שנה בשמש

היום ציינו שנה למעבר לכאן. בינתיים בלי חגיגות אקסטרווגנדיות מדי. ביקור בJapan Town לרגל פסטיבל פריחת הדובדבן, בימבימבפ במסעדה קוריאנית לצהריים ומאפה פריך מB.patisserie לקינוח. שבת טיפוסית יחסית בסן פרנסיסקו. תמיד יש איזשהו פסטיבל או מצעד לראות, שמהווה בעיקר עוגן לאזור שבו תבלה בעיר את אותה שבת - ומשם גם האוכל שתאכל.

אם אאלץ לתמצת לרשימה קצרה של חמש נקודות מה בדיוק אני אוהבת בעיר הזו, היא כנראה תראה כך:

1. מזג האוויר בה, למרות הרוח, כמעט תמיד שמש, אבל לא חם ודביק.

2. הגודל שלה, נוח מספיק בכדי שאפשר יהיה ללכת ברגל להרבה מקומות, אבל מספיק גדולה בכדי להכיל פארקים ומסלולי הליכה יפים.

3. האוכל האסייתי שקל להשיג בה. אוכל וייאטנמי וקוריאני הפכו לסגנונות האוכל האהובים עלינו, וכאן מדובר בגרסה האמיתית, בלי פיוז׳ן ורוטב צ׳ילי מתוק מבקבוק.

4. מרכז תעשיית ההיי טק שמכיל גם אותה. זו אולי הכתרה עצמית, אבל הכל קורה כאן. השקות של מוצרים או תקופת מבחן לשירותים חדשים. טכנולוגית, החברות כאן מתקדמות מאוד ומקצועית מדובר בגן עדן למהנדס.

5. השקט שבה. אנחנו גרים בסמוך לאצטדיון בייסבול של קבוצה מאוד נערצת כאן (המקבילה האמריקאית ללגור מול אצטדיון טדי, כנראה) ועדיין, שקט פה. לגור בעיר עם השקט של הכפר.

זו הזדמנות טובה להתנצל בפניכם על ההיעלמות הקצרה שלי, אבל היה לי תירוץ טוב - הייתי צריכה לבדר את אמא שלי שהגיעה לביקור של שבועיים שכלל פסח אצלנו, שופינג, המון טיולים באזורים שונים בעיר, קצת עבודה ופיצוי בעוד קצת שופינג, טיול ליוסמיטי עם עצירה מתודית באאוטלט בליוורמור וסיום קצת צורם עם עיכוב בטיסה חזור(ותודה ליונייטד). פוסט עם תקציר קצת יותר מפורט מהחוויות וה-מון תמונות יגיע בקרוב.

מה לבשתי?

טישירט מאולד נייבי, 4$.

חצאית מנעמה בצלאל בקיץ שעבר, 150 ש״ח.

שרשרת מאיביי, 10$.

סנדלים של לייבלינג בקיץ שעבר, 550 ש״ח.

תיק של מדוזה(נחרש, אבל עכשיו יש לו מתחרה חדש), 370 ש״ח לפני שנה.

מחר יום הולדת 26 לאחי הקטן אור, תמסרו לו מזל טוב בשמי :)