31.10.2011

זו היא יפו ילדה, זו היא יפו

בשישי בבוקר נפגשנו עם ההורים שלי לטיול קליל בדרום העיר. התחלנו במתחם התחנה שהיה רדום יחסית ב9:15 בבוקר ומשם המשכנו לנווה צדק. אחרי קפה משובח ומאפים משובחים עוד יותר בקונדיטוריית דלאל המשכנו לכיוון שוק הפשפשים.
השוק עמוס במיוחד בימי שישי ומלא בכל מיני מסעדות חדשות וטרנדיות.
יש קסם מסויים בסמטאות של יפו. סופסוף מתחילים בשיקום הבניינים והמתחם כולו מתחיל להתחדש. אני מעדיפה את יפו על מתחם התחנה הסטרילי מדי שמרגיש מאוד מנותק מהסביבה ולא אותנטי. כשמטיילים בסמטאות העתיקות מרגישים שהחתמנו דרכון מבלי לשים לב.
משם המשכנו לכיוון טיילת יפו ופארק התצפית על העיר. מזג האוויר היה מצויין לטיול שכזה. רוח נעימה ושמש חמימה. מומלץ בחום לפני שהחורף מגיע באופן רשמי.
הפעם בתמונות מופיעה אמא שלי, לדעתי בהופעת בכורה, בשמלה מבוטיק דידי ברמת אביב, שרשרת שסרגה בעצמה, תיק מנעמה בצלאל, נעליים של ניוז וטבעת של ג.ר.א.ס. תהיו נחמדים לאמא, נכון שהיא נראת נהדר?
היום אני במנוחה בבית, עם רגל מונפת על ערימת כריות, לאחר התעופפות מהאופניים בגלל דוסית מקפצת. מזל שלא תכננתי לרוץ במירוץ נייקי :)
מקווה שנהנתם מהתמונות שטופות השמש, תל אביב מאוד פוטוגנית.

26.10.2011

מתכון - פטריות או לא להיות

פעם לא אהבתי פטריות. לא הבנתי מה טעים בספוג חסר הטעם ובעל המראה המוזר הזה. זו לא היתה סלידה טוטאלית, כמו מדגים למשל. אם פטריה היתה מתגנבת לסלט או לאורז הייתי מתמודדת איתה בגבורה, אבל לא בחיבה.

ואז לפני כמה חודשים משהו השתנה. אותה מתגנבת הגיעה לי לסלט ופתאום נראתה לי מעניינת. אהבתי את הטעם ואת המרקם. זו היתה ההתחלה של סיפור אהבה(אם תשאלו את עומר). מאז הוספתי את הפטריות לתפריט באופן קבוע(למרות שאחרי הכתבה ההיא בכלכליסט הרגשתי רע שאני אוכלת ליצור החכם הזה את האנטנות). מסתבר שהן גם מאוד בריאות, ללא שומן ומעט פחמימות ומספקות לא מעט ויטמינים ומינרלים שהגוף צריך(לפירוט).
לאחר ההקדמה הארוכה הזו, הגיע הזמן למתכון. הוא וריאציה על מנה שמגישים ברונימוטי בעסקית צהריים והיא מאוד טעימה. יש בה פטרוזיליה אבל לאחר הבישול טעמה הופך לרמיזה בלבד ומשתלב מעולה עם טעם הפטריות. אפילו שונאת פטרוזיליה כמו פרי אהבה את המתכון, אז אם גם אתם משתייכים לאופוזיציה, תנו לה צ'אנס.
מצרכים
חבילה אחת של שמפיניון.
חבילה אחת של פורטבלו.(אני קונה אותן במארז זוגי עם השמפיניון. למתכון הזה אין צורך בפטריות הגדולות, אפשר ואפילו עדיף את הקטנות) .
חופן פטריות פורצ'יני, אם יש. ממש לא חובה.
500 גרם פסטה עם חללים, כלומר קונכיות, פנה או כל צורה אחרת שאינה מאסיבית. פפרדלה או טאליאטלה לא יתאימו כאן.
ראש שום.
חופן פטרוזיליה.
חופן בזיליקום.
חצי חופן מרווה(לא חובה).
חופן עלי תרד(לא חובה).
שמן זית.
כ25 גרם חמאה.
3 כפות יין לבן.
מלח ופלפל לתיבול.

