ריב עם הארון

יש ימים שבהם מלאכת ההתלבשות היא פשוט סיוט מתמשך. מודדת, מתבאסת, מורידה, רוטנת וחוזר חלילה. באמצע השבוע אני לרוב מצליחה להתלבש די מהר ואם לא, תמיד יש לי כמה אאוטפיטים לגיבוי שמסודרים לי בראש למקרה חירום, אבל דווקא התלבשות בסופש היא המאתגרת.

אני לא יודעת אם הסיבה לכך היא העובדה שלא משנה מה אלבש כאן בסן פרנסיסקו, כנראה שאהיה אובר דרסד לעומת שאר תושבי העיר שבוחרים להעביר את כל הסופ״ש בבגדי ספורט (סופר ממותגים ומפונפנים, אבל עדיין מדובר בפאקינג טייץ), במקסימום, הן יבחרו בג׳ינס וטישירט. ולכן, מאז שעברתי לכאן הפכתי לגנדרנית מעצם העובדה שלבשתי חצאית. פעם חשבתי שפשוט חסרים לי בגדים, אבל אתן יכולות לתאר לעצמכן שזה לא ממש המצב. עכשיו אני חושבת שאולי פשוט יש לי יותר מדי... אל תגלו לעומר!

את האאוטפיט בתמונות דווקא הרכבתי בתוך שניה וחצי, אבל זה בגלל שידעתי שאני הולכת לבית קפה חדש ויפה ליד הבית, אז לא היה אכפת לי להיות היחידה בחצאית.

מה לבשתי?

חצאית מH&M לפני כמה שנים, 60 ש״ח בסייל.

חולצה מכופתרת מיוניקלו, 15 דולר בסייל.

גרביונים של קלזדוניה, כ20 ש״ח ברומא.

נעליים של אירוסולס, 30$ בסייל באתר.

אות חיים

ובכן, הייתי בלוגרית רעה ממש, אבל יש לי הסבר לגיטימי להכל. בחודש וחצי האחרונים הספקתי לבקר את המשרדים בסיאטל לכמה ימים, לעבור דירה, לארח את אחי וחברה שלו לשבועיים, להעביר סופ״ש ארוך בלוס אנג׳לס ולהיות שבועיים בשנגחאי. מבינים למה הבלוג נדחק קצת הצידה? לא יפה מצידי, אבל ככה יצא... לפחות המיילים ביונייטד מצטברים.

דווקא תמונות כן טרחנו לצלם, מתוך איזו אמונה שאולי בכל זאת אמצא קצת זמן לכתוב. והנה, היום הזה הגיע. אני יודעת שבארץ כבר כולם הספיקו לשכוח את החגים וכאן לא מי יודע מה הרגשנו אותם (חוץ מחבר לעבודה שנשוי ליהודיה שניסה בכח למלמל ״ל-שנה טו-בה״, כי אשתו אמרה לו למסור לי). בגלל המעבר ובגלל שחזרתי מסיאטל יום לפני, החלטנו לחגוג ברגוע, בלי החבורה הגדולה של שנה שעברה. היתה לנו אחלה ארוחת חג, טעימה וחגיגית, אבל בעיקר לא מתישה.

שוב, אמנם באיחור, אבל מלבושי חג תמיד היו אהובים עליי, ולכן אני מתעקשת, לא מוותרת, ולמרות שאנחנו כבר עמוק בתוך לוח השנה היהודית, אני אפרסם פה אאוטפיט חג!

מה לבשתי?

חצאית מסייל ביוניקלו, 10$.

חולצה מהסייל בH&M אונליין, 5$.

שרשרת מאיביי לפני כמה שנים, 10$.

סנדלים של ניין ווסט, 30$ בקיץ שעבר.

בפוסטים הבאים, קצת רשמים משועשעים ומזועזעים משנגחאי, מהביקור של אחי ובתקווה לחזור לשגרה.

כמה חם

כל מי שדיברתי איתו מישראל הכריז שהשנה אוגוסט הגזים לגמרי והפך לבלתי נסבל. כדי שנוכל להזדהות עם אחינו בישראל, גם אותנו פינקו בגל חום ישר ממכבשי הגיהנום. אמנם השיא כאן הגיע ל32 מעלות, בלי לחות ועם רוח שמקלה על ההתמודדות, אבל זה רחוק מאוד מה20 מעלות שהורגלנו אליהן.

