25.12.2013

להתרגל ללשון עבר

ביום שלישי שעבר החיים שלי ושל שאר המשפחה שלי השתנו לחלוטין. בדרך הביתה, כשאחי נוהג, הלב של אבי הפסיק לפעום, וכך ברגע אחד כלום כבר לא יהיה כפי שהיה.
אבא שלי היה אדם חזק וגבוה, 1.95 מטר, אבל הספיקו כמה שניות שאחריהן גם הוא נכנע. הנחמה היחידה שהוא לא הרגיש את זה בא, לא סבל, אפילו נשאר עם חיוך קטן על הפנים השלוות שלו. הספקתי לדבר איתו עשר דקות לפני שזה קרה. לדבר על טופס למס הכנסה. וגם בתחילת הנסיעה מחיפה דיברתי איתו. על הא ועל דא. היינו מדברים המון, הוא היה הכותל שלי, העמוד החזק בחיים שלי, אבל עכשיו הוא הלך.
הוא אפילו הספיק לצלצל לאמי, כדי שתוציא את סיר המרק מהמקרר, הוא תכנן על ארוחת ערב, לא היו לו תוכניות לעזוב אותנו ככה פתאום בגיל 50, אבל מישהו החליט אחרת.
אבא שלי היה איש מקצוע נדיר בתחומו, מהנדס חומרה מוכשר מאוד שאנשים עלו אליו לרגל לעצה ופתרון. בשמונת החודשים האחרונים הספיק לתכנן ולסיים 16 כרטיסים שהשאיר אחריו עובדים לגמרי(לאלו מבינכם שלא מגיעים מהתחום, מדובר בעבודה של שלושה אנשים למשך שנתיים לפחות). חבר של אבא אמר שכנראה שביום שלישי היתה בעיית חומרה חמורה ביותר שם למעלה בשמיים, אז היו חייבים להביא מומחה בדחיפות.

הוא היה אדם צנוע מאוד ומאוד אהב ללמד. במהלך השבעה פגשנו לא מעט תלמידים שלו ואנשים שהיה להם לחונך. שמענו סיפורים מרגשים על אדם מוכשר שבכל זאת נשאר עם נשמה של ילד שובב.
אבא (מצד שמאל) עם אחיו הגדול בלשכת הגיוס
 עם אמא ביום חתונתם. הוא בן 19 והיא בת 18, אני נולדתי שלוש שנים לאחר מכן.
החינה של אבא ואמא

החלטתי לפרסם כאן את ההספד שכתבתי על אבא שלי, דוד, כדי שגם מי שלא הכיר אותו, יוכל קצת להכיר ולהצטער שלא יצא לו לפגוש אותו, כי אבא היה נכנס לאנשים ללב. היה...

אבא,
אני לא חושבת שהמילה הזו מקפלת לתוכה את סכום כל הדברים שהיית בשבילי, בשבילנו, בשביל כל מי שסבב אותך בחיים.
כי בואו נודה באמת, אבא שלי תמיד היה קצת אבא של כולם.

חלקכם מכירים אותו כאבא קונדסון, שזורק טושים על חברים באמצע ישיבות, כדי שיהיה קצת יותר מעניין, או נועל קולגות במשרד, כי לפעמים המשרד הוא קצת מגרש משחקים. אנחנו נזכור לעד את הנסיעה לאילת שכללה שלושה שירים בריפיט בפול ווליום. כי כשאבא נדלק על שיר, הוא חורש עליו.

חלקכם מכירים אותו כאב רוחני מקצועית, שתמיד שמח לענות על כל שאלה, עם כמות סבלנות שאפילו למאמא תרזה לא היתה. שהיה חד כתער ומוח חד עוד יותר, בעל לשון מושחזת,שתמיד היה לו חשוב להיות החבר של כולם, לא הבוס הגדול. הוא שנא לבקר אנשים מקצועית, אבל כשאמר, מעולם לא טעה. כי אבא לא טועה. אף פעם!
במהלך הלימודים לתואר של אור ושלי, ידע לעזור לנו עם אינטגרלים ומיני אסונות, למרות שאפילו תואר ראשון אין לו. 

