השלמת פערים

בשבוע שעבר ההורים שלי הציעו שאצטרף אליהם לטיול לירושלים עם חברים. התלבטתי קצת, בכל זאת, חנוכה, יום חופש, מה לי ולירושלים, אבל בסוף החלטתי להצטרף. הסיבה העיקרית היתה שזו נראתה לי כמו הזדמנות מצויינת להשלים פערים ולבקר סופסוף בכותל. אני חושבת שעוקבי הבלוג המתמידים יוכלו לזהות שאין לי כל כך זיקה לדת, אני חילונית במלוא מובן המילה, אבל ביקור בכותל הוא משהו שצריך לסמן עליו V, לרוב בשלב מוקדם יותר בחיים. את הטיול לירושלים בגיל תיכון פספסתי, כי יום לפני מחבלים פוצצו בית קפה בפיגוע התאבדות, מה שגרם לרוב ההורים בשכבה להשאיר את הילדים בבית. אז הלכתי, שמתי פתק, הפנתי את ישבני אל הכותל בדרך חזרה(היה צפוף מדי ומטופש מדי ללכת בצעדים מפגרים לאחור ואף אחד לא ידע להסביר לי מהו הטווח שבו כבר מותר להפנות ישבן לקיר) והמשכתי הלאה.
טיילנו בויה דלורוזה ובטיילת החומות(16 ש"ח כניסה לאדם), אכלנו שטרודל בינוני שחומם במיקרו במחיר מופקע בכנסיה האוסטרית(לא, לא ושוב לא!) ספגנו אווירה וחזרנו הביתה. מודה שמעולם לא הבנתי את ירושלים וגם אחרי הביקור הזה אני עדיין לא מבינה. העיר הזו יכלה להיות הרבה יותר יפה ומושכת, אבל כל הבהירות הזו של האבן הירושלמית גורמת לה להראות אחידה מדי וחסרת אופי או ייחוד. מתחברת הרבה יותר לתל אביב ולגיוון בנוף שיש לה להציע(קלישאה תל אביבית, עמכם הסליחה).

שבוע טוב!