כבר כתבתי לא מזמן על המעבר לאופניים, אבל עכשיו הגיע הזמן לכתוב על החלק הפחות נעים במעבר הזה.
אתחיל בלציין שאינני רוכבת על הכביש. הכבישים נועדו לרכבים וכך גם השוליים שלהם. מאוד מצערות כל תאונות הדרכים שבהן נהרגים רוכבי אופניים בשולי הכביש, אבל עם כל הצער והכבוד, זהו לא מקומם. השוליים נועדו כמרווח טעות לנהגים, ומאחר ובארץ הם לא נבנים רחבים דיים, בטח שאין בהם מקום לרוכבי אופניים.
למזלי, כל הדרך שלי לעבודה וחזרה סלולה בשבילי אופניים. חלקם בתוך פארק הירקון, חלקם כשביל מופרד על המדרכה וחלקם כמדרכה משולבת לאופניים והולכי רגל. השביל המופרד על המדרכה הוא האופציה הטובה ביותר. יש סימון, צד ימין להולכי רגל, צד שמאל לאופניים. ועדיין, אנשים לא שמים לב לסימון והולכים על השביל. כשמצלצלים בפעמון מקבלים מבט זועף. אני מבינה את חוסר תשומת הלב. אנשים עדיין לא מודעים לשבילים ולעובדה שרוכבים משתמשים בהם. זה לא מה שמפריע לי, מה שמטריד אותי הן ההערות והפרצופים שכל רוכב שמצלצל בפעמון מקבל. ואם כבר מדברים על הפרדה, רחוב אבן גבירול הוא דוגמא מצויינת להפרדה חסרת תועלת. מה בדיוק עוזר שביל האופניים המסומן אם להולכי הרגל לא נשארה מדרכה ללכת עליה בגלל השתלטות של בתי קפה וחנויות?
נעבור לסוג השני, השבילים בתוך פארק הירקון. רוב השבילים הם שבילי הפרדה, אך יש לא מעט שבילים משותפים, לאלו שרצים/עושים ג'וגינג ולרוכבי האופניים. כמה רטינות, פרצופים וצעקות קיבלתי בשבועות האחרונים, לא תאמינו בכלל. משפטים כמו "למה הם רוכבים לנו על השביל?!" - גברת, תסתכלי על השביל, ליד הציור של איש מחזיק יד לילד יש ציור של אופניים, כן, ככה נראות אופניים. או "מזה? הם משתלטים על כל השביל!" - לא ידעתי שאת כל כך שמנה שנדרש לך שביל ברוחב מטר שלם בכדי לעבור. והשיא "את נוסעת מהר כמו משוגעת! החשמלי הזה לא חוקי בפארק!" - תרשו לי לגלות לכם משהו, המהירות המקסימלית של אופניים חשמליים(25 קמ"ש) נמוכה מהמהירות של אופניים רגילים. לא מעט פעמים עוקפים אותי רוכבים על אופני הרים.
וכעת, לדובדבן שבקצפת, המדרכות המשותפות בעיר. אין הרבה כאלה, אבל אלו שקיימות עושות רק צרות. אנשים לא מודעים אליהן בכלל(למה שיסתכלו על הסימון הגדול על המדרכה) ולכן מרשים לעצמם לנזוף ברוכבי האופניים ש"משתלטים להם על המדרכה". להלן תרחיש, אני רוכבת על מדרכה משותפת שכזו, אישה עומדת באמצע המדרכה ולא מאפשרת מעבר מימין או משמאל. אני מצלצלת בפעמון, התעלמות. נאלצתי לעצור ולהידחק עם האופניים. היא צועקת עליי "מטומטמת! מה את נוסעת פה בכלל?" צעקתי בחזרה "מטומטמת! תסתכלי על הסימון על המדכה ותביני".
ברור שכל התחום הזה חדש לנו ואנחנו לא רגילים, גם הולכי הרגל וגם הרוכבים. אבל צריכה להיות מידה מסויימת של סבלנות ונימוסים כלפי הסביבה. למה ישר לתקוף? למה לצעוק ולקלל? למה לא פשוט לעשות צעד אחד הצידה, או פשוט לא להגיב? הרכיבה בפארק מאפשרת לפתוח את היום בצורה כל כך רגועה ופסטורלית, עד שמגיעה הקוטרית התורנית(למה תמיד נשים הן אלו שמעירות? נקודה למחשבה) והורסת את כל הרוגע.