אופן ההכנה
מתחילים בלהכין מים חמים לפסטה. ההכנה של "הרוטב" מאוד מהירה, כך שניתן לעשות את שניהם במקביל. ממולץ להכין את הפסטה אל דנטה, כלומר לא עשויה עד הסוף, כי היא נכנסת לעוד בישול קצר בסיר ואנחנו לא רוצים שהיא תהיה מושי.
קוצצים את הפטריות והירוקים, לא גס מדי אבל גם לא מאוד קטן. כמו בתמונה. את העלים יש להקפיד להפריד מהגבעולים. אני לא מחבבת כל כך את המרקם של רגלי הפטריות ולכן קוצצת אותם ומשליכה את הרגליים לפח. יש כאלה שדווקא אוהבים, אם אתם כאלה, תזרקו פנימה, לא יקרה כלום.
במחבת ווק או סיר, מחממים כ 3 כפות שמן זית ואת החמאה. למה גם וגם? כי אם משתמשים רק בשמן זית המרכיבים לא מתאחדים מספיק. וחמאה זה טעים ושמתי מעט יחסית לכל הכמות הזו.
כשהחמאה נמסה מכניסים פנימה את השום והירוקים.
כאשר השום משחים, מוסיפים פנימה את הפטריות.
מערבבים היטב ומוסיפים את היין. לא חייבים להוסיף יין אם אין לכם, או שאתם לא אוהבים. זה פשוט מוסיף "עומק" למנה(נשמע נורא פלצני, אבל באמת מוסיף).  מוסיפים את המלח והפלפל לפי הטעם ומערבבים.
הפטריות מוכנות כשהן כבר רכות יחסית והתכווצו. זה בערך הגוון.
מוסיפים מעל את הפסטה המסוננת. ומערבבים. כאן השתמשתי בפסטה פנה 3 צבעים של ברילה. לדעתי פסטה קונכיות מתאימה כאן יותר.
ולאחר ערבוב קל(עדיין על הגז), המנה מוכנה.
לדעתי הכמות הזו מספיקה לכ5 מנות. אני אוהבת להקפיץ אותה שוב במחבת יום אחרי ולתת לפסטה להיות קצת קריספית. יאמי!

24.10.2011

אחרי החגים

הנורא מכל הגיע! אחרי החגים כבר כאן. אין שום תירוץ קביל לדחות מטלות ותוכניות ונגמרו השבועות שנגמרים ביום שלישי. האמת שאת החג האחרון ברשימה העברנו לא משהו. עומר לא מרגיש טוב מאז יום חמישי בבוקר וכך יצא שאת הסופ"ש הארוך האחרון לתקופה הקרובה(או עד לירח דבש אם לדייק), העברנו בהכנת תה, מנוחה רבה ופה ושם רגעי צלילות שאיפשרו שוטטות במרכז ת"א.
בשישי בערב נפגשתי עם חברה על הבר במעוז, שנראה שלאחרונה הצליחו לאבד מעט מ"תהילת העולם" שהמקום נהנה ממנה מאז הקמתו. אולי זו השפעת החגים, או דווקא הפחד מ"אחרי החגים", אבל משהו שם הרגיש קצת עייף(ועדיין הצלחנו לשבת שם עד 2).
בשישי בערב מזג האוויר היה מושלם. לא קר מדי כך שאפשר עדיין לשלוף את המכנסיים הקצרים מהארון ולא חם מדי כך שנעים להתכסות באיזו עליונית קלילה ונעימה.
מה לבשתי?
מכנסוני תחרה מטופשופ, 140 ש"ח.
גופיה שחורה מאסוס, 25 ש"ח בסייל האחרון.
ג'קט ג'ינס מאיביי, כ80 ש"ח.
נעלי לכה שחורות מזארה, 160 ש"ח.
צמיד מתנת פנדורה.
טבעות משווקים שונים.
שרשרת מפתח משוק הכרמל, 10 ש"ח.

