הטוב, הרע והמתוק

אתמול קפצתי ליריד/שוק מעצבי העיר.
הטוב?
נפגשתי עם אמא שלי שהגיע אליי מרחובות הרחוקה (ותודה ל431).
המקום עצמו היה מעוצב יפה ומאוד נוח. שעשעו אותי במיוחד הספות באזור הכניסה שהיו מלאות בגברים עם שקיות ותיקים לא שלהם. הגענו בשעת צהריים כך שלא היה עמוס במיוחד.
הרע?
התמחור היה רחוק אלפי שנות אור(ושקלים) משוק. היה שם לא מעט זבל מעונות קודמות, או סתם זבל. ולמה הכל אפור? עברנו מדוכן לדוכן ושוב ושוב הפריטים ששלטו היו בצבע הזה. אני כבר לא יכולה לראות אותו.
לגבי דוכני האקססוריז, אני לא מבינה כל כך מה מנחה אותם כשהם מתמחרים את היצירות שלהם. היו שם לא מעט פריטים יפים ומיוחדים, של הגר סתת למשל, אבל התמחור היה רחוק מלהתאים.
בסופו של דבר אני קניתי שמלה שכמו שנעלולה אומרת, המעצב לא טרח לעשות לה מכפלת. למזלי זה לא מפריע לי והיא יושבת מאוד יפה על הגוף, אבל היא גם די סתמית. עלתה 120 ש"ח.
אמא שלי קנתה שמלה בגזרה לא מחדשת אבל מאוד מחמיאה מענת מנוס, 100 ש"ח. וחולצה מגוסטו ב100 ש"ח גם כן.

אם תשאלו אותי, הדוכנים המוצלחים ביותר היו של רוס אובטה ושל גוסטה. אבל שניהם סבלו מאובר פרייסינג. בגוסטו היו שמלות מאוד מיוחדות שעלו לכבוד היריד 350 ש"ח. העניין הוא שבאתי למצוא פריטים ליומיום וסביר להניח שרובנו כך. אני לא אשלם סכום כזה על שמלה שהיא יומיומית. כנ"ל לגבי רוס אובטה. 240 ש"ח לגופיה די פשוטה? לא נראה לי. לא משנה עד כמה היא יפה.

ולמתוק...
בשבוע שעבר קיבלתי מתנה לבנות החמודות שלי. סוודר לחורף. אז מסתבר שגם אצל הכלבים יש כאלה שלא כל בגד מחמיא להם. לבאדי הסוודר גרם להראות כמו דובה קטנטנה. לפינצ'י לעומת זאת, הוא מאוד החמיא.

הסוודר הוא של חברת ריבוס, מגיע בגדלים שונים. במקרה שלי כנראה שבחרתי במידה אחת יותר, אבל זה גם בסדר.
כחלק מהקולקציה אפשר למצוא גם מעילי רוח, ג'קטים וסריגים בהדפסים שונים. המחירים נעים בין 50-100 ש"ח. סביר בהתחשב בעובדה שלכלב בדרך כלל יש בגד אחד...

שבוע טוב לכולם!

זהירות, זה ממכר!

אז את הבוקר פתחתי עם כתבה מכלכליסט על מחירי H&M הצפויים לארץ. באתר האם העלו מחירים על חלק מהפריטים ואיך אפשר לומר זאת בעדינות, מישהו מנסה לעבוד עלינו.

זה היה ברור שיהיה הפרש במחירים באירופה לעומת הארץ, היבואן לא היה יכול לעמוד בפיתוי, אבל הפרש של 20-30 אחוז? לטעמי זה כבר מוגזם.

אני חושבת שהגיע הזמן שהצרכן הישראלי ילמד מאחיו האמריקאי שיודע חרם צרכנים מהו. אם רובנו(כי כולנו זה לא מעשי, תמיד יהיו הדמי סלבס שיקבלו הנחה) לא נקנה שם עד להשוואת המחיר למחיר באירופה, כנראה שהם יתקפלו בסופו של דבר.אפשר לקרוא בתגובות שזו מחשבה שעולה לעוד אנשים. אני מאוד מקווה שהחרם הזה באמת יתרחש ולא נראה נהירה היסטרית אל החנויות.

