Land of Music

אחד מהיתרונות המובהקים במגורים בארה"ב הוא העובדה שלצפות בהופעה חיה של האמן הלא ישראלי האהוב עליך היא לא מאורע כזה מופרך. דווקא בתקופת הטרום קיץ(טרום מלחמה) השנה, הגיעו כמה וכמה אמנים שעדיין רלוונטים להופעות בישראל, אבל אני מניחה שאחת ההשלכות של החודש האחרון הן שזה הולך להיפסק וישראל תחזור לתקופת היובש וגמילה מהופעות של אמנים זרים.

ובכן, אני כאן ואנצל זאת עד הסוף!
השבוע שעבר עמד בסימן הופעות, כנראה שככה זה באוגוסט. כבר לפני כמה חודשים רכשנו כרטיסים לפסטיבל המקומי - Outside Lands שמתקיים כל שנה בGolden Gate Park, בעיקר כי ראינו שהArctic Monkeys מופיעים, אבל נחזור אל הפסטיבל עוד מעט.
בשלישי שעבר, בעודי מכינה ארוחת ערב(כיף לבשל במטבח כאן) ושומעת את ביונסה עושה בלאנס באצטדיון הסמוך לביתינו(מעבר לכביש), פתאום הבנתי שההופעה בעצם אמורה להיות מחר וזה קצת מוזר שעכשיו עושים בלאנס(ביונסה וג'ייזי סיימו את הטור האמריקאי שלהם בסן פרנסיסקו). חיפוש קצר בגוגל והתברר שנוספה הופעה ושיש עדיין כרטיסים. קליק קלאק, קפיצה לחדר מחשבים בבניין בכדי להדפיס את הכרטיסים ואחרי שאכלנו את ארוחת הערב שבישלתי, כבר ישבנו במקומות שלנו וחיכינו שהזוג המלכותי יעלה. כשהחלה מכירת הכרטיסים הרשמית לפני 4 חודשים, ניסינו לתפוס כרטיסים, אבל הם נגמרו בתוך שתי דקות, אז ויתרנו, אבל בסוף הסבלנות משתלמת.

ההופעה היתה מאוד מהנה ורקדנו כמעט ללא הפסקה(פה ושם ביונסה שרה איזו בלדה שקטה), למרות שהסאונד היה חזק מאוד(בכל סן פרנסיסקו התלוננו שהצליחו לשמוע כל מילה שג'ייזי ריפראפ). ביונסה הפתיעה אותי בכמה דברים. היא לא שרה יותר מדי ורוב ההופעה התנהלה עם פלייבק ומדי פעם כמה סילסולים שלה בלייב. דווקא בשירים שהיא בחרה שכן לשיר, היא הוכיחה שהקול שלה מדהים וכמה ההופעה יכלה להיות יותר עוצמתית אם היא היתה פחות מפזזת בחוטיני ויותר שרה. ומכאן להפתעה הבאה - הפרובוקטיביות. לפרקים זה הרגיש שההופעה בעצם משודרת מתוך מועדון חשפנות, עם ריקודים על עמוד, חוטיני והכל. אני לא איזו חסודה או צדקנית, אבל זה בהחלט חצה את הגבול האומנותי היישר אל מחוזות הוולגרי. ההפתעה של הערב היה דווקא ג'ייזי שהיה מוצלח מאוד, הרים את הקהל, תיקשר ושר המון שירים מתקופת התיכון שלי והחזיר אותי אחורה, אל ימי ההיפ הופ הקופצניים(כי בסוף הכי כיף לרקוד לצלילי היפ הופ).  ואיך אפשר בלי להתייחס לשמועות על גירושים באופק? נדמה שכל ההופעה הזוג מתאמץ מאוד להראות שהכל מתקתק בינהם ושהם מאוהבים עד הגג, כולל הקרנת סרטונים ביתיים מחיי המשפחה.

משם, יום שישי הגיע ויצאנו לגולדן גייט פארק. במובן מסויים הארקטיק מאנקיס די שונים משאר הליין אפ של הפסטיבל, עם להקות כמו disclosure, Chromeo וTegan and Sara, ואלו עוד האופציות שאנחנו עוד מסוגלים להקשיב להן. סתם דוגמא לליין אפ המוזר - טייסטו היה המופע המרכזי בערב האחרון של הפסטיבל(המופע הסוגר, מול The Killers), משל השנה היא 2001 ומדובר בפסטיבל טראנס בחוות היען. ובכל זאת, פוקוס, הכרטיסים נרכשו בכדי לראות את הארקטיק מאנקיס והם סיפקו את הסחורה ועוד איך. הדבר היחיד שקצת היה חסר הוא קצת יותר תקשורת עם הקהל(ואיך מוותרים על fireside??) ובכל זאת, פשוט לא רצינו שהם ירדו מהבמה. ואם כבר כבר לרדת מהבמה, מסתבר שכאן אין הדרן. מוזר.

זה פסטיבל היפסטרי מסחרי מאוד, עם קירות גרפיטי במתמלאים לייב על ידי אמני גרפיטי מקומיים, אוהל טעימות יין, אוהל טעימות בירה, וכל מיני food trucks מתיימרים, כמו Ramen Burger - המבורגר שהלחמניה שלו היא בעצם איטריות ראמן, או פשוט שיפוד בייקון, בלי התחכמות, בדוכן של BaconLand. הקהל האמריקאי ברובו נראה כאילו לא באמת אכפת לו מי מופיע, ומרגיש שהם מגיעים לשם פשוט כדי לספר שהיו שם, וכדי לצעוק בקולי קולות שיחה מטופשת עם החברים שלהם באמצע ההמון שמנסה איכשהו להנות מההופעה. זו גם הסיבה שבהופעה של הארקטיק מאנקיז נכנסנו ממש פנימה, כדי שנהיה קרובים יותר לרמקולים ולאנשים שאשכרה הגיעו כדי לשמוע את ההופעה.

אשאיר אתכם עם כמה סרטונים מההופעות שהעלתי לאינסטגרם שלי. ונסיים בברכת בקרוב אצלכם(כי הופעות זה כיף)!