30.6.2010

בהיר

בשבוע הקרוב ההשתלטות העוינת של המונדיאל תגיע לשיאה, או כמו שהחבר תיאר את זה "תשמעי, החל משמינית הגמר הכל נהיה יותר אינטנסיבי וקריטי". אני לא מתווכחת עם קריטי... כל עוד לא נידבו לי את האייפון לצפיה במונדיאל כשאנחנו מחוץ לבית זה אומר שמדד השפיות נשמר.

לפחות לכבוד לילה לבן מחר אין משחקים ואפשר לצאת ולהנות מהעיר. התוכנית המקורית שלנו היתה ללכת להופעה בבננה ביץ' של מוש בן ארי ורוקפור ואחריה ללכת לראות סרט על הג'ירפות (הלהקה, לא החיה) בסינמטק. אבל! קרה מקרה, רוקפור הוחלפו באברהם טל. מוש ואברהם עשו עליי רושם של בחורים חביבים ביותר, אבל הופעה של שניהם יחד נשמעת לי קצת מעיקה. דווקא התחשק לי רוקפור(הלהקה, לא הגבינה), חבל.
היום התפרסם בידיעות אחרונות שכדי להפגין בכיכר רבין צריך לשלם כסף לעירייה. בהתחלה זה היה נשמע לי תמוה, אבל כשקראתי את הכתבה הבנתי שבסופו של דבר מדובר באקט שהוא לטובת התושבים(למרות שהכתב המשיך עם הקו התמוה). הפגנות, במיוחד בסדרי גודל של ההפגנות בכיכר, עולות כסף לעירייה: מבחינת תאורה, ניקיון בכל האזור, המים במזרקה ואפילו בלאי המדרכה בכיכר. אין שום סיבה שתושבי העיר יסבסדו את עלות ההפגנות האלה. התמחור של העירייה נשמע מאוד גבוה ומופרז, אבל אי אפשר לשפוט זאת על רגל אחת. עדיין לא הצלחתי לגבש דעה בנושא, כי מצד אחד, זה חשוב שיהיה ניתן להפגין ללא כל עלות. מצד שני, הפגנות בכל זאת עולות כסף לרשות המקומית, מי צריך לשאת בעלות הזו?
ובמעבר חד לגמרי...
היו לי כל מיני פעילויות שקשורות לבלוג בשבוע האחרון אבל אני לא יכולה לעדכן עדיין. התמונות כאן צולמו במפגש שכזה שבו נכחה גם נעלולה. הייתי חייבת לנצל שוב את יכולות הצילום המרשימות שלה, את התמונות כאן היא צילמה.
מה לבשתי?
חולצה ממנגו, 100 ש"ח.
חצאית מגולף שהצרתי קצת כדי שתעלה קומה, 75 ש"ח.
סנדלים מגולף בשנה שעברה, 75 ש"ח.
שרשרת פנינים מג.ר.א.ס, מתנה מביני וטיפ ליומולדת שנה שעברה.
משקפי שמש של איב סאן לורן, 200 ש"ח באירוקה לפני שנה וחצי.

28.6.2010

לחסוך או לחרוך?

בעולם האופנה של ימינו, עת שילטונו של האינטרנט ביד רמה, כולם מקבלים "השראה" מכולם. אנו כקונות, צריכות להשתמש בזכות שניתנה לנו על ידי הדמוקרטיה, לבחור! לבחור בין ההשראה למקור. בין לחסוך או לחרוך את כרטיס האשראי, חשבון הבנק וכל מה שעומד בדרכם.

אני לא אחת שמדברת באוויר בלי לתת דוגמאות בשטח, אז להלן הממצאים:
מצד שמאל, לחסוך:
סנדלים - אלדו, 45 דולר.
שמלה - אסוס, 36 פאונד.
שרשרת - אסוס, 20 פאונד.

מצד ימין, לחרוך:
סנדלים - אלקסנדר מקווין, 468 פאונד.
שמלה - אלכסנדר מקווין, 1612 פאונד.
שרשרת - ABC, 208 פאונד.

והשיקלול הסופי:
כ-500 ש"ח או כ-13,000 ש"ח

27.6.2010

שבת אחה"צ

אתמול בצהריים התחשק לי ללכת לאכול יוגורט בכיכר. כדיברתי על זה עם החבר ב17:00 הוא אמר שאין בעיה. כשב18:00 שאלתי מה קורה, הבנתי שיש משחק כדורגל שהוא מסרב להודות שהוא רוצה לראות. במקרה בדיוק ביני צלצלה והחבר קפץ ואמר "תלכי עם ביני, שיהיה לכן קצת זמן איכות". אני חושבת שהמונדיאל מייצר המון זמן גיבוש עם החברות. אני לא יודעת למה בעצם. אני לא מרגישה שהחבר ואני עושים ה-כ-ל יחד. יש לנו את העיסוקים שלנו יחד ובנפרד. אבל כנראה שהמונדיאל מייצר לו יותר עיסוקים בנפרד מהרגיל. במיוחד החל משמינית הגמר שבה עוברים לצרוך כדורגל החל מ17:00 אחה"צ.

