Yosemite Park - הגרסה למטיילים עירוניים

במהלך הביקור של אמא שלי כאן, שארך כשבועיים, החלטנו שסופ״ש אחד נעביר בטיול ארוך כלשהו, שכולל גם לינה. בהתחלה חשבנו על כביש 1 כאופציה טובה, ואז החלטנו לבחור במקום שאנחנו גם מעוניינים לטייל בו ובכך צמצנו את האופציות לYosemite Park או Lake Tahoe. מאחר ובאגם מזג האוויר קריר יותר מאשר ביוסמיטי בתקופה הזו של השנה, יוסמיטי נבחר. הנסיעה מהעיר לוקחת בערך 4 שעות וזה תירוץ מצויין לעצור באאוטלט בLivermore :)

נפתח בכמה מילים על מזג האוויר. קליפורניה בבצורת, מה שאומר מצד אחד שאין יותר מדי משקעים, אבל מצד שני ההתחממות הגלובלית לא פסחה על האזור ומזג האוויר מאוד קיצוני. כשכבר כן יש ״מערכת חורפית״ שפוקדת את האזור, היא מגיעה בכל הכח. רצה הגורל, וכמה ימים לפני הנסיעה שלנו התחיל לרדת שלג באזור הפארק. כשיורד שלג רוב הדרכים הראשיות של הפארק עדיין פתוחות, אבל נדרשים להרכיב שרשראות שלג על הצמיגים. מי שגדל בישראל לא ממש מודע לדברים האלה, אבל כאן זו דרישה לפי החוק וברגע שהשלט מורה להלביש שרשראות על הצמיגים, חייבים לעשות זאת. במידה ואין לכם שרשראות, מבחינה חוקית אתם אמורים להזמין גרר. כך יצא שיומיים לפני הנסיעה רכשנו את השרשראות המדוברות(צריך רק זוג אחד במידה ויש לכם רכב ״רגיל״ בעל הנעה של שני גלגלים, רכב 4X4 ידרוש שרשראות לכל הצמיגים). הבעיה היא שרוב חברות ההשכרה אוסרות על השוכר להשתמש בשרשראות על הרכבים שלהן, מה שאומר שתאלצו למצוא אלטרנטיבה. במקרה הזה, אפשר פשוט להשאיר את הרכב מחוץ לפארק, ולסוע באוטובוסים שיוצאים מMariposa. זה פחות אידאלי, כי הרבה יותר כיף לטייל בפארק עם הרכב הפרטי(וגם אפשר להגיע למסלולים הרבה יותר מעניינים ככה). מצד שני, זו אלטרנטיבה להצלת הביקור במקרה שירד שלג.

האביב זו תקופה שבה הפארק פשוט מדהים ביופיו. הכל מתחיל לפרוח, השלג והקרח נמסים וממלאים את האגמים, נהרות ומפלים בפארק, לא חם מדי כך שאפשר לטייל בנוחות ובכלליות פחות עמוס בשבילים. שווה לעקוב אחרי התחזית ולתכנן בהתאם. באתר של הפארק תוכלו למצוא תיעוד של התאריכים שבהם נפתחו דרכים מסויימות בפארק לאורך השנים. כך למשל, הכביש שמוביל לGlacier Point לרוב נפתח רק בסוף אפריל-תחילת מאי, אבל השנה דווקא היה פתוח מוקדם יותר.

לינה
בחירת מקום הלינה מאוד תלויה במשך הטיול שלכם, המסלולים שאתם מתכננים לעשות ורמת הקושי שלהם. אנחנו ידענו שנטייל במסלולים בינוניים מינוס ושנבקר בMariposa Grove ביום האחרון ומשם נמשיך הביתה. בחרנו לישון בעיירה Oakhurst הממוקמת במרחק של 25 דקות נסיעה מהכניסה הדרומית לפארק. המיקום הזה איפשר לנו לטייל ביום הראשון באזור יוסמיטי וואלי(הנמצא במרחק שעה ועשרים נסיעה) ולבקר במריפוסה גרוב ביום השני ומשם להמשיך הביתה בלי יותר מדי נסיעות מיותרות. אם יש לכם רק יום טיול אחד ו/או אתם מתכננים להתמקד ביוסמיטי וואלי, יכול להיות שעדיף לכם לישון בעיירה מריפוסה, מאחר שהיא קצת יותר קרובה לכניסה הראשית לפארק - זו שסמוכה ליוסמיטי וואלי(זה מה שאנחנו עשינו בביקור הקודם בפארק לפני חמש שנים בערך). ישנם מקומות לינה בתוך הפארק עצמו, אבל הם גם מאוד יקרים וגם צריך להזמין אותם שנה מראש. לא יודעת מה איתכם, אבל אנחנו לא כאלה מחושבים :)

אוקהרסט דווקא התגלתה כאופציה לא רעה, עם סופרים גדולים להצטייד באוכל ושתיה ולא מעט מסעדות(רובן ג׳אנק אמריקאי אם להודות באמת, אבל זה מה יש ברגע שיוצאים מהעיר). אנחנו ישנו בבקתה ממש קרוב למרכז העיירה ובישלנו שם במקום לאכול את כ-ל הארוחות בחוץ. אני לא יודעת אם הייתי ממליצה על המקום. מצד אחד המיקום היה אחלה והבקתה היתה מצויידת היטב, אבל היה לה ריח לא ברור של בנזין משולב עם מדורה וYanki Candle שנדבק לי לשיער :/
בגלל שהיינו שלושה, זו היתה אופציה שפויה יותר במחיר של 150$ ללילה, עם שני חדרי שינה. ישנם מלונות בעיירה בטווח מחירים של 110-130 דולר לזוג ללילה, אולי עדיף אם אתם רק זוג...

