סליחה, התנתקתי

מתנצלת על ההיעדרות מהבלוג, bad bad blogger, אבל פשוט לא הצלחתי למצוא את הזמן לכתוב במשך השהות בחו"ל. חזרתי אתמול לפנות בוקר(מה שאמור היה להיות שישי ב12 בלילה הפך לשבת ב4 בבוקר) ואני עדיין קצת מתאפסת, משלימה שעות שינה ועושה סדר בבלאגן. חזרתי משבוע וקצת בברלין ומכמה ימים של עבודה בתערוכה בעיר אסן ליד דוסלדורף. חשבתי שבימי התערוכה יצא לי להעלות פוסט, אבל כשחוזרים לחדר ב2 בבוקר אחרי מינגלינג עסקי חשוב וקמים בבוקר למחרת ב7:30, קצת קשה למצוא את הזמן לעדכן ואפילו להתעדכן. אבל אני כאן עכשיו, חזרה בלחות ובחום הדביק, אז קדימה, פוסטים ברעל.

את התמונות האלה צילמנו בערב ראש השנה, לצערי נדבקתי בשפעת, הייתי מחוברת לגליל נייר טואלט במהלך כל ארוחת החג ונמעכתי מכורבלת בשמיכה בסלון בשניה שאישרו לי להתפנות מהשולחן. זה היה די מבאס כי תכננו לבלות עם כל המשפחה של עומר את החג ובסופו של דבר ברחנו מוקדם חזרה לתל אביב כדי שאוכל להתאושש לפני הטיסה שהיתה בשני בלילה. אני סוחבת עד עכשיו כאבים בסינוסים והטיסות והנחיתות המרובות לא ממש עזרו לזה. בדרך כלל אני פשוט מעבירה לילה עם מכשיר אדים חמים עם שמן אקליפטוס אבל היה כל כך חם אתמול בלילה שלא הייתי מסוגלת. בכל זאת, לעבור מ15 מעלות ל35 מעלות זה לא מעבר פשוט(גם המעבר ההפוך לא היה קל, אבל יצא שהייתי שם מספיק זמן כדי להתרגל וכבר להנות ממזג האוויר הקריר).

אז מה קרה בטיסה חזרה? סצינה מסרט. נחתתי בוינה לטיסת קונקשן לישראל. היינו אמורים להמריא ב21:30, כמובן שהמראנו באיחור של חצי שעה כי לא הספיקו לעשות את הבידוק לכולם בזמן. כשעה וחצי לאחר ההמראה, אחרי שכבר חולקו סנדוויצ'ים ונאספו השאריות, הדיילות התחילו להתרוצץ עם פנים לחוצות במטוס. לאחר כ10 דקות של התרוצצות הטייס הכריז "Dear passengers, if there's a doctor on-board  please approach the front of the plane", ממש כמו בסרטים. בחור גרמני צעיר יחסית, בשנות השלושים לחייו התחיל להקיא דם ובסופו של דבר איבד את ההכרה ולא התעורר. שני רופאים שהיו בטיסה ניסו לטפל בו, סחבו אותו כמו בובה סמרטוטה לקצה המטוס וניסו לעורר אותו ללא הצלחה. כעבור כ20 דקות, כשכבר היינו מעל טורקיה ובמרחק שעה מישראל הטייס הודיע שאנחנו נאלצים לנחות נחיתת חירום באתונה עקב מצב חירום רפואי. זו היתה נחיתה נוראית, הוא נאלץ לשנות מסלול בצורה מאוד חדה ואיבד גובה במהירות(שוב, הסינוסים שלי ממש נהנו מזה). החולה הגרמני הורד מהמטוס, קיבל אינפוזיה ממש מול החלון שלי וקם לתחיה. נאלצנו להישאר בתוך המטוס בלי אוויר ובלי מיזוג למשך שעתיים נוספות בהמתנה לאישור המראה והמתנה שימצאו את המזוודות של המעולף, מאחר והתקנות בישראל לא מאפשרות להמריא עם מזוודות ללא נוסע. לאחר יותר מ3 שעות עיכוב נחתנו סופסוף בישראל והמסע בעולם הסתיים.

