Between Castro & Mission

בחיבור בין שתי שכונות מאוד שונות, ישנו רחוב אחד, יפה יפה, צבעוני וזוויתי, כנדרש מרחובות העיר. בעיני מדובר ברחוב היפה בעיר. אמנם גם בUnion תוכלו לראות בתים צבעוניים בארכיטקטורה הכה סנפרנסיסקואית הזו, והם אפילו ילוו בבוטיקים, מסעדות ובתי קפה חמודים, אבל דווקא הרוגע והשקט שיש ברחוב שמחבר בין דולורס פארק ההיפסטרי לרחוב קסטרו הגאה, הוא זה שהופך אותו למושלם בעיני. הבתים המהממים עוזרים גם כן, אבל בלי קטנוניות עכשיו.

אז איך ולמה מגיעים לרחוב הזה בתור תיירים? ובכן, כחלק מביקור ברחוב קסטרו וביקור בשכונת מישן, מבחינתי מדובר בביקור חובה. יורדים בתחנת קסטרו ברכבת/חשמלית/אוטובוס, הממוקמת בצומת של הרחובות קסטרו ומרקט. משוטטים ברחוב קסטרו עד לרחוב 19(בדרך קוראים קצת על הארווי מילק וההיסטוריה של הקהילה הגאה בעיר). פונים ימינה וממשיכים להתהלך ברחוב היפה עד שמגיעים לצומת של 19 וSanchez. מצד ימין שלכם תראו גרם מדרגות ארוך. מומלץ לעלות למעלה ולהנות מתצפית יפה על העיר. גם בימים שהערפל שורר, יש מכאן תצפית יחסית טובה ויפה. משם ממשיכים למטה במורד הרחוב עד שמגיעים לצומת T ולרחוב Church. מולכם תראו את הכניסה לדולורס פארק המפורסם.

בדולורס תוכלו למצוא מתקנים לילדים, מתקני ספורט והמון צעירים זרוקים על הדשא עם בירה או ג'ויינט. לא חייבים לבוא מצויידים מראש, בסופי שבוע בתוך דקה או שתיים מרגע ההתמקמות כבר יגיע מישהו להציע לכם אחת מהאפשרויות שהזכרתי קודם, וגם נקניקיות, טאקו, פופקורן קרמל, צ'ורוס והמון אוכל אמריקאי משמין. ההמלצה שלי? אם יש לכם סבלנות לעמוד בתור הארוך של מאפיית טארטין המפורסמת, בחרו לכם מאפה טעים ותחזרו חזרה לפארק לפיקניק קצר(המאפייה נמצאת במרחק בלוק אחד מהפארק). אם אתם דווקא מחפשים מקום טעים לארוחת צהריים, למאפייה יש גם מסעדה קטנה ברחוב Valencia(רק בסופ"ש עד השעה 2, בשאר השבוע הם פתוחים רק לארוחות ערב).

הנוף מקצה הגבעה ב19 וSanchez

קצה הרחוב ודולורס פארק שמציץ

כשתסיימו לאכול, תוכלו להמשיך לשוטט בשכונת Mission. אני אישית פחות מחבבת את הרחוב הראשי של השכונה - Mission כי הוא מייצג את כל הצדדים השליליים של העיר, מבחינתי לפחות. ממליצה לשוטט על רחוב Valencia המקביל. הרבה יותר סימפטי, עם מסעדות נחמדות וגם בו תמצאו גרפיטי מרשים בלי להיתקל בהומלסים וריח חריף של שתן...

עד כאן לפוסט שהוא קצת מדריך תיירים וקצת מעביר אווירה. מקווה שתהנו גם מסוג כזה של פוסטים.

מה לבשתי?
מכנסיים קצרים מH&M בפירנצה, כ45 ש"ח.
חולצת ג'ינס מיוניקלו בניו יורק לפני כמה שנים, 15$.
סווטשירט מתמנון, 50 ש"ח.
שרשרת של מדוזה, 120 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה ממדריד, כ20 ש"ח.
נעליים מאסוס לפני כמה שנים, כ80 ש"ח.  
תיק שק של מדוזה, 370 ש"ח במסיבת ההשקה של הקולקציה לפני כמה חודשים.

לא באמת חורף

השבוע האחרון היה עמוס במיוחד בכל מיני פעילויות. התחלנו אותו בהופעה של The Black Keys בOracle Arena באוקלנד. התחלתי להאזין ללהקה אחרי ששמעתי שיר שלהם ברדיו פרדייז לפני שנתיים בערך ומאז נדבקתי. שלושת האלבומים האחרונים אהובים עליי במיוחד(למרות שהאחרון קצת פחות טוב מהקודמים) ושמחתי לגלות שלמרות שהTour הנוכחי נקרא על שם האלבום החדש, ההופעה כללה בעיקר שירים משני האלבומים הקודמים. כמו שכתבתי בעבר, הגישה להופעות של האמנים האהובים עליך היא משהו שקל להתרגל אליו. בהופעה נתקלתי לראשונה בתופעה מעניינת. המון אנשים בקהל השתמשו באטמי אוזניים במהלך המופע. כשחושבים על זה, זה דווקא רעיון לא רע, במיוחד בהופעת רוק עם גיטרות חשמליות מרצדות. רק צריך לזכור להכניס אטמי אוזניים לתיק...

