נערות לוח השנה

קראתי השבוע בכל מיני מקומות על לוח השנה של אגאדיר ואף ביקרתי ביקור קצרצר באירוע ההשקה ביום שני האחרון. לכל מי שלא מכיר או לא מעודכן, באגאדיר יש מסורת שנמשכת כבר כמה שנים של עריכת לוח שנה הכולל צילומים של מלצריות הרשת המצודדות. השנה הבנות הולבשו בבגדי אמריקן אפרל וצולמו כל אחת בחדר השינה הפרטי שלה.

נכון, על הנייר זה לא נשמע כמו משהו שהייתן נותנות לחבר לתלות על הקיר במטבח אבל בפועל, הביצוע לא מיני כל כך כמו שזה נשמע. רוב החדרים נראים כמו חדר בדירה שכורה תל אביבית ממוצעת. ריהוט משנות ה70 שנשאר מהסבא והסבתא שאיכלסו קודם את הדירה, איזו בובת פרווה זרוקה ומצעים לא משהו. לא ניסו להפוך את רובן לאיזו פאם פטאל שהחדר שלה נראה כמו בורדל, ולא, הלוח לא זועק ניצול, למרות מה שניסו להבהיר כל מיני נשמות טהורות על גבי הרשת.
לפעמים הדברים הם פשוט כמו שהם, לוח שנה של מלצריות בחדר השנה שלהם. מנסים לעורר אותנו עם הכותרת המוכרת הזו, אבל מאחוריה בסופו של דבר באמת שיש רק מלצריות, חמודות ויפות, בחדר השינה שלהן. אם תשאלו אותי, גליון בגדי הים של בלייזר הוא משהו הרבה יותר מבזה לנשים מאשר לוח השנה הזה, אבל על בלייזר אף אחד לא יתנפל. לדעתי התוצאה דווקא די נחמדה, התמונה של המלצרית המקפצת ממש טובה.
המלצריות אינן חלק מהתפריט, אבל תוכלו לקבל את לוח השנה במידה ותאכלו בשבוע הקרוב ארוחה באגאדיר, חינם בלי כסף.
תמונות: יח"צ.
מה לבשתי לאירוע?
מכנסיים קצרים מפול אנד בר, 139 ש"ח, ממש עכשיו "בעונת החורף".
חולצה מגולף, סופעונה שנה שעברה תמורת בערך 40 ש"ח.
סנדלים מקליגולה.
צמיד מדיווה.
תיק של Pure.
בקרוב מנוחה?
חג שמח!

Once upon a time

עוד בראש השנה, כשביליתי 4 ימים אצל ההורים, יצא לי לעבור על תמונות מהאלבום המשפחתי. גיליתי שאני מאוד דומה לעצמי(להבדיל מתמונות הילדות של החבר, שנראות כאילו נגנבו מאלבומו של ילד אחר, הוא פשוט לא נראה כמו עצמו), גיליתי שתמיד הייתי לבושה מושקע, בין אם בגלל אמא ובין אם בגללי.

