איך לא לאבד את "זה"

כפי שרמזתי בפולניות מדוברת בפוסטים האחרונים, אני פצועה.

לא כל כך יודעים מה יש לי ואני בהמתנה לאיבחונים, אבל כרגע קשה לי לעמוד ליותר מ2 דקות, או ללכת ואני נעזרת בקביים או מדדה לי באיטיות בבית (של ההורים).
מאוד קשה לא לעשות כלום ולא לזוז. אפילו שיש גמדים קטנים שעוזרים לי ומביאים לי כל מה שאני צריכה. זה נמאס, זה לא נעים ובעיקר אני מתחילה לאבד את זה. מה זה בדיוק ה"זה" הזה? אני לא יודעת. השפיות שלי? הנעורים? שמחת החיים? העובדה שיש סיילים בחוץ ולא ראיתי קניון כבר שבועיים (מלאומי קארד כבר ממש מודאגים)?

בתכלס, השבוע הייתי אמורה ללכת עם חברתי הטובה פ' לסרוק את דיזינגוף כדי למצוא שמלה לחתונה של האח של החבר. הברכיים שלי חשבו אחרת. מה שנשאר לי זה לדמיין איך כשאני אחלים עוד ישארו שמלות נורמליות במידה שלי, או לדמיין שיש איזה ספונסר לבחורות פצועות שפשוט ישלח לי בדיוק את השמלה שהתאהבתי בה מThe outnet, מידה 10-12 UK בבקשה. תודה.
אז למקרה שהספונסר קורא כאן, אספתי כמה דוגמאות לשמלות מהאתר שכבשו את ליבי עד מאוד.
זו במראה טיפה בוהו-צועני, אבל אהבתי מאוד את הדיטיילים שלה. מה שטוב בה הוא שבטוח היא תשב טוב, כי זו מעטפת שניתן להתאים יותר בקלות לגוף. של אנה סוי, 114 פאונד.
השמלה הזו היא פשוט אני. הגזרה היא גזרת אמפייר שמחמיאה לי מאוד. הנגיעה של הצהוב מוסיפה שמחה לאלגנטיות שלה. של ג'ודי ארנולד, 127 פאונד.
בזו התאהבתי במבט ראשון. הצבע שלה מאוד משך אותי והיא נראת מאוד מחטבת ומחמיאה לגוף הנשי. אני קצת חושדת בחלק העליון שלא יכסה אותי, אבל זה לא מטריד אותי עד כדי כך. של קטרין מלדרינו, 145 פאונד.
כחול רויאל, עדכנית ופשוטה, אבל עושה את העבודה. יכול להיות שהיא יומיומית מדי או לא מספיק מיוחדת. אפשר למצוא כמוה גם בארץ, זה בטוח. טרייסי ריס, 93 פאונד.
מתוקה מתוקה מתוקה וגם אלגנטית מאוד. שתי בעיות. לא משוכנעת שאני מתוקה מספיק בשבילה ולא משוכנעת שיפה לי סטרפלס. והגענו לבעיה השלישית, מרצ'סה, 255 פאונד(!!!).
זו חולקת את אותו תיאור והבעיות של הקודמת, מינוס האלגנטיות, פלוס תחכום. אני פשוט מתה על ההדפס הזה. כל כך מיוחד ומעניין. של תאורי, 110 פאונד.

זו שמלה סקסית. ככה מתארים אותה. זהו. עכשיו זה סתם כדי לשטוף את העיניים כי יש איתה כמה בעיות.
כדי ללבוש אותה יש מצב שאני צריכה להוריד איזה 3 ק"ג ובנוסף לא לאכול כל הערב.
יכול להיות שהיא קצת יותר מדי סקסית בשביל אירוע שבו תהיה נוכחת כל המשפחה של חבר שלי.
היא עלולה להראות קצת פרחית בארץ, לא יודעת למה אני חושבת את זה, אבל זו התחושה.
המחיר! 400 פאונד. מצד שני, צריך לרדת במשקל בשבילה אז חוסכים כסף על אוכל גם ככה.

טוב, אפשר להיות בטוחים שהמשככי כאבים עושים משהו כי לדמיין שאחת מהשמלות האלה תגיע לארוני זה באמת לחיות באילוז'.
(לא שבארץ אני אוציא משמעותית פחות, יותר מרתיע העניין של להוציא סכום כזה בלי יכולת החלפה)

אם מישהי ראתה משהו דומה או בסגנון של השמלות כאן, פליז, עזרו לנכה זמנית, תרשמו איפה, ככה לפחות אני אדדה עם יעד :)

עריכה: יצא הפוסט הארוך בהיסטוריה, ואולי גם קצת בכייני. תסלחו לי, יש גם תמונות יפות לכפר על זה...