מה לבשתי?
חצאית מזארה, 80 ש"ח.
חולצה מהוניגמן עודפים, 30 ש"ח.
שרשרת עץ מקוסטה ריקה, כ30 ש"ח.
סנדלים מאסוס, כ75 ש"ח.
ברכת שנה טובה שהכנתי עם וואשי טייפ :)
בהמשך השבוע אפרסם תמונות וחוויות מברלין. מזג האוויר היה קריר אבל שמשי אז התמונות יצאו מעולות. אני חייבת לומר תודה לקוראות ששלחו טיפים סודיים ואיכותיים למייל, עזרתן לנו להנות!
הצצה קטנה לברלין:

חג שמח!

ים בקז'ואל

זו היתה הפעם השניה שלנו בים בשעה לא בדיוק קונבנציונלית. אני מניחה ששמתם לב שחם, ממש חם. אני לא טובה בחום. לאחרונה גילינו את אופציית הים הסטרלית ופחות חמה. להגיע לחוף הצוק בשעה 5, לשבת בטרסות עם בירה קרה, חברים טובים ולהנות מהבריזה. הים גם ככה סוער מאוד בשבועיים האחרונים ומלא במדוזות כך שלא כל כך מתחשק להיכנס ושיזוף זה לא ממש בריא, כך שביקור בשעות אחר הצהריים והמנעות מהחול הם אופציה לא רעה לתקופה הזו.

מאחר והדרס קוד לביקור בחוף חורג מהנוהל הרגיל, הפעם החלטתי לוותר על בגד הים ולהישאר בבגדים קצרים וקלילים. כמה חבל שזה כנראה היה יומה האחרון של החולצה הזו. הריצ'רץ' האימתני של המכנסיים החליט לצאת למלחמה נגד החולצה והשקיע ככל יכולתו לחרב אותה. החולצה הסתבכה בריצ'רץ' עד כדי כך שכדי להשתחרר מהתסבוכת הזו נאלצתי לגזור את דרכי החוצה. המכנסיים נצחו, החולצה הפסידה. עדיין לא אמרתי נואש, אני אנסה לקצר את האורך שלה ואולי היא בכל זאת תמשיך להיות שימושית. אגב, המראה הבא לא בדיוק מלבב. אני, מנסה להשתחרר מהכלא שכפה עליי הריצ'רץ', מושכת אותו ביד אחת ואת החולצה ביד השניה, לרגע הרגשתי כמו כלב שרודף אחרי הזנב. סופסוף אני מבינה למה הם עושים את זה!

מה לבשתי?
חולצה מהוניגמן עודפים, 30 ש"ח.
מכנסיים מטופשופ, 120 ש"ח.
סנדלים מגולף, 70 ש"ח.
שרשרת משוק הכרמל ותליון מתנה ממועדון הלקוחות של רביד.
צמיד עץ מקוסטה ריקה, 20 ש"ח.
כובע מקוסטה ריקה, 50 ש"ח.

שוטטות

כהמשך לסופ"ש השוטטות שעבר עלינו, המשכנו לשוטט גם בראשון. בימי ראשון יש לי יוגה במשרד, מה שהופך את ההתמדה למאוד נוחה ופשוטה, חוץ מאשר הימים האלה עם יותר מדי תוכניות בראשון. החלטתי שלמרות הלחץ להספיק להגיע בזמן, אני אכנס לשיעור ואני שמחה שעשיתי את זה. אני אמנם לא עושה שיעורי יוגה כבר שנים, אבל החודש האחרון בהחלט עשה לי טוב ואני מקווה שאצליח להתמיד. אז לאן כל כך מיהרתי? רצה הגורל ובערב אחד היינו צריכים להגיע גם לחינה באשדוד וגם לערב חברה של עומר ברידינג 3. אנחנו לא בדיוק יכולים להתפצל לשניים, אז החלטנו לפצל את הערב. מתחילים בחינה וממשיכים לערב חברה.