18.10.2011

אוכלים ונהנים

בחמישי האחרון יצאנו עם זוג חברים למסעדת קיטשן מרקט בנמל. למסעדה עדיין אין אתר פעיל או תפריט אונליין וחבל. אני אוהבת להציץ לפני על התפריט(מאחר ואני לא אוכלת הכל), אבל המסעדה קיבלה המון המלצות חמות ברחבי הרשת אז החלטנו לנסות בכל זאת. המסעדה ממוקמת בקומת גלריה מעל שוק האיכרים בנמל תל אביב(האנגר 12, ממש מול ארומה). המקום מאוד פופולרי כרגע, כך שצריך להזמין מקומות לפחות שבוע מראש.
המקום מעוצב מאוד יפה וניכר ששמו דגש על כל פרט קטן. אנחנו קיבלנו שולחן בדיוק מול המטבח, כך שיצא לנו להציץ ולראות את קרנבל הצבעים. אני לא מצליחה להחליט לאיזו קטגוריה לשייך את האוכל שמגישים בקיטשן מרקט, איטלקי ומאכלי ים עם נגיעות ים תיכוניות - כנראה שזה מה שיהיה רשום תחת שם המסעדה באתר שייבנה לה. הזמנו מגוון מנות ראשונות לשולחן וחלקנו. פיצה איכרים - פיצה בטאבון על בצק דק עם אנטיפסטי ומלא פרמז'ן איכותי. קריספי פולנטה - פולנטה מטוגנת, פריכה מבחוץ ורכה מבפנים, מעליה פירורי פרמז'ן, היה מעולה. שרימפס בטמפורה שהטועמים אמרו שהיה בינוני ולא כדאי להזמין(לא אוכלת דגים ופירות ים, אז תאלצו להאמין להם). פוקצ'ה טעימה(אבל בתכלס אם הזמנתם פיצה, אפשר לוותר, אנחנו היינו שמנים). וגם אחד ציזיקי טרי וטעים(מומלץ, לא יקר-14 ש"ח וטעים). לעיקריות אני לקחתי טורטליני גבינות על קרם חציל ונגיעות שמנת חמוצה. לא מנה גדולה במיוחד, אבל כן משביעה(אם אוכלים ראשונה) ומאוד מיוחדת. על ההמבורגרים תלכו רק כברירת מחדל. הם טעימים, אבל אין בהם שומדבר מיוחד.
בסופו של דבר יצאנו ב160 ש"ח לאדם כולל מנות ראשונות, מנה עיקרית, קינוח וגם בקבוק יין לשולחן של 4. לא כל המנות היו "וואו", אבל היו כאלה שהצטיינו. מעניין אם המקום פתוח בשעות הצהריים. הנוף שם צריך להיות מדהים. תסלחו לי שלא צילמתי את המנות. זה היה נראה לי מעט "פולשני". אם תחפשו בגוגל את שם המסעדה תמצאו המון ביקורות עם תמונות יח"צ וגם אותנטיות.
מה לבשתי?
חצאית מH&M בעונה הנוכחית, 89 ש"ח.
חולצה מאסוס, כ70 ש"ח.
נעליים של סטיב מאדן, 220 ש"ח.
טבעת מH&M בעונה הנוכחית, 29 ש"ח.
צמיד מתנת פנדורה.
ארנק אדום מתנת ארנקי עמנואל.
יש חייל שחוזר היום הביתה לחג לאחר שלא חזר כבר יותר מחמש שנים. מקווה שיתנו לו ולמשפחתו את השקט להתאחד, להתייחד ולאסוף את השברים. הוא לא באמת הילד של כולנו, אתם יודעים. אפשר לשמוח בשבילם גם מרחוק.