אני נגד כל המכתבים הלא מצחיקים האלה שמועברים במייל ובפייסבוק, בהם מודעים על השתלטות עויינת על המסך. זה פשוט לא מצחיק אותי ואין בכך שמץ של אמת. רוב הגברים לא הופכים את הבת זוג לשפחת בירה ופיצוחים, רובם כן מתחשבים ומשתדלים לעשות חלוקה הוגנת על הסלון. אלה שלא? פשוט לא ראויים לחלוק את חייהם עם אישה.
אז אתמול בזכות המונדיאל היה לי אחה"צ נחמד עם ביני שכלל בינוני בYogo עם פטל, תותים, אננס, מנגו וקצת דבש. יאמי! היום כבר נצא לראות את המשחק בחוץ. מזל שיש לי אייפון ואני יכולה להעסיק את עצמי בזמן המשחק. אתם חושבים שאם ישראל היתה משחקת במונדיאל זה היה יותר מעניין את פלח האוכלוסיה שמורח לק?
מה לבשתי?
בשבת אחה"צ לבשתי משהו אחר לחלוטין, אבל שכחתי לטעון את הסוללה של המצלמה, אז התמונות כאן הן דווקא משישי בערב, כשהעברנו ערב רגוע אצל חברים בנהריה.
את השמלה הזו קניתי במנגו לפני כחודש וחצי, תמורת 160 ש"ח. אהבתי מאוד את הגזרה המחמיאה והגוון הקייצי והיפה. גם החבר ממש אהב אותה ובכל פעם אני לובשת אותה(קרה 3 פעמים עד עכשיו) הוא מחייך מאוזן לאוזן, מה שמסב לך אושר, ע' שלי :)
שילבתי אותה עם טבעת שנקנתה בדוכנים באוניברסיטה(3 ב5 ש"ח בלבד), צמיד מתכת משוק הכרמל(10 ש"ח) וסנדלים סופר נוחים של סטיב מאדן מהקיץ שעבר(240 ש"ח).
שבוע טוב!

24.6.2010

בשמלה אפורה ובלי צמות

הגב מתחיל להראות סימני התאוששות. לא יודעת מה גרם לו להרים ככה את ראשו, אבל הגב התחתון הודיע ביום ראשון שהוא כאן, רוצה יחס ועכשיו, כמו ילד בן 3 שאמא לא קונה לו את הבקוגן החדש. אז אחרי יומיים בבית שבהם גיליתי שיש לי שכן שמנגן על תופים(ולא עושה את זה בצורה מוצלחת במיוחד), שינעתי אתם עצמי לרחובות, אל ההורים. כי כשחולים נוסעים להורים. זו אחת מעובדות החיים.
מכל התרחשויות השבוע, שכחתי להעלות תמונות מיום שישי האחרון, בו המשכנו שלא לחגוג לחבר יומולדת. יצאנו לפאב/דאנס בר תל אביבי כלשהו עם כל החברים. לפני כן נפגשנו כולם בבית שלנו, נשנשנו נשנושים ואת העוגה שפרי הכינה, שוקולד פאדג' בראוניז עם שבבי שוקולד לבן, מתכון של קרין גורן.
גם יפה וגם אופה!הייתי כל כך עמוסה בשבוע שעבר שלא הספקתי לחשוב יותר מדי מראש על "מה אני אלבש" לשישי בערב. בערב, בין כל ההכנות והאורחים מנהריה, יצא שנכנסתי למקלחת ב8 בערב, כשהאורחים הוזמנו ל... 8 בערב. מזל שאף אחד לא מדייק. יצאתי מהר מהמקלחת(הכל יחסי בחיים, מהר שלי זה 10 דקות) ופתחתי את הארון. מהזוית הציצה עליי השמלה האפורה מאסוס. שלפתי, לבשתי ונזכרתי כמה שהיא מחמיאה. מדהים איך הגזרות שלהם מוקפדות ומחמיאות מאוד לגוף הנשי. אני די מרוצה מהקניה הזו, כי זו שמלה שמתאימה לחורף ולקיץ, בהינף ג'קט וגרביון.
כאן שילבתי אותה עם הסנדלים הנחשקים מטוגו, צמיד מדיווה תמורת 20 ש"ח, שעון של DKNY וזהו.ואחת קטנה, לפתוח את הסופ"ש בחיוך:
חובה לחגור, גם עוגה מאחור