אוי השחיתות

בראשון בערב החלטתי שמתחשק לי להתפנק. מאחר ואני אצל ההורים, ממלכת פינוקי האוכל, הזמנתי מאבא שלי את הפנקייק'ס המעולים שלו. אליהם הוספתי קצפת ביתית(ויוה לקיצ'נאייד), קוביות מנגו והרבה סירופ מייפל.
אפשר לראות את הקערת נירוסטה של הקיצ'נאייד ברקע...
טעים טעים. מותר להיות מושחתים לפעמים. במיוחד אם חולים, לא? :)

פינת הנעל

השבוע, שוב מארונה של אמא, מאחר וארוני שלי רחוק מרחק חצי שעה נסיעה ו3 קומות של מדרגות שאין באפשרותי לטפס כרגע.

הזוג הבא הוא עוד יצירת פאר (סביר להניח מועתקת) של סטיב מאדן. אמי רכשה אותו בחנות העודפים בביל"ו תמורת 150 ש"ח. מאוד אהבתי אותן, אבל לא היה במידה שלי. ככה זה חנויות עודפים. הכל תלוי במידה ובמזל. האמת, היה די מפליא למצוא זוג מוצלח שכזה במידה של אמא שלי. היא נועלת מידה 39, מידה שנועלת בערך כל בחורה ממוצעת, ולכן, מידה שגם נגמרת מאוד מהר.
בתמונות הנעל נראת שחור-לכה, אבל צבעה האמיתי הוא כחול נייבי.
הצורה שלהן מאוד קלאסית. פיפטואו פשוט, עקב, בלי תחכום. אבל פה בדיוק היתרון שלה. מתאימה להכל אבל בכל זאת מוסיפה סטייל. ב150 ש"ח מדובר במציאה לא רעה.

הסטיילינג עובר במשפחה

כפי שציינתי, מצבי הפיזי קצת מדוכדך. מה עושים כשחולים? נוסעים להורים כמובן. גם בשביל הטיפול המסור ובמקרה שלי, בגלל שהדירה שלי בת"א ממוקמת בקומה השלישית, בלי מעלית. קצת בעיה במצבי הנוכחי וההורים היו נחמדים ופינו לי את הסוויטה שלהם בקומת הקרקע.

במקרה יצא שגם סבתא שלי מבקרת אצל ההורים שלי, אז הבית מלא.
עם סבתא שלי שומעים הרבה "סיפורי פוגי". ככה אמא שלי קוראת לכל סיפורי השכונה. זה נשמע קצת כמו קטעים מהסרט "סוף העולם שמאלה" ולמען האמת, אם תבקרו שם, יש לא מעט דמויות שנראה שנכתבו בהשראת השכונה של סבתא שלי בב"ש.
כולם עלו לארץ בתחילת שנות השבעים. מרוקאים, אוקראינים, קווקזים, עיראקים ורומנים. ואת כולם זרקו יחד בבלוקי רכבת ארוכים בב"ש, שאז עוד היו חדשים לגמרי.

כפי שסיפרתי כבר בעבר, סבתא שלי היא אשה עם המון סטייל. יש לה לא מעט בגדים שבכיף הייתי חומדת לעצמי.
אז מסתבר שגם הנשים בשכונה זיהו את הפוטנציאל. ולהלן סיפור הפוגי ששמענו אתמול:
שכנה של סבתא שלי, "רבקה זאת,רומניה" (לקרוא במבטא רוסי, בהמשך נקרא לה רק רבקה) היתה במצוקה.
הבת שלה, בלה, מחתנת את הבת שלה בירושליים. לרבקה לא היה חשק לקנות בגדים חדשים כי הכלבה האהובה שלה מתה מסרטן. היא אמרה את זה לבלה וזו התעצבנה. הודיעה לה חגיגית שבחתונה יהיו הרבה רופאים חשובים ואי אפשר לבוא בשמלה לא חדשה. זה נגמר באולטימטום, או שאת קונה שמלה, או שאת לא באה.
כאן סבתא שלי שלפה את חוש הסטיילינג שלה. הלכה עם רבקה לחנות שהיא קונה בה שנים ומצאה לה שם שמלה. הלכה איתה למצוא נעליים תואמות. עשתה לה תיקון והתאמה של השמלה לאורכה ומידותיה, וגם המליצה על תיק תואם.
בסוף רבקה נראתה מצויין לחתונה עם הרופאים החשובים בירושליים (זה כל כך של פעם שזה לא יאמן).

