העתק מדוייק

בשישי היינו בצפון, כמו שכבר ציינתי בפוסט הקודם. יצאנו עם חברים לקניון לב המפרץ. שם בנו העתק מוקטן של הסינמה סיטי. גם שם יש קולנוע(דווקא יס פלאנט אם אני לא טועה), גם שם יש בלאק בורגר, גם שם יש אנשים שמנסים למכור לך ורד ב20 שקל וגם שם יש טמפל בר, לשם הלכנו.

העיצוב של המקום הזה נע על הגבול הדק שבין אותנטי למגוחך. עם תמונות של משפחות משנות ה30' שתלויות בסמוך למסכי LCD קטנים. הנה, ניתן לראות את סיפורה של משפחת שקר כלשהו. אבא ואמא התחתנו בבניין העירייה ולאחר כמה שנים נולדה להם ילדה יפה.

האמת, עם כל הגיחוך הקל על העיצוב של המקום הוא מסודר לא רע בכלל. רוב מקומות הישיבה לקבוצות הם מין תאים שנותנים תחושה מבודדת יחסית, אבל עדיין לא מבודדת מדי. בטמפל בר בהרצליה הסידור שונה מעט. עוד יתרון הוא בידוד המעשנים באקווריום ענק. היה מאוד מהנה לצאת לפאב מבלי לבצע חיטוי ואידוי לבגדים ביום למחרת.

מה לבשתי?
שמלה מבד אנגורה, ללא ספק השמלה הכי מחממת שקיימת לי בארון ובהתחשב ב5 המעלות שנמדדו באזור, היתה בחירה לא רעה. קניתי אותה בפוקס בסופעונה שנה שעברה ב70 ש"ח בלבד. יש לה שרוולים מיוחדים ותפוחים וגזרת בלון עדינה מאוד בסיומת. שילבתי עם חגורת מתכת ועור שקיבלתי מהאוסף הנרחב של אחותה ז"ל של סבתי. גרביון מעויינים שחור של קשרל. נעלי עקב שחורות. צמיד כסוף משוק הכרמל ב10 ש"ח.

מה שתיתי?

לאחרונה התחלתי לשתות קאווה, כמה מקורי. עד עכשיו לא ניסיתי כי אני לא אוהבת שמפניה אז חשבתי שגם את הקאווה לא אוהב. אבל אחרי הסילבסטר מצאתי לי מועדף חדש. משקה קליל ונעים. אני יכולה להבין למה הרבה בחורות בוחרות לשתות אותו.

וזה צ'רלי שעוזר לאנשים למצוא את האוטו בחניון. דווקא נחמד, לא?

חגיגת בר המצווה

ביום חמישי נסענו לאירוע בר מצווה במשפחה של החבר, היה מאוד יפה ומושקע. האמת? אני חושבת שמעולם לא הייתי באירוע בר מצווה לפני כן. בסביבה שבה גדלתי זה לא היה נהוג כל כך וגם אירועים משפחתיים שכאלה לא זכורים לי. עלייה לתורה בבית הכנסת בשבת וכמה בורקסים אחר כך בחצר.

כמו שאפשר להבין, עבר עלינו סופ"ש ארוך בצפון, דווקא בסופ"ש הקר בשנה. הטמפרטורות בערב הגיעו ל4 מעלות. בררר!

בכל אופן, אני לא במצב מתקשר במיוחד. ישנתי לא משהו ויש לי בעיקר בלאנק בראש. אז נסתפק בהסברי אאוטפיט.

זו השמלה השלישית והאחרונה מההזמנה הראשונה שלי מASOS ומהזמנת פריטים שאינם מהיינס בכלל. האמת שדי דייקתי במידות וגם השמלה הזו יושבת עליי מצויין. הבעיה היחידה שלה היא שהיא מהסטרפלסים האלה שמסרבים להישאר במקומם. את רוב הערב העברתי בתחרות משיכה לגובה וניסיון איזון בין שני צדדי החזה. כנראה שאתפור לה כתפיות שחורות לפני הלבישה הבאה, אחרת זה לא יעבוד והיא תהפוך לחצאית וחבל.

טוב, חזרה לצדדים החיוביים שלה. היא יושבת ממש יפה על הגוף ומאוד מחמיאה לי. תסלחו לי שלא צילמתי אותה במלוא הדרה בלי הקרדיגן מעל, אבל העדפתי לשמור על ראותיי מכוסות ומוגנות בפני הקור.

