19.2.2014

London with a little help from my friends

הביקור שלנו בלונדון היה ספונטני, קצר ובעיקר טעים. נסענו עם עוד זוג חברים לסופ״ש קצר. לאחר השוואת מחירים, החלטנו להזמין בנפרד טיסה ומלון ולא לבחור בחבילות השונות, בעיקר כי המלונות שמוצעים בחבילות פחות מוצלחים ובסופו של דבר העלות הסופית היתה מעט נמוכה יותר בהזמנה בנפרד עבור מלון מוצלח מאוד.
כרגיל, המדריך שלי לא כולל את האטרקציות הרגילות שניתן למצוא בכל מקום, אלא יותר המלצות פרקטיות ומקומות שנהננו בהם. מומלץ לקרוא שבעים :)
לינה
אנחנו בחרנו לישון בכיכר ראסל לאחר שקיבלנו המלצה ממישהי מקומית על האזור, המלצה שהתבררה כמצויינת.
מבחינת תחבורה ציבורית, ישנן שתי תחנות מטרו סמוכות וכמה קווי אוטובוס שימושיים.
לאחר חיפוש קצר בTrip advisor אחר מלונות באזור כיכר ראסל, הגעתי לMorton Hotel, מלון בוטיק חדש יחסית שמציע מחירים משתלמים בעקבות הפתיחה(לילה שלישי חינם). החדרים מעוצבים מדהים, חדר האמבטיה מרווח וחדש(עם חימום תת רצפתי שמפנק את כפות הרגליים אחרי יום ארוך) ומיטה מפנקת במיוחד. למרות המיקום המרכזי, החדר היה שקט מאוד והאינטרנט(כלול במחיר) היה מהיר מספיק לשיחות סקייפ. לסיכום, ממליצה בחום.

תחבורה
נתחיל מאמצעי התחבורה הראשון שתדרשו לו, הגעה מהשדה לעיר. מכיוון שנסענו עם עוד זוג חברים, השתלם לנו לקחת מונית מאשר לסוע בתחבורה ציבורית, לכן לא אוכל לתת מידע בנוגע לנסיעה ברכבת לעיר. אנחנו הזמנו מונית מראש דרך האתר הזה, שמאפשר להגדיר את מספר הנוסעים ולקבל הצעות מחיר ממגוון מוניות בהתאם. עלות הנסיעה משדה התעופה לוטון לעיר היא 48 פאונד.
התחבורה הציבורית בעיר לא פחות ממדהימה. התדירות גבוהה, האוטובוסים והרכבות חדשות ונקיות והשירות מהיר יחסית. אנחנו לרוב העדפנו לסוע באוטובוסים מאשר להשתמש ברכבת התחתית מאחר והרכבת עמוסה יותר מהאוטובוסים והנגישות לתחנות האוטובוס נוחה יותר.
ביום שהגענו רכשנו כרטיס אויסטר(Oyster) בתחנת הרכבת. הכרטיס עולה חמישה פאונד שתקבלו בחזרה כשתחזירו את הכרטיס. היתרון באויסטר הוא שהוא מין רב קו חכם. מטעינים אותו בסכום ומעבירים באוטובוס או ברכבת. במה הוא חכם? אם נסעתם כמות נסיעות החורגת מ7 פאונד ליום, עלות כרטיס חופשי יומי, האויסטר שלכם לא יחויב. כך שבעצם כדאי להטעין את הכרטיס בעת הרכישה ב7פאונד כפול מספר ימי הטיול שלכם. גם אם לא ניצלתם את היתרה עד הסוף, כשתחזירו את האויסטר תקבלו חזרה את היתרה יחד עם 5 פאונד פיקדון. נוח והוגן. ניתן לשלם בכרטיס אשראי ואת ההחזר יבצעו באשראי גם כן.
בכדי לדעת איזה קו לקחת והיכן התחנה, השתמשנו באפליקציית CityMapper London שהיתה מוצלחת ונוחה לשימוש. יש גם אתר אם אין לכם סים מקומי(מה שמוביל לטיפ הבא) או חבילת גלישה מהארץ, תוכלו גם להשתמש באתר שלהם, או לעשות print screen במלון למסלול ולשמור בטלפון.

