החתונה הגיעה

בחמישי האחרון חגגנו יחד עם חברתי הטובה פרי את יום חתונתה. אקפוץ לרגע לסוף ואספר שהכלה היתה יפיפייה ולא מחופשת. השמלה, האיפור והשיער היו ממש היא, החמיאו והשלימו אותה(אם היא תרשה, תמונות לאחר החגים).

ועכשיו נחזור להתחלה, בתור אחת המלוות, היום שלי תוכנן להתחיל ביציאה מהבית ב9:30 בבוקר והתחלת היום. ערב לפני הייתי אופטימית, כיוונתי שעון ל8:30 בבוקר והלכתי לישון שמחה ונרגשת. ב4:00 בבוקר הקיבה שלי חשבה אחרת. התעוררתי מכאבי בטן עזים ותחושה שחייזר מעוניין להתפנות מחלל הבטן שלי, וכמה שיותר מהר. ניסיתי להעביר את הכאבים עם קלבטן, הפתרון של רופאים לכל מיחוש מהצלעות ומטה. זה לא עשה רושם על החייזר שהמשיך להתעקש על פינוי. אחרי שעתיים של התפתלויות התחילו לקרות דברים שהשתיקה יפה להם. ב9:30 בבוקר הייתי מאוד רחוקה ממוכנות, אבל א׳ שכבר יצאה לכיווני והיינו אמורות לצאת יחד ברכב שלי נשמעה קצת לא בטוחה לגבי הדרך. בנקודה הזו החלטתי להפעיל על עצמי כל מיני בולשיט ניו אייג׳י בשילוב עם קורטוב של כח רצון( ובתכלס, ליטרים של קולה) ושכנעתי את עצמי שבעצם הכל בראש שלי, מחשבה בוראת מציאות ואני, בכלל לא במצב שמצריך הישארות בבית. יצאנו לדרך, היה לנו זר כלה שכריס וייס בכבודו ובעצמו הכין (אבא של א׳ עובד איתו שנים וארגן כמתנה ומחווה לכלה). משם המשכנו לחיפושי חניה ליד המספרה בכיכר רבין, פרידה מהזר לטובת החתן ואיחוד מרגש עם הכלה שהיתה בשיא הארגונים.

מהמקרונים היפים של שמו לא יצא לי להנות, אבל הם הצטלמו נהדר. משם צעדנו לסטודיו של יואב ריש, ללבוש את השמלה, למפגש עם החתן הנרגש ושחרור המלוות עד הערב. 

ניסיתי לישון קצת, אבל זה לא עבד לי, אז הלכתי על אספרסו כפול. את המשך הערב העברתי מחוברת לקולה והכל עבר בשלום. רקדנו וקפצנו עד 3:00 בבוקר, כשהכלה אמרה ״די, אני רוצה הביתה״. מאחר ולא הכנסתי שלוק אחד של אלכוהול לפה, התנדבתי להיות אחראית להחזרת החתן והכלה בשלום לביתם. ב04:30 נחתתי הישר למיטה בבית והיום הארוך והמרגש הזה הגיע לסיומו.

מה לבשתי?

שמלה מאסוס, 100 ש״ח.

נעלי החתונה שלי משומייקר.

שרשרת מג.ר.א.ס, מתנת יומולדת מההורים שלי.

התאפרתי לבד והייתי ממש מרוצה מהתוצאה. האיפור לא זז כל הערב. אמנם היה נעים יחסית, אבל כן היתה לחות קלה וכן קפצתי והתרוצצתי, אז כבוד.

לא יאמן, אבל שתי החתונות הגדולות של הקיץ כבר עברו והגענו לראש השנה. ממש בקרוב מגיעה גם הנסיעה לגרמניה ואבוי, גם ״אחרי החגים״ מאיים להגיע, אבל עד אז אפשר עוד לבלות קצת.