פסים הם לפעמים

געגועים לנשימה סדירה.
בו-הו. עדיין לא חזרתי לעצמי לגמרי, כלומר אין לי ממש כח לעשות משהו מעבר ללגרור את עצמי למשרד ועם זאת אני בכל זאת מתעקשת לזוז קצת, אתמול זה נגמר בהימעכות מתקדמת מול הספה כשחזרתי הביתה רק ב22:30. אבל לפחות חזרתי ללעוס ולאכול אוכל מוצק, אז כנראה שיש מגמת שיפור. מה שמפתיע כאן זו העובדה שנעלם לי התאבון(או כמו שסבתא שלי אומרת "אין בתאבון!"). אולי לא חשפתי לגמרי את הצד הזה בבלוג, אבל אני אוהבת אוכל. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה לא היה לי תאבון או שלא סיימתי חצי ממנת הצהריים שלי. מצד שני, כנראה שבזכות חוסר התאבון הזה אצליח לממש בהצלחה את ההחלטות לשנה החדשה עוד לפני השנה האזרחית החדשה. ככה זה כשחיים על מרקים כמה ימים רצוף.

התמונות כאן צולמו בשבת שעברה, כשחזרנו מנהריה. צילמתי תמונות גם בשבת הנוכחית, בביקור אצל ההורים שלי בשבת חמימה למדי, אבל לא הבאתי את עצמי להעלות אותן. מקווה שהחיוניות תחזור אליי בקרוב ואחזור לכתוב פוסטים ארוכים, חופרים ושמחים קצת יותר. בתמורה אשאיר אתכם עם תמונות.

מה לבשתי?
שמלת סריג מH&M לפני כמה שנים בניו יורק, כ70 ש"ח.
גרביונים מC&A בברלין, כ15 ש"ח.
נעליים מזארה באמסטרדם, כ125 ש"ח.
צעיף מהמלאי הבלתי נדלה של סבתא שלי.

שבוע בריא לכולם והמון נשימות מהאף :)