צירפתי אל השמלה שעלתה כ80 ש"ח קרדיגן מקסטרו עודפים ב50 ש"ח. גרביון שחור אטום של לייף, 20 ש"ח. שרשרת סגולה שהכנתי לבד, כ10 ש"ח. צמיד משוק הכרמל, 10 ש"ח. ארתיק מגולף, נדמה לי ש120 ש"ח.

וכאן סופסוף יש צילום של הלק השחור המאט של אורלי. הוא מהמם, אבל כמו שStanding אמרה, אחרי שמסירים אותו הידיים נראות כמו של פועל. הפתרון היצירתי שלי הוא לנסות לקלף אותו במקלחת. אבל זה לא באמת עוזר או בריא לציפורן :)

שבוע טוב!

Much Ado About Nothing

מצטערת מיסייה שייקספיר שאני גונבת לך ככה כותרות, אבל פשוט לא יכולת לנסח את זה טוב יותר.

השורה הזו מסכמת היטב את דעתי המלומדת על הסרט אווטאר.

אתמול הלכנו לראות אותו ביס פלאנט בקניון איילון. אם כבר לראות סרט בקולנוע, אז שם. שילמנו 49 ש"ח לכרטיס(!!!!). כי הסרט עולה 45 ש"ח ולהזמין מהאינטרנט מראש עולה 4 ש"ח(לא קונה את התירוץ המגוכח שעלויות אחזקת האתר גבוהות). עוד 48 ש"ח לשתי קולות ופופקורן. עלות הבילוי המפוקפק הזה הגיעה ל150 ש"ח לזוג. המממ...

כמה דיברו על הסרט הזה! "איזה אפקטים, תלת מימד מדהים". אוקיי, אז לגבי הזה. המשקפיים האלה לא נוחים בשיט, עד עכשיו כואב לי באף בגללם. דבר שני, כנראה שהמוח שלי מתוחכם מדי(או פחות, תלוי כמה אתם מעריכים אותי...) בשביל כל קונספט התלת מימד הזה, כי בערך שני שליש מהסרט לא נראה לי בתלת מימד ובעיקר נראה לי out of focus. הקטעים שכן היו בתלת מימד בהחלט היו יפים, אבל לא משהו חדש ושונה ממה שיצא לי לראות בעבר. ובעבר אני מתכוונת גם 12 שנים אחורה. דווקא האפקטים היו יותר מלהיבים, השילוב של הדמויות הממוחשבות עם המציאות והצורה שהצליחו לממש את התנועות של הדמויות המדומות בהחלט יפה ומוערכת.

כל זה טוב ויפה, אבל למה למשך 2:40?? אני מאוד מתחרטת שלא לקחתי רטלין לפני הסרט. אחרי שעה ורבע כבר לא יכולתי לשבת. הם צריכים להזהיר על זה לפני הסרט: "לא לבעלי לב חלש, ילדי רטלין נדרשים להגיע עם אספקה מהבית, תודה."

לקראת תחילת הסרט פתאום נכנסו לאולם שתי נשים שכבר שכחו באיזו שנה הן יצאו לפנסיה. הן היו מבוגרות. מאוד. לפחות 75-80. כנראה שגם אותן הלהיבו על הסרט. אולי הנינים כשקפצו לבקר. אבל למה הן בחרו לשבת בשורה האחרונה? וכך נוצרה הסיטואציה המשעשעת של סדרן שעוזר לשתי זקנות לעלות את המדרגות אל השורה ה13. אני חושבת שכל הסרט הסדרן רק מלמל לעצמו "בבקשה שלא יתפגרו לי כאן, בבקשה!".

בקיצור, חוויה מעניינת היתה לי אתמול. כדי לשמור על אמינות אני חייבת לציין שהחבר דווקא מאוד נהנה וטען שכנראה שלא היינו באותו הסרט.
סיכום עם טיפ חשוב. כדאי ללכת? כן, אבל כשכל ההמולה סביבו תירגע, כלומר כשאפשר יהיה להגיע מבלי להזמין כרטיסים מראש. הטיפ? אם כבר הלכתם כדי להביא אתכם אמצעי לניקוי המשקפיים. הם לא בדיוק חד פעמיים. מישהו ישב והזיע בתוך זה במשך 3 שעות. אני העברתי על שלי ניגוב רציני.

מה לבשתי?
שמלה חומה מזארה מלפני שנתיים, 100 ש"ח. אוקספורדס מזארה, 200 ש"ח. גרבונים חומים, סופר פארם, 10 ש"ח. צמיד זהוב, דיווה, 20 ש"ח. ארתיק חרדל,גולף, 120 ש"ח. צעיף שרוב בני הבית חומדים לעצמם(אחי והחבר) מTNT מלפני שנים אבל משרת אותי נאמנה.