סרקתי כמה מהתמונות ואספר את הסיפור מאחוריהן, עד כמה שאני זוכרת.
משתזפת בחצר הבית בשכונה ט' בבאר שבע, כשהייתי בת שנתיים וחצי עברנו למרכז.
יומולדת 3 אם אני לא טועה. אחחח, המוקסינים האלה, ורדרדים ומתוקים. הייתי קונה לעצמי כאלה גם היום. בתמונה מצולמות איתי סבתא שלי(מצד שמאל) ואחותה, מילה ז"ל. זו אותה דודה מילה שמוזכרת מדי פעם. היא האחראית לחגורות והצעיפים היותר מיוחדים שקיימים אצלי במלתחה והיו שלה.
אני באוברול/חליפה ירוקה. אמא שלי לא זוכרת אם זה אוברול או חליפה, אבל בעיני הוא יפה. התמונה צולמה בטיול לעין גדי. לדעתי אני כמעט בת 4 כאן, כי אחי לא היה קיים אז...
אחי ואני בבית של דוד שלי בגבעתיים. את החולצה והחצאית הזו קנתה לי סבתא שלי לכבוד הברית של אחי(נדמה לי). את קדמת החולצה של אחי לא רואים כאן, אבל מצויירים עליה 3 ברווזים. אני לא יודעת למה, אבל אני זוכרת אותה.
מסיבת הפתעה בגיל 8. אני זוכרת שבאותו היום הלכתי לבריכה עם חברים של ההורים ואמא שלי ארזה לי את הבגדים האלה בתיק ואמרה לי ללבוש אותם. אני זוכרת שזה היה נראה לי מוזר אז, אבל התעלמתי. הם מאוד אייטיז-תחילת ניינטיז, לא? ההורים שלי מספרים שבימים שלפני המסיבת ההפתעה בכיתי לסבתא בטלפון על כך שההורים לא חוגגים לי יומולדת וכמה הם רעים. בסוף הייתי מופתעת... אני זוכרת שאמא שלי הכינה עוגה בצורת ארנב. השפם שלו היה עשוי ליקרץ שחור.

אז מקווה שנהנתם מהנוסטלגיה הקצרה שנחתה עליי. ממליצה לכם לפתוח גם כן את האלבומים בביקור הבא אצל ההורים, זה משעשע ונחמד.
מקווה שאתפנה בקרוב להצטלם. שבועות קצת עמוסים...

בקיץ הבא תלבשי כתום ותתפללי לטוב

למי שיצא להציץ על הקולקציות שהוצגו עד עתה בשבוע האופנה בניו יורק קפץ מיד הכתום שהגיע כמעט אל כל המסלולים.

נראה שזה הולך להיות אחד מהטרנדים החמים לאביב-קיץ הבא.

הכתום אינו צבע סלחני וקל ללבישה. על כהות הוא מוציא את הגוון הצהוב בפיגמנט העור(עליי למשל) וקשה לשלב אותו כך שלא ישתלט על כל האאוטפיט. למזלנו המעצבים אי שם בניכר התחשבו בנו והיו קצת יותר סלחניים מבעבר לגבי כלליו הנוקשים של הטרנד. על המסלולים ניתן היה לראות את הכתום על כל קשת גווניו - כתום עז, חמרה, מג'נטה(נוטה לכיוון הורוד) ופסטלי. כך שכל אחת יכולה לשלב פריט כלשהו במלתחה מבלי להקריב את עצמה לאלוהי הטרנדים.
לטעמי השילוב עם גווני הירוק זית הוא המחוכם ביותר.

אז מה היה לנו? לנועזות שהולכות עד הסוף עם הטרנד(לחצו להגדלה, זה נעים וזה כדאי):
לבחורה הקלאסית שרוצה להישאר מעודכנת:
לבחורה הממוצעת, עדכנית במידה:
כשהכנתי את הקולאז'ים לפוסט הזה(קולאז'ים זה כיף!!) חשבתי על כך שעד לפני כמה שנים עוד יכולנו להספיק לקנות בסייל של הקיץ אז הפריטים שמתאימים לטרנדים של הקיץ הבא. הרי המעצבים לא ממציאים הכל מחדש וישנם טרנדים שתמיד יהיו כאן, אבל יש עונות שהנוכחות שלהם חזקה יותר. למשל טרנד המלחים. אין קולקציית קיץ שלא מכילה מספר פריטים כאלה, אבל השנה הושם דגש חזק יותר על הטרנד. במקרה שלי, לבשתי את טרנד המלחים העונה מפריטים שכבר היו בארוני עוד לפני הקיץ הזה.
מה הפואנטה שלי? שהיום אנחנו כבר לא ממש יכולות לעשות את הטריק הזה, שחוסך לא מעט כסף. התצוגות מתחילות בספטמבר אבל קולקציית הקיץ כבר מזמן לא על המדפים. בערך מתחילת אוגוסט ניתן היה למצוא בעיקר את קולקציית החורף או הטריק החדש להוציא מאיתנו כסף - קולקציית מעבר - פריטים קיציים בעליל במחירי תחילת עונה.

