New Angles

זו לא הפעם הראשונה שבה אנחנו מעבירים "חג גדול" לא בישראל עם המשפחה, אבל זו בהחלט הפעם הראשונה שהסיבה לכך היא לא טיול זמני. אתמול חגגנו את ראש השנה עם חברים, בדליי קל של עשר שעות בישראל. וכך יצא שאת הבוקר אתמול העברתי בשיחות עם משפחה וחברים בישראל, בישולים והכנות לקראת ארוחת החג שלנו, וגם ראיון טלפוני אחד.

מאחר וקצת לפני הביקור בארץ התקבל בקולות תרועה אישור העבודה שלי, התחלתי בתהליך חיפושי העבודה כאן. זה עובד קצת שונה מאשר בישראל, בעיקר בקצב ההתקדמות האיטי יחסית ובכך שקצת יותר קשה להבין מה ב-א-מ-ת המראיין חשב עליך, אבל מעבר לכך, זה זז. שזו התקדמות.

מה שכן, נתקלתי בזן חדש של ראיונות עבודה. ראיונות מהבית באמצעות הסקייפ - עם מצלמה והכל. וזו הנקודה שבה אני מרגישה כמו מגישת חדשות. לובשת חולצה יפה וסמי רשמית, מסדרת את השיער, מתאפרת קלות ומוודא שאין לי כלום בשיניים, אבל נשארת בשורטס והוואיינס. שילוב מעניין. זה גם דורש לוודא שהרקע מאחור מסודר מספיק. ומאחר וחדר האורחים הוא גם חדר העבודה והחדר שמכיל את הארון של עומר, זה אומר שיש כמה טי-שירטים סוררים שצריך לדאוג להעלים :) בכל אופן, אותי זה בעיקר משעשע וגורם לי להרגיש מינימום תמר איש שלום בעוד מהדורה מיוחדת. וגם גורם לי לתהות מה הן לובשות שם, באזור שמתחת לקו המותן.

בתמונות, חולצה שממש לא מתאימה לראיון סקייפ והגולדן גייט לוט בערפל ברקע. הפרינט המקסים הזה אולי מצטלם נהדר בסטילס, אבל אני בטוחה שבוידאו הוא פשוט מייצר יותר מדי רעש רקע. פסים דווקא מצטלמים נהדר, כמה מפתיע.

מה לבשתי?
גופייה מיוניקלו, 7$ בסייל.
חולצת ג'ינס מיוניקלו לפני כמה שנים, 15$
שורטס מגאפ עודפים, 6$.
נעליים מרוס, 14$.
צמיד מיריד מתלבשות על זה, 20 ש"ח.

וחזרה לנושא העיקרי. אני לא מתיימרת לנקוב ברשימת New Years Resolution, כי השנה האחרונה לימדה אותי שיש דברים שחזקים מאיתנו ולא בשליטתנו. אז אני מחליטה פשוט לזרום ולעשות כמיטב יכולתי.
שתהיה שנה טובה, מתוקה, נחמדה ואופנתית לכל הקוראים והקוראות הנפלאים והנפלאות שלי!
מאחלת לכולם להעביר את השנה הזו במקום שעושה לנו טוב על הלב, מיקום פיזי או קונספטואלי.

Different kind of summer

הקיץ הסן פרנסיסקואי לא ממש מרגיש כמו קיץ, במיוחד בהשוואה לקיץ המאוד מובהק בישראל. קצת קשה לקרוא לזה קיץ, כשיש ימים שבהם אני מסתובבת ברחוב עם ג'קט + צעיף + מחממי אוזניים כי לא רק קר, גם יש רוח בעוצמה של יותר מ30 קמ"ש שמאיימת לחרב לי את הסינוסים. שלא תחשבו לרגע שמדובר בקיטורים. בסך הכל בממוצע במהלך היום מאוד נעים כאן, בסביבות 20-24 מעלות, בלי לחות גבוהה במיוחד ועם משב רוח צונן מפעם לפעם. גם בימים החמימים יותר, בשעות הערב הטמפרטורות צונחות ב6-10 מעלות, הרוח מתחזקת והג'קטים נשלפים. וכך יוצא שלא נדיר לראות כאן אחרי השעה 16:00 בחורות במעיל עבה ופליפ פלופס לרגליהן, או בחורים במעיל דובון ושורטס. כי לא משנה כמה חמים ונעים היה בבוקר, בערב הולך להיות קררררר.

מאחר ואת סוף השבוע הקרוב נבלה כבר בחופשה קצרה בישראל, הבדלי ההגדרות של המונח קיץ בין ישראל לקליפורניה מתחילים קצת להדאיג. כל מי שיוצא לי לדבר איתו מכריז ש"חם! ממש חם! תכינו את עצמכם" ומבהירים שפעילות שאינה כוללת מזגן היא לא ממש אופציה. אחי מקטר על החום כבר ממאי, אבל הוא לא באמת דוגמא. אם היה יכול, היה שומר על טמפרטורת סביבה של 16 מעלות ומכריז על אוטופיה. אז איך אני יודעת שהשנה הקיץ ממש קשה בישראל? אפילו דוב הקוטב הרוסי שנקרא אמא שלי פותחת שיחות(וואטסאפ או וייבר, תבחרו) ב"חם לי". מה שנקרא, פה חשדתי!

בתור אחת שבמקור סובלת מחום(אני מהמעטות ששמחות שמקפיאים את החדר מהמזגן), כל הסיפור לא נשמע לי מוצלח במיוחד. בעיקר כי התרגלתי לטמפרטורת סביבה של 22 מעלות. מה נותר לעשות? ארזתי את מיטב הגופיות שלי, שכאן זוכות לרוב להילבש עם ג'קט או קרדיגן מעל. השורטים שלרוב זוכים לראות רק את אורות הבניין מבפנים הצטרפו לחגיגה וסנדלים, הו סנדלים שטוחים וחביבים שלי, גם הם יזכו לצאת לבלות מחוץ לארון.

בתמונות,הגנים היפים של Yerba Buena וג'ינס בפאקינג אוגוסט, עם קרדיגן מעל! בחוץ! באוויר הטבעי והפתוח! לא רק שI can get used to that, כבר התרגלתי.

מה לבשתי?

ג'ינס של יוניקלו מלונדון, כ150 ש"ח.

חולצה מH&M בברלין, כ25 ש"ח.

קרדיגן מפול אנד בר, 90 ש"ח.

נעליים מרוס(חנות עודפים אמריקאית), כ40 ש"ח.

ונסיים בברכת "באמא שלך ישראל, קבלי אותי עם איזה גל קור מרוסיה, נתפשר על 28 מעלות בצל".