אז בואו כולנו ננשום עמוק. חג שמח :)
אתחיל בלציין שאינני רוכבת על הכביש. הכבישים נועדו לרכבים וכך גם השוליים שלהם. מאוד מצערות כל תאונות הדרכים שבהן נהרגים רוכבי אופניים בשולי הכביש, אבל עם כל הצער והכבוד, זהו לא מקומם. השוליים נועדו כמרווח טעות לנהגים, ומאחר ובארץ הם לא נבנים רחבים דיים, בטח שאין בהם מקום לרוכבי אופניים.
למזלי, כל הדרך שלי לעבודה וחזרה סלולה בשבילי אופניים. חלקם בתוך פארק הירקון, חלקם כשביל מופרד על המדרכה וחלקם כמדרכה משולבת לאופניים והולכי רגל. השביל המופרד על המדרכה הוא האופציה הטובה ביותר. יש סימון, צד ימין להולכי רגל, צד שמאל לאופניים. ועדיין, אנשים לא שמים לב לסימון והולכים על השביל. כשמצלצלים בפעמון מקבלים מבט זועף. אני מבינה את חוסר תשומת הלב. אנשים עדיין לא מודעים לשבילים ולעובדה שרוכבים משתמשים בהם. זה לא מה שמפריע לי, מה שמטריד אותי הן ההערות והפרצופים שכל רוכב שמצלצל בפעמון מקבל. ואם כבר מדברים על הפרדה, רחוב אבן גבירול הוא דוגמא מצויינת להפרדה חסרת תועלת. מה בדיוק עוזר שביל האופניים המסומן אם להולכי הרגל לא נשארה מדרכה ללכת עליה בגלל השתלטות של בתי קפה וחנויות?
נעבור לסוג השני, השבילים בתוך פארק הירקון. רוב השבילים הם שבילי הפרדה, אך יש לא מעט שבילים משותפים, לאלו שרצים/עושים ג'וגינג ולרוכבי האופניים. כמה רטינות, פרצופים וצעקות קיבלתי בשבועות האחרונים, לא תאמינו בכלל. משפטים כמו "למה הם רוכבים לנו על השביל?!" - גברת, תסתכלי על השביל, ליד הציור של איש מחזיק יד לילד יש ציור של אופניים, כן, ככה נראות אופניים. או "מזה? הם משתלטים על כל השביל!" - לא ידעתי שאת כל כך שמנה שנדרש לך שביל ברוחב מטר שלם בכדי לעבור. והשיא "את נוסעת מהר כמו משוגעת! החשמלי הזה לא חוקי בפארק!" - תרשו לי לגלות לכם משהו, המהירות המקסימלית של אופניים חשמליים(25 קמ"ש) נמוכה מהמהירות של אופניים רגילים. לא מעט פעמים עוקפים אותי רוכבים על אופני הרים.
חשיפה: ככה נראה הסימון לשביל משותף(התמונה לקוחה מכאן).
ברור שכל התחום הזה חדש לנו ואנחנו לא רגילים, גם הולכי הרגל וגם הרוכבים. אבל צריכה להיות מידה מסויימת של סבלנות ונימוסים כלפי הסביבה. למה ישר לתקוף? למה לצעוק ולקלל? למה לא פשוט לעשות צעד אחד הצידה, או פשוט לא להגיב? הרכיבה בפארק מאפשרת לפתוח את היום בצורה כל כך רגועה ופסטורלית, עד שמגיעה הקוטרית התורנית(למה תמיד נשים הן אלו שמעירות? נקודה למחשבה) והורסת את כל הרוגע.
אז בואו כולנו ננשום עמוק. חג שמח :)
7 תגובות:
חייבת להבין- מה זה אופניים חשמליים? יש מצב לתמונה? :-)
בחיים לא שמעתי על זה, מקווה שלא יצאתי בורה מדי
למה לצעוק ולקלל?
כי את נמצאת במדינת ישראל.
למה להיות מנומסים אם אפשר לא?
אנשים לא מבינים שבאירופה רוכבי האופניים פשוט היו דורסים אותם.
