28.3.2013

שחור ולבן בחג ובכלל

פסח הוא חג מוזר. החוקים שלו מאוד דינמיים ומשתנים מעדה לעדה וקשה מאוד לעקוב, אני לא נכנסת בכלל לנושא הלגיטימיות שלו, כי זו דת ולחפש הגיון והסבר לכל דבר נוגד את העיקרון. עומר סיפר לי שהוא קרא שבצרפת יש חוק שאוסר על מכירת באגט יותר מ10 שעות לאחר אפייתו ושזה נשמע לו ממש מופרך, הרצינות הזו של הצרפתים בנוגע לבאגט שלהם(ויסלחו לי כל שומרי הפסח על הזכרת במילה באגט כל כך הרבה פעמים. באגט!). ומה היתה תשובתי לעומר? ובכן, לטעמי זה לא נשמע מופרך בהרבה יותר מהעובדה שיש חוק בארץ שאוסר למשך שבוע בשנה למכור מאפים שהעזו לתפוח למשך יותר מח"י דקות.
נושא הדת כבר עלה בבלוג הזה לא מעט פעמים והעוקבים המסורים בוודאי יודעים מה עמדתי בנושא(בכל זאת, התחתנתי בקפריסין מתוך בחירה אישית ולא מתוך הכרח). בכל שנה מגיע פסח וגורם לי לרצות לברוח מכאן, למקום קצת יותר סובלני וקצת פחות כופה את עצמו על השאר. הרי אם הממשלה היתה מכריזה שמהיום והלאה למשך שבוע אחרי החגים, מותר למכור אך ורק ירקות כי כל המדינה השמינה בארוחות חג, זה לא היה מתקבל על הדעת. הרי יש אנשים שלא משמינים בחגים(או בכלל) ורוצים את מנת הג'אנק היומית.
אני יכולה להבין למה בתי חולים צריכים להיות כשרים לפסח. מובן לי שאם פעולה של אדם אחד(הכנסת חמץ) גורמת לכך שאדם אחר לא יכול לאכול במקום שהוא חייב לאכול בו(להלן, בית חולים), האדם האחר(זה שלא שומר פסח) צריך להיות סובלני ולא לאכול חמץ. אבל, לא ברור לי למה מסעדות שמראש אינן כשרות ופתוחות בשבת או בחג צריכות להיות כפופות לחוק החמץ. אני מכירה את התשובות. "זו מדינה יהודית, זה רק שבוע בשנה, לא טוב לך? לכי מפה". השאלה היא, איפה עובר הגבול ולטעמי, חוק החמץ זה הקו האדום. הרי אם לשון החוק היתה כוללת גם בשר לא כשר ופירות ים, לא היו כל כך סלחניים כלפי הנושא. כנראה שזה לא יפתר, ורק ילך ויחמיר, כמו בשכונה שלי, רמת אביב. עד לפני שנתיים כל המקומות הלא כשרים בשכונה הגישו חמץ. החל מפסח שעבר, הכל סגור או כשר לפסח. המקום אינו כשר, אבל כשר לפסח. הגיוני.

וחזרה לנושאים אופנתיים, כמו בדת, שבה הכל שחור ולבן ואין אמצע, התלבשתי לפי הטרנד. לא יודעת למה קוראים לזה טרנד, התלבשתי כך בעבר ואמשיך גם בעתיד. את החולצה המוצלחת הזו קניתי בברצלונה בחורף והיא נאלצה להמתין ארוכות לערבים נעימים שיאפשרו לללבוש חולצה נטולת שרוולים. ארוחת החג היתה אופציה מצויינת.
מה לבשתי?
חולצה מזארה בברצלונה, כ120 ש"ח.
חצאית שהיתה של אמא מזארה.
סנדלים מNEWS ברחובות לפני המון שנים, 100 ש"ח.
וכעת, אפרד מכם לטובת עיר רוויית מאפים. ותמונה אחרונה של באדי מכורבלת היטב.
נ.ב.
שיניתי את העיצוב למשהו קצת יותר נקי. פתאום העיצוב הקודם הרגיש לי קצת ילדותי. מקווה שאהבתם. 