נ.ב.1
כשצילמנו את התמונות המצלמה מאוד כעסה על ג'ון טרבולטה. היא ציפתה ממנו לחייך והוא לא נתן לה אפילו חצי חיוך.
נ.ב.2
בדיוק חזרתי מבראנץ' עם ההורים בגיליז בנמל. בריוש! יאמי! לא תאמינו אבל אפילו אני עפתי ברוח. זהירות!
סופ"ש נעים ותלת מימדי לכולם!

שבת קטנה, סיפור גדול

בשבת האחרונה היינו ברחובות אצל ההורים שלי.

זו היתה שבת מאוד רגועה, בלי יותר מדי עשייה. ההורים שלי יצאו לחברים בשבת בבוקר כך שישנו עד מאוחר ואחר כך קפצנו למתחם ביל"ו בשביל החבר. אגב, יש מבצע שווה ביותר בחנויות עודפים על הסריגים לגברים ולנשים, 2 ב100 ש"ח. החבר קנה שני סריגי בייסיק. שווה.

כשחזרנו אכלנו צהריים עם ההורים שכבר חזרו ועם אחי שטרח להוציא את האף שלו מהחדר והלפטופ. כנראה שיש טווח גילאים מסויים שבו הם פשוט מבלים את רוב זמנם הפנוי בחדר סגור ולא מאוורר בביחדנס עם המחשב האהוב, משחקים משחקי רשת ועושים מרתון fringe. נו טוב, הוא בן 20, זה כבר יעבור בקרוב.

אחר כך כבר הגענו לסיפור הגדול. למי שלא מכיר, מדובר בסרט ישראלי מקסים ומשעשע עם סיפור קצת הזוי אבל מאוד מצחיק. ישבנו וראינו אותו כל המשפחה יחד והתגלגלנו מצחוק. מומלץ בחום. שחקנים גדולים מהחיים, פיזית וכישרונית.

מה לבשתי?
שמלה שקניתי במעצבי העיר של תומר בן כנען תמורת 120 ש"ח. מאוד מחמיאה לגוף ומאוד נוחה ונעימה. מזג האוויר היה קצת משוגע והיה לי קר ברגליים אז הלכתי על מראה גס יותר ונעלתי מגפיים שחורים. הוספתי שרשרת חוליות שדודה שלי הכינה. והצטלמתי בפטיו של ההורים שמאוד התאים בגוונים לאאוטפיט שלי.
אה, וגם הסתפרתי סופסוף.הייתי חייבת לתת קצת צורה ונפח לשיער שלי שחווה טראומה קשה מהתספורת הקודמת. למרות שבתמונות השיער שלי אסוף אז קצת קשה לראות.

וזו פינצ'י החמודה שבכל פעם שהיא רואה מצלמה היא חייבת להתקרב. זה לא יאמן כמה שהיא אוהבת להצטלם!

מוכנים לסופה?!

פיהוק אחד ארוך

איזה שיעמום. בשביל שמלות כאלה לא קמים בבוקר. אף אחת לא מחדשת, אפילו ליידי גאגא מיחזרה קצת. אם מסתכלים על התמונות מהערב אפשר לטעות ולחשוב שזה טקס סוג ז' ושלא חייבים להשקיע בהופעה בו. אולי זאת רק אני?

נתחיל בקייטי פרי. האמת, מעולם לא חיבבתי אותה כל כך. היא תמיד נראתה לי מתיימרת ומתאמצת מדי. אחרי שראיתי את הפרק של אמריקן איידול משבוע שעבר בו היא התארחה כשופטת, זה רשמי. לא אוהבת אותה. אבל, וזה חתיכת אבל, לבחורה יש יכולת להרכיב אאוטפיטים עם המון קריצה (או שאולי מדובר בסטייליסט עם צ'ק פתוח?). אז למה לעזאזל היא החליטה לגנוב את המפת השולחן מפינת היצירה בגן מלכה? שמלה מטופשת ביותר. לא מחמיאה לה ובעיקר לא יפה.

נקסט, It's britney bitch. יופי, ניסית לחקות את ליידי גאגא ויצא לך בעיקר ליידי דאבה. לא מחמיא בכלל למבנה הגוף שלה. מבליט את הירכיים(כנראה מהריקוד בגיל צעיר) ואת הגזרה המעט קובייתית שלה. חבל, כי השיער והאיפור נראים לא רע ואפילו המבט לא כל כך מזוגג כמו בדרך כלל.

