31.12.2014

Visiting Israel

אמנם 2015 מתקרבת בצעדי ענק, אבל לא תמצאו כאן פוסט סיכום שנה, אלא פוסט סיכום ביקור בישראל.
ב15.12 המראתי מסן פרנסיסקו לישראל לביקור משפחתי. כמה שעות של עבודה בטיסה אחת, כדור שינה וסרט משעמם על טיסה אחרת והגעתי לישראל. מטרת הביקור הרשמית לא היתה עליזה במיוחד, הגעתי לאזכרה לרגל שנה למותו של אבי, דוד. מאוד רציתי לכתוב פוסט באותו היום בבלוג, אבל לא כל כך הצלחתי להביא את עצמי לכתוב משהו. כנראה שהפוסט הבא יהיה לזכרו(לא רציתי שהפוסט האחרון של 2014 יהיה עצוב, במין הגיון מוזר שכזה).

בכל אופן, הגעתי לישראל, נמרצת ואופטימית, ואז ביום למחרת קיבלתי הרעלת מזון קשה וכל התוכניות לביקור קולינרי בישראל הלכו לפח. זה אולי היה חיובי לפיגורה שלא נפגעה, אבל אני תכננתי להשמין כאן ולא נתנו לי!
זה היה ביקור קצת מוזר, בעיקר כי לראשונה מזה הרבה מאוד שנים, הייתי בלי עומר ליותר מסופ"ש. השילוב של החולי עם האזכרה של אבא שלי(שהרגישה כמו חוויה חוץ גופית קצת) והניתוק מעומר לא עשה לי כל כך טוב. למרות שנהנתי לראות את המשפחה והחברים, היתה מאוד חסרה לי הפינה שלי והמוכר והנוח בתוך כל החוויות האלה. זו הסיבה שהכרזתי חגיגית שאני לא מגיעה לביקור לבד יותר. ובכל זאת, לאחר כמה ימים של חולשה פיזית, התאוששתי וניסיתי להשלים פערים. אז בלי הקדמות מיותרות, יומן מצולם מהביקור בישראל:
משועממת בשדה בניוארק, ממתינה לטיסה מספר 2. כשאת כבר יודעת לזהות מקומות חדשים שנפתחו ודוכנים שנסגרו בשדה, זה סימן שביקרת בו יותר מדי.
ארוחת בוקר בחצר של אמא. יאי! קוטג'!
פלמחים עם אמא וסבתא. הפעם האחרונה שהיא היתה בים היתה בחתונה שלי, אז דאגנו להשלים פערים גם בשבילה.
חדי העין יבחינו שסבתא שלי אוחזת במקל הליכה. בזה בערך מסתכם השימוש שלה בו - אחיזה. ניסינו ללמד אותה כבר כמה פעמים איך ללכת איתו, אבל זה פשוט לא עובד. רוב הזמן היא מחזיקה אותו באוויר ומדי פעם נשענת עליו. הצענו לה לעבור להליכון(היא באמת צריכה את זה), אבל היא מסרבת בטענה ש"זה של זקנים", והיא הרי פרגית צעירה בת 83 :)
קיצ'ן מרקט עם חברים. המסעדה הזו שומרת על הרמה שלה בכל ביקור והאווירה מצויינת. קצת חבל שצריך להגיע לנמל תל אביב בשבילה, אבל שווה את הטרחה(וחמישים ש"ח לחניה).
עם חברה טובה(והורססת) בחתונה של אחיה. לא ברור איך הילד שתמיד הפריע לנו לנהל שיחות או ללמוד כי המוזיקה שלו הושמעה בווליום מטורף(הוא DJ מגיל מאוד צעיר), שהיה שרוע בסלון מעביר גור חתולים מיד ליד, והיה אחראי לפסקול של כל מסיבות התיכון שלנו, הפך פתאום לגבר נשוי.  

לפעמים יום כיף עם חברים טובים לא צריך לכלול יותר מדי, ארוחת צהריים טובה, וcatching up פנים מול פנים ולא דרך פייסטיים. ואז להיזכר שלא הצטלמתן יחד למזכרת ולעשות סלפי ליד תחנת רכבת אוניברסיטה.
תמיד חיבבתי את המזרקה הזו ושמחתי לראות ששיפצו אותה. יש בה משהו מאוד תל אביבי.
יום שהתחיל עם ארוחת בוקר בהוטל מונטיפיורי וקינוח סנט הונורה מוצלח, המשיך בשיטוט ושופינג מוצלח במנגו, כרובית במזנון קינג ג'ורג', מפגש עם המון חברים בפורטר ובירת סן ברנרדוס כריסטמס ונגמר באבו כאמל במזנון אבן גבירול.
יום כיף עם אמא, אחי והחברה החמודה שלו במלון דניאל בהרצליה ליום האחרון שלי בארץ. מזג האוויר היה מאוד נחמד אלינו ואפילו השתזפתי קצת.
תם הטקס. הגעתי חזרה לניוארק והספקתי לקנות נייקד לפני העליה לטיסת המשך.
בבית חיכה לי עומר עם צבעונים צהובים ויפים, ג'ריקן ענקי של נייקד, אוכמניות ואננס. אי אפשר לומר שהוא לא מכיר אותי טוב... בתמונה - אננס טרי ואננס קטן בן חודש, לאבא. הסבר בפוסט הבא.