כדי להתמודד, בילינו את הסופ״ש בבריכה בבניין ועם שנ״צ בפוך עם מזגן (מדובר באחת מהנאות החיים, לא פחות!), אבל בכל זאת צריך להוציא את הראש מהבית קצת, אז יצאנו לסיבוב בשכונה וזללנו פיצה עם בירה קרה ליד.

בתור ילידת אוגוסט אני ילדת קיץ מושבעת, ועדיין, הקיץ של סן פרנסיסקו הרבה יותר קל ונעים ובמיוחד אוגוסט שנחשב לחודש קר כאן. כל המקומיים מכריזים שכבר שנים שלא היה אוגוסט כזה נעים וחמים וזו הוכחה לכך שההתחממות הגלובלית יצאה משליטה. העירייה העבירה תקנה שלמסעדות אסור להגיש מים אלא אם הסועדים ביקשו במפורש ובכל מקום ליד דיספנסר מים מופיע שלט "Are you sure you're going to finish the entire cup?". אפילו המדשאות הירוקות עד יובשו ולא מקבלות השקייה יותר. המפתיע הוא שאם נשארים בעיר, מקבלים את התחושה שכל אחד תורם את חלקו - אנשים משתמשים בשקיות רב פעמיות בסופר, ממחזרים הכל ומעדיפים להשתמש בכלים שניתן להפוך לקומפוסט במקום הפלסטיק שאמנם ניתן למחזור אבל עדיין די גרוע לסביבה. ואז נוסעים שעה מזרחה, עדיין בקליפורניה ורואים איך אנשים קונים בסופר ולוקחים הרים של שקיות *פלסטיק* ומחריבים בביקור אחד בסופר מאמץ של עיר שלמה.

מה לבשתי?
חולצה מיוניקלו מהקולקציה בשיתוף עם MOMA, בסייל חורף האחרון 6$.
חצאית מזארה, 200 ש״ח לפני כמה שנים.
הוויאנס (תסלחו לי, היה ממש חם), 10$ באמזון.
משקפי שמש אופטיות מזני אופטיקס, 15$.

השיער שלי נראה מסכן, מזל שמחר מצפה לו תספורת...

Long time no see

עברו עליי כמה שבועות עמוסים יחסית, בראיה לאחור אני לא לגמרי בטוחה במה בדיוק, אבל להבדיל מתקופות עמוסות כשגרתי בישראל, כאן זה לא עומס מעבודה. אני מניחה שפשוט שקעתי בכל מיני הפעלות אחרי העבודה, כי מחשיך מאוחר(20:30-21:00), אז כיף לשוטט בחוץ עד מאוחר. 

השבועות האחרונים היו די מבאסים מבחינת מזג אוויר(התמונות - הכי מטופשות שלי עד כה - צולמו בפארק ליד הבית בעוד סופ״ש סגרירי). בשנה שעברה באותה תקופה כבר היה חמים יותר. חשוב להבהיר שחום של סן פרנסיסקו זה 19 מעלות עם שמש חזקה ורוח מנשבת, אבל שלושת השבועות האחרונים כללו בעיקר אפרוריות לונדונית שכזו וקור של דצמבר. השבוע סופסוף התחמם קצת והשמש הקליפורנית חזרה לבקר. יש ציטוט מאוד מפורסם על מזג האוויר בסן פרנסיסקו שמיוחס למארק טווין(יש הטוענים שזה לא נאמר על ידו ושאין הוכחה שהוא באמת אמר את זה, אבל זה לא מוריד מאיכות האמרה) - ״The coldest winter I've ever spent was a summer in San Francisco״. שמעתי ואמרתי את המשפט הזה כמה וכמה פעמים בשבועות האחרונים... :)

את השבוע האחרון(פלוס סופ״ש שעבר) העברתי בנפרד מעומר. הוא נסע לנסיעת עבודה לישראל ואני נשארתי כאן לבד. בפעם שעברה שהוא נסע היה לי לא קל ולקח לי זמן להתרגל ל״לבד״ הזה שנחת עליי פתאום. אמנם אני לא מבלה כל דקה מזמני הפנוי איתו, אבל בכל זאת, אנחנו גרים יחד כבר הרבה מאוד שנים ולא כיף לחזור לבית ריק כמה ימים ברצף. ועדיין, הפעם עבר יותר קל. אולי כי היתה לי יותר הכנה נפשית, או שכבר למדתי מהפעם הקודמת, ואולי דווקא כי בקושי הייתי בבית בשבוע האחרון... ותודה לחברים ולחברות שהביאוני עד הלום(אתם יודעים מי אתם).