ועכשיו לחלק הממכר. באתר של H&M עלה fashion studio. רעיון חמוד ביותר לאפשר להלביש דוגמנית בבגדים של החברה. כלומר, להיות סטייליסטית ליום אחד. שם ניתן גם להתרשם מהמחירים הצפויים בארץ.
זה מה שאני השתעשעתי איתי היום בבוקר לכמה דקות.

זה כיף. זה ממכר. זהירות!

האח הגדול

בכל מקום שאני נמצאת מדברים על התוכנית הזו. בשיחות מטבחון במשרד, בישיבה כשמחכים שהמקרן יעלה, בזמן האוכל. בשבת כשישבתי בחצר אצל ההורים של החבר זה ממש הקיף אותי. משני צדדיי התנהלו דיונים סוערים: בחצר מצד שמאל על אופיו המדהים של אלירז, בחצר מצד ימין על הלם הקרב של סער ולמה זה גורם לו לא לעשות משהו עם איילה וכמה הכל מתוכנן.

אז החלטתי לכתוב פוסט על הנושא ולצלם תמונות בסגנון Big brother's watching.

אני מניחה שהסיבה שהתוכנית הזו מצליחה כל כך בארץ היא בגלל שאנחנו עם מאוד חטטני, סקרן ודעתני. לכולם יש דעה, כל אחד חושב שהוא יעשה את זה אחרת, מהר יותר וטוב יותר. התוכנית הזו מאפשרת לנו להשביע את היצר הזה.
אם ננסה לקשר את זה לעולם הבלוגספירה, גם כאן, סיבת ההצלחה היא יצר המציצנות. אנחנו נהנים לראות מה אחרים לבשו, לאן הם יצאו ואיפה הם אכלו. ההבדל בין שתי הפלטפורמות, האח הגדול והבלוגים ברשת , הוא המינון.

המינון באח הגדול הוא אינסופי, בערוץ 20 או באתר האינטרנט אפשר הם חשופים 24 שעות ומבלי דקה אחת מפוספסת. יש מעט מאוד אנשים שאני מכירה שישרדו את הניסוי הזה מבלי לפתח פרנויה קלה וזה עוד לפני שהתייחסתי לעניין הכליאה בבית למשך כמה חודשים.

בבלוגים המינון הוא הרבה יותר מדויק ומדוד וזו כנראה הסיבה שרובנו יפתח בלוג ביתר קלות לעומת השתתפות בחוויה המפוקפקת שנקראת "האח הגדול".

חייבת להודות, כשהתחילה העונה הראשונה של התוכנית היינו בחופשה בתאילנד. חזרנו לארץ חודש אחרי שהתוכנית התחילה ללב סערת הבובלילים-פרידמנים, אל הכמיהה של בנות ישראל לצבר ואל תיפופי הבטן של יוסי בובליל. אחרי שבועיים בארץ נואשתי מכל הדיבורים באוויר והחלטתי לראות תוכנית אחת. באמת שלא הבנתי. לא הבנתי למה אנשים נהנים מהתת רמה הזה. לא הבנתי מה כל כך מדהים בצבר ומה מעניין בערסית מאשקלון עם המון פיג'מות של ילדה בת 5. אבל, בסוף גם אני התמכרתי. וגם אני ראיתי כל שבוע מאז. למה? כי כולם מסביב מדברים על זה ואם לא תראה לא תבין כלום, אבל בעיקר כי זה ממכר וזה מצולם וערוך על מנת למכר וללחוץ לנו על הכפתורים שאנחנו הכי אוהבים שהזכרתי בתחילת הפוסט, מציצנות וחטטנות. את העונה הזו אני כבר רואה ברקע. בדרך כלל גולשת באינטרנט או פותרת סודוקו והתוכנית משודרת מהצד. מספיק לי לשמוע.

מה לבשתי?
שמלה שחורה שנקנתה לגמרי במקרה בזמן הפסקת צהריים ומאז נחרשת קיץ/חורף, 40 ש"ח.
גרביון שחור בדוגמת מעויינים ורשת, אפרודיטה, 40 ש"ח.
חגורת מותן שחורה עם ניטים, איביי, 30 ש"ח.
צמיד זהוב מדיווה, 20 ש"ח.
שרשרת מגנטים שחורה, 0 ש"ח.

