוח כשר לפסח שהיה אשכרא טעים. קראנו קצת מההגדה ואפילו היתה לנו צלחת פסח שחברים אילתרו.

זו הזדמנות לתת לכם הצצה אל פינת האוכל שלנו בדירה. בגלל שהיא כל כך גדולה, החלטתי לקנות שולחן ארוך קבוע, בניגוד לכזה שנפתח, כי אהבתי את המראה הזה. את מיקס הכיסאות אני די מחבבת, למרות שעומר מתעקש שכיסאות הבד הרבה יותר נוחים ומרגיש לא בנוח לתת לאורחים לשבת על הפלסטיק. בעיני הם דווקא סבבה. בעיצוב האמריקאי מאוד מקובל לשים שטיח בפינת אוכל, מה שבהתחלה נראה לי קצת מוזר ולא פרקטי, אבל הייתי צריכה לשבור איכשהו את כל הפרקט הזה. עגלת הבר היא רכישה חדשה יחסית, לפני חודשיים-שלושה, והיא מוסיפה המון לטעמי ונותנת מקום של כבוד לכלי קריסטל שקיבלתי מסבתא.
מה לבשתי?
חולצה מאייץ׳ אנד אם, 10$.
חצאית של נעמה בצלאל, מתנה שאמא שלחה לי עם עומר.
נעליים של לייבלינג, 500 ש״ח.
שרשרת מג.ר.א.ס שאמא העבירה אליי.
וזהו, מחר נגמר הסופ״ש וחוזרים לעבודה כרגיל - אין חג.
מקווה שהיה לכם חג נחמד ושלא אכלתם יותר מדי מצות!

28.3.2016

Sunday afternoon

בקרוב נציין שנתיים מאז שעברנו לסן פרנסיסקו וכמו תמיד, התחושה היא שמצד אחד הזמן עבר מאוד מהר ואנחנו בעצם פה כבר שנים ומצד שני, יש לנו עוד למה להתרגל.
השקט של ראשון אחר הצהריים הוא אחד מהדברים שעדיין לא התרגלנו אליהם. בהתחלה הוא הזכיר לי את השקט של יום שישי ב4 בישראל. הכל שקט. התנועה ברחובות איטית יותר כי הכל כבר סגור, חלק ישנים שנ״צ, השאר נחים מבישולים. אבל אז מגיע הערב והכל מתעורר מחדש. נוסעים לארוחת שישי, יוצאים לבר. רעש. חיים.

כאן זה לא עובד ככה. התחושה היא שכולם כאן יוצאים לסאנדיי בראנץ׳ שלהם, שותים קצת יותר מדי מימוזה ונופלים לשינה עמוקה עד יום שני בבוקר(ותודה למקומות שמגישים מימוזה ללא תחתית. בלתי אפשרי לשבת שם. כי אם חשבתם שחבורת אמריקאיות מקשקשות זה רועש - תשקו אותם במימוזה בלי סוף ותקבלו דציבלים גבוהים בטונים מחרישי אוזניים ושימוש יתר ב״או אמ ג׳י). רוב המסעדות בעיר סגורות ביום ראשון בערב וכך גם הפאבים, השאלה מה בא קודם. המקומות שסוגרים או האנשים שספונים בבתים.
אנחנו פיתחנו שיגרת ראשון אחה״צ משלנו. עומר מנקה מיילים (כי ככה זה כשעובדים מול ישראל. כשאתה חוזר למשרד בשני בבוקר בקליפורניה  אתה כבר בפער של שני ימי עבודה. למזלי אני לא חווה את זה) ואני מורחת לק ולפעמים אופה), תחביב שפיתחתי מאז שאנחנו גרים כאן.

שאלתי פעם חברה אמריקאית למה בעצם הכל פה מת בראשון בערב. היא הסתכלה עליי בתמיהה ואמרה -
"What do you mean? You need to get ready for the week"
וזה חברים הבדל תרבות.
מה לבשתי?
שמלה מאייץ׳ אנד אם, 5$ בסייל אונליין.
ג׳קט מנורדסטרום ראק, 15$.
שרשרת ארוכה מטופטן, 20 ש״ח לפני הרבה שנים.
שרשרת כסף קצרה מג.ר.א.ס, מתנת יומולדת מההורים.
נעליים של סטיב מאדן מרוס, 20$.
משקפי שמש אופטיות מזני אופטיקס, 15$.
תיק של מדוזה מלפני המון שנים, 150 ש״ח.