ביונסה. את הזמרת המצליחה בתבל כרגע. יש לך קול מדהים. גם גזרה לא רעה בכלל. למה ללכת על גזרת בת הים בשמלות כל פעם מחדש? דווקא השמלה מאוד מעניינת ובאורך אחר או סיומת אחרת יכלה להיות מוצלחת. דווקא השמלות מהמשך הערב היו יותר מוצלחות. אני במקומך הייתי מקצרת את השמלה לאורך מידי ושומרת את שאריות הבד כדי להבריק את 6 הפרסים החדשים במדף.

ג'ניפר לופז לא מזדקנת טוב. משהו רע עובר על הפנים שלה. אולי זה האיפור, אולי התסרוקת, אבל משהו שם בטופ לא עובד בשבילי. השמלה מוזרה, אבל יש לה קטע. סופסוף מישהי שהעיזה קצת. לא בטוח שהצליח לה, אבל לפחות היא ניסתה.

נעבור למוצלחות יותר של הערב, בעיני לפחות.

ליה שקר כלשהו מGlee. קודם כל, זה לא יאמן איך מצליחים לגרום לבחורה הזו להראות בת 16, כי כאן הפנים שלה נראות הרבה יותר. הייתי נותנת לה 25 לפחות. אבל בתכלס, היא התלבשה מאוד מתאים לגילה. בגד צעיר, מחמיא. אמנם הנוצות האלה כבר קצת מיושנות, אבל השמלה יושבת עליה טוב והגוון מאוד יפה.

ליידי גאגא. האמת, ציפיתי ממנה ליותר, אבל ביחס לשאר גם הפעם היא הצליחה לבלוט. בגד הגוף הזה נראה לי מאוד מוכר. יכול להיות שהיא השאילה אותו מבריטני? השמלה מאוד מיוחדת ומאוד מתאימה לטקס פרסים. הנעליים משוגעות בהרגלה. רק השיער עבר טראומה קשה לאחר שהפך לאפרוח.

ולשמלה האהובה עליי שמונחת על בחורה שאני אפילו לא מכירה. אבל זה לא באמת מה שחשוב. השמלה מאוד מיוחדת. החיתוכים במותן מאוד באופנה עכשיו. הסילואט הנשפך הזה מאוד מחמיא וגם הגוון שהוא לא אדום דם אלא גוון רגוע יותר מאוד נעים לעין. את המנצחת שלי להערב. מי שלא תהיי.

ולמשהו לא קשור, אבל מאוד משעשע. לאלו מכם שאינם חיות גאדג'טים, לפני כמה ימים Apple השיקה את הiPad עם המון התלהבות. שאר העולם התלהב קצת פחות. ככה זה כשבונים ציפייה אצל אנשים ובסוף מראים להם אייפון, אבל בגדול. את ההשוואה הגאונית הזו האלו באתר TechCrunch:

יום טוב!

המרסדס

בחמישי הלכנו להופעה של מרסדס בנד בזאפה ת"א. האמת שגיליתי אותם בשנה האחרונה. אולי המילה "גיליתי" לא מתאימה כל כך. יותר נכון, למדתי לאהוב אותם. כשלמדתי בב"ש כל שני וחמישי היתה הופעה שלהם וחוץ מ"בואי ונביא לך ת'פאנק" הקליט, לא אהבתי אף שיר. אבל כנראה שהטעם המוזיקלי שלנו משתנה ומתפתח ואנחנו נפתחים לדברים חדשים שפעם נשמעו לנו מוזר. היום שני הדיסקים שלהם על הIpod שלי, נחרשים נון סטופ.

זו לא היתה ההופעה הרגילה שלהם אלא מופע אקוסטי. המון גיטרות. למי שלא היה אף פעם בהופעה בזאפה, נדמה שאת ההגדרה "מופע אינטימי" המציאו לאחר הופעה במקום הזה. אם מגיעים בזמן יושבים מטר-שניים מהבמה. התחושה היא שהלהקה מנגנת במיוחד בשבילך. הסאונד בזאפה מצויין והמלצרים מתורגלים בלהכווין את הקהל לשירותים במסלול הכי פחות מטריד :)

יש גם חסרונות למקום. הישיבה היא סביב שולחנות. לרוב שולחנות של 4. במידה ואתם זוג, יושיבו אתכם עם זוג אחר. האמת שהטריק שלנו הוא פשוט לקחת מקומות על הבר הקדמי. רואים מצויין, נוח ואף אחד לא מסתיר לכם. החיסרון השני הוא שאין מקומות מסומנים, הישיבה היא על פי סדר הגעה. הדלתות נפתחות בדרך כלל ב20:30 וההופעה אמורה להתחיל ב22:00, כך שיש לא מעט זמן להעביר עד להופעה באכילה מתוך התפריט ה"לא כל כך מתאים להופעה" של הזאפה.