בין עצי הזית

למרות שלא עשינו יותר מדי בסופשבוע האחרון, מאוד התחשק לנו שהוא לא יגמר.

בשישי בבוקר היה לי תור לדיקור סיני. כחלק מהניסיונות לטפל בברכיים שלי התחלתי גם עם זה. מאוד מוזר כל העניין הזה. המטפלת שמה מחטים בכל מיני אזורים בגוף, האמת שזה אפילו די עוזר לכאבי הברכיים ואז, out of the blue, היא תמיד שמה איזו מחט אחת בדיוק בין הגבות. כנראה שזה אמור להרדים אותי או משהו כזה, אבל מה שזה בעיקר עושה זה לגרום לי לכאב ראש עמום אחר כך. החלק שאני הכי לא מתחברת אליו הוא עניין השכיבה במשך חצי שעה בלי יכולת לזוז. אם זזים, אז כל האזורים עם המחטים כואבים מוות. מצד שני, לשכב חצי שעה בלי לזוז עם רעש מעצבן ש גונג ברקע זה לא בדיוק הבילוי המועדף עליי לשישי בבוקר. אבל אני נותנת לזה צ'אנס ומשתדלת להישאר עם ראש פתוח, זה לא שיש לי הרבה ברירות, לא?

כל ענייני הטיפולים בברכיים מאוד מכתיבים את אופי הלבוש. הוא צריך להיות כזה שניתן לחשוף בו את הברכיים בקלות. וכך הפך הטייץ לדייט הקבוע שלי לימי הדיקור.
יסלחו לי כל חובבי הכנרת, אבל לי מאוד מתאים כל החום הזה שנחת עלינו. הכאבים שלי מאוד נרגעו ודווקא התאים לי לספוג קצת ויטמין D בשמש של שבת בבוקר, תוך כדי ניסיון נואש להתגבר על הסודוקו הענק של "שעות נוספות".

מה לבשתי?
טוניקה אדומה שנקנתה בסופעונה של פול אנד בר לפני כמה שנים תמורת 30 ש"ח בלבד. טייץ מזארה ב40 ש"ח. נעלי בובה אפורות ב75 ש"ח מחנות בקינג ג'ורג' וג'קט עור אפור מזארה.
הטוניקה הזו נוחה בטירוף והאמת שעד לקיץ האחרון היא שכבה לה בארון כי לא הסתדרנו כל כך. ואז היה לי רעיון להזיז איזה חוט למיקום קצת יותר הגיוני(מותן) ומאז אנחנו חברות טובות.

וזה כבר הכיסא עם נוף לים על כביש החוף, קצת אחרי חיפה. תמיד הפסל הסביבתי הזה היה נראה לי מסקרן. אז החלטתי לסקרן גם אתכם.

שבוע טוב!

Feed me

אתמול בערב התחשק לנו לצאת למסעדה.

התכנון המקורי היה לצאת מחר בערב למסעדה ולבלות את השבת בפארק הירקון או בים, תלוי כמה חם יהיה. אבל מאחר ואמא של החבר הגישה בקשה לוועדת תכנון סופי השבוע של הבית, תחת הטיעון ש"כל האחים האחרים חוזרים". נעתרנו לבקשה והתוכניות שונו. מחר נהריה, סופ"ש הבא ת"א. וועדת תכנון סופי השבוע מאוד גמישה לבקשות חיצוניות :)

אז "כפיצוי" חיפשנו מסעדה לצאת אליה. בהתחלה חשבנו על שגב אקספרס מאחר ומזמן לא אכלנו שם, אבל לא היו מקומות במסעדה. אחר כך נזרק שמו של הג'ירף לאוויר, אבל גם שם אמרו לנו שהם לא יכולים להבטיח מקומות. ניסינו לחשוב עוד על מה מתחשק לנו ובסוף החלטנו לזרום. ניסע לג'ירף, מקסימום, נשב על הבר. וכך היה.
אני הזמנתי את המלאזית הרגילה שלי ונהנתי ממנה מאוד. למי שלא מכיר, מנת נודלס רוויה בפסטו על בסיס חלב קוקוס עם בצל, מלפפונים וגמבא. יאמי!
אחר כך קפצנו לקיורטוש ממול ולקחנו לנו איזה משהו טעים להיום בבוקר שישמש גם כביס קינוח לערב. יאמי 2!
אני מאוד אוהבת את מגדלי אור. הקומפלקס שהם בנו מאוד יפה ומטופח. נעים לשבת שם גם ביום וגם בלילה ושם צולמו התמונות האלה.