סים מקומי
אנחנו רכשנו סים מקומי של O2 בסניף שלהם ברחוב אוקספורד. המחיר הינו 10 פאונד ל1G גלישה ו300 הודעות טקסט. אפשר לרכוש סים של O2 בקיוסקים ולאו דווקא לגשת לסניף, אבל אנחנו העדפנו שהם יבצעו את ההפעלה שלו ולא להסתבך. חוצמיזה, אתם תגיעו לאוקספורד בטיול הזה, אז למה לא להתחיל בו? :)
יש עוד סניפים, זה היה הקרוב אלינו ביותר.
מסעדות
לונדון ואוכל הפכו כמעט למילים נרדפות. העיר מלאה במסעדות ממגוון מטבחים וגם כאן הפלישה האיטלקית מורגשת. אכלנו בשתי מסעדות איטלקיות מוצלחות, כל אחת בסגנון שונה מהשניה.

הראשונה שנתקלנו בה היתה Tuscanic, אליה הגענו לגמרי במקרה, לאחר שהטאפאס בר שתכננו ללכת אליו היה מלא. זו לא מסעדה איטלקית קלאסית. לא תמצאו כאן פיצה או פסטה, אלא בעיקר נקניקים איטלקיים בעבודת יד ומיני ממרחים וירקות כבושים בסגנון איטלקי. אנחנו הזמנו פלטת גבינות ונקניקים שהיתה מוצלחת מאוד ובירה שמכינים במקום. לא זול, אבל טעים מאוד. אולי כאופציה קצת שונה לבירה ונשנוש ליד.
האיטלקייה השניה היא Princi, מאפיה/אוכל/מסעדה מדהימה. עם ויטרינה מלאה במאפים מלוחים ומתוקים, קצת קשה להחליט האם מתחשק לבחור מהמגש ולשבת באזור המאפיה או להתיישב במסעדה ולהזמין מהתפריט. הגענו לפרינצ׳י פעמיים. פעם אחת לארוחת בוקר, שהיתה מהמוצלחות בטיול ופעם אחת לארוחת ערב, אחרי שמבט קצר על הפיצות גרם לנו להחליט שאי אפשר לפספס אותן. גם הקינוחים מוצלחים מאוד. הטירמיסו והקנונצ׳יני(תותח קטן) היו מעולים ומומלצים בחום. בבוקר המקום היה רגוע יחסית והיה נעים יותר לשבת. בערב היה עמוס מאוד ופחות מומלץ. תבואו בבוקר, תזמינו את ארוחת הבוקר הקלאסית ותהיו שמחים :)
עוד מקום ששמחנו לפגוש בלונדון היא הרשת הבלגית Le Pain Quotidian. הם מתמחים בעיקר בלחמים, מאפים וגולת הכותרת, הממרחים. כשמזמינים ארוחת בוקר או סלסלת לחמים, מוגשים בצד מבחר ממרחים מתוצרת עצמית. המוצלח מבינהם הוא הברונט, ממרח אגוזי לוז מעולה. שווה לקפוץ לקפה ומאפה או לקנות את הממרחים הביתה ב5.5 פאונד לצנצנת של 400 גרם.
אחת מגולות הכותרת הקולינריות בטיול היו הביקור בNopi, מבית אוטולנגי. צריך להזמין מקום מראש, הרבה מראש. אנחנו הזמנו ביום ראשון מקומות ליום ראשון שאחריו ונשארו רק מקומות ל14:00 בצהריים, כך ששווה לתכנן מראש. המנות לא גדולות במיוחד ונועדו לחלוקה, סוג של טאפאס, אולי טיפה יותר נדיב. מחירי המנות נעים בין 9 פאונד למנות צמחוניות ל14 פאונד למנות בשריות. אנחנו הגענו אחרי ארוחת בוקר מאוד מפנקת בפרינצ׳י, ולמרות שעברו יותר מחמש שעות עד לארוחה, לא היינו רעבים במיוחד. לפי הטענה שלהם, צריך 3-4 מנות לאדם בכדי לשבוע, לדעתי 2-3 יספיקו, גם אם רעבים, אבל בכל מקרה לא מדובר במסעדה זולה. האוכל עצמו היה טעים וכלל שילובים מעניינים לחומרי גלם שתמצאו גם בארץ. חלק מהמתכונים מופיעים גם בספר הבישול של אוטולנגי, כך שתוכלו לטעום את המקור ולשחזר בבית. העיצוב של המקום מאוד לבן, עם נגיעות זהב. בצורה שמנוגדת לאוכל עצמו, שאינו מתיימר בשום צורה. ואם כבר מדברים על העיצוב, השירותים מעוצבים נורא. יצאתי מהם עם סחרחורת. מראות בחיתוכים וזוויות שונות מצפות את הקירות, מה שמשום מה גורם לקלאסטרופוביה, לפחות לי. לסיכום, האוכל טעים, מיוחד ולא זול, השירותים לא משהו.
לונדון מלאה במסעדות אסייתיות, בין אם בצ׳יינה טאון ובין אם בשאר העיר. באחד מהערבים פגשנו לארוחה בת דודה של חברים באחת מהמסעדות של רשת Pho, אוכל ויאטנמי קלאסי וטעים. רוב התפריט, כשם הרשת, מכיל מנות Pho, כלומר מרק עם תוספות שונות. המנות ענקיות והמרקים טריים וטעימים. מתאים גם לטבעוניים ומומלץ בחום. מחיר מנת מרק(שמספיקה בהחלט לשני אנשים) הוא 8-10 פאונד, תלוי בתוספת. אני אכלתי עם תוספת מגוון פטריות והיה מחמם וטעים. בלונדון צריך מחמם, וטעים זה תמיד טוב.