חלקכם מכירים אותו כאב סמכותי, כזה שיודע הכל ואפשר לפנות אליו בכל נקודה והוא ידע לתת את התשובה הנכונה. החל מהמתכון המושלם לחמין ועד איך יודעים האם הבעיה היא בקרבורטור. בשבת האחרונה נתן לי את המתכון. הוא לא היה מאמא מרוקאית טיפוסית ששומרת מתכונים לעצמה וחלק בשמחה. ובכל זאת, יש המון טעמים של בית, של אבא, שהלכו יחד איתו.

בשבילנו היית כל אלה יחד, אבא, דנונה. רגעי שטות מעורבבים עם רצינות, המון אהבה וגם כעס מידי פעם, מותר להודות. אבל תמיד ידענו שיש על מי לסמוך, שיש לנו אבא גדול וביריון שבשתי ידיו בנה עסק מצליח, שחי באהבה גדולה עם אמא, שמגיל 17 לא מכירה את עצמה בלעדיו, וגידל ילדים שבאו מהאהבה הזו.
אבא גבוה שבלי סולם יגיע עד לשמיים. 
והנה, הגעת. 

כל המשפחה יחד, אחי אור בבטן של אמא, אני בת שלוש
כמה ימים אחרי הלידה של אחי, אור.
 אבא איתי ועם אור.
ופתאום חוזרים לשגרה מאוד שונה... תחבקו את אבא שלכם, וגם את אמא.

9.12.2013

A New Toy

לפני כמה חודשים העדשה של סיגמה התחילה לעשות לי צרות. לא התפקסה בחלק מטווח הזום שלה וכשכן היתה מוכנה להתפקס, היא עשתה זאת עם הרבה רעש וצלצולים. אני מסוג האנשים שעושים ביטוח ומרחיבים אחריות על מוצרים וכך גם על העדשה הזו. קניתי תעודת אחריות מורחבת של MACK וקיוויתי שלא אצטרך להשתמש בה.
החיסרון של האחריות הזו היא שצריך לשלוח את העדשה למעבדה בחו"ל, מה שאומר שעד שמקבלים תשובה או את העדשה בחזרה לוקח לא מעט זמן ואני, לא נפרדת מהמצלמה ליותר מיומיים, אז לחודשיים? אז דחיתי את השליחה לטיפול עד שרצה הגורל ודווקא בחופשה בברצלונה מנוע הפוקוס שבק חיים לחלוטין וניתן היה לצלם רק בפוקוס ידני. באסה.
חזרתי לארץ והבנתי שאין ברירה. את העדשה של סיגמה שלחתי למעבדות של MACK והגיעה העת לרכוש את העדשה שמחכה בקנה כבר לא מעט זמן. עדשה קבועה, 50 מ"מ של ניקון. מעולה לפורטרטים ומוציאה תמונות חדות מאוד. נהנתי להשתעשע איתה בחוף הים כמה ימים אחרי שרכשתי אותה וגם בחצר אצל ההורים. אני ממש מצפה לימים פחות מעוננים בכדי לצאת ולצלם קצת ברחובות תל אביב.
בינתיים קיבלתי עדכון מMACK שהעדשה גמורה ובתמורה אקבל החזר כספי הגיוני ביותר שמכסה את עלות העדשה חדשה ומשאיר עודף. תמורת 150 ש"ח, אני יכולה לומר בביטחון מלא שהכיסוי שווה ביותר. החוויה שלי היתה מוצלחת מאוד.
ולסיום, נעליים! מי מאיתנו לא מחבבת אותן ומי מאיתנו לא התמודדה עם זוג כל כך יפה שגורם לך לסבול. ההרצאה הזו של הגילדה נשמעת מאוד מעניינת וזו בדיוק הסיבה שאני לא סתם ממליצה, אלא גם הולכת. הכניסה חינם ולפי מה ששמעתי המרצה מאוד מעניינת.