והרוח חזרה...

2.3.2016

זיכרונות

יש לי זיכרון מצויין, על גבול המצויין מדי. לרמה שלפעמים הוא מביך אותי. 
למשל, כשאני מנהלת סמול טוק עם מישהו לראשונה באיזה אירוע, השיחה הזו תתקע בראש שלי לעד, אבל אצל רוב האנשים זה לא עובד ככה, מה שיגרום לכך שאם אפגוש אותך שוב, הם כנראה לא יזכרו כלום, אבל אני אזכור הכל ואשמע סטוקרית קריפית.
מצד שני, בעבודה הזיכרון שלי דווקא מאוד שימושי. אני כמעט ולא רושמת לעצמי הערות בישיבות, כי המוח שלי הוא כמו לוג אחד ארוך.
לפני כמה חודשים הצטרף אלינו ראש צוות חדש ונכנס עמוק לתוך סבך הגיוסים. בחברה שאני עובדת בה, ובכל חברה אמריקאית בתקופה האחרונה, הבאז וורד כשזה נוגע לגיוס עובדים היא גיוון - דיוורסיטי. שזו הגרסה המכובסת ללגייס זרים, שחורים ונשים
התחושות שלי כלפי כל הנושא הזה לא לגמרי מגובשות. מצד אחד אני מבינה את הצורך ליצור חברה יותר הטרוגנית וכל השטות הזו מהווה ייתרון בשבילי כאישה. אבל מצד שני, יש בזה משהו שגובל בגזענות בעיני. הרי לגייס מישהו בגלל שהעור שלו כהה יותר, יש לו מבטא קצת אחר או כי יש לו איברי רבייה אחרים, דורש להכיר בעובדה שקיים שוני. בעיניי ההנחיה צריכה פשוט להיות שהמטרה היא לגייס אנשים טובים, ולא משנה מה צבע העור שלהם.

22.2.2016

ריב עם הארון

יש ימים שבהם מלאכת ההתלבשות היא פשוט סיוט מתמשך. מודדת, מתבאסת, מורידה, רוטנת וחוזר חלילה. באמצע השבוע אני לרוב מצליחה להתלבש די מהר ואם לא, תמיד יש לי כמה אאוטפיטים לגיבוי שמסודרים לי בראש למקרה חירום, אבל דווקא התלבשות בסופש היא המאתגרת.
אני לא יודעת אם הסיבה לכך היא העובדה שלא משנה מה אלבש כאן בסן פרנסיסקו, כנראה שאהיה אובר דרסד לעומת שאר תושבי העיר שבוחרים להעביר את כל הסופ״ש בבגדי ספורט (סופר ממותגים ומפונפנים, אבל עדיין מדובר בפאקינג טייץ), במקסימום, הן יבחרו בג׳ינס וטישירט. ולכן, מאז שעברתי לכאן הפכתי לגנדרנית מעצם העובדה שלבשתי חצאית. פעם חשבתי שפשוט חסרים לי בגדים, אבל אתן יכולות לתאר לעצמכן שזה לא ממש המצב. עכשיו אני חושבת שאולי פשוט יש לי יותר מדי... אל תגלו לעומר!
את האאוטפיט בתמונות דווקא הרכבתי בתוך שניה וחצי, אבל זה בגלל שידעתי שאני הולכת לבית קפה חדש ויפה ליד הבית, אז לא היה אכפת לי להיות היחידה בחצאית.
מה לבשתי?
חצאית מH&M לפני כמה שנים, 60 ש״ח בסייל.
חולצה מכופתרת מיוניקלו, 15 דולר בסייל.
גרביונים של קלזדוניה, כ20 ש״ח ברומא.
נעליים של אירוסולס, 30$ בסייל באתר.