אחרון חביב, Borough Market הוא שוק אוכל קרוב ללונדון ברידג׳. תוכלו למצוא שם מגוון גבינות, נקניקים ושמנים שונים הישר מהיצרן, פירות וירקות טריים וגם דוכני אוכל ומתוקים. אנחנו הגענו לשוק בעקבות העוגייה הענקית, או ליתר דיוק ״עוגייה בגודל של הרררראש שלך״, לאחר המלצה של ג׳ואנה ואחותה. העוגייה קיימה את הבטחתה ובשילוב עם חליטת תה ירוק עם לימונית מהדוכן הסמוך, כמעט ונצחנו את הקור הלונדוני. כיף להסתובב בשוק ולקנות מזכרות טעימות הביתה או סתם לשטוף את העיניים, אם אתם פודיז(כנראה שאם שרדתם את הפוסט הזה עד כאן, אתם כן). שימו לב שהשוק סגור ביום ראשון ורק בימי רביעי-שבת הוא פתוח במתכונת מלאה. טיפ קטן בנוגע לעוגיה, היא דווקא טעימה יותר ביום למחרת, אז קחו אחת הביתה/למלון. 2 פאונד לעוגיית ראש(ככה אנחנו קוראים לה). ותודה לג׳ואנה וסטפני על ההמלצות.

זהו, זה היה ביקור קצר, משמין וקולע. וכעת, מתכוננים לנסיעת הכנה לפני הרילוקיישן.
אשאיר אתכם עם תמונות סנאים חמודים שהקיפו אותי בהייד פארק. אני לא באמת מושכת סנאים, לדעתי הם הריחו את ממרח אגוזי הלוז של Le Pain Quotidian וזממו לשדוד אותי.
*רוב תמונות האוכל צולמו באייפון, שאר התמונות בSLR.

12.2.2014

Big News

בפעם האחרונה שעדכנתי כאן בבלוג על דברים חדשים בחיים שלי, הנסיבות, איך נגיד, לא בדיוק היו מלהיבות. הפעם החדשות הן טובות, מרגשות ומשמחות. כבר כמה חודשים שהסיפור בהתהוות וחיכינו שנקבל אישור סופי לפני שאני מודיעה באופן חגיגי כאן בבלוג.
ובכן, מתחתי אתכם מספיק, הגיע הזמן להכריז (לא, אני לא בהריון וכנראה שגם לא אהיה בזמן הקרוב...), בעוד חודשיים אנחנו עוברים לסן פרנסיסקו!