4.12.2013

המלבישה

בתקופה האחרונה התחלנו לצפות בסופרנוס, ממש מהתחלה. השתלטות תוכניות הזמר על הטלויזיה הצריכה מאיתנו למצוא משהו לבהות בו מדי פעם. הסדרה שודרה לראשונה כשעוד הייתי בחטיבה, לא לגמרי קהל היעד ולכן בזמנו לא צפיתי בה. יצא לי לצפות בכמה פרקים ממנה כשהייתי בתיכון, אבל לא הבנתי אותה כל כך.
עכשיו מדובר כבר בסוג של התמכרות ופתאום גם תת המסרים בה הרבה יותר גלויים לעיני. החלק המרתק ביותר לטעמי הוא דווקא המלתחה של הדמויות. כשרוצים לגרום לטוני, המאפיונר שהולך לפסיכולוג, להראות קשוח, מלבישים אותו בג'קט עור שחור ומצמידים אליו סיגר. בסצינות שבהן מנסים לגרום לאמריקאים להזדהות עם הדמות ולשוות לו all american look, מלבישים אותו בפולו ומכנסי חאקי, ושולחים אותו לקאנטרי קלאב או למנגל בחצר, כי אין יותר אמריקאי מזה.הבגדים של מדו סופרנו כבר מזכירים את החלקים הממש גרועים של הניינטיז. עם שרשראות הקולר הלא מחמיאות בעליל, הג'ינסים חסרי הצורה שיגרמו אפילו לישבן של מרינה קבישר להראות כמו טנק וכמובן, שפתון בצבע חום זוועות.

אני חושבת שבמיוחד בארץ, אנשים פחות חושבים על מה שהם לובשים ומה זה אומר עליהם, מה הם מנסים לשדר לסביבה לגבי עצמם. אם נשים לרגע בצד את עניין האסתטיות של הבגדים, כי מהבחינה הזו כן חל שיפור, אני חושבת שבארץ בימינו "מתלבשים" הרבה יותר מפעם. אם בעבר ג'ינס היה פריט לגיטימי ללבוש לחתונה, גם עבור נשים, היום כמעט ולא רואים נשים בג'ינסים באירועים וגם הגברים מתאמצים ונפרדים ממנו לערב אחד.

זו לא הנקודה שלי. הנקודה שלי היא שאיפשהו בתהליך שיפור הלבוש אבדה הזהות. רוב האנשים מתלבשים אותו הדבר, כמעט ללא טאצ' אישי. גם הנערות שניכר כי "השקיעו" במראה, נראות בסופו של דבר כמו אוסף שכפולים - סקיני ג'ינס צבעוני, סטרפלס בצבע אחיד, עקבי ענק שהן מדדות עליהם בקושי, שיער מגוהץ למשעי ואיילנר בעובי שלא היה מבייש את איימי וויינהאוס. ושלום לאינדווידואליזם. כשצופים בסדרת טלויזיה עם מלבישה טובה, רואים איך הדמות באה לידי ביטוי במכלול של דברים שלאו דווקא קשור לשחקן ומתבטא בלבוש ובסטיילינג. מצד שני, בגוסיפ גירל היו תלבושות מרהיבות, אבל מלבד בלייר וצ'אק לאף אחת מהן לא הייתה אמירה אמיתית שקשורה לאופי הדמות.
אני לא יודעת אם יש לי פואנטה, אבל אני מניחה שמה שאני מנסה להגיד זה שקצת חסרה לי תעוזה במינון נמוך מצד אנשים שטוענים שהם מכורים לאופנה(אני לא חושבת שהיתה בחורה אחת באודישנים לתוכניות הזמר השונות שלא אמרה משהו לגבי חיבה לאופנה ורובן נראו כמו שכפולים של קודמותיהן). יכול להיות שזר יאמר דברים זהים גם על צורת הלבוש שלי, אבל בעיני כן יש סגנון מסויים שעומד מאחורי הפריטים שיושבים אצלי בארון וגם אני מנסה מדי פעם לשבור את השגרה עם פריט או שניים "מעניינים" קצת יותר, כמו הסנדלים האלה למשל.
מה לבשתי?
חצאית מגאפ לפני כמה עונות, 140 ש"ח.
גופיה מH&M בסייל לפני כמה עונות, 30 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב, כ180 ש"ח.
גרביונים מקלזדוניה בברצלונה, כ20 ש"ח.
ג'קט ממנגו בברצלונה, כ420 ש"ח.