למרות ובזכות הכל אני מאוד נהנתי. מרסדס בנד יודעים לתת הופעה, הסולן שלהם מאוד כריזמטי ומההופעה הספציפית הזו כל חובב גיטרות יהנה(החבר לא משוגע על הלהקה אבל נהנה מאוד מהנגינה).

את התמונות צילמנו מחוץ לזאפה ברחבה היפה של מגדלי זיו. פעם עבדתי באחד המגדלים ותמיד אהבתי לרדת למטה לשבת ברחבה ולהתאוורר קצת. תמיד כשיש מופעי בכורה בזאפה מצלמים את כל הנכנסים למקום עם שיער פרוע ומתבדר ברוח. מי שלא היה שם אף פעם לא יודע שיש במקום מנהרת רוח מטורפת, כנראה בגלל הסמיכות של הבניינים אחד לשני. התמונות האלה הזכירו לי את תמונות הרכילות ההן...

מה לבשתי?
התחשק לי ללכת על לוק קצת "מחוספס" אבל רציתי שגם יהיה לי נוח. אז לבשתי גופיה מפול אנד בר, 110 ש"ח. שורטס מתמנון, 25 ש"ח. ז'קט עור מזארה, 600 ש"ח. גרביונים שחורים של לייף, 20 ש"ח. טבעת סגולה-ורודה ממגנוליה, 150 ש"ח.

DIY מתקדם

כמו שכבר כתבתי, לפני כמה חודשים קניתי מכונת תפירה.

מאז יצא לי לתפור 2 חצאיות ושמלה וגם לעשות כל מיני תיקונים לבגדים שכבר מזמן רציתי לבצע.
כבר הראתי פה חצאית אחת שתפרתי וזו השניה.
את הבד לחצאית קניתי בנחלת בנימין, בחנות של סילבי המקסימה. הבדים בחנות שלה לרוב מגיעים גזורים בגודל מטר ולכן גם המחיר נמוך החל מ10 ש"ח למטר ועד 30 ש"ח. הבד הזה עלה 10 ש"ח למטר ולתפירת החצאית נדרש חצי מטר בלבד. מאוד רציתי חצאית מבד משובץ, אבל לא מצאתי באף חנות, אז החלטתי לתפור לעצמי, לפי מידותי. אני מאוד אוהבת את התוצאה וקיבלתי לא מעט מחמאות עליה מהחברות בעבודה.

כשחושבים על זה, המוצרים לתפירת החצאית עלו לי לא יותר מ10 ש"ח(וגם פה יש ספיירים). עבדתי עליה כ3 שעות. כנראה שאם הייתי קונה משהו כזה בזארה/מנגו/קסטרו, הייתי משלמת הרבה יותר.
אבל הסיבה העיקרית שהתחלתי לתפור היא לא בגלל החיסכון הכספי. יש משהו מאוד מהנה בתפירה. מה שעוד יותר נותן תחושה טובה היא המחמאות שאני מקבלת כשאני לובשת אותה ומודיעה בגאווה שאני תפרתי אותה במו ידי.

בהתחלה תפרתי אותה כחצאית עיפרון פשוטה, אבל אז התחשק לי לשדרג, אז הוספתי את הruffles האלה באזור המותן. אני חושבת שזה מוסיף המון.

שילבתי אותה עם חולצה לבנה פשוטה מתמנון, 25 ש"ח. גרביונים כחולים של לייף, 18 ש"ח. נעלי עקב של סטיב מאדן, 240 ש"ח. שרשראות משוק הכרמל, 8 ש"ח יחד.
הפרוייקט הבא שלי הוא הכנת צעיף, אני רק צריכה למצוא זמן ללכת לקנות בד. למה נחלת בנימין כל כך רחוקה ונטולת חניה?

חזרה השמש, סופ"ש נעים לכולם!

איחור לא אופנתי

שנה אחרי שרחובות ארצנו נמלאו בחורות שזופות בחצאית טריקו בגוונים שמחים וגופיית סבא לבנה דחוסה פנימה קסטרו החליטו שהם מביאים את "הטרנד הלוהט" לרשת שלהם.

מחיר החצאיות נע בין 89 לפשוטה ביותר לבין 129 לאחת עם תיפורים(כדאי ללחוץ להגדלה).

באמת? לא, ברצינות עכשיו. אתם שם בקסטרו באמת מאמינים שמישהי תשלם את הסכומים הנ"ל על חצאית טריקו חרושה וחבוטה שאפשר להשיג באלנבי תמורת 20 ש"ח גג?