מסלולים באזור יוסמיטי וואלי
הפארק מכיל ה-מון מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. המסלול המוכר ביותר הוא הHalf Dome שכולל נופים מדהימים, אבל גם מאוד קשה וכרוך בטיפוס. הברכיים שלי לא ממש אוהבות את כל האתגריות הזו ולכן דבקנו במסלולים בדרגת קושי בינונית ומטה. ממליצה לקרוא באתר על המסלולים האפשריים ודרגות הקושי. שווה לקרוא לפני שמגיעים לפארק, כי הפארק גדול וחשוב להתפקס מראש.

אחד המסלולים היפים שעשינו אבל גם המסריח(פיזית) ביותר היה המסלול לMirror Lake. כשמתחילים את המסלול ניתן לבחור לצעוד על שביל סלול שמשיק מדי פעם לנהר ומגיע בסוף לגדה אחת של האגם, או לצעוד במסלול שהולך לאורך גדת הנהר במסלול קצת יותר קשה, אבל מאוד יפה ומגיע לגדה השניה של האגם. איפה החלק המסריח? אמרו יפה, בחרנו במסלול היפה(והארוך יותר). הבעיה היא שגם הסיור המודרך ורכוב על פרדות עובר בשביל היפה, ומשאיר בו הררי גללים של פרדות מסכנות שסוחבות תיירים עצלים. הבעיה היא שכדי לחצות את האגם לצד השני, צריך להתקדם לאורך הנהר ל2.5 ק״מ נוספים לכיוון גשר, על מנת שתוכלו לחזור בצד הלא מסריח של השביל. החלטנו לוותר על חמשת הקילומטר הנוספים ולסבול את הריח גם בדרך חזרה, אבל זה ממש מאכזב, כי באמת שהמסלול יפה וכולל נקודות תצפית מהממות על האגם.

אלו מכם שסובלים כמוני מבעיות אורתופדיות כלשהן, אבל בכל זאת רוצים להנות מנוף על העמק כולו יכולים לסוע למסלול שנקרא Sentinel Dome שיוצא מהGlacier Road(שוב, בדקו באתר שהכביש פתוח לפני שאתם יוצאים לשם). את רוב הטיפוס לגובה עושים ברכב ומשם נשאר מסלול קצר של פחות מ2 ק״מ לכל כיוון עד לנקודת התצפית. ישנן שתי נקודות תצפית יפות על העמק במסלול הזה. הראשונה מתאימה למאותגרים אורתופדית וקלה יחסית לגישה. רואים ממנה את רוב יוסמיטי וואלי, כולל המפלים. אם הסחוסים שלכם עדיין במקום, תוכלו להמשיך בטיפוס קצר אך מעט יותר אינטנסיבי במעלה הSentinel Dome עצמה, שם תראו נוף של 360 מעלות על כל האזור. לחלק הזה לא הצטרפתי ועומר יצא לטיפוס עם המצלמה בעוד אמא שלי ואני התיישבנו ואכלנו סנדוויצ׳ים מול הנוף(הוא שורף קלוריות ואנחנו אוכלות אותן...).

מריפוסה גרוב
באזור הזה של הפארק מרוכזת שמורת עצי הסקויה הגדולים, בינהם הגדול והמוכר שבהם - הגריזלי. ישנו מסלול מעגלי של 7 מייל ואופציה להגיע עד לגריזלי ולחזור. אנחנו באנו קצת חסרי מוטיבציה(וגם בכל זאת, מדובר בהרבה עצים. עצים יפים, גדולים ומרשימים, אבל עצים. מבינים את הפרנציפ מהר). גם כאן ישנו מסלול סלול ומסלול בתוך היער. ממליצה לקחת את המסלול הפנימי, בו גם אפשר לקרוא קצת הסברים על העצים וחתך של גזע של עץ שנפל.

קליטה סלולרית
ברוב הפארק ובעיקר ביוסמיטי וואלי אין קליטה סלולרית בכלל. בSentinel Dome כשהגענו לפסגה היתה קליטה טובה, אבל עד לשם רוב הזמן היינו מנותקים. זה לא כל כך נורא להתנתק, אבל זה גם אומר שצריך להיערך מבחינת הכוונה, מסלולים ותכנון נכון, כי אם תתקעו בדרך, אי אפשר לצלצל לעזרה...