אז כנראה שאת המושג סטייליטית היה אפשר להמציא כבר לפני שנים.

שבוע שעבר דיברתי עם סבתא והיא סיפרה לי איך התחשק לה משהו חדש, אז היא הלכה לקנות תיק. לדעתי היא בחרה טוב:
קיבלתם גם הצצה לשזלונג האדום של אמא שלי...
סופ"ש נעים!

שיק מינימלי

הנה דוגמא לאיך אפשר לנטוף הון של שיק גם בבגד ים.

הגזרה של הבגד ים אמנם פשוטה מאוד אבל עדיין יש בה ייחוד בזכות הוולנים בחזיה ובזכות הצבע. גם המשקפיים לא רעות בכלל.

ניקול ריצ'י מצליחה להראות שיק אפילו עם הריון מתקדם ומשתמשת בבוהו שיק לטובתה.
מתפחת הראש מכניסה צבע ומוסיפה למשקפיים המעולות האלה (גם אני רוצה! מעניין של מי הם).

ולעומתן, קייט הדסון.
איי איי איי.
למה?
יש לך גוף מהמם. למה לשים נעלי התעמלות. למה עם הגופיה-שמלה הזו?
ומה בדיוק קורה לה בשפם?

מי לבשה את זה יותר טוב

כתבתי בעבר על המדור האהוב עליי בPeople שמשווה בין שתיים שלבשו את אותו פריט.

הפעם רק שתי תמונות משם תפסו לי את העין.
השמלה הזו מאוד יפה בעיני, למרות שהיא מאוד מקושקשת. אבל היא בול לקיץ, מתאימה לי אחת כזו לעצמי.
העניין הוא שהיא כל כך מקושקשת, שצריך לצרף אליה בעיקר כלום. ולכן לדעתי הימנית לבשה אותה יותר טוב. היא גם מחמיאה לה הרבה יותר.השמאלית הוסיפה כל מיני פריטים לא קשורים כמו, שעון/צמיד בכל יד שלא מתכתבים עם השמלה או אחד עם השני ועגילים בגוון שלישי. לא.

האמת, אני לא חסידה גדולה של גרביונים בקיץ. זה כבד מדי, זה לא קשור ובעיקר, לא נראה לי שזה נעים ונוח. אבל אני אניח שבמקרה זה היה מדובר בארץ רחוקה רחוקה עם מזג אוויר אביבי וקריר באמצע יולי.
לדעתי השמאלית לבשה את זה יותר טוב (ולכן ההסבר הארוך על גרביונים בקיץ). החגורה הכרחית ונותנת גזרה לשמלה, התיקט מתאים והנעליים קלאסיות ולא רעות. הימנית לא עשתה יותר מדי חוץ מלפנפן את השיער ולנעול נעליים ולכן היא מפסידה כאן.

תמונות שלי כנראה שלא יהיו כאן בזמן הקרוב, קביים לא מאוד אופנתיות לקיץ הקרוב...

עקרת בית נואשת

זה מה שהשמלה הזו מעלה לי לראש.
עקרת בית נואשת, עם שאריות קמח על הידיים ופאי תפוחים בתנור.
האמת, לא אני קניתי אותה. יש לי נטייה לברוח ממפתח כזה של חולצות/שמלות, כי לרוב הוא לא מחמיא לי, או לבעלות חזה בגודל יותר מCup B (יוצר מן "מדף" ואשליה של רוחב באזור בית החזה).
השמלה נרכשה על ידי אמא שלי, בחנות קטנה ברחובות תמורת 100 ש"ח בלבד. היא עשויה בד כותנה אוורירי והנקודות הן לא חלק מהבד, אלא הדפסה עליו.
היא עברה אליי כי אמא שלי החליטה שלגובה שלי היא יותר מתאימה.
את הסרט הלבן אני הוספתי, אבל השמלה הגיעה עם לולאות לחגורה.
לחנות קוראים ג'ויה והיא בעצם 2 חנויות במרחק כמה מטרים אחת מהשניה. אף פעם לא הבנתי לגמרי את החלוקה, אבל חנות אחת היא של בגדים יותר יקרים, כביכול בגדי ערב והחנות השניה היא לבגדי יומיום קלילים. כמעט כל השמלות בחנות היומיום עולות 100 ש"ח. יש שם לא מעט טוניקות יפות ונתקלתי גם באוברול פשתן ארוך ומיוחד.
בשישי אמא שלי קנתה שם שמלה מבד פשתן בצבע ירוק זית-בקבוק עם פרחים בורוד עתיק. שמלת קולר מחמיאה מאוד לגוף ומתאימה לקיץ הישראלי.
זו חנות די הפוכה ומבולגנת וצריך לנבור שם בין הקולבים העמוסים בסחורה, אבל המוכרת מאוד חביבה ומאוד מנסה לעזור בחיפושים, מבלי לדחוק יתר על המידה.
אם יצא לכן להגיע לרחובות, אני ממליצה בחום.