אני לא מבינה כל כך את המהלך הזה. הרי מי שמוכנה להוציא סכומים שכאלה על חצאית פשוטה, כבר תעדיף לקפוץ לאמריקן אפרל ולהוסיף עוד כמה שקלים כדי לקבל את "הדבר האמיתי".

האמת, הדגם היחיד שבאמת מצדיק את קיומם ונוטע בי תקווה לעתיד(בכל זאת ט"ו בשבט בפתח) הוא דגם החצאית עם הריצ'רץ'.

ושוב, כמו מקרה הטרנד הפרחוני, בקסטרו התעוררו מאוחר מדי. הפעם מדובר בתרדמת מחשידה.
ושני פריטים שנראים מוצלחים מהעונה החדשה. האחד מתומחר מופרז מדי והשני מתומחר סביר.
נראה שהחצאית הזו תשב יפה על הגוף הגוון יחסית עדכני. המחיר טיפה גבוה, 259 ש"ח.

באתר הם קוראים לו ג'קט טרנץ' ולא מעיל, אני מניחה שזה מעיד על עובי הבד ורמת החמימות שהוא מספק. הגזרה נראת טובה ומוצלחת. המחיר לא רע לטרנץ', בהנחה שהוא יושב טוב.

כל התמונות לקוחות מהאתר של קסטרו, את הקולאז' אני הכנתי לגמרי לבדי. משום מה קסטרו הם היחידים שעדכנו את האתר שלהם בקולקציית המעבר החדשה. ברנואר, גולף,פוקס וכל השאר עדיין חורף(כמו גם מחוץ לחלון), למרות שבחנויות כבר אפשר לראות ניצנים של קולקציה חדשה.

Take 2

טוב, ניסיתי שוב את הג'קט ההוא שירשתי מאמא והפעם התוצאה הרבה יותר טובה מבחינתי.

בשבת, אחרי שהחלק העיקרי בשפעת עבר וחלף לו, נפגשנו עם המשפחה שלי.

התוכנית המקורית היתה להזמין מקום למסעדה בת"א ולהיפגש שם. חה חה! איזה תמימים אנחנו. בין 10 ל11 בבוקר יצא לי לדבר עם רוב המסעדות הנורמליות בת"א. אחת אחת הן סירבו להאכיל אותנו. "יש לי מקום ל11:30 אם את רוצה", אמרו לי ברק בשר. מי אוכל סטייק ב11:30 בבוקר שבת?! מצד שני, בהדסון ובג'ירף הציעו להאכיל אותנו צהריים ב15:30. ב15:30 אני כבר בבית, מנסה לעכל את האוכל. יצויינו לטובה עד העצם בהרצליה שהודו שהשולחן היחיד שיש להם פנוי נמצא על המטבח. סירבנו.
אז אחרי כל הסאגה הזו, פשוט הלכנו למסעדה ברחובות, ככה גם יצא לי לראות את הפוצקיות שלי (2 הכלבות) וגם לקחת כמה פסיפלורות הביתה.

את הנעליים האלה קניתי בסייל בזארה והן הפריט האחרון שקניתי (בעצם, קניתי גם שמלה ביריד המעצבים אבל זה לא נחשב כרגע). האמת, אני בסוג של צום שופינג כפול משתי סיבות מאוד טובות.
1. אנחנו טסים לארה"ב בסוף מרץ ואני מעדיפה לקנות שם. זול יותר, איכותי יותר, מיוחד יותר. לא זארה.
2. אין באמת משהו שמושך לי את העין ומרגיש לי שווה. אני שבעה. תחושה מוזרה למדי. זה לא שיש לי הכל בארון. עדיין יש לי רגעי בהייה מתוסכלת בארון ופליטת המשפט המוכר שמחרפן כל גבר שחי עם אישה, "אוף! אין לי מה ללבוש".

בקיצור, לאומי קארד הולכים להיות מאוד מודאגים ממני :)

אז אל הג'קט בירושה והנעליים מזארה צירפתי ג'ינס סקיני כהה מתאילנד, 55 ש"ח. סריג לבן דק מקסטרו עודפים, 35 ש"ח במבצע. תיק חרדל של לי קופר, ירושה מאמא. שרשרת בשילוב חרוזי עץ, הדודה המוכשרת שלי.

היום אכלתי צהריין בשגב אקספרס והיה יאמי יאמי. יכול להיות ששגב מעסיק רק קרובי משפחה שלו? באופן מאוד ביזארי כל המלצרים היו מאוד דומים לו...