מה לבשתי?

שמלה מיוניקלו, 20$.

גרביונים של קלזדוניה, כ20 ש״ח.

טרנץ׳ מאאוטלט בווגאס לפני כמה שנים, 70$.

שרשרת של מדוזה, קיבלתי בחינם באחת מהפעמים שקניתי תיק.

תיק של קייט ספייד, 140$ באאוטלט בליוורמור.

נעליים של אירוסולס, 20$ בסייל אונליין.

משקפי שמש(אופטי) 30$ בחנות אונליין(Zenny Optics).

הכי אמריקאי שלי

עד כמה הסביבה משפיעה על מה שאנחנו לובשים?

כשגרתי בתל אביב תמיד טענתי שאני לא רוצה להתלבש כמו ״תל אביבית״. מהו בדיוק לבוש תל אביבי? לא ביקרתי בתל אביב כבר כמה חודשים, אבל בקיץ האחרון שלי כתושבת תל אביב המדים היו שפתון אדום, הוויאנס וג׳ינסים גזורים. למרות כל אלה, בתל אביב אפשר היה לראות גם קצת ייחוד, או לפחות שאנשים טורחים לחשוב על מה הם זרקו על עצמם לפני שיצאו מהבית.

בסן פרנסיסקו זה לא מרגיש ככה. כבר כתבתי על כך בעבר, אבל קליפורניה ככלל וסן פרנסיסקו בפרט לא ממש מצטיינות אופנתית. ביומיום באמצע שבוע תראו כאן בעיקר עובדים מהתחום הפיננסי בחליפות משעממות(שלרוב לא יושבות עליהן טוב כי הם קנו אותן במבצע בMen's wearhouse והם לא מבינים שזה נראה מגוחך) או הייטקיסטים בטישירט וג׳ינס. התיאור נכון לגבי גברים ונשים כאחד. בלי ייחוד, בלי מחשבה, אוטומטי ומשעמם.

בסופי שבוע המצב מחמיר עוד יותר, ובמהלך היום רוב האמריקאים פשוט לובשים בגדי ספורט. בהתחלה עוד חשבתי שהם פשוט בדרך לשיעור או בסופו של אימון, אבל אז שמתי לב שזה פשוט מה שהם לובשים בסופשבוע, כולל למסעדות, חלקם מרחיק לכת וגם יוצא ככה למסעדה בערב. מסתבר שמישהו שתל לבחורות כאן בראש שהישבן שלהן נראה יותר טוב בטייץ(ועדיף אחד במחיר מופקע מלולו למון, 150 פאקינג דולר לטייץ) ומאז כולן ארוזות בהם היטב, לכל הסופ״ש.

מצד שני, בערב, אם תצאו לדאנס ברים או מועדונים כאן, תמצאו בחורות בלבוש מינימלי וצמוד על עקבי חשפניות. לא שופטת, כי אני לא רווקה כבר הרבה זמן, אז אני לא יודעת עם מה צריכות להתמודד רווקות בעידן הטינדר, אבל עדיין, אפשר להתלבש בצורה מושכת בלי להראות כאילו את מקבלת תשלום בסוף הערב...

ולאיזה חלק באמת עדיין לא הצלחתי להתרגל? כל אחד מהמראות המתוארים למעלה מגיע לרוב עם שליכט של איפור, ברמה של עבודות תשתית שמצריכות פיגומים ותיק מעצבים בהצלב או תלוי על הזרוע(לרוב מייקל קורס, קייט ספייד או מארק ביי מארק ג׳ייקובס).

