31.1.2012

מיחזור

אחרי כמה פוסטים נטולי תמונות(חציל לא נחשב לאאוטפיט), הגיע הזמן שיהיה כאן פוסט אאוטפיט ראוי, בערך. את התמונות האלה צילמתי לראשונה בצילום עצמי עם הטיימר של המצלמה. יש לה גם שלט, אבל אני לא מצליחה להבין מה עבר לממציא השלט בראש כשהוא חשב על שלט שמחובר עם חוט באורך מטר. אז כאמור, הטיימר. כנראה שבכל סשן צילום עצמי יהיו כמה תמונות ערופות ראש או כפות רגליים וכאן לא מטאטאים את הלכלוך מתחת ללפטופ, גם אתם תזכו לצחקק מהתמונה יחד איתי. יש לציין שהמצלמה מוקמה על נר שהועמד על ערימת ספרים. אם הפנים שלי נראות מודאגות בתמונות, זה כי אני מודאגת לגורל המצלמה. לא, סתם. היא היתה מאוד מאובטחת, וגם יש ביטוח.
למה מיחזור? כי השמלה הזו כבר הופיעה כאן בהזדמנות אחרת, פחות חורפית. בשבועות האחרונים, כנראה בגלל שלא הרגשתי במיטבי, שמתי לב שאני חוזרת לאותם אאוטפיטים יומיומיים שנוחים לי מאוד ומחממים דיים. נשלפו סריגים מהארון שבחורף שעבר לא טרחתי בכלל לאוורר ואילו בחורף הזה מככבים. אני מאוד מקווה שהמחלה לא תשבש לנו את תוכניות הנסיעה. אני כבר מחכה לחום ולשמש, בגד הים כבר מוכן.
מה לבשתי?
שמלה מאסוס, 75 ש"ח.
קרדיגן מפול אנד בר, 120 ש"ח.
חגורה מתנה מחברה מלונדון(סט של שלוש שימושיות מאוד).
גרביוני צמר אפורים של לייף, 35 ש"ח.
מגפיים של ברונקס מלפני כמה שנים.
צעיף מחנות ברחובות לפני כמה שנים.
טבעת של רביד.

28.1.2012

Pure Giveaway that gives back

לכבוד השקת הבושם החדש Pure DKNY - Drop of Verbena, תערך הגרלה מעט שונה מהרגיל. אבל ראשית, אספר לכם על פעילות המותג.

Pure DKNY משתפים פעולה עם ארגון CARE העולמי בפרוייקט Access Africa. מטרת הפרוייקט היא ליצור מקומות עבודה ותעשייה לטווח הארוך במדינות שונות באפריקה, עם פוקוס על העסקת נשים. הדרך שבה DKNY תרמו לפרוייקט מאוד יפה בעיני. במקום פשוט לתרום כסף ולספק פתרון זמני, הם מקנים כלים ופיתוח עסקי שמאפשרים להתקדם ולהתפתח. אז איך מבצעים את זה? הבושם הקודם נזקק לוניל על מנת לייצרו. המותג סייע להכשיר מגדלי וניל באפריקה כך שתעשיית גידול הוניל תתבסס. בכך מבטיחים עתיד לענף חדש, המותג עוזר בגלגלי עזר ונותן כלים להתחלת העסק ומשם הכל מתגלגל בזכות עצמו. בפרוייקט הבושם הקודם, Pure Vanilla, הסיוע היה באוגנדה. הבושם החדש, כשמו כן הוא, מכיל את צמח הוורבנה-בזיל. לצורך ייצור הבושם, החברה רוכשת את הצמח ממגדלים בטוגו שמרביתם נשים.
לטעמי הבושם מאוד אביבי וקליל, פרחוני עם מעט חמצמצות שמעניק לו צמח הוורבנה. המחיר הרשמי הוא 590 ש"ח ל100 מ"ל ו410 ש"ח ל50 מ"ל, אבל לפי מה שקראתי, הבושם נמכר כעת במחיר היכרות נוח של 249 ש"ח ל100 מ"ל ו199 ש"ח ל50 מ"ל.

וכעת להגרלה. מאחר והמותג עוסק בהעצמת נשים וקידומן בחברה, החלטתי שההגרלה תיערך באותו סגנון, כי כולנו יודעות שלא תזיק גם כאן קצת העצמה :)
בהגרלה הזו תנסו לזכות בבושם לא למען עצמכן/ם, אלא למען מישהי אחרת שאתן מאמינות/ אתם מאמינים שמגיע לה להתפנק. מישהי שעושה למען הקהילה, האנשים סביבה או איכות הסביבה.