משם השבוע המשיך עם ביקור של חבר קרוב שהגיע כל הדרך מישראל, לא במיוחד בשבילנו, אבל נהננו מאוד מההשלכות :)
ערב אחד במסעדה הגרמנית האהובה עלינו(בירות אירופאיות מהחבית, שניצל(לא עוף...), שטרודל אמיתי ואווירה מעולה), ערב נוסף במסעדה איטלקית מצויינת(שבבי פטריית כמהין שחורה אף פעם לא העציבו מישהו) ונאלצנו לשלוח את החבר לדרכו. זה היה ביקור קצר וקולע, אבל מסוג הביקורים שמזכירים היטב עד כמה כשיש חיבור טוב בין אנשים, לא המרחק ולא העובדה שנפגשים פנים אל מול פנים רק פעם בכמה חודשים יכולים להרוס את זה.

התמונות צולמו בשבת שעברה בלובי המזרחי של הבניין שצופה לAT&T PARK ולביי ברידג', ביום שבו למשך דקה וחצי בערך היה פה קצת חורף, ולרגע אל תחשבו שאני מקטרת. קיבלנו יום גשם, ברובו בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, והמשך יום קצת קריר, ומשם הכל חזר להיות חמים(אבל לא מדי) ונעים.

מה לבשתי?
חצאית מH&M בסייל לפני כמה שנים, 59 ש"ח.
חולצה מLefties בברצלונה, כ40 ש"ח.
גרביונים מקלזדוניה, כ20 ש"ח.
נעליים של שני בר, 440 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.

סופ"ש בחצר

באופן טבעי, לאחרונה יוצא לנו להעביר את השבתות שלנו ברחובות. אחי עסוק בלימודים לעוד תקופת בחינות, בתקווה שגם את זו יסיים כמצטיין דיקן (גאון הילד). אמא שלי מעולם לא היתה חובבת בישול מושבעת. דווקא אפייה היא יותר הצד החזק שלה ומבחינתה ארוחת ערב מושלמת היא פרוסת לחם עם חמאה, לא צריך יותר. מכאן נשארנו איתי, חובבת הבישול היחידה שנשארה בבית. המטבח של ההורים שלי הוא מרכז הבית, גדול, מזמין, נוח ומרווח. כיף לבשל בו ואבי תכנן אותו במיוחד בשביל הצורך הזה. אני זוכרת בקרי שבת שבהם התפנקנו ונשארנו לישון ברחובות, מתעוררים לריח פנקייקים טריים שאבא מכין. זוכרת אותי יושבת על השרפרף ליד האי ומארחת לו חברה בזמן שהוא מכין את כל הבלילה. ההורים שלי היו מבשלים המון יחד. אמא שלי על עמדת הסו שף, קוצצת ומכינה את הפרודוקטים כמו בתוכנית בישול, ואבא שלי בעמדת השף. מערבב, מתבל, מקפיץ ומבשל.

עד היום לא ממש יצא לי לבשל ארוחות שלמות במטבח הזה. כשבניית הבית הזה הסתיימה לפני כ8 שנים, כבר לא גרתי בקביעות בבית ועברתי לבאר שבע ללימודים. וחוץ מזה, זו היתה העמדה שלו. הוא אהב מאוד לבשל לנו, המשפחה הקרובה, לחברים שלהם וגם לחברים שלנו שתמיד שמחו להצטרף לארוחה טעימה. תמיד דאג להכין לכל אחד את המנה שאהב. אז עכשיו אני בעמדה שלו. מבשלת במטבח המפנק הזה. מתרגלת לאבזור הנוח ולכיריים הענקיות (ורק את התנור - מלכודת מוות לכפות ידיים, הייתי מחליפה כבר, קיבינימט). מה שנקרא, קיצ'נאייד אהובי.

חוץ מהמטבח המוצלח(ורמקולים בחדר האמבטיה), היתרון הגדול של הבית הזה הוא החצר שהופכת למאוד מזמינה במזג האוויר הנוכחי. כיף להתכרבל על הספסל עם כוס תה נענע ועוגת גזר טעימה שאמא שלי אפתה. התמונות כאן צולמו לפני שבועיים או שלושה, אבל רק עכשיו "הגיעה המוזה" לפרסם אותן. כנראה שמזג האוויר האביבי לא השתנה כל כך בתקופה האחרונה.

מה לבשתי?
שמלה מH&M בברצלונה לפני שנה, כ50 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה מברצלונה השנה, כ25 ש"ח.
מגפונים של שומייקר, 420 ש"ח בסייל מטורף של יום העסקים הקטנים.
שרשרת מדוכן בנחלת בנימין, 100 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה, 120 ש"ח.

עוד סופ"ש בחצר מתקרב ובא...