מה לבשתי?

שמלת טריקו אפורה עם ריץ' רץ', אחת מהשמלות שהזמנתי מאסוס. יושבת מעולה על הגוף. כדי לשבור את כל האפרוריות שידכתי לה גרביונים סגולים-כחולים מקסטרו ונעלי לכה שחורות מזארה.

היה לי מאוד קשה לבחור ג'קט לכל הסיפור הזה. האמת, כנראה שג'קט עור שחור היה משתלב פה הכי טוב, אבל אין ברשותי אחד שכזה. ג'קט העור האפור שלי לא התאים כאן, סריג שחור נשפך גם לא. וגם לא ג'קט שחור עם שרוולי 3/4, יותר מדי מתוק בשביל אאוטפיט שובב שכזה.

בדיוק לפני שהתייאשתי נזכרתי בג'קט האוברסייז הזה שאמא שלי העבירה אליי. היא קנתה אותו בהוניגמן לפני הרבה שנים ובסינון הארון האחרון החליטה לוותר עליו כי הוא כבר לא יושב עליה יפה. החלטתי לקחת אותו למרות שלא ידעתי כל כך איך הוא ישתלב לי במלתחה. כששאלתי את החבר מה הוא אומר, הוא ענה "זה קצת דגראסי, אבל זה יפה, יש לזה קטע" ואני הוספתי "זה גם מאוד באופנה עכשיו".

עכשיו כשאני מסתכלת על התמונות אני נזכרת בפוסט של ספי עם שמלת טריקו אפורה שונה מאוד, אבל גם היא הוסיפה מעליה ג'קט אובסייז. אני זוכרת שאז לא כל כך התחברתי ללוק הזה. כנראה שמשהו בתפיסה האופנתית שלנו משתנה עם הזמן, או שאולי החורים בארון... לפחות אני מודה ששיניתי את דעתי!

סופ"ש נעים ומלא בפתיחות אופנתית!

Our house

בהשראת הפוסט של שלי לפני כמה שבועות, החלטתי גם אני לצלם קצת בבית.
איסוף פריטים שהופכות את הבית שלך לייחודי לך דומה קצת לבניית מלתחה עם השנים. לכולנו יש את החגורה ההיא שקנינו לפני כמה שנים ואנחנו עדיין מאוד אוהבות, או את הקרדיגן הרך והנעים שתמיד נלבש ביום אביב קריר ושמשי ומצאנו באחת מהשוטטויות בתל אביב.

הרי הפריטים הקטנים האלה, הם מה שמבדיל את הבית שלנו מהבתים האחרים. האחרת כל הבתים יראו כגיבוב של קטלוגים של איקאה לאורך שנות נוכחותם בארץ. גם בעולם הטלויזיה והקולנוע מאוד אוהבים להדגיש את הנושא הזה. במועדון קרב יש מונולוג שלם של אדוארד נורטון על איך כולנו נראים כמו אולם התצוגה של איקאה.
לי זכור במיוחד הפרק מחברים שבו פיבי, שונאת המותגים, מגלה את pottery barn, האיקאה של האמריקאים. היא מתחילה ברכישת שולחן אחד ומשכנעת את עצמה שעדיין שאר הבית הוא זבל משוק הפשפשים ושהבית שלה מיוחד. אבל לאט לאט היא מתמכרת ומרהטת את כל הבית מחדש הישר מהאסם.

הדירה שנכנסנו אליה לפני שנה וחצי הגיעה מרוהטת כולה מאיקאה, אפילו המטבח נקנה שם.
התחלנו בלצבוע שני קירות בבית. הראשון הוא הקיר בסלון שנצבע בצבע פיסטוק בהיר. הקיר השני הוא הקיר בחדר השינה שנצבע בכחול-אפור.

שידת מדפים עם הספרים שלי, וזריקה של צבע בעזרת הפרחים המלאכותיים שהכנתי. עציצים - 6 ש"ח כל אחד. פימו - 8 ש"ח. ניירות אורז - שמרתי ממתנות שקיבלתי. סה"כ 26 ש"ח.