22.6.2010

מציאס

כולנו אוהבות לקנות בזול, לא?
בשישי הקרוב תתקיים בנחלת בנימין מכירה של בגדים ואקססוריז שבה הכל יעלה גג 50 ש"ח. המכירה תכלול פריטים חדשים ויד שניה, לנשים ואפילו לגברים.
לאירוע נבחר שם מקורי ומתאים : א-גרויסע מציאה. את המכירה מארגנת רוני כהן, אחת מהצמד שמביא לנו את הפלסטיק שוק מספר פעמים בשנה. את רוני תוכלו לראות באירוע וגם כאן בתמונות, מדגמנת פריטים שיוצעו למכירה.
האקססוריז נראים עדכניים ומשובחים ורק בשבילם שווה לתת קפיצה. מקווה שאחלים עד יום שישי ואוכל לבקר(הגב שלי עושה לי בעיות, נו נו נו!).
פרטים מדוייקים:
יום שישי, ה25.06, בין השעות 11:00 עד 18:00, ב"קאסימה פופו", נחלת בנימין 23, לקראת סוף הנחלה.
הכניסה חינם.

21.6.2010

עדכונים מהסופ"ש האחרון

אני חולה בבית היום, אז זה זמן טוב להעלות פוסט לבוש סופסוף.
בסופ"ש האחרון התארחו אצלנו זוג חברים מחמישי בערב ועד לשבת בבוקר. הסיבה הלא רשמית היתה חגיגות יום הולדת מאוחרות לחבר(שמסרב בתוקף לחגוג יומולדת וטוען שסתם נפגשו כולם).
בחמישי יצאנו לטפאו. התכנון המקורי היה לטפאו ת"א, אבל לא היה מקום(כבר ביום שני לא היה מקום ליום חמישי, מקום מבוקש), אז הזמנו לטפאו הרצליה. הקדמה קצרה למי שלא מכיר את הטפאו. מסעדת טפאסים עם מנות מדוייקות וטעימות מאוד. מבחר הטפאסים גדול במיוחד, ישנן לפחות 30 מנות בתפריט, אם לא יותר. המחירים לא זולים במיוחד, אבל גם לא מאוד יקרים, כ120 ש"ח לאדם כולל איזה משקה אלכוהולי וקינוח שנחלק. אבל, החסרון הגדול של הסניף התל אביבי תמיד היה מבחינתי השירות. אני לא יודעת למה, אבל המלצרים שם נרגנים וחמוצים, תמיד. הם גם מפספסים מנות ללא הרף והשירות בכלליות לא משהו. אז למה לחזור לשם אתם אומרים? כי האוכל באמת מעולה והאווירה שם נעימה. כשהזמנתי את המקומות בהרצליה שאלתי את המארחת בחצי צחוק האם לפחות אצלם המלצרים קצת שמחים יותר לחיות, היא צחקקה ואמרה שאומרים להם שהם טובים יותר מסניף ת"א. טוב, המארחת צדקה מבחינת הנחמדות, הם אכן יותר נעימים, אבל היו בלבולים עם המנות ועם המרכיבים שלהם(שאם כבר למדתם להכיר אותי ואת החבר, אתם יודעים שזה אישו רציני...).
אבל למרות הכל מאוד נהננו, האוכל היה מצויין כרגיל(אף פעם לא נפלנו במנות שם), המוזיקה מצויינת וגם החברה לא רעה.
אני חושבת שזה מקום בילוי נחמד לקבוצת חברים שרוצים לשבת ולשתות וגם לנשנש קצת על הדרך. יכול להיות שלגברים לא כדאי להגיע לשם רעבים, כי זה ירוקן להם את הארנק...
מה לבשתי?
שמלה ניאונית מזארה שנקנתה בסופעונה שנה שעברה תמורת 70 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב.
תיק מגולף, 50 ש"ח.
טבעת שחורה מאטסי, 15 ש"ח.
צמיד כסוף משוק הכרמל, 10 ש"ח.
ידיים-לק אדום-כתום מארה"ב, 5 ש"ח.
רגליים-לק אפור של אורלי, 20 ש"ח בסופר פארם.
ובפינה לשיפוטכם, הקסדה של אלון. אנחנו כל הזמן מנסים להבהיר לו שקסדה עם פרחי הוואי ונצנצים בכסף היא לא בדיוק דבר גברי, ואלון הוא גבר מסוקס. מה דעתכן/ם?


20.6.2010

גמדים וענקים בחסות OPI

OPI החליטו לארגן לעשר בלוגריות משחק גמדים/ענקים קטן ונחמד. נעלולה לקחה על עצמה את הניהול וכך יצא שכל אחת קיבלה מייל ובו הודעה מי הגמד שלה ועבור מי היא הגמדת.

איך זה עובד?
כל גמד בוחרת עבור הענק שלה את גוון הלק שלטעמה יתאים לה. הענק שלי היא More4Me. הגמד שלי היא חן מThe closet.