16.10.2011

ארוחת החג שלי

ברביעי ניצלתי את העובדה שאני קיבלתי חצי יום חופש ועומר לא ונסעתי לבקר את ההורים ברחובות. הבוקר נוצל לשוטטות עם אמא בקניון ברחובות, קניון שלא יצא לי לבקר בו כבר הרבה מאוד זמן ומאז הביקור האחרון נפתח בו מתחם חדש. הספקנו לא מעט בשעתיים של קניות ויש לא מעט תוספות חדשות למלתחה.
משם חזרנו הביתה לפיצה השווה של אבא שלי. אחי עדיין לא חזר הביתה אז היתה לנו ארוחת צהריים קלילה, רק לשלושתנו. בערב עומר הגיע ואכלנו ארוחת חג חגיגית עם המון מנות ומטבלים שאבא שלי הכין(פסטו, טפנד זיתים, צ'ימיצ'ורי וממרח עגבניות מיובשות) וגם פוקצ'ת בצל, שיהיה על מה למרוח את הכל. כמו שאפשר לראות, השולחן היה מאוד צבעוני.
על הקינוח אני התנדבתי להיות אחראית. הפעם, במקום לקפוץ למיקי שמו כמו תמיד, החלטתי להכין לבד. נתקלתי במתכון לטארט שוקולד בבלוג המעולה בצק אלים, היא לא משקרת כשהיא אומרת שהוא הקל ביקום. לקח לי כ20 דקות של עבודה להכין אותו והוא יצא טעים ומרשים. ולראיה:
מה לבשתי?
שמלה מזארה, 100 ש"ח בסופעונה.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
שרשראות של דודה שלי, רביד ומילר.
סנדלים של איפנמה, 89 ש"ח דרך סטיילריבר.

11.10.2011

על שבילים ונימוסים

כבר כתבתי לא מזמן על המעבר לאופניים, אבל עכשיו הגיע הזמן לכתוב על החלק הפחות נעים במעבר הזה.
אתחיל בלציין שאינני רוכבת על הכביש. הכבישים נועדו לרכבים וכך גם השוליים שלהם. מאוד מצערות כל תאונות הדרכים שבהן נהרגים רוכבי אופניים בשולי הכביש, אבל עם כל הצער והכבוד, זהו לא מקומם. השוליים נועדו כמרווח טעות לנהגים, ומאחר ובארץ הם לא נבנים רחבים דיים, בטח שאין בהם מקום לרוכבי אופניים.

למזלי, כל הדרך שלי לעבודה וחזרה סלולה בשבילי אופניים. חלקם בתוך פארק הירקון, חלקם כשביל מופרד על המדרכה וחלקם כמדרכה משולבת לאופניים והולכי רגל. השביל המופרד על המדרכה הוא האופציה הטובה ביותר. יש סימון, צד ימין להולכי רגל, צד שמאל לאופניים. ועדיין, אנשים לא שמים לב לסימון והולכים על השביל. כשמצלצלים בפעמון מקבלים מבט זועף. אני מבינה את חוסר תשומת הלב. אנשים עדיין לא מודעים לשבילים ולעובדה שרוכבים משתמשים בהם. זה לא מה שמפריע לי, מה שמטריד אותי הן ההערות והפרצופים שכל רוכב שמצלצל בפעמון מקבל. ואם כבר מדברים על הפרדה, רחוב אבן גבירול הוא דוגמא מצויינת להפרדה חסרת תועלת. מה בדיוק עוזר שביל האופניים המסומן אם להולכי הרגל לא נשארה מדרכה ללכת עליה בגלל השתלטות של בתי קפה וחנויות?