מחר החתונה של החברה(אותה חברה ממסיבת הרווקות של שישי שעבר ושל החינה של ראשון) ואני על תקן מלווה. אני מאוד מתלבטת מה לעשות מבחינת ביגוד. האם ללבוש את השמלה לאירוע כבר לשלב הליווי לצילומי חוץ או ללבוש שמלה אלטרנטיבית ולהחליף כשנגיע למקום האירוע? דילמות דילמות. אני לוקחת בחשבון שפאקינג יולי בחוץ ומאחר ואני לא מגיעה עם מזגן צמוד כנראה שיהיה לי חם. ואני אזיע. ופיכס. אז אני בעצם יודעת את התשובה לשאלה של עצמי.

מה לבשתי?
שמלה מהוניגמן בסייל הנוכחי, 129 ש"ח(וסופסוף ניצלתי את תווי השי של פסח).
סנדלים של אירוסולס, 180 ש"ח בארה"ב.
שרשרת סברובסקי מתנה מעומר.
לק אפור של OPI ולק תורכיז של סאלי האנסן.

ועכשיו, אצא לחופשה קצרה של כמה ימים, ביום ראשון אנחנו חוגגים יום נישואים ראשון... חלפה עברה לה כבר שנה שלמה!

סופ"ש רגוע וקצת על ההפגנה אתמול

הסופ"ש הזה התחיל בצורה מעולה ביותר, כרגע אני חוששת "לפתוח פה" ולספר לפני שיהיו תוצאות ממשיות באמת, אבל בחמישי קיבלתי סופסוף אבחנה לבעיית הברכיים שגררתי במשך שלוש שנים שלמות. עם פתיחה חיובית שכזו, כבר לא באמת משנה מה נעשה :)

בשישי נסענו לביקור בנהריה. הפעם האחרונה שנסענו צפונה היתה לפני החתונה, כך שזה היה ביקור ראשון מאז שאנחנו נשואים. העברנו את הסופ"ש לאט ורגוע, בצפיה בסרטונים מהחתונה, בשיחות על המצב ובהשלמת שעות שינה. בשבת יצאנו מוקדם חזרה למרכז בכדי להספיק לנוח לפני ההפגנה.

מה לבשתי?

חצאית מהוניגמן, הועברה מאמא.

גופיה מקסטרו, 39 ש"ח.

סנדלים של איפנמה, 89 ש"ח.

טבעת כתומה מבילי תכשיטים, 90 ש"ח.

משקפי שמש של אירוקה.

זו היתה הפעם הראשונה שלנו בהפגנות של שבת. בפעמים הקודמות לא יצא לנו להצטרף מכל מיני סיבות ואילוצים והשבוע החלטנו שאין יותר אילוצים, הולכים. התחברנו אל ההמון הרגוע דרך אבן גבירול והגענו עד קפלן. אני זוכרת שבשבוע שעבר ישבתי מול הטלויזיה וצפיתי בהפגנה ולא הבנתי איך יכול להיות שיש שם 150 אלף איש. אתמול, כשהייתי שם בעצמי, הבנתי איך זה מרגיש להיות אחת מ300 אלף איש. כל רחובות האזור, הגדולים וגם הקטנים, היו מוצפים בנחילי אנשים. צועדים עם חיוך, מתרגשים מההמון הזה. היה משהו מאוד עוצמתי בנוכחות שם. זו לא היתה הפגנה אלימה, או ונדליסטית. זו היתה הפגנה מנומסת, מקשיבה להוראות, לוחצת יד לשוטרים, מחלקת בקבוקי מים לילדים עייפים. ראיתי שם אנשים כמוני, כאלה שקמים כל בוקר למשרה טובה, שעבדו קשה כדי לסיים תואר שיוביל אותם למשרה ההיא, אנשים שנושאים בנטל המיסים הכבד ויוקר המחייה הגבוה ולא רואים איך הם מצליחים גם לקנות דירה וגם לשלם על ילד מתישהו בעתיד.