אני כבר חפרתי בארון ומצאתי 2 חולצות כתמתמות וקרדיגן. יש לכן את הסופ"ש של כיפור לחפש בארון שלכן :)
סופ"ש נעים לכולם וצום קל למי שמקפיד.

התמונות בקולאז'ים לקוחות מהאתר style.com.

מחתונה לחתונה

בסוף עוד תחשבו שאני רק מבלה בחתונות, אבל למען האמת היו לנו רק 3 בקיץ הזה. מהשוואות עם אנשים אחרים, זה מעט. בכמה חתונות אתם ביליתם?

אתמול נסענו לחתונה של החבר הכי טוב של החבר. הם חברים מגיל שנה בערך, מה שאומר שזו חברות שנמשכת כבר יותר מהגיל שלי... היתה חתונה שמחה, כי מעגל החברים הקרוב עשה אותה כזו. היתה מוזיקה מעולה, באמת, לDJ מגיע כל הכבוד. היו רק 3 שירים מזרחיים וכל השאר היה פרפקט, קצת להיטים, קצת רוק ישראלי, קצת ניינטיז. בקיצור, היה כיף והיום אני לא מרגישה את הרגליים שלי, קיפצתי קצת יותר מדי...
מה לבשתי?
אז כמובן שלחתונה שכזו רציתי ללבוש משהו מיוחד. עוד לפני חודשיים החלטתי שאני רוצה ללבוש אוברול קצר. ראיתי לא מעט אופציות בחנויות ובאינרטנט, אבל בסופו של דבר תפס אותי האוברול הזה מאסוס. הוא היה בסייל ב10 פאונד וברגע האחרון הוספתי אותו לסל הקניות. הזמנתי אותו מראש כי אמרתי לעצמי שמקסימום אם הוא לא יראה משהו, יהיה לי מספיק זמן לחפש משהו אחר. כשמדדתי אותו הבנתי שאפשר להפסיק בחיפושים, We have a winner. הוא אמנם לא עשוי מבד "חגיגי" במיוחד, אלא מכותנה ופשתן, אבל הגזרה המיוחדת מפצה על כך. אהבתי מאוד את הכיווצים בחלק הקידמי ואת מפתח הגב המעניין שלו.החלטתי לצרף אליו את הנעליים הסגלגלות שלי ממקס מורטי(250 ש"ח בסופעונה+תווים) ומשם כבר נקבע גוונם של שאר האקססוריז. רציתי שרשרת גדולה בגווני סגול ולילך אבל לא מצאתי כלום ברשת ולא היה לי זמן לשוטט בחנויות. או אז נזכרתי בסרט לראש שהכנתי לפני כמה חודשים, בהשראת סרט הראש של קסטרו. בתוך כמה שניות סרט הראש הפך לשרשרת גדולה והשלים את המראה.
הוספתי צמיד משוק הכרמל (10 ש"ח), טבעת מהדוכנים באוניברסיטה(3 ב5 ש"ח) ועל הציפורניים לק בגוון לילך של OPI.
על העקבים תוכלו לראות את קונפטי הלבבות שהועף לרחבת הריקודים. רעיון ממש חמוד!

ערב ראש השנה

את ערב ראש השנה חגגתי בנפרד מהחבר. הוא נסע להורים שלו ואני לשלי. היינו רק ההורים שלי, סבתא, אחי ואני. היה נעים, טעים ורגוע. אכלנו לצלילי דיסק של לואי ארמסטרונג שההורים שלי קנו בביקור הראשון שלהם יחד בארה"ב, לפני 16 שנה. השיר הפותח את הדיסק הוא What a wonderful world, פתיחה מעולה לשנה חדשה. אני חושבת שזה הדיסק היחיד שכל המשפחה אוהבת. לכל אחד מאיתנו טעם קצת שונה במוזיקה, אמנם יש פה ושם חפיפות ולא תראו אותנו רבים על גלגל"צ, אבל עדיין, הטעם של כל אחד קצת אחר. כך שזה הדיסק המאחד משפחתית שלנו.