ג'ולי והבלוג

אתמול ראינו את הסרט ג'ולי וג'וליה. אני חושבת שזה סרט חובה לכל בלוגרית באשר היא. בפשטות ומבלי להרוס, הסיפור הוא על בחורה שמחליטה לכתוב בלוג על ספר בישול של ג'וליה צ'יילד. הסרט מבוסס על ספר שמבוסס על סיפור אמיתי. עשוי מצויין, משעשע ומאוד זורם.

זה לא בדיוק סרט ששם דגש על אופנה, אבל יש שם מוטיב אחד חוזר. שרשרת הפנינים.

על ג'וליה

ועל ג'ולי

חיפשתי את הבלוג ומצאתי. זה אפילו לא היה מסובך כל כך. יחי גוגל!

מתוך סצינה משעשעת בסרט על בישול לובסטרים

אני מניחה שהסיבה שהסרט דיבר אליי כל כך היא ההקשר לבלוג. בסרט רואים איך לאט לאט כתיבת הבלוג הופכת לחלק עיקרי בחייה. איך כל שיחה עם החברות מסתיימת ב"את תכתבי על זה בבלוג?" וכל ריב עם הבעל נגמר באיום "שלא תעזי לכתוב על זה בבלוג שלך!". מאוד הזדהתי עם התחושה שלה בפתיחת הבלוג, הלחיצה הראשונה על "פרסם רשומה". התגובה הראשונה בבלוג, ואז לפתוח ולגלות שזה ממישהו קרוב אליך כמו אמא או חברה. בשלב מסויים בסרט הבלוג ממש השתלט על חייה. אני לא טוענת שזה מצבי, כלל וכלל לא. אני מקדישה זמן לבלוג, אבל לא המון. בעיקר כי אין לי יותר מדי זמן. כשאני לא מפרסמת פוסט אני מרגישה לא נעים מהקוראים הקבועים(גם אם אין באמת כאלה...). כשאני עושה כל מיני דברים או רואה סרטים (גם במקרה להלן) אני מתחילה לחשוב על איך אכתוב על זה בבלוג.

גם במקרה שלי הבלוג הוא מפלט בשבילי. העבודה היומיומית שלי מאוד שונה מהבלוג. אני עובדת כמהנדסת תוכנה בחברת היי טק. מזיזה לי ביטים מימין לשמאל. תמיד היה לי צד מאוד יצירתי וכנראה שבמהלך שנות הלימודים המתישות קצת זנחתי אותו. אני חושבת שאני הבנאדם עם התלבטויות הלימודים הכי מגוונות. אני התלבטתי בין מדעי המחשב, הנדסת חשמל, ארכיטקטורה או עיצוב בשנקר. בסופו של דבר הלכתי על הצד שמפעיל את הצד האנליטי של המוח. אני מאוד נהנת מהעבודה שלי, אבל כנראה שמשהו היה חסר. ואז יום אחד פתחתי בלוג והיה לי מאוד כיף. נכנס משהו מרענן לחיים שלי.

אני אמשיך לכתוב פה. מקווה שאתם תמשיכו לקרוא...

תעסוקה מבצעית

טוב, נפלתי גם אני קורבן לשפעת. כנראה שהרגילה ולא של החזרזירים, כי עשיתי חיסון לפני חודש.

מאחר וטישו, גם אם הוא של קלינקס, לא מצטלם בצורה חיננית במיוחד, תאלצו להסתפק בפוסט מצולם אחד בודד השבוע.

גיליתי שלהגיע מצונן בימינו לקופת חולים גורר המון מבטים מבועתים. כל שיעול קטן גורר התכווצות והתרחקות של הסובבים, מלווה במבטים של "אמא!! שפעת חזירים!".

טוב, חזרה לאופנה. לאחר שוטטות באתר the Outnet, החלטתי להציג כמה אופציות.

אבל תחילה, גילוי נאות. עדיין לא הצלחתי להביא את עצמי להזמין פריט כלשהו מהאתר. גם כשכבר ראיתי פריטים שנראו לי "שווים את זה", נרתעתי מלהוציא סכום שכזה על פריט שאין באפשרותי להחליף. אבל אם הינכן שדות הזמנות עתירות ניסיון, אולי שווה לנבור בסבלנות באתר.

אני חושבת שיש שתי גישות לשיטוט. הראשונה, גישת ה"It's about fucking time", כלומר
אני חייבת שסופסוף יהיה לי איזה פריט של מעצב על בארון, גם אם הוא לא מאוד מלהיב או מיוחד.