15.12.2014

להיאבק ברוח

השבוע החורף הגיע גם אלינו וכולם נערכו "לסופה הגדולה בעשור האחרון". מה זה אומר? מנכ"לים הורו לעובדים להישאר בבית ולעבוד משם. בתי ספר נסגרו, שקי חול הועמסו בפתחים ואנשים עמדו בתורים ארוכים לרכישת ג'ריקנים של מים. אנחנו עמדנו מהצד והיינו מאוד משועשעים מכל הפניקה המסודרת הזו של האמריקאים. בפועל? לא הפסיק לרדת גשם במשך יומיים, רוחות חזקות מהרגיל, אבל לא איזה משהו מרגש במיוחד. בתכל'ס זה די נחמד שיש תירוץ לגיטימי ועידוד מהבוס שלא לצאת מהבית ביום מאוד גשום. בהצצה קצרה לדירות השכנים נראה שכולם היו באותו מצב - מול הלפטופ, כנראה שעובדים. בסופ"ש הגשם סופסוף הפסיק אבל הטמפרטורות צנחו, לרמה שגרמה לי לתהות בקול רם "איפה הsunny California שהבטיחו לי?". ובכן, היא די סאני, אבל לא ממש חמה.
את הפוסט הזה אני כותבת מSFO, שדה התעופה החדיש והנוח של סן פרנסיסקו. כמובן שלכבוד הטיסה שלי לישראל, הגשם והערפל חזרו לבקר ויש עיכובים בהמראות. מקווה שאצליח לשרוד את המסע. כהכנה לביקור של כמעט שבועיים בארץ, הסופ"ש הזה היה בסימן "דברים שעושים/אוכלים בסן פרנסיסקו". זה כלל סלט פאפאיה, יוגה, טיול לאורך הטיילת של המפרץ, בראנץ' אמריקאי עם בייגל ושמיר ומיץ תפוזים, וכמובן, צילומים תוך מאבק ברוח.

מה לבשתי?
סווטשירט מזארה בברצלונה, כ90 ש"ח.
חצאית מהמציאות בארון של סבתא.
גרביונים מגאפ, 30 ש"ח.
נעליים של שומייקר, 420 ש"ח.
ולנושא אחר. יצא לגמרי במקרה שההשקה של הקולקציה החדשה של מדוזה וההגעה שלי לארץ הצטלבו והשתלבו. כבר כמה שנים שאני עוקבת אחרי המותג והבנות החמודות שמובילות אותו ואני תמיד נהנת להתחדש בעוד הברקה שלהן. התיקים שלהן מקבלים המון מחמאות כאן בסן פרנסיסקו ואני נהנת להיות שגרירת של כבוד של המותג בניכר(מטעם עצמי בעיקר...). לכבוד הקולקציה החדשה, הבנות מקיימות תחרות חמודה באינסטגרם. למה חמודה? כי זו לא תחרות לייקים, זו הגרלה, אז לא צריך לגייס את הסבתא, הדודה והדוד ללייקק, אפשר פשוט להצטלם ואולי לזכות בתיק מהקולקציה החדשה. יש להעלות תמונה שמתעדת את השיא שלכן ביום/שבוע/שנה האחרונה ולתייג את מדוזה @medusabrand ובהאשטג #myprimetime ואתן בפנים. בהצלחה!

8.12.2014

Coastal Road Trip

לכבוד הThanks Giving שנחגג כאן בסוף נובמבר, נסענו לבקר את המשפחה בLA. החלטנו לסוע עם הרכב ולא לעלות על טיסה של שעה, בעיקר בגלל שמחירי הטיסות בחג מטורפים, אבל גם בגלל שהחלטנו להפוך את הביקור לטיול. בLA ביקרנו כבר לא מעט פעמים ועל רוב האתרים התיירותיים שלה כבר סימנו V(ומראש אין יותר מדי, LA היא יותר וייב מאשר מוניומנט...), מה שהשאיר את הדרך אליה כמסלול טיול. חילקנו את הנסיעה לשני ימים. ברביעי בבוקר יצאנו מהעיר לכיוון Pismo Beach, עיירת חוף שנמצאת בערך באמצע הדרך בין סן פרנסיסקו לLA. נשארנו לישון לילה אחד בBest Western שהיה מוצלח(במיוחד ביחס למחיר) וכלל נוף מדהים. למחרת טיילנו קצת ויצאנו לדרך עם עצירה בסנטה ברברה ומשם להכנות לארוחת הטנקסגיבינג הראשונה שלנו.
שקיעה בפיזמו ביץ', מחצר המלון

כמו שאפשר לראות בתמונות, מזג האוויר חייך אלינו עם 28-32 מעלות(ואפס לחות!). אחרי שבועיים קרירים יחסית בעיר, שמחנו להנות מקצת חמימות ושמש לא שקרנית. אם כבר מדברים על שמש שקרנית, ניסיתי לתרגם את המונח הזה לאנגלית ולהסביר לקולגות לעבודה מה הוא אומר. יש לציין שמבחינת אמריקאים שגדלו בחוף המזרחי, מה שאנחנו קוראים לו שמש שקרנית - הם קוראים לו קיץ. אבל הם כן ציינו שיאמצו בחום את המונח, פשוט לימים שבהם יש שמש והטמפרטורה היא מינוס עשר מעלות צלסיוס. גם בטמפרטורות יש הבדלי תרבות מסתבר :)
חוף מבודד ומסלול הליכה קצר ליד המלון
הטיילת בסנטה ברברה
בכל אופן, זו היתה נסיעה מאוד קליפורנית. עצי דקל, שמש, שמיים מאוד כחולים, שמש בוהקת ביום ושקיעה אינסופית לתוך האוקיינוס בערב, היקבים היפים בהרים שמעל סנטה ברברה וסוכות המצילים המדוגמות על החוף. המדינה הזו פשוט פוטוגנית וקל להפוך לפוטוגנים כשמצטלמים בנופים האלה, או כמו שאומרים באינסטגרם - No Filter Needed.
עוד שבוע וקצת אני מגיעה לישראל, מקווה שגם היא תהיה נחמדה אליי ותקבל אותי במזג אוויר נעים.