וכעת לתנאים:
1. כתבו בתגובה לפוסט הזה למי הייתן רוצות/ הייתם רוצים להעניק את הבושם ולמה מגיע לה להתפנק.
2. הצטרפו כעוקבות/ים לבלוג (קליק מצד ימין תחת "מנויים ונהנים").
3. לחצו לייק על עמוד הפייסבוק של המותג כאן.
4. לא לשכוח להשאיר כתובת אימייל.

זהו, אתן/ם בהגרלה.
גם גברים מוזמנים להירשם להגרלה על מנת להעניק את הבושם למישהי מיוחדת.

ההרשמה מתחילה היום, ה28.1.2012 ומסתיימת ב11.02.2012.
שליחת הבושם באחריות משרד יחסי הציבור.
תמונות באדיבות היח"צ.

27.1.2012

לא בוכים על חציל שנגנב

לכותרת הפוסט יש הסבר משעשע ומפתיע, אבל נגיע אליו בהמשך.
כפי ששמתם לב(או שלא ואני מדברת לעצמי), שוב נעלמתי לשבוע. הפעם יש לי אישור מהרופא. את השבוע האחרון העברתי במחלקה הפנימית באסף הרופא בתור מטופלת מן המניין. דלקת בכליות סידרה לי אישפוז הכל כלול + הפעלות.

אגב, למקרה שתהיתם, הזקנה במסדרון - זו אני. המחלקות היו מוצפות ולכן זכיתי לצפות ולהבין איך נראת מערכת בריאות קורסת. החדרים בכל המחלקות היו בתפוסה מלאה וביום למחרת האשפוז שלי, גם המסדרון אוכלס לגמרי. אני צעירה, כפי שטרח כל אדם שראה אותי לציין("את בחורה צעירה, מה את עושה כאן?"), אבל לאדם מבוגר מאוד שאינו עצמאי ונזקק לשירותיו של סיר הלילה, שהייה במסדרון ממש לא מעניקה את הפרטיות הראויה לאדם ששילם כל חייו מס בריאות.

הצוות הרפואי בטח שלא נהנה מתפקידו החדש של המסדרון ונאלץ לעבוד בתנאים לא תנאים שמייצרים עוד יותר חיכוכים עם המבקרים והמשפחות. ואם כבר דיברתי על הצוות הרפואי, אפשר גם לדבר על המתמחים ועל שעות העבודה שלהם. בשורה התחתונה, אין סיבה לרחם עליהם. הם בוחרים במקצוע הזה מתוך היכרות עם שעות העבודה המפרכות והמופרכות ולכל אחד קיימת האופציה לעזוב ולהיות תועמלן תרופות. הסיבה שזה צריך לעניין אותנו הוא טיב השירות שאנחנו מקבלים. אני לרגע לא מזלזלת ביכולות שלהם והטיפול שקיבלתי היה מעולה. אבל תחשבו לרגע על המתמחה שהגיע למחלקה ב8:00 בבוקר, מחלקה שבה מאושפזות שתי חולות במצב מתנדנד בין חיים למוות, ואת רוב זמנו עד 8:00 בבוקר למחרת העביר בטיפול בהן ולכן לא זכה למנוחה. זה מה שמגיע לנו? אדם שעומד על הרגליים 16-24 שעות רצוף? עד כמה איכות הטיפול, יכולת קבלת ההחלטות ויכולת הניתוח זהות בשעה הראשונה למשמרת ובשעה ה20?

ובנימה קצת פחות ביקורתית ורצינית, השהות במחלקה פנימית לאדם צעיר היא הזויה ומחרפנת. הגיל הממוצע של המאושפזים במחלקה היה 75, כך שפרטנרים לשיחה לא היו יותר מדי. דיברתי מעט עם השכנות שלי למסדרון, סבתות חביבות, האחת בת 76 והגיעה לצנתור חמישי(!!!) והשניה בת 78 והגיעה עקב חולשה כללית. אמא שלי צחקה עליי ושאלה אם החלפתי פייסבוק עם החברים החדשים שלי. מבלי לזלזל באוכלוסיית הגיל השלישי, אני בספק אם מלבד לשמעון פרס ועוד כמה גימלאים טכנולוגיים ישנם המוני פרופילים בפייסבוק השייכים לגילאי ה75+. לפחות לא עד שהדור שלנו יזדקן.
ביום הראשון הייתי בהלם משעות הפעילות. ב5:30 בבוקר הדלקת אורות וכבר חוברתי חיש קל לאנטיביוטיקה לווריד. ובשעה 21:00 כיבוי אורות, פיפי ולישון. כמובן שבשעה מוקדמת כזו לא הצלחתי להירדם אז ביום למחרת כבר ביקשתי שיביאו לי מנורת לילה מהבית. את הזמן העברתי בקריאת ספר, צפייה בסדרות באייפון וקריאת סטטוסים בפייסבוק. שינה לא היתה אופציית פעילות מועדפת. קצת קשה להרדם עם צפצופי מוניטורים, כפתורי מצוקה וזקן שנשמע כמו דארת' ויידר.

