Happy Birthday

היום לפני שנה פתחתי את הבלוג. הזמן עבר מאוד מהר. כנראה שככה זה כשנהנים :)

לכבוד התאריך החגיגי החלטתי לכתוב קצת יותר על עצמי. בכל זאת, כבר שנה שאתם קוראים פה, "מגיע לכם" קצת יותר פרטים ורקע. בין לבין תראו גם תמונות מאוד אביביות שצילמנו ליד הבית של ההורים שלי ברחובות.

אז קוראים לי קרן, את זה אתם כבר יודעים. מה שאתם לא יודעים זה שקוראים לי קרן על שם סבתא של אמא שלי, קלרה. מה הקשר בין קלרה לקרן? כנראה שבעיקר הק', אבל תודה לאל להורים שלי שלא השאירו אותי עם שם של סבתא רוסיה לכל החיים. אגב, הם המשיכו עם הקו הרחום הזה במתן שמות ולאחי קוראים אור והשם האמצעי שלו הוא בר, על שם אח של סבא שלי, בוריס.

כמו שאפשר היה להבין מהפסקה הקודמת, אני חצי רוסיה מצד אמא וחצי מרוקאית מצד אבא. זה מאוד מפתיע אנשים כשהם שומעים את זה, אבל זה שילוב שהופך יותר ויותר נפוץ עם השנים. ההורים שלי היו חלוצים :)
אני בת 24 וחצי, נולדתי ב23 לאוגוסט, 1985, בדיוק בתום 9 חודשים. אני דייקנית ולא אוהבת לאחר. קשור?

למדתי לתואר ראשון במדעי המחשב, תואר שנמרח על גבי 4 שנים, התחיל בבאר שבע והסתיים בת"א. עם דגש על הסתיים וזה מה שחשוב. לא כל כך נהנתי מהלימודים, אבל אני מאוד אוהבת לתכנת ואת כל מה שקשור לזה, אז המשכתי לסבול בלימודים. אני תמיד אומרת שהדבר הכי טוב שיצא לי מהשנתיים בבאר שבע זה החבר שלי. הכרנו בלימודים. היינו ידידים ומתישהו אצלו זה התחלף ליותר מזה. כמו שאפשר להבין, הוא דאג שגם אצלי זה יתחלף ליותר מזה ולפני שבוע חגגנו 4 שנות זוגיות. בתמונה כאן אפשר לראות את הצל של שנינו, זה מה שהוא הסכים לחשוף. הוא מאוד גבוה, 1.87, ושומר על עצמו טוב. לי נחמד שהוא גבוה כי ככה אני יכולה לשים נעלי עקב ולא להרגיש ענקית.

אני עובדת בחברת היי טק בתחום הביטחוני. בחרתי לעבוד 80% משרה. עבדתי במהלך רוב שנות התואר והחלטתי שאני רוצה קצת זמן לעצמי. אז ימי חמישי שלי פנויים לסידורים, כיופים, תפירות וביקורים. הבלוג הוא מפלט יצירתי שלי(אם אפשר לקרוא לזה ככה), רוב היום בעבודה אני מתעסקת בחשיבה ובדברים מאוד טכניים, היה חסר לי מקום לבטא את הצד הקצת יותר אומנותי שלי והבלוג עוזר לי בכך מאוד.

אני מאוד בררנית באוכל. אוכלת רק בשר בקר טחון. כן, אני יודעת, הפרעה נפשית קשה. אני דווקא מאוד אוהבת בשר, אבל יש לי קושי עם המרקם. חשבו בעבר לנשל אותי מהירושה על ההפרעה הזו, אבל היום המשפחה כבר מקבלת זאת בהבנה.

דגים או הניחוח שלהם עושים לי בחילה. פעם, בגיל 15 בערך, מאוד רציתי איזשהו סוודר מאוד יקר מקסטרו(במונחים של לפני 9 שנים). ההורים שלי עשו איתי עסקה. תאכלי דג - תקבלי סוודר. אני חושבת שהמונח קורבן אופנה מאוד מתאים לסיפור הזה. אכלתי את הדג. זה לקח יותר מ40 דקות, אבל אכלתי, וגם קיבלתי את הסוודר. A deal is a deal. הסוודר הזה כבר לא קיים בארון שלי אבל לפחות אני יודעת שאני באמת ובתמים לא אוהבת דגים.

אני מאוד אוהבת כלבים. אצל ההורים שלי חיות בכיף באדי ופינצ'י(Senior dog כמו שאבא שלי מכנה אותה). לא מעט מהסנדוויצ'ים שלי במהלך השנים הלכו לכלבים תועים. יש משהו בעיניים האלה שקשה לעמוד בו. לראות כלב נטוש מעלה לי דמעות בעיניים. אני משתוקקת לקחת כלב, אבל זה בלתי אפשרי בדירה בלי חצר ומשרה מלאה.

יש לי שתי חברות טובות "מהבית", פרי וא'(שומרת על הפרטיות). את א' הכרתי בשבוע הראשון לתיכון כי הצעתי לה טרמפ הביתה מביה"ס עם אמא שלי ומאז אנחנו חברות. גם עם פרי החברות התחילה בשבוע הראשון לתיכון, אבל כנראה שהסיפור לא מובהק במיוחד ואני לא זוכרת אותו. אנחנו חברות כבר הרבה שנים. כמו בכל חברות היו לנו עליות ומורדות, אבל אני יודעת שתמיד אני יכולה לסמוך על כל אחת מהן מתי שאצטרך.

יש לי חברה אחת טובה מהלימודים, ביני. הכרנו ביום הראשון לאוניברסיטה כי התיישבנו אחת ליד השניה בהרצאה של חדו"א(חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי אינפידצימלי, לאלו מכן שלא זכו להיתקל בתענוג המפוקפק). אין הרבה בנות במחלקה למדעי המחשב, או בנות שנראות ומתנהגות כמו בנות, אז אני ומעיין התחברנו מיד. נשארנו חברות גם אחרי שעזבתי את באר שבע. כל שינויי המגורים של שתינו לא השפיעו על החברות וזה נחמד.

נדמה לי שלא נשאר לי עוד מה לספר אבל בטוח שאחר כך אזכר בדברים ואתחרט שלא כתבתי. יחי כפתור ה"ערוך רשומה"! אז לסיכום, הבלוג עשה לי הרבה טוב לחיים, הכניס תחביב מאוד מרענן. תודה רבה לכל הקוראים (וגם לאלה שרק מתבוננים בתמונות). שולחת לכם נשיקות! (ראו תמונה).

מה לבשתי?
שמלה מטופשוט, 130 ש"ח בסופעונה.
גרביונים שחורים של לייף, 18 ש"ח.
נעלי לכה אדומות של סטיב מאדן, 240 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה.
טבעת מתנה מהחבר לכבוד 4 שנות קוממיות.
עגילים אדומים של מיכל נגרין, 130 ש"ח.

שבוע טוב לכולם!