אמא שלי עשתה טריק מעולה השנה. בזמן שהתיישבנו לאכול את ארוחת החג, בתנור התבשל לו שטרודל תפוחי עץ בבצק פילו. ככה יצא שבסוף הארוחה חיכה לנו שטרודל חם עם גלידת וניל שאבא שלי מכין ונגיעות רימונים. אני חושבת שזה פטנט ראוי לאימוץ :)
סבתא פרחונית לכבוד החג(ואחי שעדיין לא התלבש...). קצת קשה לראות בתמונות, אבל יש לה עין אחת כחולה ואחת אפורה. לצערי זה לא ממש עבר הלאה, כל הילדים, הנכדים והנינים עם עיניים כהות.
מציצים על המטבח. אמא שלי מטגנת המון כרובית בפירורי לחם. מיותר לציין שלא נשאר פרח קטנטן אחד בסוף הארוחה.
מה לבשתי?
שמלה מH&M שקצת שיפצרתי, 120 ש"ח.
קוביניזון(שלא ממש רואים) מחנות העודפים של טריומף, 70 ש"ח.
חגורה מפול אנד בר, 20 ש"ח.
שרשרת חרוזי עץ של אמא שלי.
צמיד מדיווה.
טבעת של קרן וולף.ופעם אחרונה, שנה טובה ומתוקה!

אימג'ים נבחרים

כמו שכבר ראיתם, קיבלתי ליומולדת את גליון ספטמבר של ווג. הדפדוף בו נעשה בשלבים ובכל פעם מבחינים במשהו חדש. קניתי בנוסף גם את גליון ספטמבר של אל, אבל עליו בהזדמנות אחרת.

אני לא מתיימרת להיות כתבת אופנה ולכן לא אסקור כאן את כל הטרנדים החמים שהוצגו בגליון, או מה צפוי לנו לחורף הקרוב. אני כן יודעת ממה אני נהנתי בגיליון וזה מה שהחלטתי להציג כאן. מספר אימג'ים שישארו גם בעוד כמה שבועות/חודשים בראש ובזיכרון. חלקם אינם אפילו שייכים לגמרי לווג, אלא פרסומות מושקעות במיוחד שהופיעו בגיליון. את כל התמונות אני צילמתי מתוך הגיליון, תסלחו לי על האיכות, השתדלתי. כדאי ללחוץ להגדלה.
מקווה שגם לכם זה יעשה נעים בעין. Enjoy!
ולסיום, אני חושבת שזו ההפקה הכי הזויה שנעשתה בתולדות ווג : Monsters Inc.
עוד מעט נגמר החג...

לסיים שנה בחתונה

אתמול, ביום האחרון של תש"ע, נסענו לחתונה בQ בגליל ים(על מי אתם עובדים, זה הרצליה). החתונה היתה של חבר מהטיול לדרום אמריקה של החבר. המקום עצמו היה ממש יפה ומעוצב בצורה מינימלית ונעימה. שידר תחושה של "החצר הגדולה והמשודרגת של הדוד העשיר". זו היתה חתונה מלאה בצעירים עם מוזיקה הזויה והמון שמח. החופה היתה לא ארוכה מדי והרב היה משעשע במידה. הזוג נראה ממש יפה ובעיקר מאושר. הרגע הזה לפני החופה שבו החתן כיסה את הכלה בהינומה היה מאוד אמיתי ומרגש. לא יודעת להסביר למה דווקא הרגע הזה נחרט אצלי בזיכרון מכל החתונה, אבל הם נראו בעיני כל כך מאושרים בנקודת הזמן הזו.

עוד נקודה לטובת המקום, הברמנים והמלצרים היו ממש חביבים. בכל האירועים בהם ביקרתי עד עכשיו, הברמנים נראו כאילו זה המקום האחרון שמתחשק להם לבלות בו כרגע, אבל כאן הם היו אדיבים, חביבים ומשעשעים. כולם יודעים שברמן טוב מרים את הערב...
מה לבשתי?
שמלה של אסף פלג מלפני 3 שנים.
שרשרת של סברובסקי מתנה מהחבר.
סנדלים חרושים מקליגולה.