וכעת, החציל!
חציל אילוסטרציה. התמונה לקוחה מכאן.
באחד הימים ההורים קפצו לבקר והביאו עימם אוכל לארוחת הצהריים של אותו היום וגם לארוחה שלמחרת. את השקית שהכילה חציל ממולא, ברוסקטות, לחמניה ומעט פרמז'ן - הידקתי, רשמתי את שמי והכנסתי למקרר החולים שהיה עמוס לעייפה בקופסאות. ביום למחרת ניגשתי למקרר והוצאתי את השקית שהיתה משום מה קלה ופתוחה. להפתעתי גיליתי שמישהו גנב את הקופסא עם החציל ואת יתר העזרים השאיר יתומים. פשפשתי מעט במקרר, אולי משום מה הקופסא טיילה החוצה לשבת ליד קופסאות אחרות - כלום. מי גונב אוכל של אנשים חולים? פיפל, מה קורה לכם?! אני מבינה שהחציל של אמא שלי הוא טעים ברמה מקצועית, אבל מדובר, בכל זאת, בחציל שלי. שלי! וכך יצא שבמקום לאכול חציל אכלתי תחת. סליחה, סלט ארומה.

וכך נגמרה לה חווית האישפוז המפוקפקת. היום אני כבר בבית וכאן אף אחד לא יגנוב לי חצילים(עומר שונא חצילים). וכעת, אשתה את התה שלי ואסיים את הספר. סופ"ש נעים ובריא לכולם. מחר הפתעה!

18.1.2012

Forgive and Forget

Forgive me blogger for I have sinned. It has been one week since my last publication.
ובנימה קצת פחות דרמטית, זה היה שבוע קצת עמוס. עמוס בפעילויות וגם עמוס נפשית ונזקקתי לקצת הפסקה וניקוי ראש.
את הסופ"ש האחרון העברנו אצל ההורים שלי, דבר שמזמן לא עשינו. אני הגעתי עוד בחמישי לרחובות, לביקור הכרחי ביותר אצל סופי הקוסמטיקאית. בשישי בבוקר הלכתי כמו ילדה טובה עם אמא לסופר ואפילו הצלחתי לאבד אותה שם(למי שמכיר, יוחננוף בבילו זה סופר ע-נ-ק). מזג האוויר החורפי-אירופאי שתקף אותנו לסופ"ש התאים לשהייה משפחתית בבית.
מלבד משבר חשמל קל,שגרם לכך שאת ארוחת הערב של שישי אכלנו באווירה משפחתית רומנטית לאור נרות, הסופ"ש עבר בהתעסקות בבישולים ובטלה מרובה. בשבת בצהריים כבר חזרנו לתל אביב, להתכרבל מתחת לשמיכה ולהדביק את הפער שפתחנו בHow I met your mother.
מה לבשתי?
טוניקה/שמלה(או כמו שאמא שלי אמרה: "עליי זו שמלה, עלייך זו כבר טוניקה". להשלמת התמונה, אני צמחתי 10 ס"מ יותר ממנה) מH&M בשנה שעברה, 129 ש"ח.
ווסט סרוג מרנואר מהעונה הנוכחית, 129 ש"ח.
צעיף של אמא מH&O לפני שנה, 50 ש"ח.
גרביונים של לייף מהסופר פארם, 20 ש"ח.
כובע משוק הכרמל, 20 ש"ח.
מגפיים מעור מקסטרו עודפים לפני כמה שנים, 200 ש"ח.
אחד היתרונות לסופ"ש אצל ההורים הוא שאפשר להנות מהשטויות שבאדי עושה. מאז שהרדמנו את פינצ'י היא הפכה לעוד יותר משוגעת(לפחד מזבובים ומגשם התווסף מעטה היסטריה שלא היה קיים קודם), אבל כל אלה רק גורמים לרצות לקווצ'ץ' אותה יותר. בתמונה אפשר לראות אותה מתחננת לפלפל אדום, לא בשר אדום כמו כל כלב נורמלי. הכלבה פיתחה חיבה בלתי נשלטת לירקות והפכה לטועמת המשפחתית. כל גזר עובר בדיקת טעם שלה לפני שנכנס לסלט. אם באדי הסכימה לאכול אותו, הוא לא מר. אם היא לא התקרבה אליו, לפח. היא בכלל ארנבת :)
כמעט שכחתי. עמותת הכלבים שבצל עורכת מכירה בסופ"ש הקרוב, כל ההכנסות עוברות כתרומה לעמותה שעוזרת לכל כך הרבה כלבים שמגיע להם. אם אתן חובבות וינטג', ובעיקר אם הייתן לקוחות של בוטיק מהחתרת שנסגר, זוהי ההזדמנות שלכן לרכוש עוד כמה מציאות וינטג' ולתרום למטרה טובה על הדרך.