אני לא יודעת לומר בוודאות שמשהו יקרה בסופו של המהלך הזה, מאחר וכל כך הרבה דברים קורים מסביבנו ויש כל כך הרבה אופציות לספינים(כמו שביבי אוהב) - "מה יקרה בספטמבר" או "דירוג האשראי של ארה"ב ירד והבורסות קורסות". הדבר היחיד שאני מקווה שבכל מקרה ישאר הוא ההבנה שמגיע לנו יותר, שאפשר לעשות אחרת. גם אם זה לא יקרה בשנה הקרובה, כי אין פתרונות קסם, שמישהו ירים את הכפפה וישנה כאן משהו, כי אפשר.

sunbathe

את הסופ"ש העברתי אצל ההורים בסבתא-סיטינג. ההורים טסו לברצלונה(וכבר חזרו עם שוקולדים ומתנות) ואני נשארתי לשמור על סבתא והבנות. היה מאוד כיף לבלות קצת עם סבתא ולהנות מהכלבות החמודות שלי. זה גרם לי להבין עד כמה אני מתגעגעת לנוכחות של כלב בבית. אף אדם לא יקבל אותך באותה מידת שמחה כמו כלב. לטעמי, גושי הפרווה הקטנים האלה פשוט מחממים את הבית. במהלך כל הסופ"ש הן גרמו לי לצחוק, כל אחת והשטיקים שלה.
גם סבתא היתה מאוד משעשעת וסיפרה על הביקור בכיכר רבין(אצל הנפרולוג...) ועל כל המוטוציקליסטים שעושים סקנדל בכביש(המשמעות של המשפט למקרה שאתם לא דוברים סבתאית שוטפת היא שבכביש היו אופנוענים שעשו בלאגן).
בשישי בצהריים התאווררנו קצת מהבית וקפצנו לאכול במסעדה. הביקור במסעדה היה די נוראי מאחר והמסעדה היתה מלאה בזאטוטים לבושי תחפושות מרשרשות. עם כל הכבוד לפורים, לתת לפעוטה בת שנה וחצי לזחול ברחבי המסעדה עם פעמון ענק ולצלצל בו כאוות נפשה זה לא מקובל, לא מנומס ולא מתחשב בסביבה. אין לך כח/חשק להתמודד עם הילדים שלך? תשאר בבית. זה אולי נשמע קצת מרושע, אבל כבר ראיתי לא מעט ילדים שמתנהגים בצורה מנומסת במסעדות(כולל בביקור המדובר). בסופו של דבר הכל תלוי בהורים. אם הם ידאגו לילד ל"בידור" הולם כמו חוברות ציור או אפילו נגן נייד עם אוזניות הכל היה נראה אחרת. לטעמי זה פשוט זלזול בסביבה. כשאני יוצאת למסעדה שאיננה מזללה, אלא כזו שעסקית הצהריים שלה עולה כ70 ש"ח לאדם, אני מצפה שאוכל להנות מהארוחה שלי בשקט יחסי. ושוב, אם היה מדובר ב"רעשים רגילים" של ילדים סביב השולחן שלהם אז מילא, אבל לשלח את הילדים שלך להתרוצץ סביב שולחנות אחרים? הדרך היחידה לקרוא לזה היא חוצפה.

מה לבשתי?

חצאית מארה"ב, כ50 ש"ח.

חולצה של אמא מהוניגמן.

טייץ מהיינס, 35 ש"ח בסייל.

ג'קט מאיביי, כ80 ש"ח.

תיק מתנת כיסים.

נעליים של אירוסולס, 180 ש"ח.

שרשרת חרוזי זכוכית של אמא.

משקפי שמש של אירוקה.

אאוטפיט-פוסט קצר

בקרוב אעשה את דרכי לשוק מעצבי העיר שמתקיים בגני התערוכה. מבטיחה רשמים מחר!