בר משקאות בתחתית אותה שידה.

מסגרות מאיקאה :) עם תמונות שמצאתי באינטרנט והדפסתי בחנות צילום. מסגרות - 20 ש"ח, תמונות - 20 ש"ח. סה"כ 40 ש"ח.

פרפרים שהם אופנועים. חבילת מסגרות שעלו 2 ש"ח ו3 תמונות שמצאתי באינטרנט והדפסתי. סה"כ 5 ש"ח.

שתי כבשים, אחת מהן היא הכבשה השחורה. מתנה מההורים.

רימון מתנה מההורים לכניסה לבית.

קערה לשטויות של הסלון, שלטים, מפרטים לגיטרה. עשויה מגזינים, מגניבה בטירוף. עלתה 80 ש"ח בgolf&Co. גם הראנר משם והיה במבצע ב40 ש"ח.

חמסות צבעוניות שקיבלתי כמזכרת מחתונה.

הגיטרה של החבר. יש עוד אחת זרוקה בצד בסלון, אבל היא פחות ייצוגית ומרשימה. לזו יש סאונד מדהים.

מראה שהחבר קיבל מתנה מחברים לדירה הקודמת שלו ואני מצאתי לה שימוש מצויין לבית שלנו. תמונות שנקנו עוד מימי הלימודים באב"ג, 90 כל אחת. זו עם הויסקי מעוררת המון תגובות. בעיקר בגלל הויכוח שנפתר "זו יעל גולדמן?!" החבר התעקש שלא, עד שבאה מישהי ומצאה לו את הפרסומת של ה.שטרן ממנה לקוחה התמונה. עשו שם חתיכת עריכה.

ונגיעות מחדר השינה. תמונה ששכבה בעליית הגג של ההורים שלי. הם קנו את הציור בפריז ומסגרו אותו בארץ. התאים לנו בול לגוונים בחדר.

פינת הבלאגן שלי. בשמים, שרשראות, צמידים. זרוקים כולם יחד. הסלסלה של הצמידים הגיעה מאריזת מתנה מנרות בשינקין. הסלסלה לשרשראות הגיעה מתנה מהחבר.

סט מתלה לתכשיטים וקופסא לטבעות מENTER שקיבלתי מתנה מדוד שלי ליומולדת לפני כמה שנים. הקופסא לטבעות הומרה לשמש גם כקופסא לעגילים.

זהו, זו הדירה שלנו. פוסט רווי תמונות. מקווה שנהנתם :)

בא לי מגפונים

כבר כמה שבועות מתחשק לי לקנות מגפונים. עד לא מזמן לא כל כך ראיתי איך אני משלבת מגפון במקום מגף עם המלתחה שלי, אבל אז הבנתי שקצת נמאס לי לדחוס את הסקיני פנימה ומגפון הוא האלטרנטיבה.

כמה חבל שאי אפשר למצוא מגפונים עם עקב נורמלי שאפשר לנעול ביומיום. הכל יותר מדי גבוה! למה אי אפשר לעשות מגפון עם עקב של 4-6 ס"מ? אין באמצע, או שטוח (שלא מהווה אופצייה מבחינתי, זה עושה לי סניפרים מקום כפות רגליים) או עקב של 9 ס"מ.

ניסיתי לחפש את מבוקשי, אבל כל מה שמצאתי היה גבוה גבוה. גם במחיר. אולי אני אצא במסע חיפושים קצרצר בסופשבוע. בינתיים זה מה שמצאתי באינטרנט.

סטיב מאדן ב129$ באתר, מגיעות גם בגרסא כחולה וורודה.

סטיב מאדן ב89$ באתר, מגיעות גם בגרסא ורודה.

נעלי מרקו במחיר לא ידוע. אהבתי, אבל הוא לא כל כך "קלאסי". מתאים לאלו מבינכן שכבר יש להן מגפון שחור/אפור שוכב בארון.

סטיב מאדן ב90$, עדיין לא החלטתי אם אני אוהבת או שונאת את העקב. בכחול הוא בלתי נסבל.

כמובן שאני מתעלמת מהרצון שלי להפסיק לבזבז עד לנסיעה לארה"ב, תחת התירוץ שמגפון אני צריכה. צריכה!