נעבור לסוג השני, השבילים בתוך פארק הירקון. רוב השבילים הם שבילי הפרדה, אך יש לא מעט שבילים משותפים, לאלו שרצים/עושים ג'וגינג ולרוכבי האופניים. כמה רטינות, פרצופים וצעקות קיבלתי בשבועות האחרונים, לא תאמינו בכלל. משפטים כמו "למה הם רוכבים לנו על השביל?!" - גברת, תסתכלי על השביל, ליד הציור של איש מחזיק יד לילד יש ציור של אופניים, כן, ככה נראות אופניים. או "מזה? הם משתלטים על כל השביל!" - לא ידעתי שאת כל כך שמנה שנדרש לך שביל ברוחב מטר שלם בכדי לעבור. והשיא "את נוסעת מהר כמו משוגעת! החשמלי הזה לא חוקי בפארק!" - תרשו לי לגלות לכם משהו, המהירות המקסימלית של אופניים חשמליים(25 קמ"ש) נמוכה מהמהירות של אופניים רגילים. לא מעט פעמים עוקפים אותי רוכבים על אופני הרים.
חשיפה: ככה נראה הסימון לשביל משותף(התמונה לקוחה מכאן).

וכעת, לדובדבן שבקצפת, המדרכות המשותפות בעיר. אין הרבה כאלה, אבל אלו שקיימות עושות רק צרות. אנשים לא מודעים אליהן בכלל(למה שיסתכלו על הסימון הגדול על המדרכה) ולכן מרשים לעצמם לנזוף ברוכבי האופניים ש"משתלטים להם על המדרכה". להלן תרחיש, אני רוכבת על מדרכה משותפת שכזו, אישה עומדת באמצע המדרכה ולא מאפשרת מעבר מימין או משמאל. אני מצלצלת בפעמון, התעלמות. נאלצתי לעצור ולהידחק עם האופניים. היא צועקת עליי "מטומטמת! מה את נוסעת פה בכלל?" צעקתי בחזרה "מטומטמת! תסתכלי על הסימון על המדכה ותביני".

ברור שכל התחום הזה חדש לנו ואנחנו לא רגילים, גם הולכי הרגל וגם הרוכבים. אבל צריכה להיות מידה מסויימת של סבלנות ונימוסים כלפי הסביבה. למה ישר לתקוף? למה לצעוק ולקלל? למה לא פשוט לעשות צעד אחד הצידה, או פשוט לא להגיב? הרכיבה בפארק מאפשרת לפתוח את היום בצורה כל כך רגועה ופסטורלית, עד שמגיעה הקוטרית התורנית(למה תמיד נשים הן אלו שמעירות? נקודה למחשבה) והורסת את כל הרוגע.

אז בואו כולנו ננשום עמוק. חג שמח :)

9.10.2011

מציאות

בחמישי בערב יצאנו עם חברים לארוחת ערב מאוחרת וספונטנית בטפאו. מאחר והייתי מודבקת בורוד(המדבקות לברכיים), ניגשתי לאזור המקסי בארון ושלפתי את החצאית הזו. היא דוגמא טובה למציאה מהסייל בזארה. אני תמיד מחפשץ בסייל פריטים קלאסיים שיכולים לשרת אותי בכל עונות השנה וללא כל קשר לטרנדים עונתיים. החצאית בעלת גזרה מאוד קלאסית ובד מספיק קליל שיתאים לקיץ אבל לא קליל מדי כך שמתאים גם לחורף הישראלי החמים יחסית. היא עלתה 75 ש"ח בלבד וכללה גם חגורה מוצלחת כעסקת חבילה.
האורך שלה מאוד טרנדי לעונה הקרובה אבל ממש לא מחמיא לכל אחת. אפילו אני, עם ה1.70 מ' שלי נראת קצת גמדה אם אני לובשת אותה ללא עקבים. משהו בחלוקה של הגוף מקצר קצת את הרגליים. לכן, לא הייתי ממליצה למישהי מתחת ל1.60 מ' לנסות את הטרנד הזה.
וכעת, פניה נרגשת. סופסוף בחרנו יעד לירח דבש, שריינו תאריכים בעבודה והזמנו כרטיסי טיסה. אנחנו נוסעים לקוסטה ריקה ומקנחים בכמה ימים בניו יורק. כעת הגיע שלב תכנון הטיול בקוסטה ריקה ויש לנו מספיק זמן לעשות זאת(הטיול בעוד כמה חודשים). בנינו מסלול שכולל את הר הגעש פואז, לה פורטונה, מונטוורדה, מנואל אנטוניו ומשם לבוקס דל טורו בפנמה לחופשת חופים אולטימטיבית. נשמח לקבל המלצות על אתרים נוספים שכדאי לבקר בהם או על מלונות טובים ששווה ללון בהם.
מה לבשתי?
חצאית מזארה, 75 ש"ח.
גופיה מזארה, 29 ש"ח.
חגורה של אמא.
קלאץ מגולף מלפני כמה שנים.
צמיד, שרשרת וטבעת עם פנינה מבילי תכשיטים, היתה של אמא שלי.
נעלי החתונה שלי משומייקר.