הרצל 194 אם אני לא טועה. קרוב לדיסקונט (אם תצטרכו לשאול מקומיים...).
עכשיו מתחשק לי פאי תפוחים.

משחקים בפימו

משום מה נחתה עליי המוזה בשבוע שעבר וזה לא להאמין למה זה קרה.
נכנסתי לקרביץ כי הייתי צריכה לקנות כרטיס ברכה. לא היה עליי כסף מזומן אז חיפשתי מה עוד אני יכולה לקנות כדי להגיע למינימום הנדרש. הסתובבתי בחנות ונתקלתי במדף מלא באריזות פימו, הצבעים מאוד משכו אותי (יופי, ילדת רטלין) ואריזת פימו נכנסה לי בדיוק למשבצת הדרושה להשלמת החשבון.
מאוד מופרך, אבל בגלל דרישות מינימום בויזה, יש לי היום פריטים חדשים מפימו.
אז הכנתי שרשרת

מורכבת מחרוזי שבלול וחרוזים עגולים.

אחרי החרוזים האלה נשאר לי עוד הרבה פימו אז החלטתי להכין פרח.
בהתחלה חשבתי להפוך את זה לסיכת דש, אבל את הבנתי שהעניין הזה כבד מדי וזה לא יעבוד.
בכל זאת, הפרח יצא ממש יפה, אז חבל לי לא להשתמש בו. החלטתי להפוך אותו לפרח נוי, ולהכין לו עוד שני חברים.
התוצאה הסופית תגיע בקרוב. בינתיים הנה רק הפרח

פינת הנעל

השבוע, סנדלים קלאסיות של סטיב מאדן.

מקווה שאת אלה הוא לא העתיק...
טוב, אז חוץ מהעובדה שהן מאוד יפות ועדינות הן גם נוחות מאוד. בעלות עקב קטנטן. הסוליה מאוד רכה, כך שגם לאחר עמידה ממושכת הן עושות את העבודה.

חיפשתי הרבה זמן סנדל בגוון כסוף. האמת שנטיתי יותר לכיוון הגלדיאטורים בחיפושים שלי, אבל אז נתקלתי באלו.
החלטתי לקחת אותן כי לדעתי הן מאוד קלאסיות וישמשו אותי לאורך שנים, גם כשטרנד הגלדיאטורים יחזור להופיע רק בקולוסיאום...

כאמור, הסנדלים מסטיב מאדן, קיימות גם בשחור. 240 ש"ח לאחר 50% הנחה.

איך קיבלתי ורסאצ'ה

דודתי (מהצד של אמא) נפטרה לפני 5 וחצי שנים מסרטן.

את סיפורה לא אספר כאן מפני שזה אינו סיפורי לספר, רק אומר 2 דברים. האחד קשור לפוסט ושני לא.
הורסאצ'ה שיש לי היה שלה. היא אשה שמאוד אהבה להתלבש ולהשקיע בעצמה כשהיתה בריאה. אני זוכרת בתור ילדה את החליפות מכנסיים המרשימות שלה (היא היתה "עקרת בית", ובכל זאת היו ברשותה בגדים רשמיים שכאלה). לכן, מספר שנים לאחר מותה, בעלה קרא לאמא ולסבתא שלי כדי שיראו אם הן רוצות משהו, כי חבל לו להשאיר את הדברים האלה ככה זרוקים. וככה קיבלתי את התיק.

הדבר השני שיש לי לומר הוא לפנות לכל הנשים/בנות/נערות שקוראות כאן ולבקש מהן שיקדישו מזמנן לגשת לרופא נשים, פעם בשנה-שנתיים, ולבצע בדיקת Paps, לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם. דודתי נפטרה בסופו של דבר מסרטן זה והטיפולים לא עזרו. מדובר בסרטן שעם קצת מודעות יכול לגבות משמעותית פחות קורבנות. רק להקפיד להיבדק, ולהעביר את זה הלאה. כיום עדיין אין הוכחות לגבי החיסון. לכן, גם אם התחסנתן, חשוב להמשיך לבצע מעקב.