תהליך הבחירה שלי:
התחלתי בלגשת לאתר של OPI. אתר מאוד נוח, ניתן לצפות בכל הגוונים שהחברה מציעה בעמוד הזה, הגוונים מסודרים בצורה מאוד נוחה ובכלליות, כל אחת יכולה למצוא את עצמה בפלטת הגוונים שלהם, כי יש שם פשוט הכל.
משם פתחתי את הבלוג של הענק שלי, כדי לקבל קצת השראה. היה קצת קשה לבחור גוון מתאים למישהי שאני לא מכירה וגם לא יודעת מה הטעם שלה, כי הבלוג שלה הוא לא בלוג תמונות אישי כמו שלי, אבל הצלחתי לדעתי לקבל כיוון וצימצמתי את המבחר העצום לידי 3 גוונים אפשריים.
מכאן פניתי לחפש באינטרנט איך הגוונים האלו נראים במציאות, וזה המקום להודות לכל בלוגי הלק באשר הם, הקלתם על חיי :) הלקים של OPI כל כך פופלריים ונפוצים שמנוע החיפוש של גוגל כבר יודע להשלים לבד את השמות של הלקים...

אלו שלושת הגוונים שבחרתי ומתוכם יגיע הזוכה שיקשט(בהנחה שהיא תאהב את הבחירה) את אצבעותיה של More4Me

Parlez Vous OPI
Funky Dunkey
Rumple’s Wiggin’
התמונות לקוחות מכאן ומכאן.

הבחירה הסופית היא Rumple’s Wiggin’, למה? כי הוא סולידי, אבל לא סולידי כמו Parlez Vous OPI, והוא מיוחד ומשוגע, אבל לא כמו Funky Dunkey. לדעתי הוא משלב בין העולמות ויהיה תוספת מצויינת לכל חובבת לקים מצויה.
מקווה שבחרתי טוב!

17.6.2010

פלסטיק לבן וFashion Loca-l

במסגרת פלסטיק לבן שיערך בתאריכים 1-2/07/2010, יתקיים סלון הבלוגריות. מספר בלוגריות אופנה הוזמנו להקים דוכן משלהן ולקיים בו פעילות כרצונן. כפי שאתם מבינים, נענתי להזמנה בחיוב ובחיוך :)

הפעילות שאני מתכוונת לקיים תיקרא "בלוגרית ליום אחד" וכשמה כן היא, העוברות ושוות(וינק וינק...) יוכלו להצטלם, לרשום כמה שורות כרצונן ולספר על הבגדים שלבשו. בסוף היום אעלה את ה"פוסטים" לבלוג.
כחלק מהפעילות אני משתפת פעולה עם מספר מעצבות מהשוק שישאילו פריטים שלהן לצרכי סטיילינג לצילומים בדוכן, בינהן יעל שטיינברג, עיניים, NoHeltzi ועוד.
הפעילות תערך ללא תשלום וכולכן מוזמנות להגיע ולפגוש אותי ולהצטלם במידה ותרצו. אני אהיה בשוק ביום שישי, ה02.07 בין השעות 12:00-16:00.

בנוסף, אני עונדת בהרבה מהפוסטים שרשראות שדודה שלי מכינה כתחביב שלה. בדוכן תוכלו להשיג גם שרשראות אחרונות שלה.


האירוע בפייסבוק, ניפגש שם?

16.6.2010

התמכרות חדשה

בחודשיים האחרונים פיתחתי התמכרות קלה לאוברולים מבד. אני חושבת שזה פריט הלבוש האולטימטיבי לקיץ הישראלי. לא דורש יותר מדי מחשבה או השקעה, קליל מאוד ואוורירי והדבר הכי קרוב ללהסתובב בבית עם גופיית סבא ותחתונים.

מארה"ב חזרתי עם שני אוברולים, האחד אפור מבד כותנה והשני אפור כחול מבד כותנה ופשתן. אליהם הצטרף האוברול הפרחוני שהופיע כאן בשבוע שעבר. הם כל כך נוחים לי שבשבועות האחרונים זה הדבר היחיד שאני מוצאת את עצמי לובשת בימי שישי(לעבודה זה לא בדיוק נאה... אין לי רצון למתוח את גבולות החוק נגד הטרדה מינית).
רציתי לחזור עם יותר אוברולים מארה"ב, אבל בדומה לרשתות בארץ, אין שם יותר מדי כאלה. את האוברול שמופיע כאן רכשתי בטרגט תמורת 18$. את האוברול השני שקניתי שם(ויופיע פה בקרוב כנראה...) קניתי בForever21 וחיפשתי בנרות עוד אחד אבל לא מצאתי. ברשתות בארץ היחיד שמצאתי מבד קליל כזה היה רק ההוא מפול אנד בר.
לאחרונה השילוב הזה של צהוב ואפור מוצא חן בעיני מאוד. זה מצחיק, אבל ההשראה לשילוב הגיעה משולחן העבודה שלי במשרד. הJTAG שלי הוא צהוב(זה לא אמור לומר לכם יותר מדי אם אתם לא מהתחום, אבל בואו נסגור על זה שזו קוביה צהובה בגודל טלפון סלולרי שמן), והמשטח האנטי סטטי אפור. כנראה שהתרגלתי לראות בעין את השילוב הזה וכשלבשתי בשישי את האוברול מיר נמשכתי לאקססוריז צהובים.
אז מה לבשתי חוץ מהאוברול?
שרשרת צהובה שאמא של החבר הכינה.
סנדלים אהובים מטוגו, 75 ש"ח בסופעונה שנה שעברה.
לק אפור של אורלי, 20 ש"ח בסופר פארם.
משקפי שמש של אירוקה, חינם מפרוייקט הבלוגרים, הם בהנחה עכשיו ועולים בערך 200 ש"ח.