ולסיום, בהופעת בכורה עולמית בבלוג, הקולור בלוק שבאמת ליוו אותי כל הקיץ - הטייפ על הברכיים:
מהמם, לא? :)

6.10.2011

פיקניק בפארק

בשבת שעברה יצאנו לפיקניק עם חברים בפארק הירקון. ארזנו  בסלסלת פיקניק גבינות, סלט חגיגי עם רימונים לראש השנה, פסטה טעימה ובקבוק יין ויצאנו לפארק. מצאנו לנו פינה שקטה בחורשה שמאחורי המימדיון, ממש בצמוד לקו המים. הפארק היה כל כך שקט ונעים ועם זאת מלא באנשים. בסמוך לאזור שישבנו עובר שביל אופניים, למרות שהיו שם לא מעט מטיילים ורוכבים היה שקט יחסית. אפילו ראינו אמא נמיה מתרוצצת יחד עם 2 גורים חמודים. נשונל ג'יאוגרפיק בלב תל אביב.
כמובן שאת הפסטורליה הנחמדה הזו היה צריך להרוס הישראלי המכוער. בגדה השניה, מהצד של רמת גן, נעצר רכב וממנו יצא אדם עם שקית ענקית. הוא החל לזרוק שקיות סופר מלאות במשהו וקשורות. צעקנו אליו ושאלנו מה בדיוק הוא חושב שהוא עושה. הוא הודיע לנו בנונשלנטיות שהוא זורק את החתיכות של אחותו לנהר. סיים לזרוק והלך. אני לא מצליחה להבין למה אנשים מרשים לעצמם לעשות כאלה דברים. אני מאחלת לאיש החביב הזה שתיפול עליו תכולת משאית זבל שלמה.
ולנושא קצת יותר נעים. את האזור הזה של הפארק "גיליתי" בזכות המסלול החדש שלי למשרד. לפני כמה שבועות סופסוף עשיתי את השינוי ורכשתי אופניים חשמליים. כבר יותר משבועיים שאני נוסעת איתם עד לרמת החייל. רוב הדרך עוברת בפארק הירקון ומקטע קצר על שביל האופניים בנמיר. פעם גיחכתי כששמעתי אנשים משווים את פארק הירקון לסנטרל פארק בניו יורק. היום אני מבינה על מה הם מדברים. בשעות הבוקר הפארק כל כך יפה ופסטורלי. הברווזים והאווזים יוצאים לטייל בדשא ולפני כמה ימים אפילו ראיתי שועל. רובנו לא מעריכים מספיק את הריאה הירוקה הענקית הזו שנמצאת כל כך קרוב לבית. בינתיים אני מאוד מרוצה מהמעבר לאופניים. אני מגיעה רגועה יותר למשרד ועירנית יותר בערב כשאני חוזרת הביתה. ממליצה בחום גם לאחרים לעשות את השינוי.
מה לבשתי?
שמלה מאוד שימושית לקיץ מH&M באמסטרדם, כ70 ש"ח.
סנדלים של איירוסולס מחנות ברחובות.
סלסלת פיקניק של אמא.
שרשרת סוורובסקי מתנה מעומר.
משקפי שמש של אירוקה.
עגילים מבילי תכשיטים, 90 ש"ח.