זהו, חזרה לצד האופנתי של הפוסט.
אז אמא שלי לקחה את הארנק הזה שהיה נראה לה יפה ושימושי, מבלי לזהות את הסמל עליו. היא חזרה הביתה ושאלה אם אני רוצה אותו, וככה הוא הגיע אליי. האמת, חייבת להודות בבושה קלה, לא זיהיתי שזה ורסאצ'ה. פשוט לא זיהיתי את הסמל. ואז השתמשתי בו בפעם אחת שיצאתי עם חברות וחברתי פ' התלהבה מההורסאצ'ה שלי. למחרת ביצעתי בירורים עם סבתא, שאשרה שאכן מדובר בפריט מקורי שנקנה לפני כ20 שנה. ועכשיו הוא אצלי.
אני חושבת שבתור חובבת אופנה, הייתי רוצה שכל הפריטים שבחרתי בקפידה לארוני ימצאו להם בתים חדשים לאחר מותי. זו אמנם אמרה קצת קודרת מבחורה בת 24, אבל זה לא שתכננתי איזה מוות פתאומי. אני מדברת על העיקרון...
אני תמיד צוחקת עם החבר ואומרת לו שאם אני מתה אני רוצה שימצא מישהי עם סטייל במידה 41 ויוריש לה את אוסף הנעליים שלי, אבל רק לאחר שהוא קיבל הבטחה שהיא תטפל בהן יפה, ולא תלבש מנומר, ולא תהיה פרחה!
יש משהו יפה בפריטים שעוברים במשפחה. אני מקווה שגם לי יהיה פריט שווה בבוא היום להעביר הלאה.

דימיון מאוד חשוד

בזמן שיטוט באתר של סטיב מאדן (ניסיתי למצוא את הסנדל שקניתי כדי לשים תמונה, לא הצלחתי) נתקלתי במשהו מאוד מפתיע.

זוכרות את סנדלי הנוחות שסיפרתי שקניתי?
Well, תראו תראו, זה הדגם של סטיב מאדן


וזה הדגם שלי יש, של Aerosoles

זה כבר לא עניין של "דומה" או "השראה", זו פשוט אותה נעל!

התמודדות עם אילוצים

מאז שהתחיל הקיץ יצא שלבשתי בעיקר שמלות. זה התחיל בכלל בגלל הפיזיותרפיה.

אני עושה פיזיותרפיה לברכיים פעמיים בשבוע לפני העבודה, מה שדורש שהברכיים שלי יהיו חשופות, כי מחשמלים אותן (נשמע נורא, אבל בעיקר מדגדג וגורם לי לצחוק כמו משוגעת). מאחר ולא רציתי לבבזבז זמן יקר בהחלפת בגדים בין הפיזיותרפיה לעבודה, התחלתי להגיע לשם עם שמלות והכל יותר פשוט ומהיר.
משם זה כבר הפך להרגל של נוחות ויצא שלא לבשתי ג'ינס כבר כמה שבועות. בחום הקיץ בתל אביב זה כבר הפך לבאמת בלתי אפשרי. רק לחשוב על לשים ג'ינס עכשיו עושה לי רע.

אז כמו שניתן להבין, יש מלאי שמלות לעבוד איתו, אבל התחשק לי חצאית.

החמודה הזו נרכשה שבוע שעבר בסייל בזארה, תמורת 129 ש"ח. רכישה לא רעה מבחינתי. פריט בייסיק רב עונתי במחיר סביר. בדיוק מה שאני אוהבת :)
אל החצאית צירפתי גופיית סבא באפור עכבר וחגורה כחולה (שהתאימה מאוד ללק הכחול שעדיין לא טרחתי להסיר).
עם הנעליים החדשות מניין ווסט.
שרשרת אהובה שקיבלתי מהחבר לפני שנה+ (הוא בחר אותה לגמרי לבד!)
תמונה פסטורלית בת"א...
נעליים, ניין ווסט, 280 ש"ח.
חצאית, זארה, 129 ש"ח.
חגורה, גולף, חינם כי קניתי מעל סכום מסויים.
גופיה,דוכנים באוניברסיטה, 10-20 ש"ח.
שרשרת, בילי תכשיטים (מחנות המפעל במגדלי זיו), מחיר לא ידוע.
קשת פנינים, חנות כלשהי בנהריה, 5 ש"ח.
משקפי שמש איב סאן לורן, אירוקה, 200 ש"ח בסייל של החורף.