27.3.2013

טרום פסח

עוד לפני החג, בסופ"ש האחרון, אבא שלי חגג יומולדת 50. מאחר והוא סרבן ימי הולדת מושבע, לא נערכה מסיבה חגיגית ולא העזנו לחשוב על מסיבת הפתעה(רוב הסיכויים שהוא היה מגלה ופשוט לא מגיע), אבל מה שסרבני יומולדת מקבלים בסוף, זו חגיגה שנמשכת כמה ימים, כי בכל זאת כולם קופצים לחיבוק ונשיקה ליומולדת.
החגיגות התחילו בשישי בבוקר בבראנץ' משפחתי מצומצם ובהקרנה של סרט הפתעה לכבוד חגיגות היובל. בכמה שבועות האחרונים ניג'סנו, סימסנו, צלצלנו וביקשנו ובסוף ערכנו סרט של 20 דקות עם תמונות לאורך השנים ולא פחות מ15 ברכות מצולמות מחברים ובני משפחה(לא כולל אותנו). זו מזכרת נחמדה ומרגשת וממליצה בחום לכל אחד להשקיע קצת בהורים שלו, זה עושה להם וגם לכם רק טוב :)
וכאמור, החגיגה נמשכת. בערב ארוחת ערב עם חברים טובים ולמחרת בארנץ' במתכונת מורחבת עם עוד משפחה וחברים. אחרי סופ"ש רווי פוקצ'ות שכזה, אולי אפילו אני מוכנה להיפרד מלחם לכמה ימים(טוב, זה לא באמת עבד, אבל העיקר הכוונה).
מה לבשתי?
שמלה של נעמה בצלאל, 300 ש"ח במבצע 1+1.
חגורת פפיון מאסוס, כ20 ש"ח.
נעליים מזארה באמסטרדם, כ120 ש"ח.
שרשרת מתנה מההורים מג.ר.א.ס.
מקווה שהיה לכם סדר שמח וטעים.
לא תאמינו, אבל מחר יעלה עוד פוסט עם האאוטפיט לחג. בינתיים, להתראות.

20.3.2013

אאוטפיט אורח

באחת מהשבתות בביקור אצל ההורים שלי, ליוויתי את אמא שלי לטיול עם באדי בשכונה. אמא שלי שונאת להצטלם וניחנה ביכולת צ'נדלרית להרוס כמעט כל תמונה בפרצוף מטופש או עיוות של הפה. למי שלא זוכר:
מדי פעם אני מצליחה להוציא ממנה תמונות טובות, והיא מאוד מופתעת מהתוצאה. כבר המון זמן שאני רוצה לפרסם פוסט לבוש של אמא אילנה, אבל הסירוב להצטלם מנצח בכל פעם מחדש. הפעם הצלחתי. אני מניחה שאני חייבת את החיבה שלי לאופנה לאמא שלי, שמאז ומתמיד ידעה להתלבש נכון למבנה גופה, גם כשהוא היה קצת יותר רחב מהמבנה הנוכחי. פעם, כשעוד גרתי בבית, נהגנו לחלוק בגדים אבל היום אנחנו לא לובשות אותה מידה, לא בביגוד ולא בנעליים(וזה החלק הבאמת מצער) וגם לא גרות באותו הבית, מה שהופך את הsharing לקשה.
במסגרת הביקור זכינו להנות מארוחה אסייתית מלאה שהוכנה על ידי ההורים שלי, אמא שלי על הקיצוצים ואבא שלי על הרעיונות, המתכונים וההכנה עצמה. אז מה בתפריט? אגרולים צמחוניים בעבודת יד, חמוצים יפניים, סלט כרוב ובוטנים, אורז עם ירקות ועוף ומנת ירקות ירוקים, רצועות אנטריקוט ודפי פסטה שלאף אחד כבר לא היה מקום לאכול.
מה בפוסט?
שמלה של נעמה בצלאל, כ250 ש"ח בסייל 1+1.
נעליים מNEWS.
משקפי שמש ראיה מאופטיקה הלפרין.
שרשרת מג.ר.א.ס.

15.3.2013

הבלוג חוגג 4!

ובכן, מסתבר שהיום לפני 4 שנים היה היום בו החלטתי לפתוח בלוג. מאחר ובחוץ כל כך חם היום והאאוטפיט היחיד שראוי להילבש הוא בגד ים או שמלה קלילה ביותר, כלומר שומדבר לספר עליו בבלוג, החלטתי לחזור אחורה בזמן ולהציג תמונות יומולדת מהעבר(שלי, לא של הבלוג).