מה שכן, יוצא לי להתקל לא מעט ברוכבי אופניים שמצפצפים על הסימון ולא נוסעים בנתיב שלהם אלא בנתיב של הולכי הרגל (למשל באבן גבירול ובשדרות ח"ן), וזה כבר מעצבן.
לוקח זמן לדברים חדשים לחלחל למודעות, אבל בינתיים לא לשכוח: "זכות קדימה להולכי רגל" (גם על הכביש דרך אגב)
אני חייבת לציין שזה משעשנע אותי שיש לך אופניים רק ממש מעט זמן ואת כבר מתלוננת. אני רוכבת כבר 6 שנים ומלבד כמה הזויים, כולל אחד שנפלתי בגללו לפני איזה חודש לא נתקלתי במשהו יוצא דופן בעיר. כן, יש אנשים שהולכים על השבילים ולא מעט ויש כאלה שצועקים שאנחנו מפריעים כי הם כאלה. זה לא הולך להיות יותר קל, אז כדאי לך להתחשל, להתרגל וכמובן לנסוע בזהירות.
אה ותתחדשי ותהני. מתי ניראה תמונה שלך עם האופניים?
אנונימית1, אופניים חשמליים הם אופניים שהוסיפו להם הנעה על הגלגל האחורי ופועלות על סוללה. הן מגיעות עד למהירות של 25 קמ"ש ומאפשרות לסוע על אופניים מבלי לדווש, או לדווש באיטיות.
לא בורות, סתם חוסר היכרות :)
רחלי, כפי שציינתי, אני חושבת שההפרדה באבן גבירול היא כישלון, הכל שם מתערבב ולמעשה מדובר במדרכה משותפת. ברור שיש גם רוכבים לא אחראים. יש גם לא מעט ילדים שנוסעים בחוסר תשומת לב ואחריות. כולם צריכים ללמוד להיות סבלניים כלפי הסביבה. יהיה לנו הרבה יותר נחמד ככה.
אנונימית2, אני מקווה שיחלחל מהר :)
ספי, אני לא יודעת מה תדירות הנסיעה שלך, אבל אני נוסעת כל יום הלוך וחזור לעבודה, נסיעה של 25 דקות לכל כיוון. אני לא חושבת שהפתרון היחיד הוא "להתחשל". אני כבר מחושלת, אני לא מתביישת לענות לאנשים ואני לא לוקחת את זה עד כדי כך קשה כמו שזה נראה לך. אני פשוט חושבת שצריך להעלות את הנושאים האלה ומספיק שכמה קוראים כאן שלא היו מודעים לכך גילו את הנושא, עשיתי את שלי.
לא יוצא לי כל כך להצטלם, כי אני משתמשת בהן בכדי להגיע לעבודה. אולי יום אחד...
תדירות הנסיעה שלי היא כל יום ולכל מקום. אני אומרת לך להתחשל כי תל אביב זאת עיר בלי חוקים ובלי כללים ולחנך אנשים יקח זמן. ועוד דבר, המדרכות בסופו של דבר נועדו להולכי רגל, שילכו בהן בשלום וללא חששות. האופניים מפרים את שלוותם וזה שהשבילים הם משולבים זאת לא בעיית הולכי הרגל, אלא העיריה.
אני גם לא מאמינה שצריך לענות לאנשים ולכעוס. צריך בעיקר להתרכז בנסיעה בטוחה. זה באמת מניסיון.
אל תקחי את מה שאני אומרת כביקורת. אני בצד שלך. אבל אנחנו לא לבד שם בעיר.
אני לא חושבת שהשבילים הפנימיים בפארק הירקון נועדו אך ורק להולכי רגל, הם משותפים והולכי הרגל והרוכבים הם שותפים שווים בשבילים האלה. באותה מידה שאני לא צועקת ומקללת הולכי רגל שחוסמים לגמרי את השביל ולא מאפשרים מעבר, גם הם לא אמורים לקלל אותי, בטח כשאני לא באמת מפריעה להם.
אני מאוד מאמינה בלענות לאנשים. אין שום סיבה שבעולם שמישהו ירשה לעצמו לצעוק על מישהו אחר ועד שלא מעמידים אנשים כאלה במקום, הם פשוט ירשו לעצמם להמשיך לצעוק ולאיים.
הוסף רשומת תגובה