אז למה קראתי לאאוטפיט בתמונות ״הכי אמריקאי שלי״? כי ביחס לעצמי הוא מעט מרושל, ובעיקר כי חולצת ג׳ינס תמיד הרגיש לי כמו All American look. במידה מסויימת, אלה שכן משתדלות כאן טיפה, לרוב לבושות כך. חולצה מכופתרת מודפסת, סקיני מקופל מעט ומגפונים. בדרך כלל השיער יהיה אסוף בMessy Bun, אבל אני נהנת מהעובדה שהשיער שלי מאוד ארוך כרגע והולכת איתו פזור לרוב. קצת כמו קטלוג של Jcrew.

מה לבשתי?
חולצת ג׳ינס מיוניקלו, 12$ בסייל חורף.
סקיני כתום מסטייל ריבר לפני כמה שנים, 60 ש״ח.
מגפונים ממייסיס, 35$ בבלאק פריידיי סייל.
צעיף מבוטיק ליד הבית, 12$.
תיק מאיביי לפני כמה שנים, 10$.
שעון של DKNY באאוטלט בווגאס, 60$. 

Between Castro & Mission

בחיבור בין שתי שכונות מאוד שונות, ישנו רחוב אחד, יפה יפה, צבעוני וזוויתי, כנדרש מרחובות העיר. בעיני מדובר ברחוב היפה בעיר. אמנם גם בUnion תוכלו לראות בתים צבעוניים בארכיטקטורה הכה סנפרנסיסקואית הזו, והם אפילו ילוו בבוטיקים, מסעדות ובתי קפה חמודים, אבל דווקא הרוגע והשקט שיש ברחוב שמחבר בין דולורס פארק ההיפסטרי לרחוב קסטרו הגאה, הוא זה שהופך אותו למושלם בעיני. הבתים המהממים עוזרים גם כן, אבל בלי קטנוניות עכשיו.

אז איך ולמה מגיעים לרחוב הזה בתור תיירים? ובכן, כחלק מביקור ברחוב קסטרו וביקור בשכונת מישן, מבחינתי מדובר בביקור חובה. יורדים בתחנת קסטרו ברכבת/חשמלית/אוטובוס, הממוקמת בצומת של הרחובות קסטרו ומרקט. משוטטים ברחוב קסטרו עד לרחוב 19(בדרך קוראים קצת על הארווי מילק וההיסטוריה של הקהילה הגאה בעיר). פונים ימינה וממשיכים להתהלך ברחוב היפה עד שמגיעים לצומת של 19 וSanchez. מצד ימין שלכם תראו גרם מדרגות ארוך. מומלץ לעלות למעלה ולהנות מתצפית יפה על העיר. גם בימים שהערפל שורר, יש מכאן תצפית יחסית טובה ויפה. משם ממשיכים למטה במורד הרחוב עד שמגיעים לצומת T ולרחוב Church. מולכם תראו את הכניסה לדולורס פארק המפורסם.

בדולורס תוכלו למצוא מתקנים לילדים, מתקני ספורט והמון צעירים זרוקים על הדשא עם בירה או ג'ויינט. לא חייבים לבוא מצויידים מראש, בסופי שבוע בתוך דקה או שתיים מרגע ההתמקמות כבר יגיע מישהו להציע לכם אחת מהאפשרויות שהזכרתי קודם, וגם נקניקיות, טאקו, פופקורן קרמל, צ'ורוס והמון אוכל אמריקאי משמין. ההמלצה שלי? אם יש לכם סבלנות לעמוד בתור הארוך של מאפיית טארטין המפורסמת, בחרו לכם מאפה טעים ותחזרו חזרה לפארק לפיקניק קצר(המאפייה נמצאת במרחק בלוק אחד מהפארק). אם אתם דווקא מחפשים מקום טעים לארוחת צהריים, למאפייה יש גם מסעדה קטנה ברחוב Valencia(רק בסופ"ש עד השעה 2, בשאר השבוע הם פתוחים רק לארוחות ערב).

הנוף מקצה הגבעה ב19 וSanchez

קצה הרחוב ודולורס פארק שמציץ

כשתסיימו לאכול, תוכלו להמשיך לשוטט בשכונת Mission. אני אישית פחות מחבבת את הרחוב הראשי של השכונה - Mission כי הוא מייצג את כל הצדדים השליליים של העיר, מבחינתי לפחות. ממליצה לשוטט על רחוב Valencia המקביל. הרבה יותר סימפטי, עם מסעדות נחמדות וגם בו תמצאו גרפיטי מרשים בלי להיתקל בהומלסים וריח חריף של שתן...