28.11.2013

ג'ינג'ר*

*הפעם כן באמת ג'ינג'ר...

עוד שבוע חלף לו ושוב לא עדכנתי את הבלוג כפי שתכננתי למרות ששני אאוטפיטים מצולמים ממתינים לפרסום, אבל הפעם היה לי תירוץ טוב. הייתי חולה. ה"כמו שפעת, זה ויראלי, אין מה לעשות תשתי תה ויעבור" הגיעה גם אליי. לשם שינוי דווקא ניצחתי אותה די מהר, אז כנראה שבכל זאת המערכת החיסונית שלי התחילה לעבוד קצת יותר טוב.
הפעם החלטתי לדבוק אך ורק בתרופות סבתא ופתרונות טבעיים ולוותר על כל כדורי הקולד למיניהם שרק מייבשים לי את המוח וגורמים לי לסינוסיטיס. שורש ג'ינג'ר היה חברי הטוב ביותר השבוע והצטרף לכל משקה או מאכל(ברצינות, במרק, ברוטב לסלט, הכל רק ג'ינג'ר ג'ינג'ר ג'ינג'ר). אל דאגה, עדיין לא הפכתי לרוחניקית מחבקת עצים שלא מאמינה ברפואה המודרנית, אבל מידי פעם עדיף לחזור לשורשים, ליטרלי(סטגדיש!) ולטפל בעצמך בדרכים הפשוטות שעבדו פעם.

התמונות בפוסט צולמו לפני כמעט שבועיים, מאז בעיקר התחמם ללא שום אפיק לחורף שנע לכיוונינו, מה שהופך את ההשקעה בג'קט עור לכדאית ביותר. יש לי תחושה שיקח זמן עד שנשלוף את המעילים מהארון. הוא בכל מקום, העור השחור הזה, אבל מאז שרכשתי אותו בברצלונה אני מבינה למה. הוא מוסיף אדג' לכל אאוטפיט פשוט, הוא מתאים ממש להכל והוא מחמם בדיוק במידה הנכונה. את שלי רכשתי במנגו בברצלונה ולאחר החזרי מס העלות הסופית היתה 420 ש"ח. כנראה שבארץ לא הייתי מוצאת משהו שמתקרב למחיר הזה מעור אמיתי.
מה לבשתי?
שמלה מH&M בסייל קיץ, 30 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה, כ20 ש"ח.
מגפונים מיריד זוגות בחורף שעבר, 500 ש"ח.
ג'קט ממנגו בברצלונה, כ420 ש"ח.
טבעת פרח מאטסי וטבעת זהובה מיריד אקססוריז לפני כמה שנים, 15 ו25 ש"ח בהתאמה.
הייתי די מרוצה מהאיפור באותו הערב, אז הנה קלוזאפ שבדרך כלל לא מופיע כאן:
סופ"ש נעים ובריא לכולם!

19.11.2013

Barcelona - Take 2

כפי שציינתי בפוסט הקודם, לפני קצת יותר משבוע חזרנו מסופ"ש נעים בברצלונה. גם הפעם בחרנו לישון באותו המלון שבו ישנתי בנסיעה הקודמת שהוכיח את עצמו שוב כמוצלח. מזג האוויר היה מצויין, 20-24 מעלות במהלך היום ובערב הטמפרטורות ירדו ל18-20, ממש לא משהו שדורש מעיל כבד או אפילו סוודרים. הגשם ריחם עלינו ולא קפץ לביקור במהלך שהותנו, מה שהפך את הטיול למושלם.
מתוך ארוחת הבוקר המוצלחת במלון H10 Itaca