כוכב נולד, הזוועה מכה שנית

נכון, זה לא בדיוק Fashionably correct להודות שאני צופה בכוכב נולד, אבל אני כן. אני אוהבת מוזיקה ישראלית מאוד, וכיף לי לשמוע פירושים חדשים לשירים. התוכנית היא בעיקר ברקע לפעילויות אחרות (אתמול הכנתי חרוזים מפימו...) ומדי פעם אני זורקת מבט גם מעבר להקשבה. ברגע שהסולואים נגמרים, אני כבר עוברת הלאה.

יסלחו לי כל אוהבי ליאת אשורי, אבל אני לא מבינה על מה כל הרעש. הבחורה הזו עושה עוול לאנשים צעירים כבר קיץ שני ברציפות. היא מצליחה לעוות פרופורציות, להלביש בצורה בנאלית, לשעמם, לנסות להיות מיוחדג' בכח. לדעתי לא עובד לה.
מילא שנה שעברה, תגידו שזה קרה כי היא נאלצה לעבוד עם חברת הלבשה אחת (רנואר אם אני לא טועה). אבל השנה?
לפי האתר של כוכב נולד (ממנו לקוחות כל התמונות), שפכו שם שקים של כסף על ההלבשה של המתמודדים והתוצאה? לא להיט בכלל.

קחו את אושרי אלמריש לדוגמא:
הג'קט הכעור הזה של דיזל, עולה פאקינג 1200 ש"ח. היה יותר קל לשים חולצה לבנה, מעליה ווסט שחור ולומר לילד לכרוך על עצמו תפילין. התוצאה המפוקפקת היתה זהה למקור ובפחות כסף. יש לציין שהתמונה הזו עוד מחמיאה לג'קט הזה, בלייב הוא נראה הרבה יותר גרוע.

מיי פיינגולד המדהימה:
נכון, הבחורה לא רזה וגבעולית, אבל כן יש לה פרופורציות יפות שאפשר לעבוד איתן. התלבושת הזו פשוט חירבה לה את כל הצורה. בחורה עם חזה כמו שלה פשוט לא יכולה ללבוש כזה ז'קט. מניסיון. הז'קט לא מחמיא לה ומקצר אותה. בתמונה לא רואים, אבל גם החלק התחתון לא היה משהו בכלל. דחפו את המכנסיים שלא היו בדיוק סקיני לתוך מגפונים (יולי בישראל!!) מה שעוד יותר קיצר אותה. חבל חבל חבל, הבחורה הזו מאוד מיוחדת במראה שלה ואפשר לעשות איתה המון.

היו עוד המון זוועות גם בתוכניות השבוע(התמונות כאן הן משבוע שעבר, השבוע הראשון לתוכנית). היו גם הצלחות.
כמו רוני דלאמי בשמלה יפה של תום סלמה.
ופאולה ולשטיין בשמלה של יוסף
העניין הוא ששתי השמלות האלה מאוד יקרות. השמלה של יוסף עולה 890 ש"ח והשמלה של תום סלמה 1400 ש"ח(!!!). אני חושבת שזו לא חוכמה להצליח להלביש בכזה תקציב. ברור שאם תשקיעי 800+ רק על שמלה, תמצאי משהו יפה, ולא משנה מה המידות שלך.
הגדולה היא להצליח להלביש יפה מחמיא ומיוחד בסכומים צנועים יותר. משהו בסגנון 600 ש"ח לכל האאוטפיט. לדעתי מחיר הבגדים משמעותי עוד יותר במקרה של התוכנית הזו. קהל היעד העיקרי של התוכנית הוא בני נוער, או יותר נכון בנות נוער. במקום לגרום לבגדים של המתמודדים להיות מושגים ונגישים אליהם, מציגים להם פה ביגוד שמעט מאוד בני נוער בארץ יוכלו להרשות לעצמם (לא רק לבני נוער, גם בשכבת המבוגרים העובדים...). דבר זה מאוד צורם השנה (לא, לא מיתון...) לאחר שהחליטו גם להציג לנו באתר את הבגדים שהם לובשים ותגי מחירם תחת הכותרת "גם אתם יכולים להראות כמוהם". כן, תן לי רק למכור את הכליה שלי למרבה במחיר ואני רצה לחנויות עם רשימה.

לסיכום, כוכב נולד סטיילינג נפילה בכל מובן שרק תסתכלו. החידוש, המחיר, המסר וגם במה שהכי חשוב, במראה הסופי.

Taobao

לאלו מכם שקוראים 7 לילות בסופ"ש הכותרת ודאי אומרת משהו.