14.6.2010

קצת אקטיביזם

הפוסט הזה יהיה קצת שונה משאר הפוסטים בבלוג כי הוא ידבר על אנשים וסביבה. רוצים לקשר את זה לאופנה? להיות אקטיביסט זה מאוד אופנתי לאחרונה :)

רציתי לכתוב על שני נושאים. והנה הראשון. אתמול צפיתי בסרט תיעודי זוכה אוסקר 2010, "הלגונה הסודית"(The Cove). הסרט מתעד את המסע של הצוות כדי לחשוף את הרג הדולפינים האלים ביפן ואת ההתנהלות המושחתת והקלוקלת של ממשלת יפן בנוגע לציד לוויתנים ודולפינים בועדות הבינלאומיות.
הסרט מכיל רגעים קשים לצפייה, חלקו מאוד מותח וניכר כי הצוות סיכן את חייו מכמה בחינות בעת צילום הסרט. היפנים משקיעים המון משאבים ומאמצים על מנת להסתיר את מה שקורה במפרץ הקטן הזה, טאיג'י. למה זה כל כך מזעזע וקשה? למה בעצם יותר נוראי להרוג דולפין מאשר דג טונה? התשובה לכך היא שהדולפינים הם יצורים תבוניים, הם מתקשרים הם האדם ומבינים אותנו, ולעיתים אף מצילים חיי אדם. הדולפינים שוחים בלהקה, כמו משפחה יחדיו. צורת הצייד מאוד אלימה, כשצופים בכך מרגישים שצופים בטבח. הדולפינים צווחים באימה למראה רצח חבריהם ללהקה. כולאים אותם ברשתות ודוקרים וטובחים בהם. תמונת הסיום של הסרט, בה רואים את המפרץ היפה הזה אדום לוהט מדם הדולפינים מזעזעת ונוראית.
למה חשוב לראות את הסרט הזה? כי הוא מראה את השיטתיות בציד הדולפינים, את החוסר הגיון שבו(בשר הדולפינים מכיל כמויות חריגות של כספית ולכן הוא רעיל ומזיק לאדם, במיוחד לאורך זמן), את השחיתות שבהסתרתו. הסרט נאסר להקרנה ביפן וברוב האזורים בה אנשים לא מודעים למה שקורה בטאיג'י. אנחנו הורגים לאט לאט את הסביבה שלנו ולא פוסחים על האוקיינוס. אף אחד לא יודע איזו השפעה אקולוגית יש לדיג המואץ ולדילול הלוויתנים והדולפינים מהים.

כל התמונות לקוחות מאתר הסרט.

ולנושא השני. לפני כמה ימים קיבלתי מייל שרשרת קצת שונה. את המייל הפיץ אורן מירון, חבר של שני לבון ז"ל. את הסיפור של שני לבון בת ה25 שחלתה בלוקימיה ונפטרה כולנו קראנו, סיפור עצוב ומרגש על בחורה צעירה שהתרומות לא עזרו לה. להלן תוכן המייל של אורן:

"לפני חודש וחצי חברה שלי, שני לבון, הייתה זקוקה בדחיפות לתרומות דם מסוג AB לצורך תרומת טסיות דם. לשימחתינו הגדולה חצי מהמדינה נתרמה למאמץ כדי להציל אותה ולמצוא לה תרומות, אך לצערינו התרומות לא הועילו ושני לבון נפטרה כתוצאה מסיבוכים של לוקמיה. בתוך כל תהליך בקשת התרומות לא הצלחתי להמנע מהמחשבה, איך יכול להיות שבמדינתנו הנאורה לא קיים מאגר המאגד אנשים המעוניינים לתרום דם כדי להציל חיי אדם? ההענות לבקשה לעזרה עבור שני הייתה עצומה, מעל 250 איש בעלי סוג דם AB נרתמו והיו מוכנים להגיע לבית חולים רמב"ם בחיפה בהתראה של רגע כדי לתרום מדמם ולעזור לשני, ואם זאת, אם מחר יהיה צריך חולה אחר תרומת דם מסוג AB הוא יאלץ לעבור את אותו מסע מתיש שעברו הוריה של שני בחיפושם אחרי תורמים מתאימים שכלל פניה לעיתונות וחשיפת כל פרטי המקרה לכלל המדינה, פניה לאוניברסיטאות כדי להגיע לסטודנטים והפצה במיילים רחבי היקף כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. כאשר מאגר פשוט שכולל הרשמה של 20 שניות יכול היה לפתור את כל הבעיה. לקחתי על עצמי את היוזמה והקמתי את אתר 'תרומות דם להצלת חיים' www.trumatdam.co.il בו יוכל כל אחד שמעוניין להיכנס, להרשם ובמידת הצורך לקבל פניה מאיתנו לבקשות לבוא ולתרום. ההרשמה באתר אינה מחייבת, וכל אחד יוכל לבחור האם הוא מעוניין ללכת ולתרום דם, מטרת האתר היא לחסוך את הזמן היקר שבחיפוש האנשים המתאימים לתרומה. ברגע שמספיק אנשים יהיו רשומים באתר, שוב לא יצטרכו חולים לחפש תורמים מתאימים, פניה אחת אלינו תאפשר להם להגיע למאות אם לא אלפי תורמים פוטנציאלים שמעוניינים לבוא ולתרום!"

לצערי אני לא יכולה לתרום דם מאחר ואני סובלת מאנמיה וחוסר בברזל. אם אתם מתאימים, בבקשה היכנסו, זה לוקח רק דקה. במידה ולא תוכלו להגיע לתרום, תוכלו פשוט להתעלם מהמייל. כרגע רשומים כבר יותר מ8000 איש למאגר.

מקווה שהקדשתם כמה דקות לקרוא את הפוסט הארוך הזה. מחמם את הלב לראות שיש עוד אנשים שאכפת להם, מהסביבה ומהאנשים אחרים.

13.6.2010

אורח מהמין השני

ביום חמישי הלכתי עם פרי לאירוע של מנגו בדיזינגוף. קנינו כמה חולצות בהנחה, נשנשנו איזה טארט והמשכנו הלאה. מור, החבר של פרי פגש אותנו ביציאה משם. כבר עמדנו לצאת מהסנטר אבל אז נזכרתי שיש בו סניף של גולף וכבר מזמן רציתי לבקר שם. מור זרם איתנו והחליט לחפש בגדים גם לעצמו.

מהצד שלי היתה לנו התאפקות אחת מקניית נעליים מהממות(באמת!) של מקס מורטי שעלו במבצע 450 ש"ח, קצת מעל הגבול העליון שלי. בסופו של דבר לא בדקתי את בגדי הנשים כי הם היו בקומה השניה וכבר הייתי עייפה מדי להסתובבויות. כן יצאתי עם תיק חדש וחמוד, שימושי מאוד לערב שעלה 50 ש"ח בלבד אחרי הנחת מועדון.

ונחזור לאורח, מור. דווקא מבחר די מרשים פוזר בחנות הדי קטנה הזו. הסתובבנו בין המדפים והקולבים ובסופו של דבר מור נכנס לתא ההלבשה עם לפחות 5 פריטים שנראו די אטרקטיביים במצב מקופל. אז זהו, שכנראה שעדיף שישארו מקופלים. כל חולצות הפולו נראו מצויין, הבד היה נעים, הדוגמא מאוד עדכנית ומיוחדת אבל, וזה אבל גדול, כל הצווארונים התנהגו מאוד מוזר. באף אחת מחולצות הפולו לא היה בד צווארון נורמלי, כזה שנח יפה על העורף, כל הצווארונים שכבו רופסים ועייפים על העורף, משוועים לקצת קור של מזגן, או אולי דווקא חום של מגהץ קיטור?
השורה התחתונה היא, למרות ההיצע הרב, רוב הפריטים לא החמיאו לגוף וישבו מאוד מוזר. בסופו של דבר מור יצא משם עם טי-שירט. טי-שירט יפה, אבל עדיין טי-שירט. מור סיכם את זה יפה: "כל אחד יכול לעשות טי-שירט!". אכן.

ועוד מילה לגבי צוות החנות. המוכרת שעשתה לנו את החשבון בקופה היתה מאוד מעורפלת לגבי התנהלות המבצעים. לאחר שהצגנו בפניה את כרטיס החבר היא ניסתה לגרום למור לקנות עוד חולצות תחת התירוץ של "יש מבצע, על החולצה הראשונה 10%, על השניה 20% ועל השלישית 30%". כל זה מצויין, אילולא היינו עם כרטיס חבר מועדון שמקנה 25% הנחה, מהחולצה הראשונה. כמובן שאין כפל מבצעים, אז למה לטרוח לציין בפנינו את זה כשברור שיותר משתלם לקנות בהנחת מועדון?