וכעת, לאאוטפיט הנוכחי. הוא צולם בשישי האחרון, בחצר האחורית של ההורים של החבר. היה זה יום סגריר(ויכול להיות שקבוצה כלשהי הפסידה, אותי זה לא הטריד...) ומעונן. יצאנו מוקדם מתל אביב כי לא רצינו שהגשם יתפוס אותנו בדרך. כשהגענו לאזור נהריה הגשם שחרר כל רסן וירד בכמויות. הצלחנו למצוא כמה דקות יבשות כדי לצלם.מה לבשתי?
ג'ינס שחור, חיקוי לויקטוריה בקהאם מתאילנד, 55 ש"ח.
חולצת משי בחום-בורדו מהוניגמן עודפים, 30 ש"ח.
עליונית סריג מגולף בשנה שעברה, 200 ש"ח.
נעלי אוקספורד על עקב של זארה, 200 ש"ח.
סיכה של סבתא.
טבעת משוק הפלסטיק, 25 ש"ח.
חגורת עור דקה מאסוס, כ30 ש"ח.
לתמונה המטופשת הזו יש הסבר הגיוני לחלוטין. החבר ואני התמכרנו למשחק באייפון שנקרא Cut the rope, אם יש לכם אייפון/אייפד אתם בטוח מכירים. בבסיס, מדובר בדינוזאור ירקרק וחמוד שרוצה שתאכילו אותו בסוכריות. האנימציה שלו כל כך חמודה ושובת לב, שהתחלנו לחקות אותו. אם לא מעבירים לו מהר את הסוכריה, הוא פותח את הפה ומצביע לתוכו, רומז באלגנטיות. וזה גם מה שאני עושה. אבל אם להודות באמת, אני מעדיפה בריוש וניל של מיקי שמו ולא סוכריה :)
מה לא אעשה כדי לפתוח את הסופ"ש החורפי הצפוי בחיוך...

סתיו באיחור

ראשית, יש לי חוב אליכם לגבי עמידות הלק. היום יום ראשון בצהריים והלק עדיין על ציפורני בשלמותו(מאז יום רביעי בבוקר). רחצתי כלים מאז, נאבקתי בניתוק וחיבור קונקטורים(מלאכה מחריבת ציפורניים) וחייתי את חיי. הלק שרד את כל אלה.

וכעת לשאר ענייני הפוסט. האמת אין יותר מדי עניינים. אני עדיין מתלבטת האם לחרף נפשי בתור של H&M ביום שלישי או לוותר על כל הסיפור ולהזמין אחר כך מאיביי אם פתאום יפול עליי החשק. עדיין לא הגעתי להכרעה ויכול להיות שמי שיכריע בסופו של דבר זה הלו"ז הצפוף. בסופו של דבר כל הסיפור קצת מאכזב במידה מסויימת. כי מצד אחד הפריטים לא מאוד יקרים ביחס ללנווין. אבל מצד שני הם מאוד יקרים ביחס לH&M, או כל רשת אחרת לצורך העניין. וכאן מגיעים לשתי נקודות קריטיות לטעמי. הראשונה - הפריטים מאוד לא יומיומיים, רוב השמלות הן סוג של שמלות ערב ומהג'קטים לא התעלפתי. השניה - ממה שיצא לי לראות בבלוג של הסלט הבלונדיני ובשאר בלוגים שסיפקו צילומי תקריב, הגימור של הפריטים ממש לא משהו. חלק מהפריטים חסרי מכפלת, מה שגורם לחוטים להשתרך מהם. הבדים לא נראים מאוד מרשימים ועוד. בקיצור, בסכום הזה יכול להיות שעדיף לרכוש איזו שמלת משי מרוס אובטה. גם לא תראי אותה על כל אחת וגם התפירה תהיה ברמה גבוהה יותר. הפריטים היחידים שאולי שווים את ההמתנה בתור הם הנעליים והשרשראות. כנראה שאם כבר ארכוש משהו מהקולקציה הזו, זו תהיה השרשרת הוורודה. מה אתן חושבות? נראה אתכן בתור?
את התמונות היפות שמופיעות כאן צילמה ג'ואנה המקסימה. תודה ובהצלחה בדרך החדשה!
סופסוף יצא לי לשלב את התיק עם גוונים חורפיים יחסית ואני מאוד מרוצה מהתוצאה. התמונות נראות מאוד סתוויות בגלל העלים הנושרים, אבל צולמו בטמפרטורה של 30 מעלות ביום חמישי...
מה לבשתי?
מכנסיים מברשקה, 130 ש"ח, כולל החגורה.
גופיה מהוניגמן, 40 ש"ח.
צעיף ושעון זהב של סבתא.
נעליים של Aerosoles מארה"ב, 50$, מאוד מאוד נוחות.
תיק של מארק ג'קובס.
שעון של DKNY.
טבעת מרביד, 400 ש"ח.
שבוע חדש התחיל...