מתכון לבראוניז

את המתכון הזה אמא שלי קיבלה ממישהי שעבדה איתה לפני כמה שנים ומאז זו עוגה שנאפת באופן קבוע אחת לשבוע אצלנו בבית. החברה ההיא קראה לעוגה הזו "עוגה לתפוס חתן". ככה האמא שלה קראה למתכון הזה. אני מניחה שהסיבה שהיא קראה ככה לעוגה היא שזו עוגה מאוד טעימה ודי מרשימה בטעם שלה, אבל כל פקאצה יכולה להכין אותה כי היא כל כך פשוטה להכנה.
עם השנים הזיכרון הגרוע של אמא שלי הוסיף שדרוג למתכון. במקור המתכון עם 4 ביצים, אבל אמא שלי, שלא זוכרת מתכונים בעל פה וזה לא משנה כמה פעמים היא תכין אותם, התחילה להכין העוגה ואז אחרי שבירת הביצים גילתה שהיא מסתכלת בכלל על מתכון לעוגת גבינה. מאז עושים אצלנו בבית את העוגה עם 5 ביצים כי זה הופך אותה לרכה וטעימה יותר וגם היא מתייבשת פחות מהר ונשארת טרייה לאורך זמן.

ולמצרכים
200 גרם חמאה.
200 גרם שוקולד מריר.
5 ביצים.
כוס סוכר.
כוס קמח תופח.

אופן הכנה
ממיסים את החמאה השוקולד יחד בבן מרי(סיר עם מים רותחים ובתוכו קערה עם החמאה והשוקולד).
מקציפים את הביצים השלמות עם כוס הסוכר. מוסיפים את הסוכר באיטיות לתערובת. מקציפים עד לקבלת תערובת אחידה וקצף עמיד.
מערבבים את תערובת השוקולד עם תערובת הביצים בתנועת מעטפה(או איך שלא קוראים לערבוב הזה ששומר על הקצף) ומוסיפים לאט לאט את הקמח. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
אופים ב180 מעלות למשך כחצי שעה. בודקים עם קיסם שמוכן.

העוגה הזו טעימה בטירוף. מצד שני, יש שם 200 גרם חמאה ו200 גרם שוקולד, אז מה כבר יכול להשתבש?

מתאוששים מהסילבסטר

בשישי לקחנו את היום ברגוע. או לפחות השתדלנו. רצינו להתאושש מחמישי בערב, אבל השעון הביולוגי לא נתן. 8:20 התעוררתי מתוך הרגל. מאוד מבאס. אחרי שסחבתי עד הצהריים עם רמות עייפות שלא מביישות חייל צעיר ופעור, צנחתי לשנת צהריים שתירשם בדפי ההיסטוריה כאחת מהשינות הטובות שהיו לי.

בערב אכלנו ארוחת ערב עם ההורים וכמו שאולי כבר הצלחתם להבין, תמיד יש קינוח. הפעם קינוח שנראה פשוט מאוד, אבל הוא כל כך טעים. עוגת בראוניז עם גלידת וניל ביתית. יאם. מתכון לעוגה בהמשך.

לאחרונה הכלבה שלי מראה סימני הזדקנות. היא כבר בת 16, גיל מכובד ביותר בעולם הכלבים. עד לא מזמן היא היתה בסדר גמור, מלבד הקטרקט שהתחיל בעיניים. אבל בזמן האחרון היא התחילה להתדרדר ורואים את זה. הרגליים האחוריות שלה נחלשו ורואים שקשה לה להתיישב. זה מאוד קשה לראות את הכלב שלך מזדקן. קצת כמו לראות בן משפחה דועך מולך. אני יודעת שיש אנשים שלא יבינו את ההשוואה הזו, אבל כל אחד שגדל עם כלב מבין למה אני מתכוונת. דווקא בסופ"ש האחרון היא נראתה הרבה יותר טוב. רצה ושיחקה והסתובבה בינינו. היה מאוד כיף לראות אותה ככה. יצאנו לטייל ביחד בערב והיא ממש שמחה לטייל. תענוג.

ובלי לשים לב, אפילו הקטנטונת מזדקנת לנו. היא כבר בת 9. היא אמנם נראת ומתנהגת כמו פאפי צעיר, אבל גם היא כבר מבוגרת.
מה לבשתי לארוחת שישי?