אז מצאתי 3 פריטים שמחליקים להם בקלילות לקטגוריה.

הפריט הראשון הוא שמלה מתוקה של Marc By Marc Jakobs, היא עולה 77 פאונד(לפני משלוח...), שהם כ450 ש"ח.

האופציה השניה שאני מציעה לאלו שנוקטות בגישה זו הוא אאוטפיט שכולו קארל לגרפלד. החולצה תמורת 28 פאונד, שהם כ160 ש"ח. החצאית עולה 45 פאונד, שהם כ270 ש"ח. לא נורא כל כך בשביל להחזיק כמעט שאנל בארון.

הגישה השניה לקניה באתר היא גישת ה"Timeless", כלומר, אני אמצא לי פריט בסיסי טוב ושווה, שיהיה על זמני וישתלב מצויין במלתחה הקיימת. פריטים בקטגוריה זו הם כמובן, שמלה שחורה קטנה ופרשנויות שלה, חולצה בגזרה טובה בצבע בהיר. שמלות שנופלות לקטגוריה לא מצאתי בשלב זה ולמען האמת, גם איבדתי כבר את הסבלנות (היי! אני חולה, מותר לי!), אבל חולצות מעולות וקלאסיות, מצאתי גם מצאתי.

טוב, מחירים. אלו כבר לא בדיוק אטרקטיביות כמו האחרות. המיו מיו השמאלית עולה 155 פאונד שהם 930 ש"ח. אאוץ'. המיו מיו הימנית עולה 130 פאונד שהם 780 ש"ח. אאוץ' 2. חולצת השיפון עם פרחים(כדאי ללחוץ כאן להגדלה) של ג'וסי קוטור עולה 95 פאונד שהם 570 ש"ח. והחולצה של מוצ'ינו, תחזיקו את עצמכן, 384 פאונד שהם 2300 ש"ח.

טוב, אלו לא בדיוק מחירים שווים לכל נפש. מצד שני, עם כל הכבוד למעצבות הישראליות, אם רוס אובטה גובים כ550 ש"ח על גופיה מסכנה, אז למיו מיו מותר לגבות כמעט פי שתיים. אם אתן גם ככה קונות מדי פעם פריט של מעצב ישראלי, מותר גם לפזול לחו"ל, להוסיף עוד קצת ולשדרג את הארון בשיק אירופאי.

סופ"ש נעים ונטול קלינקס!

כשחיכיתי לך על הספסל במרפאה

למי שלא מכיר, זה שיר של אהוד בנאי, מאוד יפה. כל כך יפה שיש לו ערך בויקי.

למה נזכרתי בו?

בשישי האחרון שוב הלכתי לאיזה פרופ' בגלל הברכיים שלי. בינתיים חיכה לי החבר אצל ההורים עם כוס תה ירוק בחצר. ביום שישי מזג האוויר היה כל כך שונה ממזג האוויר הנוכחי, היה כל כך כיף לשבת בחצר.תמיד כשאני מקשיבה לשיר אני מנסה לחשוב על המשמעות שלו. עד עכשיו הגעתי למסקנה שאולי מדובר על שיר על הפלה. אבל לא הצלחתי למצוא ברשת איזשהו הסבר רשמי למילות השיר. מישהו יודע?

מה לבשתי?
מאחר ואני כבר מתורגלת והפכתי לאלופת העולם בשליפה מהירה של ברכיים, לבשתי טייץ, לא צמוד מדי, כדי שאפשר יהיה בקלות לקפל אותו מעלה. שמלת פסים מקסטרו שהפעם שידרגתי עם חגורת מותן שחורה שנקנתה מאיביי. מגפיים שחורים ולק שחור מט שמשום מה שכחתי לעשות עליו קלוז אפ. הופתעתי למצוא אותו בסופר פארם הקרוב לביתי ב20 ש"ח בלבד. עומד לו בודד עם שאר הלקים הרגילים על המדף. הוא די משוגע, הלק הזה. כשמורחים אותו או כשמרטיבים את הידיים הוא נראה מבריק ורגיל ואז לאט לאט הוא מתייבש והופך למט.

מאוחרי בתמונות לפלופית הבטטה שהורי שהפכו לגננים מסורים הצליחו להשריש בכל החצר, קדמית ואחורית.

אני בינתיים יושבת לי במשרד ומפתחת איזו מחלה. נראה לי דלקת גרון. כמה חבל שכדורי המציצה שחיכו בארון בסבלנות איבדו את תוקפם לפני חודש.
שיהיה לכם יום נפלא, אני חוזרת לפתח. תוכנות ומחלות :)