בשישי נפגשנו שוב וכך יצא לצלם את הרכישות מחמישי. יצאנו כולם להרצל, כי אין מקום אחר. זה הסלוגן שלהם והאמת, הם צודקים. אין עוד פאב אחר ברחובות, אולי המא. אבל אני תמיד העדפתי את ההרצל. אחרי האלכוהול המשכנו לג'פניקה לאכול סושי, אני נשארתי עם החמוצים הסינים. לא אוכלת סושי, אבל כל אוכלי הסושי מאוד נהנו ממנו. ג'פניקה זה אחלה. גם טעים וגם זול יחסית.
מה לבשתי?
לא מלהיב במיוחד, לא התחשק לי להתפרע. זה כל הכיף בללכת להרצל, זה פאב שכונתי שלא דורש ריגוש מיוחד.
חצאית ג'ינס, בארה"ב, 12$.
גופיה, היינס, 50 ש"ח.
סנדלים משנה שעברה, 120 ש"ח.
תיק מגולף, 50 ש"ח.

שבוע טוב לכולם!

9.6.2010

שינוי 2

אז אחרי שאני עברתי שינוי קל על ידי תספורת נחוצה ביותר, החלטתי שגם לבלוג מגיע. את התבנית הקודמת בחרתי ושיניתי בקיץ שעבר, בזמן שהייתי משועממת ופצועה בבית. את השינוי הזה, למשהו נקי יותר, רציתי לעשות כבר זמן מה. היום בערב נחה עליי המוזה לשנות ושיניתי, שוב בספונטניות.
אני מאוד מרוצה מהתוצאה, אבל שומרת טוב על התבנית הקודמת, למקרה שארצה לחזור אחורה.
אז מה אתם אומרים? אהבתם את התבנית החדשה?

8.6.2010

השבתות שלי

את השבתות שלי אני מעבירה בדרך כלל באחת משלושת הערים הבאות: רחובות, תל אביב או נהריה. ההורים שלי גרים ברחובות שאמנם די קרובה לת"א, אבל עדיין, לרוב לא יוצא לי לפגוש את המשפחה באמצע השבוע. ההורים של החבר גרים בנהריה והגעה לשם באמצע שבוע כמובן שאינה באה בחשבון מאחר והנסיעה לוקחת שעה ו40 דקות במקרה הטוב. אנחנו גרים בתל אביב, מקום טוב באמצע, ורוצים גם להנות מהעיר הזו שאנחנו משלמים שכירות מופרזת כדי לחיות בה ולהיות קרובים לעבודה ו"למרכז העניינים".
תמיד עניין אותי לשמוע מה הטריק שעושים אנשים אחרים עם הביקורים האלה אצל ההורים. תמיד אומרים לי שלא מבינים למה אנחנו ישנים גם ברחובות כשאנחנו נוסעים לשם לשישי. אז קודם כל, לפעמים אנחנו גם נוסעים רק לארוחת שישי או לשבת בצהריים, אבל לרוב אנחנו באמת נשארים לישון. למה? הסיבה העיקרית כי זה כיף לי. נחמד לי להתפנק אצל ההורים. לקום בשבת בבוקר ולשתות קפוצ'ינו טוב בחצר. לפעמים זה גם מלווה בפנקייקס חמים ומושחתים שאבא שלי מכין. הסיבה הנוספת היא שהחברות שלי לומדות כל השבוע ולפעמים לא מתחשק להן לצאת למרכז(או שיש מבחנים ואין הרבה זמן לצאת), אז אנחנו יוצאים ברחובות, בדרך כלל ל"הרצל". אז אם השעה כבר 01:00, לא בא לי להתחיל לנהוג חזרה לת"א.
בנהריה הסיבה שאנחנו נשארים סופ"ש היא ברורה, כשעתיים נסיעה לכל כיוון? כבר נשארים את הלילה. נהריה מאוד שונה מתל אביב או מהאזור שבו אני גדלתי. הכל מרגיש שם קצת עתיק יותר. אבל נחמד להעביר שם שבתות רגועות בסגנון חופשה בצפון. זה המינון המדוייק שאני מסוגלת לעמוד בו. אני כנראה הבחורה היחידה בארץ שהחבר מאיים עליה "אם לא תתנהגי יפה, אני אקח אותך לצימר!", בהומור כמובן... אני לא אוהבת צימרים, רובם נראים יותר גרוע מהבית שלי ואלו שנראים יותר טוב עולים כמו סופ"ש הכל כלול ברודוס. למה הם תמיד מכריחים אותך להישאר ל2 לילות? אחרי יומיים אני בדרך כלל מתחרפנת מהרעש של הציפורים ומהניתוק, גם השקט הסטטי הזה לא עושה לי טוב.
כשאנחנו נשארים בתל אביב בדרך כלל נעשה אוכל מושקע בסופ"ש, מהמון ירקות טריים(מתוך המבחר המצומצם שהחבר מסכים לאכול). נצא עם חברים לדאנס בר או פאב. נלך לים בשישי בבוקר(לא בשבת, בשבת יש מלחמה בים), או נטייל ברחובות תל אביב. ובעיקר נהנה מהחברה ומהזמן הפנוי.
התמונות כאן נלקחו בסופ"ש האחרון שהיה סופ"ש נהריה. חלקן בחצר היפה של ההורים של החבר וחלקן בטיילת המתחדשת של נהריה.
מה לבשתי?
אוברול קייצי ונוח מפול אנד בר, 129 ש"ח. הוא לא יותר מדי מחמיא לגזרה, אבל בימים חמים הוא מאוד נוח וזה מה שחשוב בעיני כרגע.
סנדלי גומי צבעוניות ביותר, 20 ש"ח בשוק הכרמל.
צמיד עץ ופלסטיק ממנגו, 50 ש"ח.
טבעת וורד מאטסי, 15 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה, מתנת פרוייקט הבלוגרים.
לק כחול רויאל של WOW, 5 ש"ח בקיץ שעבר.