11.1.2012

אפרת קסוטו

בשבוע שעבר ביקרתי בחנות של אפרת קסוטו בנחלת בנימין לאחר שקיבלתי פניה מהמעצבת.
הכרתי את המותג עוד לפני הביקור, יש ברשותי עגילים אהובים בעיצובה שקיבלתי מתנה מחברה ותמיד עקבתי אחר הקטלוג המסוגנן, במיוחד האחרון עם אפרת גוש. הביקור הפתיע אותי לטובה. הסגנון הויטג'י מאוד פופולארי בשנים האחרונות ויש לא מעט מעצבות שמציגות תכשיטים בסטייל הזה, אבל התכשיטים של אפרת תמיד מגיעים עם קריצה קצת אחרת(כמו שרשרת השפרירית שבחרתי לי). להבדיל מהמעצבות האחרות שקיימות בנישת הויטג', אצלה הפריטים מאוד איכותיים. די לרמוז על המתחרה בעלת שם פרטי זהה לשלי שמתמחרת גבוה בהרבה על תכשיטים שדוהים או מתפרקים לאחר מספר ענידות שניתן לספור על כף יד אחת.
התכשיטים עשויים גולדפילד, זהב 24 קראט, פנינים, אבני סברובסקי ואבנים חצי אמיתיות(כמו אוניקס, גרנט ואבנטורין). התכשיטים מיוצרים בסטודיו הסמוך לחנות, הכל מייד אין איזראל. הקולקציה מתחדשת כל 4 חודשים וכוללת שרשראות, צמידים, עגילים, ענקים, מסרקות, חגורות ואפילו תיקים. טווח המחירים הוא 40-2500 ש"ח.
ניתן למצוא גם תת קולקציה שנקראת "עד 120", למרות השם עם הקונוטציה הגריאטרית, הכוונה כאן ל120 ש"ח. הקולקציה הזו שווה ביותר לדעתי ואפשר למצוא בה עגילים יפים ואיכותיים ב40-70 ש"ח ושרשראות עם תליונים עדינים ב100-120 ש"ח. למשל, הפפיונים המקסימים האלה עולים 50 ש"ח בלבד.
גם תכשיטי הפנינים מתומחרים בצניעות ביחס לחנויות אחרות. אני זוכרת שעל שרשרת הפנינים שלי שילמתי 300 ש"ח בג.ר.א.ס. כאן שרשרת עם פנינים גדולות יותר עולה 260 ש"ח.
נהנתי מאוד לשוטט בחנות ולצלם, התחושה היא של ביקור בחנות תכשיטים קטנה בסמטה צדדית בפריז.
אפרת קסוטו, רמב"ם 18, מדרחוב נחלת בנימין, תל אביב.
פרטים נוספים בפייסבוק ובאתר.

