Forgive and Forget

Forgive me blogger for I have sinned. It has been one week since my last publication.
ובנימה קצת פחות דרמטית, זה היה שבוע קצת עמוס. עמוס בפעילויות וגם עמוס נפשית ונזקקתי לקצת הפסקה וניקוי ראש.

את הסופ"ש האחרון העברנו אצל ההורים שלי, דבר שמזמן לא עשינו. אני הגעתי עוד בחמישי לרחובות, לביקור הכרחי ביותר אצל סופי הקוסמטיקאית. בשישי בבוקר הלכתי כמו ילדה טובה עם אמא לסופר ואפילו הצלחתי לאבד אותה שם(למי שמכיר, יוחננוף בבילו זה סופר ע-נ-ק). מזג האוויר החורפי-אירופאי שתקף אותנו לסופ"ש התאים לשהייה משפחתית בבית.

מלבד משבר חשמל קל,שגרם לכך שאת ארוחת הערב של שישי אכלנו באווירה משפחתית רומנטית לאור נרות, הסופ"ש עבר בהתעסקות בבישולים ובטלה מרובה. בשבת בצהריים כבר חזרנו לתל אביב, להתכרבל מתחת לשמיכה ולהדביק את הפער שפתחנו בHow I met your mother.
מה לבשתי?
טוניקה/שמלה(או כמו שאמא שלי אמרה: "עליי זו שמלה, עלייך זו כבר טוניקה". להשלמת התמונה, אני צמחתי 10 ס"מ יותר ממנה) מH&M בשנה שעברה, 129 ש"ח.
ווסט סרוג מרנואר מהעונה הנוכחית, 129 ש"ח.
צעיף של אמא מH&O לפני שנה, 50 ש"ח.
גרביונים של לייף מהסופר פארם, 20 ש"ח.
כובע משוק הכרמל, 20 ש"ח.
מגפיים מעור מקסטרו עודפים לפני כמה שנים, 200 ש"ח.

אחד היתרונות לסופ"ש אצל ההורים הוא שאפשר להנות מהשטויות שבאדי עושה. מאז שהרדמנו את פינצ'י היא הפכה לעוד יותר משוגעת(לפחד מזבובים ומגשם התווסף מעטה היסטריה שלא היה קיים קודם), אבל כל אלה רק גורמים לרצות לקווצ'ץ' אותה יותר. בתמונה אפשר לראות אותה מתחננת לפלפל אדום, לא בשר אדום כמו כל כלב נורמלי. הכלבה פיתחה חיבה בלתי נשלטת לירקות והפכה לטועמת המשפחתית. כל גזר עובר בדיקת טעם שלה לפני שנכנס לסלט. אם באדי הסכימה לאכול אותו, הוא לא מר. אם היא לא התקרבה אליו, לפח. היא בכלל ארנבת :)

כמעט שכחתי. עמותת הכלבים שבצל עורכת מכירה בסופ"ש הקרוב, כל ההכנסות עוברות כתרומה לעמותה שעוזרת לכל כך הרבה כלבים שמגיע להם. אם אתן חובבות וינטג', ובעיקר אם הייתן לקוחות של בוטיק מהחתרת שנסגר, זוהי ההזדמנות שלכן לרכוש עוד כמה מציאות וינטג' ולתרום למטרה טובה על הדרך.