עד כאן לפוסט שהוא קצת מדריך תיירים וקצת מעביר אווירה. מקווה שתהנו גם מסוג כזה של פוסטים.

מה לבשתי?
מכנסיים קצרים מH&M בפירנצה, כ45 ש"ח.
חולצת ג'ינס מיוניקלו בניו יורק לפני כמה שנים, 15$.
סווטשירט מתמנון, 50 ש"ח.
שרשרת של מדוזה, 120 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה ממדריד, כ20 ש"ח.
נעליים מאסוס לפני כמה שנים, כ80 ש"ח.  
תיק שק של מדוזה, 370 ש"ח במסיבת ההשקה של הקולקציה לפני כמה חודשים.

משבוע לשבוע

אמנם התחלתי לעבוד במשרה מלאה(סגרתי חודש, יאי!), אבל זו לא באמת הסיבה לתדירות החד שבועית לפרסום פה, כנראה שהקצב האיטי של החיים כאן התחיל להשפיע עליי. דווקא יש לי לא מעט זמן פנוי ואפילו התחלתי בתוכנית הC25K שאמורה לעזור לאנשים שלא רצו מעולם להגיע למצב שהם רצים 5 קילומטר. השלמתי כבר את השבוע הראשון, ולכבוד הסיום הזה הברך השמאלית שלי אותתה על קיומה, אז חבשתי אותה בקינזיו טייפינג בצבע ורוד פוקסיה. אבל אני לא מתייאשת, פשוט אצטרך להתאמן עם ברכיות ולהראות כמו האישה הביונית. לפחות אני זזה... ואולי עד גיל שלושים אלמד לרוץ(זה עדיין לא מתעכל לי שהשלושים נמצא במרחק של פחות משנה ממני, אבל גיל זה רק מספר וכל השיט הזה.).

אחרי קצת יותר מחצי שנה כאן, אני חושבת שהתחלנו להבין את הסיפור. די מהר נכנסו לשגרה נוחה ורגועה כאן, אבל עכשיו שגם אני עובדת, זה מרגיש קצת יותר כמו "הדבר האמיתי". בסך הכל, כשאתה גדל בישראל, התרבות שלך מאוד מושפעת מהתרבות האמריקאית, מה שקצת יותר מקל עלינו, הישראלים, להשתלב כאן ולהבין, לא רק את השפה, אבל גם את הבדיחות הפרטיות. ובכל זאת, יש הבדלים תרבותיים מאוד מהותיים בין הישראלים לאמריקאים ואחרי חצי שנה הסתגלנו לבולטים שבהם, אבל יש דברים שאני עדיין מתרגלת אליהם. כמו העובדה שמתחילים איתי כאן ברחוב בכמויות שפשוט לא קרו בארץ. 

זה גרם לי לתהות. האם הסיבה לכך היא המראה הקצת שונה שלי מהAll American Girl? אבל כל האיזור הזה מלא במהגרים, אני לא עד כדי כך שונה בנוף. אולי אלה הבדלי תרבויות? האמריקאים מעזים להתחיל הרבה יותר? מפומפמים בחשיבות עצמית? אבל לישראלים יש את ה"איזראלי חוצפה", ולהגדיר את הגבר הישראלי הממוצע כביישן זה לא ממש מדוייק. ואז הבנתי. זה הרוגע הזה שהזכרתי קודם. בארץ כנראה שהסתובבתי בפרצוף חמוץ/לחוץ יותר. בין העומס בעבודה והרצון להגיע כבר הביתה אחרי יותר מדי שעות במשרד, לא היה לי כח להסתובב עם פנים נעימות ברחוב, ובטח שלא לחייך לזרים(או זרות) שחולפים על פניך, כמו שמקובל כאן. אם זה המחיר לשלם על הרוגע, בינתיים אני מוכנה להסתדר.

מה לבשתי?

שמלה מיוניקלו בסייל, 6$.

שרשרת מהחנות של SFMOMA, מתנה מעומר.

סנדלים של לייבלינג, 500 ש"ח בביקור האחרון בישראל.

זר חרציות ענקי(בתמונות מופיע רק חצי ממנו...), 3$ בטריידר ג'וז.