הסבר לאלו שלא, Taobao הוא הeBay הסיני. מחירי הפריטים שם נמוכים מאוד ואפשר למצוא שם כל שעולה בדעתכם. גם בגדים של קסטרו, טופשופ, חיקויים ומקור של מותגים מפורסמים ועוד ועוד.
מה הקטצ'?
האתר עצמו בסינית.
הפתרון הקיים הוא שימוש בסוכנים. ברגע שמשתמשים במתווך, הוא גובה 10% מסכום העסקה.
אבל הבעיה העיקרית היא עלות המשלוח לארץ. 32$ ל500 גרם הראשונים ועוד כ10$ עבור כל 500 גרם נוספים.
דיכאון. אלא אם יש לכם קרובים בסין שיכולים לשלוח לכם את בחירי לבכם במחיר יותר זול. או אם בסופו של דבר החישוב יוצא כמשתלם עבורכם.
סתם דוגמא קטנה:

התיק הנ"ל עולה קצת פחות מ4$. מחיר מגוחך לחלוטין עבור תיק עור. תוסיפו לזה את העמלה ועוד עלות משלוח פנימית בסין, נגיע לכ6$. תוסיפו לזה את עלויות המשלוח ותגיעו ל38$ במינימום.
וזה עוד לפני עלויות המכס שעלולות לנחות עליך. למרות שניתן לבקש בהערות המשלוח שיכתבו על האריזה Gift, אבל לא בטוח שזה יעבוד.

אותו סיפור עם הנעליים המתוקות האלה. מחירן 4$ במקור. נניח שאותן קונים בנוסף לתיק. נגיע למחיר של 54$ עבור התיק והנעליים. כ200 ש"ח. כביכול מחיר סביר לארצנו הקטנטונת. אבל העניין הוא שזה לא מספיק זול כדי שזה יהיה שווה את הסיכון.

כמובן שמאחר והעלות הראשונית של המשלוח היא החלק הכבד כאן, אם מארגנים כמות גדולה של פריטים אז העלות פר פריט קטנה וכל הסיפור הופך ליותר משתלם. אבל אני קצת מפחדת לעשות הזמנה גדולה בפעם הראשונה. אני יודעת שעם PayPal אפשר לבטח את העסקה, אבל עדיין. יש בי חשש.

לכן אני החלטתי לחכות קצת כדי לשמוע מאנשים אחרים על חוויות הקניה שלהם עם סוכני Taobao.

מכאן זו כבר החלטה שלכן.
מהמחקר שאני עשיתי, הגעתי למסקנה שהסוכן הזול ביותר וגם הכי פופולרי ונוח הוא TaobaoNow, אבל חשוב לדעת שקיימים עוד סוכנים לטאובאו.

אז אם מישהי כבר התנסתה ברכישה דרכם או דרך סוכן אחר, או שמעה משהו בנושא, אשמח לשמוע על כך.
התיק הזה מדבר אליי...

יום גרוע

היום היה לי יום שהתחיל רע, המשיך רע וכולי תקווה שאיכשהו יצליח להתאזן לקראת סופו.

בערך כל דבר שיכול היה לקרות גרוע ביום הזה, קרה.

אבל לפחות הוא קרוב לסיומו.
ולפחות הרגליים שלי היו ממש מגניבות היום
הלק ב5 ש"ח מחנות הזויה בנהריה.
הסנדלים, Fake בירקנשטוק מתאילנד, 18 ש"ח.

4th of july

יום עצמאות שמח לארה"בוכמובן, לבגדים. אם יש סיבה טובה להיכנס לפוליבור, זה היום.
מכל זה אפשר גם להוציא איזה סט לא רע:
איזה כיף להם, עושים ברביקיו ושופינג בסייל יום העצמאות מטורף.

שוק בלנדר

בטח יצא לכם לשמוע על הבלנדר שוק.

מה שלא מספרים לנו בפליירים או באתר המושקע הוא שהכניסה עולה כסף. אני לא יודעת כמה בדיוק, אני מניחה שמדובר בסכום סמלי, אבל צריך לקחת את זה בחשבון.
לדעתי מדובר בעקיצה קטנה, כי כנראה שהמארגנים לקחו בחשבון שאם כבר הגעת עד לשם, את לא תוותרי על הכניסה ותשלמי את הכמה שקלים שהם מבקשים.
אבל מן הראוי לציין דבר כזה, במיוחד אם הרמתם אתר כל כך מושקע.
הפלייר לקוח מאתר השוק.
לכתבה בוואלה! אופנה על השוק.