6.6.2010

הווסטווד בידינו

במהלך שיטוט אקראי ברשת בשבוע שעבר ניתקלתי באתר של חברת Bingo. כרגע לא ניתן לשלם דרך האתר. כאשר מבצעים הזמנה ניתן לבחור איסוף באחד משלושת הסניפים(שוסטר, אלקלעי או הרצליה) או שליח עד הבית. במידה ותבחרו בשליח, נציג ייצור אתכם קשר על מנת לקבל פרטי כרטיס אשראי. אני העדפתי איסוף עצמי, כי החנות גם ככה קרובה אליי וכך גם אוכל למדוד שהכל מתאים. המוכרות בחנות מאוד חביבות ואדיבות. אני הצעתי להם עצה לשיפור, להוסיף גודל בסנטימטרים עבור כל נעל. זו אולי טרחה לא קטנה, אבל ללקוחה הישראלית שלרוב לא מורגלת ברכישת נעליים אונליין זה יכול לעזור. מעבר לכך מדיניות ההחזרה שלהם מאוד נוחה, במידה והנעל לא מתאימה לך ולא נעלת אותה, כרטיס האשראי שלך יזוכה.
אותי תפסו באתר הזוג הזה בעיצוב ויויאן ווסטווד למליסה. הן עלו לי 390 ש"ח והן מאוד מאוד נוחות. הצבע המיוחד ושלושת הרצועות (דוגמא שחיפשתי כבר הרבה זמן) שבו אותי. לגבי המחירים של שאר הפריטים בחנות המקוונת, זו לא בדיוק חנות זולה, מה שבמבצע בהחלט משתלם, אבל מראש מדובר בנעליים יקרות יחסית של "חברות מובילות". במקרה של הזוג שאני רכשתי, המחיר נראה לי שווה עבור נעל מעצבים.
מה לבשתי?
מממ, שוב ג'ינס וחולצה לבנה, אבל בפוסט הזה רציתי לתת את מלוא הפוקוס לנעליים החדשות שלי, וחוצמיזה, זה לא אותו הג'ינס ולא אותה החולצה הלבנה :)
אז הג'ינס של ליוויס, קניתי אותו בארה"ב, אבל ראיתי אותו גם בארץ. שנים לא היה לי ליוויס, אני חושבת שמאז החטיבה, אבל איכשהו כשאתה בארה"ב אתה מגיע לחנויות שלהם ביתר קלות. מעבר להכל הוא פשוט מאוד נוח ויושב מצויין, מה צריך יותר מג'ינס?
החולצה הזו אהובה עליי במיוחד והיא אחד הפריטים היותר שווים שחזרתי איתם מחו"ל. קניתי אותה בForever21 תמורת 14$ בלבד והיא מאוד עדינה ומיוחדת בעיני. כבר הרבה זמן חיפשתי חולצת תחרה שקפקפה כזו, אבל אחת שלא תהיה יותר מדי תחרתית, כי אני לא אוהבת. לזו יש מינון מדוייק בעיני. הדוגמא שלה בגב מאוד מיוחדת.
בתמונות אפשר גם לראות את התספורת אחרי חפיפה ובאופן טבעי ביותר. אני אוהבת אותה גם ככה. מזל, כי לעולם לא אוכל להשתעבד ללהישאר עם פן בלי חפיפה יותר מיום וחצי.
התמונות צולמו בפארק קטן ליד הבית של ההורים של החבר(את הסופ"ש האחרון העברנו בנהריה). התחלתי קצת עייפה את השבוע הזה, מקווה שהוא ימשיך קצת יותר נחמד. שבוע טוב לכולם!