עדכונים טכניים
כרטיסיית T10 ל10 נסיעות במטרו באזור המרכז עולה כעת 9.8 יורו. אנחנו קנינו במהלך הטיול שלוש כרטיסיות לשנינו(אפשר להעביר את אותה הכרטיסיה פעמיים בכל נסיעה, כך שזה יוצא נוח ומשתלם גם לזוג) וזה הספיק לנו(נותרו 4 נסיעות בכרטיסיה האחרונה, אבל מאחר ונסיעה בודדת עולה 2 יורו, ברגע שיש יותר מ5 נסיעות, כבר עדיף לקנות כרטיסיה).
הכניסה לאזורים מסויימים בפארק גואל עולה כסף ומדובר בדיוק באזורים המתויירים(אלא מה). העלות לא כזו גבוהה, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר באתר תיירות, אבל מה שאותנו ביאס היא העובדה שהכרטיס הוא לכניסה בשעה מסויימת לאזורים המגודרים(המרפסת עם הספסלים היפים ולמבנים בכניסה). יצאנו קצת שאננים ולא חשבנו בכלל שיהיה שינוי בפארק ופשוט נסענו לשם וכשהגענו מצאנו את התור, הגדרות וההמתנה. אפשר לרכוש כרטיסים במקום בעלות של 8 יורו לאדם או לרכוש אונליין בעלות של 7 יורו לאדם. קחו בחשבון שאם אתם מעדיפים להיות ספונטנים ולא לרכוש אונליין אלא במקום, בכדי לא להתחייב לתאריך ושעה, יש סיכוי לא רע שתגיעו ותאלצו להמתין לשעת הכניסה שלכם. אנחנו הגענו ב11 בבוקר, אבל השעה הקרובה הפנוייה היתה 12(לשעות 11 ו11:30 הכל התמלא), אז טיילנו קצת בפארק באזור החינמי, צפינו קצת בהופעה של The Mananers וחזרנו למטה ב12.
ביום ראשון רוב החנויות סגורות. הקניון היחיד שפתוח באזור מרכז העיר הוא המרה מגנום ויש בו לא מעט רשתות מוכרות. קחו בחשבון שמאחר שזה המקום היחיד שפתוח, הוא מאוד מאוד עמוס. גם השוק סגור ביום ראשון ולכן אם תכננתם לקנות משהו הביתה, תעשו זאת לפני יום ראשון.

אוכל - שלוש המלצות ואזהרה
אקדים ואומר שאני מתנצלת בפני הצמחונים/טבעונים שקוראים את הפוסט הזה. בברצלונה אוכלים בשר והרבה ממנו. שמעתי שיש פה ושם מסעדות צמחוניות בעיר, אבל ברוב המסעדות שאנחנו ביקרנו בהן המנות הכילו פירות ים או בשר מסוג כלשהו. נהננו מאוד מהאוכל בטיול כי אפשר לאכול לא רע בכלל בתמחור סביר יחסית(יותר זול מטאפאס אחד העם למשל).
אחזור על ההמלצה הקודמת על לוליטה טפריה. עברה שנה והמסעדה עדיין מוצלחת מאוד. העיצוב שומר על קו אחד ונעים לשבת שם(בלא מעט מהטאפאסים יש אווירת תקתוק, כאן קצת פחות). מנה מצויינת שניסינו ונשמעת פשוטה למדי להכנה בבית היא מנה של ביצת עין עם פטריות כמהין, שמן כמהין ופרוסות נקניק חזיר ספרדי(Jamon Iberico). אי אפשר לתאר עד כמה הטעמים האלה השתלבו נהדר יחד. מנה מצויינת שגרמה לנו לנגב את הצלחת לשאריות. הפטאטאס של לוליטה נשארו גם הפעם הכי טעימים בטיול.