ימים של שקט

אחרי עומס רציני בחודשיים האחרונים, עכשיו רגיעה. יש לי זמן לחזור לתחביבים שהזנחתי, אל החברויות שלא טיפחתי, אבל להכל היו תירוצים לגיטימיים לחלוטין.

את השבוע האחרון העברתי בנעימים במפגשים עם חברות, טיולים בעיר והרבה מנוחה. התמונות כאן צולמו על ידי ג'ואנה ביום שלישי האחרון, כשביקרנו במסעדת רונימוטי. רמת החייל נראת שונה לגמרי בתקופות החגים ולא רק בגלל שפחות עמוס בFeeding time. המקום נראה שליו יותר. משהו כמו גן סגור מינוס מוטיב העצב :)
בתמונות תוכלו לראות את "החריכה" עליה רמזתי בפוסט הקודם, Saddlery Sophie Tote של Marc By Mark Jacobs מקולקציית חורף 2010. החלטתי להתפנק ואני מאוד מרוצה מהבחירה. הוא מתאים להרבה דברים ועם זאת, לא בנאלי כל כך.
מה לבשתי?
חולצה מהוניגמן עודפים, 30 ש"ח.
ג'ינס מתמנון, 25 ש"ח.
סנדלים מאסוס, כ60 ש"ח.
משקפי שמש של איב סאן לורן מאירוקה תמורת 200 ש"ח.
חגורה מקסטרו עודפים, 20 ש"ח.
כובע מH&O, מהסייל של הקיץ, 20 ש"ח.
טבעת של קרן וולף, צמיד מדיווה ושעון של סבתא(שלקח לי בדיוק שנה לטרוח להחליף לו סוללה).כדי לסכם את כל המנוחה הזו, אני נוסעת היום לסופ"ש קצר. מבטיחה לחזור ביום שני עם המון תמונות!

בין האצבעות

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי הזמן פשוט בורח מבין האצבעות. אני מרגישה שרק לפני שבועיים עוד סבלנו מג'ט לג מהטיול והופ, כבר הגענו כמעט לאמצע יולי. מה קורה פה? מישהו מריץ לי את החיים קדימה בTiVo שלו? אומרים שהזמן עובר מהר כשנהנים. אני חושבת שאני אכן נהנת. אני בתקופה מאוד טובה. סיימתי את התואר, אני עובדת במקצוע שאני אוהבת, אני מטפחת תחביב(הבלוג) מוצלח ומהנה(מבחינתי, מקווה שגם מבחינתכם...), יש לי בנזוג לחיים שאני מאוד אוהבת ומשפחה תומכת. אבל למה כל זה צריך לעבור כל כך מהר?

אולי כל המחשבות האלה מגיעות אליי בגלל שיום ההולדת שלי מתקרב(23 לאוגוסט) והשנה אחגוג 25 קייצים מהבילים. יומולדת 25 תמיד הרגיש לי כמו יומולדת משמעותי בשנות ה20 לחיים. מן נקודת ביניים כזו שבה נדרשים כבר להיות מגובש ובוגר אבל מצד שני צעיר ונרגש. עד עכשיו התעסקתי בלבחור מקצוע, להתחיל תואר ולסיים אותו, לבחור תחום שבו אני רוצה לעבוד, בדרך גם למצוא חבר, לעבור מהבית של ההורים, אולי אפילו עם החבר. אז סיימתי עם כל אלה ועכשיו כנראה הזמן להתרווח ולהנות מכל זה. אין לי כל כך פואנטה, אני סתם מקטרת על בריחת הזמן, שאני משתדלת למלא בדברים שמשמחים אותי. רק תמיד תהיתי אם גם אחרים מרגישים שהזמן טס להם... מרגישים?
מה לבשתי?
מכנסונים מForever21.
חולצה מהוניגמן עודפים שאמא קנתה ואני השאלתי, 3 ב100 ש"ח ושולם עם תווים, אז טוטאל של קצת פחות מ30 ש"ח.
סנדלים מסטיב מאדן בשנה שעברה, 240 ש"ח.
טבעת מהדוכנים באוניברסיטה, 3 ב5 ש"ח.
לק כתום קורלי שכזה מארה"ב.
סופ"ש נעים לכולם(שיעבור לאט וטוב)!