יומולדת שלוש(או שנתיים, אני ממש לא בטוחה) בידיים של דודה מילה - אחות של סבתא, וסבתא. שנים שאני מסתכלת על התמונה הזו וחושקת במוקסינים ורודים.
יומולדת 10. ההורים ארגנו מסיבת הפתעה. כמה ימים לפני היומולדת בכיתי לסבתא בטלפון על כמה שההורים שלי רעים ולא מוכנים שאערוך מסיבה ליומולדת. באותו יום הלכתי לבריכה עם חברים וכשחזרתי - הפתעה! זו מסיבת ההפתעה היחידה שהיתה לי והיא היתה הפתעה מוחלטת. הבגדים מייצגים את הניינטיז נאמנה.
השנים של כתיבת הבלוג עברו לי די מהר. אני מניחה שהסיבה לכך היא שבמובן מסויים תחזוקת הבלוג הפכה למשהו שבשגרה. לאורך התקופה הבלוג שינה פניו מעט וגם התייצב על סגנון קבוע - אאוטפיטים פרקטים לצד יומן אישי קליל. ניסיתי לחשוב מה אוכל לחדש לכבוד הפוסט ה620 בבלוג והיומולדת הנחמדת, אבל הגעתי למסקנה שכנראה שמה שמושך את הקוראות(וגם כמה קוראים, היי אבא! היי עומר!) היא דווקא העובדה שאין חידוש. מעולם לא התיימרתי "להמציא את הגלגל", היומרה היחידה שלי היא להראות שאפשר להתלבש יפה ומעודכן מבלי להשאיר חצי משכורת בקופה של זארה. אני מקווה שתמשיכו להנות מהבלוג גם בעתיד, אני אמשיך לתחזק אותו כל עוד אני נהנת לעשות זאת ובינתיים מדובר במפלט לא רע לניקוי ראש שמוכיח את עצמו כבר כמה שנים ברציפות. מקווה שגם בשבילכן/ם... 

12.3.2013

חוגגים 7

בשישי האחרון חגגנו, עומר ואני, 7 שנות זוגיות. כבר ביום הנישואין האחרון החלטנו שאת שני התאריכים המיוחדים האלה בשנה - התאריך שבו התחלנו לצאת ויום הנישואין, נציין על ידי בילויים מהנים יחד למשך אותו היום ולא על ידי החלפת מתנות. אנחנו קונים אחד לשני דברים כל הזמן, אם נתקלנו במשהו שנראה לנו שהשני יאהב, או סתם אם בא לנו לפנק. לכן אין סיבה להתעקש לקנות דווקא בתאריך ספציפי כשלא תמיד קופץ רעיון טוב לראש.
למזלנו בשישי מזג האוויר החליט להיות מאוד נחמד אלינו, לא היה חם מדי(כמו היום למשל) והיה נעים להסתובב בתל אביב. את היום פתחנו בארוחת בוקר מאוחרת בהוטל מונטיפיורי(גם ביום הנישואין הראשון ביקרנו שם). אני מאוד אוהבת להסתובב באזור הזה של מונטיפיורי-יבנה-אחד העם לצלם ולהתרשם מהשימור היפה של הבניינים שם. על ארוחת הבוקר של הוטל מונטיפיורי כבר כתבתי בעבר. היא האלטרנטיבה המועדפת עליי בעיר. הפעם ניסיתי את הביצים הפלורנטיניות שהיו מצויינות ולא הרגישו שומניות מדי(בעיקר כי רוטב השמנת לא היה סמיך אך דליל במידה) ומהלחמים של ארוחת הבוקר אני תמיד מרוצה. עומר דווקא תכנן לדגום את קינוח הסנט אונורה ולכן הזהיר מראש להשאיר מקום. בליווי קנקן תה ירוק הארוחה הסתיימה באושר גדול :)
בערב תכננתי מראש לנסות להכין מנה חדשה שידעתי שעומר יאהב. אחרי שנ"צ הכרחי התחלתי בעבודה(הלא כל כך מסובכת כמו שזה עלול להראות) והכנתי ניוקי. לבד. כלומר מתפוחי אדמה שלמים, קמח וביצה. בישלתי, גירדתי, מעכתי , ערבבתי ולשתי ובסוף היה לנו ניוקי טעים מאוד. אמנם הם לא ממש דוגמנים, אבל הטעם משו משו(תאלצו להאמין לי כאן, אבל באמת שיש לי עדים). את הרוטב הכנתי מאפונה, פטריות פורטבלו, בצלצלי שאלוט, שום ופרמז'ן שווה מעל. זו הפעם הראשונה שבה הכנתי ניוקי ואני חושבת שאפסיק לקנות ניוקי מוכן. אין מה להשוות את הטעם ובאמת שזו לא עבודה יותר מדי קשה. את הערב סיימנו בהופעה של מרצדס בנד, להקה שאהובה עליי מאוד ומסתבר שגם על חיילים, כי הם היו רוב הקהל והתנהגו ממש לא בהתאם(ניסו כל פעם לעלות לבמה, זרקו מברשת לשירותים על הבמה ודחפו ציוד). בכל זאת היתה הופעה מוצלחת.
מה לבשתי?
שמלה מאסוס, 75 ש"ח.
ג'קט ג'ינס מזארה מימי התיכון(!!!!).
נעליים שהכנתי בסדנא בגילדה.
שרשרת מסוורובסקי שקיבלתי מעומר לפני כמה שנים.
משקפי שמש של אירוקה.