שחור ולבן בחג ובכלל

פסח הוא חג מוזר. החוקים שלו מאוד דינמיים ומשתנים מעדה לעדה וקשה מאוד לעקוב, אני לא נכנסת בכלל לנושא הלגיטימיות שלו, כי זו דת ולחפש הגיון והסבר לכל דבר נוגד את העיקרון. עומר סיפר לי שהוא קרא שבצרפת יש חוק שאוסר על מכירת באגט יותר מ10 שעות לאחר אפייתו ושזה נשמע לו ממש מופרך, הרצינות הזו של הצרפתים בנוגע לבאגט שלהם(ויסלחו לי כל שומרי הפסח על הזכרת במילה באגט כל כך הרבה פעמים. באגט!). ומה היתה תשובתי לעומר? ובכן, לטעמי זה לא נשמע מופרך בהרבה יותר מהעובדה שיש חוק בארץ שאוסר למשך שבוע בשנה למכור מאפים שהעזו לתפוח למשך יותר מח"י דקות.

נושא הדת כבר עלה בבלוג הזה לא מעט פעמים והעוקבים המסורים בוודאי יודעים מה עמדתי בנושא(בכל זאת, התחתנתי בקפריסין מתוך בחירה אישית ולא מתוך הכרח). בכל שנה מגיע פסח וגורם לי לרצות לברוח מכאן, למקום קצת יותר סובלני וקצת פחות כופה את עצמו על השאר. הרי אם הממשלה היתה מכריזה שמהיום והלאה למשך שבוע אחרי החגים, מותר למכור אך ורק ירקות כי כל המדינה השמינה בארוחות חג, זה לא היה מתקבל על הדעת. הרי יש אנשים שלא משמינים בחגים(או בכלל) ורוצים את מנת הג'אנק היומית.

אני יכולה להבין למה בתי חולים צריכים להיות כשרים לפסח. מובן לי שאם פעולה של אדם אחד(הכנסת חמץ) גורמת לכך שאדם אחר לא יכול לאכול במקום שהוא חייב לאכול בו(להלן, בית חולים), האדם האחר(זה שלא שומר פסח) צריך להיות סובלני ולא לאכול חמץ. אבל, לא ברור לי למה מסעדות שמראש אינן כשרות ופתוחות בשבת או בחג צריכות להיות כפופות לחוק החמץ. אני מכירה את התשובות. "זו מדינה יהודית, זה רק שבוע בשנה, לא טוב לך? לכי מפה". השאלה היא, איפה עובר הגבול ולטעמי, חוק החמץ זה הקו האדום. הרי אם לשון החוק היתה כוללת גם בשר לא כשר ופירות ים, לא היו כל כך סלחניים כלפי הנושא. כנראה שזה לא יפתר, ורק ילך ויחמיר, כמו בשכונה שלי, רמת אביב. עד לפני שנתיים כל המקומות הלא כשרים בשכונה הגישו חמץ. החל מפסח שעבר, הכל סגור או כשר לפסח. המקום אינו כשר, אבל כשר לפסח. הגיוני.

וחזרה לנושאים אופנתיים, כמו בדת, שבה הכל שחור ולבן ואין אמצע, התלבשתי לפי הטרנד. לא יודעת למה קוראים לזה טרנד, התלבשתי כך בעבר ואמשיך גם בעתיד. את החולצה המוצלחת הזו קניתי בברצלונה בחורף והיא נאלצה להמתין ארוכות לערבים נעימים שיאפשרו לללבוש חולצה נטולת שרוולים. ארוחת החג היתה אופציה מצויינת.

מה לבשתי?
חולצה מזארה בברצלונה, כ120 ש"ח.
חצאית שהיתה של אמא מזארה.
סנדלים מNEWS ברחובות לפני המון שנים, 100 ש"ח.

וכעת, אפרד מכם לטובת עיר רוויית מאפים. ותמונה אחרונה של באדי מכורבלת היטב.

נ.ב.
שיניתי את העיצוב למשהו קצת יותר נקי. פתאום העיצוב הקודם הרגיש לי קצת ילדותי. מקווה שאהבתם.