אז מזל טוב לזוג המאושר, אלעד ודניאל, שפותחים את השנה הזו עם תארים חדשים - בעל ואישה.
ולכם הקוראים שלי, הקבועים והמזדמנים, מאחלת לכם שנה של שמחות גדולות, אבל שגם תשכילו להנות מהדברים הקטנים בחיים. ולעצמי? אני מאחלת שאמשיך להנות מהכתיבה כאן, לקרוא את התגובות שלכם ולחייך, להכיר אנשים חדשים בזכות הבלוג וברמה האישית, אני חושבת שאני על המסלול הנכון, רק צריכה להמשיך עליו ואהיה בסדר. בשורה התחתונה היתה לי שנה לא רעה, מאחלת לעצמי עוד אחת כזו.

פרסונה נון גרטה

אתמול הייתי אמורה לפתוח יום ארוך בפינוק בפרסונה בנמל. לפני שבועיים בערך גם אני רכשתי את השובר המשתלם בגרופר שהציע חבילת פדיקור מלא+מניקור תמורת 99 ש"ח. מאחר וראיתי שהשובר נקנה בכמויות, הזדרזתי להזמין תור באותו היום וקיבלתי תור ל5.9 בשעה 12:00. ביום חמישי שעבר צלצלו אליי וביקשו להקדים לשעה 9:30, הסכמתי, אם מתאים אז למה לא ללכת לקראת, חשבתי לי בתמימותי.

אתמול בבוקר נסעתי לנמל, שילמתי 15 ש"ח חניה והגעתי למקום ב9:20. ככה אני, מעדיפה להקדים קצת מאשר לאחר. במקום היתה עובדת אחת שטיפלה במישהי וביקשה ממני להמתין. בינתיים נכנסה עוד מישהי והתיישבה הישר על כורסאת הטיפולים השניה. היה נראה לי קצת מוזר, אבל אמרתי, מילא, בינתיים נשתוק. שהמטפלת סיימה עם הבחורה הראשונה ומיד פנתה אל השניה, שאלתי מה קורה איתי. היא הודיעה לי שהמטפלת הנוספת מאחרת כבר ביותר משעה אבל היא אמורה להגיע עד 10. חיכיתי עד 10:15 למטפלת המאחרת ואז הספיק לי. עשיתי את החשבון שאחרי השעה הזו, כבר לא אספיק לקבל את הטיפול וגם להגיע בזמן להמשך סדר היום שלי. הודעתי למטפלת השניה שאני הולכת, כי אני לא יכולה לאחר לעבודה בשעתיים.
למזלי גרופר היו ממש בסדר וביטלו את השובר מיד כשהסברתי את הבעיה. אז כל הכבוד לגרופר, אבל נו נו נו לפרסונה.
תראו, אני לא אטומה. זה ברור לי שלפעמים קורים מקרים לא צפויים, אבל בדיוק בשביל זה המציאו את הטלפון. אפשר לצלצל, להתנצל ולומר שנאלצים לדחות את הטיפול. עדיף מאשר אגיע לשם, אחכה בלי שמעדכנים אותי ובסוף אצא בלי טיפול ועם עצבים. בסופו של דבר הפסדתי על העניין רק את כספי החניה. יכולתי לקבוע תור חדש, אבל אין בי שום רצון להגיע למקום שלא מכבד את הזמן שלי. וממליצה גם לכן לשקול את הביקור, או לפחות לפנות לכבודו חצי יום. לכו תדעו מתי תצאו משם... נפתחו מכונים שכאלה כמו פטריות אחרי הגשם ברחבי תל אביב. בטוח יש מקום קצת יותר אכפתי ומדייק בזמנים(כשאת התור הראשון).
אציין רק שכן ניסו ליצור איתי קשר לאחר מכן מפרסונה, אבל זה היה בזמן שלא יכולתי לענות וכשצלצלתי חזרה כל הזמן היה תפוס אז כבר ויתרתי. גם ככה כבר ביטלתי את השובר ולא היתה לי שום כוונה לחזור לשם.