שמלה שקניתי בחנות (שהפכה לקבועה) בקינג ג'ורג' תמורת 30 ש"ח. מתאימה לי השמלה הטרנדית הזו בסכום כזה. רציתי לקנות משהו עם ניטים בצווארון, אבל לא רציתי להשקיע בזה יותר מדי כי שנה הבאה זה כבר לא יהיה כזה להיט. השמלה הזו התאימה לי בול והיתה האחרונה בחנות. כבר לבשתי אותה למשרד באחד הימים וקיבלתי כל כך הרבה תגובות הזויות. שאלו אותי אם שבועות היום, אם אני מתחתנת, אם אני הולכת למקווה, אם אני העוזרת של סנטה (הא?!) והטוב שבהם, אם אני נוסעת להודו לסדנאת ויפסנה. מה יש בשמלה לבנה שמעורר כל כך הרבה תגובות?

שילבתי עם גרביונים אפורים של לייף ומגפיים שחורים. המעיל בתמונה העליונה מזארה מפני 3 שנים ואני אוהבת אותו מאוד. הוא רך נעים ומחמם, אבל לא יותר מדי. בדיוק מה שצריך בערב חורף ישראלי.

silly -vester

אנחנו לא אוהבים כל כך לצאת בסילבסטר. יותר מדי אנשים שמשלמים יותר מדי כסף ושותים קצת יותר מדי.

אז החלטנו להתאגד עם החברים הקרובים שגם הם לא חובבים גדולים של הבילויים בערב הזה ועשינו ערב נחמד בבית. הכנו מלפטי, בטטות בתנור ולחם השום המפורסם. פרי הביאה עוגה. א' הביאה קאווה. אני הכנתי גם איזו סנגריה. ככה קיבלנו את השנה החדשה.

הגיטרה בתמונה היא לא שלי ואני לא באמת יודעת לנגן. היא של החבר. אבל כשמתחשק לי שהוא ינגן אני פשוט מרימה אותה ועושה בכאילו והוא כבר מבין את הרמז הלא כל כך עדין.

שמעתם אתמול את מצעד גלגל"צ? המון שירים של קולדפליי, מעט מאוד שירים איכותיים ובעיקר ההבנה שהעשור הקודם, שנות ה90' היה רווי באגדות רוק. מי במקום הראשון? שיר מאחד הדיסקים המעולים של העשור, californication. אה, גיליתי גם שעמרי רונן פורש. מפתיע.מה בחרתי ללבוש?

הלכתי על שמלה שהיא מאוד סילבסטר, אבל גם נוחה. אני לא יודעת למה נצרב לכולנו בתודעה שכסוף זה סילבסטר. בכל אופן, חזרה לפוקוס. השמלה-טוניקה נקנתה בהוניגמן בסופעונה של הקיץ תמורת 120 ש"ח. צירפתי לה גרביונים שחורים אטומים, נעלי לכה שחורות, לק אדום כדי להכניס קצת צבע, צמידים בשחור וכסף ועגילים שחורים.

אתמול גם עשיתי חיסון לשפעת החזירים, לא תענוג גדול כל כך. האחיות במרפאה מאוד שמחו לראות מישהי צעירה שמגיעה להתחסן ולא אוכלוסיית הפנסיונרים הרגילה שלהם. הן ניסו להסביר לי שמאוד חשוב שהאוכלוסיה הצעירה תתחסן, פשוט כי אנחנו בסיכון גבוה יותר. אני לא רוצה לדחוף כאן את החיסון. אני בעצמי התחסנתי רק בגלל טיול מתוכנן לחו"ל. כנראה שאם הייתי נשארת בבית לא הייתה מתחסנת. אבל תקדישו קצת זמן לקרוא על זה ותשקלו שוב.
ואם כבר החלטתם להתחסן, תדעו שצריך לחכות 20 דקות אחרי החיסון במרפאה, כך שתכינו את עצמכם מבחינת הזמן. ותדעו שהיד של החיסון מאוד כואבת אחר כך, לפחות אצלי, נדמה לי שהיא עומדת לנשור.
זהו. היה זה פוסט מאוד מפוזר. אבל מוקדם, ישנתי גרוע מאוד, ויש תמונות עם הצצה לבית שלנו.
סופ"ש נעים ושנה טובה!