חוב מהעבר

זוכרות את הביקור אצל סבתא?

סיפרתי שלקחתי ממנה איזה חלוק בית שהיא קיבלה במתנה וההדפס שלו קרץ לי.
ובכן, אין לתאר כמה הצורה של הדבר הזה היתה מכוערת. היה לזה וולנים עם סיומת באדום באזור החזה, שרוולים ארוכים וענקיים, אורך עד הקרסול (אני 1.70, זה ארוך מאוד...), ובעיקר גדול מאוד מאוד.
אז החלטתי לעשות ממנה שמלת מעטפת. היום אני מתחרטת שלא עשיתי גם תמונות של "לפני" כדי להראות ביחס ל"אחרי", אז תאלצו להבין כמה מזעזע זה היה מהתיאור שלי.

תפרתי כפתור פנימי וכפתור חיצוני באדום, כדי שהעסק לא יזוז יותר מדי. קיצרתי את השוליים ותפרתי קצת גזרה לכל העניין. עשיתי מכפלת, גזרתי את הוולנים הנוראיים והנה התוצאה:
בפעם הקודמת שלבשתי את השמלה נעלתי את הסטיב מאדן הכחולות-אפורות שלי למראה יותר אלגנטי. הפעם, בגלל החום ובעיקר בגלל הברכיים הסוררות שלי בחרתי בסנדל השטוח, שגם הוא כבר הוזכר פה בעבר.
תקריב על ההדפס, הקשירה (שלא רואים) והכפתור האדום החמוד.
צרפתי את הקשת האדומה שלי, אספתי מעט את השיער מאחור והוספתי עגילים אדומים ארוכים ועדינים ממיכל נגרין שנקנו לפני הרבה שנים, אבל משמשים אותי המון.
כאן בתמונה הצבעים לא התעוותו בגלל המצלמה של הטלפון (כי כמו שאפשר להבין מהפוסט המריר הקודם, המצלמה בתיקון...) אז אפשר לראות את הגוון האמיתי של השמלה וההדפס המתקתק.
אז יצאה לי שמלה בשעה וחצי עבודה ו0 שקלים. אני מרוצה :)
מה יש לי ביד אתן שואלות?
ובכן, מדובר בכוס שמספר דקות לפני כן הכילה אייס בלנד שוקולד טהור עם קצפת עשירה של קופי בין.
החבר עשה לי הפתעה וקנה לי את התענוג המושחת הזה ליד העבודה לפני שאספתי אותו הביתה.
לפני כמה שנים עבדתי ברמת החייל, ממש ליד הקופי בין והדבר הזה היה החטא המתוק שלי. אני כל כך אוהבת את זה. הייתי שותה את זה אפילו בחורף, למרות שזה הרבה יותר כיף בקיץ. אבל אחרי שעזבתי את רמת החייל לאזור תעסוקה פחות נוצץ (קרית אריה...) החלטתי שצריך להיגמל מהדבר הטעים והנוראי הזה. כבר קרוב לשנה לא שתיתי את זה, ואז לפני כמה ימים כשיצא לנו להסתובב בחום התחלתי לשפוך כמה בא לי ואיך מותר אחד פעם ב... וזה לא יהיה כזה נורא.
והופ, החבר עשה מעשה. כמובן שאיך שראיתי את הכוס עשיתי פרצוף של ילד שרואה גלידה והתחלתי לקפץ.
אחר כך הקיפוצים כבר היו מ70 אלף כפיות הסוכר ששחו לי בדם.

אבל באמת, פעם ב.. מותר, לא?
סופ"ש מלא בחטאים מתוקים לכולם!

אין מצלמה

אין פוסטים מושקעים עם תמונות.
אין תצוגה של האוטפיטים שלי.
קשה. קשה.

ככה זה כשהמצלמה (שוב!) בתיקון, ותודה רבה להדר על השירות ה"נהדר" והתמורה לכסף שלי.

WTF?!?!

יצא שיש פה שני פוסטים של ביקורת אחד אחרי השני. לא מתלהבת מזה כל כך. אבל אני מצטערת. ה"דבר" הזה לא יכל לעבור בשתיקה.

נינט עושה השלמת הכנסה בתור בובו הליצן. הכל פה מעוות ולא מתאים לה בכלל. כן, גם הנעליים חיקוי בלמיין שלה, מקצר לה את הרגליים. חבל.
נראה לי שמזל שהוא עם כיסוי עיניים ויראה אותה בתלבושת הזו רק בחושך בתוך הבר, אחרת אני באמת לא יודעת אם יהיה להם אופציה לעשות יורש.