התמונות כאן צולמו בשישי האחרון. נסענו לחגוג יומולדת 50 לדוד שלי במסעדת טאבולה בהרצליה. העיצוב עצמו של המקום די מיושן אבל האוכל היה מצויין והשירות מקצועי ואדיב. המלצר זכר את המנות של כולנו בעל פה(9 אנשים), כולל ראשונות ושתיה.
מה לבשתי?
חצאית מגאפ עודפים בווגאס.
חולצה מפיילינ'ס בייסמנט בניו יורק.
נעליים, וויויאן ווסטווד למליסה, מנעלי בינג תמורת 380 ש"ח.
צמידים מסטרוברי.
עגילים של שלומית אופיר, מתנה מביני וגל ליומולדת.שבוע טוב וחסר איחורים לכולם!

כהלכה

אני בטוחה שכבר יצא לכן לקרוא בבלוגים אחרים על מפגש הבלוגריות שנערך בסניף הנמל של הרשת. המפגש היה מאוד נחמד וקליל. מאוד נהנתי ממנו, מעבר לרגיל, מאחר שעבדתי בכל השבוע האחרון המון שעות(ולכן גם מעט העדכונים בבלוג, סליחה...) ומאוד נעמה לי ההתאווררות הזו בחברת בחורות נחמדות שחולקות איתי תחביב משותף - אופנה ובלוגינג.

הפוקוס בפרזנטציה ניתן לאקססוריז שהרשת מייבאת. ניכר כי קנייני הרשת השקיעו המון מחשבה בבחירת המותגים ובהתאמתם לשאר הקולקציה ולקו העיצובי הכללי. הפריטים בקום איל פו עשויים כשמה של החנות, כהלכה. לא מדובר כאן בפריטי רשת סטנדרטים אלא ברמות גימור מאוד גבוהות, בכל פריט ואקססורי בחנות. המחירים, כמובן, בהתאם. מחירי הנעליים נעים בין 800 ל2000 ש"ח, אבל לרוב מדובר בנעליים עבודת יד. הצעיפים יקרים להחריד אבל חד פעמיים, תמורת 1200 ש"ח. נכון, לא מדובר בטווח המחירים הרגיל של הקונה הממוצעת. מצד שני, אני לא חושבת שקום איל פו מראש תכננו לפנות אל אותה ממוצעת. קהל היעד הוא נשים שחשוב להן האיכות, שרוצות לקנות פריט שהוא על זמני, אבל לא קלאסי ומשעמם. לטעמי, אם לבחור בין להוציא 600-800 ש"ח על מגפון מניין ווסט לבין להוסיף עוד 300 ש"ח ולקנות פריט מקום איל פו, הייתי בוחרת באופציה השניה.
אני חייבת להודות שקום איל פו מעולם לא נחשב בעיני כמקום ששווה לי לבקר בו. הפריטים תמיד נראו לי מבוגרים מדי וחד-גוניים. אני לא יודעת אם אני התבגרתי או שקום איל פו השתדרגו. אולי איפשהו נפגשנו באמצע הדרך, אבל כעת אני יכולה לומר שבהחלט שווה לי לקפוץ לשם(אבל כנראה שבסוף העונה, כי כרגע קצת יקר לי. זה לא שאני לא חושבת שזה שווה את זה, זה פשוט שכרגע אני לא מרשה לעצמי...).

וקצת תמונות שלקוחות מהבלוג המוצלח של קום איל פו:
צעיף שלא היתה בלוגרית אחת שלא נדלקה עליו.
נעליים שחן ואני מצאנו מכנה משותף בהן.
זוג מיוחד עוד יותר במציאות.
גרמו לי ולאמא לבהות ארוכות במסך.

ושוב, מצטערת על העדכונים הפחותים. מאוד עמוסה כרגע. גם לי זה חסר...