חזרנו גם לטאלר דה טאפאס ברובע הגותי שהפתיע לטובה והיתה יותר מוצלחת מאשר הביקור הקודם(יכול להיות שתלוי בבחירת המנות). מומלצות מנות האספרגוס, הפטריות, הצ'וריסוס ברוטב פפריקה והקלאמרי.
מסעדה מוצלחת במיוחד שהגענו אליה דרך tripadvisor היא Bambarol. אמנם מדובר במסעדת טאפאסים, אבל האווירה היא דווקא של מסעדה רגילה, עם טפטוף בקצב איטי של המנות ואווירה רגועה יותר. החיסרון היחיד הוא האקוסטיקה הלא מוצלחת, אבל אם לא יושבים לידכם קבוצה קולנית מדי זה לגמרי נסבל. נהננו מאוד מהארוחה שם והמלצרים היו ממש סבלניים ואדיבים. מומלץ בחום.
וכעת לאזהרה. שמענו וקראנו המון המלצות על טאפאס 24 וממש התאכזבנו. תמחור מאוד גבוה ביחס למנות מיניאטורה(גם בקנה מידה טאפאסי), מנות לא כאלה מיוחדות או טעימות(המון המון שמן), מלצרים חסרי סבלנות או רצון לעזור בבחירת המנות ואווירת "יאללה, תסיימו כדי שנוכל לדפוק את הלקוח הבא". יצאנו מהמקום בתוך 20 דקות אחרי שאכלנו 4 מנות(שהגיעו בערך יחד) ושתינו בירה. לוותר.

כל התמונות בפוסט צולמו באמצעות iPhone 5, העדשה של המצלמה התחרפנה במהלך הטיול והאייפון הציל אותנו.
המלצות נוספות ופרטים נוספים תוכלו לקרוא בפוסט המלצות הקודם לברצלונה(שם תהנו גם מתמונות של העיר ולא רק של אוכל)

17.11.2013

מסופ"ש לסופ"ש

בשני האחרון, בשעות הערב, נחתנו חזרה מסופ"ש נעים בברצלונה. בפעם שעברה ביקרתי בעיר לפני כמעט שנה, אבל עם חברה ולא עם עומר והחלטנו שהגיע הזמן שגם עומר יפגוש את העיר החביבה הזו. בפוסט הזה לא אכתוב יותר מדי על הטיול מכיוון שאני שומרת את הטיפים הנוספים שלי לפוסט ברצלונה נפרד.

כשהשבוע מתחיל ביום שלישי, הוא עובר מאוד מהר. כך יצא שבלי ששמנו לב, שוב הגיע סוף השבוע. זה היה סופ"ש רגוע מאוד שכלל אוכל טבעוני בבית(כי אכלנו יותר מדי בשר בברצלונה וצריך לאזן), מפגש עם חברים במסעדה ובים, בהייה בסופרנוס ומנוחה מהשבוע הקצר שבכל זאת הצליח לעייף את החצי השני.
את האאוטפיט הזה לבשתי לבראנץ' ספונטני עם ההורים של עומר שקפצו לביקור ולקחו הפסקה ממטלות השיפוץ המאסיבי לביתם. המכנסיים המוצלחים האלה הצטרפו למלתחה שלי במסגרת מכירות הסגירה של רוס אובטה והם שייכים דווקא לקולקציית החורף האחרונה שלהם ולא לקולקציית הקיץ. הם עשויים משי ובעלי גזרה מחמיאה ומעניינת בו זמנית(עם הזמן למדתי שמדובר בשילוב קשה להשגה). שלפתי אותם מהארון לכבוד הנסיעה לברצלונה ומאז לא כל כך מתחשק לי להיפרד מהם.
מה לבשתי?
חולצה מלפטיז בברצלונה, כ40 ש"ח.
מכנסיי משי של רוס אובטה, 250 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה, כ25 ש"ח(מוצלחים ומומלצים).
נעליים של אירוסולס, 300 ש"ח.
עגילים של מיכל נגרין לפני מעל עשר שנים.
משקפי שמש של אירוקה, 120 ש"ח.