9.1.2012

Dreamy Creamy

בשישי הגיע הסממן הראשון לכך שהירח הדבש שלנו מתקרב, הלכתי לקבל חיסונים. מרפאת המטיילים היא מקום מאוד משעשע בעיני. נפגשים שם זוגות לפני טיולי ירח דבש "אקזוטיים", מוצ'ילרים אחרי צבא שיודעים בעיקר לומר לאיזו יבשת הם נוסעים, אנשים מבוגרים שנשלחים לסוף העולם במסגרת העבודה ואפילו משפחות שסתם רוצות לרבוץ יחד על החוף בתאילנד.  הערבוב הזה יוצר שיחות חדר המתנה מאוד משעשעות וכך יצא שההמתנה לחדר האחות עברה מהר. את הפלאשבק ליום הגיוס קיבלתי בהמשך היום, כשחיסון הטטנוס התחיל את ההתעללות בזרוע שלי. נזכרתי למה האחות ביקשה את "היד הפחות שימושית"...
משם כבר ניצלתי את הקירבה לשוק הכרמל וסופסוף קניתי לעומר כובע במחיר לא מופקע. אחרי כל הכיף הזה נסענו לנהריה לסופ"ש של טישו, סרטים מטופשים והמון אוכל חם. לפעמים צריך גם סופ"שים כאלה, של בטלה גמורה, גם אם הבטלה לא באמת מתרחשת אצלנו בבית.
מה לבשתי?
סריג על סריג כי קר, שניהם מקסטרו מלפני כמה שנים, האחד ב60 ש"ח והשני ב80 ש"ח.
צעיף צמרירי וחם מגולף לפני כמה שנים, 70 ש"ח.
חצאית מH&M בסייל לפני שנה, 60 ש"ח.
גרביונים שקיבלתי מאמא.
מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.
שרשרת שפרירית מקסימה מתנת אפרת קסוטו(ועל כך בהמשך השבוע).

4.1.2012

מיקס חדש ישן

ביום רביעי שעבר חרפתי נפשי והלכתי לקניון לסיבוב שופינג בסיילים. מאחר וקניון רמת אביב נמצא ממש מעבר לפינה, הוא הפך לקניון ברירת המחדל שלי. אני לא לגמרי משוכנעת שהוא קניון מוצלח בגזרת האופנה הזולה, אבל גם בו אפשר למצוא מציאות לעיתים. בתכלס, הסנטר מועדף עליי יותר ומאפשר מגוון רחב יותר של רשתות "עממיות" וסניף זארה שם נעים כפליים מסניף רמת אביב המפונפן והפלצני. אבל לעלות על קו 25 אחרי יום עבודה לא ממש התחשק לי, מה שגרר ביקור בברירת המחדל...
מציאות לא בדיוק שלפתי. בזארה לא מצאתי פריט אחד שתג המחיר שלו תאם לפריט שאליו הוצמד. מקווה שהסיבה לכך היא שהסייל רק התחיל. בפול אנד בר מצאתי קרדיגן נחמד אבל לא מרגש. אפילו לקסטרו נכנסתי(נשארו לי עוד תווים מראש השנה) ולא מצאתי כלום. דווקא בברשקה הטינאייג'רית מצאתי לא מעט פריטים נחמדים, אבל רובם ישבו מזעזע על הגוף. בסופו של דבר יצאתי משם עם המגפונים שבתמונות בלבד.
כבר הרבה זמן שחיפשתי ווסט/אפודה ברשת ולא מצאתי. גם זארה ואחיותיה אכזבו ולא סיפקו את הסחורה. דווקא בביקור חד פעמי ברנואר במסגרת הסבב מצאתי את מה שחיפשתי, בערך. היו שם אפודות נחמדות וקצרות בצבעי כתום חמרה ובחרדל, אבל מאחר והן קצרות הן התאימו יותר לבחורה פחות שופעת ממני. דווקא גזרת הווסט המשוחררת והאלכסונית הזו דיברה אליי יותר. בביקור לארוחת שישי אצל ההורים שלי, ערבבתי את התוספות החדשות למלתחה עם דיירים ותיקים מאוד כמו השמלה הזו.
מה לבשתי?
שמלה מזארה לפני כמה חורפים, 100 ש"ח.
ווסט סרוג מרנואר, 120 ש"ח.
חגורה מברשקה, 20 ש"ח.
מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.
גרביונים של לייף, 20 ש"ח.

2.1.2012

ערב השנה החדשה שלי

את ערב השנה החדשה בילינו אצלנו בדירה עם החברים הטובים. בתוכנית - מיני בורגרס(אפיתי את המיני לחמניות בעצמי!) ושאר נשנושים, קאפקייקס סנטה קלאוס והרבה פלייסטיישן מוב. היה ערב מהנה, משעשע ומוצלח מאוד, לא הייתי בוחרת באופציה אחרת :)
מה לבשתי?
שמלת משי של רוס אובטה, 325 ש"ח בסייל.
גרביונים של לייף, 20 ש"ח.
נעלי בלרינה מנצנצות מH&M בעונה הנוכחית, 90 ש"ח.
שרשרת עץ שדודה שלי הכינה.
שתהיה לכולנו שנה מוצלחת!