המעבר הוא מטעם העבודה של עומר ואני אחפש עבודה כשנגיע. היה לא פשוט לשמור את זה בבטן מהבלוג, אבל העדפנו להמתין לאישור האמריקאי לפני שנחשוף יותר מדי. בחמישי ביקרנו בשגרירות ולאחר המתנה בכמה תורים, כמה חיוכים וכמה שאלות, התקבלה הויזה המיוחלת. ביום שני כבר קיבלנו את הדרכונים חזרה ולכן אני כותבת כאן.

לגור לתקופה במדינה אחרת זו חוויה ששנינו מאוד רצינו לחוות ולמזלנו אנחנו עובדים במקצוע שמאפשר לעשות מעבר כזה. אנחנו מדברים על הרצון הזה כבר כמה שנים, כך שלמשפחה ולחברים הקרובים זה לא מגיע בהפתעה גדולה, ובכל זאת, כשזה סופסוף קורה, זה קצת קשה לעיכול. כשאבא שלי נפטר היינו ממש בשיא של התהליך ובנקודת ההחלטה מול העבודה, האם לתת תשובה חיובית ולהתניע את התהליך מול הרשויות האמריקאיות, או להשיב בשלילה.

ברגעים הראשונים האינסטינקטים אמרו לסרב, לוותר על זה, כי זה ממש לא הרגע הנכון למעבר כזה. אחרי כמה ימים של מחשבה החלטנו דווקא ההיפך(כפי שאפשר להבין מהתוצאה...). אני חושבת שהמוות הכל כך פתאומי של אבא שלי, שעורר את כולנו עם סטירת לחי מצלצלת וגרם גם לי וגם לעומר(ובמידה מסויימת לרוב הסובבים את המשפחה שלי) להבין שהחיים האלה מאוד שבריריים. זו אולי קלישאה, אבל צריך לנצל כל רגע. לא לעשות חשבונות, לא לחשוב מה יגידו, אלא ללכת אחרי הלב שלך ולא לדחות דברים. ההורים שלי תכננו במשך שנה לסוע למדריד ובכל פעם אבא שלי אמר "כבר כשאסיים את הפרוייקט, נזמין כרטיסים", אבל בכל פעם הגיע עוד פרוייקט והטיול נדחה. כאמור, למדריד הוא כבר לא יגיע... לא רציתי שהרצון לחוות חיים במדינה אחרת יהפוך ביום מין הימים ל"מדריד" שלי.
התמונות כאן צולמו בחוף שבי ציון ליד נהריה בסופ"ש האחרון. נסענו להורים של עומר אחרי תקופה ארוכה שלא ישנו שם, כי הבית היה בשיפוץ היסטרי שסופסוף הסתיים(לשמחתה הרבה של אמא של עומר ולצערו הרב של אבא שלו, אם תשאלו אותי). זה היה סופ"ש רגוע של ניתוק ומנוחה. אחרי בראנץ' טעים במושב, קפצנו לחוף הים ונעמדנו מול המים המרגיעים. מזל שגם בSF יש חופים...

אז זהו, It's out there. זו הולכת להיות חוויה מטורפת. אנחנו מתכננים לגור בעיר עצמה ולא בפרברים, בכדי לחוות את החוויה במלוא עוצמתה. וכעת, לאתגר האמיתי, לארוז את החיים שלנו למזוודות.

אז? מוכנים לשינוי נוף לתמונות בבלוג? אני חושבת שהנופים של סן פרנסיסקו יהוו תחליף הולם לתל אביב :)

ובכל זאת, זה בלוג אופנה, אז בנוהל...
מה לבשתי?
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.
ג'ינס מיוניקלו בלונדון, כ55 ש"ח.
סריג מחנות פרחות ברחובות, 40 ש"ח אם אני זוכרת נכון.
צעיף מפימקי בברצלונה, כ25 ש"ח.
משקפי שמש מאירוקה, 120 ש"ח.
מגפונים מיריד זוגות, 600 ש"ח.